ביאורי התפלה - הללוי'ה, כי טוב - חלק א

00:00 דובר 1 בפרק הזה של תהילים, אז כמה פסוקים מהפרק הזה זה בעניין השגחה פרטית. הוא כבר עניין של הכל, כבר עניין של השבחים. ביומי עשר מורנו רבו הסוף. כל הפרק הזה היה מדבר על זה שהקדוש ברוך הוא מתעסק עם כל פרט ופרט בענייני היהודים, בעניינים של צמיחה, עם לחיים באמת, ולתת לכל אחד ואחד את העניינים שצריך. אז לכן, בעיקר כללי מקשרים את הפרק הזה עם העניין, עם הסוגיה, עם ההסבר בעניין של השגחה פרטית. מספרים על אחד המשפיעים, קראו לו הצולע [?]. הרב ליפסקי [?], הצולע הגדול קראו לו. לאחרונה יצא לו ספר חדש. אז מספרים על הצולע [?] שהוא היה, כל גדולי החסידים, כל אחד היה לו את העניין שבו הוא היה חי יותר. כדעת היה מתבונן בזה של הצולע [?]. העניין שלו היה זה אחד, היה סוגיה שלו. אחרי זה היה לו גם עם הרבי. הספר הידוע של הרבי שמעון הצדיק נראה לי שהוא קשור לצולע [?], וזה היה אצלו העניין של הפרטות. הסוגיה הזאת הוא היה מתעסק בזה הרבה. היה יהודי, עבד ה', שגם כן היה מעסיק את עצמו. זה היה יהודי שהיה, היה הרבה בצד. אז, על איזה, איזה מספרים עליו? אני יודע לו שהוא היה בפרט, והפרק הזה הוא היה, היה מתבונן הרבה. לאחרונה יצא גם כן טייפ. אני שמעתי, יש טייפ של צולע [?] שהוא מתפלל. אה? שמעתם את הטייפ של צולע [?]? זה מסתובב אצל בחורים, טייפ ששומעים צולע [?], איך הוא מתפלל. שומעים עליו בפרק הזה איך שאדם צריכים להתפלל כדי להתעסק עם זה. בכל מה שקשור לזה, הסוגיה של הפרק הזה מדובר על השגחה פרטית. אבל יש כמה וכמה עניינים. אנחנו נדבר על כמה וכמה

02:17 דובר 1 עניינים ונגיע להנהגת הקדוש ברוך הוא והגודל והכוח של הקדוש ברוך הוא בעניין ההנהגה של בני ישראל בפרט והנהגת עם ישראל בכלל. אם אנחנו נלך עכשיו אחרי זה בפרוטרוט בפרק, אז נראה שאנחנו נדבר. מצד אחד אתה מדבר על עצם הפרטות על כל הבריאה, אבל בפועל אחרי זה מדבר על השגחה פרטית, ונגיע לעניין הבא. ואחרי זה בזה גופא מדבר על השגחה פרטית בקשר לכנסת ישראל, בקשר לעם ישראל, שאצלנו זה באופן מיוחד, שזה מה שמסיים את הפרק לעניין של ״מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל״. נתחיל אבל מההתחלה של הפרק, ההתחלה של הפרק. הוא מתחיל עם כללי, כמו כללי כל פרקי תהילים, בסוף לסיום. מתחיל עם הנקודה הכללית שכתוב: ״הללו יה כי טוב זמרה אלהינו כי נעים נאוה תהלה״. כן, זאת אומרת זה דגש. אז הוא מתחיל להגיד שמשבח את הקדוש ברוך הוא, משבח את הקדוש ברוך הוא, זה דבר טוב, ״כי טוב זמרה אלהינו כי נעים נאוה תהלה״. כן, העניין של תהילה, של שבח הקדוש ברוך הוא, זה דבר טוב. כמו שהמזמור, אז תראו, יש כאן איזה כפל הלשון. על פני פשט זה לא שאלה, זה רגיל כפל הלשון, אבל בפנים זה תורה. על פי הסדר, כמובן הכפל הלשון זה גם כפל בתוכן, זאת אומרת זה תוכן אחר. יש חילוק בין החצי הראשון, ״כי טוב זמרה אלהינו״, ״כי נעים נאוה תהלה״. אז בכלל זה שני חילוקים: בחצי הראשון אומר ״כי טוב״, בחצי השני הוא אומר ״כי נעים״. כן, בחצי הראשון הוא כותב ״זמרה אלהינו״, בחצי השני הוא כותב ״נאוה תהלה״. אנחנו כבר דיברנו בפרקים קודמים ובפסוקים קודמים, כבר דיברנו שההבדל בכלל, יש כמה לשונות. בכל זאת, ההבדל

04:18 דובר 1 בין זמרה לתהילה קשור עם העניין של זמרה זה יותר, יותר גופני. זמרה, זמרה זה יותר בכלי. זמרה זה קשור עם שירה, עם כלי. ותהילה זה קשור גם כן עם שיר ותהילה, לשון זה הילול, זה יותר בנפש, יותר עם ה... זאת אומרת, בכל זאת ההבדל הוא שהעניין של זמרה קשור עם, עם, עם דרגה יותר נמוכה. ב־ב־ב־בזמרה זה עניין שקשור עם זמרה על כלי, הכוונה על ידי התבוננות יותר בענייני עולם, שזה קרוב יותר ללשון אלוקים. לכן בפרק הקודם גם כן ״אזמרה לאלוקי בעודי״. זאת אומרת שזמרה קשור יותר עם ה... עם ה... עם הלבוש בקשר לגוף, יותר בהתלבשות בעולם, מה שאין כן תהילה קשור יותר עם הנשמה, כי שיר זה על הנשמה. שבוודאי הנשמה והעניין היא הרבה יותר עמוק בריכוז מאשר הגוף עצמו. אלוקים יש לו דעות שלו. ראינו את זה בפרק הקודם גם כן: ״אהללה ה׳ בחיי״, אז למה לא היה לי? תהילה זה לשם הוי', זה הנשמה, זה ״בחיי״. מה שאין כן זמירה זה ״אזמרה לאלוקי בעודי״, זה לשם אלוקים. על ידי זה גם כאן רואים את החילוק, שעל זמרה אומר ״אלוקינו״. ״כי טוב״ זה הרי שלנו, ״כי נעים נאוה״. זאת אומרת, גם כאן הוא מדבר על שתי בחינות. ונגיע לזמרה, שזה קשור יותר עם הגוף, יותר עם העולם, אז הלשון זה ״טוב״, ונגיע לתהילה זה ״נעים״. בכל זאת, ההבדל בין טוב ונעים זה טוב זה קשור למידות, עם מידות פרטיות. טוב זה מידת החסד, או בספירות מובן שטוב זה מידת היסוד. בדרך כלל טוב זה לא חסד. טוב זה ספירת מידת היסוד. אבל...

06:20 דובר 1 כשמדברים את המילים, בכל מילה איזה ספירה זה, אז בדרך כלל מוסבר. האריז"ל מסביר את זה, שבעניין של טוב זה הולך על ספירת היסוד. למה? כי טוב, אם רוצים להגיד, טוב, יסוד זה ספירת היסוד, זה גדר של צדיק, שזה מה שמקשר יסוד, זה היסוד של הספירות עם המלכות, זה היסוד של העולם. כן, זה עניין של ספירת היסוד שמקשר את זה עם מלכות. אם רוצים, כי טוב, אז צריך לשון טוב. למה? כי זה היסוד. העניין של הטוב זה ההשפעה. זה החסד של הצדיק, שהוא כולל היסוד ומקשר עם העולם. מה שאין כן נעים. נעים זה לשון של נעימות. לא היה לו טעם. טעים הוא קשור עם זה, הקטע טעים קשור עם הכלי בכיפה. וממילא יוצא שטוב ונעים הם שני קצוות, פון הקצה לקצה. טוב זה הבחינה של יסוד, זאת אומרת זה כבר במידות, במידת גופא וסיום המידות. השפעת הטוב. נעים זה בשורש של שורשים וכאלה. העניין של נעים זה קשור לתענוג שגם בנפש. אז בין טוב ונעים: טוב זה מידה פרטית בגוף ומידת היסוד, מה שאין כן נעים זה מידת סביס. נעים זה יחידה. זה החלק הכי עמוק בנפש, תענוג בנפש. וממילא מזה מובן, זאת אומרת יש להם קשר. זה לא... מצד אחד יש קשר בין טוב ונעים, כי תענוג וטוב זה קשור. העניין הטוב, האנרגיה של הטוב שבנפש והשפעת הטוב, זה קשור למידת התענוג שבנפש גם כן. זה לא מידות. הם קשורים אחד עם השני, אבל אף על פי כן תענוג זה בשורש, זה בדרגה הכי גבוהה בנפש. מה שאין כן טוב זה כבר כשזה מגיע להשפעה למטה,

08:14 דובר 1 קו ב'. ולכן כשמדברים על הבחינה של זמרה, זאת אומרת מדברים על הבחינה של לראות את הגילוי של הקדוש ברוך הוא, איך שזה יותר מתלבש בעולם, בגוף, איפה שמה שזה עניין של זמר, אז אומרים "כי טוב זמרה". זה הרגש הטוב של הנפש, שמרגיש את הטוב של הקדוש ברוך הוא ואת ההשפעה של אלוקות בעולם, וזה גורם בעצמו העניין של הזמירה. אבל כשנכנסים יותר לעומק, יותר לשורש העניינים, הרי שהפסוק נוגע שם את העניין של "כי נעים נאוה תהלה", שזה לא רק עניין של טוב, זה עניין של תענוג, שזה התענוג שיש לקדוש ברוך הוא בכל העניין של דירה בתחתונים. כן, שזה לא רק עניין של טוב, השפעה פרטית, גילוי פרטי, אלא שבעצם כל הגילוי בעולם, כל ההשפעה שבעולם, מושרשים בעניין התענוג, שזה מה שאומרים בפסוק, העניין של נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, שזה עדיין הוא רק תענוג של הקדוש ברוך הוא והעניין של דירה בתחתונים. והעניין הזה נרגש כמובן יותר כשהנשמה מרגישה את העניין של התענוג של הקדוש ברוך הוא בבריאה. מתי יתגלה העניין הזה? העניין הזה יתגלה לעתיד לבוא. העניין הזה של התענוג בעולם, זה יתגלה לעתיד לבוא. עכשיו יש עניין של גלות ויש חושך, יש לנו בהסתר, וממילא לא רואים את העניין של... לא רואים את התענוג הגלוי בעולם. להפך, לפעמים רואים עניינים של אין לך תענוג. רואים בעולם עניינים של חושך, עניינים של גויים. אין לך תענוג, אין לך השמחה, העניין של הכנסת כסף וכולי. אבל לעתיד לבוא, שאז יהיה גמר הבירורים, ואז יתגלה הרי שכל העולם יהיה... ישלים את הכוונה האלוקית של דירה בתחתונים. אז יתגלה "כי טוב זמרה", "כי נעים נאוה תהלה".

10:05 דובר 1 אז יתגלה אמיתית של העניין שכל הבריאה זה עניין של טוב ויושר של חסד של הקדוש ברוך הוא. ולא רק זה, יתגלה עוד יותר, יתגלה העומק שזה "כי נעים נאוה תהלה", שזה הכל בבחינת כל ההשפעה שלמטה בעולם. זה הכל מגיע מהנעים, שזה הנעים הבא, נעים השורה אלינו, שזה התענוג של הקדוש ברוך הוא שיתגלה לעתיד לבוא. מזה מובן גם בהמשך הפסוקים עכשיו. מזה שכאן מדובר על שורש כל הגילויים, שזה בתענוג של עולמו, התענוג של הקדוש ברוך הוא. אז לפי זה מובן גם כן שממשיך מיד העניין של ביאת משיח, הגאולה השלימה, משיח. יש כאן שלושה פסוקים, סליחה, שני פסוקים שמדברים על הגילויים של לעתיד לבוא. הוא מתחיל "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס", "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם". כן, שני הפסוקים האלה זה פסוקים שמדברים על הגילויים של לעתיד לבוא. מה שכתוב "בונה ירושלים ה'" זה הביטחון שיש לנו שהקדוש ברוך הוא יבנה בקרוב, א', יבנה את ירושלים, שזה הבניין של בית שלישי. אחרי זה אומר "נדחי ישראל יכנס", זה העניין של קיבוץ גלויות, שזה שני העניינים הכלליים של לעתיד לבוא: בניין בית המקדש וקיבוץ נדחי ישראל. והרבי מביא שהפסוק הזה זה המקור של הרמב"ם. יש הרי מחלוקת במדרשים, מדרשים ככה, מדרשים ככה. מה יהיה קודם? קודם יהיה בניין בית המקדש ואחר כך יהיה קיבוץ גלויות, או קודם יהיה קיבוץ גלויות ואחר כך יהיה בניין בית המקדש. אז ככה הסדר הוא כמו הרמב"ם. הרמב"ם פוסק: מלך המשיח, הלשון שלו, הלשון של הרמב"ם, "יבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל". זה הסדר הפשוט של הגמרא. קודם כל יבנה בית המקדש במקומו, בניין בית המקדש, ואחר כך יהיה העניין

12:03 דובר 1 של קיבוץ גלויות יכנס נדחי ישראל. אחרי זה אומר, הרי זה עוד מעט אני אחזור לפסוק הזה. אני רק בפסוק השני, הרי זה לשבורי לב. הפסוק השלישי, גם כן, "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם". זה גם כן קשור עם הגלויות ושלוש גלויות. הבעש"ט מסביר שהוא, שהקדוש ברוך הוא רופא לשבורי לב. כל אלו ששבורי לב, הקדוש ברוך הוא מרפא אותם. מחבש לעצבותם, העניין של עצבות. שכל אחד שיש לו מהמזימה עניינים שגורם לו לעצבות, אז הקדוש ברוך הוא מחבש, מחבש בלשון של רפואה. אחד מהלשונות של רפואה. מחבש לעצבותם, הקדוש ברוך הוא מתקן, מרפא את העצבות שלו. אבל, אבל על פי פנימיות התורה כתוב בזהר, הזהר אומר על הפסוקים האלה שזה הולך על השלוש עניינים האלה. של בנין בית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים. שהפסוק "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם", אומר הזהר, מדבר על תחיית המתים. שלפי זה סדר העניינים זה שקודם כל יהיה בנין בית המקדש, כמו שהרמב"ן כותב. אחרי זה יהיה קיבוץ גלויות, שעם ישראל יתאספו מכל העולם, ואחרי זה יהיה העניין השלישי שזה יהיה תחיית המתים. ככה הסדר על פי הזהר. הרבי גם כן במאמר... במאמר גודל יה אני לא זוכר מה הסדר במאמר גודל יה, זה גם כן מדבר שם על שלוש עניינים. אבל נראה לי גם כן הרבי עוקב אחרי הסדר הזה על פי הזהר. שקודם זה בנין בית המקדש, אחרי זה זה קיבוץ גלויות ואחרי זה זה תחיית המתים. זה הסדר גם של שלושת העניינים בפרשה. אבל, אבל הגמרא, הגמרא אומרת סדר אחר. הגמרא אומרת שקודם יהיה קיבוץ גלויות ואחר כך יהיה בנין ירושלים, בנין בית המקדש. אה,

14:06 דובר 1 איך זה מתאים עם הפסוק? אז הגמרא אומרת שעכשיו בפסוק זה, "בונה ירושלים ה' כי נדחי ישראל יכנס". ככה הגמרא פותחת. הגמרא משנה את הפסוק עכשיו. הגמרא אומרת שמה, מה, "בונה ירושלים ה' כי נדחי ישראל יכנס". כאילו שזה נסי נסתר. למה בונה ירושלים ה'? בגלל שנדחי ישראל יכנס. זאת אומרת שקודם יהיה העניין של קיבוץ גלויות ורק אחרי שיהיה קיבוץ גלויות אז יהיה בנין ירושלים. יש בזה אריכות גדולה מהרבי.

14:37 דובר 2 הרמב"ן.

14:39 דובר 1 אה?

14:39 דובר 2 הרמב"ן. הרמב"ן פוסק כמו מה?

14:41 דובר 1 הרמב"ן לא. הרמב"ן פוסק כמו הזהר בעניין הזה. הרמב"ן מדבר על זה באריכות. אה, לא נגענו, לא יודע אם עכשיו זה הזמן לדבר על הפרטים האלו, אולי נשאיר את זה לפעם אחרת. אבל הרבי תיכף מגיע לפשט פה. זאת אומרת, הוא מגיע להמשך הפסוק. כי אם לוקחים את המשך הפסוק, אז אנחנו רואים, עכשיו אני מדבר גם כן בסידור, שהפשט הוא שכאן הרי התחיל להגיד, התחיל לדבר על העניין של... הוא התחיל לדבר על העניין של כינויים, על התאיו. עכשיו, הרי דיברנו כבר הרבה פעמים שבכלל בפסוקי דזמרה כל הזמן מדברים על העולם, על הבריאה ועל האלוקות השם שמתגלה בבריאה. בפנימיות העניינים בני ישראל בעצם מדברים על ספירת המלכות, שספירת המלכות זה הרי משמה מגיע כל העולמות וכל ה-- כל הדברים. יש את ספירת המלכות כפי שזה בזמן הזה, שזה מצב של גלות. יש את ספירת המלכות כמו שהיא אצל משיח. שאז כשיתגלה אצל משיח יהיה בנין המלכות, אז יתגלה התאינו, העתיק של ספירת המלכות לעתיד. הרבי מזמין אותנו למאמר תפלה למשה. למשל, תודו דמי. זה עניין כללי לכל הפסוק הזה. תודו דמי. במאמר תפלה למשה, כן? הרבי מביא בנין עליה כל העניין שמה. תפלה למשה שהקימו את הזה, את המלך. זה היה המלך שהיה, אה, איך אומרים? זה היה בן אדם שהלך למלך ואמר לו מדינה אחת חרבה. איש שלו זה שתי בנות כן, הבנין הרי הים זה המדינה למלכות, מלכות של כנסת ישראל, וכל זה כנסת ישראל לעם ישראל. זאת מלכות שכל שיש לה יהיה חריף לו. מלכות חריפה זה הלוואי אסטרטגיה של מלכות. ולכן נהיה עולם לעולם. לא שאין אסטר. איש על ידי הבירורים וכל

16:40 דובר 1 הבית שאנחנו עושים על זה שתי בונה. צריכים לבנות את כל המבשל לבנות שיהיה בנין המלכות שזה יהיה לעתיד לבוא. זה מביא שזה מתחיל "ומעשה ידינו כוננה". אם השם יתברך לעשות מהמועצה לעשות מהמורה מועד תלוי בבית בו תחתינו נזכה למשיח צדקנו וממילא נראה את זה שבפסוק הזה מדבר מה שיהיה עם המלכות כשיתגלה הנועם ה' אלוקינו שיהיה בעולם נזכה לו זה העניין של הזיקנה וזה יהיה גאולה של משיח. ממילא זה ההמשך של "בונה ירושלים ה'". ירושלים זה מלכות גם כן עניין של ירושלים. ירושלים זה, זה עניין של ספירה. זה המלכות בכלל. זה ידוע שירושלים זה עניין של מלכות בפנים. עניינים בירושלים זה הרי המקור של כל ממנו הוא יצאו לכולי וכולי כס המקדש, בפרט עניין המלכות וירושלים בפרט. אם ככה, "בונה ירושלים ה'" הכוונה היא שיתגלה הנועם ה' אלוקינו, וממילא יבנו לירושלים. אז יהיה הבנין של ירושלים. ירושלים של המלכות שעכשיו נמצאת בין שולחיין של הקדוש ברוך הוא. בהווה גם כן ירושלים זה עניין של יראה שלם. ירושלים גם כן זה כלל של יראה שזה העניין של יראת שמים. כך בספירת המלכות והבית של ספירת המלכות זה העניין של יראת שמים. "בונה ירושלים ה'" זה הבנין של יראת שמים. זאת אומרת שיראת שמים. הרי מה העניין של גלות? גלות זה יראת שמים נמצא בין המצרים. העניין של גאולה זה שאז יהיה הבנין של יראת שמים, של שמים יהיה בגילוי. או באופן אחר, בהווה שאנחנו צריכים לעשות את יראת שמים בתור כלים. שעל ידי זה בסביבה יהיה הגאולה של משיח. איך נקרא לזה? אבל בפעם הבאה אנחנו נסביר יותר בעומק כמה פירושים שיש על זה כמה

18:36 דובר 1 פסוקים האלה.