פתח ללימוד החסידות - חלק א

00:00 אז מדברים בקשר לעניין של, אה, של תורת החסידות. אה, ואמרנו ש, אה, אנחנו קודם כל נדבר על הסדר ה-- איך זה הסגנון של החסידות, אה, האופן, המאמרים, איך שהם הסגנון של רבותינו נשיאינו. אה, ונכנס קצת לעניין הזה, אה, הן מצד הסגנון, מצד התוכן, מה הדברים שכדאי ללמוד. אנחנו נלך מההתחלה, אה, וככה אנחנו נלך בסדר מסודר. זו התוכנית. אוקיי? אז, אמ, אז הסדר הוא ככה. אה, דבר ראשון התחלנו בקשר עם הבעל שם טוב. אני אעשה קיצור. בהתחלת ההתגלות של תורת החסידות אז הבעל שם טוב לא חשב, אה, לכתוב את החסידות. תורת החסידות בהתחלה נאמרה באופן של מפה לפה, מפה לאוזן. כן? התורות לא נכתבו. זה היה בשביל למסור אותם אחד לשני. אה, הבעל שם טוב לתלמידים שלו ואחר כך התלמידים לתלמידי תלמידיו. המגיד ממזריטש גם כן היה באותו אופן, באותו סדר, שאמרו את התורה בעל פה בלשון אידיש, כמו שכתוב באיגרת הקודש סימן כ"ה, האלטער רבי כותב שהבעל שם טוב היה אומר תורה בלשון אידיש ואז-- והוא לא כתב את התורה שלו. והסיבה הייתה בגלל שמכיוון שתורת החסידות זה עניין של פנימיות התורה, זה עניין של חיים. אז בעצם זה דבר שצריכים לקבל את זה באופן חי. רבי וחסיד, רב ותלמיד, משפיע ומקבל, ולא על ידי כתיבה. ולכן אנחנו רואים שכשהאלטער רבי בא לכתוב את התניא אז כל ההקדמות לתניא, האלטער רבי כאילו כמו מצטדק, מתרץ את עצמו, כאילו מנסה להסביר שבאמת לא יכולים לכתוב. והוא מסביר למה כל ספר יש לזה בעיה. והאלטער רבי צריך להסביר שאין לו ברירה והוא חייב לכתוב בגלל שנתרבו התלמידים ואין זמן לקבל את כולם ביחידות, ולכן הוא היה

02:34 חייב לכתוב, וביודעי ומכיריי, כמו שהאלטער רבי כותב. אז במילא אבל בהתחלה זה לא היה עניין. העניין היה דווקא שיהיה בעל פה, כי זה הפתגם שמובא. הרבי מביא את זה בשיחה בשם גדולי תלמידי הבעל שם טוב, אה, שאמרו שאומרים, והקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו, "כתוב זאת זיכרון בספר ושים באוזני יהושע". שלא מספיק ספר, צריכים באוזני יהושע. צריך לשמוע חסידות מהרבי ולא רק לקרוא מהספרים. על כל פנים. למעשה מה שאמרנו שהבעל שם טוב אף על פי שלא כתב, אבל היה תלמיד, יעקב יוסף, היה תלמיד הבעל שם טוב שהוא כתב את רוב התורה של הבעל שם טוב, והיו עוד כמה מהתלמידים. חוץ-- בעיקר יש לנו את התורה זה מהתלמיד יעקב יוסף. היה ספר כתר שם טוב, שזה הספר המפורסם ש-ש-שיש מהבעל שם טוב, זה רובם זה מהתורה, מהספר של התלמיד יעקב יוסף. רבי יעקב יוסף מפולנאה, שהוא היה צדיק גדול מהתלמידים הגדולים של הבעל שם טוב, והוא זה שכתב את הת-- הוא לא כתב באופן רשמי תורת הבעל שם טוב. הוא כתב פירוש על התורה, והפירוש שלו הוא מביא הרבה פעמים "שמעתי ממורי", ומכל ה"שמעתי ממורי" נעשה כתר שם טוב. לא רק הוא, יש עוד. היו עוד כמה תלמידי הבעל שם טוב שכתבו זה קצת פה קצת שם. יש מרבי נחום מצ'רנוביל כמה עניינים של תורת הבעל שם טוב. יש מ-- בספר של רבי נחום מצ'רנוביל, מאור עיניים, ועל דרך זה יש צוואת הריב"ש, שהיה גם כן מתלמידי הבעל שם טוב, שאספו גם כן כמה מהתורות ומזה נהיה-- אז בעיקרון מה שיש לנו היום מהבעל שם טוב זה הספר צוואת הריב"ש והספר כתר שם טוב. כמו שאמרנו, ה-- הספר-- התורה של

04:27 הבעל שם טוב נאמרה באופן מאוד קצר, נקודות, ובעיקר זה עניינים בעבודת השם, הוראות והדרכה בעבודת השם. לפעמים יש קצת פה ושם קבלה, אבל ודאי שחב"ד, חכמה, בינה, דעת, ההסברה והסוגיא זה לא נמצא בתורה של הבעל שם טוב. תורת הבעל שם טוב בעיקר זה, זה ההדרכות והוראות בעבודת השם. ספר שמעורר אמונה, ביטחון, ריכוז, אחדות השם, אבל הכל בקיצור מאוד מאוד גדול עם פירושים על פסוקים והוראות והדרכה. אה, זה, זה, זה, זה הבעל שם טוב. אחרי זה התורה של המגיד. המגיד כבר היה אצלו יותר הסתכלות. אצל המגיד כבר היה יותר עניין של הוא גילה יותר עומק. אצל הבעל שם טוב היה יותר עבודה, יותר עבודת הלב. אצל המגיד היה כבר יותר עבודת המוח. זה ידוע שהרבי מביא בשם הפרידיקער רבי אחד הטעמים למה האלטער רבי לא היה צריך לפגוש את הבעל שם טוב. הרי ידוע שהאלטער רבי רצה לפגוש את הבעל שם טוב בפועל ולא ראה אותו רק פעם אחת כשהוא היה תינוק בגיל שלוש, אבל עד גיל עשרים שהבעל שם-- עד גיל חמש עשרה הוא היה יכול לפגוש את הבעל שם טוב, אבל משמיים עשו שהוא לא ילמד אצל הבעל שם טוב כי, כי האלטער רבי היה צריך להיות שייך דווקא למגיד, כי אצל המגיד היה כבר יותר עבודת המוח. ולכן רואים בתורה של המגיד רואים כבר יותר עומק, יותר הסברה, יותר עניינים נעלים, יותר מדבר כבר סודות התורה יותר. וידוע גם כן שהרבי הרש"ב כותב שהמגיד ממזריטש לפני שהוא היה אומר מאמר הוא היה מתחיל לפני זה היה אומר "שמעו סודות התורה", כאילו שהולכים לגלות פה סודות התורה. וכך, כ-כ-ככה רואים במוחש בתורה של

06:14 המגיד. המגיד גם כן לא כתב כמו שאמרנו. זה היה מי שכתב את התורה של המגיד, זה היו תלמידים, תלמידי המגיד, והספר שנעשה מליקוטי תלמידי המגיד מתורה של המגיד, זה הספר הידוע שנקרא מגיד דבריו ליעקב. ויש שמה שתי ספרים ביחד: ספר אור תורה וליקוטי אמרים. אור תורה וליקוטי אמרים זה שתי ספרים של המגיד שביחד נעשה מזה ספר אחד גדול. זה הספר מגיד דבריו ליעקב. היום הדפיסו את זה עוד פעם בשתי ספרים בהוצאה חדשה, בגלל שעשו את זה עם הרבי מקאליבסק[?] אז, אז לא נכנס בספר אחד. אז עוד פעם היום בקה"ת מוכרים את זה בשתי ספרים נפרדים. ספר אחד קוראים לזה, אה, ספר אחד הם קוראים לזה, אמ, ליקוטי מגיד דבריו ליעקב, והספר השני קוראים אור תורה, לא זוכר, אבל כל הזמן זה נעשה לשתי ספרים. אה, יש הרבה דברים דומים, רובם ככולם אותו דבר, לפעמים קצת פה קצת שם, אבל זה לא... על כל פנים. מה, מה זה הספרים האלה? זה ספרים שנכתבו על ידי תלמידים. אומרים, הרבי אמר את זה כמה פעמים, שהספר מגיד דבריו ליעקב, חלק מאוד גדול זה תורה שהאלטער רבי קיבל מהמגיד, והאלטער רבי מסר את זה באופן ש-- אבל בספר מגיד דבריו ליעקב לא מופיע השם של האלטער רבי, והיה מישהו אחר מתלמידי המגיד שהוא זה שליקט את הספר ועשה מזה את הספר של תורת המגיד. אז זה הדור של חסידות הכללית, שני הדורות הראשונים. עכשיו אני אגיע ללימוד של כתר שם טוב ומגיד דבריו ליעקב, ואני חושב שהזכרתי שבוע שעבר שהרבי הריי"צ כותב בשיחות שלו שהיה אצל חסידים, היה מנהג, שהיה גם אצל הרביים, שהיו מסתכלים, קוראים מפעם

08:10 לפעם, היו מסתכלים באופן קבוע בכתר שם טוב ובמגיד דבריו ליעקב. והרבי מביא גם כן שהמנהג שהיה אצל חסידים, שבכל בית היה שלושה ספרים האלה. חסידי, שבית חסידי צריך שיהיה לו שלושה ספרים: ספר כתר שם טוב, הספר מגיד דבריו ליעקב והספר ליקוטי אמרים תניא. ועוד יותר אומרים שאצל הרביים זה היה מונח בשולחן, במגירה. אפילו שמעתי, ואפילו אצל הרבי היה ככה, כך שמעתי פעם, שהיה מונח בשולחן של איפה שהרבי ישב, ושם היה מונח אצלו שלושה ספרים, ובאופן קבוע היו פותחים וקוראים פתגם פה ושם, אבל זה היה, היה עניין מזמן לזמן ללמוד מהתורות של הבעל שם טוב והמגיד. אה, אצל הרבי אנחנו ראינו גם כן את המנהג הקבוע שהיה אצל הרבי גם בראש השנה וגם בי' בשבט, שתי פעמים בשנה. כשהרבי היה במאמר, הרבי היה אומר מהתורות של הבעל שם טוב והמגיד והרבי היה מדבר מהתורות שלהם. כן, זה היה אצל הרבי עניין, ראו דווקא בראש השנה ובי' בשבט, שתי, שתי, שתי פעמים בשנה, שהרבי במאמר היה תמיד עומד על איזושהי תורה מהבעל שם טוב והמגיד, והיה מביא אותם, מסביר אותם ומייסד את המאמר וכולי וכולי. אמ, היום זה עניין. בחור, כדאי שמפעם לפעם בחור יסתכל. זה דבר שאני לא אומר את זה באופן קבוע כל יום, אבל מזמן לזמן מן הראוי להסתכל בכתר שם טוב, צוואת הריב"ש, מגיד דבריו ליעקב. יש שמה תורות מאוד, מאוד יסודיים שנותנים הרבה חיות בעבודת השם, הוראות והדרכות. אבל כמובן זה עדיין לא חסידות חב"ד, זה חסידות הכללית. אחרי זה, כמו שהרבי אומר, זה כמו המשניות, חסידות חב"ד זה הגמרא. לא, אחרי זה הגיע האלטער רבי. האלטער רבי התחיל לגלות חסידות

10:08 חב"ד. אז כמו שדיברנו בקיצור, על כל פנים, האלטער רבי, תורת האלטער רבי בעיקרון מתחלקת לשלושה חלקים. יש את התורה של האלטער רבי שזה התניא, זה הדבר הראשון והעיקרי, ספר התניא. ספר התניא זה ספר יסודי, תורה שבכתב של חסידות. והספר הזה זה ספר אבן, אבן יסוד. כמו שהרבי אמר פעם, כמה פעמים, שבספר התניא נמצא כל תורת החסידות. לדעת תניא זה לדעת יסודות, כל החסידות, הכל כלול נמצא בתניא. כמו דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, שאומרים שכל תורה שבעל פה כלול בתורה שבכתב, כל הביאורים של תורת החסידות של רבותינו נשיאינו וכל הדורות, הכל נמצא בתניא. תניא זה יסוד, כל פרק בתניא זה יסוד לחסידות, לריבוי מאמרים. רואים במוחש. תניא תורה שבכתב, ולכן בתניא יש חמש חלקים ובתניא יש נ"ג פרקים. ריבוי עניינים שהרבי תמיד מדבר על הדמיון בין התניא לעניין של תורה שבכתב. על כל פנים. ספר התניא זה ספר מיוחד במינו. זה, זה תורה בפני עצמה. מה שמעניין, ונגיע לספר התניא, זה שהאלטער רבי כתב את זה מצד אחד בקיצור. כן, תניא נכתב בקיצור. מצד שני זה נכתב באופן של הבנה והשגה. כן, זאת אומרת שספר התניא לפי ערך תורת החסידות זה לא ספר מדי מסובך. זאת אומרת, אין שמה הרבה, אין שמה קבלה, מדרגות. אפילו פחות מכל המאמרים. בתניא אתה לא תראה שהאלטער רבי מדבר על מדרגה שלפני הצמצום, הוא לא מדבר על מדרגה של ספירות, על כאלה עניינים. אם הוא מדבר, הוא מדבר על זה ממש מה שנוגע לעבודת השם. אין הרבה עניינים דקים של קבלה וסדר השתלשלות. להפך, כל העניין של התניא זה ספר של הדרכה בעבודת השם. אז המעלה של התניא זה מצד אחד שזה בקיצור.

12:05 זאת אומרת שיש שם את כל היסודות. מצד שני זה כתוב בסגנון שאפשר להבין את זה. צריכים לדעת את הסגנון, אבל בפה אפשר להבין את זה. מצד שני, כמו שהרבי הרש"ב אמר, שהתניא זה כמו חומש: כל אחד יכול להבין את זה ואף אחד לא מבין את זה. זאת אומרת, כמה שאתה לומד תניא יותר וכמה שאתה נכנס יותר, תמיד אתה מגלה שיש פה עומק ועוד עומק ועוד עומק, וזה אינסוף. העומק של התניא זה ממש בלי גבול, רואים במוחש. אז זה בנוגע לתניא, זה עניין אחד, אבל בנוגע למאמרים של האלטער רבי, אז בזה יש שני עניינים. יש את הלפני פטרבורג ויש אחרי פטרבורג, יא. לפני פטרבורג המאמרים של האלטער רבי היו דומים למאמרים של הבעל שם טוב והמגיד, באותו סגנון, באותו כיוון, אה. אולי היה לזה יותר את ה-היסוד של חב"ד, אבל בלי החב"ד, בלי הסבר כל כך, יא. לפני פטרבורג האלטער רבי היה אומר מאמרים קצרים, יא, מאמרים שהיו, כמו שהרבי אמר, רבולוציונריים. האלטער רבי היה מהפכן, הוא עשה את המהפכה של חסידות חב"ד. הוא לקח את ה-את ה-את ה-את היסודות של חסידות מהבעל שם טוב, יא, והוא עשה מזה תורה שלימה, ממש תורה של סוגיות ועיונים, ביאורים והסברים, מיוסד על ענייני קבלה, על ענייני, על ענייני, על עניינים של-של-של עבודת השם. והוא עשה תורה שלמה, תורה רחבה ביותר. עכשיו מה אנחנו לומדים בדרך כלל מתורת אדמו"ר הזקן? אז יש לנו את התניא כמו שהזכרנו, ויש את הליקוטי תורה ותורה אור. התורה אור וליקוטי תורה זה מתוך כל המאמרים שהאלטער רבי אמר בכל השנים, בעיקר אחרי פטרבורג, אבל יש גם קצת מלפני פטרבורג, יא. אז מזה נעשה תורה

16:04 הצמח צדק. כמו שכתוב בהיום יום, שהצמח צדק עבד על המאמרים של האלטער רבי שלושים ושתיים אלף שעות, ומתוך אלפיים מאמרים הוא בחר את הליקוטי תורה ותורה אור. זה המאמרים שיש. זאת אומרת שהתורה אור וליקוטי תורה זה מכל תורת אדמו"ר הזקן, זה המובחרים הכי מובחרים, הכי, הכי מובנים, הכי עמוקים שיש בתורת אדמו"ר-- תורת, תורת אה, אמר שה-ה-האלטער רבי. זה מעניין שהמאמרים של האלטער רבי לא נדפסו בזמן של האלטער רבי. האלטער רבי הדפיס את התניא, אבל את המאמרים שלו האלטער רבי לא כתב אותם ולא הדפיס אותם. המאמרים שהאלטער רבי אמר נכתבו על ידי התלמידים. המיטעלער רבי כתב, רבי, רבי יהודה לייב, האח של האלטער רבי, מהרי"ל, ור' פנחס רייזעס. זה היה בעיקר. גם כן יש קצת שכתב ר' מיישה, האח של האלטער רבי, הבן של האלטער רבי, חיים אברהם. זה היו חסידים מיוחדים שהם היו ממונים לכתוב את המאמרים של האלטער רבי. האלטער רבי בעצמו לא כתב, הוא רק אמר וגם לא הדפיס. זה היה כתבים, מה שהיה נקרא כתבים, ביכלאך. חסידים היו כותבים, היו מעתיקים ומעבירים אחד לשני, ולא היה-- האלטער רבי לא רצה להדפיס את החסידות. האלטער רבי רצה שהחסידות לא יהיה מודפס חוץ מהתניא, שזה היה מיוחד, שהאלטער רבי יוצא מן הכלל כמו שאמרנו קודם. אבל התורה שלו זה נשאר בכתב. זה היה מסתובב אצל חסידים מהתקופה, זה הכל. כך היה אצלם בדור הראשון, האלטער רבי. מתי נדפס התורה של האלטער רבי? זה נדפס רק כמה שנים אחרי זה, בזמן של הצמח צדק. האלטער רבי נפטר בתקָע"ג, והתורה אור וליקוטי תורה נדפס בתר"ח. התורה אור בתקצ"ז והליקוטי תורה בתר"ח. זאת

18:10 אומרת בערך איזה שלושים שנה אחרי ההסתלקות של האלטער רבי, רק אז יצאו המאמרים של האלטער רבי. הרבי כותב בשיחה בתשנ"ב, פרשת חיי שרה. שיחה ידועה של, של, של חיי שרה, של כינוס השלוחים. שם הרבי כותב מאוד מעניין שתורה אור וליקוטי תורה זה גם כן תורה שבכתב של חסידות חב"ד. לא רק התניא, גם התורה אור וליקוטי תורה. זה חידוש. אבל הרבי ככה אומר בשיחה ההיא שהתורה אור וליקוטי תורה זה תורה שבכתב של חסידות חב"ד. זאת אומרת שגם בתורה אור וליקוטי תורה זה לא, זה, זה מעין יסוד לכל תורת החסידות. אצל חסידים תורה אור וליקוטי תורה זה היה ספר קדוש שלמדו את זה כל הזמן, כל הדורות. תורה אור וליקוטי תורה עד היום הזה בכל הדורות זה נחשב כמו שהרבי היה אומר, קורא לזה בכל הפבריינגנס: די חסידישע פרשה. הרבי תמיד בפבריינגנס, אז הרבי תמיד אמר די חסידישע פרשה. תורה אור וליקוטי תורה, חסידישע פרשה. כמו שצריכים ללמוד את הפרשה השבוע, יש חיוב ללמוד את פרשת השבוע. יש חיוב ללמוד חסידישע פרשה. ובכל הדורות חסידים היו עוסקים בליקוטי תורה ולומדים את זה וחיים עם זה. חוזרים על זה. היו שיעורים בזה ומתפללים עם זה. על ליקוטי תורה היו חסידים שכל השבוע למדו ליקוטי תורה, והיו חסידים שבעיקרון בשבת היו מתעסקים בליקוטי תורה. אבל ליקוטי תורה זה היה ספר יסוד אצל תורה, אצל חסידי חב"ד בכל הדורות. אחד הסיפורים המעניינים שהרבי סיפר פעם זה שבשנה-- בזמן של הרבי הרש"ב, בשנות הסמ"ך, ס"ע, לא יודע באיזה שנה בדיוק. אז ר' אשר ניקולייבער, שהוא זה שהוא הדפיס את התניא בליובאוויטש, שהתניא של וילנא, התניא שעד היום אנחנו יש לנו את ה-את ה-את הסטייל הזה של

20:12 התניא זה תרס"ח, הדפיס את זה ר' אשר ניקולאייבר. אז הוא גם כן הדפיס אחרי זה את התורה אור וליקוטי תורה. זה סיפור שהרבי סיפר הרבה פעמים, שאחרי שנדפס הליקוטי תורה החדש, ואז בתרס"ח, ה', תרצ"ו, לא יודע איזה שנה זה נדפס, ור' אשר ניקולאייבר הגיע לליובאוויטש, והייתה שמחה מאוד גדולה. הרבי רש"ב, הרבי, הייתה שמחה מאוד גדולה שנדפס הליקוטי תורה מחדש עם תיקונים, ור' אשר ניקולאייבר אז אמר, או רבן של ארנוביץ'[?], היו כמה חסידים שהתעסקו בזה, והם אמרו אז לחסיד ר' דוד הרש, הרד"צ. היה אחד מגדולי החסידים באותו זמן, מזקני החסידים, הרד"צ, הרד"צ חן. אז הם אמרו ש-- שר' אשר ניקולאייבר סיפר לרד"צ שתיקנו בו יותר מאלפיים טעויות. היו יותר מאלפיים טעויות בליקוטי תורה הישן שהם תיקנו בדפוס החדש. הייתה שמחה מאוד גדולה שיצא ליקוטי תורה בלי טעויות. אלפיים טעויות תיקנו. ו-- אז הוא מספר, הרבי סיפר את זה הרבה פעמים, שה, שה, שהרד"צ, שהיה חסיד ישיש, הרבי תמיד היה אומר: הרד"צ היה תלמיד חכם, גאון, חסיד. הרבי מאוד מפליא בשבחים. לא רגיל בכלל אצל הרבי, אבל תמיד כשהרבי הזכיר את הרד"צ. אני פעם הייתי בשיחה, זוכר שהרבי דיבר על הרד"צ, והרבי דיבר עליו מאוד מאוד בגדולות. אז הרד"צ חן, כן, יש פה מהמשפחה שלו. על כל פנים, אז הרבי אמר שה, שה, שהרד"צ, כשהוא שמע את זה, הוא נהיה קצת לא כל כך שמח. הוא עשה פנים כאילו שהוא לא מרוצה. הוא שואל אותו: למה? מה, מה, מה הבעיה? אז הוא אמר: עד עכשיו היו צריכים להתייגע על הדרוק־טעות בליקוטי תורה. היו צריכים לעבוד קשה. בינתיים מגיעים החסידים. האדם למד, מיד להגיד שזה טעות? חס

22:05 ושלום. היו מנסים להגיד ככה אפשר, ככה אפשר, עד שהגעתי, הגעת למסקנה שיש פה טעות. בינתיים הראש שלך היה בחסידות כמה שעות. עכשיו שיוצאים הדרוק־טעות, הטעויות וזה, אז כבר כולם לומדים מהר. נגמר המאמר בחצי שעה. חבל, חסר את כל העניין. חסידים, לימוד חסידות, כל העניין הזה. אז הרבי תמיד מספר את זה ב-ב-בחיוך כזה. ואף על פי כן הרבי אמר שלפועל צריכים לעשות בלי טעויות, שהיגיעה לא תהיה על הטעויות, שהיגיעה תהיה יותר על העבודה. אבל תמיד הרבי אהב לספר את הסיפור הזה. אז למעשה חסידים בכל הדורות מחזיקים ליקוטי תורה. אני זוכר, בתור בחור היה אצלנו, והיה ב-770 אלטער חסיד, שהיה ב-770, אלטער חסיד, יהודי שמח. קראו לו ר' חיים טשקנטר. חיים טשקנטר היה נראה ככה. הוא היה יהודי חסידי כזה. אה, אה, יהודי עם, עם לעבעדיקייט. אז, אז, אז ר', ר', ר', ר' חיים טשקנטר סיפר לי פעם שהוא זוכר, ברוסיה היה פארברענגען בטשקנט. היה מתפלל אצלי בבית, היה אז כל החסידים הגיעו. היה אז פארברענגען חזק כל הלילה. פארברענגען, ופרץ, פרץ מוצ'קין, פה יש פה גם כן נכד שלו. אז פרץ מוצ'קין התוועד די גאנצע נאכט, והפארברענגען היה מילה אחת: נאר ליקוטי תורה. זה היה פארברענגען. שצריכים ליקוטי תורה, ללמוד ליקוטי תורה, לקרוא ליקוטי תורה, נאר ליקוטי תורה. זה היה ה, זה היה העניין, זה היה וורט, זה היה, זה היה פארברענגען. חיים טשקנטר סיפר, חיים טשקנטר סיפר באמת ששנים אחר כך, כשהגיע פעם ראשונה לרבי, הוא נכנס ליחידות והוא שאל את הרבי בקשר לסדר הלימוד, והרבי אמר לו, בין

23:57 הדברים, הרבי אמר לו גם כן ללמוד ליקוטי תורה, חסידישער ספר. והיה ממש במסירות נפש, שלא יעבור יום בלי לימוד הליקוטי תורה. סיפר סיפור שלם ששמעתי, שהיה פעם. חיים טשקנטר היה נוסע לאסוף כסף בשביל תומכי תמימים, אז היה מסתובב באירופה בכל מיני שטעטלאך ושטעט, שפעם אחת, אה, הוא קם באמצע-- הוא הגיע ללילה, הוא היה באיזושהי עיירה ב-ב-ב-ב-שוו-- אה, שוויץ. איך אומרים? סוויטן? שוויץ? סוויסיה? ספסיה? בקיצור, היה באיזושהי עיירה שמה. הגיע הערב ולא היה לו ליקוטי תורה. הוא חיפש בכל המקום באזור, הוא לא יכול היה למצוא ליקוטי תורה. הרבי אמר לו שצריך ללמוד ליקוטי תורה. איך אפשר ללכת לישון בלי ללמוד ליקוטי תורה? אז הוא, אז הוא, אז הוא ידע שבעיר אחרת, ב-ב-באותו, זה היה עיר אחרת, שיש, יש איזה חסיד חב"ד שגר שמה, שמרלינג, משפחת שמרלינג, אה, מהשוקולד שמרלינג. אז הוא, אז הוא, אז הוא הלך לרחוב והוא עצר מכונית ושאל אותו, "איפה אתה נוסע?" ולקח אותו למקום אחד, משם למקום אחר. הוא הלך ברגל, בקיצור חצי לילה הוא הסתובב ממקום למקום, עד שסוף כל סוף בשלוש בבוקר הוא הגיע לבית של, אה, של השמרלינג הזה. דפק לו בדלת. הבן אדם קם באמצע הלילה. מי נמצא? חיים טשקנטר עומד בדלת. אומר לו, "מה אתה עושה בשלוש בבוקר?" אומר, "איך זה? אני צריך ליקוטי תורה. צריך ליקוטי תורה. אה, הרבי אמר ללמוד ליקוטי תורה. איך אני יכול לישון בלי ליקוטי תורה?" זה, זה חייל. זו דוגמה של חסיד ישיש. על כל פנים, אז זה העניין של, אה, של הליקוטי תורה. יהיה לנו ליקוטי תורה. עכשיו אנחנו יודעים שאצל הרבי, הרבי, הרבי דרש מאוד את העניין

25:46 של לימוד הליקוטי תורה. אצל הרבי היה בשנת תשכ"ה, עוד לפני זה אפילו תש"ז הרבי התחיל עם זה קצת, אבל בתשכ"ה הרבי כבר בכל פעם דיבר על זה. מי שלמד את הליקוטי תורה של השבוע, הרבי אומר לחיים יחד איתו. היה, מה אומר, הרבי היה צריך כוח לליקוטי תורה. אז בתשכ"ה הדפיסו את הליקוטי תורה עם ההגהות, עם ה-- של הרבי, עם המפתח של הרבי, ואז הייתה שמחה מאוד גדולה. אחר כך בתשמ"ד עוד פעם נדפס הליקוטי תורה עם עוד יותר הגהות, ואז הרבי גם כן עשה שטורעם מאוד גדול מזה בתשמ"ד. אגב, מהפייכס הרבי עשה שמחה גדולה. אה, איך זה שהחסידים לא שמחים מזה שנדפס ליקוטי תורה מחדש? הרבי אז היה פארברענגען מאוד מאוד מיוחד. על כל פנים, מה אני רוצה להגיד עם כל זה? מה שאני רוצה להגיד עם כל זה, שמדברים בנוגע ל-ל-לבחורים, בדורנו זה, בחור צריך שיהיה לו קביעות בלימוד הליקוטי תורה. עכשיו מה יש בליקוטי תורה? ליקוטי תורה זה ה-- אפשר להגיד, אם אני אגיד את זה ב-ב-בסג-- דבר ראשון יש את הסגנון, נכון? צריכים להתרגל לסגנון. ליקוטי תורה יש לו סגנון מיוחד. זה הסגנון של התחלת תקופת החסידות. אז, אה, יש הרבה פסוקים, הרבה מאמרי חז"ל, הרבה עניינים שהם לא מוסברים. זה נכתב, אה, תאר לעצמך, האלטער רבי והדור של האלטער רבי, החסידים של האלטער רבי, אז הליקוטי תורה נכתב לא כל כך עם הריכוז ההסברי. יותר פסוקים, אה, יותר, אה, מאמרי חז"ל, מדרשים. זה יותר סגור כזה. הסגנון גם כן סגנון מאוד, אה, מאוד כזה לבבי, מאוד, מאוד מרגש. זה לא סגנון של השכלה של אמונה, זה יותר סגנון של רגש.

27:28 בכלל ליקוטי תורה זה, זה מאמרים של אהבה שבלב. ליקוטי תורה בעיקרון זה, זה יש שמה גם הרבה השכלה, אבל בעיקרון ליקוטי תורה זה ספר, אה, שנכתב בסגנון של אהבה, יותר אהבה שבלב. אז, אה, צריכים-- זה עניין של רגילות, להתרגל לסגנון, הסגנון המיוחד של הליקוטי תורה. אבל כשמתרגלים לסגנון אז מה שיש בליקוטי תורה, העניין הנפלא, חוץ מזה כמו שאמרנו שהליקוטי תורה יש שמה יסודות ב-- יסודות החסידות, אבל בעיקר מה שרואים בליקוטי תורה זה העניין של התעוררות הלבבות. הליקוטי תורה זה מתוך ספרי חב"ד, ספר שמעורר את הלב. כל ה, כל הסגנון של הליקוטי תורה, זה החשבון נפש, ירידת הנשמה וההתבוננות שבתפילה, ואיך שההתבוננות מעוררת אהבת השם, יראת השם. הליקוטי תורה זה ספר של, של יותר, של העבודה שבלב. עד כדי כך זה שהספר ליקוטי תורה זה עבודה שבלב, שידוע שאחרי שהסתלק האלטער רבי הייתה מחלוקת גדולה מאוד. אה, מחלוקת גדולה בין המיטעלער רבי ובין רבי אהרן מסטרשלה, שהוא היה מגדולי התלמידים של האלטער רבי. האם האלטער רבי עניינו היה עבודה שבמוח או האלטער רבי היה עבודה של לב? זו הייתה מחלוקת מפורסמת שהייתה בין התלמידים. רבי אהרן מסטרשלה טען שהאלטער רבי היה אצלו עבודה של לב, לא עבודה שבמוח. אנחנו כאילו כבר רגילים, חב"ד, חב"ד זה כאילו חסידות חב"ד זה חב"ד, זה הסוגיה, אבל זה לא היה כל כך פשוט בדור הראשון. האלטער רבי, בגלוי שמעו יותר לב, יותר ממוח. אה, המיטעלער רבי אמר לא, שהכוונה הפנימית של האלטער רבי זה עבודה של מוח, והמיטעלער רבי פיתח את זה. אבל בגלוי, כשאתה לומד מהמאמרים של האלטער רבי אז אתה, אתה פוגש יותר עבודה של לב. עבודה

29:23 של מוח לפי ערך האריכות העניין זה אצל האלטער רבי לא רואים את זה. אבל מה? היום כשנדפס כבר מאמרי אדמו"ר הזקן, כל הסט של הכרכים של מאמרי אדמו"ר הזקן, שמה מתגלה כל העבודה, כל הגילוי מאיפה הגיע העניינים של ההשכלה, שהאלטער רבי היה אומר מאמרים מאוד עמוקים בהשכלה ושל השכלות, וכל מה שיש לנו חסידות היום בעניין ההשכלה בעצם האלטער רבי כבר דיבר על זה. אבל על כל פנים, בגלוי זה היה כנראה מאמרים שנאמרו רק לכמה, למשפחה, לחסידים מאוד, מאוד מקורבים. זה לא היה כל כך מפורסם. מה שהיה מפורסם מהאלטער רבי יותר היה יותר מאמרים המעוררים התלהבות. על כל פנים, מה הנקודה שאנחנו מדברים עד עכשיו? דיברנו על הדור הראשון, הדור של האלטער רבי, ובמידה ומה שזה מגיע לנו היום, אז בעיקר כמובן הגיע לימוד התניא ומגיע העניין של לימוד של תורה אור וליקוטי תורה. בתשמ"ח, אה, הרבי אמר שלכל הפחות, אה, להשתדל ללמוד מאמר אחד בליקוטי תורה של הפרשה. ככה אמר בתשמ"ח. היה, אה, תשנ"ב, אז הרבי עוד פעם חזר ואמר להשתדל ללמוד את כל התורה בליקוטי תורה. אז על כל פנים צריך, צריך שיהיה איזשהו, כמובן אצל בחור, זמן להשקיע בעניין של הלימוד של מאמרי אדמו"ר הזקן, תורה אור, ליקוטי תורה. המיטעלער רבי, רחובות הנהר. מיטעלער רבי אנחנו יודעים שאצלו התחיל חסידות בסגנון אחר לגמרי. מיטעלער רבי זה מאוד מעניין. אצל המיטעלער רבי אתה לא תמצא מאמר של המיטעלער רבי שלא מיוסד על האלטער רבי. זה אחד מהדברים שסתם מאוד, מאוד מעניין. אה, האלטער רבי חידש חסידות חב"ד. האלטער רבי חידש חסידות חדשה. האלטער רבי בנה עולם חדש של מושגים, של ערכים, של הסברים, של דברים

31:19 שלא היה קודם. אתה אומר, מאיפה הגיע האלטער רבי? כמובן שהוא קיבל את היסודות של תורה מהמגיד ממעזריטש והבעל שם טוב, אבל התורה של האלטער רבי זה תורה חדשה. חסידות חב"ד זה עולם חדש עם מושגים חדשים. מה שהיום אצלנו זה בפשטות. כן, דירה בתחתונים, אחדות הוי'. אה, מדברים, תוהו ותיקון, זה כאילו שבשבילנו זה, זה, זה ה... האלטער רבי בנה עולם שלם של, של, של מושגים של חסידות שהוא היה, הוא היה זה שחידש אותם. לא היה לזה הגדרה מקודם. כל רבותינו נשיאינו, מהאלטער רבי עד לרבי שלנו, נשיא דורנו, במאמרים אני מדבר. מהרבי יש את העניין של השיחות, שזה מהפיכה שהרבי חידש, אבל אני מדבר במאמרים. אז כל הרביים הם, הכל זה בנוי על תורת האלטער רבי. כמעט ולא תמצא דיבור המתחיל חדש. כמעט ולא תמצא. אני לא יכול להגיד מאה אחוז, אבל תשעים ותשע פסיק תשע אחוז לא נמצא מאמרים של רבותינו נשיאינו עם דיבור המתחיל שהאלטער רבי עדיין לא אמר את הדיבור המתחיל הזה. זאת אומרת, בעצם כל חסידות חב"ד זה כמו, אה, איך אומרים, אה, קומה על גבי קומה על משהו שכבר ש-שהאלטער רבי אמר. עוד ביאור, עוד הסבר. אתה מסתכל בתורת אדמו"ר האמצעי, כל המאמרים של המיטעלער רבי הם מאמרים של האלטער רבי. מצד אחד ממש, מצד שני זה באין ערוך. האריכות, ההסבר, ה-ה-ההרחבה זה פשוט באין ערוך. זה לא נורמלי. זה לא סתם ביאור. הביאורים לפעמים הם באופן שאתה אומר, איך יכול להיות? מאמר שאצל האלטער רבי זה שני עמודים, וזה כבר היה נחשב אחרי פטרבורג, מאמרים ארוכים, אצל המיטעלער רבי אותו מאמר זה יכול להיות מאה עמודים ובלי

33:23 גוזמא, כפשוטו. אז המיטעלער רבי, זה אפשר ממש רואים את זה בכל אחד מהם. עכשיו נמצאים ב-ב-בזמן של שבועות. תסתכלו מאמרי אדמו"ר האמצעי על שבועות. יש ספר שלם, חג השבועות, מאמרי אדמו"ר האמצעי. מאמרים שמיוסדים על המאמרים של האלטער רבי, שאצל האלטער רבי זה שני עמודים, שלוש עמודים מקסימום, ואצל המיטעלער רבי זה ממש מאה עמודים. זה זה זה זה עולם שלם. בניין באין ערוך. ועל דרך זה כל המאמרים של המיטעלער רבי זה מאמרים של אבא שלו עם ה-- עם הרוחב וההסבר של המיטעלער רבי. המאמרים של המיטעלער רבי לא כל כך לומדים בישיבות, לצערנו, וחבל. המאמרים של המיטעלער רבי זה מאמרים מאוד, מאוד, מאוד בהסבר ובהבנה ובהשגה באופן נפלא ביותר. וכידוע שהמאמרים של הרבי נשמתו עדן, הרבי הרש"ב, בעיקר מיוסדים על המאמרים של המיטעלער רבי. שמה יש ריבוי הסברים ומשלים וביאורים בכל עניין ועניין. מה שקורה, מה שעושה קשה הרבה פעמים זה הסגנון. הסגנון של המאמרים של המיטעלער רבי זה סגנון לא רגיל, סגנון קשה, וזה מאוד ארוך גם כן. אז לכן לא כל כך לומדים את זה. אבל אולי יש משהו שהרבה לא יודעים, לפחות אני אגמור עם זה היום, זה כבר מאוחר. זה שהחסידות הראשון שנדפס זה החסידות של המיטעלער רבי. אמרתי לכם קודם, האלטער רבי לא הדפיס את המאמרים שלו, לא היה בדפוס. זה נדפס רק יותר מאוחר. מה נדפס ראשון בחסידות בדפוס? המיטעלער רבי הדפיס את המאמרים שלו. דווקא האלטער רבי לא הדפיס את המאמרים שלו והמיטעלער רבי כן הדפיס את המאמרים שלו. בחייו. המיטעלער רבי הדפיס את הסידור עם דא"ח, שזה מאמרים של האלטער רבי אבל נכתב על ידי המיטעלער רבי.

35:20 זה הסידור, סידור תפילות מכל השנה. המיטעלער רבי הדפיס את הספר שער התשובה, דרך חיים, שערי אורה, אה, שער האמונה, שער היחוד. זה כל מיני ספרים שהמיטעלער רבי-- עטרת ראש, ספרים שהמיטעלער רבי הדפיס, שהם מאמרים של המיטעלער רבי. זה מיוסד על האבא, על האלטער רבי, אבל עם כל הרחבות והביאור, עם כל ההסבר וההרחבה של המיטעלער רבי. אוקיי, אז אנחנו אוחזים במיטעלער רבי, ובעזרת השם בשיעור הבא אנחנו נמשיך יותר בפרטיות בזה.