ביאורי התפלה - הללוי'ה, הללי - חלק ד

00:00 קודם כל בפשט זה הרי בוודאי ברוך אתה בפשט. כן, שמדברים על זה שהקדוש ברוך הוא דואג ליתומים ולאלמנות. כן, הקדוש ברוך הוא דואג לכל אלו שמסכנים, מרחם עליהם. אחרי זה, אבל על פי סוד, הסברנו שכאן מדובר בעניין של הבירור לניצוץ, ניצוץ קדושה. הסברנו מה זה ה' שומר גרים. והסברנו הרי שהגרים זה הולך, או להסביר: גרים זה ניצוצות קדושה שהתפזרו. בעניין של גר, מה פשט? זאת אומרת, זה מה שכתוב בתורה וחז"ל: לא גלו ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים. אז הרבי שואל: איך אפשר להגיד שכל התכלית של הגלות זה כדי שיהיו גרים, אם הרי לא רואים שיש מצווה לעשות גרים? אף פעם לא היה עשה, מצוות תפילין או מצוות טבילה במקווה, ואין מורים פה עם עשה מצווה גרים. אין כזאת מצווה. למה? כי לא צריך לעשות גרים. אז איך אפשר להגיד שלא גלו אלא כדי שיתוספו עליהם גרים? כלומר, הייתה הסיבה של הגלות כדי שיהיו גרים. אז הרבי מסביר. הרבי מסביר: לפי זה הפשט גרים הכוונה ניצוצות קדושה. ניצוצות קדושה נמצאים במקום שהם לא צריכים להיות. הם נמצאים בתוך הקליפה, וממילא צריכים לגייר אותם. זאת אומרת, צריכים להוציא אותם מהמקום שהם נמצאים ולהביא אותם למקום קדושה. גרים, ניצוצות קדושה שנמצאים בכל דבר. אדם אוכל אוכל, מאכל. אז במאכל יש ניצוץ קדושה שנמצא בקליפת נוגה. גם מאכל, אפילו מאכל כשר יש בו נוגה, אז צריכים להוציא את זה משם. אז על ידי שאוכלים את זה, עושים את זה לשם שמיים. על ידי זה מוציאים את הבירור של הניצוץ, וזה נקרא שיתוספו עליהם גרים. לפיכך זה הפשט. שיתוספו

02:20 עליהם גרים, לעשות את הבירור על הניצוץ. זה בכל מאכל ומשתה. יש גם חלק הניצוץ של שלוש קליפות הטמאות. לא רק ניצוץ שבנוגה. ניצוץ קדושה שנמצא בשלוש קליפות הטמאות, שזה על ידי הרי התשובה של זדונות נעשו לו כזכויות. אז מוציאים אפילו ניצוצות שנפלו ונעשו בתכלית השלילי. זה ניצוץ של חטא, וממילא, ושזה הלך לאיבוד, זה גם. אז גם זה אפשר להפוך את זה על ידי עבודת התשובה. לפי זה אז הפשט ה' שומר גרים. אז או הפשט גרים בכלל על כל הניצוצות קדושה, שאחרי שאדם בירר את הניצוץ, אז עדיין בגלל שהוא היה לפני זה בתוך הקליפה צריך שמירה. דבר הזה כבר בשיעור הקודם, כדי שזה יעזור להמיר כוח עצמי, זה יעזור ליפול. בפרט אצל בעל תשובה. אנחנו אומרים את זה, הרי, עוד אז גרים הולך או גם על בעל תשובה. כשבעל תשובה יש לו סור מרע, יש לו עדיין משיכה לצד העולם הזה מצד זה שהוא היה פעם בתוך הקליפה, אז הוא מכיר את זה. אז יש לו משיכה לזה. אז צריך להיות שמירה מיוחדת על זה. אומרים ה' שומר גרים, יתום ואלמנה יעודד. בעל תשובה, ושומר על זה, שומר על הניצוץ כדי שלא יהיה מזה יניקה חזרה לעולם הזה. ככה זה העניין. אחרי זה אומרים יתום ואלמנה יעודד. אז לפי הביאור הזה שמדברים כאן על הרי בירורים ועבודת התשובה, מה הפשט? יתום ואלמנה יעודד, אז נותנים לזה ימים. הפשט יתום ואלמנה יעודד זה מה שזה שני עניינים של ריחוק. שני עניינים שצריכים לפעמים את העניין של קירוב. מה פשט יתום? מה פשט אלמנה? יש בזה

04:17 שני אופנים, אם אפשר. אפשר להסביר את זה באופן יותר, נקרא פשוט. אפשר להסביר את זה עכשיו. בעל התניא הסביר את זה ואומר את זה בעניינים של ליקוט. אז נסביר את זה באופן יותר פשוט. ומה פשט יתום ואלמנה? אז יתום הכוונה שאין לו אב. דיברנו, לא זוכר, דיברנו, לא דיברנו. אבל להביא את הרעיון זה דרך העין. שפשט יתום זה בן אדם שנכשל בראייה ונכשל בשמיעה, נקרא יתום. מה פשט יתום? יתום זה בן אדם שאין לו אבא או שאין לו אמא או שאין לו לא אבא ולא אמא, שני ההורים ביחד. מה זה אבא ואמא? אבא ואמא זה חכמה ובינה. זה בנפש, הכוחות בנפש זה ראייה ושמיעה. הרי ראייה זה קשור עם חכמה, ראייה וחכמה. ראייה זה קשור עם קליטת החכמה, ושמיעה זה עניין של רחבה וסוגיה שזה בינה. אז ממילא ראייה ושמיעה זה חכמה ובינה. שבעל התניא מסביר בתניא שזה העניין של אב ואם. בן אדם, כמו למשל, כשהוא נכשל בראייה, שהוא לא מסתכל איפה שצריך, אז זה מבחינת יתום. זאת אומרת שפועל אצלו את העניין הריחוק, שלא מאיר אצלו החכמה של הנפש. נכשל, יתום מה. אדם חסר לו את העניין של שמיעה, או חסר, זה פוגם ב... בינה, ככה. אז יתום זה לא יתום. כל העניין של יתום זה שאין לו אב או אחד או שנייה. זה הגדר של יתום. הגדר של האלמנה. מה זה אלמנה? אלמנה זה אישה שאין לה בעל. כן, הבעל שלה נפטר. כן, לא שנדע, כי איש אשר לא בעלו מצי נקזה. מה זה אישה? אישה זה נשמה. ואישה, בעלה שלה היא נשמה

06:15 של הקב"ה. לזה משום בעלה. זאת אומרת שהעניין של אישה זה שהנשמה היא כלי להשפעה של הקב"ה. הנשמה היא מחברת לקב"ה, הבינה וכל העניינים שפועל את החיבור של הקב"ה עם הנשמה. ואישה של איש ואישה זה אופן שגילוי הקב"ה. אלמנה פירושו, הגדר של אלמנה זה זאת אומרת שהבעל לא נמצא. זאת אומרת שחסר את ההשפעה, האלוקות. אז זה שני הבחינות של יתום ואלמנה. אז אומרים יתום ואלמנה, אפילו אם היה אצלו עניין של גם כך ראייה ושמיעה כפשוטו, כן. תאר לך, זה היה אצלו עניין של אלמנה. זאת אומרת שהוא נפרד מאלוקות על ידי זה שהוא עשה עבירות. אז על ידי זה הוא נפרד מהקב"ה, נהיה אצלו עניין של אלמנה. הוא הפסיד גם כן. הפשט אלמנה זה, הגמרא אומרת, שאלמנה זה אותיות אל מנה, חסר המנה. בגמרא בכתובות כתוב שבתולה מקבלת שני מנים, ואלמנה זה מנה אחד. זה אלמנה, זה חסר המנה. מנה זה כמה זה מנה? מנה זה מאה זוז. והרי העניין של מנה זה מאה. מה זה מאה זוז? מאה זוז זה עשר כוחות הנפש, כפי שהם כלולים בעשר. עכשיו אל מנה פירושו שלא מאיר אצלו הכוחות נפש. זאת אומרת חסר אצלו שהכוחות הנפש, כוחות הנשמה, לא מאירים אצלו. אל מנה. אז ממילא זה העניין של יתום ואלמנה. זה הפסוק אומר פה שאפילו בן אדם שהגיע למידה של יתום ואלמנה, אז ה' אלוקינו, הקב"ה מרומם אותו, נותן לו את הכוח ואת האפשרות שעוד פעם יוכל להיות אצלו העניין של יציאת הגלות. זה הביאור. הרבה יותר, ורוצים להבין את זה יותר במה.

08:16 כן, וממילא יתום נקרא יתום. יש מושג. יוסף הרי היה יתום. כן, יוסף היה לו... האימא שלו נפטרה כשהוא היה ילד קטן. יוסף, בנימין, שניהם נקראים יתומים, אבל כאן מדברים על יוסף בעיקר. כן, אז יוסף נקרא יתום, יתום מאמו, כי הוא היה יתום מאמו שלו. אמו שלו נפטרה כשהוא היה תינוק וממילא נשאר יתום. והוא נכנס לעניינים. הכוונה שספירת היסוד, כן, אין לו, אין לו אמא. הכוונה שלא נמשך אצלו הבינה, שביסוד לא נמשך בינה. יסוד צריך להשפיע. כדי שיסוד יוכל להשפיע לעולם, אז צריך שבינה תיתן לו את הכוח. כדי שספירת היסוד תוכל להשפיע במלכות, כדי שהשפע של ספירת היסוד יוכל לרדת למטה, צריך שהיסוד יקבל מבינה. על דרך כלל, כל העניין של יסוד, כיון שספירת היסוד מאירה, העניין של בינה, שלכן ״כי כל בשמים ובארץ״. אז היסוד נקרא כל, בגימטריה חמישים, שזה בינה, חמישים שערי בינה. אז זה העניין של ספירת היסוד שמקבל מבינה. אבל כשלא מאיר אצלו בינה, אז העניין של הגלות, שלא מאיר אז ספירת בינה, אז הוא נהיה יתום. ספירת היסוד נקרא יתום כי חסר לו את הלבוש מאמא. אז זה נהיה גלות, מצב של זמן הגלות. ולכן כתוב שיש יתום, ראשי תיבות יפה תואר ויפה מראה. ראשי תיבות יתום, שזה עולה גם כן על יוסף. כן, כתוב כן שעל יוסף כתוב הפסוק שהוא היה יפה תואר ויפה מראה, שזה העניין של יתום. זאת אומרת שהוא יפה תואר ויפה מראה. זה מורה על כל מיני עניינים של שלמות וכולי. אבל יתום, זאת אומרת זה נמצא במעמד ומצב שלא מאיר את ספירתו, לא מאיר את המלכות, ומזה נהיה המצב של גלות. שזה העניין של גלות

12:21 ושל יתום, שיוסף היה במצב של יתום. זה נהיה עניין הגלות. על דרך זה גם כן אלמנה. אלמנה הולך על מלכות, עניין גלות, ואלמנה, המלכות נשאר בלי ההשפעה של היסוד. זאת אומרת, יתום ואלמנה זה שני דברים שאחד גורם לשני. שהיסוד אין לו השפעה מבינה, אז ממילא הוא לא יכול לרדת למלכות, וממילא זה גורם שמלכות נשאר בלי הבעל. הבעל הוא היסוד. כן, אז מלכות נשאר בלי ההשפעה של יסוד, אז היא נהיית אלמנה, וזה העניין של זמן הגלות. זה הפשט שמבואר בחסידות, בזמן... אני אמרתי את זה פעם כמה פעמים והרבי מביא את זה גם כן בשיחות הרבה פעמים. אבל בזמן של... זה זמן העניין של ״גננא לא עייל לגינתא״, דבר שמה כתוב, מה קרה וכו'. אז הזוהר אומר שמה ההבדל בין זמן הבית לזמן הגלות? בזמן הבית היה גן ובגן יש את הגנן. הגנן זה הבן אדם ששומר את הגן וזורע ועושה שיהיה... זה הולך על הצדיק, כן. מה שאין כן בזמן הגלות, ״גננא לא עייל לגינתא״. הגנן לא נכנס לגן, והוא נעשה עניינים. זה העניין, גננא זה יוסף, שהוא זה הולך על הצדיק. צדיק עניינים, יוסף שהוא משפיע אור אלוקי בתוך הנשמה, שזה הנשמה של הגימטריה של המלכות. כן, בזמן הגלות נהיה הרי ״גננא לא עייל לגינתא״, זאת אומרת שהיסוד לא נמצא במלכות, וממילא הנשמות לא מקבלים ההשפעה האלוקית שהנשמה צריכה לקבל, ומזה נהיה כל החידושים של זמן הגלות, שהנשמות נמצאים בגלות. ואיך הם חיים? אין להם את ההשפעה של היסוד. הצדיק לא מאיר בהם. כן, זה מסביר במאמר של... על העניין שאפילו אחרי ההסתלקות אז הוא גם

14:04 כן משפיע, שזה העניין שאומרים שאפילו בזמן הגלות יש את העניין של ספיחים. ספיחים זה הפשט ״יתום ואלמנה יעודד״. ״יתום ואלמנה יעודד״, זה שאפילו בזמן הגלות הם נמצאים במצב של יתום ואלמנה. אלמנה, מלכות, יעודד, שיש את הספיחים. כמו רש"י, אפילו בזמן שהשדה לא זורעים אותה גדלים מהספיחים שנשארו בעבר. על דרך זה גם כן נשאר, גם בזמן הגלות יש את הצדיקים, שזה רבותינו נשיאינו, שגם בזמן הגלות ממשיכים להשפיע. לאו דווקא שלפי דרך הטבע צריך להיות שלא יהיה השפעות מבחוץ. הם פועלים למעלה מדרך הטבע. עניין הספיחים, שגם בזמן הגלות יכול להיות ישועות של הנשמה מבחוץ. זה העניין של ״יתום ואלמנה יעודד״ על פי סוד.