ביאורי התפלה - אשרי - חלק י

00:00 אז היינו באמצע להסביר פה את העניין של הפסוק "סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים". אז הנון, לא כתוב פה נון. הסברנו שדוד המלך לא כתב את העניין של נון כי נון זה נפילה. "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל". הפסוק אומר שיש נפילה, ונפילה זה באופן שלא יהיה לו עלייה. אז ממילא זה פסוק מאוד מאוד מאוד לא טוב. זה מרגיש שהנפילה של עם ישראל זה באופן כזה שיש נפילה, נפילה כזאת שאין בזה, אין בזה עלייה. אז דוד המלך רצה לתקן את העניין הזה, אז הוא לא כתב נון, אלא מה הוא כתב? סמך. ולא רק שכתב סמך, הוא כתב שם פסוק שמרפא את הנשמה. ירי, ירי, אמר "נפלה לא תוסיף קום", אז אמר דוד: "סומך ה' לכל הנופלים". "סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים". שזה הפוך. שכל סוג של נפילות יש לזה, יש לזה תיקון, יש לזה, יש לזה עצה, שזה "סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים". הדבר הזה בסידור הזכרנו כמה עניינים. יש לנו בסידור על כל העניין הזה. אחד מהדברים זה בחודש גם כן ענייני דיומא, זה הפרק של הקפיטל של הרבי שהתחילו להגיד בי"א ניסן השנה הזאת. התחילו להגיד פרק קי"א, ששם יש את הפסוק "סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר". פסוק "סמוכים לעד". גם כן עניין של סומך, סמוכים לעד. ושם הוא מביא מהמאמר של הבעל שם טוב, או את מה שהרבי אמר לפני כלתו שלו בחודש חשוון האחרון, שזה היה שנת הסמ"ך של הבעל שם טוב, שנת הסמ"ך, אז הוא דיבר על העניין של סומך, סמוכים לעד, מסביר את כל העניין של סמך על חסידה בעריד.

02:08 וכל העניין, אז שם הוא מביא גם כן את כל העניין של סומך נופלים, סמוכים לעד. הרבי מביא את זה גם כן במאמר, במאמר סמוכים לעד. כשנגיע בעזרת השם לפסוק הזה, אז הרבי מביא באחד המאמרים את המאמר של הרבי גם כן של פורים. מביא מהחצי-- "בלילה ההוא". לא, של פורים תשי"ז הוא גם כן מדבר על העניין הזה. יש בנפילה בעבודת השם, יש שני סוגים נפילה. יש נפילה שזה חלק מעבודת השם. יש בנפילה אדם. אז יש כמה סוגים של נפילה בעבודת השם. יש נפילה שזה חלק מעבודת השם, כמו שכתוב אפילו על צדיק, כתוב "שבע יפול צדיק וקם". אז אפילו אצל צדיק יש עניין שמזמן לזמן יש לו נפילה, וזה לא עניין, זה ככה, זה רק רצוא ושוב, זה עניין של רצוא ושוב, ולעיתים צריך שיהיה לו נפילה. אבל דרך כלל, בסדר, כל העניין שצריך להיות בין עבודה אחת לעבודה אחרת צריך להיות אין באמצע. כמו אצל רב-- אצל רב זירא, כשהוא צם מאה תעניות כדי לשכוח תלמוד בבלי כדי שיוכל להבין גם ירושלמי. זאת אומרת שיש עניין בעבודה, שכשעוברים מסוג אחד של עבודה לסוג אחד של עבודה, יש תקופה מסוימת, זמן מסוים של נפילה. הנפילה הזאת, יש בזה כמה אופנים. אצל כל אחד ואחד רואים את זה במוחש בחיי היומיום. אצל בחורים זה קורה הרבה פעמים. זהו. בחורים, זה הזמן של החיים, הם ככה, איך אומרים? רוח צעיר. יש עליות וירידות. אז כל זמן שעליות וירידות הם בשיווי משקל נורמלי, זאת אומרת נורמלי, יש ימים שהולך לו טוב, זה לא צריך, זה צריך. ויש ימים שזה לא הולך טוב. זה לא

04:13 צריך, זה צריך. אז הוא נמצא במצב של נפילה זמנית, ימים של נפילות. זה נקרא נפילה בסדר הרגיל של נפילה. זה הנפילה שמזה אחר כך מגיע עלייה, כי ככה זה הסדר. אדם נופל ואז הוא קם. ירידה צורך עלייה, וכמו ריקנות בפני עצמו זה סוג של נפילה, שזה הכרחי כדי שיוכל להיות השינוי לעלייה. יש גם עוד סוג של נפילה, שזה נפילה כזאת שהנפילה היא בחוזק. כמו שמפילים בהמה בכל התוקף, שאז הגוף נשבר, נהרס, נחרב. זאת אומרת נפילה כזאת שגורם להיזק. הרי זה בנפש האדם, זה כשהנפילה זה לא לפי ערך המעמד ומצב שלו. לפעמים רואים שיכול להיות אצל בן אדם שהוא נפל נפילה כזאת, נפילה שהיא כבר לא נפילה שהוא אין לו חשק להתפלל או ללמוד, אלא נפילה זה שהוא נפל ממש לקצה השני, של עניינים של שלוש קליפות הטמאות. זאת אומרת נפילה בעניינים ממש לא בסדר. אז הנפילה זה לא בערך, מהקצה לקצה. אז זה כבר נפילה כזאת שממש בגדר של...

05:29 עכשיו המאמר של פורים אות ט"ז מסביר את זה בדברים מאוד חזק. כל העניין שקשור לפורים קשור. על פי זה, זה אומר, אז זה אפשר לקשר. זה מה שאומר פה "סומך ה' לכל הנופלים", הכוונה לכל הנופלים. לכל סוגי נפילה. יש נפילה שזה בדרך הרגיל. יש נפילה שזה נפילה שלא היא בדרך הרגיל. איזה סוג של נפילה שיכול להיות בעבודת השם? אז אסור להתייאש. אדם נופל לייאוש ואומר, אני במצב לא בסדר, אז הוא חושב שאין לו מועד שהוא יגיע למצב הזה. אז יש הרבה אנשים שהם נופלים מזה, שזה גורם להם למצב של ייאוש וחוסר שקט הרוח וכו' וכו' וכו'. אז זה אומר כאן הפסוק "סומך הוי' לכל הנופלים". איזה סוג של נפילה? בין אם זה היה נפילה בדרך הרגיל, מה שאומרים "שבע יפול צדיק וקם". בין אם זה היה נפילה כזאת שהנפילה הייתה שלא היא בערך, אפילו שהוא נפל חס ושלום ממש בשאול תחתית. אז על זה אומרים ש"סומך הוי' לכל הנופלים". הקב"ה נותן לנו סמיכה ועזרה וסיוע, כדי שזה הסיוע שמגיע לו מלמעלה. סיוע לתשובה. לפעמים זה מגיע על ידי הבת קול, מה שמובא בשם הבעל שם טוב. לפעמים זה מגיע בדרכים אחרים, שנותנים לו מלמעלה, "סומך הוי'", נותנים לו כל מיני סיוע מלמעלה בדרך סמך, וכשסומכים את הבן אדם, טו סוסטיין. הקב"ה סומך אותו ונותן לו כוח להיתלות. על דרך זה "וזוקף לכל הכפופים". ההבדל בין נופל לכפוף זה כמו בגשמיות. נופל זה בן אדם שנפל, אז הוא נפל, כל הגוף שלו נפל על הרצפה. מה שאין כן כפוף זה שעדיין לא נפל, עדיין עומד, רק שמה? הוא נהיה קצת כפוף.

07:30 אז מה ההבדל בין נופל לכפוף על דרך כמו ההבדל בגשמיות? אז ההבדל זה גם כן ברוחניות, שנופל זה בן אדם שהוא נפל, כאילו הוא כבר נפל בעניינים לא תקינים, יכול להיות בעניינים של פועל ממש. כאילו שכבר נפילה. כן, נפילה זה כשהוא כבר ממש נפל בעניינים לא טובים. מה שיהיה. כפוף זה שהוא עדיין לא נפל ועדיין מחזיק מעמד, אבל זה בדרך כפוף. זאת אומרת הוא מוריד את הראש על דרך כמו שהוא בעל חיים. זה העניין של השתחוואה בקדושה. ההבדל בין השתחוואה וכריעה. שזה ההבדל אם אתה לגמרי ביטלת לאלוקות, זה נקרא השתחוואה. אז בעניין של כריעה זה שהוא עדיין נשאר מציאות. זה רק ביטול היש, אבל זה יכול להיות גם כן. ולעומת זה בנפילה יש נפילה, שזה מצב שכל הגוף שלו נפל. זאת אומרת הרוחניות שלו שוין נפלה למטה, נפל למטה ממש נפל, בעניינים בלתי רצויים. ויש עניין של כפיפה. זאת אומרת שהוא מתחיל, לפחות מהצד שלו, נכנס לירידה על כל פנים ברצונות שלו. עדיין לא הגיע לפועל שנפל, אבל הוא כבר מתחיל לקבל איזושהי המשכת הלב, שהוא כופף את עצמו לעניינים הבלתי רצויים, דרך כפיפה על כל פנים. ועל זה אומרים סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים. על פי זה הצמח צדק מסביר גם כן באחד המקומות שלפי זה משתנה גם כן, אחרי שדוד המלך שם את הפסוק סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים, שהקדוש ברוך הוא לא נותן לבן אדם ליפול, להפך, אז הוא תומך אותו, עוזר לו שיצא מכל המיצרים והמצוקות שלו, שעל פי זה גם כן משתנה גם כן הפירוש של מה שעמוס הנביא

09:22 אמר נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, שזה גם כן למען יוסף. מאוד מעניין שהצמח צדק מסביר שהפסוק הזה משתנה למען יוסף. מה הפירוש למען יוסף? אז יש פירוש כזה שאומרים, אני לא יודע מי אומר את זה, או דרך הדרש, לא יודע אם זה יכול להיות בגמרא. אני לא זוכר עכשיו, אבל פירוש שאומרים שהפירוש של הפסוק הזה על פי למען יוסף זה כאילו שהיו צריכים לשנות את הפסיק: במקום להגיד נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, אז אומרים נפלה ולא תוסיף לנפול, אבל היא לא תוסיף ליפול. היא לא תיפול עוד פעם. קום בתולת ישראל, בתולת ישראל קום! משנים את כל הניגון של הפסוק, את כל הניקוד, אז משתנה כל הפשט של הפסוק. למען יוסף, נפלה ולא תוסיף, היא לא תיפול עוד פעם. קום בתולת ישראל, בתולת ישראל תקום. אבל זה, עוד לפני זה, הצמח צדק מסביר מאוד מעניין על פי פנימיות העניין שבאמת, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, בלי לשנות את הניגון של הפסוק, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, אומר בגלל שהגאולה של משיח תהיה גאולה של גילוי העצמות. גילוי העצמות שדווקא אז יתגלה שדווקא למטה, זה שמה, זה הכוונה. הכוונה זה דווקא דירה בתחתונים, וממילא לא יצטרכו לקום. לא בגלל שלא יוכלו לקום, לא יצטרכו לקום. מה פירוש לקום? לקום פירושו שאתה צריך ללכת למעלה, כאילו שלמעלה זה המקום של קדושה, למטה זה מקום של קליפות, אז ממילא צריכים לצאת מהעולם כדי להתעלות. אז הנה לא, לא, הרי יהיה גילוי העצמות כאן למטה, וממילא לא תהיה

11:18 קימה. כבר לא תצטרך לקום, כי כאן למטה יהיה גילוי העצמות. כן, בתחתונים. אז ממילא זה הפירוש. לפי זה משתנה כל העניין של הפסוק למען יוסף, שזה, שזה, שזה הגילוי של משיח, שאז זה יהיה באופן של סומך ה' לכל הנופלים, לא באופן שיצטרכו קימה, אלא כאן למטה. איך שנמצאים בעולם הגשמי כאן למטה, הקדוש ברוך הוא יתגלה ויהיה גילוי הקדוש ברוך הוא כאן בעולם הגשמי. אז זה הפירוש של הפסוק הזה, סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים. הרבי מביא סיפור. הרבי מביא בשיחה של פרשת נשא על העניין הזה של סומך. הוא מביא שמה שסומך זה מלשון גם כן עוזר. הוא מביא שיש בסומך, ישנם... סתם, אחר כך מדברים על העניין, מה שזה קשור עם הכפופים שאמרנו. אז הוא מביא שכתוב שסמיכה יכולה להיות לא מלמעלה, יכולה להיות גם מלמטה. כשאתה סומך, כשאתה סומך משהו שזה לא ייפול, אתה יכול להיות מעל הדבר ולהחזיק את זה שזה לא ייפול. אבל יכול להיות גם כן לסמוך, אפשר גם כן לסמוך את זה מלמטה. סומך זה סוסטנר, סוסטנר, להחזיק או לשמור. אתה יכול, הדבר הסומך יכול להיות גם כן לפעמים מתחת לדבר, והוא סומך אותו שזה לא ייפול. ברוחניות זה אומר שלא, לפעמים יש סמיכה מה שהקדוש ברוך הוא מלמעלה סומך את הבן אדם למטה. אבל יש גם כן הפוך, מה שבן אדם יכול לסמוך כביכול את אלוקות, כביכול כאילו שהשכינה נופלת בגלות. מלכות, מלכות, מלכות נמצאת, השכינה נמצאת בזמן הגלות. יש עניין של שכינתא בגלותא. אז יש בכוח הנשמות שהם חיים למטה על ידי עבודת ה', הם סומכים, הם כאילו מחזיקים ומרימים את המלכות מנפילה. אז הוא מסביר את

13:22 זה שמה בשיחה בתוך י' בהווה דה, שזה עניין של חסיד ורבי גם כן. שבדרך כלל ההסבר הוא שהרבי סומך את החסיד, סומך עם סמ"ך, כאילו הרבי מחזיק את החסיד שהחסיד לא ייפול. זה העניין של רבי. נזכרנו שחסיד ורבי, אז הרבי מחזיק אותך שלא תיפול. אבל יש גם כן עניין הפוך, שחסיד סומך את הרבי. שיש בכוח של חסיד, שעל ידי זה שהוא מתנהג לפי הרצון של הרבי, הוא עושה את העניינים שהרבי רוצה, אז הוא סומך אבל בשביל למטה. אז כמו שאומרים, בסמיכה אתה יכול להיות למטה לסמוך. אז יש עניין של חסיד, יש לו כוח לסמוך את הרבי, להחזיק את הרבי. כך הוא מביא שם את העניין. הוא מביא את הסיפור גם, כי מוטל פולטאר[?] יצא פעם מיחידות של הרבי מהר"ש, של הרבי משטשיין[?]. הוא היה בוכה והוא אמר שפעם היו חסידים, אז הרבי היה הרבי של החסידים. הם לא חסידים. אז הרבי אומר לו משהו מהפסוק, שהחסידים מחזיקים את הרבי, שהם חסידים הם חסידים. חסידים טוען, אז הם מחזיקים את הרבי. אז הרבי מקשר את זה שזה העניין של סמיכה, סמ"ך, סומך ה' לכל הנופלים, שבכוח חסידים זה להחזיק את הרבי. סתם אני מזכיר את הפסוק כי זה קשור גם עכשיו, גם עם הפרק שהתחילו להגיד השבוע, סומך ה' לכל הנופלים, פרק קמ"ה. אז הוא ממשיך הלאה ואומר: "עיני כל". סתם בקשר לעניין הזה של סמ"ך, של נפילה, שיש נפילה, שזה על דרך הרגיל, יש נפילה שזה לא דרך הרגיל. סתם סיפור מספרים היה. שמעתי את זה בשם בלה מאייסר[?] שהוא סיפר. שנכנס לרבי ליחידות, בחור. הרב שפירא מיניו[?] סיפר שהיה פעם בחור ונכנס לרבי

15:15 ליחידות, הוא עצמו. אז כמו כדרך הבחורים, הוא התלונן לרבי על העניין שהעבודה של ה' זה לא, זה לא אסטבל, זה לא, זה לא יציב. יש לו עליות וירידות. אז הרבי אמר לו: מה הבעיה? זה לא בעיה, זה דבר מומלץ. כך צריך להיות, כך צריך להיות. עליות וירידות, ככה זה סדר. סדר העבודה זה דבר כזה. אל תעשה מזה עסק. העיקר זה לא להישאר תקוע בירידה, לקריסה הסופית של להיזרק רחוק. אני מוסיף לזה מילה מילה. על כל פנים, זה העניין של סומך ה' לכל הנופלים. צריכים לדעת שהקדוש ברוך הוא תמיד מוציא אותנו מהבוץ. צריכים רק לתת את היד. זה הרבי אמר גם פעם, כן, לפעמים אנחנו תמיד נוציא אותך מהבוץ, אבל תיתן את היד. ועתיק פה: "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו". אז זהו, מסביר פה עכשיו הלאה בקשר לזה שמדברים כאן על הכל. מדבר, כל המשך הפסוקים פה מדבר שהקדוש ברוך הוא נותן לנו יד, נותן לנו כוח וסיוע. ואפילו שהיה משהו מרומז שאדם נפל ואיבד את השם שלו, נפל בכל העניינים הבלתי רצויים, ואף על פי כן אפשר לעשות תשובה. והקדוש ברוך הוא סומך אותנו ועוזר לנו ודוחף אותנו ועוזר לנו להתרומם. אז נמשיך הלאה ואומר "עיני כל אליך ישברו", שלכן אז כולם יש להם את התקווה מהקדוש ברוך הוא, שמכיוון שאנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא, הוא זה שמחזיק אותנו, ובמילא, אפילו שהיה נפילה וכולה, הקדוש ברוך הוא סומך אותנו. אשר לכן עיני כל אליך ישברו. או לפי מה שהרב מסביר קצת באופן אחר, אז הפשט הוא שזה כאילו המשך מההמשך, כמו שאומרים המשך עניינים פה קצת אחרת. הוא

17:18 אומר שבאמת "עיני כל אליך ישברו", כל הנבראים הם מקווים, מצפים. ישברו זה מלשון תקווה. יש שברו זה מלשון "שברו על ה' אלוקיו" וכו', "אשרי שאל יעקב בעזרו". שבר, שבר, שבר. זה עניין של תוחלת, תקווה. אחת מהלשונות של ביטחון. "עיני כל אליך ישברו", שכל הנבראים, הכוונה כל הנבראים וכל היצורים וכל הדברים שה' ברא, אז כולם יש להם את התקווה ואת הביטחון ואת התוחלת והציפיות שהקדוש ברוך הוא ייתן להם, ישפיע עליהם. "ואתה נותן להם את אכלם בעתו". הקדוש ברוך הוא נותן להם, זה כל אלו שמבקשים, את אכלם, ונותן להם את האוכל ואת הדברים שהם צריכים. נותן את זה בעתו. אז זאת אומרת, לפי המשך המילים יודעים. אז לפי מה שהרב מסביר, הכוונה היא שבאמת כל הנבראים יודעים ומרגישים שהם תלויים בקדוש ברוך הוא, ולכן בעצם כל הנבראים מחכים ומקווים ומצפים שהקדוש ברוך הוא ישפיע עליהם את ההשפעה שלהם. גשמי, רוחני, עם כל הנבראים מפיניונים, והקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד ואחד בעתו. בעתו הכוונה בפשט בעתו של כל אחד ואחד. היה צריך להיות כתוב בעתם, אבל כתוב בעתו. אז הפירוש על פי פשט העניינים, בעתו, מדגיש בעתו של כל אחד ואחד בנפרד. זאת אומרת לא רק בכללי אלא בעתו. הכוונה כל אחד ואחד בנפרד יש לו את העתו שלו, את הזמן שלו, את הצורך שלו. ענייני, אז ממילא זה לכל אחד הוא נותן. אז, אז, אז, אז, אז עוד מה הוא ימשיך? שבאמת הקדוש ברוך הוא משפיע לכולם. זה, ולכן בהמשך הוא אומר אז לכן אפילו בן אדם שהוא לא התנהג כדבעי למיעבד, אז בחיי לא מגיע לי. זאת אומרת,

19:31 אני הייתי במצב שלא התנהגתי טוב, הייתי במצב של לא יפה. אז אף על פי כן, אם הקדוש ברוך הוא משפיע לכולם, אז כל שכן שבני ישראל, אז בוודאי שהקדוש ברוך הוא צריך להשפיע עליהם, לתת להם, וסומך ה' לכל הנופלים, וזה כביכול. זה על פי פשט העניין יותר. היינו יכולים לדעת סבירו, אבל זה לא ביתרי. על פי סדר. נראה שהחבר'ה עייפים היום. אלו ימים של חול המועד. רבי חיסידס. הפסוק הזה מדבר על ההתקשרות של כל הנשמות, בעצם כל הנפשות לאלוקות. זאת אומרת, העניין הזה שנרגש בכל הנשמות, בכל זה, בכל זה, בכל זה, הנבראים, בפרט נשמות ישראל, שהם בהתקשרות לאלוקות. זאת אומרת שמרגישים שכל מקור חיות זה אלוקות, ולכן אז כל המעיין, כל הצימאון וכל ההתקשרות שלהם זה לקבל השפעה מלמעלה. זה, זה הפירוש. עיני. למה כתוב עיני כל, באף עיניים? מה ההדגשה? עיני כל, כי עין קשור להסתכלות. מה הקשר של עין עם התקשרות? אז מוסיף על זה, מובא שהעין, כידוע, שהעין זה גורם קשר הכי חזק. העניין של הסתכלות. כשאדם מסתכל דרך העיניים, אז ההתקשרות שנעשית בין אחד לשני מהעניין של דרך העיניים, זה קשר הכי פנימי. בפרט בשולחן ערוך. מוסיף את כל העניין של עיניים יונים, שהיונה יש לה את הכוח הזה שמסתכלת בזוג ובממורים. שיש התקשרות אצל הבעלי חיים, אצל היונה, ששמה זה מההסתכלות, מזה נהיה אפילו רעיונות. כאילו זה התקשרות שקשור אפילו עם, עם, עם, עם דברים הרבה יותר עמוקים. אבל הנשמה יש גם כן את העניין הזה, שזה העניין של עיני כל, שעיני כל, הכוונה התקשרות

22:12 שזה קשור לספירת היסוד, ששמה זה המקום של ההתקשרות. ולכן זה כל, כל הולך על ספירת היסוד, כי כל בשמים ובארץ. הרי בספירות, הרי ידוע, ״לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ״, הולך על ספירת היסוד שנקרא כל, מלשון נזכרנו, שזה מאחד את השמיים והארץ. אז גם כאן עיני כל. זה ההתקשרות שיש מהשמיים והארץ, מהנבראים לאלוקות. כי איך ההתקשרות? אה, אבל זה הוא אומר, ״עיני כל אליך ישברו״, שזה ההתקשרות של כל הנבראים, בפרט נשמות ישראל, זה דרך ספירת היסוד, ששמה זה המקום של ההתקשרות. ולהבדיל אפשר להגיד שזה עניין של גם כן עניין הצדיק, עניין של הרבי, ששם זה צדיק יסוד עולם, והוא פועל את ההתקשרות של כל העולם עם אלוקות. אז ״עיני כל אליך ישברו״, מצד ההתקשרות הזו, אז תמיד יש את התקווה והתוחלת והביטחון והצימאון לאלוקות. על זה אומרים ״ואתה נותן להם את אכלם בעתו״. לפי זה מובא בסדרה שלמה, כתוב בעתו, זה לא כתוב בעתם. לפי סדר העניינים הכוונה בעתו, לשון זכר, הולך על העניין של כל, כאילו על הבחינה הזאת של יסוד המשפיע. זאת אומרת שהפשט ״ואתה נותן להם את אכלם״: הקדוש ברוך הוא משפיע אכלם, המזון, לכל נשמה ונשמה בעתו. הכוונה לפי ה-, לפי ה-, לפי העת, לפי הזמן, לפי, לפי הכוחות של, של ההתקשרות של היסוד, שהיסוד זה לשון זכר. זה יסוד המלכות וכוחו של הקדוש. לכן כתוב בעתו, לשון זכר. הכוונה, אם הכוונה בהווי. ואם אנחנו נתרגם את הפסוק הזה בהווי לנפש האדם, הכוונה היא שעל ידי ההתקשרות של חסיד, זה שזה ה״עיני כל״

24:18 ״אליך ישברו״, וזה ההתקשרות של חסידים, שהם יש להם את ה״עיני כל״, ואת העיניים שלהם, הצימאון, ההתקשרות לאלוקות, והם מחכים ומצפים ורוצים להיות קשור לאלוקות על ידי ההתקשרות שלהם לרבי. אז ״ואתה נותן להם את אכלם״. אז זה נותן את המשפיע ממילא שיתנו להם את המזון. אנחנו צריכים לקבל בעתו, בעתו של המשפיע. זאת אומרת שזה יהיה לפי הכוחות של הרבי. ככה זה יהיה הסוד. על פי המבואר במים חיים.