ביאורי התפלה - אשרי - חלק י"א

00:01 דבר נוסף, המשך הפסוקים כאן, החלק השני של אשרי, כמו שמוזכר ב-- בכתבים וגם מוסבר בכמה מקומות בחסידות, ההמשך הענייני של פסוקי אשרי בחלק השני, עוד לפני-- גם מהפסוק "סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים". זה המשך אחד שמסביר את העניין של איך, אה, פועלים בני ישראל את המשכת המלכות של הקדוש ברוך הוא. הרי כל העניין של עבודת ה' צריך להיות קבלת עול מלכות שמיים. בן אדם צריך, יהודי צריך לקבל על עצמו את המלוכה של הקדוש ברוך הוא, ועל ידי זה הוא עובד את ה'. וקבלת עול זה הרי... ושורש וכל התחלת העבודה זה העניין של קבלת עול מלכות שמיים. וזה מה שדיבר קודם, כל הפסוקים שדיבר על המלוכה של הקדוש ברוך הוא, עד הפסוק "מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור". הוא דיבר כל מיני פסוקים על המשכת המלוכה של הקדוש ברוך הוא על הנבראים, על... ומיינו ומטו כל העניין. אחרי זה יש מצב של נפילה. אמרנו על העניין של הנו"ן שחסר, את הנו"ן באשרי, שהנו"ן זה הולך על הנפילה, שבן אדם נופל בעבודת ה'. הנפילה זה העניין של פשע, קדמאה, דבר עבירה, שפשע זה, אז זה גורם למצב של נפילה. זה גופא, יש נופלים, יש כפופים, שזה כמה סוגים של נפילות. כן, יש נופלים שהוא נופל ממש, ויש כפופים שהוא לא נופל לגמרי, אבל מתכופף. זאת אומרת שנהיה אצלו ירידה, אבל בשביל להגיע למיינו הוא עדיין מתנהג וכו' וכו'. אבל הוא הגיע לראש שלו, הוא כבר התכופף. זאת אומרת שנהיה אצלו חיסרון בקבלת עול, הגוף גופני בקבלת עול, מבחינה זה המינו. ואחרי זה צריך להיות העניין של תשובה.

02:02 וזה ההמשך של הפסוקים שאומר "סומך ה' לכל הנופלים", שזה הכוח שהקדוש ברוך הוא נותן לבן אדם. כן, "סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים", שזה הקדוש ברוך הוא נותן כוח לבן אדם שיוכל לעשות תשובה ולחזור עוד פעם לקבל על עצמו את מלכות שמיים. ואחרי זה ממשיך: "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו". כן, שזה על ידי זה שהקדוש ברוך הוא סומך ועוזר לכל אלו שהם נופלים וכפופים, ממילא אז הקדוש ברוך הוא מעורר לו עוד פעם רצון חדש. כי "אליך ישברו", שהבן אדם מתעורר בתקווה ובתוכו ברצון. הקדוש ברוך הוא נותן לו "אכלם בעתו", הקדוש ברוך הוא משפיע לו את המזון, שפשוט זה הולך על מזון גשמי. אבל בחסידות הכוונה גם כן העניין של המזון הרוחני, זה המזון של הנשמה, שלנשמה תהיה לה מזון, שזה העניין של חיות באלוקות ורצון לאלוקות, שהקדוש ברוך הוא נותן, משפיע על היהודי על ידי זה שהוא עושה תשובה והוא חוזר לקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מעורר לו מחדש את הרצון לאלוקות. וזהו, ממשיך ואומר "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", שהקדוש ברוך הוא פותח את הידיים, והידיים, אמרנו שזה הולך על הייחוד, אומר על זה ש"ידך" הולך על הייחוד, שזה ראשי תיבות, יו"ד, שהיו"ד זה היו"ד של שם הוויה, היו"ד של שם אדנ"י, זה ייחוד הוי' אדנ"י, שזה העניין של "פותח את ידך", וגימטריה הוי' אדנ"י, ראשי תיבות פותח את ידך. ראשי תיבות גימטריה הוי' אדנ"י, שמשם מגיע השפע, שהקדוש ברוך הוא פותח ונותן לבן אדם את היכולת, את הכוח הזה, שעוד פעם הוא יחזור להתעורר ברצון.

03:44 לאלוקות. וזה הפירוש של "משביע לכל חי רצון", שהקדוש ברוך הוא נותן ליהודי את הרצון, שיהיה לו רצון להימשך לאלוקות, שיתעורר הפנימי הזה, הרצון שלו. זה הרי כל העניין של תשובה. תשובה זה העניין של לחזור, שלפני זה, שעשה תשובה, היה אצלו העניין של הרצון, נהיה אצלו רודף של החומר. הרצון נהיה, במקום שהרצון נהיה לאלוקות, אז הרצון שלו היה עניין למטה ותכלית של מטה. ועל ידי זה שהוא חוזר ועושה תשובה ומקבל על עצמו את מלכות שמיים, אז "משביע לכל חי רצון", הקדוש ברוך הוא משביע ונותן לכל בן אדם את הרצון הזה, שיהיה לו רצון לאלוקות עוד פעם. ואחרי זה אומר "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו". וכל הדבר הזה שהקדוש ברוך הוא משפיע אפילו בן אדם שהתרחק ממנו, ועד שהוא נהיה במצב של חי, כבר אמרנו גם כן חי, שהוא נהיה חייתי. שזה אומר שאפילו אין לו מאינא דאורייתא, שהוא מתנהג כמו בהמה. אבל על ידי זה שהוא מתעורר ברצון לאלוקות, אז ממילא הקדוש ברוך הוא גם כן נותן לו את הרצון ונותן לו את היכולת להתקרב עוד פעם לקדוש ברוך הוא, על ידי זה שהקדוש ברוך הוא מגלה לו את הרצון שלו. זה העניין של "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו". שהקדוש ברוך הוא, מצד זה שהוא צדיק, צדיק, עניין צדיק, זה עניין ההשגחה. ואמרנו גם כן על העניין של צדיק שזה הולך על רב, שעל ידי ההשגחה פועלים את כל העניינים האלה. "וחסיד בכל מעשיו", שזה החסד של הקדוש ברוך הוא שיורד עד לעולם העשיה. ומדו נאתו. עכשיו זהו ממשיך: "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת".

05:21 שצריך להיות מהבן אדם גם כן ההישג של מצד מלמעלה. הקדוש ברוך הוא כל הזמן, "קול דודי דופק פתחי לי". הקדוש ברוך הוא מעורר את הבן אדם, וממילא עושה לך את כל העניינים וכל הדבר שאמרנו. אבל צריך להיות גם כן מצד הבן אדם שהוא יוצא בזה. וזה הפירוש "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". כאן אנחנו כבר עסקנו בשיעורים בפסח. "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת", אז מצד הפשט של פסוקים, כפי שזה מוסבר על פי חסידות, אז הפשט הוא "קרוב ה' לכל קוראיו", שכל יהודי שקורא לקדוש ברוך הוא, בלי הגבלות, יהיה מה שיהיה ויהיה מי שיהיה. יהודי, אפילו שהוא היה במצב שהתרחק לגמרי מכל העניינים שהיה שלו, אז על ידי זה שהוא חוזר וקורא לקדוש ברוך הוא על ידי עבודה של תשובה, אז "קרוב ה' לכל קוראיו". כל יהודי, באיזה אופן שקורא לקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מתגלה לו ומתקרב אליו. "לכל אשר יקראוהו באמת". תראה, ברגע שיהודי קורא לקדוש ברוך הוא וקורא לקדוש ברוך הוא באמת, על ידי זה נהיה הפירוש של היהודי, הקדוש ברוך הוא אליו. אז זה שאדמו"ר הזקן שואל את השאלה: לכאורה יש סתירה, ברישא, החצי של הפסוק, הרי שאומר "קרוב ה' לכל קוראיו" בלי הגבלות. הוא אומר שהקדוש ברוך הוא קרוב לכולם. אחרי זה אומר "לכל אשר יקראוהו באמת", מה שזה לא לכולם, רק לאלו שקוראים אותו באמת. אז אם ככה יש סתירה מהחצי הראשון של הפסוק לחצי השני של הפסוק. אז יש כמה אופנים איך הדבר מוסבר בחסידות. נתחיל מהתניא. אז

07:03 הרבי בתניא מסביר בפרק ל"ז. אז הרבי מסביר שהחלק הראשון של הפסוק מדבר על עבודת התפילה והחלק השני של הפסוק מדבר על עבודת התורה. "קרוב ה' לכל קוראיו" זה הולך על עבודת התפילה, שבעבודת התפילה זה שכל יהודי יש לו כוח להתפלל, על ידי זה שיהודי מתקרב לקדוש ברוך הוא. "קוראיו", הוא קורא לקדוש ברוך הוא בתפילה, אז "קרוב ה'". אבל יש דרגה יותר גבוהה. זאת אומרת, לפי מה שהרבי מסביר, זה שתי דרגות. יש דרגה ש"קרוב ה' לכל קוראיו", שזה בעבודת התפילה. כל יהודי על ידי שהוא מתפלל, אז על ידי זה הוא מתקרב לקדוש ברוך הוא, ואז הקדוש ברוך הוא גם כן מתקרב אליו. אבל יש אופן מיוחד, שזה "יקראוהו באמת". אין אמת אלא תורה. כך הרבי מסביר שם בתניא, שזה הולך העניין של קריאה על ידי התורה, שעל ידי תורה הם ממשיכים את הקדוש ברוך הוא באופן מיוחד, וזה בא בהמשך לכל הביאור שהרבי מסביר שם באריכות המעלה של תורה ומצוות. שדווקא תורה ומצוות יש להם שורש בעצמות. וכל העניין שדווקא במיוחד תורה, המעלה שיש בתורה יותר אפילו ממצוות. שעל ידי תורה, כיוון שתורה זה חכמתו של הקדוש ברוך הוא, אז על ידי זה נמשך הקדוש ברוך הוא באופן הנעלה, "יקראוהו באמת". הרבי שם מסביר שכשאדם קורא כמו ילד שקורא לאבא שלו, קורא אבא אבא, אז יש קריאה סתם, שהוא קורא אבא אבא, קורא לאבא שלו. אבל יש אופן יותר מיוחד, שזה על ידי תורה, שאז ממשיכים את הקדוש ברוך הוא באופן יותר פנימי. אז איך הוא מביא שם את הפסוק "הוי כל צמא לכו למים". כשאדם צמא הוא צועק מים, מים, אבל הוא לא שותה. אז עצם

08:55 הצעקה זה גם כן עניין. אבל אומרים לו יש לך את המים, אז למה אתה לא שותה? אז בדרך זה גם כאן, המים זה הולך על התורה. על ידי זה שהקריאה שהוא קורא לקדוש ברוך הוא זה תורה, על ידי זה הוא ממשיך גילוי הקדוש ברוך הוא באופן יותר פנימי ובאופן יותר נעלה. אז זה הפירוש בתניא, שני החלקים של הפסוק: "קרוב ה' לכל קוראיו" על ידי תפילה, ו"לכל אשר יקראוהו באמת" אז זה הולך על ההמשך שעל ידי תורה, שזה המשך יותר גבוה ויותר בגילוי, יותר בפנימיות. במקום אחר בחסידות מוזכר שני החלקים של הפסוק, "קרוב ה' לכל קוראיו" ו"לכל אשר יקראוהו באמת", שזה הכוונה בעבודה שני אופנים בעבודת השם. עבודה שעל פי טעם ודעת זה "קרוב ה' לכל קוראיו". ו"לכל אשר יקראוהו באמת" הכוונה של עבודה למעלה מטעם ודעת. הכוונה אמת, הכוונה אמת של הנשמה, זה היחידה. יש אופן של עבודה "קרוב ה' לכל קוראיו". כל יהודי גם כשהוא עובד את השם באופן שעל פי טעם ודעת, אז הוא מתקרב לקדוש ברוך הוא. אז גם כן, מלמעלה הקדוש ברוך הוא מתקרב אליו. אבל "יקראוהו באמת" הכוונה שנגלה את האמת של הנשמה, ומתעורר במציאות של, של, של אמת. ככה היחידה שלמעלה מטעם ודעת, אז באה התעוררות שלמעלה מטעם ודעת. אז על ידי זה, אז הקורא בה' דבוק בו יותר עמוק. אז זה מצד התקשרות של יחידה שלמעלה מטעם ודעת. אז גם כן, מלמעלה מתנהגים אליו, הקדוש ברוך הוא גם כן מעורר את הרצון של הקדוש ברוך הוא שלמעלה מטעם ודעת, נתגלה שלמעלה ממדידה והגבלה, ואז ההמשך זה למעלה ממדידה והגבלה גם כן. יש כמה

10:36 מקומות בחסידות הרבה על הפסוק "קרוב ה' לכל קוראיו". גם כן אחד מהם זה שבועות. הרבה מהדברים של שבועות מתחילים פה בביאור וגם במאמר של הרבי מתשל"ד, "קרוב ה' לכל קוראיו", של שבועות. שם הרבי מסביר באריכות כל העניין הזה, ש"יקראוהו באמת" הולך על תורה, והפירוש של תורה נקרא דווקא אמת. למה אני מסביר באריכות למה תורה נקראת אמת? משמע שכל שאר ההמשכות לא נחשבות לאמת. למה דווקא המשכה של תורה נחשבת לאמת? הרבי מסביר בקיצור שאמת הכוונה בלי שינוי. מלמעלה מעלה עד למטה מטה בלי שום שינוי. זה המעלה של אמת וזה המעלה של ההמשכה על ידי תורה, שתורה זה מלמעלה מעלה עד למטה מטה בלי שינוי. כאן למטה, בעולם הזה הגשמי. אתה לומד תורה גשמית שמתלבשת בעניין הגשמי, אז כאן נמצא העצם, נמצא הקדוש ברוך הוא בלי שינוי, שלמעלה הזאת של ההמשכה בלי שינוי. זה נמצא דווקא בתורה ולכן זה נקרא אמת. למה אני מסביר את זה? מה השמועה? וואי, זה ליקוט. אז הרבי מסביר. אז ממשיך, לפי מה שהרבי מסביר: "רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם". אז כמו שאמרנו, שהבן אדם על ידי זה שהוא מעורר את הרצון שלו לקדוש ברוך הוא, על ידי זה ממילא אז הקדוש ברוך הוא מתקרב אליו, "קרוב ה' לכל קוראיו". אז על זה הוא ממשיך ואומר, "רצון יראיו יעשה". על ידי זה הוא פועל שהקדוש ברוך הוא מקיים את הרצון שלו, שהקדוש ברוך הוא מקיים את הרצון של הבן אדם. "רצון יראיו יעשה" — פשט הוא זה, "רצון יראיו יעשה", אה, שהקדוש ברוך הוא, אה, עושה, מקיים את הרצון של יראיו על ידי זה שהוא מעורר

12:24 את הרצון שלו להקדוש ברוך הוא, מתעורר לו רצון, "רצון יראיו יעשה", אז על ידי זה גם כן, ממילא הקדוש ברוך הוא מתנהג איתו באופן של "רצון יראיו יעשה", שהקדוש ברוך הוא נותן לו את העניינים שהבן אדם צריך. הקדוש ברוך הוא נותן את הרצון שלו, כי לפעמים כתוב בפירוש "רצון יראיו יעשה" — שהקדוש ברוך הוא עושה אצלו את הרצון. לא שהקדוש ברוך הוא עושה מה שהוא רוצה, אלא יותר מזה, שהקדוש ברוך הוא עושה אצלו רצון. "רצון יראיו יעשה" פירושו שהקדוש-- יהודי מתעורר לרצון. יהודי יש לו רצון לאלוקות. לפעמים בא לו בן אדם, יהודי מתעורר באיזה שהוא יצר הרע, יש לו רצון, אה, רצון אה-- להתעורר בתשובה, רצון להתנהג יותר טוב, רצון ללמוד, רצון להתפלל. אז "רצון יראיו יעשה" הכוונה שהקדוש ברוך הוא עושה אצלו את הרצון. זאת אומרת, זה שאני התעוררתי ברצון לאלוקות, רצון מיראה, שיראה, או רצון רוחני, זה בגלל שהקדוש ברוך הוא עשה אצלי את הרצון. "ואת שוועתם ישמע ויושיעם". אה, הקדוש ברוך הוא שומע את התפילה של הבן אדם, אה, ישמע. "שוועתם" זה הכוונה התפילה שבאה מבפנים, מהלב נקרא "שוועתם". "שוועתם" זה בקשה פנימית. ו"שוועתם ישמע", הקדוש ברוך הוא שומע לתפילה, לבקשה שיהודי מבקש, ו"יושיעם", הוא מוציא אותו מכל העניינים הבלתי רצויים שצריכים להוציא אותו. מתחיל בעניינים גשמיים, "ויושיעם". כשיש לו עניינים גשמיים בלתי רצויים, עניינים גשמיים שמפריעים לו, עניינים של פרנסה וזה, אז הקדוש ברוך הוא מושיע אותו מכל העניינים הבלתי רצויים כדי שהוא יוכל לעבוד את השם בלימודו, וגם כן על פנימי של עניינים. אז "יושיעם" זה עולה גם כן מהיצר הרע, כל מיני

14:05 עניינים בלתי רצויים, מהנפש הבהמית ועניינים של דעת, עניינים כאלה שמפריעים לבן אדם ומבלבלים אותו ולא נותנים לו להתקרב לאלוקות. אז הקדוש ברוך הוא עוזר לו להוציא אותו מכל ה-- מכל העניינים האלה כדי שהוא יוכל עוד יותר להתקשר לאלוקות. "שומר ה' את כל אוהביו". אז הוא ממשיך ואומר, "שומר ה' את כל אוהביו". הקדוש ברוך הוא שומר, אה, את כל אלו, כל אלו שאוהבים את הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא שומר אותם. "ואת כל הרשעים ישמיד". הרשעים שהם לא אוהבים את הקדוש ברוך הוא, אז הקדוש ברוך הוא משמיד אותם. הקדוש ברוך הוא איכשהו אז מ-מ-מ-מ-מ-מעניש אותם, משמיד אותם. אה, ברור, פשט הוא זה אפשר. "שומר ה' את כל אוהביו", "ואת כל הרשעים ישמיד". יהודי אוהב את הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא שומר אותו. ויותר על פנימי של עניינים, כש"שומר ה' את כל אוהביו" על פנימי, אז העניין של השמירה כמו בגשמיות. מה זה שומר? שמירה זה נגד גנבים. יש בן אדם שומר. השומר נמצא מבחוץ של הבניין. בזה עניינים של אדם על ידי התבוננות, על ידי עבודה, על ידי שהוא מעורר את האהבה לאלוקות. אז על ידי זה הוא יכול להתגבר, שהאהבה שלו לאלוקות מבטלת את האהבה לעניינים בלתי רצויים. יש אבל עניינים כאלה שזה נקרא בחסידות מקיפים דקליפה, מקיפים דקליפה. זה דברים כאלה של, של יצר הרע, שזה דבר יותר מתערבב. אבל מה את מתערבבת? כאילו דברים כאלה שהבן אדם אין לו שליטה עליהם. לפעמים מוסבר למשל שזה העניין, אה, אה, למשל כל מיני דברים כאלה שהאדם אפילו לא יודע, שאה, לא יודע, לא לא לא יודע שזה שזה רע. לפעמים כתוב למשל על העניין של, מוסבר למשל העניין של

16:58 חלב עכו"ם. כן, שבן אדם לפעמים פעם לא נזהר בעניין של חלב עכו"ם או משהו, שבן אדם חושב שזה לא חלב עכו"ם. זה כתוב על ידי לשונו וכו' בכל מיני תהילים. רחוק מכך. הרי כתוב שיכול לבוא ספיקא באמונה על ידי חוסר זהירות בחלב עכו"ם. אז זה כמו דברים כאלה שבן אדם הוא לא יכול לראות באופן גלוי מאיפה מגיע הרע. זה רע נעלם שמגיע מכל מיני דברים מרחוק או מרוחק, עניינים עקיפים. אז זה צריכים שמירה. לפעמים בן אדם יכול להיות גם כן נכשל בעניין של איסור, ומאכל זה מאה אחוז כשר, או זה הוא חושב שזה כשר. הוא לא ידע. ועל זה יכול להיות כל מיני עניינים כאלה של, של, של עוונות נסתרים, שהבן אדם לא קונסיינטה. הוא לא יודע אם זה באופן גלוי, זה מגיע על ידי המקיפים. אז זה הפירוש: שומר ה' את כל אוהביו. השמירה זה מבחוץ, שהקדוש ברוך הוא שומר את הבן אדם מעניינים של יניקת החיצונים או עניינים כאלה של עוונות נסתרים שיכול לבוא על ידי, על ידי מקיפים בקליפה. אז על זה יש את השמירה שהקדוש ברוך הוא שומר אותו שלא יהיה לו נזק מהעניינים האלה. יש לנו כמה דקות לדבר. מה שאני פשוט. כן, אז ״ואת כל הרשעים ישמיד״. אז הרשעים, הכוונה רשעים זה רשעים. זה לא רק הכוונה רק פשוט הרשעים. הרשעים, הכוונה כל העניין של הקליפות והסטרא אחרא. הרשעים זה כל הניצוצות, הקדושה שנפלו בקליפת הסטרא אחרא, שזה נותן להם חיים, לקליפות. הרשעים, מאיפה יש כוח לרע? רשעים הכוונה יצר הרע והסטרא אחרא, טומאה, הקליפה. מאיפה יש להם כוח? יש להם כוח בגלל שיש ניצוץ

18:47 אלוקי שנפל להם ועל ידי זה יש להם חיים. אז על ידי זה ששומר ה' את כל אוהביו, הקדוש ברוך הוא שומר שמירה. הוא שומר שלא יהיה יניקת החיצונים. אז על ידי זה הרשעים, שזה הרע שרוצה לקבל יניקה מהקדושה, אז ממילא ישמיד כל החיים שיש לרשע הרע. זה על ידי הניצוץ אלוקי שמקבל על ידי, ועל ידי הקליפות גונבים מכל מיני מקומות. הם נכנסים לרשות הקדושה והם מנסים לגנוב דרך פנימי ודרך מקיף, כל מיני מקומות. הם רוצים לתפוס חיות. אז כך יש להם השפעה. על ידי זה ששומר ה' את כל אוהביו, על ידי השמירה שהקדוש ברוך הוא שומר עליהם שלא יהיה יניקת החיצונים, וממילא הרשעים, העניינים של הרע, ישמיד להם חיים וממילא הם מתבטלים כי אין להם איפה לקבל את החיים שלהם. שזה גם מאוד מיוחד בתפילה שמבקשים על זה, כי הבן אדם יכול להיות בעל הבית על העניינים שהוא רואה בגוף, על רע גלוי. בן אדם יכול ללמוד, להתפלל, להתבונן, אבל רע נעלם ודברים כאלה שמגיע מהמקיף בקליפה זה רע שקשה לי. לפעמים זה דברים כאלה שזה יותר חזק ממני. אני לא יודע איך לצ... צריכים על זה סייעתא דשמיא מיוחדת. אז זה הבקשה בפסוק הזה, ״שומר ה' את כל אוהביו״, ״ואת כל הרשעים ישמיד״, שיהיה השמירה ממילא גם על עניינים של עניינים כאלה. ואז מסיימים פה את הקפיטל ואומרים: ״תהילת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד״. שזה כביכול הסיום. אחרי שמדברים כאן על כל השבחים של הקדוש ברוך הוא, מה שדיברנו על הקפיטל הזה, כל העניין של של רוממות מלכותו, שהתחלנו הרי מ״ארוממך אלוקי המלך״ וכל זה, שזה גודל מלכותו של הקדוש ברוך הוא. ואיך שמלכותו של

20:32 הקדוש ברוך הוא מתפשט בכל סדר השתלשלות של כל העולמות. ואיך שיהודי מעורר על עצמו את מלכותו, כל העניין שדיברנו עד עכשיו, אז על זה אנחנו מסיימים ואומרים, ״תהילת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד״, שכל מה שאמרנו עד עכשיו זה התהילות של הקדוש ברוך הוא. אנחנו, כן, והפה שלנו, אנחנו מ-מ-ממשיכים. זאת אומרת, על ידי זה שיהודי חושב על זה, אומר את זה בתפילה, מתבונן במה שדיברנו עכשיו וכל התפילה הזאת, אז על ידי זה ממשיכים את הדברים גם כן למטה. זה הפשט, ״תהילת ה' ידבר פי״, ש״ידבר״ זה מלשון דיבור, ו״ידבר״ זה גם כן מלשון ״וידם תחתנו״, מלשון הנהגה. זאת אומרת שהבן אדם על ידי זה שהוא בפה שלו מספר את כל הדברים האלה, אז הוא גם כן ידבר. הוא ממשיך ומנהיג, זאת אומרת הוא מוליך, הוא מגלה את כל העניינים האלה, שזה יתקיים ככה בכל יום ויום, ״ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד״, ויברך זה מלשון השבח. להמשיך את העניינים האלה כאן למטה. עד כאן זה הקפיטל של אשרי. אחרי זה ה-ה-הוסיפו אנשי כנסת הגדולה, זה לא... או זה מי שכתב את נוסח הסידור, הוסיפו גם פסוק שזה לא חלק מאשרי. ״ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה״. כן, שזה הפסוק הזה זה ממקום אחר בתהילים. כן, איפה זה? כן. כן, זה ב-זה בפרק. פסוק אחר בתהילים, שזה הוסיפו פה אחרי זה חכמים, זה להדגיש המעלה של בני ישראל באופן מיוחד, שאנחנו, שבני ישראל, אף על פי שדיברנו כאן על מלכותו של הקדוש ברוך הוא שמתפשט בכל העולמות, בכל, בכל עולמים, מלאכים, שבת, רועים, גויים, יהודים, על הכל. אף על פי

22:12 כן אנחנו, זה המעלה שיש לבני ישראל, שאנחנו דווקא ״נברך יה מעתה ועד עולם״, אנחנו מהללים לקדוש ברוך הוא בכל מצב ותמיד, ולכן רוצים שכל השפע זה יהיה דווקא לכנסת ישראל, שזה השפע הרב, שזה לא ילך לחיצונים בכל המקומות, שזה ילך דווקא לנשמות ישראל.