ביאורי התפלה - אשרי - חלק ט

00:00 יש כאן שלושה פסוקים שמוזכר העניין של מלכות. הוא אומר: "כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו". אחרי זה אומר: "להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו". אחרי זה אומר: "מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור". כן, זה שלושה פסוקים שמזכיר באופן מפורש את העניין של מלכות. אנחנו אמרנו שהרי כל הפרק הזה, כל הקפיטל מדבר על עניין המלכות, אבל בשלושה פסוקים האלה הוא מדבר באופן מפורש על העניין של מלכות. אז הפסוק הראשון כבר דיברנו על זה בשיעור הקודם. כן, "כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו". אמרנו שזה מה שהנבראים מדברים על ה-- על מקור החיות שלהם. כל הנבראים, נבראים הכוונה המלאכים. זה בכלל הנבראים של-- של בי"ע, כל הנבראים. כן, שהם משבחים את מקור החיות. אז מקור החיות מאיפה זה? זה מ"מלכותך", כן, "מלכותך" הסברנו שזה הכוונה הלבוש של המלכות, של הפרסא דאצילות. ספירת המלכות מתלבשת על ידי הפרסא דאצילות, על ידי זה נהיה העלם והסתר כדי שיוכל להיות מציאות היש. זה מקור הנבראים. זה המקור שלהם וזה מה שהם מרגישים ומתבוננים בזה, וזה מה שפועל אצלם את ה-- את ה-- את כל אמירת השירה של כל הנבראים, זה קשור עם הבחינה הזאת, עם מלכותך. ו"גבורתך", הסברנו גבורתך זה הצמצומים כדי שיהיה הוצאת היש. כדי שיוכל להיות, אלו מאצילות ואלו מהפרסא. שם הרי זה ודאי רזא עושה. אין שום מציאות ונבראות. כדי שיצא מזה ויהיה מזה מציאות של בי"ע, אז על ידי זה גבורות. גבורות זה צמצומים, שזה עושה את המציאות של הלבוש הזה של הפרסא, וככה יכול להיות מציאות של היש, מציאות הנבראים. זה הפסוק הראשון. אחרי זה ממשיך: "להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו". הפסוק

02:23 הזה, הרבי הצמח צדק מדבר בקשר לנשמות. בפסוק הקודם מדבר בידיעה למלאכים, נבראים. כן, בידיעה שהם משיגים את הגבורות והצמצומים שנעשה על ידי זה נעשים כנבראים יש. שם הוא מדבר על בידיעה לנשמות בני אדם. בני אדם זה לא מלאכים, זה לא נבראים. בני אדם הכוונה אתם קרויים אדם ואין קרויים אדם. אדם הוא בערך הנשמות ישראל. ו"להודיע לנשמות ישראל" אומרים "להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו". מה הכוונה? אז מסביר הרבי הצמח צדק בבאר מים חיים שהפשט הוא שנשמות ישראל הם משיגים גבורותיו. הם משיגים את הכוונה לגמרי. הקדוש ברוך הוא עשה גבורות, צמצומים. כל הצמצומים, הגבורות שהקדוש ברוך הוא עושה, עושה שהעולם יהפוך למציאות נפרדת, מציאות של יש. כמו שאמרנו בפסוק הקודם, "וגבורתך ידברו". יש גבורות וצמצומים שזה עושה שהעולם יהפוך למציאות, כביכול מציאות נפרדת מהניצוץ. מה אבל הכוונה של הגבורות? למה הקדוש ברוך הוא עשה שיהיה מציאות כזאת של גבורות וצמצומים? מה הכוונה של כל העניין הזה? הכוונה הרי ודאי זה שמהגבורות, צמצום האור יהיה העניין של ביטול היש. כמו שכתוב בבאר מים חיים, כותב הרבי הצמח צדק, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם מאין ליש וכל התכלית זה לעשות מהיש אין. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באופן שעולם יש. מה אבל הכוונה בסופו של יש? הכוונה זה שהיש על ידי זה יתבטל. אם לא היה מציאות של גבורות וצמצומים, אז מתחילה לא היה מציאות של יש, לא היה עולם, אז לא היה גם נשלם הכוונה שזה דירה בתחתונים ובזה יש. הקדוש ברוך הוא עשה על ידי הגבורות והצמצומים, הקדוש ברוך הוא עשה מציאות של יש. אבל מה היא התכלית אבל של כל הכוונות של הישות,

04:28 היש? זה שאני על ידי המידות זה יגיע לביטול. אז דבר ראשון אומר "להודיע לבני האדם גבורותיו", בני אדם, הנשמות, הם רואים את הפנימיות, הכוונה והגבורות. זאת אומרת, הם רואים בהגבורות את הפנימיות, הכוונה של הגבורות, שהכוונה כל העניין של הצמצום זה בשביל הגילוי. כל הצמצום, כל ההעלם והסתר שיש בעולם זה כדי שיהיה אחרי זה גילוי, כל הזמן גילוי, גילוי באופנים שונים וכולי וכולי. שזה מוסבר כל העניין של זה, צריך היה צמצום בשביל הגילוי וכולי. אז זה הפירוש של "להודיע לבני האדם גבורותיו". הם רואים את הפנימיות, הכוונה והגבורות בצמצום. וזה מה הוא ממשיך, "וכבוד הדר מלכותו", שהנשמות הם מגלים לא את העניין של כבוד מלכותו, הלבוש, אלא הם מגלים את כבוד הדר מלכותו. הדר זה עניין של יופי. יופי, הכוונה העניין של יופי זה מראה על לא המלוכה שבאה באיזה של לבוש והעלם, אלא להיפך. היופי של המלוכה זה הרוממות וההדר והיופי של המלך, שזה מה שגורם ביטול. זאת אומרת, במילים אחרות, כמו שמוסבר בכמה מאמרים, הרבי הריי"צ מסביר את זה במאמר עם דבר חודש, שיש במלך שני, שני צדדים. כמו במלכות למטה. בפשטות, במלך. יש למלך, בעצם האדם, ישנם שני עניינים במלוכה. יש את העניין של המלך שהוא ביחס אל העם. המלך מגיע לעם, אז זה אומרים מלך שמו נקרא עליהם. המלך, האנשים לא, זה רק השם שלו שמנהל את המדינה. המלך עצמו בהעלם והסתר. זה כל העניין שהמלך מתלבש, מתלבש בהעם, מתלבש בעניין של המדינה לראות מה שהם צריכים, להשפיע עליהם. וההשפעה שהמלך משפיע על העם זה על ידי לבוש והעלם והסתר. זה הלבוש של המלוכה. יש אבל עצם המלוכה, רוממות המלוכה, שזה הדר מלכותו,

06:32 שזה הפנימיות של המלכות בלא שום יחסיות. הדרגה הזאת במלך, ששם המלך נמצא עם כל ה-- עם כל ההוד, עם כל היופי, עם כל הרוממות שלו, שזה לא מתגלה לעם. זה מתגלה בזמנים מיוחדים, אולי רק לשרים החשובים שהמלך מתגלה אליהם, לזמנים מיוחדים, לעניינים של שמחה, זמנים של רצון וכולי, שאז המלך מתגלה ביופי ובהוד. איך כתוב במגילת אסתר? כן. עם כל ה-- עם כל הכס המלכותי, עם כל העניין. זה סוג מסוים של התגלות, שזה גורם להתבטלות הרבה יותר פנימית. אז בכלל זה הבדל בין, בין, בין, בין כל הנבראים לנשמות ישראל. "להודיע לבני האדם גבורותיו", הוא אומר, "וכבוד הדר מלכותו", שכל הנשמות, כל הנבראים, מה הם משיגים, אפילו המלאכים? המלאכים יש להם השגה באלוקות, סך הכול ההשגה שיש להם זה רק בכבוד מלכותו. בבחינה הזאת של מלכות של הקדוש ברוך הוא, הבחינה של אלוקות שמתלבשת בעולם עם ירידות, צמצומים, לבושים, העלמות והסתרים, פרסא וכולי. חיצוניות של מלכות. מה שאומר הנביא. אבל "להודיע לבני אדם גבורותיו", השם בא אל נשמות ישראל ומגלה את הכוונה שבהגבורות, שהכוונה בהגבורות זה שעל ידי הצמצומים יגיעו לבחינה יותר גבוהה. צמצום בשביל הגילוי, להגיע לבחינה יותר גבוהה של התגלות הקדוש ברוך הוא. על ידי זה הוא כבוד הדר מלכותו, שלא רק מתגלה להם הכבוד מלכותו, אלא הכבוד הדר מלכותו. היופי, השיינקייט, את כל העניין, שזה, שזה מתגלה דווקא על ידי נשמות ישראל. אז הצמח צדק כותב לי פה שהמילה מלכות שם, אז לא ניכנס. אז הצמח צדק כותב לי שמלכותו זה בגימטריה. הצמח צדק כותב שמלכותו זה בגימטריה חמש מאות ושתיים. חמש מאות ושתיים, זה מסתבר, מובא שחמש מאות ושתיים זה בגימטריה

08:41 תיבה, ראשי תיבות, זה בגימטריה... אה, זה בגימטריה השנים של האבות. אם אנחנו ניקח את כל השנים של האבות ונחבר אותם ביחד, אז מאה שבעים וחמש ועוד מאה שמונים ועוד מאה ארבעים ושבע, אז זה יוצא חמש מאות ושתיים. אז כל השנים של האבות זה חמש מאות ושתיים. וגם כן המילים "היפה בנשים", זה בשיר השירים. זה "אם לא תדעי לך היפה בנשים", שזה הולך על העניין של מלכות. זה בדיוק אותה נקודה שאנחנו מדברים פה. כן. מה פירוש "היפה בנשים"? היפה זה בעניין המלכות. זה אישה, זה המלכות. "היפה בנשים" זה בגימטריה חמש מאות ושתיים, שזה גם כן אותו עניין, שזה ה"מלכותו", היופי של המלוכה. כן, שהמלוכה שבאה על ידי צמצומים ועל ידי הסתרים, אז זה עצם המלכות, אבל היופי שבמלכות זה מתגלה על ידי נשמות ישראל. לכן האבות, שהאבות זה שורש הנשמות. עניין של נשמות ישראל זה עניין של האבות. נראה, אתם רואים, אבות עומד בשלושה. אז זה פועל את היופי. זאת אומרת, העניין של הביטול הרבה יותר נעלה ומגיע מצד מי? מצד מלכות. זה מתגלה לנשמות ישראל. זה שני הפסוקים האלה. "כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו". אחד מדבר על עולמות, אחד מדבר על נשמות. אחר כך הוא מדבר "מלכותך מלכות כל עולמים". הוא חוזר לדבר על איך המלוכה של הקדוש ברוך הוא מתפשטת בכל מקום. אז קודם הוא מדבר איך כולם מהללים ומשבחים. כן. אחר כך הוא ממשיך ואומר לדבר על התפשטות המלוכה של הקדוש ברוך הוא, איך זה מתפשט בכל מקום. מה הוא אומר עכשיו? "מלכותך מלכות כל עולמים". המלכות הזאת, על זה אנחנו אומרים שכל העולמות, הנשמות, המלאכים וכו' וכו', כולם, כולם מתבטלים לזה

10:33 וכולם, וכולם מתקשרים לעניין הזה. אז זה, זה המלכות, המלוכה הזאת, "מלכותך", זה המלכות של כל עולמים. המלכות הזאת, זה המלכות הזאת, זה המלכות שמחיה ומהווה ומתפשטת בכל העולמות, "וממשלתך בכל דור ודור". הממשלה של הקדוש ברוך הוא מתפשטת בכל דור ודור. אז גם כאן אותו דבר אנחנו רואים, כמו בכל הפסוקים בתהילים, שיש כאן כפל הלשון. מה זה משנה בין מלכותך לממשלתך? מה ההבדל בין כל עולמים ובכל דור ודור? אז בפשט זה כפל הלשון. כמו שהמצודת דוד אומר כל הזמן בפירוש שלו על התהילים, כפל הלשון, ויהיה גם מליצה בלשון. זאת אומרת, זה עניין שפסוקי התנ"ך חוזרים על אותו דבר בסגנון כזה ובסגנון כזה. כמובן שעל פי סוד אז זה לא ככה. יש כאן כפל הלשון, זה כפל בעניין. אז מה החילוק בין החצי הראשון של הפסוק לחצי השני של הפסוק? אז בנוגע לחצי הראשון של הפסוק הוא אומר "כל עולמים". הוא מדבר בנוגע לעולמות. איך שהמלכות של הקדוש ברוך הוא מתגלה בכל עולמים, שכל עולמים כולל כל סדר השתלשלות. גם עולמות הכי עליונים, לאו דווקא כל העליונים, אצילות, אציל, אציל, עוד יותר גבוה מכל העולמות. כמו שמובא בסוד שהמילה "מלכותך" לפעמים משמעה רום המעלות, שמלכותך הכוונה מלכות אצילות. כן, אבל גם כן בהרבה מהמקרים מובא שמלכותך זה הולך על מלכות אין סוף. לא סתם, לא רק מלכות אצילות, אלא גם מלכות אין סוף שלפני הצמצום. ועל זה אומרים "מלכותך מלכות כל עולמים", שמלכות, מלכות דאין סוף מתפשטת בכל העולמות, או מלכות אצילות, איך שיהיה, מלכות מהמלכות של הקדוש ברוך הוא, זה. זה המלכות. מזה מתגלה, מזה מתפשט עניין המלכות בכל עולם ועולם. זה המלכות ששייך לעולם הבא. האדמו"ר

12:28 הזקן מתעיין, בואו לא ניכנס עכשיו לעניין, רק בשביל להגיע להבנה של הפשט של הפסוק. אז מה ההבדל בין כל עולמים, שהולך על כל סדר השתלשלות, כל העולמים, ודור ודור זה עניין של זמן, דור ודור זה קשור לזמן. כל הדברים. במלכות כל עולמים הלשון זה מלכות, ובכל דור ודור הלשון זה ממשלה. מה ההבדל? אז האדמו"ר מסביר בליקוטי תורה. האדמו"ר בליקוטי תורה, בראש השנה, שם יש מאמר מהאדמו"ר שמסביר את הפסוק הזה באריכות, ומכאן הוא מסביר את כל המשך הפסוקים גם כן עד הסוף. ליקוטי תורה, נראה לי שזה המאמר הראשון בליקוטי תורה בראש השנה, תקעו, שם הוא מסביר באריכות את כל מהמלכות עד סוף הפרק. כל פעם מה הנקודה שמסביר מגיע לכאן בפסוק הזה? מה ההבדל בין מלוכה לממשלה? ולפי זה יהיה מובן למה במלוכה הוא אומר כל עולמים, בממשלה אומר בכל דור ודור. אז בכל אופן בספר הזה מובא ההבדל בין מלוכה לממשלה, שמלוכה זה ברוצים וממשלה זה בעל כורח. ממשלה שייך להיות לא רק על אנשים. ממשלה, אפשר, מוצאים את הלשון ממשלה גם על בעלי חיים וגם על דברים כאלה שלא שייך שמה להגיד שהם רוצים את המלך, שזה בכפייה. גם זה שייך בזה. כן, ורדו בדגת הים ובעוף השמים. יש לשון שמה. כן, שהוא נתן לו את הממשלה על כל, על כל הבריאה. אדם, אז זה ממשלה, זה דבר של כפייה. גם בבני אדם יכול להיות. יש סוג של מלך כמו דיקטטור. איך אומרים, אדם מלך שהוא מלך בכפייה. העם לא רוצה אותו. היום כל העולם מדברים על הדיקטטור הזה, מנסים להיפטר מהזה, מהדיקטטור הזה, וכל הדיקטטורים הערבים מדברים על זה היום. זה עניין של מושל, זה לא

14:16 מלך. מושל, העם לא רוצה אותו, אבל הוא כופה. סוג אחר של ממשלה. יש מלוכה, מלוכה זה ברוצים. בלשון הפסוק, בלשון התפילה אומרים: ומלכותו ברצון קיבלו עליהם. עניין של מלוכה זה דווקא בא מעם, שהעם עושה את עצמו בעל כורח של המלך, ואז הוא נהיה מלך. עכשיו. נגיד ביחס לבני ישראל, או ביחס לעולם בכלל, עם ישראל בכלל עם הקדוש ברוך הוא. אז יש מלוכה ויש ממשלה. זאת אומרת ישנה, נגיד, נגיע למהלך בני ישראל בהיסטוריה. אז יש תקופות שבני ישראל היו בסדר עם הקדוש ברוך הוא, עבדו את השם, מסרו את עצמם לקדוש ברוך הוא, וממילא אז הם פעלו שהשם יהיה מלך ברצון. יש אבל תקופות שבני ישראל לא עושים את העבודה כמו שצריך. אם מדברים על כל ההיסטוריה של עם ישראל, היו זמנים שעם ישראל קיבלו עליהם את הקדוש ברוך הוא מלך ברצון, אז היה מלך. היו זמנים שהיו תקופות של פריקת עול וכו'. אז הקדוש ברוך הוא לא עוזב את עם ישראל אף פעם, גם בתקופות שלו אז. אבל זה היה דרך של ממשלה. בכל אופן אז הרי מובא במאמרים של ראש השנה כל העניין של אמרו לפני מלכויות. ראש השנה גם כן, העבודה של ראש השנה זה לפעול שהקדוש ברוך הוא יהיה מלך ברצון. זה כל העניין של ראש השנה. אנחנו ראש השנה מתפללים, עושים תשובה, עושים את כל החודש, כל העניין. ולא רק ראש השנה, כל השנה, שיהודי רוצה לקשר את עצמו לקדוש ברוך הוא, כל השנה מבקש שהקדוש ברוך הוא יהיה מלך ברצון. מובן שיש הבדל מאוד גדול אם המלוכה של הקדוש ברוך הוא זה בדרך מלוכה או בדרך ממשלה.

16:10 כשההשפעה של הקדוש ברוך הוא זה בדרך מלוכה, אז הקדוש ברוך הוא משפיע מפני שרוצים, מגיע באופן של יותר גילוי, יותר רחב. יש גילוי רצון בעולם. מלוכה זה הגילוי יותר נעלה. ואם כן, אם הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם רק באופן של ממשלה, אז ודאי שאז הנהגה זה, אז זה ממשלה. זה לא דווקא, יש הרבה, יש אז בשאר העניינים של פטרוגים זה לא הולך כל כך טוב. אז אנחנו בראש השנה מבקשים שיהיה מלוכה ברצון, אבל כל אחד ואחד יודע איש בנפשו. אז גם כן יודע שיש. אצל כל אחד יש גם כן תקופות. יש תקופות שאנחנו בעבודת השם שלנו מקבלים את השם ברצון. יש תקופות שאנחנו לא עושים את הדברים בעל כורחם. אז זה זמנים של מלוכה, זמנים של ממשלה. אצל כל אחד יש תקופות כאלה כאלה. לפעמים הוא מסביר כך את העניין, אז לפעמים הוא מסביר באמת שזה ההבדל בין נפש האלוקית לבין נפש הבהמית. אצל נפש הבהמית זה יותר עניין של ממשלה. הוא לא רוצה. זה עניין של ממשלה, של נפש האלוקית זה ברצון, ובכמה מקרים. ואיך לומדים את העניין בסדר? אז כלומר, כשנגיע לעבודה של הפסוק אז מובן למה. לכן הלשון של הפסוק שמדבר על כל עולמים, כל עולמים. מה הכוונה בעיקר? זה עולמות העליונים, כל עולמים, וכל עולם זה עולמות העליונים. יש גם עולם הזה הגשמי. אבל, אבל כל עולמים כולל את כל העולמות. עולמות הנעלים, כל עולמים, שזה כולל את העולמות הנעלים שהם בביטול ורוצים ברצון. ולכן במלכות כל עולמים אומרת הלשון מלכות. מלכות כל עולמים זה באיזה שלב מלוכה, ששם הקדוש ברוך הוא מתגלה ברצון,

17:52 כי כל העולמים מתבטלים לה' ברצון שלהם. אבל זה מגיע לכל הדורות. דורות זה איך שזה מגיע כאן לעולם. וההבדל בזמן, בזמן, בתקופות, עניינים של הבדל, ולהגיע לדורות. אי אפשר להגיד שזה מלוכה, כי יש זמנים של מלוכה ושל לא. אז לכן בכל דור ודור הקדוש ברוך הוא מולך, אפילו בדורות כאלה שהיו דורות שלא קיבלו את הקדוש ברוך הוא ברצון. אבל כן, זה מה שאומרים כאן. וממשלתך. מצד אחד מדגישים כאן את החסד של הקדוש ברוך הוא, שאפילו אם היו דורות כאלה שההנהגה של עם ישראל הייתה שלא כדבעי, וממילא לא קיבלו את המלוכה ברצון, אבל כן, הקדוש ברוך הוא לא עזב אותם. כאילו, זה כאן. אם מתבוננים פה בחסד של הקדוש ברוך הוא ורוצים לחזור לעשות על החסד של הקדוש ברוך הוא, אז ההתבוננות היא שאפילו בזמנים כמו זמנים של גלות, זמנים של המן ואסתר, זמנים של חושך, זמנים שגם אצל עם ישראל זמנים של שינה, אני ישנה בגלות וכו' וכו', אבל כן, אז זה לא שהקדוש ברוך הוא עזב אותנו והוא סובר כאילו לא, לא, והוא, והוא, והוא לא, לא, לא חושב עלינו, אלא גם אז הוא ממשיך להנהיג אותנו, על כל פנים באופן של ממשלה. זה מצד אחד ההתבוננות כאן. מצד שני, כמובן, ההתבוננות פה זה שאנחנו צריכים להתבונן בעניין של, של לצאת מהממשלה. זאת אומרת, לרצות שלא יהיה באופן של ממשלה בעל כורחם, אלא שהעבודה שלנו תהיה בתור ברצון, הקדוש ברוך הוא מלכות ברצון. וממילא אנחנו נפעל שגם ההשפעה של מלוכה תהיה באופן של מלכות, מלכות ברצון כולה. טוב, בפסוק הבא, עכשיו, זה בכלל השלוש פסוקים האלה. כאן אנחנו רואים שחסר פה את האות נו"ן. כן.

20:03 אז דיברנו כבר, נראה לי, בהתחלה, שכן, בכל אשרי הוא הוציא את האות נו"ן. דוד המלך עשה את העניין של אשרי, אז הוא לא עשה נו"ן. למה לא עשה, למה לא עשה פסוק שיהיה לזה את האות נ'? בגלל שבנ' כתוב בעמוס, יש פסוק "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל". יש פסוק בעמוס ששם גם כן הולך בסדר של א', ב', ג', וכתוב "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל", שהנפילה של עם ישראל זה נפילה כל כך גדולה, שחז"ל אומרים שלא יהיה לזה תקומה. "לא תוסיף קום". זה הפסוק הכי חמור בכל התנ"ך. כאילו שהוא אומר שהנפילה זה עד הסוף, ואז כאילו אין לזה שורש. אז דוד המלך לא רצה לעשות את הנו"ן על התהום, ובמקום זה הוא כתב ישר את הסמ"ך, והסמ"ך זה תשובה למה שכתוב במה שעמוס אמר. עמוס אמר "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל". אז בא דוד המלך. כמובן דוד היה לפני עמוס, אבל רש"י מוסיף. אז הוא כתב "סומך ה' לכל הנופלים". אפילו הנופלים האלה שעל זה עמוס אמר "נפלה לא תוסיף..." אז על זה הוא אומר "סומך ה' לכל הנופלים", שגם לנופלים האלה יהיה נפילות. אז יש על זה ביאור של הבעל שם טוב על הפסוק הזה גם כן. איך זה מתקשר בהמשך לפסוק הקודם? מה המשך הפסוקים? שאחרי שהוא אומר "מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור", זאת אומרת שיש דורות כאלה שאז אין מלוכה. אופן הגילוי של הקב"ה זה רק באופן של ממשלה. אז ממילא זה גורם לעניין של נפילה. אומר, זה ברור, כמו שאמרנו, שעם ישראל לא מקבלים את ה' ברצון עצמם. ממילא זה מצב של נפילה, ומצד הנפילה

21:56 הזאת צריכים לבקש שיהיה "סומך ה' לכל הנופלים". נשאיר את זה לפעם הבאה.