יום כיפור - היום שבו מתגלית היחידה שבנשמה | היום הקדוש לאור החסידות

00:00 הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיצ'ב אמר שישנם שני צומות שלא מרגישים בכלל את הצום: תשעה באב ויום הכיפורים. תשעה באב, מי בכלל יכול לאכול? ויום הכיפורים, מי בכלל צריך לאכול? מה זאת אומרת? הוא התכוון לומר שבעצם כשאנחנו מדברים על הימים האלה, ימי הצום של תשעה באב ויום הכיפורים, אז בתשעה באב בגלל הצער של החורבן, אז פשוט האוכל לא יורד. מי יכול לאכול? ויום הכיפורים, בגלל התענוג של ההתחברות לקדוש ברוך הוא שיהודי מרגיש באותו יום, אז בכלל אין צורך לאכול. אז היום אנחנו נדבר על הנושא הזה: להבין את העומק של יום הכיפורים בתור יום של עונג. כולנו רגילים להסתכל על יום הכיפורים בתור יום של צער, יום של עינוי. בעצם בתורה כתוב ״ועיניתם את נפשותיכם״. היום של יום הכיפורים חייב בחמישה עינויים, כמו שהמשנה במסכת יומא, בפרק האחרון, מפרטת מה הם כל ההלכות של יום הכיפורים ומה אסור ביום הכיפורים, אכילה ושתייה וכולי. כל הדברים שזה בעצם המטרה לענות, לצער את הגוף. ואף על פי כן, על פי תורת הקבלה, תורת הסוד ועל פי תורת החסידות, דווקא יום הכיפורים זה יום של עונג, יום של שמחה, ובעצם יש לזה מקור גם בגמרא. כי הגמרא בסוף מסכת תענית, הגמרא הרי אומרת, המשנה: ״לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב ויום הכיפורים״. אז יום הכיפורים נחשב לימים הכי שמחים, כמו שהמשנה שם מספרת את הפרטים. ובהמשך באותה משנה כתוב ״ביום חתונתו וביום שמחת לבו״, שזה הולך על יום הכיפורים, כמו שרש״י אומר והגמרא מסבירה שיום הכיפורים זה נקרא יום חתונתו, בגלל שאז היה הגמר של מתן תורה. אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה בחג השבועות.

02:29 אחר כך משה רבנו היה בהר ארבעים יום. כשהוא ירד עם הלוחות הראשונות, היה חטא העגל, ואז הוא שבר את הלוחות וחזר שוב להתפלל שהקדוש ברוך הוא יסלח לעם ישראל. ואז הוא חזר שוב בראש חודש אלול כדי לכתוב את הלוחות השניים. מראש חודש אלול עד יום הכיפורים יש לנו את הארבעים יום, שזה ארבעים ימי, ימי תשובה וארבעים ימי רצון מראש חודש אלול עד יום כיפור. ואז ביום הכיפורים משה רבנו ירד עם הלוחות השניים, ואז הקדוש ברוך הוא אמר ״סלחתי כדברך״. הקדוש ברוך הוא סלח לנו על חטא העגל, ואז קיבלנו את הלוחות השניים, ועל זה נאמר ״ביום חתונתו וביום שמחת לבו״, שזה הולך על יום הכיפורים. אז אם יום הכיפורים זה יום חתונה ויום שמחה שבו הקדוש ברוך הוא סלח ומחל לעם ישראל בלב שלם ונתן לנו את התורה, זה היה גמר קבלת התורה. אז בוודאי שיום הכיפורים זה יום של עונג ושמחה. השאלה המתבקשת היא איך מתחברים הדברים? מה זאת אומרת יום כיפור? יום שאנחנו הולכים לבית כנסת, צמים כל היום, מתפללים, עושים תשובה ומבקשים שהקדוש ברוך הוא יסלח לנו על החטאים והעוונות. איך בדיוק היום הזה הופך להיות ליום של עונג? ליום של שמחה? איך מסבירים מה בדיוק המהות של העונג של יום הכיפורים? הרבי הריי״צ באחד מהיומנים שלו מספר באריכות דברים שהוא שמע מהאבא שלו, ומפרט בקשר לימי התשובה, ומסביר לו בהרחבה, באריכות, איך הוא לימד אותו כשהיה בחור צעיר. הרבי הרש״ב סיפר לו מה שהוא שמע מאבא שלו בקשר לימי התשובה שמתחילים בחודש אלול, ובין הדברים הוא מסביר שם בהרחבה נפלאה בקשר לחמש תקופות שיש לנו בימים האלה, שהם תקופות של תשובה. חודש

04:44 אלול, אחרי זה יש לנו את ימי הסליחות, ואחרי זה יש את ימי ראש השנה, עשרת ימי תשובה, שבוע השבעה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, ואז יום הכיפורים. זאת אומרת שבעצם יש לנו חמש תקופות בימים האלה, שהם זמני התשובה, חמישה זמנים של תשובה: אלול, סליחות, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. הרבי הרש״ב מסביר לרבי הריי״צ שהחמש תקופות האלה, כל תקופה אנחנו צריכים לעבוד על עוד... לעשות תשובה בקשר למשהו מיוחד בכוחות הנפש. הוא מסביר לו בצורה כזאת שהבן אדם מורכב מחמישה חלקים, חמש כוחות כלליים. יש את מה שהאדמו״ר הזקן קורא בתניא לבושי הנפש, מחשבה, דיבור ומעשה. על זה בן אדם צריך לעבוד בחודש אלול. חודש אלול זה הזמן של חשבון הנפש, הזמן של תשובה שבן אדם צריך לתקן את המחשבה, דיבור ומעשה שלו, לעשות חשבון הנפש, מה קרה במשך השנה ואיך לתקן אותם, שהמחשבה, דיבור ומעשה בשנה הבאה יהיו נקיים, טהורים, קדושים, שיהיו כמו שצריך להיות. זה בעיקר עבודה של חודש אלול. בימי הסליחות בן אדם צריך לעבוד על המידות, תיקון המידות, לתקן את ה... את הבן אדם, לשבור את המידות, שהמידות שלנו יהיו מידות טובות. בראש השנה בן אדם צריך בעיקר לתקן את השכל, את החכמה, בינה ודעת. לעבוד עם... על ידי שבראש השנה אנחנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמיים, מוסרים את עצמנו לקדוש ברוך הוא. אנחנו עושים את התיקון של השכל, שהשכל יהיה כפי שצריך, שהשכל יהיה משועבד לרצון העליון, ולתקן את השכל. זה בעצם העבודה בעיקר בראש השנה. בעשרת ימי תשובה, שבע ימים שיש בין ראש השנה ליום הכיפורים, עיקר העבודה זה לתקן את כוח הרצון. כוח הרצון זה כוח מאוד חזק. אין

07:14 דבר העומד בפני הרצון. הרצון הוא הכוח, בעצם המנוע שמניע את כל שאר כוחות הנפש. והימים האלה של עשרת ימי תשובה, יהודי צריך למסור את הרצון שלו לקדוש ברוך הוא ולעבוד על כוח הרצון, שהרצון יהיה התשובה בקשר לכוח הרצון שלנו, שהרצון שלנו יהיה מסור לקדוש ברוך הוא. ואז מגיע יום הכיפורים, אז עבודה לתקן את כוח העונג, תענוג. הכוח היותר נעלה בכוחות הנפש, יותר אפילו מכוח הרצון, זה כוח התענוג. התענוג הוא בעצם המנוע של הרצון. כלומר, זה הפנימיות של הרצון. בן אדם רוצה דברים בגלל שהוא מתענג בהם. העונג זה הכוח הכי עמוק בנפש, שזה בעצם כמו שכתוב בספרים: אין למעלה מעונג. העונג זה דבר יותר נעלה, יותר גבוה. זה הנפש עצמו. כשאנחנו מדברים על כוח התענוג, אנחנו מבינים שבנפש כוח התענוג אנחנו רגילים לתענוגות מדברים פשוטים. אומרים כוח התענוג, בן אדם חושב שתענוג זה אני אוכל משהו טעים, אני מתענג מהאוכל. אבל בעצם תענוג זה כוח נפשי מאוד עמוק, כמו שזה בעצם המהות של הנפש. כשאתה אומר אני מתענג ממשהו, העונג זה המרחב של הנפש. הנפש יש לו שני מצבים: הנפש יכול להיות במצב של צער, או יכול להיות במצב של עונג. כשהנפש הוא במצב של צער, אז הנפש הוא בכיווץ, הוא מכווץ, הוא מופנם. איך רואים בן אדם שהוא ברגעים של צער הוא מכווץ? הנה הוא בדיכאון. אז הנפש נמצא אצלו במצב של, של כיווץ. הוא לא, הוא לא, הוא לא מתרחב, הוא לא, הוא סגור בעצמו. אבל עונג זה מצב הפוך. העונג זה שהנפש נמצא במצב של מרחב, מתפשט. טוב לי, אני מרגיש טוב, לא חסר לי שום דבר. הרגשה מאוד פנימית של עונג. אנחנו

09:24 יודעים שיום השבת זה יום של עונג, וקראת לשבת עונג. יום השבת זה יום שהנפש של היהודי נמצא במרחב, בהתרחבות הנפש. איך כתוב? ששבת לא חסר שום דבר. כל מלאכתך עשויה. המצב הנפשי של יהודי ביום השבת זה מצב של עונג. הוא נהנה ומתענג, ומתענג מזה שיש לו נשמה, נשמה יתרה. העונג האמיתי בשבת זה העונג של הנשמה, העונג האלוקי. ובזה יש את המצווה לענג את השבת, שהעונג הזה, הזה של השבת צריך גם כן להתבטא בדברים גשמיים, שזה המצוות של עונג שבת, לאכול ולשתות, וכל ההלכות שאנחנו רואים בהלכה בקשר לעונג השבת. אבל המהות של עונג השבת זה בעצם העונג האלוקי שהנשמה האלוקית מרגישה בשבת מהקדוש ברוך הוא, כמו שאדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא שבשבת יהודי צריך להוסיף בלימוד התורה ולימוד בעבודת התפילה מתוך עונג. אז זה בעצם המהות של שבת. יום הכיפורים הרי זה שבת שבתון. אם שבת זה יום של עונג, יום הכיפורים נקרא בתורה שבת שבתון, השבת של השבת, העומק של השבת, אז העונג של יום הכיפורים זה עוד יותר מהעונג של שבת. זה העונג למעלה מעונג. אז מתגלה העומק של יהודי, הבחינה הכי עמוקה של הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, שזה מה שיהודי מרגיש תענוג כל כך גדול מהקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא. התענוג כל כך עמוק וכל כך נפלא, שלכן הוא בעצם, הוא לא צריך אוכל. האוכל מדי קטן, מדי מצומצם, כדי שבזה יתבטא הקשר, העונג של הבן אדם. אז בעצם כל המהות של יום הכיפורים, זה שאנחנו ביום הכיפורים צמים ולא אוכלים, זה בגלל שהנפש האלוקית ביום הכיפורים מקבלת את העונג שלה מהתפילה, העונג שלה מהחיבור עם הקדוש

11:39 ברוך הוא, וזה מה שרב לוי יצחק מברדיצ'ב אמר, שביום הכיפורים מי צריך לאכול? הבן אדם כל כך נהנה, כל כך מתענג מעצם החיבור שלו עם הקדוש ברוך הוא. אז, אז הוא נמצא במצב כזה שהוא לא צריך את האוכל, לא צריך את הדברים הגשמיים שיביאו לו את העונג. העונג זה מעצם החיבור עם הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת שביום כיפורים אנחנו צריכים לעבוד את הקדוש ברוך הוא מתוך מקום מאוד מאוד עמוק של עומק פנימי ושמחה פנימית שהנשמה מרגישה בדביקות לקדוש ברוך הוא. אנחנו יודעים שיום הכיפורים זה יום שנתחייב בחמישה-- חמש תפילות. המספר חמש הוא מספר מאוד מרכזי ביום הכיפורים. כמו שאמרנו, זה התקופה החמישית של התשובה, אם אנחנו מתחילים בחודש אלול, אבל ביום הכיפורים עצמו אנחנו רואים מאוד חזק את המספר חמש, היום שנתחייב בחמש תפילות. יש חמש תפילות. כל השנים, כל, כל יום מתפללים רק שלוש תפילות. בשבת ישנן ארבע תפילות וביום הכיפורים ישנן חמש תפילות. שחרית, מנחה, ערבית, מוסף וגם תפילת נעילה. ואנחנו אומרים יום שנתחייב בחמש תפילות, זאת אומרת שכל יום הכיפורים קשור עם המספר חמש. אנחנו רואים את זה גם בעוד דברים, את הנושא של מספר חמש ביום הכיפורים. אחד מהדברים המעניינים והמרכזיים שנשים לב שיש את המספר חמש ביום הכיפורים, שזה בעצם הנושא של הווידוי. אחד מהדברים המרכזיים שאנחנו עושים ביום הכיפורים זה הווידוי. אנחנו אומרים אשמנו, בגדנו, על חטא. חוזרים על זה כמה וכמה פעמים. מצוות הווידוי זה מצווה מרכזית ביום הכיפורים, כי הרי בעצם זה המצווה של תשובה. יום הכיפורים זה יום תשובה. זה היום שהקדוש ברוך הוא נתן לנו כקץ סליחה ומחילה על הכל. זה הזמן שהקדוש ברוך הוא

13:49 נתן לנו את היום שבו מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה, ולכן במצוות התשובה אנחנו יודעים שהתשובה היא באה יחד עם וידוי. ואדרבה, על פי התורה עיקר מצוות התשובה זה הווידוי. בן אדם שרוצה לחזור בתשובה צריך להתוודות. לפי הרמב"ם זה בעצם המצווה היחידה של התשובה. הרמב"ם פוסק שיש מצווה אחת ויחידה: כשבן אדם רוצה לחזור בתשובה הוא חייב להתוודות, וזה מה שאנחנו עושים ביום הכיפורים. עכשיו, כשאנחנו מחפשים בתורה איפה נמצא מצוות הווידוי, אז אנחנו מוצאים את זה בפרשת נשא. איפה זה נמצא בדיוק? בפרשת נשא. המצווה הזאת שהתורה אומרת "והתודו את חטאתם". זה כתוב בתורה בקשר ל-- גם כן למצוות נתינת חומש. התורה שמה מדברת שישנם חטאים מסוימים שבן אדם צריך כדי לכפר אותם, כמו גזל וכיוצא בזה, שהתורה אומרת שכדי שבן אדם יקבל את הכפרה אז לא מספיק שהוא מחזיר את הגזילה, אלא הוא צריך גם כן להוסיף חומש בנוסף לזה. אז יש לנו פה את הנושא של חומש, ושם בפרשת נשא, שהתורה מדברת על המצווה הזאת של נתינת חומש, שם כתוב "והתודו את חטאתם". אז זה מעניין שמצוות וידוי כתוב בתורה באותו פסוק שנמצא מצוות חומש. נשאלת השאלה מה הקשר בין הדברים? למה וידוי נמצאה דווקא שם? אלא כאן אנחנו רואים את הקשר בין הנושא שדיברנו. הנושא של חומש קשור עם הבחינה החמישית. כלומר, בן אדם רוצה ל-ל-לתקן את מה שהוא עשה. אז אומרים לו שלא מספיק שהוא יחזיר מה שהוא לקח, הוא צריך להוסיף עוד חלק חמישי בנוסף למה שהוא לקח. אז דווקא שמה, כשהתורה מדברת על הנושא הזה, של החלק החמישי שבן אדם צריך להוסיף, אז שם נמצא גם כן נושא של וידוי, שזה

15:57 המצווה העיקרית של יום הכיפורים, כי גם הנושא של יום הכיפורים קשור עם הבחינה החמישית, כמו שאמרנו. כשאנחנו מדברים על הנושא של החמישה, מספר חמש והקשר ליום הכיפורים, זה בגלל שאנחנו יודעים, המדרש הרי אומר שהנשמה יש בה חמישה שמות, חמישה שמות נקראו לה. מדברים בקשר לנשמה. הנשמה יש לה חמישה שמות: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. מוסבר בתורת החסידות, הרי זה לא סתם שמות. הרי כל שם מבטא משהו מסוים. זה שהנפש יש לה חמישה שמות, זה בגלל שכל שם בא לבטא מדרגה, כוח מסוים בנפש. אז כפי שדיברנו קודם, זה באותן חמש דרגות שדיברנו. בחינת נפש. מה זה הבחינה הזאת שנקרא נפש? נפש זה הכוח הזה שבנשמה שמלובש במחשבה, דיבור ומעשה. כלומר נפש הולך על החלק היותר קונקרטי, החלק הזה של הנפש שנותן את החיות באיברים, שבכוח זה בן אדם יכול לחשוב, לדבר ולעשות, וזה נקרא נפש. אחר כך הבחינה השנייה, השם השני זה רוח. רוח זה הולך על הרגש, המידות, רגש בלב. זה הבחינה של רוח. נשמה זה הבחינה של השכל. נשמת שדי תבינם. פסוק שאומר שהנשמה אנחנו מקבלים את כוח השכל, כוח הבנה. אז בעצם זה השלוש בחינות: נפש, רוח, נשמה. הנפש קשור עם המעשים. רוח קשור עם הרגשות, עם המידות, ונשמה קשור עם המוח, עם השכל. אחרי זה יש בחינת חיה. זה הולך על כוח הרצון. החיה שבנפש זה הכוח. הרצון, כמו שדיברנו, כוח הרצון זה המנוע הכללי שמניע את כל כל הפעולות של האדם. זה נקרא בחינת חיה, כי החיים, החיה, בחינת החיים קשור עם הרצון. כל החיות של האדם נובע מהרצון. הרצון לחיות, כוח הרצון זה הכוח המניע שנותן את את את

18:31 את הכוח לחיים של האדם. לכן זה נקרא חיה. יחידה. הבחינה החמישית זה יחידה שבנשמה, שנקרא יחידה, יחידה ליחדך. היחידה שמיוחדת, מאוחדת ומתחברת עם הקדוש ברוך הוא במקום הכי עמוק והכי פנימי. וזה בכוחות הנפש, כוח התענוג. היחידה שבנשמה זה העונג האלוקי, העונג שהנשמה מרגישה מהקדוש ברוך הוא. החיבור של יהודי עם הקדוש ברוך הוא והחיבור של הקדוש ברוך הוא עם יהודי זה המקום הזה של העונג. יהודי מתענג על הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא מתענג על היהודי. אז מגיע יום הכיפורים. אז מתעורר אצל כל אחד ואחד, כמו שכתוב, אדמו"ר הזקן מסביר שביום הכיפורים מתגלה היחידה שבנשמה, שזה המספר חמש שדיברנו אצל כל יהודי. ביום הכיפורים מתעוררת, מתגלה היחידה שבנשמה, החלק היותר פנימי שבנשמה, שזה העונג האלוקי שהנשמה מרגישה מהקדוש ברוך הוא. החיבור של יהודי עם הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא עם יהודי ממקום של עונג, ולכן העבודה של יום הכיפורים, יהודי צריך לעשות אותו מתוך עונג. יהודי מתפלל, נמצא כל היום בבית כנסת, ואנחנו נמצאים בתפילה וצריך לעורר. התפילה צריכה להיות מתוך חיבור של שמחה ועונג, כפי שהרבי דיבר. זכיתי לשמוע כמה פעמים שהרבי דיבר בערב יום הכיפורים, אז היה-- הרבי היה נותן את הברכה אחרי תפילת מנחה, אז הייתה שיחת קודש אחרי תפילת מנחה בערב יום הכיפורים, ובשיחה הזאת הרבי היה מברך את כל ה-- את כל עם ישראל. אחר כך, לפני כל נדרי, כשהרבי כבר היה לבוש ב-- בבגדי לבן והטלית, הרבי היה נכנס שוב ואז הרבי היה מברך במיוחד את תלמידי הישיבה. זה היו רגעים מאוד מאוד מיוחדים, רגעים נעלים, קדושים. היינו רואים את פני הקודש כשהרבי היה, ראינו-- זה היה רגעים מיוחדים ביותר,

21:04 מרטיטים מאוד. באותן שיחות, לפני ארבעים שנה, אני זוכר שהרבי דיבר אז בקשר לנושא הזה, והוא הסביר שלפי מה שמוסבר בתורת החסידות, יום הכיפורים זה תשובה. עבודת התשובה של יום הכיפורים זה התשובה הכי עליונה, מה שנקרא בלשון החסידות תשובה עילאה. תשובה עילאה זה תשובה שבן אדם עושה מתוך שמחה ועונג. זה החיבור הכי עמוק והכי פנימי, הדבקות הכי גדולה של יהודי עם הקדוש ברוך הוא. כמו שאדמו"ר הזקן מסביר בתניא, שהעניין של תשובה עילאה זה לא תשובה על חטאים ועוונות. התשובה עילאה זה דבקות הנפש, שיהודי מרגיש את הקשר שלו. ההתחברות הכי עמוקה, והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה. ההתחברות הכי עמוקה והכי פנימית של חלק אלוקה ממעל ממש. הקשר הכי ממשי והכי עמוק של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, זה מה שמתגלה ביום הכיפורים, וזה בעצם כל הסוד הפנימי של יום הכיפורים. כשהיהודי יודע שאחרי כל העבודה של ארבעים הימים, ארבעים הימים מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, זה כמו מקווה. זה ארבעים יום כנגד ארבעים סאה של המקווה. בן אדם אחרי ארבעים הימים האלה, אז הוא מגיע לשלמות הטהרה, וכל תקופה ותקופה, כמו שאמרנו, אז זה עוד שלב. תקופה שיש את התשובה שבמדרגת נפש, שזה בחודש אלול, התשובה במדרגת רוח, שזה בימי הסליחות, התשובה במדרגת נשמה בימים הראשונים, בימי ראש השנה, התשובה שבמדרגת חיה בעשרת ימי תשובה. כשמגיע יום הכיפורים, התשובה היא במדרגת תענוג, מדרגת יחידה. ההתחברות הכי עמוקה של יהודי והקדוש ברוך הוא, ולכן העבודה של יום הכיפורים זה עבודה של תפילה, אבל תפילה מתוך דבקות והתחברות, תפילה מתוך עונג. ואז הרבי דיבר על תלמידי הישיבה, והרבי הוסיף: הרי יום הכיפורים זה שלמות קבלת התורה, כמו

23:24 שאמרנו. הרי אם כך יוצא שביום הכיפורים זה הזמן שבו אנחנו צריכים לקבל את התורה מחדש. התורה שקיבלנו, לוחות שניים, שהקדוש ברוך הוא סלח לעם ישראל ונתן לנו את הלוחות השניים, שמשם מגיע את כל כוח היגיעה בתורה. אז ביום הכיפורים יהודי צריך להחליט להתמסר ללימוד התורה מתוך שמחה ומתוך עונג. שבעצם כשנכנסים לעומק העניין של תשובה עילאה, אומר לנו אדמו"ר הזקן בתניא שהנושא העמוק של תשובה עילאה זה לימוד התורה מתוך שמחה ומתוך עונג. אז כשמגיע יום הכיפורים, זה הזמן שבו אנחנו צריכים, כל אחד ואחד מאיתנו, לעורר, להגיע לעומק של הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא, ולדעת שהקשר הכי עמוק והכי פנימי של יהודי עם הקדוש ברוך הוא זה הקשר של עונג. הקבלת התורה של יום הכיפורים זה לקבל את התורה מחדש, מתוך עונג ומתוך שמחה, ועבודת התפילה של יום הכיפורים זה תפילה שצריכה לצאת, לבקוע מתוך החלק, המקום הכי פנימי והכי עמוק שבנשמה. תפילה עם הרבה עונג ועם הרבה שמחה, ולכן למרות שאנחנו צמים ביום הכיפורים, כי זה מה שהתורה מצווה עלינו, אבל הצום של יום הכיפורים זה לא צום שמצער את האדם, אלא כמו שאמר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, זה צום שמגיע ממקום כזה שמרוב עונג אז בן אדם לא מרגיש צורך שהוא צריך לאכול, ולכן גם כן מתוך יום הכיפורים, מתוך החיבור הכל כך פנימי וכל כך עמוק של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, מגיע סוף היום של יום הכיפורים, כמנהג החסידים שיוצאים במחול, שזה גם כן מה שהוסבר בתורת החסידות. אדמו"ר הצמח צדק מסביר שיום כיפורים נקרא יום מחילה. המילה מחילה מגיעה גם כן משורש המילה מחול. המחול זה הריקוד, הריקוד של המחילה. אחרי שאנחנו

25:34 יודעים שהקדוש ברוך הוא מחל וסלח לנו, והבן מלך חוזר להתחבר לאביו המלך. החיבור היותר פנימי והיותר עמוק שקורה ביום הכיפורים, שנוצר בין היחידה של היהודי עם יחידו של עולם. היהודי עם הקדוש ברוך הוא הופכים להיות למהות אחת יחידה, וזה המחול של השמחה, הריקוד של שמחה שמתעורר יהודי בשמחה הכי גדולה בסוף הצום של יום הכיפורים, והריקוד הזה של ״לשנה הבאה בירושלים״, יחד עם תקווה, יחד עם ביטחון שמיד מתוך יום הכיפורים אנחנו נגיע לירושלים עיר הקודש וההתחברות הגדולה של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, ומשם אנחנו עוברים לימי השמחה הגדולה של זמן שמחתנו, שמחתנו לשון רבים, השמחה של הקדוש ברוך הוא עם כנסת ישראל והשמחה של כנסת ישראל עם הקדוש ברוך הוא. אז שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו את הכוח שנוכל באמת להתחבר באמת ביום הכיפורים הזה, שהחיבור שלנו יהיה חיבור עמוק, חיבור של שמחה, חיבור של עונג. במיוחד כפי שהרבי דיבר, ששנה כמו השנה הזאת שהתחילה בשבת, יום ראש השנה, היום הראשון של השנה הרי התחיל בשבת, ״וקראת לשבת עונג״. אז מכיוון שהשנה הזאת התחילה בשבת, אז העונג של שבת חודר בכל יום ויום מימות השנה. אז בוודאי שיום הכיפורים, שהוא בא בהמשך לראש השנה, אז עונג על גבי עונג, עונג בתוך עונג, עבודת התשובה מתוך עונג ושמחה. התשובה היא להתחבר לקדוש ברוך הוא על ידי לימוד התורה ועל ידי תפילה, ודווקא מתוך שמחה ועונג. שיהיה לכל אחד ואחד מאיתנו שנה של עונג, שנה של שמחה, שנה של גאולה, שאז באמת תהיה השמחה הכי גדולה והעונג הכי גדול של עולם הבא. שבת ומנוחה לחיי עולמים. שיהיה לכל אחד חתימה וגמר חתימה טובה, שנה טובה ומתוקה, שנה מלאה עונג

27:41 ושמחה.