הבעל שם טוב גילה שצריך. אדמו״ר הזקן גילה שאפשר | ח״י אלול

00:00 כשהרבי הריי"צ הגיע לאמריקה בתקופת מלחמת העולם השנייה, אז התחיל לגלות אז הרבה מהסודות והרבה דברים מאוד מאוד נפלאים. סודות נסתרים מסיפורי הבעל שם טוב והרב המגיד ממזריטש, אדמו"ר הזקן, מהדורות הראשונים של תורת החסידות. אוצרות שלמים של דברי תורה וסיפורים שלא היו ידועים בכלל. בין הדברים הוא גם גילה אז את הסוד הגדול של יום ח"י באלול, יום ההולדת של הבעל שם טוב ושל אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך. היה ידוע משהו מזה, אבל לא כל הפרטים. ובאותם שנים שהרבי הריי"צ היה באמריקה, כל שנה ושנה בח"י באלול, בהתוועדות, הוא היה מגלה עוד סיפור, עוד פרט, עוד נקודה, שמשם אנחנו יודעים הרבה, הרבה פרטים נפלאים מהיום הזה. מה קרה ביום הזה. דברים נפלאים ביותר. ובין הדברים הוא גם מספר איך אדמו"רי חב"ד לדורותיהם חגגו. למרות שזה לא היה חג גלוי, זה היה חג נסתר. איך חגגו את יום ח"י באלול. כל מיני התוועדויות, סיפורים, אנקדוטות ופרטים שקרו באותו יום. הוא מספר שבשנת תרנ"ח זה היה מאתיים שנה מאז לידת הבעל שם טוב. הרבי הרש"ב היה אז האדמו"ר, היה הרבי, והוא היה בשמחה גדולה, התרגשות גדולה, והוא ביקש מהרבי הריי"צ ללוות אותו בהכנות ליום ח"י באלול, וחגגו את החג בצורה מיוחדת ביותר. בין הדברים הוא הסביר לו מה קורה בשמיים אפילו, ביום הזה. הסביר לו איך שחוגגים בשמיים את יום ח"י באלול בהיכל הבעל שם טוב, איך שכל הצדיקים והנשמות מתאספים ומדברים על התורה של הבעל שם טוב, על הפעולה של תורת החסידות בעולם, ונותנים ברכות, מחלקים מתנות לכל אלו שמשתתפים בעבודת לימוד החסידות, השפעת החסידות, הפצת החסידות. שיחה נפלאה ביותר. באותה שיחה הרבי הרש"ב התבטא

02:46 כשהוא דיבר עם הרבי הריי"צ בשעה שהם טיילו, כדרכו מבחינת בריאות היה צריך לטייל, לקבל אוויר, אוויר צח. אז בטיול הזה, באותו ערב ח"י באלול או יום ח"י באלול, בין הדברים, התבטא אז הרבי הרש"ב ואמר: "הבעל שם טוב היה ראש המחנכים. אדמו"ר הזקן היה ראש המדריכים". מה בדיוק הפירוש? מה זה אומר ראש המחנכים? מה זה אומר ראש המדריכים? מה ההבדל בין מחנך ומדריך? אז באותה תקופה, אם אנחנו מסתכלים בהיסטוריה של אותה תקופה, אותה שנה תרנ"ח, מאתיים שנה ללידת הבעל שם טוב, זה היה גם כן השנה הראשונה של הישיבה תומכי תמימים, הישיבה שהרבי הרש"ב ייסד לבחורים צעירים בליובאוויטש. באותה תקופה הרבי הרש"ב יחד עם בנו יחידו, עם הרבי הריי"צ, עבדו על חומר להכין מאמר, כתבה, חוברת על כללי החינוך וההדרכה. אחר כך זה נדפס, יצא לאור, שיש לנו את זה היום. חוברת מעניינת, נפלאה, יסודית, שהבסיס נכתב על ידי הרבי הרש"ב וכל המבנה נערך על ידי הרבי הריי"צ, שזה נקרא כללי החינוך וההדרכה. חוברת נפלאה שבה הוא מסביר איך לחנך, מה זה חינוך, איך מחנכים. כללים, כשמו כן הוא, כללי החינוך וההדרכה. באותה חוברת הוא מסביר שהתפקיד שלנו בעבודת החינוך היא לא רק תפקיד ההוראה, אלא תפקיד החינוך וההדרכה. הוא מסביר בצורה מיוחדת ונפלאה שיש לנו היום הרבה מורים. מורה הוא בן אדם שבא ללמד ידע. כמו שיש מורים, להבדיל, בידע מדעי, מקצועי, אז יש את המורה בלימוד התורה גם. הוא מלמד ידע, איך ללמוד פסוק חומש, איך ללמוד משנה, איך להבין גמרא. הוא מורה של מקצוע תורני, הוא מלמד ידע. אבל האמת היא מה שאנחנו צריכים באמת זה לא רק מורים, אלא צריכים מחנכים

05:28 ומדריכים. וכל החוברת הוא מסביר בצורה נפלאה מה בדיוק התפקיד של המחנך והמדריך, אבל הוא לא כל כך מסביר שם מה ההבדל בין המילה מחנך למילה מדריך. הוא כולל אותם ביחד. הוא רק מסביר שהתפקיד שלנו בחינוך זה לא רק ללמד ידע, אלא התפקיד שלנו בחינוך זה להעמיד תלמידים, לעשות בן אדם, לקחת ילד שהוא עיר פרא אדם ייוולד ולהפוך אותו לבן אדם עם מידות מוסריות, עם מידות טובות, עם התנהגות בריאה, בן אדם בריא, בן אדם שלם בגופו, בנפשו, בתורתו, באמונתו, ועל זה צריכים הרבה עבודה. לקחת שדה, כמו שהוא מסביר שם את המשל, לקחת שדה, שדה בור, שדה מלא קוצים, אבנים וכולי, ולעבוד עם זה, לתקן אותה ולעדר, לעשות את כל מה שצריך עד שזה יהפוך להיות לשדה שמצמיח פירות ועצים בצורה נפלאה, וזה גם כן העבודה בחינוך והדרכה. מה באמת ההבדל בין להיות מחנך ולהיות מדריך, ומה זה קשור עם הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן, שהבעל שם טוב נקרא ראש המחנכים ואדמו"ר הזקן נקרא ראש המדריכים? אז אנחנו נוכל להבין את זה מתוך שיחות גם כן ח"י באלול באותן שנים שהרבי הריי"צ דיבר כמה וכמה נקודות עיקריות להסביר את ההבדל בין הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן. יש ביטוי באחת השיחות שהוא אומר בשם חסידים הקודמים, חסידים הראשונים, האדמו"רים הקודמים. ההבדל בין הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן זה, אחד ההבדלים זה שהבעל שם טוב גילה איך צריך לעבוד את השם ואדמו"ר הזקן גילה איך יכולים לעבוד את השם. מה ההבדל בין צורך לבין יכולת? צריך לעבוד את השם ויכולים לעבוד את השם. הבעל שם טוב גילה את הצורך ואדמו"ר הזקן גילה את היכולת. איך מסבירים את זה? מה

07:54 באמת, אם אנחנו צריכים לחזור קצת, להכיר את ההיסטוריה של התגלות החסידות ולהתעמק קצת, לפחות לנגוע בקצה המזלג, מה בדיוק הביא הבעל שם טוב, מה היא הבשורה הנפלאה, הבשורה המרנינה שהבעל שם טוב הביא לעולם עם התגלות החסידות, ומה בדיוק אדמו"ר הזקן בא ונתן שני דורות אחר כך? אדמו"ר הזקן היה תלמיד תלמידו של הבעל שם טוב, תלמיד המגיד ממזריטש. מה בדיוק ההבדל בין תורת החסידות הכללית, מה שנקרא תורת הבעל שם טוב, לתורת חסידות חב"ד? אז אנחנו מסתכלים, אנחנו רואים שהבעל שם טוב הגיע והוא הביא בשורה של חיות. ח"י אלול. הוא הביא חיות. הוא הביא רוח החיים בעבודת השם. אנחנו יכולים לראות אפילו עד היום את דרך הבעל שם טוב: עבודת השם מתוך אהבה, עבודת השם מתוך אמונה, עבודת השם מתוך שמחה, אהבת ישראל, אהבת התורה, אהבת השם. הבעל שם טוב הכניס חיוניות, אור ושמחה בכל ה... בכל מה שקשור עם עבודת השם. דרך הבעל שם טוב, אנחנו מתבוננים קצת בסיפורים שמספרים לנו. אנחנו רואים בן אדם שהוא חי בעולם רוחני גבוה, בן אדם שגם כשהוא היה בעולם הוא בעצם לא היה פה. כל סיפורי הבעל שם טוב תמיד שזורים בניסים ונפלאות, מופתים שהבעל שם טוב השת-- הפך את העולם. הבעל שם טוב עשה דברים נפלאים ביותר, כאילו שהטבע והעולם בכלל לא תפסו מקום אצלו. זה החיים של הבעל שם טוב, כפי שאנחנו רואים אותו בריבוי הסיפורים שלו. גם תורת הבעל שם טוב זה תורה אלוקית גבוהה ונפלאה. כשלומדים פתגם מהבעל שם טוב אנחנו רואים שמדובר פה על משהו שמימי, משהו אלוקי. כל תורה של הבעל שם טוב חדורה עם מבט ממקום אחר, עם הסתכלות, ראייה ממקום

10:13 אחר לגמרי. מסיפורי הבעל שם טוב אנחנו יודעים שהבעל שם טוב היה נוסע ממקום למקום, הוא היה מרבה לנסוע ולבקר בעיירות ובכפרים, ובעיקר הבעל שם טוב היה פשוט מפיח את רוח החיים ביהדות. היה פוגש אנשים פשוטים, אנשי כפר, אנשי יישוב, אנשי שוק, יהודים פשוטים, ופשוט היה מעביר להם מסרים פשוטים, יחד עם זה גם עמוקים, בוערים, על האמונה היוקדת של היהודי, על האהבה העצומה שהקדוש ברוך הוא אוהב כל יהודי. על התענוג הגדול שיש לקדוש ברוך הוא כשיהודי אומר אמן יהא שמיה רבא. התענוג הגדול שהקדוש ברוך הוא שומע מילה, פסוק בתפילה, פסוק בתהילים, פסוק בתורה. קירב את האנשים הפשוטים הבעל שם טוב. דיבר אל הלב שלהם, עורר אצלם את החום, את הלהבה, את החיות ביהדות. זה פחות או יותר נקודות עיקריות בחיי הבעל שם טוב ותורת הבעל שם טוב, וכך הבעל שם טוב עשה אלפים ורבבות של יהודים שלמרות שגם עד אז הם ידעו שהם יהודים ורובם גם כן קיימו את השולחן ערוך כמו יהודים, חיו חיים של תורה ומצוות. אבל הוא הוציא את היובש. הבעל שם טוב הכניס אור, הכניס חום, הכניס חמימות, הכניס את הלהבה, את הניצוץ בתוך עבודת השם. ככה זה נמשך גם על ידי תלמידו, המגיד ממזריטש. הוא בעצם הצליח למסד יותר את החסידות, הפך את זה לקהילה ממוסדת. הכוח של המגיד ממזריטש, חוץ מהגדלות העצומה שהיה לו בכל חלקי התורה, זה שהוא הפך את תורת... את ה... את דרך החסידות מדרך שהתחילה בצורה, אפשר להגיד, אה, כמו חלוצים, משהו יותר פיראטי. הגיע האדמו"ר המגיד ממזריטש והכניס לזה סדר. אבל אז אחד מתלמידי המגיד ממזריטש היה אדמו"ר הזקן, והוא הגיע עם השיטה, פיתח את

12:36 השיטה, שזה התחיל עוד אצל רבו המגיד ממזריטש. אבל כמובן בעיקר זה התפתח אחרי ההסתלקות, כמה שנים אחרי ההסתלקות של המגיד, שזה שיטת חב"ד. אדמו"ר הזקן טען שעבודת השם צריכה להיות באופן שהבן אדם עובד עם הכוחות שלו. לא מספיק את האמונה, לא מספיק אמונת צדיקים, לא מספיק רק להתחבר למשהו גבוה, צריך גם שהאדם יהיה כלי. צריך שהאדם יעבוד עם הכוחות הפנימיים שלו, להבין, להשיג, להרגיש שהאמונה תרד לשכל. יש אמונה ויש שכל. האמונה שלא תישאר רק באמונה ארטילאית מופשטת, אלא שהאמונה תבוא באופן שאני גם אבין, אני ארגיש, אני אתחבר, זה יהיה חלק ממני. בשביל זה צריכים ללמוד. ללמוד פנימיות התורה, להבין עד כמה שהבן אדם מסוגל להבין את גדולת השם כדי להתחבר אל הקדוש ברוך הוא מתוך אהבה ויראה. לכן אדמו"ר הזקן בספר התניא ובכל המאמרים שלו הוא דורש מהחסידים את ההתבוננות. לא רק להאמין, אלא גם לדעת, להבין, להתבונן, להתעמק, כי אז גם האדם הופך להיות חלק. זה לא רק שהוא מקבל מה שנותנים לו, זה לא רק שיש משהו יותר גבוה שמדבר אליו, אלא שהוא גם מצד המציאות שלו, מצד השכל שלי, מצד הרגש שלי גם מתחבר לזה מהמקום שלי, לא רק ממקום גבוה. וזה בעצם ההבדל. אם אנחנו אומרים צריך או יכול. כשהבעל שם טוב אמר צריך לעבוד את השם, הוא עורר את הנקודה של היהודי, הוא עורר את ההתלהבות, את האש. צריכים לעבוד את השם. איך יכול להיות שלא? יהודי שמתחבר לתורת הבעל שם טוב הוא מרגיש צורך. צורך להתפלל, צורך לשמוח, צורך לרקוד, צורך לעשות טובה ליהודי. נרגש אצלו צורך. איך אפשר? איך אפשר שלא? אני הרי יהודי, אני קשור לקדוש ברוך

14:57 הוא. הצורך הזה שצריך לעבוד את השם זה דבר נפלא, זה משנה חיים. יהודי מרגיש שיש לו נשמה, הוא קשור למשהו יותר נעלה. הוא מרגיש שהעולם הוא לא דבר שבאמת דבר שעובר וחולף, אין לזה תפיסת מקום. הוא רואה את המופתים הגדולים, את הניסים הגדולים, מספרים לו סיפורי צדיקים וזה פועל אצלו כוח האמונה. אבל צריך לעבוד את השם. נרגיש את זה משהו שמגיע מלמעלה, מהאור הגדול שמאיר עליי. זה לא נובע ממני, מהמקום שלי, מהשכל שלי, מהרגשות שלי. אני מצד עצמי לא נמצא שמה, אלא ברגע שמאיר משהו, ברק משהו מלמעלה וזה תופס אותי. אבל איפה אני נמצא מהמקום שלי? וזה אמר אדמו"ר הזקן: לא רק צריכים, אלא גם יכולים. יש לך את היכולת. השכל שלך נברא בשביל שתוכל להתבונן, להבין כמה שאפשר, להבין את הקדוש ברוך הוא, להבין את הגדולה שלו, להבין למה לאהוב אותו, למה לירא ממנו, למה לעבוד אותו, שיהיה לך קשר עם הקדוש ברוך הוא, קשר עם התורה, קשר עם היהדות גם כן מהמקום שלך שתהיה חלק מזה. ובעצם זה שני הדברים שאחד משלים את השני. זה לא שאדמו"ר הזקן חס וחלילה חלק על הבעל שם טוב. אדמו"ר הזקן בא להוסיף את העומק של העבודה בכוח עצמו, שהעבודה צריכה לבוא מתוך האדם. כלומר, אנחנו צריכים את שני הדברים. כמובן שתורת הבעל שם טוב תמיד תישאר תורה אלוקית, גבוהה, נפלאה. תורת הבעל שם טוב מאירה באור יקרות. הפתגמים של הבעל שם טוב, הסיפורים של הבעל שם טוב שמרוממים את הנפש, מאירים את האור האלוקי בעולם, הופכים את העולם למקום יותר מואר, יותר רוחני. אבל יחד עם זה צריך שהאדם יביא גם את עצמו. מגיע אדמו"ר הזקן

17:16 ומשלים את הבעל שם טוב ואומר: הדברים האלה, זה לא מספיק שאתה מקבל אותם בתורת מתנה, אתה מרגיש משהו שלמעלה ממך. חשוב שאתה גם כן תעבוד עם הכישרונות שלך, עם החושים שלך, עם האופי שלך, עם השכל, עם הרגשות שלך, עם המחשבה, עם הדיבור והמעשה שלך, שאתה גם כן תהפוך להיות לכלי לקבל את האור הפנימי הזה במקום שזה מגיע ממך, שאתה מתחבר לזה, מזדהה עם זה גם כן מצד המקום, המציאות, מהאופי, מהתכונות, הנפש שלך. ואם אנחנו תופסים את הנקודה הזאת שזה שני, שני צדדים של מטבע בדרך בעבודת השם. עבודת השם מבחינת הבעל שם טוב זה עבודת השם ממקום של, כמו שאמרנו, מלמעלה, ממקום יותר נעלם, יותר גבוה. האור הגדול מאיר. תורת החסידות של אדמו"ר הזקן זה יותר מצד למטה, מצד האדם, מצד הכלים, מצד החושים, הכישרונות שלי. אז אנחנו יכולים גם כן להבין מה התכוון אדמו"ר הרש"ב כשהוא אמר שהבעל שם טוב נחשב לראש המחנכים, ואדמו"ר הזקן נחשב לראש המדריכים, כי ההבדל בין חינוך והדרכה זה בדיוק ההבדל למה שדיברנו. אם צריך לעבוד את השם או גם יכולים לעבוד את השם. המילה חינוך, בדרך כלל מתרגמים חינוך, לחנך, סוג של להרגיל. כן, חנוך לנער, להרגיל את הנער. אבל יש דבר מעניין. אדמו"ר הזקן מסביר הנושא של חינוך. למה קוראים לזה חינוך? הוא אומר שחינוך קטן, חינוך של ילד דומה לחנוכת הבית או לחנוכת המזבח שאנחנו מוצאים בתורה כשמדובר על לחנך, לחנוך, חנוכת הבית, חנוכת בית המקדש וחנוכת המשכן. זה היה בצורה נפלאה ביותר. כל חנוכה שאנחנו מדברים על זה בתנ"ך, אז כשהיה איזשהו סוג של חנוכה, כמו שאמרנו חנוכת הבית, חנוכת המזבח או איזה חנוכה שיהיה,

19:43 זה היה עם הרבה הרבה פאר, הרבה מתנות, הרבה דברים. אם תסתכלו בתנ"ך איך חגגו את חנוכת בית המקדש, מאות אלפי קורבנות באותו, באותו שבוע, משהו, מספרים אסטרונומיים, לא מובן, לא מובן בכלל. שפע של קורבנות, של שמחה, של ריקודים. ארבעה עשר יום חודש תשרי חגגו. כשאנחנו לומדים על חנוכת המזבח בחומש אנחנו גם כן רואים. כל יום, כל אחד מהנשיאים מביא, היה נשיאים, נשיאי השבטים, שתים עשרה ימים, כל יום מישהו אחר מביא ומביאים דברים גם כן. מספרים לא נורמליים של בהמות וקורבנות וקטורת וכולי. דברים שאחרי זה לא היו קיימים במציאות, לא קיימו אותם, לא עשו אותם. זה היה פעם אחת ויחידה לצורך חנוכת הבית. מה קורה בחנוכת הבית שנותנים כל כך הרבה מתנות ומביאים כל כך הרבה קורבנות? אז מוסבר על זה בחסידות, אומר אדמו"ר הזקן, שהעניין של החינוך זה כשאתה רוצה להרגיל את הנער, אתה רוצה לפעול, לעשות שינוי בנער, אז יש עניין של נתינה, לשפוך. לתת לו כל כך הרבה אהבה, לתת לו כל כך הרבה דברים שמקרבים אותו, שפועלים אצלו קירוב הדעת, שזה ייתן לו את החשק לרצות לגדול וללמוד. זה התפקיד של המחנך. המחנך הוא נותן ריבוי שפע, שעל ידי ריבוי השפע שהוא כל כך נותן לו כל כך הרבה אור, כל כך הרבה מתנות, כל כך הרבה דברים, שהתלמיד מרגיש צורך, צורך להיות תלמיד, צורך להתבגר, צורך ללמוד, בגלל כל מה שנותנים לו. זה מצד אחד. מצד שני, אבל זה לא מספיק. יש את הנתינה של המחנך, אבל יחד עם זה צריך גם הדרכה. אם רק תשפוך עליו ותיתן לו, אז מה? הוא לא יזוז, הוא רק יקבל. יכול להיות שהוא

22:02 מאוד ייהנה, אבל המטרה היא לא רק שהוא יקבל דברים שנותנים לו, המטרה היא שהוא באמת יהפוך להיות למוצר, כלי למציאות מצד עצמו, שהוא מצד עצמו יגדל, יתחנך, ישתנה, ישתפר, וזה התפקיד של המדריך. אז בעצם אם אנחנו מסתכלים על זה בחיים, אנחנו יכולים לראות בכל בית ספר, בכל ישיבה, בכל מקום יש את המחנך ויש את המדריך, ובעצם כל אחד ואחד צריך להיות גם מחנך וגם מדריך. יש את הנתינה, יש את האור של המורה, יש את הנתינה של המורה, יש את השפע של המורה, יש את הדבר הזה שהמורה יש לו את התפקיד לחנך, לשפוך, לתת כל כך הרבה אהבה, כל כך הרבה מידע, כל כך הרבה אור, כל כך הרבה סיפורים, כל כך הרבה דברים שהתלמיד, כמה שהוא יהיה רחוק, יקבל את החשק שהוא ירצה לקבל, ירצה ללמוד, ירצה להיות כלי, ירצה להשתפר. את זה הוא מקבל דרך החינוך. אבל יחד עם זה חייב להיות גם הדרכה, כי אם זה יהיה באמת מורה שיודע לתת המון אהבה ולתת המון ידע ולתת המון דברים, אבל הוא לא באמת נכנס לנפשו של הילד לראות מה באמת עובר עליו, איך אפשר באמת לשנות אותו, להפוך אותו, לתת לו כיוון ש-- אז זה יהיה מאוד יפה ומאוד נחמד מלמעלה למטה, אבל לא יהיה מהפכה פנימית אצל הנער. כדי שיהיה גם מהפכה פנימית אצל הנער לא מספיק רק את החינוך, צריך גם הדרכה. התפקיד של הדרכה זה הפרטנות. זה לשבת עם התלמיד. חינוך אפשר לעשות גם בקבוצות. המורה אוסף את הילדים, מספר להם סיפורים, מדבר איתם, מרגש אותם, וכמובן שגם פרטני, אבל בעיקרון לא חייב. אבל כשמדברים על הדרכה, שמה כבר

24:07 זה משהו אחר. להדריך ילד, להדריך בחור, אתה צריך להיכנס לנעליים שלו, אתה צריך להבין מה הוא, מה הוא, מה חסר לו, מה מפריע לו, מה טוב לו, מה, מה, איך לעזור לו, ואז אתה יכול באמת להפוך אותו, וזה בעצם המטרה של מדריך. מדריך הוא נותן את הדרך, הוא מדריך, הוא מלמד אותך באופן פנימי לפי הדרך שלך. חנוך לנער על פי דרכו. זה התפקיד של המדריך, שזה יהיה עם דרך, שזה יהיה באופן שהוא לא רק שצריך לעבוד את השם, אלא גם כן הוא יכול לעבוד את השם, כי אם אתה באמת יורד לרמה שלו ומלמד אותו לפי ההגדרים, החושים, כישרונות שלו, פתאום אתה תגלה נפלאות שלא ידעת, לא הכרת את התלמיד הזה. חשבת שהוא רק יושב ומקשיב אליך. פתאום תראה שיש פה מישהו שהוא לא רק-- הוא, יש לו עומק, יש לו עומק בפנים ועומק. הוא באמת שייך לזה. ואז הבעל שם טוב היה ראש המחנכים. הבעל שם טוב הביא את האור האלוקי של חסידות, את הלהב, את האש. הוא הביא את החינוך. הוא חינך את היהודים להיות יהודים עם חיות, להיות חסידים. הבעל שם טוב חינך, אבל אדמו"ר הזקן הדריך. הוא לא רק חינך, הוא לא רק הביא שפע של אור וחוכמה וברכות ונפלאות, הוא גם כן היה באופן שהוא לימד. אדמו"ר הזקן ל-- הוא, הוא הדריך. אדמו"ר הזקן הדריך באופן שיש לזה דרך. יש פה כיוון. יש-- צריכים לעבוד. איך בן אדם יכול עם הכוחות שלו, עם הגוף שלו, עם הנפש הבהמית שלו, עם השכל המוגבל שלו, עם הרגשות המוגבלות ולא מפותחות, איתם ללכת לאט לאט ולעבוד איתן, לשפר אותן, לשפץ אותן, להפוך אותן

26:04 למשהו יותר עמוק. אז בזה אנחנו אומרים ראש המחנכים וראש המדריכים. תורת הבעל שם טוב זה תורת החינוך. תורת אדמו"ר הזקן זה תורת ההדרכה. אדמו"ר הזקן לא רק חינך, הוא גם הדריך, הראה את הדרך, לימד אותנו איך לעבוד את השם, איך להתנהג ביום יום, איך להילחם מול היצר שמפריע לנו, איך לעורר אהבת ישראל אמיתית, איך להסתכל טוב על כל אחד ואחד וכולי וכולי. אז כשאנחנו נמצאים בימים הגדולים האלה, הימים הקרובים לימי ח"י אלול, אז זה הזמן לכל אחד ואחד מאיתנו להתחזק וללמוד מתורתו של הבעל שם טוב, מתורתו של אדמו"ר הזקן. לדעת שהמסר של חודש אלול לפי תורתו של הבעל שם טוב, אדמו"ר הזקן, זה שבן אדם צריך באמת להתחבר, אני לדודי, להתחבר ממקום פנימי לקדוש ברוך הוא, וזה בעצם המטרה שלנו בחודש אלול, יהא-- והזמן, בפרט בימי ח"י באלול, זה להתחבר לקדוש ברוך הוא באופן פנימי ולהיות כלי לקבל, שזה יהיה לא רק בדרך מצד מתנה מלמעלה, שבן אדם באמת יהיה כלי לאור האלוקי של, של, של תורת החסידות, תורת הבעל שם טוב ותורת חב"ד, ושנזכה כבר לתורה החדשה שכולנו מח-- מק-- מ-מ-מחכים בכיליון עיניים. תורה חדשה אמיתית תצא על ידי משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו במהרה בימינו ממש, שכל אחד ואחד יהיה לו שנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה וכל הברכות בגשמיות ורוחניות לשנת אורה, לשנת ג-- ברכה ולשנת גאולה.