אל תרחמו עליו: לילד שלכם יש כוחות שאינכם מכירים

00:00 שאלה יסודית ומהותית שיש כשמדברים בנושא החינוך. בעצם שאלה רחבה, לא רק בחינוך אלא בכלל על ההסתכלות על המין האנושי, על האדם. השאלה שאנשים שואלים, הפסיכולוגיה דנה על זה בכל מיני צורות ואופנים: מה בעצם האדם במהותו? האם במהותו האדם הוא טוב? האם במהותו האדם הוא רע? שאלה מאוד פשוטה ומאוד עמוקה, שדורי דורות כבר דנים על הנושא הזה. אנחנו יכולים לראות היום בפסיכולוגיה המודרנית, אז באופן כללי יש את הפסיכולוגיה החיובית, כך נקרא לזה. כלומר, יש את השיטה שאומרת שבמהותו האדם הוא חיובי או טוב, והאדם נולד עם נפש בריאה, נפש טובה, עם רצונות טובים, צריכים רק לנתב אותו, לכוון אותו. ויש את השיטה שאומרת שדווקא לא, הבן אדם במהותו הוא פרא אדם, יש בו השחתה ורוע, שזה מגיע מכל מיני דברים מהלידה, והתפקיד הוא לחנך אותו, לעצב את הדמות שלו. מה דעת התורה בכל הנושא הזה? מהי הגישה הנכונה היהודית? איך אנחנו אומרים, איזו שיטה? יש הבדלים עצומים. אם אנחנו חושבים שהילד במהותו הוא טוב, אז אנחנו לא אמורים לעשות הרבה חוץ מלהראות לו את הכיוון. זאת אומרת, הוא נולד בעצם יצור מושלם, טוב ונחמד, רק צריכים להרגיל אותו להרגלים נכונים, להרגיל אותו. חנוך לנער על פי דרכו, להרגיל אותו להרגלים טובים, להתנהגויות טובות, עד שלאט לאט הוא יהפוך להיות לבן אדם טוב. זה מה שאנחנו אמורים לעשות בחינוך, או אנחנו אומרים שלא? ביהדות אנחנו רואים שלפעמים פסוקים סותרים: כי יצר לב האדם רע מנעוריו. רש"י: מהשעה שנולד, מהרגע שהוא נולד הוא כבר רע. לפתח חטאת רובץ, כתוב בפרשת בראשית בסיפור של קין. ועיר פרא אדם ייוולד. כלומר, שהאדם במולדו הוא פרא

02:19 אדם. אז אנחנו רואים בפסוקים שונים שמסתכלים על אדם בתור פרא אדם. מצד שני, לא. זאת אומרת, האדם הוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא. האדם הוא נזר הבריאה. האדם הוא משהו נפלא ביותר. מה בדיוק? איך בדיוק הגישה הנכונה? וכמובן שזה עושה שינוי מאוד מאוד גדול לפי איך אנחנו מסתכלים, איך לדעת איך לגשת לילד, איך צריכה להיות הגישה? אנחנו אמורים לשנות אותו, לתקן אותו, להפוך אותו, להסתכל עליו שבעצם מדובר פה על פרא אדם שאנחנו אמורים לעשות ממנו אדם, לעשות ממנו בן אדם, או להפך: ילד מתוק, נפלא, מושלם, ורק אמורים לנתב אותו בדרך. שאלת השאלות: מהי ההסתכלות הנכונה והיהודית? אנחנו נדבר היום על הנושא הזה במבט של חודש אלול. נמצאים בזמן של חודש אלול, אז נדבר, אני אכנס לזה דרך חודש אלול. יש את הפרק בתהילים שאנחנו אומרים כל יום, לפי המנהג שאומרים את זה גם פעמיים בכל יום מראש חודש אלול. המנהג להגיד את זה עד הושענא רבה. זאת אומרת, זה אחד מהדברים שהולך איתנו כל התקופה הזאת, התקופות הנפלאות והיפות של סוף השנה ותחילת השנה. אז אנחנו לומדים, אומרים את הפרק תהילים הזה, פרק כ"ז בתהילים, ושם מדובר: לדוד ה' אורי וישעי. דוד המלך אומר: הקדוש ברוך הוא אורי וישעי. כלומר, הוא מאיר לי את הדרך, הוא האור שלי, והוא גם נותן לי ישועה. כלומר, הוא מושיע אותי, מציל אותי מכל מיני דברים וקשיים ואתגרים בדרך. לא רק זה, ה' מעוז חיי. הקדוש ברוך הוא נותן לי גם את הכוחות, את העוצמות, ממי אפחד. אז ככה זה הפרק הזה בתהילים, ושם, כשאנחנו מסתכלים בפרק, מה מדובר שמה ולמה אנחנו אומרים את זה

04:32 בתקופה הזאת? אז אנחנו רואים שיש בפרק הזה דברים מאוד נפלאים. אם ניקח את הנקודה הפנימית הכללית של הפרק, מדובר על המלחמה. אם תחנה עלי מחנה לא יירא ליבי, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש, שבתי בבית ה'. מה בדיוק דוד המלך מבקש? שבעצם זו בקשה של כל אחד ואחד מאיתנו, וזה קשור במיוחד לתקופה הזאת, אנחנו אומרים. לכן אומרים את זה כל יום, דווקא בתקופה הזאת. מדברים על מלחמה. המלחמה זה המלחמה הפנימית שיש לכל אחד ואחד מאיתנו. על המלחמה הזאת אדמו"ר הזקן מדבר אלינו בספר התניא. ספר התניא בעצם זה ספר של מלחמה, מהתחלת הספר עד סוף הספר. ספר של בינוניים, כמו שאדמו"ר הזקן קורא לזה. ספר התניא הרי מיוסד על הנקודה הזאת שהחיים של יהודי זה חיים של מלחמה. אדמו"ר הזקן מלמד אותנו שיש לנו שתי נפשות. יש נפש אלוקית, יש נפש בהמית. כלומר, הבן אדם לא נוצר עם נפש אחת. ואז אתה אומר, אם היא נפש אחת, נשאלת השאלה האם הנפש הזאת במהותה היא טובה וצריכים לנתב אותה, או במהותה היא רעה וצריכים לשבור אותה, לתקן אותה. מלמד אותנו אדמו"ר הזקן בתניא, מיוסד על כתבי האר"י ז"ל, ספרי הקבלה, ובעצם גם בגמרא, שכל בן אדם מורכב משתי נפשות. יש את הנפש האלוקית, יש את הנפש הבהמית. אדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא, כשתינוק נולד אז דבר ראשון יש את הנפש הבהמית. לכן אדמו"ר הזקן קודם מסביר לנו את הנפש הבהמית, כי הנפש הבהמית היא לא בהמה גסה. הנפש הבהמית זה הכוונה הנפש הזאת שנותנת לנו את החיים. נאמר שבן אדם מרגיש שהוא חי, שהוא נמצא, אני קיים. תינוק ברגע

06:46 שהוא נולד הוא מרגיש את האני, את הצרכים, צרכים פיזיולוגיים, צרכים רגשיים. אני רוצה לאכול, רעב, כואב לי, אני בוכה, טוב לי, אני שמח. תן לי. מגיע לי. יש את האני, שהאני הזה הולך ומתפתח אם לא עובדים איתו, אם לא אז האני הזה יכול להפוך גם כן לאנוכיות, אגוצנטריות, הרגשת האני שמביא גם כן לגאווה, לתאוות ולכל מיני מידות רעות שיכולים ל-ל-ל-להתמשך, לצאת מכל ה-- ל-ל-- מכל הנקודה הזאת. זה החלק הבהמי שלנו. מצד שני אומר לנו אדמו"ר הזקן בתניא פרק ב', ונפש השנית בישראל חלק אלוקה ממעל ממש. יש את הנשמה. הקדוש ברוך הוא נותן לכל יהודי את החלק אלוקה, ויפח באפיו נשמת חיים. זה נאמר לא רק על אדם הראשון, אלא על כל יהודי. הנפש האלוקית היא חלק אלוקה. הקדוש ברוך הוא נופח מהפנימיות, מהמקום הכי עמוק לכל יהודי את החלק אלוקה ממעל, וזה נותן לנו את הכוח האלוקי האינסופי, כוח האמונה, כוח המסירות נפש, כוח הדבקות וההתאחדות עם הקדוש ברוך הוא. כפי שידוע שהנפש האלוקית, למרות שזה מגיע יחד עם האדם גם כן כשהוא נולד, אבל זה לוקח זמן עד שזה מתפתח. לפי מה שמובא במדרשים ומאמרי חז"ל, אז בעיקר בבר מצווה. זה תחילת כניסת נפש הקדושה זה בברית מילה, אבל השלמות זה בבר מצווה. לכן אז נהיים מחויבים במצוות כידוע. אבל-- אז בעצם האדם הוא יצור מורכב. ואז מסביר לנו אדמו"ר הזקן על פי זה, מובן שאנחנו, החיים שלנו זה מלחמה אחת גדולה מאוד. המלחמה בין שתי הנפשות, הנפש האלוקית מול הנפש הבהמית. יש מלחמה על הגוף, על איברי הגוף, על כוחות הנפש, על המחשבות, על הדיבורים, על המעשים, על כל פרט ופרט בחיים יש

09:05 את המלחמה בין שתי הנפשות. הנפש הבהמית זה הנפש שמנסה ל-לבנות אצל הבן אדם עוד יותר ועוד יותר את האנוכיות שלו, לנתק אותו מהמטרה הפנימית והאלוקית של החיים, ל-להפוך אותו ליצור מאוד כמו שאמרנו אנוכי וחושב על עצמו וכולי וכולי. והנפש האלוקית רוצה לגלות אצלנו את האור האלוקי, לקרב אותנו לקדוש ברוך הוא, להתבטל אל מול האור האלוקי, להתחבר אל הקדוש ברוך הוא, ל-לעבוד את השם מתוך אהבה ויראה ושמחה. זה החיים של אדם. אז כאן אנחנו מבינים שיש פה מלחמה, ועל זה אנחנו מתפללים בכל יום ויום בימי חודש אלול. אנחנו יודעים שיש מלחמה. זה לא בדיחה. המלחמה היא מלחמה רצינית. יש פה מלחמה, יש פה מתח וזה קורה בכל רגע ורגע, בכל יום ויום, בכל הזדמנות והזדמנות אני עומד במצב שאני צריך להחליט לאיזה כיוון אני הולך. יש שני קולות שמדברים אלינו בכל שלב בחיים, וכאן מגיע הבקשה שאנחנו מבקשים בתפילה שלנו כל יום. דבר ראשון אנחנו אומרים, בזאת אני בוטח וזאת הכוונה לנפש האלוקית. כך מוסבר בספרי חסידות. בזאת אני בוטח. הן זאת לשון נקבה, זה השכינה. זאת זה הכוח האלוקי של השכינה שנמצא בנפש-- ב-ב- בגוף של יהודי. הכוח האלוקי, הניצוץ האלוקי שנמצא בי, שלכן אני בוטח בכוח של הקדוש ברוך הוא ששוכן בתוך נפשי, שבכוח הזה אני אוכל להתגבר. כלומר, מצד אחד אני יודע שיש פה מלחמה והמלחמה היא מלחמה קשה, ומצד שני בזאת אני בוטח, אני הולך בביטחון, בכוח השכינה שנמצא בנפש-- בגוף שלי, שזה הכוח האלוקי שיש בי. אני בטוח שאני אנצח במלחמה. ועל זה מ-ממשיכים ומבקשים בתפילה, אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי. יהודי מבקש שהנשמה,

11:26 האור האלוקי, הכוח האלוקי יתגלה באופן הכי עמוק והכי חזק. אחת שאלתי. בחסידות מוסבר שהאחת זה ה-- לא-- בנשמה עצמה יש הרבה שלבים, הרבה דרגות, שמות, חמישה שמות נקראו לה. נשמה יש לה כמה וכמה דרגות ושמות, ויש את הדרגה הכי גבוהה שזה האחת, היחידה. אחת שאלתי מאת ה', שיתגלה היחידה שבנשמה, הכוח מסירות נפש, הכוח הכי עמוק שבנשמה, כמו שאדמו"ר הזקן מסביר, שהכוח הזה יש לכל אחד ואחד. כל יהודי יש לו את האחת, את היחידה, את הקשר העצמותי עם הקדוש ברוך הוא. קיבלנו את זה בירושה מאבותינו, ולכן כשיש ניסיון קשה מאוד וצריכים ל-ל-לניסיון של מסירות נפש, כל יהודי עלול להתעורר במסירות נפש ולעמוד בניסיונות הכי קשים כפי שראינו בהיסטוריה של עם ישראל בכל הדורות עד לדור האחרון הזה. יהודים שעומדים במסירות נפש לא חס ושלום להתנתק מהקדוש ברוך הוא. אבל מה? יש את הרוח שטות. הרוח שטות זה המחשבות שבאות, היצר הרע שבא לבלבל אותנו. הוא אומר לא קורה שום דבר. עבירה הזאת עבירה קטנה, לא יקרה כלום. אחר כך תעשה תשובה, השם יסלח לך וכו', כל מיני חשבונות שגורמים שהבן אדם יסטה מהדרך ויתבלבל ויחשוב שלא-- וכך לאט לאט הבן אדם הולך ומתרחק מהקדוש ברוך הוא, וזה בעצם המלחמה של החיים. וכאן מגיע העבודה של יהודי, העבודה שלנו, התפילה שלנו. אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיפתח לנו את העיניים, שיהיה לנו את המבט הנכון ושנדע את הכוחות הנפלאים שיש לנו, וזה בעצם המסר. המסר הזה שזה המסר שדוד המלך אומר בפרק. "אחת שאלתי מאת ה', שבתי בבית ה' כל ימי חיי". שיהיה לי את הבחירה הנכונה, שיהיה לי את הבהירות, שיהיה לי את הרצון האחד והיחיד, האחד

13:37 והיחיד רק לרצות להיות עם הקדוש ברוך הוא בבית ה' כל ימי חיי. ואחרי זה אנחנו אומרים, "לך אמר ליבי בקשו פני את פניך ה' אבקש". לגלות את הפנימיות הזאת, לגלות את הכוח האלוקי שיש בי, וזה הכוח האלוקי. "כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו". אומר אדמו"ר הזקן בתניא שכל יהודי יש לו כוחות שהקדוש ברוך הוא נמצא בצד של הנפש האלוקית. ברור, חלק אלוק ממעל. אז כשיש את המלחמה הזאת אז הוא יעמוד לימין אביון. הקדוש ברוך הוא נמצא לצד שלנו. הוא נותן לנו כוח. ברגע שיהודי מחליט לעורר את כוח הרצון שלו, שהנפש האלוקית ינצח את הנפש הבהמית, אז הבא לטהר מסייעים לו. הקדוש ברוך הוא מסייע לו, נותן לנו את הכוח שהכוח האלוקי יהיה למעלה יותר חזק, כי זה כוח אלוקי. יש לזה כוח אין סוף. הנפש הבהמית, הכוח שלו הוא כוח מאוד שטחי, רדוד, חיצוני. כלפי חוץ נראה שהוא חזק והוא קשה והוא מגיע עם כל מיני רצונות ותאוות, ואני מרגיש יצר הרע עצום שרודף אחריי. אבל האמת היא שהיצר הרע זה רק קליפה חיצונית. זה רק כמו בלון שמנפח את עצמו. בפנים אין לו בעצם כוח. זה הקדוש ברוך הוא נותן לו את הכוח להתגבר על האדם רק כדי שהאדם יגלה בתוכו את הכוחות היותר עצומים ויותר חזקים ולנצח אותו. זה כל כל כל הסיפור שנמצא מאחורה, ולכן אנחנו מסיימים את הפרק. "קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'". התקווה והביטחון שיהודי מקווה ובטוח בכוח האלוקי, בכוח שהקדוש ברוך הוא ייתן לו ונותן לו לנצח את המלחמה, וזה בעצם כל העבודה של הימים האלה, של אני לדודי ודודי לי. ההתקרבות של יהודי לקדוש

15:42 ברוך הוא מתוך ביטחון שבעצם אני נמצא למעלה מהאויב, למעלה מהיצר או מהנפש הבהמית שרודף אחריי ורוצה להפיל אותי, וזה בעצם הקשר עם הזמן גם כן. פרשת השבוע. פרשת השבוע אומר, "כי תצא למלחמה על אויביך". יש פה שני מסרים שכל אחד מהם חשוב כמו שדיברנו. דבר ראשון אנחנו אמורים לדעת שיש מלחמה, יש מלחמה, מלחמה על אויביך, יש אויב והאויב הכי קשה זה האויב הפנימי. זה היצר. זה הנפש הבהמית, כי יצר לב האדם רע מנעוריו. בטרם אדם יוולד יש את היצר שהוא נמצא בפנים ומנסה להפיל אותנו. הוא מנסה להכניע אותנו. לפתח חטאת רובץ. צריכים לדעת וצריכים לחנך את הילדים שלנו שידעו שהמלחמה הזאת קיימת ונמצאת. יש מלחמה. אבל הבשורה הטובה והחשובה שאנחנו אמורים למסור זה לדעת גם כן שכי תצא למלחמה, עוד לפני שאתה מתחיל את המלחמה, אתה רק יוצא, כמו שהרבי דיבר תמיד, על אויביך, אתה נמצא למעלה מהאויב. אדמו"ר הזקן מסביר במאמר של פרשת השבוע כי תצא למלחמה על אויביך, שהיהודי צריך לדעת שכל יום ויום המלחמה מתחילה מחדש. כל יום ויום זה מלחמה. הזוהר אומר התפילה של כל יום היא המלחמה של כל יום. אז יש מלחמה. אני מתחיל להתפלל, רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא ומיד נופלים לי מחשבות זרות, מחשבות לא טובות, כל מיני דברים על הדברים מהחיים ואני מתנתק מהתפילה. המלחמה היומיומית. יש את מלחמת עמלק בכל יום ויום שבא לקרר אותנו כשאני רוצה לקיים מצווה, רוצה להתפלל ורוצה להתקרב לשם. אבל מה הבשורה הטובה? המסר, והמסר הזה אנחנו אמורים להגיד לעצמנו ולהעביר את זה לילדים שלנו, לחנך את הילדים שלנו עם המסר הנפלא הזה. יש מלחמה, אבל תזכור תמיד שאתה על

17:56 אויביך. אתה לא, זה לא שווה בשווה. אתה יהודי, יש לך חלק אלוק ממעל, יש לך ניצוץ אלוקי, ולכן יש לך כוחות שהקדוש ברוך הוא נותן לך להתגבר על האויב. ובעצם זה השורה הראשונה שעם זה אדמו"ר הזקן מתחיל את ספר התניא. התניא מתחיל: תניא בסוף פרק ג' בנידה, משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע. תינוק לפני שהוא נולד, לפני שהוא יורד לעולם, אומרת לנו הגמרא במסכת נידה אז הוא נשבע. על מה הוא נשבע? משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע. מה זה השבועה הזו? מה זה? מה זה השבועה? למי נשבעים? למה נשבעים? מה הסיפור הזה של השבועה? מוסבר, מסביר אדמו"ר הזקן, השבועה זה כוח. כמו שבן אדם נשבע, אנחנו יודעים ששבועה דבר שאסור לעשות, דבר שקשה מאוד, אבל כשיש שבועה בהווה אנחנו יודעים מהנקודה שהמטרה של שבועה זה שהבן אדם מוסר את עצמו, מגלה כוחות, תעצומות נפש עמוקים ואומר אני אעשה את זה בכל מצב ובכל מחיר. זה נקרא שבועה. שבועה זה ההתחברות של האדם, שהבן אדם לוקח את הדבר ברצינות ומגלה כוחות שלמרות שיהיה אתגרים וקשיים אז הוא יעשה את זה. זה זה כל המהות של שבועה. לכן מוסבר בחסידות שהמילה שבועה, משביעים, אפשר לקרוא את זה גם כן בלשון משביעים מלשון שובע. כלומר משביעים שנותנים לנו את הכוחות, ממלאים אותנו בלשון שובע, משביעים את האדם שהוא יהיה שבע, מלא כוח, מלא אנרגיה, כל מה שהוא צריך כדי שהוא יוכל לנצח את המלחמה. אז דווקא כשהנשמה יורדת לעולם ויורדת לגוף לעולם הזה מלא קליפות וסטרא אחרא, כאן מגיע השבועה שהנשמה היא למעלה טהורה. גן עדן הכל טוב, לא צריך שבועה. אבל כשהנשמה יורדת לעולם וכאן

20:14 מתחיל ברגע שהוא נולד, לפתח חטאת רובץ, על אויביך. מגיע ה-- השבועה, זה הכוחות שאומרים לבן אדם: יש לך את היכולת. נכון שאדם עיר פרא יולד. נכון שיש לך תכונות רעות, מידות רעות, ויש לך את הנפש הבהמית עם כל מה שזה אומר, עם כל מה שזה, אבל אין לך מה להתרגש. יש לך נשמה טהורה, יש לך חלק אלוקא ממעל ממש, ונתנו לך את כל הכוחות יותר ממה שהנשמה למעלה בגן עדן. משביעים אותו. השבועה זה תוספת כוח ואת תעצומות נפש שאתה תוכל באמת לעשות את התפקיד שלך, להפוך את החושך לאור. כמו שהוא מביא בתניא בשם הזוהר, שכל תכלית הנשמה בעולם הזה זה להפוך את החושך לאור. והפיכת החושך לאור מתחיל באדם עצמו. המידות הרעות, ההתנהגויות הלא נכונות, את החושך הפנימי, את הפרא אדם שיש בנו, ואת החושך הזה יש לנו את כל הכוחות שצריכים, שיכולים לעבוד איתם, לתקן אותם, לשפר אותם. וזה ה-- המלחמה הזאת זה מה שאנחנו צריכים. המסר הזה שמצד אחד אנחנו צריכים לדעת שיש פה באמת מלחמה אמיתית, ומצד שני אבל לדעת שעל אויביך, עוד לפני שאתה מתחיל את המלחמה אתה נמצא מעל האויב. אחת שאלתי מאת השם, האחת הזאת היחידה שבנפש שקשורה עם הקדוש ברוך הוא בקשר מהותי. אז זה נותן לך את היכולת והכוח לגלות את הפנימיות. ולכן לפעמים אנחנו מדי מרחמים וחושבים מה לבקש מהילד. הוא מסכן, קשה לו, חלש. אבל אם אנחנו באמת מאמינים ב"על אויביך", מאמינים ומשביעים אותו, מאמינים בכוחות שהקדוש ברוך הוא נותן לכל ילד וכל אחד ואחד, אז אנחנו צריכים רק להגיע למקום הזה, לעורר את זה, לדבר איתו על זה, לחנך אותו על זה, לספר לו

22:28 על הכוחות האלה הנפלאים שיש לו, ועם זה ללוות אותו בדרך ולתת לו את היכולת באמת להפוך את החושך לאור, להפוך את הרע לטוב, לשפר את המידות שלו, לשפר את ההתנהגויות שלו, להוליך אותו בדרך התורה והמצוות, לגלות אצלו את האור האלוקי, את הנשמה האלוקית, שהוא באמת יהיה כמו שכתוב זרע ברך השם. שהקדוש ברוך הוא יעזור לכל אחד ואחד מאיתנו שיהיה לנו את ה-- את הנחת רוח האמיתית, שנוכל באמת ל-ל-לרוות נחת אמיתי כל אחד ואחד מהילדים והתלמידים שלנו, שכולם ילכו בדרך הנכונה. חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה. שיהיה זרע ברך השם, שנזכה לכתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה בגשמיות ורוחניות וכל מה שמצטרך, גם בבנים, גם בבריאות, גם בפרנסה, וגאולה אמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו.