ראש השנה לאור החסידות - ישראל הם בני מלכים

00:00 להרבה אנשים זה קורה כשמגיעים ימים גדולים של השנה. ומדובר על ראש השנה במיוחד. אנחנו שואלים את עצמנו מה בדיוק, מה הנקודה? מה אנחנו אמורים לעשות? מה התפקיד של היום הזה? דווקא ימים גדולים שיש כל כך הרבה מדרשים, מאמרי חז"ל, הסברים ו... רוצים לעשות את זה בצורה הכי טובה. אבל לפעמים מרוב הדברים שאנחנו לומדים עליהם ויודעים עליהם ושומעים עליהם, אז אנחנו לפעמים קצת מתבלבלים. רוצה היום קצת לעשות סדר, לקחת נקודה עיקרית מהותית. נדבר היום על מה שבתורת החסידות מתרכזים, על הנקודה הכי פנימית של ראש השנה, וזה יגלה, יפתח לנו קצת את העיניים, ייתן לנו כיוון: במה אנחנו צריכים להתמקד, מה צריכה להיות בעצם העבודה שלנו העיקרית בימי ראש השנה, וכמובן כבר גם בימי ההכנה לראש השנה. כי בן אדם יודע למה הוא מתכונן, הוא יודע גם איך להתכונן, מה מצפים ממנו, מה צריכה להיות בעצם העבודה שלנו. אז היום אנחנו נדבר על מהות העבודה של ראש השנה, ובזה עצמו אנחנו ניקח את הנקודה המרכזית המבוארת בתורת החסידות בקשר ליום ראש השנה. אבל בזה עצמו רציתי היום לעמוד גם כן על נקודה מעניינת, מחודשת ומפליאה במיוחד שהרבי דיבר באחת השנים, בעצם בדיוק לפני שבעים שנה, בראש השנה תשי"ז. אז הוא דיבר על הנקודה הזאת. חידוש מפתיע בנושא הזה עצמו של ראש השנה, ובזה הרבי גם כן האריך בכל חודש תשרי באותה שנה, שנת תשי"ז, בהתוועדויות חזר על זה, חזר לזה ונתן לזה עוד כמה פרטים והסברים, שזה נותן לנו כיוון חדש, הסתכלות מהפכנית על כל מה שקשור עם העבודה שלנו בימים הגדולים האלה. לא מה שאנחנו רגילים לשמוע. אז כשאנחנו מדברים על ימי ראש השנה, אז אנחנו שמים

02:17 לב שבתורת החסידות שמים את הדגש לא כל כך על זה שראש השנה הוא יום הדין והמשפט, למרות שכמובן זה הדבר הנכון והאמיתי. יום ראש השנה זה יום הדין ויום המשפט, כמו שאנחנו אומרים בתפילות, כמו שהגמרא אומרת במסכת ראש השנה: כל בני... אה, עוברים... כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. כלומר שיש את העניין של יום הדין. אבל אף על פי כן, בתורת החסידות דווקא שמים את הדגש בראש השנה על הנושא של יום הכתרת המלך, יום קבלת המלכות. גם זה מיוסד על מאמר חז"ל. הגמרא במסכת ראש השנה, באותו דף כמדומני, הגמרא שמה אומרת: אמר רב יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא: אמרו לפניי בראש השנה מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפניי לטובה, ובמה? בשופר. כלומר, זה שאנחנו בתפילות של ראש השנה, בתפילת מוסף, מתפללים ואומרים את שלושת הברכות על מלכויות, זכרונות ושופרות, כי בעצם ביום ראש השנה, כמו שאומרים, אמרו לפניי מלכויות, כשיהודי אומר פסוקי מלכויות אז הוא ממליך את הקדוש ברוך הוא למלך, וזו בעצם הנקודה המהותית בלהגיע ליום ראש השנה. בספרי קבלה במיוחד מדברים, מדברים המון על הנושא של בניין המלכות. בראש השנה בונים את המלכות כביכול, המלכות של הקדוש ברוך הוא כל שנה צריכים לבנות אותה, לגלות אותה, לעורר אותה מחדש, וזה נעשה על ידי בני ישראל, על ידי עם ישראל, על ידי שיהודי מתפלל, תוקע שופר ועושה תשובה. כל הפעולות והעשייה שאנחנו עושים בימי ראש השנה זה בעצם הכל מנותב למטרה והתכלית להכתיר את הקדוש ברוך הוא למלך. קבלת המלכות. מה זה אומר בעצם בעבודת השם בפועל? בנקודה הפנימית. אז הרבי התבטא פעם בהתוועדות

04:32 של ראש השנה, בעצם בראש השנה שנת תשט"ז. הרבי דיבר אז בהתוועדות ואמר: מכיוון שאוהבים להגיד את הדברים בקיצור, הרבי אמר שגם אצל אדמו"רי חב"ד היה הדבר הזה, שהיו אוהבים קיצורים. בנוסף לביאורים וההסברים הארוכים שיש בתורת חב"ד, אנחנו רואים גם כן אצל רבותינו נשיאינו הנושא של לקצר, לכתוב קיצורים על המאמרים, סיכומים וכולי. אז הרבי אמר: בואו נגיד בקיצור מה בעצם הנקודה של ראש השנה. והרבי אמר: יש בראש השנה שני דברים, נקודה למטה ונקודה למעלה. הנקודה למטה זה שבראש השנה יהודי משעבד את עצמו ומקבל על עצמו עול מלכות שמיים לעבוד את השם לכל השנה כולה. הנקודה למעלה זה שהקדוש ברוך הוא כביכול משעבד את עצמו לעם ישראל, והוא אומר לעם ישראל: אני נותן לכם שנה טובה ומבורכת, ונתתי גשמיכם בעיתם וכולי. כל פסוקי הברכות שיש בתורה, הקדוש ברוך הוא משעבד את עצמו לעם ישראל. נקודה למטה ונקודה למעלה. ולכן גם כן אנחנו רואים במאמרי חסידות, בשיחות, שמדברים מה בדיוק יהודי צריך לעשות בימים הללו, בימי ראש השנה, ומתחיל עוד גם בימי ההכנה לראש השנה. העבודה הפנימית והעיקרית: לקבל עול מלכות שמיים, כלומר התמסרות. זו בעצם אמורה להיות הנקודה הפנימית בכל מה שאנחנו עושים, בכל פעולה, כל מחשבה, כל דיבור וכל מעשה צריך להיות עם המטרה של ההתמסרות. אנחנו מוסרים את עצמנו ומקבלים על עצמנו עול מלכות שמיים, ולכן גם כן כתוב שבימים ההם, ימי ראש השנה במיוחד, צריכים להיזהר, לנצל כל רגע, לדבר פחות. אצל חסידים היה, היה נהוג שבימי ראש השנה כמעט לא היו מדברים. אצל רבותינו נשיאינו, נשיאי חב"ד, בכלל לא היו מדברים, במיוחד ביום הראשון, בלילה הראשון, אפילו לא דברי תורה, היו רק הם

06:48 מקפידים להרבות באמירת תהילים חוץ מהתפילה וכיוצא בזה. אבל השאלה הפשוטה שנשאלת פה, שאלה שלכאורה: מה בדיוק, אם ככה, הדבר המחודש והמהותי כל כך בראש השנה? אם העבודה היא קבלת עול מלכות שמיים, הרי זה צריך להיות כל השנה, כל יום ויום. כל יום יהודי מקבל על עצמו עול מלכות שמיים. כולנו מכירים את המשנה במסכת ברכות. המשנה אומרת: למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? למה מקדימים פרשת שמע לפני פרשת והיה אם שמוע בכל יום בשמע ישראל? כדי שיקבל עליו עול מלכות שמיים, ואחר כך יקבל עליו עול מצוות. כלומר, ביום יום, בבוקר, בערב, כשאנחנו קוראים את השמע, אנחנו אמורים לקבל על עצמנו עול מלכות שמיים ואחר כך עול מצוות. אז מה מיוחד בראש השנה? עוד יותר, כשלומדים את התניא אנחנו רואים שאדמו"ר הזקן אומר בתניא בפרק מ"א, פרק מפורסם ויסודי. אדמו"ר הזקן מתחיל ואומר שראשית העבודה ועיקרה ושורשה. כלומר, למרות שיהודי צריך לעבוד את השם בתרי"ג מצוות ולעשות את זה מתוך אהבה ומתוך יראה וכולי, כל מה שאדמו"ר הזקן מסביר לנו בארבעים הפרקים של ספר התניא, מגיע הרבי בפרק מ"א ואומר, דע לך שראשית העבודה ועיקרה ושורשה זה הנושא של קבלת עול מלכות שמיים. להתבונן, הוא מסביר שמה שמונה עשרה שורות יסודיות שהרבי אמר שכל אחד צריך לדעת את זה בעל פה וכל יום ויום לחזור על זה, לחשוב על זה, להתבונן בזה. איך שהקדוש ברוך הוא המלך של כל העולמות, ויחד עם זה הוא מניח את כל העולמות בצד, והוא מייחד, כביכול הוא מרכז את כל המלכות שלו על עם ישראל בכלל, ועל כל יהודי ויהודי בפרט. חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם. לדעת שהמטרה הפנימית זה אני והקשר

09:05 שלי עם הקדוש ברוך הוא, ולכן הוא אומר: והוא גם הוא מקבל עליו את מלכותו להיות מלך עליו, לעובדו ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד. אז בעצם העבודה הזאת היא עבודה יומיומית, שזה ראשית העבודה ועיקרה ושורשה בחיים של יהודי וכל יום זה היסוד של כל החיים, של כל המציאות. אז מה מיוחד בראש השנה? אז יש בזה שני פרטים. נקודה אחת זה הנקודה הבסיסית בעצם שמוסבר בכל מקום, והנקודה השנייה זה הנקודה המחודשת שעל זה אנחנו נדבר היום. מה שהרבי דיבר במאמר של ראש השנה תשי"ז ובשיחות ובמאמרים של אותו חודש תשרי. אז קודם כל הנקודה הראשונה והפשוטה והבסיסית. בעצם זה נכון, כל יום אנחנו אמורים להתחיל את היום עם היסוד של קבלת עול מלכות שמיים. יהודי צריך דבר ראשון להחדיר שיש מלך ושהוא העבד, עבד מלך. אבל יש לכל דבר בשנה את הזמן, שזה בעצם זמן ההתחלה. השער שדרכו נכנסים לעבודה הזאת לכל השנה. פשוט מאוד, כמו שנגיד למשל תורה. לימוד התורה. לימוד התורה ודאי שחייב להיות כל יום ויום, מצוות עשה מן התורה. יהודי חייב ללמוד תורה יומם ולילה, לפחות פרק אחד שחרית, פרק אחד ערבית. אנחנו יודעים, לימוד התורה זה חובה תמידית. למרות זאת, יש יום בשנה חג השבועות, חג מתן תורה, שזה אומר לא שרק בחג שבועות מקבלים תורה ואחרי זה הולכים לישון. להיפך, זה אומר שיש יום בשנה שבו מתחדש הכוח, האנרגיה, מקבלים. בפרט על פי תורת החסידות ותורת הסוד, שכשמגיע היום הזה בשנה אז יש אור חדש, אור חדש בקשר לנתינת התורה. הקדוש ברוך הוא נותן את התורה מחדש בחג השבועות, ולכן אז יהודי בעיקר צריך להתעורר ולחדש ולהתרענן ולקבל את ההחלטות, ומשם

11:22 אני מקבל כוח ללימוד התורה לכל השנה. ואותו דבר פסח עם יציאת מצרים. כל יום יש מצווה לזכור את יציאת מצרים. יש את יציאת מצרים בנפש כל יום. אבל מתי זה התחלה? חג הפסח. ראש השנה יש אור חדש לכל מה שקשור למלכות של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא בראש השנה כביכול, כמו שמוסבר באריכות בספרי הסוד, ויותר מזה בספרי החסידות, שבערב ראש השנה יש את ההסתלקות. כביכול הקדוש ברוך הוא מעלים. אני לא רוצה יותר להיות מלך. מסלק את הרצון למלוכה, הרצון למלוך על העולם, התענוג למלוך על העולם. כביכול הכל חוזר לאפס, הכל חוזר לאין. בלשון החסידות כל הדברים חוזרים לקדמותם, ולכן היהודי בראש השנה זה הזמן בשנה שאז מחדשים את הנושא של קבלת עול. לקבל עול מלכות שמיים מחדש, ויהודי על ידי זה שבראש השנה הוא אומר אבינו מלכנו, ומתפלל בתפילות ואומר אלוקינו ואלוקי אבותינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך. והתפילות בראש השנה מלאות עם בקשות על מלכויות, כמו שאמרנו קודם, יאמרו לפניי מלכויות. אז זה הזמן שבו אנחנו מחדשים, מגלים אור חדש נמשך כמו שאדמו"ר הזקן אומר בתניא באיגרת הקודש סימן י"ד, שבכל שנה ושנה בראש השנה נמשך אור חדש שלא היה מעולם עוד מימי העולם, עוד מבריאת העולם האור הזה. מלכות בצורה מחודשת עם עונג ועם רצון חדש, ואנחנו כאן תמיד בתפילות שלנו, אנחנו-- ה-התקווה שלנו שהשנה הזאת, ההתגלות, המלכות של הקדוש ברוך הוא על עם ישראל תהיה בצורה הכי מושלמת, בצורה שבאמת אנחנו מצפים שזה המלכות של מלך המשיח יתקן את העולם במלכות שד"י. ההתגלות של מלכותו של הקדוש ברוך הוא בצורה הכי מושלמת ומלאה, והייתה לה' המלוכה והיה ה' למלך על

13:36 כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. אז זו הנקודה הראשונה. נכון שכל יום ויום אנחנו צריכים לקבל על עצמנו עול מלכות שמיים, אבל מתי הוא היום בשנה שזה השער שדרכו נכנסים לעבודה הזאת וממנו מקבלים את הכוח? שלכן זה נקרא ראש השנה, זה הראש. כל השנה זה הגוף שמקבל מהראש. הראש בנושא של קבלת מלכות שמיים, שזה בעצם גם כמו שאמרנו, ראשית העבודה עיקרה ושורשה, זה מתחיל בראש השנה. וכאן הרבי דיבר, מגיעים לנקודה היותר עמוקה שעל זה אנחנו נדבר היום. מה בעצם החידוש של קבלת המלכות בראש השנה לגבי כל ימות השנה? כשאנחנו מדברים על הקדוש ברוך הוא בתור מלך, אז בדרך כלל אנחנו מדברים תמיד, וכך מוסבר ברוב המקומות, בכל מאמרי החסידות, יש מאמר חז"ל: אין מלך בלא עם. כלומר, כדי שהקדוש ברוך הוא יהיה מלך, כמו כמו במלוכה פה למטה. בלשון חז"ל, מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא, מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא. כלומר, מלכות שמיים היא דומה למלכות העולם. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם. במדרש מוצאים כל הזמן שמדמים את מלכות שמיים למלכות בשר ודם. כולנו מכירים את הסיפור של אדמו"ר הזקן כשהוא ישב במאסר ונכנס הצאר ניקולאי, הסתתר, התלבש בלבושים של אדם פשוט, לא רצה שידעו מי הוא. הוא נכנס ואדמו"ר הזקן קם לפניו, והוא נבהל. איך אדמו"ר הזקן קם? ואמר אפילו ברכה, שאומרים כשרואים איש מהמלכות. והוא אמר: איך אתה יודע מי אני? ואדמו"ר הזקן אמר שברגע שנכנסת לחדר הרגשתי עול מלכות שמיים, ומכיוון שמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ידעתי שאתה איש מהמלכות. אז מזה אנחנו יודעים שממלכות העולם אנחנו לומדים על מלכות של מלך מלכי המלכים

15:54 הקדוש ברוך הוא. אז אנחנו רואים שהמלך צריך עם. המלך צריך עבדים, כמו שאדמו"ר הזקן אומר בתניא, מלך לא יכול להיות מלך לא על בהמות וחיות. על בהמות וחיות אתה יכול למשול, לרדות, ״ורדו בדגת הים ובעוף השמיים״, עניין של רדייה, ממשלה, שליטה, אבל לא מלכות. מלוכה לא יכול להיות על דבר שהוא לא בן אדם שמוסר את עצמו ברצון, ״ומלכותו ברצון קיבלו עליהם״. צריך להיות בני אדם שהם ברצונם מוסרים את עצמם אל המלך, וזה מה שגורם למלך לרצות להיות מלך. וגם בתוך בני אדם צריכים להיות בני אדם כאלה שהם לא בנים. על בן גם כן לא מתאים להיות מלך, על בנים. בנים אתה יכול להיות אבא. זה קשר מסוג אחר. קשר של מלך חייב להיות בני אדם שהם בבחינת עבדים. עבדים הם אנשים פשוטים, אנשים רחוקים ממעלת המלך, כמו שהתניא אומר. הם לא באמת מבינים את העומק של העניינים, אבל הם מתמסרים. בדיוק זה מה שצריך, שיש להם את היכולת למסור את עצמם, לקבל על עצמם את עול מלכות המלך, ומאז והלאה המלך פוקד עליהם, אומר להם פקודות, אומר להם מה הוא רוצה, והם מקיימים את זה ברצון. זה הקשר, זה היחס, זה הדרך איך שמלך ועם עובד. אין מלך בלא עם. אם אנחנו מדברים על זה, המלכות שמיים, מובן שזה בעצם הנקודה של ראש השנה. אנחנו אומרים את זה המון בתפילות של ראש השנה, מדברים על הנושא של עבדים. אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא: אנחנו רוצים להיות עבדים שלך, לקונה עבדיו בדין. אנחנו עבדי המלך ואנחנו מוסרים את עצמנו להיות עבדים לקדוש ברוך הוא, לקבל על עצמנו

17:54 עול מלכות שמיים על כל השנה כולה, לקיים את המצוות, ללמוד את התורה, והקדוש ברוך הוא בתור מלך הוא גם כן משפיע לנו כל טוב גשמי ורוחני, כדי שנוכל באמת להיות, לעשות מה שאנחנו צריכים לעשות בעולם. יש אבל קשר מסוג אחר. יש מדרש נפלא, מדרש בפרשת בשלח שמדבר על שירת הים, ושם המדרש אומר שיש סוג אחר של מלך, לא מלך על עבדים, על עם, אלא מלך על מלכים, מלך המלכים. המדרש אומר שקוראים לזה אגוסטוס. כנראה במלכות רומי העתיקה היה מלך שקראו לו כך. כך מסבירים המפרשים. אגוסטוס, יש היום גם חודש אחד מחודשי השנה בלטינית, חודש אוגוסט. אז זה כנראה מגיע מהשם הזה. המדרש קורא לזה אגוסטוס. הוא אומר שזה מלך של מלכים, מלך אדיר, מלך שהוא לא רק יש לו עם, אלא הוא יש לו כמה וכמה מלכים, שרים שעומדים מתחתיו, והוא המלך של המלכים. המדרש אומר: המלך עומד, אגוסטוס יושב, ומביא שם את הפסוקים ״נכון כיסאך מאז״. בשירת הים מה קרה בדיוק אז? ״אז ישיר משה״. המדרש אומר שעד שירת הים הקדוש ברוך הוא היה מלך בכל מיני צורות, כל מיני אופנים. אבל כשהייתה קריעת ים סוף ובני ישראל אמרו שירה, אז הקדוש ברוך הוא נהיה אגוסטוס, מלך המלכים. את המדרש הזה צריכים להבין. אנחנו מדברים עכשיו בקשר לראש השנה. אז הרבי מביא מאחד המאמרים של אדמו"ר הרש"ב, שדיבר בקשר לנושא הזה של ראש השנה, והוא אומר שבראש השנה בעצם המלכות שמדובר בראש השנה זה לא רק שהקדוש ברוך הוא יהיה מלך על עם, מלך על עבדים, אלא בעצם הקדוש ברוך הוא מלך על מלכים. כי הרי אנחנו מדברים על בני ישראל, עם ישראל, נשמות ישראל.

20:16 אז נכון, ברמה מסוימת אנחנו נקראים עבדים, כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. הקדוש ברוך הוא קורא לעם ישראל עבדים בכל מיני מקומות בתורה ובתנ"ך. אנחנו עבדי הקדוש ברוך הוא, עם של הקדוש ברוך הוא, עם ישראל. אבל יש גם כן רמה יותר עמוקה. בני ישראל נקראים בני מלכים, כל ישראל בני מלכים הם. הגמרא במסכת שבת ובכמה מקומות, שבני ישראל נקראים בני מלכים. גם בתנ"ך אנחנו מוצאים את הביטויים האלה: כל כבודה בת מלך פנימה. פרק מ"ה בתהילים, שעל פי הזוהר והמדרשים הפרק הזה הולך על כנסת ישראל, שנקראים בשם מלכים ובני מלכים. בתיקוני זוהר אומר: בני ישראל הם מלכים ממש. בעצם המקור זה מעשרת הדיברות, מתן תורה: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. עם ישראל נקראים בשם מלכים. ואם נשמות ישראל, עם ישראל, אנחנו מלכים, אז בראש השנה זה מלכים שמכתירים את המלך. זה לא רק עבדים שמכתירים את המלך, זה מלכים שמכתירים את המלך. כשמלכים מכתירים את המלך, זה מלוכה מסוג אחר לגמרי, וזה מה שמסביר במאמר באריכות, שישנם שני סוגים של מלכויות. יש את המלך ביחס לעם, זה רמה אחת של מלוכה. זה המלוכה שמתייחסת לעם שהוא בעצם פשוט, כמו שאמרנו, ירוד, רחוק, והמלך אומר להם מה לעשות. זה יחס מסוים של מלך ועם. כשמדובר על מלך, על מלכים, שם מדובר על סוג אחר של יחס. הרי הם עצמם מלכים. הקשר של מלכים אל המלך הגדול, המלך האדיר הזה, אגוסטוס הזה, זה התייחסות מסוג אחר. זה שגם כשהם מתמסרים אליו, זה לא התמסרות מצומצמת פשוטה, אלא זה התמסרות ממקום אחר לגמרי. התמסרות מרוממת, התמסרות של, של מלך. הרי אצל מלך הכל אצלו

22:33 זה בהתרחבות, בהתנשאות ובגדלות. אז כשמלך מוסר את עצמו למלך שמעליו, למלך מלכי המלכים, לאגוסטוס, אז ודאי שההתמסרות היא מסוג אחר לגמרי. התמסרות מוחלטת, אבל עמוקה יותר, מרוממת יותר, שמגיעה ממקום הרבה יותר עמוק בנפש. ויהודי בראש השנה, זה המלוכה של ראש השנה. יהודי בראש השנה עומד לפני הקדוש ברוך הוא לא רק כמו עבד שהוא מוריד את הראש, כדלים וכרשים דפקנו דלתיך. למרות שיש גם כזאת רמה בעבודת השם וצריך להיות במידה מסוימת ברגעים מסוימים. אבל העומק של ראש השנה זה שיהודי צריך לדעת שהוא בעצם הוא מלך. הוא מלך והוא ממליך את הקדוש ברוך הוא בתור מלך המלכים. ואז גם כשאני אומר קבלת עול והתמסרות, שאנחנו מוסרים את עצמנו, אז יש פה שני דברים: ההתמסרות עצמה היא ממקום הרבה יותר מרומם ונשגב, התמסרות הרבה יותר פנימית ומרוממת, שמגיעה עם הרבה עונג, עם הרבה שמחה, ויחד עם זה אנחנו מתמסרים לא רק למלך, אנחנו מתמסרים למשהו הרבה יותר גבוה. על ידי זה אנחנו, כמו שאומר במאמר, על ידי זה אנחנו מגלים בעולם לא רק את המדרגה, את הדרגה שהקדוש ברוך הוא מלך על העם, שזה מדרגה יותר נמוכה בספירת המלכות, בעניין המלכות. אנחנו גם כן מגלים בעולם את ההתנשאות, את הרוממות העצמותית, את הרוממות העצמית, את ההתנשאות העצמית, את החלק הזה, והקדוש ברוך הוא כביכול, את המדרגה. הקדוש ברוך הוא מרומם ומנושא בעצמותו למעלה מכל שייכות לעולמות. את האין סוף של המלוכה, את המלכות כפי שהיא מושרשת במקום הכי עמוק. את זה אנחנו מגלים פה בעולם, וזה הכוח של ראש השנה. זה סוג של יחס וקשר והכתרת המלך שנוגע במקום הרבה יותר עמוק, גם בנפש שלנו וגם בהתגלות האלוקית בעולם.

24:53 זה בעצם המהות של יחידה שבנפש, שבראש השנה מתעורר אצל יהודי הכוח, היחידה, הקשר המהותי והעצמותי של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, ממקום שיהודי הוא לא עבד. יהודי הוא מלך שמוסר את עצמו למלך המלכים. וזה בעצם קשור עם מלך המשיח. שלכן בתפילות של ראש השנה אנחנו מדברים על זה כל כך הרבה ומבקשים על זה, שאנחנו אומרים: מלוך על העולם כולו בכבודך. אנחנו לא מבקשים רק שהקדוש ברוך הוא יהיה מלך כמו שהיה שנה שעברה. אנחנו רוצים שהקדוש ברוך הוא יהיה מלך כמו המלוכה שכולנו מצפים לה. וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו. ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. זה המלכות שאנחנו מצפים. מלכות כזאת, שהכל, המציאות, כל הבריאה, כל פרט בבריאה ביחד, כולם יצעקו: ה' אלוקי ישראל מלך. זה המלכות המרוממת והנשגבה, שרק על ידי ההתבטלות הזאת של ראש השנה, כמו מלכים שעושים את המלך, ואז ההתגלות המלכותית בצורה, בצורה מושלמת, שתתגלה על ידי מלך המשיח, שיעורר אצל עם ישראל את היחידה, כמו שכתוב, ואז המלכות היא בצורה הכי הכי חזקה. ולכן כשמגיעים הימים האלו, ימי ההכנה של ראש השנה וימי ראש השנה במיוחד, אז יהודי, כל אחד ואחד מאיתנו, צריך לדעת מה העבודה שלנו, במה אנחנו צריכים להיות. להתרומם, לדעת ולזכור מי אנחנו. אנחנו לא רק עבדי המלך, אנחנו בעצם בני מלכים. בתפילות של ראש השנה אומרים: אם כבנים, אם כעבדים. אבינו מלכנו, אנחנו גם בני מלך וגם עבדי מלך. אז העבדות זה קבלת עול. זה לקיים את המצוות, לעשות מה שצריך לעשות. אבל יחד עם זה צריך להיות גם הרוממות, ההתנשאות, השמחה, העונג שיהודי צריך

27:05 לדעת שהוא בעצם הוא מלך, וזה מרומם אותך ונותן לך את הכוח לעבוד את השם בצורה אחרת לגמרי. ההבדל הוא מאוד, מאוד פשוט. ההבדל הוא אם אני רק עבד, אני בכיווץ, אני עושה, אבל אני מכווץ, מצומצם. אני בפחד, אני באימה. אני עובד את השם, אבל חסר לי את המרחב. אם יש לך גם את המלכות, אתה בעצם מלך. אתה בן מלך. אתה מקושר, מחובר ממקום של מלכות, אז אתה עובד באופן אחר. קבלת עול זה מתוך עונג, מתוך שמחה, מתוך רוממות הרוח. ההתמסרות היא ממקום אחר לגמרי. אז גם העשייה היא עם הרבה יותר הרחבה, עם הרבה יותר שמחה. זה בעצם קבלת העול של ראש השנה, וזה נותן לנו את הכוח שבכל יום ויום נוכל להיות עבדי המלך, לעבוד את הקדוש ברוך הוא בחיי היומיום. וזה בעצם הנקודה של הימים האלה, שיהיה לנו את הכוח ואת השכל לנצל את הימים הגדולים האלה, לקבל על עצמנו את עול מלכות שמיים שכבר בחודש אלול, כמו שאנחנו יודעים, המשל הזה כן מלמד אותנו. המלך נמצא בשדה וכל אחד ואחד יכול לגשת אליו ולקבל עליו את עול מלכותו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה לכולם פנים צוחקות. זה בעצם כבר בחודש אלול, וזה מכין אותנו ליום הגדול של הכתרת המלך, שנזכה באמת שהקדוש ברוך הוא, שנזכה שבראש השנה הזה להמליך את הקדוש ברוך הוא למלך, כמו שאמרנו, באופן של מלך המלכים. וכמו שהרבי אז אמר בהתוועדות, הוא אמר: הרי כתוב בביאת המשיח, כתוב ״והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך״. כלומר, שמלכי אומות העולם הם יהיו אלו שהם ישרתו אותנו. אז אנחנו בני ישראל, אנחנו המלכים של המלכים, כי המלכים יהיו אומניך.

29:13 מלכי אומות העולם, ועם ישראל הם המלכים של המלכים, והקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים. זה בעצם הביטוי מלך מלכי המלכים. כמדומני שיש גם מרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, בקדושת לוי יש לו גם כן כזה הסבר על הביטוי מלך מלכי המלכים. הקדוש ברוך הוא המלך. עם ישראל הם מלכי המלכים, והמלכים הם אומות... מה יש מלך מלכי המלכים? הקדוש ברוך הוא המלך של מלכי המלכים. שנזכה לראות את זה בעיני בשר, שנזכה שהשנה הזאת שנסיים אותה כבר יהיה לנו את הגאולה, ושכולנו נזכה לראות את ההתגלות של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. והייתה לה' המלוכה, והיה השם למלך על כל הארץ. ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד. שנת אורה, שנת ברכה ושנת גאולה ושנת תורה, תפילה ותשובה עם כל האותיות של א' ב' וגאולה שלמה עם משיח צדקנו.