הילד מתחצף פתאום? הרבי לימד: זה לכלוך, לא הוא | יסוד החינוך לאור החסידות

00:00 בוא נדבר קצת בנושא החינוך, הנושא שנמצא בלב של כל אחד ואחד מאיתנו, כל אחד בצורה כזאת או אחרת. אנחנו כולנו אנשי חינוך, אם זה מדובר על הילדים שלנו, המתבגרים שלנו, התלמידים המושפעים, כל אחד ואחד בצורה כזאת או אחרת נמצא עומד מול האתגר הזה, אתגר החינוך. במיוחד בדור שלנו, בתקופה שלנו, נושא החינוך הופך להיות לנושא הרבה יותר נפיץ, הרבה יותר רגיש, הרבה יותר מאתגר מאשר בדורות קודמים, ככה זה נראה על פניו. וכולנו מנסים, מסתכלים על הילדים, על הצעירים, מגיע פתאום בגיל מסוים ואתה אומר: רגע, מה קרה לנער הזה? מה קרה לילד? אני הכרתי אותו בתור ילד טוב ירושלים, ילד מתוק, הלך בתלם, תמיד שמע לקול ההורים, תמיד כיבד אותנו, ופתאום הוא מתחצף, מזלזל ולפעמים מתנהג בצורה מסוימת, מנסה כל הזמן להראות שרירים מול החברים שלו, מול ההורים. מה אנחנו עושים? איך אנחנו מטפלים? נכנסים ללחץ, נכנסים לפחד. מה הולך להיות עם הילד הזה? איך הולך לגדול לנו פה? חס וחלילה יגדל איזה מפלצת. כל הפחדים האלה, פחדים שקיימים ומקננים בלב של כל הורה וכל מחנך. אנחנו נדבר כמה נקודות, נשתדל בשבועות הקרובים לנגוע בכמה נקודות חשובות ועיקריות, בעיקר כמובן מיוסד על תורת החסידות, על ספר התניא ועל החינוך, על יסודות החינוך במכתבים והשיחות של הרבי. הדבר הבסיסי הראשון, לדעתי, שצריך להיות אצל כל הורה, אצל כל מי שעוסק בחינוך באיזו צורה שהיא, לדעתי הנקודה הראשונה, מילת המפתח, זה המילה אמונה. וכשאני מדבר על אמונה, האמונה היא לא רק בהקדוש ברוך הוא. ברור, בראש ובראשונה אמונה צריך להיות בהקדוש ברוך הוא, שהוא בורא העולם והוא בורא כל אחד ואחד, אז הוא נמצא איתנו, שומר עלינו, דואג

02:29 לנו ומלווה אותנו בדרך הגדולה והחזקה והחשובה של החינוך. ברור, אנחנו צריכים להאמין בהקדוש ברוך הוא. צריכים להאמין שהקדוש ברוך הוא נמצא איתנו בכל העבודה הגדולה והנפלאה הזאת, ולהתפלל אליו ולבטוח בהקדוש ברוך הוא. אבל יש גם כן עוד נושא לא פחות חשוב, שזה האמונה בכוחות הפנימיים, האמונה בנער, בילד שניצב ועומד מולנו, להסתכל עליו בעיניים ולראות מאחורי ההתנהגות שלו, מאחורי החומות של הקשיחות, החוצפה, היהירות או איך שנקרא לזה. מה נמצא מאחורי כל זה? מאחורי כל החומות נמצאת נשמה טהורה, חלק אלוקה ממעל ממש. להסתכל על הנער מתוך הכוחות העצומים, האנרגיות החיוביות, הנקודה הקדושה האלוקית שהיא נמצאת בתוכו פנימה והיא זאת שהיא רוצה לפרוץ החוצה, היא לא מוצאת את הדרך לפעמים. ההתנהגויות של הנוער המתבגר, וכמעט בכל הזמנים ובכל המצבים, זה בעצם בלבול שהנער עצמו עובר, שהוא לא יודע לבטא את עצמו. ההתנהגות שלו זה לא בעצם מסמלת אותו, לא מייצגת אותו, לא מבטאת אותו כלל וכלל, וזה צריך להיות החוכמה של כל מחנך. כמו שאמרנו, אם זה אבא, אם זה אמא, אם זה מורה, מורה, מחנך, מחנכת, מגיד שיעור, ראש ישיבה, מנהל חינוכי, איך שנקרא לו. כל אחד מאיתנו במקום שאנחנו נמצאים, אנחנו צריכים להיות עם הראייה שלנו מעבר למה שנראה מול העיניים. להסתכל מבעד לחומה, מבעד לקיר, למחיצה שאנחנו רואים מול העיניים שלנו, יש פה משהו הרבה יותר עמוק. אל תתרגש מההתנהגות. תדע לך שמאחורי ההתנהגות יש משהו אחר לגמרי. בוא ננתח קצת את הנושא הזה וזה יפתח לנו צוהר. האמונה הזאת בכוחות הפנימיים והעצומים שנמצאים בכל אחד ואחד מהילדים שלנו, זה האמון בכוחות האלה והידיעה שהכוחות האלה הם ברגע שהם יוצאים החוצה, יכולים לעשות מהפכות, יכולים

05:16 לעשות שינויים, וכמו מטה קסמים, שינויים לא נורמליים בהתנהגות, דברים של הפתעות שאתה לא יכול להאמין איך הילד הזה משתנה מרגע לרגע, מקצה לקצה. הדברים האלה הם מציאותיים, אמיתיים וקורים, קורים בשטח. התפקיד שלנו בתור הורים זה להתעמק, להתרכז, להאמין ולהוציא את הדבר הזה מן הכוח אל הפועל. בוא ניקח את הסיפור של חמישה עשר באב ושם נראה את זה. אנחנו יודעים את המשנה מסוף מסכת תענית שמספרת לנו שלא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב, שאז בנות ישראל או בנות ירושלים היו יוצאות וחולות, כלומר היו עושות מחול, ריקוד בכרמים, והיו אומרות, כמו שהמשנה אומרת, מה היו רוקדות? היו אומרים: בחור, שא נא עיניך וראה במה אתה בוחר. אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. סיפור נפלא, חג שהיו חוגגים את זה בעבר, והגמרא מספרת כל מיני פרטים ופרטי פרטים למה חגגו. עכשיו, כשאנחנו מתבוננים בסיפור הזה, אז יש כמה תמיהות. מה באמת קרה בחמישה עשר באב? מה קרה בדיוק ביום חמישה עשר באב, שלכן היום הזה נהיה החג הכי גדול, שהמשנה אומרת לא היו ימים טובים כחמישה עשר באב? מה קרה בדיוק? למה זה קשור עם יום הכיפורים? המשנה אומרת שהיו עושים את זה לא רק בחמישה עשר באב, גם ביום הכיפורים. מה פשר המחול הזה? חולות בכרמים? מה, מה, מה פשר המחול הזה שהיו חולות בכרמים? מה זה מסמל? למה היו לובשים בגדי לבן? כולם לבשו אותם בגדים, בגדי לבן שאולים. מה זה מסמל? למה שאולים? על כל דבר יש גם הסברים פשוטים, אבל בוא ניכנס לעומק הדבר ישר. גם כן הריקוד, המשנה אומרת לנו שבריקוד היו אומרים: בחור, שא נא עיניך וראה במה אתה בוחר.

07:28 אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. גם כאן נשאלת השאלה. אנחנו מבינים שהמסר של בנות ישראל הכשרות והצנועות היה לא להסתכל בחיצוניות, להתמקד בפנימיות, וזה בעצם הפסוק שבא בהמשך. המשנה אומרת: שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל. יראת שמיים. אבל מה זאת אומרת אם ככה במשפחה? תן עיניך במשפחה? למה במשפחה? תן עיניך ביראת שמיים? מה הולך פה? מה הסיפור של חמישה עשר באב? אבל בעצם, כפי שמוסבר בתורת החסידות, בכל הסיפור הזה של חמישה עשר באב נמצא הסוד של העם היהודי. סוד הנצחיות, סוד העומק, סוד הניצוץ האלוקי שנמצא בכל נשמה יהודית. חמישה עשר באב מגיע כמה ימים אחרי תשעה באב. תשעה באב עם ישראל מגיע לשפל. תשעה באב זה יום חורבן בית מקדש הראשון, יום חורבן בית מקדש השני, ועוד לפני זה אנחנו יודעים שזה היה יום שעם ישראל בכה, ולא בצדק. בכה מחוסר אמונה, כביכול, מפחד. מפחד, מחרדות. איך אנחנו ניכנס לארץ? אנחנו לא נוכל להילחם עם העמים הקשים והחזקים. והסיפור שכולנו מכירים, סיפור המרגלים. הבכייה הזאת גרמה בכייה לדורות. דברים קשים עברו על עם ישראל בתשעה באב. ואז מגיע חמישה עשר באב. רק עברו כמה ימים והירח, הלבנה, שאנחנו יודעים שעם ישראל נמשל ללבנה, הירח חוזר להיות בשלמותו. "קיימא סיהרא באשלמותא". הירח חוזר להיות מאיר באור שלם, הירח עומד מול השמש, ירח עגול יפה בהדרו, ואנחנו יודעים שכל זה מסמל על כנסת ישראל. כלומר, שמתוך הירידה והשפל, הירידה בת-- ב-באופן-- בתחתית, במקום הכי עמוק, עם ישראל קם על רגליו, מתרומם ומגיע למקום הכי גבוה, לאור הכי גדול. זה בעצם הסמל של חמישה עשר באב. נשות ישראל, בנות ישראל, בנות ירושלים מסמל כידוע על

10:03 כנסת ישראל, עם ישראל. כולנו יודעים שיר השירים. בשיר השירים שלמה המלך הוא מדבר על החתן, הוא קורא לו בחור כארזים. הקדוש ברוך הוא הבחור, כנסת ישראל היא הכלה. עם ישראל, בנות ישראל, צאנה וראינה בנות ציון. בנות ציון זה כנסת ישראל, עם ישראל. עם ישראל חטא. עם ישראל לא התנהג טוב. גם בהתחלת ההיסטוריה, בסיפור המרגלים וגם ב-בהמשך הסיפור. בחורבן בית המקדש הראשון והשני, ומפני חטאינו גלינו מארצנו. עם ישראל הגיע לשפל, ולכן קרה חורבן בית המקדש ושריפת בית אלוקינו. ואף על פי כן, וזה מגיע המסר של חמישה עשר באב. בנות ירושלים, כנסת ישראל, מתלבשות בלבוש של בגדי לבן. בגדי לבן מסמלים את הבגדי הלבן שכהן הגדול נכנס בהם בבית המקדש. בגדי לבן מסמל את הטוהר, את הפנימיות, את הנשמה היהודית שהיא נשארת נקייה והיא לא מתלכלכת למרות שכלפי חוץ קרה מה שקרה. יש משהו הרבה יותר עמוק. הנשמה היהודית היא תמיד לבושה בכלי לבן, בגדים לבנים. אין לה לכלוך. הלכלוך זה משהו חיצוני, זה לא מסמל את המהות שלה. וזה מה שכנסת ישראל אומרים ביום חמישה עשר באב. בחור, בחור הולך על הקדוש ברוך הוא, בחור כארזים. הקדוש ברוך הוא כביכול נקרא בחור, וכנסת ישראל אומרים לקדוש ברוך הוא, "שא נא עיניך וראה במה אתה בוחר", שהקדוש ברוך הוא יראה בעם ישראל את הפנימיות שלהם, את העומק הטוב, את האור האלוקי, את החלק אלוק ממעל שנמצא בתוך נשמתו של יהודי. ברגע ששא נא עיניך, להרים את העיניים. כלומר, נכון שבהסתכלות חיצונית, שטחית, רדודה רואים התנהגות לא טובה, אבל זה לא מסמל את המהות שלו. יש משהו הרבה יותר עמוק מעבר לזה. שא נא עיניך לרומם את העיניים ולהסתכל

12:21 במבט הפנימי. אל תיתן עיניך בנוי. כלומר, ביופי החיצוני שנמצא או לא נמצא, שהתלכלך, שהתקלקל. תן עיניך במשפחה. כל יהודי הוא בן אברהם, יצחק ויעקב, הוא בת-- היא בת שרה, רבקה, רחל ולאה וזה המהות האמיתית. יהודי במהות האמיתית שלו הוא אברהם אבינו. כל יהודייה היא במהות האמיתית שלה היא שרה אימנו. אברהם, יצחק ויעקב או שרה, רבקה, רחל ולאה. זה המהות האמיתית שלנו. שקר החן והבל היופי, אישה יראת השם, יראת השם הטבעית שיש לכל יהודי במהות, בנשמה שלו. זה בעצם ה-ה-העומק של החג וזה היה המחול האמיתי, יוצאות וחולות בכרמים. המחול מסמל את השמחה הגדולה, את הריקוד. המחול מסמל גם כן את המחילה ואת הסליחה ואת הכפרה שנובע מזה. וככה כל הורה, כל מחנך צריך להתייגע לפעמים ביגיעת נפש ויגיעת בשר, לעבוד על עצמו, להסתכל על הנער במבט המהותי והפנימי הזה. ברגע שאנחנו נצליח להסתכל על הילד ולהאמין מתוך אמון בכוחות הפנימיים שלו, אנחנו נוכל לגלות את זה ולהוציא את זה החוצה, וזה מה שהולך להתגבר ו-ו-ולנצח. כי אנחנו צריכים להבין שכשהילד נמצא בגיל ההתבגרות במיוחד, זה זמן שיש לו המון לחצים, המון המון לחצי חברה, לחצים מבפנים, לחצים מבחוץ. הוא מתמודד עם עצמו, הוא מתמודד עם הרבה פחדים. הוא לא יודע מה עובר עליו, מה קורה לו. אין לו הסברים על כל מיני שינויים שקורים אצלו בגוף, בנפש, בתכונות, באופי, בחברה. הוא כביכול במצב שלו הוא מחפש לשרוד ולפעמים ההתנהגות ברגעים האלה זה התנהגות של לבנות חומות. הוא בונה לעצמו חומות של הישרדות, שככה הוא חושב שהוא יחזיק מעמד. החומות האלה מתבטאות לפעמים בחוצפה, בהתנהגות לא הולמת, בזלזול, ביחס לא-לא-לא משפיל, בלבנות חברה לא תמיד בדיוק אלו

14:47 שאנחנו אוהבים, אבל ברגע שאנחנו מבינים שזה מדובר על חומות שמאחורי החומות האלה נמצא נער רגיש, טהור, מתוק, נשמה טהורה, חלק אלוקה ממעל שצמאה לאלוקות, צמאה לרוחניות, צמאה למשהו עמוק, לפנימיות. ברגע שאנחנו נסתכל עליו בעיניים ונראה את זה ונאמין בזה, אז כל המבט שלנו יהיה מבט מסוג אחר. כשהמבט שלנו הוא מסוג אחר, מבט של אהבה, מבט של חיבה, מבט של רחמים פנימיים לנשמה היהודית ששוכנת בתוך הנער הזה, אנחנו מעבירים את האנרגיה הזאת לילד, הוא מרגיש את זה. כולנו יודעים מה ששלמה המלך אומר במשלי, "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". אדם באדם, אנשים בני אדם הם כמו מים שמראים את הפרצוף. מסתכלים במים, אדמו"ר הזקן מדבר על זה בתניא, מסביר את הפסוק במשלי, כמו שאנחנו מסתכלים במים אנחנו רואים את הפנים שלנו במים, זה המים הם מראים לנו את הדמות שלנו שמצטיירת במים שמולנו, אותו דבר הלב אל הלב. ברגע שאני משדר את הכוח, את האמון, את האמונה, אני מסתכל על הילד ואני רואה בו דרך כל החומות האלה, אני מסתכל על העומק הפנימי שלו, אני רואה בו את ה... את הלבן, את הנשמה הטהורה. אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. שא עיניך, תרומם את עצמך, תסתכל עליו ממקום יותר נעלה, מי יותר גבוה. אנחנו נראה כמים הפנים לפנים. הילד יחזיר לנו את האהבה הזאת. הילד יחזיר לנו את האמון הזה. הילד יתחיל לגלות גם כן את הכוח שיש בו. אנחנו לא צריכים תמיד לדבר דיבורים גבוהים וגדולים. לפעמים חושבים אם תגיד לו אני אוהב אותך, אתה מותק, תן חיבוקים. לא תמיד זה הדברים החיצוניים שעושים את זה. זה האמון הפנימי, האנרגיה האמיתית

16:58 שאנחנו משדרים בהסתכלות ב... עם מבט של חיבה, עם חיוך נכון ואמיתי, כן, שנובע מהנפש מגובה העיניים. שום דבר לא מפחיד אותי, שום דבר לא מרתיע אותי. ההתנהגות הזאת אני יודע מאיפה זה מגיע. אני לא צריך להגיד לו את זה. אני בפנים צריך להאמין בזה. ואז ברגע שאנחנו משדרים את האהבה הטהורה הזאת, משדרים את החיבה הזאת, משדרים את האמון הפנימי הזה, אז אנחנו נראה פלאים. אנחנו יכולים לראות איך שהנער, הנערה, הצעיר, הצעירה, הילד, הילדה מחזירים לנו את זה בצורה נפלאה ביותר. פעם היה התוועדות. היה פעם התוועדות שהרבי דיבר לנשי ישראל. היה התוועדות בשבת מסוימת שהיה אז בקראון הייטס, וזה בן סוונזי היה אז כינוס נשי ישראל, וכדרכו בקודש כשהיה דברים כאלה בשבת, בהתוועדות של שבת, הרבי היה מתייחס לדברים שקרו באותו שבוע, למאורעות של הזמן. אז הרבי גם כן הקדיש שיחה לאימהות. שיחה נפלאה. זה היה אז בדיוק שבת פרשת פרה, אז זה היה הנושא של פרה אדומה. הרבי השתמש עם המסר של פרה אדומה להעביר מסר נפלא ביותר בקשר לחינוך הילדים. הרבי אז הביא שאנחנו רואים ברש"י, רש"י מביא מהמדרשים מה בדיוק העניין של פרה אדומה. איך בדיוק הפרה האדומה אמורה להיות הטהרה לטומאת מת? איך זה עובד? בן אדם נהיה טמא בטומאת מת, שזה נחשב לטומאות הכי חמורות, על ידי זה ש... זורקים מהמים עם האפר של פרה אדומה הוא נהיה טהור. מה, מה הסמל? מה זה אומר? אז רש"י אומר לנו שהפרה היא האימא של העגל. העגל היה החטא של עם ישראל שחטאו בחטא העגל. החטא הגדול של חטא העגל. חטא שגרם למשבר עצום באמון בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. כולנו

19:18 יודעים מה קרה בחטא העגל, "וביום פקדי ופקדתי". חטא העגל הביא, גרם למוות בעולם, כמו שכתוב בגמרא, במדרשים, ומשם מגיעה טומאת מת. אומרים לנו, רש"י מביא את זה. מה הסמל של פרה אדומה? תבוא אם ותקנח את צואת בנה. האימא מנקה את הלכלוך של הילד. הילד פה זה העגל. העגל גרם ללכלוך בעם ישראל. חטא איום ונורא של עבודה זרה, של שיתוף, של בחירה במנהיג לא מתאים וכולי. כולם יודעים חטא העגל. היה פה לכלוך עצום, אז האימא צריכה לבוא לקנח את הלכלוך. זה בעצם המסר של מצוות פרה אדומה. וכאן נשאלת שאלה פשוטה, שאל הרבי: מה? מה המסר פה? מה הקשר? הפרה, העגל, נשמע משהו מאוד תלוש מההיגיון להגיד כזה דבר, שזה בעצם כל הסיפור, כל ההסבר של מצוות פרה אדומה, כי בדיוק הפרה היא האמא של העגל. אז מה-מה-מה המסר פה? יש פה מסר נפלא, אמר הרבי. מסר נפלא ועצום שיסודות החינוך, איך אמא מחנכת את הילדים שלה. כשעם ישראל חטא בחטא העגל מגיע השטן, כמו שרש"י אומר גם כן, אומות העולם מונים את ישראל, מצערים את ישראל ואומרים להם, אה, איזה חטא. אתם זוכרים? כן, עם ישראל יש את השטן המקטרג. הוא רוצה להגיד שעם ישראל התלכלך בחטא העגל, שזה אומר משבר באמון, משבר בקשר עם הקדוש ברוך הוא, משבר באמונה. זה אומר מי זה העם הזה? רק עכשיו קיבלו את התורה ותראה מה הם עושים. הם עוזבים את הקדוש ברוך הוא והולכים לאלוקים אחרים. מה הסיפור פה? זה מראה שהם לא שייכים, הם לא בכיוון, אין עם מי לדבר. כשילד חוטא אז יש לפעמים-- ילד מתנהג טוב, ילד התלכלך, קרה שהוא התלכלך. אז

21:34 יש לפעמים כשילד עשה משהו, משהו מלוכלך, משהו לא טוב, התחצף, עשה משהו. אז יש אחד שיכול להגיד: איי, איזה ילד רע אתה! איך עשית כזה דבר? אתה זה... להשפיל אותו במילים של השפלות, ובאמת לחשוב שהילד הזה הוא פשוט פושע. יש אבל את האמא, האמא, האמא, היידישע מאמע, מה שנקרא אמא יהודייה. כשהיא רואה את הילד מתלכלך היא אומרת: זה לא הוא, זה לכלוך. מה קורה כשיש לכלוך? הלכלוך לא מסמל את הילד. לכלוך זה שנדבק לו משהו. תבוא האם ותקנח. האמא אומרת: יש פה לכלוך. אז בוא ניקח נוטט, ניקח קצת משהו לח, נוריד את הלכלוך, נקנח, והילד יהפוך להיות נקי, מצוחצח. אותו דבר קורה בחטאים, בעוונות, בהתנהגויות השליליות, ברוחניות גם. השטן המקטרג רוצה להראות בזה שיש פה משהו חמור ביותר. תבוא האם ותקנח. האמא באה והאמא אומרת: זה לא הוא, זה ההתנהגות. זה דבר חיצוני. זה החברה, זה ההתבגרות. תבין מאיפה זה מגיע. הוא לא מלוכלך, הוא לא רשע, הוא לא פושע, חס וחלילה. הוא ילד טהור ונקי. יש לו נשמה אלוקית טהורה. תקנח, תוריד את הלכלוך החיצוני, תגיע לעומק שלו, ועל זה אנחנו צריכים, זה המפתח הראשון. האמון, האמונה בנקודה הפנימית הזאת, בכוחות העצומים, בטוהר, בקדושה שנמצא בלב של האדם. כשאנחנו יודעים את זה, אנחנו יכולים לרפא אותו מכל המחלות. היום אנחנו יכולים לראות את זה בצורה מוחשית, שכשאנחנו באמת מתחברים לנקודה הפנימית הזאת, כמו שאדמו"ר הזקן מסביר לנו את זה בתניא בכל הפרקים, את היסוד הזה של כל נפש מישראל הוא חלק אלוקא ממעל ממש, שגם מישהו שנמצא בשפל, כמו שאדמו"ר הזקן משתמש שם בביטויים: קל שבקלים, פושעי ישראל, אנשים שהביטויים הם ביטויים קשים, אבל

23:58 יש בקרבו חלק אלוקא ממעל ממש, ולכן הוא יכול ברגע אחד להפוך מן הקצה לקצה, כי זה האמת שלו, זה הפנימיות שלי. כמו שאדמו"ר הזקן אומר בהמשך הפרקים בתניא, שלמרות, כמו שהוא אומר שמה, שאני מלוכלך ולמרות שאני מלא חטאים ועוונות, אבל יש בקרבי חלק אלוקא ממעל ממש וניצוץ אלוקי שנמצא בו, ובזה אני צריך להיות מרוכז. איך אני מגלה את הנשמה שלי? איך אני מביא את זה בחיי היומיום, שזה מה שישפיע על החיים שלי, ואז לאט לאט יתמוגג, יצא, יתבטל כל ההתנהגות השלילית שגורמת לי לאבד את הכיוון, לאבד את הדרך. וזה בעצם מילת המפתח. האמון והאמונה הזאת זה מה שיכול להציל בימינו אלו, זה מה שיכול להציל את הנוער שלנו, את הילדים שלנו. שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו את הכוח הזה. ועכשיו, כשאנחנו נמצאים בימים האלה של חמישה עשר באב ומתכוננים כבר לראש השנה, כי ידוע מה שכתוב בספרים שחמישה עשר באב זה גם בגימטריה של, אה, שנה... כתיבה וחתימה טובה או שנה טובה ומתוקה, כשאנחנו נמצאים בימים האלה שמתכוננים לראש השנה, שנעבוד על עצמנו להסתכל על הילדים בעיניים האלו של הנשמה הטהורה, להאמין בהם, לתת להם את ההזדמנות, לתת להם את הכוח, להסתכל עליהם במבט של אמון, של חיבה, של קירבה, של אהבה, ובכוח הזה לעודד אותם, לחזק אותם, לנתב אותם, להראות להם את הדרך, ולא להתרגש מהנפילות שיש בדרך, אלא לדעת שהאור נמצא שמה, ובעזרת השם אנחנו נגיע לאור הזה באופן הכי עמוק והכי אמיתי. שהקדוש ברוך הוא ייתן שיהיה לכל אחד ואחד מאיתנו נחת אמיתי מהילדים שלנו, ושיהיה לנו באמת כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה בגשמיות ורוחניות.