איך יודעים שהגאולה קרובה? הסימנים לפי החסידות

00:00 זה היה בזמן מלחמת העולם השנייה. האדמו"ר הריי"צ הגיע אז לאמריקה והתחיל מיד להתעסק, לחזק את היהדות באמריקה ובכל המדינות מסביב. באותה תקופה הוא היה גם כן מוציא לאור, מדפיס חוברת שהייתה יוצאת כל חודש, סוג של ירחון. קראו לזה הקריאה והקדושה, בו האדמו"ר הריי"צ היה כותב מאמרים, כתבות בנושאים של יהדות, חיזוק התורה, חיזוק היהדות, התעוררות לתשובה והתעוררות במיוחד של ציפייה לגאולה. בין הכתבות היו גם כן מאמרי חסידות שהוא כתב אותם באופן מיוחד בשפה פשוטה, דברים עמוקים, יחד עם זה בשפה פשוטה, ביידיש ועם התעוררות של עבודת השם. אחד המאמרים שנכתב באותה התקופה זה מאמר חסידות על הפסוק "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים". באותו מאמר חסידות הרבי הריי"צ דיבר על התקופה, דיבר על המלחמות, על המלחמה הגדולה של מלחמת העולם שהייתה באותם ימים, ועל-- ובכלל על התקופה. הוא דיבר על הנושא של שופר הגדול. מה זה בדיוק השופר הגדול שהפסוק פה אומר, "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים". מיהם האובדים בארץ אשור? מיהם הנדחים בארץ מצרים? מה ההבדל בין אשור למצרים, שהפסוק פה, ישעיהו הנביא בוחר להזכיר אותם דווקא את שני אלו, גלות מצרים וגלות אשור? ולמה כשהוא מדבר על אשור הוא אומר האובדים בארץ אשור, וכשמדבר על מצרים הוא אומר הנדחים בארץ מצרים? מה ההבדל בין אשור למצרים, שאלו שנמצאים באשור נקראים אובדים, אובדים באל"ף, ואלו שנמצאים במצרים נקראים בשם נדחים, והשופר הגדול יעורר אותם שהם יבואו וישתחוו לה' בהר ה', בהר הקודש בירושלים. אז זה המאמר. מאמר נפלא ברוח התקופה שמסביר את הפסוק הזה במובן רוחני.

02:36 התוכן של המאמר קשור גם עם הימים שלנו, מאוד קשור, קשור באופן נפלא ביותר. הרבי שמה מסביר את הנושא של המלחמות שאנחנו רואים בתקופות האחרונות, דווקא בדור האחרון, את כל המלחמות שהולכות בין אומות העולם. יש את מלחמת העולם הראשונה, אז הוא דיבר על מלחמת העולם השנייה. בהמשך לזה גם כן כשהיו מלחמות, היה גם כן בתקופת מלחמת ששת הימים, הרבי אז גם כן דיבר על אותו מאמר, גם ציווה להדפיס. שהיה בשנת תשכ"ז, תשכ"ח, תקופת מלחמת העולם ה-- מלחמת ששת הימים, הרבי אז ציווה שידפיסו את המאמר הזה שוב, ובאותו חודש תשרי הרבי גם כן אמר כמה מאמרים על אותו פסוק, "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", בראש השנה, וגם כן בעוד כמה התוועדויות של חודש תשרי הוא דיבר על אותו עניין, הרחיב בזה והסביר את זה בעומק. מה זה בדיוק ארץ אשור ומה זה ארץ מצרים? אז מסביר הרבי שיש בניסיונות בזמן הגלות, עיקר התקופה של הניסיונות זה בזמן הגלות. זה הזמן שהקדוש ברוך הוא מנסה את עם ישראל בניסיונות קשים, אבל בסוג הניסיונות שהקדוש ברוך הוא מביא לעם ישראל בזמן הגלות יש בעיקר שני סוגי ניסיונות, שזה שני סוגי גלויות. אחת נקראת ארץ מצרים והשני נקרא ארץ אשור. באופן כללי זה הולך על ניסיון העניות, ניסיון העוני וניסיון העושר. ניסיון העשירות. ההבדל בין עניות ועשירות זה שני אופנים, שני סוגים של ניסיונות. רואים אצל האדם, כן, ברור שיש מצב של עניות, שהאדם נמצא במצב של עניות, דאגת עניות, דאגת הפרנסה, דאגה מאין יבוא לחמו או נמצא בכל מיני טרדות ודאגות כדי להשיג אוכל לילדים, כדי להביא פרנסה לבית, כדי להביא בריאות לבית וכולי. אז הדאגות האלה, דאגות

04:56 העניות, דאגות החסר, אז גורמים לאדם שהראש שלו לגמרי מכווץ. אין לו כוח, אין לו תוקף, אין לו חשק, קשה לו ללמוד, קשה לו להתפלל. ברגע שהוא מנסה לשבת וללמוד נופלים לו כל מיני מחשבות והרהורים. אז כל הדברים האלה גורמים לאדם להיות במצב של בלבול. בלבול הנפש, טרדת נפש, ולא נותן לו להתרכז, להתחבר, להתעמק בלימוד התורה, בקיום המצוות. לא מדברים בתפילה, שרצים ונופלים כל מיני מחשבות מכל מיני סוגים. מצד השני יש גם ניסיון העושר, ניסיון העשירות. שהאדם יש לו ריבוי, שפע, מדי הרבה שפע. וישמן ישורון ויבעט. שמנת, עבית, כשית מרוב הגשמיות, מרוב החומריות, מרוב החומרניות. אז האדם שוכח על הקדוש ברוך הוא ותשכח אל מחוללך, או כמו שאל מחוללך, או כמו שכתוב כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, שהבן אדם דווקא בגלל שיש לו כל טוב אז זה גורם לו ששכוח תשכח את ה' אלוקיך. הבן אדם שוכח על הקדוש ברוך הוא שהוא, והוא חושב שכוחי ועוצם ידי, הוא הגיע לכל העשירות בכוחותיו, בכוחות עצמו. הוא שוכח על הקדוש ברוך הוא. זה שני סוגי גלויות שהם שני סוגי ניסיונות: ניסיון העניות וניסיון העשירות. האחד נקרא מצרים והשני נקרא בשם אשור. ההבדל בין גלות מצרים לגלות אשור זה בעצם ההבדל בין ניסיון העניות לניסיון העשירות. בגלות מצרים עם ישראל היה במצב של עניות, עוני, לחמא עניא כמו שאומרים בפסח. עם ישראל היו בשיא העניות, בשיא השפלות, בעבודת פרך וכל הקושי של גלות מצרים, ועבדום ועינו אותם. כשבני ישראל קיבלו את כל העינויים של פרעה ובעבודת פרך, אז זה היה מצב של מצרים, וזה מרומז גם בשם, במילה מצרים. למה נקרא מצרים? אומר המדרש שהיו מצרים

07:14 לישראל מצרים, כי מצרים לשון צר, בלי עין, כן, צר, צרור. שעושים צר, עושים, עושים את המיצרים, מכניסים אותם למיצרים. מרוב עבודת פרך והעניות והעוני והסגפנות והקושי. אז זה גרם לעם ישראל למצב של של של בלבול וטרדה, וזה בעצם מה שנקרא הנידחים בארץ מצרים. המיצרים והדאגות של הפרנסה והחומריות. אז זה גורם לבן אדם להיות במצב של נידחים. הוא מרגיש נידח, רחוק, קשה לו. קשה לו להתחבר, קשה לו לשבת וללמוד במנוחת הנפש. הוא נידח מדברים הטובים, התרחק מהם. ויש אבל אשור. אשור זה גלות מצד ההפוך. אם אנחנו נסתכל בהיסטוריה, מה בדיוק היה בגלות אשור? אז הרי באשור הקדוש ברוך הוא הרי, ובזמן גלות אשור, סנחריב, סנחריב מלך אשור, הוא רצה לתת לעם ישראל את כל השפע. הוא דווקא לא רצה לתת להם חיים קשים. הוא אמר להם: אני רוצה לקחת אתכם מארץ ישראל, להוציא אתכם מירושלים ולהביא אתכם שיהיה לכם ארץ כארצכם. כלומר, לתת לכם ארצות י-י-יפות ונפלאות, מקומות ממש עם כל ה, כל ה, כל השפע. אלא מה? שזה יהיה לא בירושלים, מחוץ לירושלים, מחוץ לארץ הקודש. וזה היה בעצם כל המהות של מלך אשור, שזה מרומז גם כן במילה אשור. אשור זה מלשון ״באשרי כי אשרוני״, לשון עונג, לשון רוחב, לשון שמחה. אשרי יושבי ביתך. אשריך, שזה העניין של אשור, שהבן אדם מרגיש עונג, שמחה, תענוג, הכל טוב, כיף. אבל כזה סוג של עונג שמוציא את האדם מירושלים. ירושלים מסמל קדושה. ירושלים מסמל את היראת שלם, יראת שמיים, וסנחריב רוצה להוציא את היהודים מירושלים, מיראת ה... יראת שמיים, מיראת השם, מאהבת השם, מקדושת השם, להוציא אותו מכל דבר שיש בזה ריח של קדושה ולתת לו

09:42 את כל הטוב שבעולם, אבל בלי הקדוש ברוך הוא, רחמנא ליצלן, שזה בעצם ניסיון העשירות, שכפי שמוסבר בחסידות, שבין שתי הניסיונות, ניסיון העוני וניסיון העושר, אז במידה מסוימת הניסיון בעשירות יותר קשה אפילו מניסיון העניות. דווקא כשבן אדם יש לו כל כך הרבה בגשמיות, אז זה עושה אותו הרבה יותר קל להתרחק כל כך עד כדי לשכוח לגמרי מהקדוש ברוך הוא, מהאלוקות, מהרוחניות, שזה מרומז פה בפסוק, שהפסוק אומר: ה-ה-הנידחים בארץ מצרים, בארץ מצרים הוא אומר את המילה נידחים, והאובדים בארץ אשור. כשמדברים על מצרים הוא אומר שבגלל הניסיונות הקשים בעניות וקושי זה גורם לבלבול בנפש באופן של נידח. הבן אדם מרגיש נידח, רחוק, אבל הוא עדיין לא הלך לאיבוד. אבל העשירות של אשור, ניסיון העושר, אז על זה אומרים האובדים בארץ אשור. בן אדם בארץ אשור יכול להיות במצב שהוא נאבד לגמרי, הוא מאבד לגמרי כל סממן של קדושה, כל ריח, כל עדינות, כל החומרניות והרחבה של ה, של ה, של ה, כל מה שאני אוהב, אני רוצה לתת לעצמי את המרחב בגשמיות, גורמת לאדם לכזה סוג של ריחוק מהקדוש ברוך הוא עד כדי כך שהבן אדם לגמרי מתנתק ומרגיש שהוא אובד לגמרי, עם אל״ף, אובד בארץ אשור, וזה קורה דווקא בתקופה האחרונה של הגלות. מסביר האדמו״ר הריי״צ, והרבי מסביר את זה בהרחבה, שזה אנחנו רואים בדור, בדורות האחרונים היו שני הסוגים האלה של הגלויות, גלות של מצרים, גלות מבחינת אשור. היה כל מיני תקופות גם בתקופות האחרונות, בדורות האחרונים, שעם ישראל סבל את ניסיון העניות, מצרים, קשיים בלימוד התורה, קשיים בלימוד, הגזירות, המלכות, הגזירות שלא נתנו ליהודים להיות יהודים ולשמור תורה ומצוות מתוך מנוחת הגוף והנפש. להפך, כל

12:04 יהודי שרוצה לקיים מצווה רודפים אחריו. יהודים אין להם פרנסה, לא יכולים לעבוד, לא יכולים לחיות בשקט ובמנוחה, וזה גרם שהם נידחים בארץ מצרים. ויחד עם זה, דווקא בזמן האחרון, אז רוב עם ישראל נמצא במצב הפוך לגמרי. כשהגיע לאמריקה זה התחיל. היום זה הפך להיות המצב ברובו ככולו של העולם, שבאופן כללי יהודי יכול לחיות בשקט ובמנוחה. הוא יכול ללמוד תורה ולקיים מצוות מתוך הרחבה. יש לו פרנסה בהרחבה, יש לו עשירות אפילו, יש לו כל טוב גשמי ורוחני. ואף על פי כן, יש את הנושא הזה של סנחריב מלך אשור. זהו, מרוב הגשמיות ומרוב החומריות, מרוב העיסוק והשיקוע שכל כך נמצאים בתוך הדברים החומרניים והגשמיים, הבן אדם נהיה לגמרי באופן שהוא מאבד כל רגישות לדבר רוחני. הוא נהיה אובד בארץ אשור. הוא אובד, נאבד לגמרי. נאבד לו כל ר-ר-רגש של רוחניות וקדושה ואלוקות. וזה הגלות הקשה, גלות העשירות, שהיא אפילו יותר קשה מגלות העניות. אבל כאן מגיעה הבשורה הטובה שהשופר הגדול, השופר הגדול זה כל הדברים שקורים, שמזעזעים את העולם בזמן האחרון. המלחמות בין האומות. סכסכתי מצרים במצרים, כמו שאומר הנביא. המלחמות בין אומות העולם עצמן, בינם לבין עצמם. אז כל זה, זה בעצם דברים שהקדוש ברוך הוא מביא כדי לעורר את עם ישראל לתשובה. זה הכל חלק מהשופר הגדול. השופר הגדול זה לא הפירוש רק שופר כפשוטו, שאנחנו נשמע קול השופר, אלא הכוונה היא הקריאה של אהבה, קריאה של חיבה. קול השופר, השופר הגדול. השופר הגדול פירושו שהוא מגיע ממקום מאוד מאוד גבוה, כמו שכתוב בזוהר, מהמקום הכי נעלה. לכן אפילו לא כתוב פה שמות. לא כתוב מיהו התוקע. יתקע, כאילו שזה נתקע ממקום כזה שאין לזה

14:17 שם, כי זה מגיע מהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, שהוא למעלה מכל שם, והוא בעצמו יתקע בשופר גדול ומעורר את עם ישראל עם הקריאה, עם קריאה של חיבה, עם קריאה של אהבה, וזה הכל מתבטא בזה שפתאום בעולם הדברים מתחילים להתנענע ואנשים מתחילים להרגיש שיש פה מלחמות, מעצמות מול מעצמות וכל הקשיים האלה. זה הכל דבר אחד כדי לעורר את היהודי לתשובה. לעורר את היהודי שיבוא ויתקרב לקדוש ברוך הוא. קול השופר הזה שאנחנו שומעים דווקא בזמן האחרון, שזה הכל מגיע מלמעלה, שזה הכל חלק מה-- והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כדי לעורר. והשופר הזה, הקריאה של חיבה של הקדוש ברוך הוא, שעוברת דרך כל מיני דברים שקורים בעולם, הדברים שאנחנו רואים בתקופה האחרונה בצורה כל כך לא נורמלית מה שעובר, זה הכל כדי לעורר אצלנו, אצל יהודי, את כוח התשובה. והכל כדי לעורר אצלנו את ה-- לחפש את הקדוש ברוך הוא. וזה מה שהפסוק אומר פה, שביום ההוא יתקע בשופר גדול. זה הכל חלק מהשופר הגדול כדי לעורר את הנדחים בארץ מצרים, אלו שהם בגלות בבחינת ארץ מצרים, ואת האובדים בארץ אשור. שני סוגי גלויות, שני סוגי הניסיונות. הן אלו שבניסיון של העוני, עניות, הן אלו שנמצאים בניסיון העשירות, כל סוגי הניסיונות. אז עומד קול השופר הגדול ומעורר אצל יהודי את כוח התשובה לחזור לקדוש ברוך הוא, והחזרה שלנו לקדוש ברוך הוא זה בעצם הקיבוץ גלויות הרוחני, שזה מכין אותנו לקיבוץ גלויות הגשמי שכולנו מחכים אליו, שזה בעצם גם כן מה שאנחנו לומדים עכשיו, בימים האלה שנמצאים בתקופה, בימים של בין המצרים שנמצאים בזמן של חושך גלות. אבל יחד עם זה יש לנו את הביטחון הגדול שאנחנו

16:34 עכשיו נמצאים בתקופה ששומעים את קול השופר בכל העולם. קול השופר, שזה מצד אחד זה השופר שמגיע כדי לעשות את ה-- את הרעש, את הרעש הגדול של יהודים, תתעוררו בתשובה, שמצד אחד זה יביא את כל הביטול והנקמה בגויים, באלו שאנש-- שחס ושלום מפריעים לעם ישראל, ויחד עם זה זה יעורר את כל יהודי בתשובה, שזה הפסוקים שכתוב, אה, ה' אלוקים בשופר יתקע והלך בסערות תימן וכולי, שהקדוש ברוך הוא הולך ממקום למקום, ממדינה למדינה, כדי למחוק את כל אויבי ישראל וכדי לעורר את עם ישראל בתשובה אמיתית, כדי לגרום שהשופר הגדול יחזיר את האובדים בארץ אשור ונדחים בארץ מצרים, שכל אחד ואחד מאיתנו יתעורר בתשובה, לתקן גם את ניסיון העניות וגם את ניסיון העשירות. ולא רק לא להתרגש מזה, אלא להפך, שזה יהיה מע-מע-מעורר אצלנו יותר כוח, יותר מרץ, יותר חוזק, להיות חזק בעבודה-- בימים האלה להתגבר על כל הניסיונות והקשיים ולבוא לארץ הקודש, ירושלים עיר הקודש, לעורר את יראת שמיים האמיתית, להשתחוות לה' בהר הקודש. ההשתחוויה מבטאת את ההתבטלות, ההתמסרות, וההשתחוויה זה שאתה נשכב לגמרי, כל הגוף שלך נמצא, הראש והרגל. זאת אומרת ההתבטלות המוחלטת, ההתמסרות המוחלטת, שיהודים ישתחווה בהר הקודש בירושלים. היראה השלמה, יראת ה' אמיתית וטהורה. אז זה בעצם מה שיעשה את הקיבוץ גלויות. כולנו מחכים לזה שכבר נזכה לראות את קיבוץ הגלויות במהרה בימינו, אמן. והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור ונדחים בארץ מצרים, שנזכה כבר, וציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. כמו שאנחנו קוראים גם כן בהפטרה של השבוע, שהקדוש ברוך הוא על ידי משפט, על ידי לימוד התורה שנקרא בשם משפט, תפדה, יהיה הפדיון האמיתי של עם ישראל, של ציון,

19:08 ושביה, אלו שנמצאים בשביה יחזרו על ידי צדקה. על ידי שאנחנו בימים האלה נוסיף בלימוד התורה, משפט, ובנתינת הצדקה, ושביה בצדקה, אז נזכה לראות בקיבוץ הגלויות שכל עם ישראל יצא מגלות וכולנו נגיע חזרה למקומנו, לארץ ישראל, ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, לעבוד את הקדוש ברוך הוא בשמחה ובאהבה ובטוב לבב. ואז רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ושיהיה לכל אחד ואחד חודש בריא, חודש טוב, חודש של שמחה, חודש של גאולה וחודש של בניין בית המקדש השלישי, שייבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.