אתה לא נופל — אתה מתרומם | סוד הניסיונות לאור החסידות

00:00 היום אנחנו נדבר בנושא הניסיונות. אנחנו יודעים שהתורה אומרת: כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה'. כלומר, התורה מסבירה לנו שמפעם לפעם הקדוש ברוך הוא מנסה את האדם. לדעת הישכם אוהבים את ה'. מה זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא מנסה את האדם לדעת? מה בדיוק הוא רוצה לדעת? מי האדם שרוצה לדעת פה? האם הכוונה שהקדוש ברוך הוא רוצה לדעת? האם הכוונה היא שהאדם בעצמו ידע? האם הכוונה שהעולם ידע? האמת היא שכל התשובות נכונות. ננסה להיכנס היום לנושא הניסיונות, נושא שכל אחד ואחד מאיתנו מכיר אותו מקרוב. אנחנו בעצם כל יום בבוקר קמים ואומרים: אל תביאנו לידי ניסיון. מבקשים מהקדוש ברוך הוא שלא יביא אותנו לניסיונות. אף אחד לא רוצה ניסיונות, לא מבקשים ניסיונות, מבקשים שלא יהיה לנו ניסיונות. עד כדי כך שהמדרש מספר שדוד המלך חשב שהוא כבר הגיע לרמה גבוהה כל כך בעבודת השם שלו, והוא ביקש: בחנני ה' ונסני. בתהילים הוא מבקש שהקדוש ברוך הוא ינסה אותו. כתוב במדרש שהקדוש ברוך הוא אמר לו: דוד, אתה הולך להתחרט, אל תבקש את זה. כלומר שאפילו דוד המלך, למרות כל הרמה הגבוהה שלו בקדושה וצדקות, הקדוש ברוך הוא אמר לו שלא כדאי להיכנס לניסיון. אבל למעשה אנחנו יודעים שהחיים, חיי האדם בעולם הזה, רצופים בניסיונות מכל מיני סוגים. מה הסיבה? מה המטרה? מה הסיבה למה הקדוש ברוך הוא מביא את האדם לידי ניסיון? מה המטרה האלוקית שיש בזה? מה זה אומר כשהתורה באה ואומרת כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם לדעת, כמו ששאלנו, מה זה אומר? אנחנו נדבר היום על נושא הניסיונות לאור תורת החסידות, לכל הפחות לנגוע בקצה, בנקודה של הנושא, למרות שהנושא

02:11 הזה הוא רחב ועמוק, אבל לנגוע לנקודות הכי יסודיות שמדובר על זה בתורת החסידות. הנשמה ירדה לעולם. אני נבראתי לשמש את קוני. הנשמה של יהודי ירדה לעולם כדי לעבוד את הקדוש ברוך הוא וכדי לעשות את העולם הזה דירה לקדוש ברוך הוא. אדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא שירידת הנשמה למטה זה כדי לברר ולעשות את העולם דירה לה'. הנשמה לא ירדה לעצמה, הנשמה ירדה לעולם בשביל לתקן את העולם, לתקן את הגשמיות, לתקן את הדברים, להעלות אותם, מה שנקרא בלשון החסידות, לברר את הניצוצות. לקחת דברים מהעולם ולעשות מאותם כלים לקדוש ברוך הוא. לקחת דבר בעולם ולגלות בו את הניצוץ האלוקי, המטרה האלוקית, הכוח האלוקי, וזה תכלית ירידת הנשמה לעולם. בדרך כלל התפקיד של האדם זה לקחת משהו מהעולם, שהדבר הזה מצד עצמו הוא דבר פשוט, דבר כשר, אבל דבר כזה שאין לו לכאורה שום משמעות אלוקית, והיהודי נותן לזה את המשמעות על ידי זה שהוא משתמש עם זה לאכול לשם שמיים, לשם מצווה, להשתמש עם דברים גשמיים בעולם כדי לעשות מזה ציצית, לעשות מזה תפילין, לעשות מזה ספר תורה, להשתמש עם זה בשביל מטרות קדושות, בכסף, לתת צדקה וכיוצא בזה. אז הוא לוקח את הדבר מהעולם והוא מרומם את זה, מעלה את זה, עושה אותו למשהו יותר מזוכך עד למשהו קדוש. אבל יש את הנושא של הניסיון. לפעמים קורה בחיים של אדם דברים כאלה שאין פה שום עניין, הוא לא רואה בזה שום דבר שהוא יכול לעשות מזה משהו אלוקי. להפך, דבר שכל כולו רק מגיע כדי להפריע, לבלבל, לנגד. דבר שנעמד בו דווקא כדי להפיל את האדם. כאן מתחיל עבודת הניסיונות, כי מנסה ה' אלוקיכם. ומסביר לנו אדמו"ר

04:22 הריי"צ, השבוע אנחנו נחגוג את יום ההולדת של אדמו"ר הריי"צ ויום הגאולה שלו. במאמרי הגאולה של אדמו"ר הריי"צ הוא מרבה להסביר את הנושא של ניסיונות. למה הוא בעצמו, יום חג של י"ב בתמוז שאנחנו חוגגים השבוע, יום הגאולה של אדמו"ר הריי"צ, קשור בצורה מאוד מאוד עמוקה לנושא הניסיונות. התקופה שאדמו"ר הריי"צ חי ברוסיה באותם ימים, בשנת תרפ"ז, שהשנה הזו אנחנו נכנסים לשנת המאה מאותו חג הגדול, מאותו נס הגדול של י"ב בתמוז. זה היה בתקופה של שיא המלחמה של הקומוניסטים מול, נגד היהדות. כל המטרה שלהם היה להחריב, להרוס ולמחוק את היהדות מעל האדמה. מלחמה, מלחמת חורמה בערכים של היהדות. כידוע, אדמו"ר הריי"צ נלחם אז, עמד בתוקף ובגאון, איש אחד מול ממלכה ומעצמה אדירה, והוא לא התרגש. הוא לא נבהל, הוא לא נחלש, להפך, הוא עמד בשיא התוקף, בשיא הכוח, בשיא הגבורה ופתח בתי כנסת, פתח בתי מדרש, פתח מקווה, שלח את החסידים שלו במסירות נפש עילאית לפתוח חדרים, לפתוח מקומות של תורה. על כל חדר שסגרו הוא פתח שניים. הוא עשה עבודת קודש במסירות נפש לא נורמלית עד שלקחו אותו בעצמו במאסר. המאסר, לקחו אותו במטרה מאוד מאוד ברורה, שבאותו יום היו צריכים לקחת אותו ל-ל-ל-ל... המטרה הייתה עונש מוות, והנס הגדול היה שהתהפך מן הקצה אל הקצה, שאדמו"ר הריי"צ הצליח לצאת מהמאסר חי. לא רק חי, מנצח, ואז כל העולם ראה את ניצחון היהדות, את הנצחיות של היהדות ששום ממלכה יכול לעמוד נגדה. אז הרבי הריי"צ הסביר באותם ימים, וגם השנים שאחר כך חזר על זה בהתוועדויות של י"ב בתמוז, שהדור שלנו, הדור האחרון בגלות, התקופה שלנו, התקופה שאנחנו נמצאים בו, אז אנחנו בתקופה של

07:00 ניסיונות. עיקר העבודה של יהודי בימים ההם, אמר הרבי הריי"צ, זה לא כל כך עבודת הבירורים, אלא זה עבודת הניסיונות. כלומר, התפקיד שלנו היום זה בעיקר להילחם מול הדברים האלה, הקשיים האלה, הניסיונות שבאים מול המציאות שלנו בחיים שלנו ומנסים לבלבל אותנו ולהפריע. הדרך איך לעמוד בניסיון, אומר הרבי, זה לא על ידי מלחמה, לא על ידי התעסקות עם הדבר שמפריע לך, לא להיכנס לוויכוחים, לא להיכנס להסברים, לא לנסות להראות איך אני יכול למצוא פה משהו חיובי. להפך, כשבן אדם נפגש מול ניסיון, הדרך האחת והיחידה היא לעמוד חזק, לעורר את הנקודה העמוקה היהודית שיש לי, מה שנקרא בחסידות יחידה שבנפש. החלק של הנשמה שקשורה עם הקדוש ברוך הוא בקשר למעלה מכל הסברים וכל טעמים. ההתחברות העמוקה הזאת של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, שיהודי לא רוצה ולא יכול להיות מנותק, לא יכול להיות נפרד, שזה נמצא בעצמיות, בעומק הכי עמוק של הנשמה של כל אחד. זה יוצא לאור ברגעים של ניסיונות, ברגעים של קשיים, כשהבן אדם ניצב מול אתגר, אתגר אמיתי שרוצה לשבור אותו מבחינת אמונה, מבחינת יהדות, מבחינת קשר. דווקא אז אנחנו רואים בכל ההיסטוריה של עמנו שברגעים הכי קשים, להיפך, הנקודה היהודית יוצאת ומתגלה ומאירה בצורה הכי נפלאה. אנחנו ראינו את זה גם בדור שלנו, בימים שלנו, השנים האחרונות, יהודים שהיו רחוקים לגמרי מתורה ומצוות, מחיי אמונה, מחיי יהדות, ברגע שהעמידו אותם, הציבו אותם, שמו אותם החיים, הביאו אותם למצב של ניסיון. ראינו את זה בשואה. ראינו את זה בתקופה הקשה שעברה על כל אחד מאיתנו בשנים האחרונות. וראינו שיהודים שלמרות שהם בחיים האישיים שלהם הם לא היו תלמידי חכמים, לא מקיימים מצוות, אבל ברגע שהם

09:20 מצאו את עצמם פנים אל פנים מול הניסיון הזה, אני יהודי, לא היה להם שום ספק. שום דבר בעולם לא הזיז אותם מהמהות, מהאמיתיות, מהעצמיות שלהם. אני יהודי ושום דבר לא יזיז אותי מזה שאני יהודי. הכוח הזה זה הכוח של העמידה בניסיון. זה מה שיהודי, לכל אחד מאיתנו יש לנו את זה, ועם זה אנחנו צריכים לעמוד חזק, לעורר את הנקודה היהודית שלנו. כשהיהודי מעורר בעצמו את הכוח היהודי שלו, אני יהודי ושום דבר לא יזיז אותו משם. אז, אז דווקא רואים איך שפתאום הניסיון, האתגר, הקושי מתפוגג, נעלם, כאילו שאף פעם לא היה. אנחנו יכולים לראות את זה בדברים הקטנים, בדברים הגדולים. אנחנו לפעמים חושבים שיש איזו בעיה, איזה משהו, ניצב מול אתגר. זה יהיה בלתי אפשרי. אבל אני יודע שיש פה שולחן ערוך, יש פה הלכה, יש פה מצווה, יש פה רצון העליון. אז יהודי, ברגע שנרגיש אצלו האמת של הנשמה, נרגיש אצלו הנקודה היחידה שבנשמה, אני יהודי ושום דבר לא יזיז אותי מהמקום הזה. אין שום קושי בעולם שיפריע ממנו. להיפך, דווקא האתגרים יעוררו אצל היהודי כוח הרבה יותר עמוק, הרבה יותר חזק. הכוח הזה יש את זה אצל כל אחד ואחד מעם ישראל, ולפעמים הדבר הזה נמצא מוסתר, נעלם, מכוסה עם שכבות של בוץ, ערימות של חושך מהחיים. אבל בפנים, בעומק הנפש, יש לנו את זה. יש לכל אחד ואחד מאיתנו את הניצוץ האלוקי, וזה בעצם המטרה של הניסיונות. על הניסיונות נאמר כי מנסה. ניסיון, כתוב בחסידות, זה מלשון נס על ההרים, הרים נס. כשאדם שם דגל בראש ההר כדי להדגיש ניצחנו, זה נקרא בלשון התנ"ך הרים נס על ההרים. הנושא של נס מבטא

11:36 התרוממות, להתרומם, לרומם, לרומם את הטבע, לרומם את המציאות, להתרומם מעל הטבע ומעל המציאות. זה הנושא של ניסיון. הניסיון, המטרה האמיתית שלו זה לא לשבור אותנו, לא לשים אותנו במבחן, אלא להיפך, זה כדי לרומם אותנו. ניסיון מלשון הרים נס על ההרים, אומר הרבי הריי"צ. התפקיד של הניסיון זה לרומם את האדם, לגלות את העומק שלו, להביא אותו לרמה הרבה יותר גבוהה, מאין ערוך מאשר העולם. כמה שהעולם יכול להסתכל ולראות, זה הניסיון שהעמידה בניסיון נותנת לאדם כוח לא ישוער, כוח עמוק, כוח נפלא. ואז הניסיון הופך לנס. הבן אדם מתרומם ברמה כל כך גבוהה, ודווקא זה מה שמביא את האדם לכוח העצום שמתגלה בו דווקא על ידי עמידה בניסיונות, וגם הדבר שאיתו קרה הניסיון אז הוא גם כן הופך להיות למנוף של צמיחה, ההפוך מכל המטרה, כפי שהיה נראה לכתחילה. וזה בעצם גם כן מה שקרה בסיפור של אדמו"ר הריי"צ. לא רק שהממלכה של רוסיה של אותם ימים התבטלה, נשברה והייתה מוכרחה להוציא את הרבי בכוח. להפך, הם עשו את זאת גם ברצון. זה הפלא על גבי פלא. כלומר, לא היה כאן עניין של ללכת נגד המציאות שלהם. הם בעצמם, בלשון חכמינו, הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אותם רשעים שהם דנו את הרבי ולקחו אותו למאסר, הם בעצמם הם שלחו אותו לחירות, אמרו לו שהוא יכול לחזור הביתה. זה הכוח הנפלא שיש בנושא של הניסיונות, שברגע שאדם עומד חזק הוא לא מתרגש, הוא לא נותן לזה מציאות, הוא לא נותן לזה אפשרות. הוא לא... זה לא קיים בשבילו. ממשיך הלאה בכל התוקף וכאילו שום דבר לא קרה פה, שום דבר לא מפריע לו. בסוף מתברר שדווקא הדבר הכי נעלם

13:51 ונסתר פתאום יוצא לאור. איך שהחושך נהפך לאור. מגיעים לעומק, עומק המטרה של כל הניסיונות: כדי לדעת. לדעת פירושו להתחבר, להתקשר. ״והאדם ידע את חוה״ — הכרה פנימית. לדעת זה להגיע להכרה פנימית, לא רק הכרה חיצונית. אני יודע. אני אומר ״אני יודע״, כאילו שהוא פעם שמע על זה, אלא אני יודע פירושו אני מרגיש. אני מכיר את זה. אני מכיר את זה מקרוב. אני מרגיש. הדבר הזה חי אצלי, בוער אצלי, וזה הנושא שאנחנו צריכים ללמוד מהימים הגדולים האלה שאנחנו נמצאים עכשיו, נכנסים לי"ב וי"ג תמוז בשבת הזאת, שזה יהיה בעצם הזמן שנחגוג כולנו את הגאולה של אדמו"ר הריי"צ והגאולה של היהדות בתקופות הכי קשות שלה, שברגע שיהודי עומד חזק הוא יודע בדיוק לאיזה כיוון הוא הולך. אז ככה אתה מתרומם באופן הכי נעלה, שאנחנו יהודים, אנחנו חזקים, אנחנו עומדים כמו שכתוב בפרשת השבוע: ״הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא״. עם ישראל גם בזמן הגלות הוא נחשב כמו אריה וכמו לביא. הוא לא מתרגש, הוא לא נופל, הוא לא נכשל, הוא עומד חזק. ואז נוכל באמת להגיע לבשורה הגדולה שכולנו מחכים אליה, לבשורה של הגאולה האמיתית והשלמה, עם משיח צדקנו יבוא ויגאלנו. שהגאולה של י"ב תמוז תהיה גם כן הגאולה השלמה של משיח צדקנו יבוא ויגאלנו במהרה בימינו, אמן.