המסר האחרון של הרבי | ג' תמוז

00:00 זה היה בימי מלחמת המפרץ, בחודש שבט בתשנ"א היו הימים הקשים ההיסטוריים של המלחמה המפורסמת, שניסים גדולים היו במלחמת המפרץ. אני עם החברים שלי היינו אז קבוצה של בחורים במלבורן, אוסטרליה, היינו שלוחים. הסדר הוא שאחרי שבחורים מסיימים את תקופת הלימודים אחרי הישיבה הקטנה ואחרי הישיבה הגדולה, בערך בגיל עשרים, אז הרבי שולח קבוצה, קבוצות קבוצות של בחורים לישיבות ברחבי העולם, קהילות יותר נידחות, קהילות יותר רחוקות, ושם התפקיד של הבחורים זה ללמוד, ללמד, להביא את אור התורה, אור החסידות לכל ה, אה, כל מיני מקומות וערים נידחים בעולם. אנחנו היינו אז במלבורן, אוסטרליה. הסדר של ה, הכללים באותה תקופה הייתה שהבחורים השלוחים היינו צריכים להיות שמה לכל הפחות לשנתיים. זה היה תנאי. לנסוע לשנתיים, והשנתיים האלה צריכים להיות נטו בלי לחזור לשום סיבה בעולם. זה היינו צריכים, יכולים להגיד, לקבל על עצמנו לפני הנסיעה. בין התנאים זה היה נסיעה לאוסטרליה לשנתיים ואתה לא חוזר לשום סיבה, אפילו אם היה איזו שמחה משפחתית, חתונה של אח, של אחות, ברית מילה, בר מצווה. אין שום סיבה בעולם שבחור עוזב באמצע שנות השליחות. שנתיים נטו. גם לא היו נוסעים לרבי באמצע. זאת אומרת, אם נסענו, מתי שזה יהיה, זה לשנתיים אנחנו נמצאים באותו מקום, והתפקיד שלנו זה שמה להיות, ללמוד, ללמד, לחזק את הישיבה ואת הקהילה. אנחנו הגענו למלבורן, זה היה אחרי פסח בשנת תש"נ. אחרי כמעט שנה, שבט בשנת תשנ"א, התעורר אצלנו, הקבוצה של התלמידים, אה, התעורר חשק, געגועים, צימאון עז. אנחנו רוצים לנסוע לרבי. ידענו שעוד מעט מגיע יום י"א ניסן, היום הולדת שהרבי נכנס לשנת התשעים. יום גדול, יום היסטורי. רצינו מאוד מאוד להיות באותם ימים, י"א

02:34 ניסן, חג הפסח, בדיוק שנה אחרי השליחות. ידענו שזה דבר שזה בלתי אפשרי. זה היה מהתנאים לנסוע לשליחות, שאתה נוסע כדי להיות שנתיים. אבל היינו בחורים צעירים ונועזים, אולי אפשר להגיד תפסנו חוצפה. התיישבנו וכתבנו לרבי מכתב. היינו אז חמישה או שישה בחורים. כתבנו שעוד מעט מגיע שנת התשעים, י"א ניסן, ואנחנו מאוד מאוד רוצים שהרבי ייתן לנו את האפשרות ואת הזכות שנוכל להיות יחד, שנוכל לנסוע ולהיות אצל הרבי לאותו יום הגדול. קיבלנו הבטחות, אמרנו שבעזרת השם, אם הרבי ייתן לנו את הרשות הזאת, בוודאי שזה רק יוסיף ב, אה, איך שכתבנו, שזה ייתן לנו התחדשות וחיות חדשה בהמשך השליחות לשנה הבאה, ועוד כמה דברים שקיבלנו על עצמנו בתור לימוד, לימוד נוסף בנגלה, בחסידות. הצ'אנס היה אפסי, זאת אומרת היינו בטוחים שאנחנו לא הולכים לקבל פה הסכמה, גם אולי להפך, אולי אנחנו, אה, מכניסים את עצמנו אולי למקום שלא היינו צריכים, אבל בחורים כמו בחורים כתבנו את המכתב הזה לרבי. וכפי שהיה נהוג אז שלחנו את זה דרך הפקס, מכונת הפקס, ש, אה, זהו. עברו כמה שעות, לא זוכר עכשיו בדיוק, נראה, מדומני, כמעט בטוח זה היה באותו יום אפילו, ואנחנו מקבלים תשובה. מגיע מענה מהרבי. וואו. כבר הייתה התרגשות גדולה. אנחנו מסתכלים מה הרבי עונה דרך הפקס, קיבלנו מענה, והתשובה של הרבי הייתה נפלאה ביותר. הפתעה גדולה ביותר. הרבי הקיף בכתב ידו הקדושה את המילים ״בהתחדשות וחיות חדשה בשליחות״, והרבי כתב: ״על פי זה כדאי ויהא בשעה טובה ומוצלחת״. כלומר הרבי אומר לנו שהוא בפירוש מסכים. אנחנו מקבלים על עצמנו שזה יוסיף לנו בהתחדשות וחיות בשליחות, אז הוא מסכים לנסיעה ושזה יהיה בשעה טובה ומוצלחת. אני זוכר

05:13 ההתרגשות הרקיעה שחקים. יצאנו מהכלים. זה היה משהו מאוד מיוחד וזה היה שינוי היסטורי בכל המהלך של כללי השליחות, שאחר כך הסתמן שהרבי בעצמו, כמה חודשים אחר כך הרבי אמר שזה בעצם שינוי גם לעוד ישיבות ששאלו אותה שאלה, שנותנת את האפשרות שיוכלו גם באמצע השליחות לנסוע להיות אצל הרבי. בשעתו זה היה מהפכה גדולה, שמחה גדולה, התרגשות גדולה וגם מהפכה גדולה. שינוי מאוד גדול. לא הבנו אז לעומק העניין עד כמה הדבר הזה נובע מאהבתו העצומה של הרבי. ידענו כמובן בתור חסידים, הרבי הרגיש את ה, את הרצון שלנו, הרגיש את התשוקה, הרגיש את הצימאון ונתן לנו את האפשרות שזה יקרה. איך אומר שלמה המלך? כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם. הרבי הרגיש את האהבה שלנו וענה גם כן, נתן לנו את ה, את האפשרות, אבל עומק הדבר הבנו רק אחרי הרבה שנים, כי בעצם אותו חודש ניסן תשנ"א שזכינו להיות אצל הרבי זה היה הפעם האחרונה שזכינו לראות את הרבי בבריאות איתנה, עם שיחות, התוועדויות וכל מה שהרבי נתן לנו אז, דולרים, ברכות. כי כשנסענו חזרה לאוסטרליה לעוד שנה וכשחזרנו זה כבר היה אחרי היום כ"ז אדר, שלצערנו כבר אז הרבי היה במצב אחר מבחינת בריאות וכבר לא זכינו לשמוע את קולו בהתוועדויות וכולי וכולי, כידוע. אז בעצם כאן ראינו את רוח הקודש העצומה, שהרבי ברוח קודשו חזה מה שחזה, ראה מה שראה ורצה לתת לנו את האפשרות המיוחדת הזאת שנוכל להיות איתו באופן כזה עוד כמה שבועות, שנזכה לראות אותו, לשמוע אותו, להיות ביחד בהתוועדויות ולקבל כל מה שחסיד יכול לקבל מהרבי בצורה גלויה, ברורה ופתוחה כמו שהיה. בעצם אנחנו חושבים על זה

07:39 היום במבט לאחור אנחנו-- ואני חושב לעצמי, היינו קבוצה קטנה של בחורים, בסך הכול חמישה בחורים, שישה בחורים צעירים, וזה היה ימים, ימי הרת עולם, ימים גדולים. הרבי אז ניהל את המערכה הגדולה. חוץ מבכלל שהרבי באותם ימים ניהל את כל מה-- את כל, את כל הנושאים של היהדות בכל העולם. במיוחד זה היה באמצע עיצומם של ימי מלחמת המפרץ, שכידוע הרבי בעצמו עמד בפרץ וניהל את המערכה, את ההוראות של איך עם ישראל צריך להתייחס ולהיות בביטחון. זו הייתה תקופה מאוד גדולה, ושהרבי מצא את הזמן ואת הרגע לפנות אל קבוצה קטנה של בחורים ולדאוג לנו ולעזור לנו ולהיות לצד שלנו, לתת לנו את האפשרות הנפלאה הזאת שנוכל להיות ביחד. זה דבר שמראה את גודל הדבר שנקרא אצל חסידים, שרבי רעיא מהימנא, הרועה הנאמן שדואג לכל אחד ואחד בנפרד ולכל עם ישראל בכלל. באותה שנה, חודש ניסן שזכינו להיות אצל הרבי, אז אנחנו יודעים שאז הייתה תקופה, היא נפתחה תקופה חדשה, תקופה מאוד מיוחדת. זו הייתה תקופה שבה הרבי התחיל את המהפכה הגדולה של להכין את העולם לקראת ביאת משיח צדקנו, אם נקרא לזה במילים האלה. זה היה כמו שאמרנו, אחרי מלחמת המפרץ עם ישראל וכל העולם כולו ראו אז בעיני בשר את הניסים והנפלאות הגדולים. התחזיות היו הכי חשוכות, הכי קשות, והרבי היה היחיד, המנהיג היחיד שעמד ודיבר בביטחון גמור. ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. אין מה לפחד. ארץ ישראל המקום הבטוח ביותר. אין מה לברוח, והמילים האלה של ביטחון גמור התבררו כנבואה, נבואה מוחלטת שבאמת כל עם ישראל וכל העולם כולו ראו בניסים ונפלאות הגדולים איך שמלחמת המפרץ נסתיימה אז

10:03 בצורה כל כך נפלאה. הרבי באותם ימים כבר, כבר גם לפני זה, אבל באותם ימים במיוחד, בהמשך לניסים הגדולים האלה, הרבי יצא אז עם הביטויים הנפלאים שאנחנו עכשיו כבר נכנסנו לתקופה, תקופה חדשה, לתקופה של ימות המשיח, התקופה של עמדו הכן כולכם לקבל פני משיח צדקנו, כפי שהרבי התבטא אז. אותו חודש ניסן היה חודש מרומם ביותר. ההתוועדויות, השיחות, השמחה, ההתרגשות, הדיבורים שהרבי דיבר, שאנחנו כבר נמצאים בפתח הגאולה. במיוחד אחרי פסח, השיחה המפורסמת, אחת מהשיחות הכי, הכי חזקות, הכי היסטוריות, הכי מפורסמות שהרבי אז דיבר ביום כ"ח בניסן ואמר ש"עשו כל מה שביכולתכם להביא לימות המשיח, להביא את משיח צדקנו, שזה תלוי בידיים של כל אחד ואחד מאיתנו". המילים האלה, השיחה הזאת שעשתה מהפכה בלב של כל חסיד ובעצם בלב של כל יהודי, גרמה למהפכה של ממש. אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה מיוחדת במינה. השיחה הזאת הביאה בעקבותיה עוד התוועדויות. כל אותה שנה מחודש ניסן תשנ"א, כל השנה הזאת עד חודש אדר תשנ"ב, אחד עשרה חודשים, שבת אחרי שבת, שבוע אחרי שבוע, גם בשיחות בימות החול וגם בשיחות בימות-- בשבתות וחגים, הרבי הסביר בצורות, בצורה זו ואחרת מה התפקיד של הדור שלנו, מה התפקיד המיוחד של התקופה שלנו. הרבי עמד ודיבר שאנחנו עכשיו כבר נמצאים בתקופה של להיכנס לפתיחת דור הגאולה. זה הדור שלנו, זה התקופה שלנו. אנחנו צריכים כבר להיכנס לאווירה של גאולה. הדבר הנפלא, ועל זה אנחנו נדבר היום. מה שהרבי לימד אותנו באותם חודשים, באותם שיחות, כפי שאמרתי, בעצם זה כבר התחיל כמה שנים קודם. כבר כמה וכמה שנים קודם, השיחות של הרבי בנושא הגאולה היו כבר שיחות מסוג אחר. ההתרגשות, תוקף הלהט, הדיבורים, הסגנון של הנה

12:42 הוא כבר פה. תפתחו את העיניים, עשו כל אחד לעשות מה שהוא יכול, שכל פעולה שאנחנו עושים שתהיה בשביל המטרה הזאת. אני זוכר עוד כמה תקופה, כמה שנים עוד לפני אותו פסח שאנחנו מדברים עכשיו, שהרבי בהתוועדות שלמה הרבי הסביר בצורה נפלאה. דיבר אז על דברי הרמב"ם המפורסמים, שהרמב"ם אומר שכל יהודי צריך להסתכל תמיד על המציאות בעולם, כפי שהעולם נמצא שקול, חצי חייב חצי זכאי כמו במשקל, שאם דבר קטן מאוד יכולים להביא את המשקל לצד החיובי, אז יהודי צריך לדעת: לעולם יראה אדם את עצמו ואת כל העולם שקול. עשה מעשה אחד, דיבור אחד, מחשבה אחת בכיוון החיובי, הוא מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות ומביא ישועה והצלה. כלומר, אני זוכר את ההתוועדויות שהרבי דיבר על הרמב"ם הזה בהתלהבות קודש, בהתלהבות עצומה, שהרמב"ם הזה אנחנו צריכים לפרסם בכל מקום ומקום, לעצמנו, לסביבה שלנו, לכל יהודי בעולם. יהודי צריך לדעת את הכוחות ואת האחריות הגדולה שיש לו, שמעשה אחד, דיבור אחד ומחשבה אחת זה מה שיביא את המהפכה. בזה תלוי ביאת משיח צדקנו. לא לחשוב שמדובר רק על אנשים גדולים, אנשים חשובים, צדיקים, קדושי קדושי עליון. הם אלו שיעשו את זה, אלא כל אחד ואחד צריך לדעת שמהמעשה האחד והיחיד והדיבור האחד והיחיד, במחשבה אחת והיחידה, בפעולה אחת ספציפית שאתה תעשה בכיוון החיובי והרצוי, בזה אתה יש לך את היכולת להפוך את העולם למקום של אור, מקום של ישועה, מקום של הצלה ומקום של גאולה. מה בדיוק התחדש בשנה האחרונה? מה בדיוק השתנה בדיבורים של הרבי בחודשים האחרונים ומה זה אומר לנו בשבילנו היום כפי שאנחנו נמצאים כעת? אז הנושא, אם נגיד את זה במילה אחת, מה

14:57 בדיוק הרבי? נקודת הדברים ששמענו מהרבי באותם חודשים זה שהגיע הזמן להתחיל לחיות, לחיות את הנושא של משיח וגאולה. לא רק להאמין אלא לחיות. זה בעצם נקודת ההבדל. הרבי התחיל לדבר על לחיות משיח, לחיות גאולה, להיכנס לאווירה, להיכנס לאווירה של ימות המשיח. איך עושים את זה? מה זה אומר? אז כפי שהרבי דיבר, אז קודם כל יהודי צריך להבין שמצד התקופה אנחנו עכשיו בתקופה הזאת. בשביל זה כמובן צריך להיות רבי צדיק. לא כל אחד יכול להגיד את זה. הרבי ראה את זה והרבי אמר לנו את זה. אנחנו עכשיו נמצאים בתקופה הזאת. העולם נמצא עכשיו בתקופה של סיום הגלות להתחלת הגאולה. אנחנו כבר נכנסנו לתקופה הזאת, לתקופה הזאת שהיא פותחת לנו את עידן הגאולה. לדעת את הזמן, לדעת את התקופה. מה זה אומר אבל בפועל, ממש בעשייה? אז היה בזה כמה נקודות שעל זה אני רוצה לדבר עכשיו בצורה הכי מעשית, כמה שאפשר לקרוא לזה מעשית. אז הרבי דיבר דבר ראשון על לימוד. כדי שבן אדם יוכל לחיות, לא רק להאמין. אמונה זה דבר טבעי שיש אצל כל יהודי. כמובן, גם את האמונה צריכים לפתח, צריכים לחזק. יש רגעים של חלישות באמונה. יש רגעים שקשה יותר לשמור את האמונה. אבל יהודי הוא מאמין. אני מאמין, שלושה עשר עיקרי האמונה, שביניהם זה שאני מאמין בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא. כל יהודי אומר את זה או חושב את זה. אנחנו מאמינים בביאת המשיח. אנחנו מאמינים בתחיית המתים. העיקר השלושה עשר. אבל כאן זה לא הנושא של אמונה. מה שהתחדש בדור שלנו, בימים שלנו עכשיו זה לא רק להאמין, אלא גם לחיות אותה. לחיות את

17:07 הגאולה, להיכנס לאווירה כבר, לחיות באופן ממשי פנימי, שאנחנו כבר נמצאים באווירה הזאת. בשביל זה אנחנו צריכים לדעת מה זה אומר גאולה. מה פירושו זמן הגאולה, עידן הגאולה. בשביל זה צריכים לחיות, וכדי לחיות צריכים ללמוד. יש כוח בלימוד. כשאתה לומד על משהו, אדמו"ר הזקן אומר לנו בתניא שבן אדם לומד משהו, שיש בלימוד באופן מיוחד, במיוחד כשהלימוד הוא רציני, עיוני ומעמיק, אז בן אדם כשהוא לומד משהו ולומד את זה לעומק, אז הבן אדם מתאחד. בטבע הדברים זה נעשה אצל האדם התאחדות. בלשון התניא, יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים מכל צד ופינה. כשאני לומד אני מתאחד. זה נהיה אחד איתי. האדם עם החומר שהוא לומד ומתעמק בזה ולומד, במיוחד כשלומדים בצורה עיונית, אז האדם והדבר הופכים להיות לדבר אחד. הדבר שאתה לומד חודר בך, נהיה חלק ממך. אתה חי ככה, אתה חושב ככה. זה הופך להיות לחשיבה שלי. אז ככה הרבי אומר, נתחיל ללמוד נושאים. נתחיל מהתנ"ך, שיש המון ספרי תנ"ך שמדברים על הנושא של גאולה. המדרשים, מפרשי התנ"ך, המדרשים המפורסמים, תלמוד, חלקים נרחבים וכמובן ספרי חסידות, במיוחד אצל חסידות חב"ד, שיש עשרות ומאות ואלפי מאמרי חסידות, שיחות שמדברים על נושא הגאולה ומסבירים את נושא הגאולה בעומק. הלימוד בדברים האלה יביא שאנחנו נתחיל גם לנשום, להיכנס לאווירה, לחיות את הנושא של גאולה כמו משהו ממשי, אישי ומציאותי. במשך הזמן הרבי גם דיבר על עוד נקודה. כשאנחנו מתחילים להסתכל בספרי חסידות, מה הנקודה המהותית? מה באמת המהפכה המהותית שיקרה בימות המשיח? מה אנחנו מצפים? אנשים מדברים על ימות המשיח לפעמים כשלא לומדים על הדברים, רק שומעים מילה פה, מילה שם,

19:33 פסוק, מדרש. זה לפעמים נשמע לנו כמו איזה משהו, איזה תקופה שהכול יהיה נחמד, ורוד, כמו שהרמב"ם אומר, המילים המפורסמות של הרמב"ם, שלא תהיה מלחמה ולא רעב ולא תחרות ולא שנאה ולא קנאה, והטובה תהיה מושפעת הרבה, שהם כל הדברים האלה, דברים נכונים ואמיתיים. אבל כשאנחנו מדברים בתוכן הרוחני, כמה אנחנו היום יכולים לחיות גאולה בחיי היומיום במבט הרוחני של הדברים, אז ימות המשיח זה הזמן שבו תהיה ההתגלות האלוקית המוחלטת בעולם. יתגלה בעולם האחדות המוחלטת. הפסוק אומר, הנביא אומר "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון". ישעיהו הנביא אומר "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". בביאת המשיח, הקליפה של העולם, החלק הזה שהעולם מסתיר על האמת, יתבטל. אנחנו נוכל לראות את העולם באופן האמיתי שלו. אנחנו נגלה את האחדות המוחלטת, את המציאות האמיתית של אין עוד מלבדו, שאין שום דבר חוץ מהקדוש ברוך הוא. כי כל הבריאה על כל פרטיה בעצם הוא הכוח האלוקי, הוא דבר ה' שמהווה ומחיה אותו כל רגע ורגע, ואין שום דבר חוץ ממנו. אומר הרבי, היום על ידי שאנחנו לומדים במיוחד בתורת הבעל שם טוב, תורת החסידות שמרחיבה את הנושא הזה של אחדות ה', מלמדת אותנו את הנושא של אין עוד מלבדו בצורה הכי ממשית, הכי מהותית, הכי רחבה, הכי עמוקה. אז ללמוד ולהתבונן ולהתפלל ולחשוב על הנושא הזה מכניס אותנו לאווירה הזאת שכבר עכשיו נתחיל לחיות בצורה כזאת. שכבר עכשיו נתחיל לחיות עד כמה שזה שייך בזמן הגלות, למרות שעכשיו אנחנו עדיין לא רואים את זה בעיני בשר, אבל בעיני השכל יכולים כבר להבין את זה ולהתחיל לחיות בצורה הזאת. מה זה אומר לחיות בצורה הזאת? אמר

21:43 אז הרבי בהתוועדות, זה היה בשמחת תורה בשנת תשנ"ב. אמר אז הרבי בהתוועדות, מה זאת אומרת לחיות את הנושא של אחדות ה'? את הנושא של אין עוד מלבדו ביום יום? אומר הרבי, זה המאמר חז"ל, מה שהגמרא אומרת בסוף מסכת קידושין: אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני. בן אדם יודע שהוא לא נמצא בעולם לשום מטרה אחרת. כל מציאות הבריאה שלי, אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני. אם אני מבין את האמת שאין עוד מלבדו, שכל המציאות שלי וכל הבריאה זה האחדות האלוקית, אז ממילא לא שייך שיהיה אצלי שני סוגים של חיים. יש כמה שעות שאני עובד את ה' ויש כמה שעות שאני עושה את החיים האישיים שלי. יש זמנים, הזמן שאני במניין, זמן התפילה, יש זמן השיעורים ויש את הזמן שאני בביזנס, באוכל, במשחק, בטיולים. הם תקופות, אני לא מתערב. פה אני עובד את ה', פה אני עושה מה שבא לי, מה שאני רוצה, מה שאני אוהב. אבל ברגע שיהודי יודע את האמת המוחלטת והוא מבין אותה והוא חי איתה, הוא מתבונן בזה שהאמת המוחלטת היא שבעצם, בעצם אין עוד מלבדו. יש רק הקדוש ברוך הוא וזה כל המציאות האחת והיחידה. אז גם כן ביום יום. אז זה לא שהבן אדם מפסיק לאכול או מפסיק לעשות ביזנס, מפסיק לעשות עסקים או יעזוב את חיי היומיום, חס ושלום. באותם דברים שאני עושה, אני רואה בזה כוונה אלוקית. "בכל דרכיך דעהו", בדרכים שלי, דרכיך, בחיי היומיום, במציאות הגשמית, החומרית, בחיי היומיום אני רואה ומחפש בכל דבר ודבר איך פה מתבטאת האחדות האלוקית, איך פה מתבטא האין עוד מלבדו. איך אני יכול להביא את הקדוש ברוך הוא לתוך חיי

23:38 היומיום. אחד הסיפורים שהרבי סיפר כמה וכמה פעמים על אותו חסיד שהוא דווקא היה בעל עסק, אבל הוא היה גם חסיד גדול מהחסידים הראשונים של אדמו"ר הזקן, שהוא היה באמצע העסקים והוא היה באמצע לעשות חשבונות של העסקים, עסקים חשובים וגדולים, והוא עשה את החשבונות וכשהגיע לסוף החשבון, איפה שצריכים היה לכתוב את הסך הכול של כל החשבון, אז נכתב לו כאילו מעצמו, פתאום הוא ראה סך הכול. אז במילים סך הכול הוא כתב אין עוד מלבדו. אחרי זה שאלו החסידים מה זה הדבר הזה, מה, מה כתבת פה? אמר באמת ראיתי את המילים סך הכול ואז צץ לי בראש סך הכול. הרי הסך הכול של כל מה שאנחנו עושים זה לגלות את האלוקות בעולם, לגלות את האין עוד מלבדו, ולכן נכתב לו. זה לא שהוא עשה את זה בתור משחק או בדיחה או מתוך איזשהו משהו במכוון. זה יצא לו בצורה אינסטינקטיבית, כאילו מה זאת אומרת סך הכול? זה הסך הכול של כל החיים שלנו, וזה נקרא שבן אדם חי את הגאולה בחיי היומיום. כפי שהרבי הסביר באותה תקופה בצורה נפלאה שהגאולה לא באה לברוח מהגלות. הגאולה לא באה כדי לשבור את הגלות, להרוס את הגלות, בריחה מהגלות. אנחנו נברח כולנו מהבית שלנו ונלך למקומות אחרים. הגאולה היא כמו שהרבי הסביר הרבה בהתוועדויות, גולה וגאולה אותן אותיות עם תוספת א'. זאת אומרת החיים והמציאות והעולם, כמו שהרמב"ם אומר העולם כמנהגו נוהג גם בביאת המשיח, אבל עם א'. הא' אלופו של עולם, האור של משיח, האור של הקדוש ברוך הוא, האור של, של האחדות האלוקית. זה מה שיאיר בכל פרט ופרט בחיים הגשמיים שלנו. מה הרבי מבקש באותן

25:36 שיחות באותה שנה, שיחה אחרי שיחה. חסידים יהודים שנתחיל כבר עכשיו לחיות עד כמה שאפשר סוג חיים שכאלה, שהאחדות האלוקית תרד לנו בחיי היומיום, שאנחנו נחפש את הקדוש ברוך הוא לא רק בבית המדרש, לא רק ברגע שאני יושב ולומד את דף הגמרא או את המאמר חסידות, שם אני אחיה את האור האלוקי, אלא שאני ארגיש את זה גם בדברים הפשוטים ברחוב, באוכל, במשחק, בעסקים, בכל הדברים הרגילים והיומיומיים. להחדיר שמה את האור האלוקי של אין עוד מלבדו. בהתוועדות אחרת באותם ימים, הרבי גם כן דיבר על משהו עוד יותר, אם אפשר להגיד עמוק ועדין בכל הנושא הזה. לחיות את ימות המשיח. אז הרבי אמר עוד דבר נפלא גם בלימוד תורת החסידות. אז ללמוד תורת החסידות זה תורה שקשורה עם אור הגאולה, שם מוסבר האחדות האלוקית. אבל הרבי דיבר על דבר מאוד מעניין. זה היה בתקופת חודש חשוון תשנ"ב. פרשיות השבוע לך לך שמדברים על ברית בין הבתרים. הקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו עשר ארצות, כולל גם קיני, קניזי וקדמוני. למעשה אברהם אבינו לא קיבל את כל העשר, הוא קיבל רק שבע. עם ישראל נכנס לארץ ישראל ויש רק שבע ארצות: הכנעני, החתי, האמורי, הפריזי, החוי, היבוסי והגרגשי. רגע, מה קרה עם קיני, קניזי וקדמוני? אז כולנו יודעים מה שכתוב בתורה, מוסבר יותר במדרשים. הרמב"ם מדבר על זה שבימות המשיח אז יהיו עוד שלוש מדינות שעדיין לא כבשנו, שזה ארץ קיני, קניזי וקדמוני. כמה דעות אם זה הולך על עמון, מואב, אדום, פלישתים. כמה אופנים מסבירים את זה, אבל זה עוד מדינות שנמצאים, נמצאים כיום מחוץ לשטחי ארץ ישראל. גם בזמן הבית, גם בזמן כיבוש הארץ בשעתו לא כבשו

27:43 אותם. אבל בביאת משיח, אז כי ירחיב ה' את גבולך נקבל את עשר הארצות. מוסבר בתורת החסידות שמה בדיוק ההבדל בין שבע הארצות שכבר כבשנו לעשר ארצות, עוד שלוש ארצות שעדיין לא כבשנו. אז על פי הקבלה אנחנו יודעים ששבע זה הולך על שבע מידות ושלוש זה שלוש המוחין, מה שנקרא חכמה, בינה ודעת. זאת אומרת, ישנן שבע מידות באדם. מידות זה רגשות. רגש הלב מחולק לשבע מידות בקבלה, ויש שלוש שהן מבחינת המוח: חכמה, בינה ודעת. עכשיו כבשנו רק שבע ארצות. זאת אומרת שעיקר עבודת ה' כל התקופה מימות משה רבנו עד ביאת משיח צדקנו זה בעיקר עבודת המידות. יהודי צריך לתקן את המידות שלו. על זה אנחנו חיים. תיקון המידות. פרקי אבות, תיקון המידות. להיות יותר זך, יותר מנומס, יותר מן, יותר בן אדם, יותר יותר עדין. לעדן את המידות, את תכונות הנפש שלנו. אבל בביאת המשיח נתעלה לדרגה כל כך גבוהה שנוכל גם כן לתקן ולזכך את המוח. שזה הקיני, קניזי וקדמוני, שלוש המדינות שאותן עדיין לא כבשנו, כי עבודת המוחין, שהשכל והמוח יהיה כל כולו זך ונקי, זו עבודה הרבה יותר עדינה וקשה שרק בימות המשיח נוכל לעשות את זה בצורה מושלמת. אז הרבי דיבר אז באותם ימים שמכיוון שאמרנו שכבר נכנסנו לתקופה של ימות המשיח, אז עכשיו זה הזמן שאנחנו נתחיל ללמוד בנושאים, מאמרים, ספרי החסידות. לא רק את המאמרים האלה שעוזרים לנו בתיקון המידות, לכבוש את השבע ארצות, שבע אומות, שזה המידות הרעות, להפוך אותן למידות טובות, אלא גם כן לעבוד עבודת המוח. יש המון מאמרי חסידות. הרבי הזכיר במיוחד את מאמרי אדמו"ר האמצעי, אבל בכללות יש במאמרי חסידות. ישנם שני סוגים.

29:48 יש מאמרי חסידות שמדברים יותר על הלב, למידות, לרגשות, ויש מאמרי חסידות שמדברים למוח. מאמרי השכלה עמוקים שמדברים על גדולת ה', על סדר השתלשלות, על האור העליון שלפני הצמצום, מדרגות גבוהות, מאמרים מאוד עמוקים. עכשיו, כשאנחנו נמצאים בשלב של ימות המשיח, אומר הרבי, הגיע הזמן שנלמד גם את המאמרים האלה, שנתחיל גם כן לעבוד עבודת המוח. כל זה זה חלק מהמציאות שלנו בימים שלנו כעת, כשאנחנו כבר נכנסנו לימות המשיח, ולהתחיל כבר לחיות באווירה הזאת. ואחרון אחרון חביב, אני רוצה להזכיר עוד דבר מסוים ומאוד מאוד מעניין שזכינו לשמוע מהרבי בשנים האחרונות בנושא הזה, שזה נושא השמחה. שמחה. אנחנו יודעים ששמחה מאז ומקדם, חסידות דיברה על השמחה החל מהבעל שם טוב. הוא הדגיש שהשמחה זה הדבר הכי מרכזי בעבודת ה'. זה אחד מיסודות תורת הבעל שם טוב, שהוא הביא את השמחה, למרות שזה כתוב גם בתורה ובמדרשים. אבל אנחנו יודעים שתורת החסידות החדירה את נושא השמחה בתור נושא מרכזי בעבודת ה'. אבל כאן הרבי הגיע בתקופה האחרונה. בשנים האחרונות הרבי דיבר על עבודת ה' מתוך שמחה. יש הרבה הסברים והרבה סיבות והרבה סוגים של התבוננויות. למה באמת צריכים לשמוח בעבודת ה'? עבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה. מה זה סיבה שהשמחה היא כל כך חשובה? מוזכר בתניא ובספרי חסידות הרבה על הנושא של שמחה בעבודת ה', אבל יש משהו מיוחד שדורשים מאיתנו היום, שזה כפי שהרבי הקודם, הרבי הריי"צ, כתב במכתבים שהוא כתב את זה בעיצומם של שנות הזעם בשואה: שישו ושמחו בשמחת הגאולה האמיתית והשלמה. להיות כבר שמח בשמחה של הבשורה הטובה, בשורת הגאולה. אם אנחנו כבר נכנסים לאווירה של הגאולה, אנחנו יודעים שבשמחת הגאולה תהיה שמחה גדולה

32:07 ביותר. הנביאים לא מפסיקים לדבר על זה, ושמחת עולם על ראשם. אז ימלא שחוק פינו, נאמר בתהילים. כשמשיח יבוא, יהיה שחוק, כי תהיה שמחה, תהיה שמחה גדולה ביותר. ותשחק ליום אחרון, אומר שלמה המלך, שהוא מסמל בזה את יום האחרון, יום הגאולה, שאז תהיה השמחה והשחוק, השמחה האמיתית. מכיוון שאנחנו כבר נמצאים בשלב של כניסה לאור הגאולה, אז זה גם כן דורש מאיתנו שהשמחה תהיה השמחה הגדולה ביותר. השמחה להרגיש שהנה כבר אנחנו נכנסים לתקופת הגאולה, ועצם השמחה, אמר הרבי באחת ההתוועדויות, כשאנחנו נשמח, השמחה הגדולה של הנה משיח מגיע, זה עצמו יקרב את הגאולה עוד יותר. הרבי התבטא גם כן ששמח זה אותיות משיח, שמח עם עשר כוחות הנפש זה גימטריה משיח. כלומר, שהשמחה תחדור בכל כוחות הנפש. הרבי אז דיבר ששליח בגימטריה שמח. שליח. כל יהודי הוא שליח. להיות שליח של הרבי, להיות חסיד של הרבי. שליח בגימטריה שמח. שליח עם עשר כוחות הנפש. אותו דבר שמח עם עשר כוחות הנפש זה בגימטריה משיח. אז השמחה, להיות שמח ולעבוד את ה' בשמחה, ושמחה מיוחדת מזה שאנחנו כבר מאמינים ומרגישים וכבר חיים באווירה הזאת שהנה כבר משיח מגיע. השמחה הזאת היא עצמה תקרב ותמהר ותזרז שנצא מחושך הגלות, שנזכה להגיע לאור הגאולה, שנזכה לגאולה השלמה, שזה יקרה כבר היום. כמו שהרבי דיבר המון, היום כשאנחנו אומרים אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, אחכה לו, ואחכה לו בכל יום שיבוא פירושו היום. לא אחכה לו בכל יום שיבוא מתי שירצה, אלא אחכה לו בכל יום שיבוא באותו יום ממש, שזה יקרה היום. כמו שרבי יהושע בן לוי שמע מפיו של משיח כשהוא שאל אותו: מתי אתה מגיע? אימתי קאתי מר?

34:23 הוא ענה לו: היום. היום ממש זה יום הגאולה. שנזכה היום לגאולה השלמה, שיהיה לכל אחד ואחד חודש תמוז שמח, שהחודש הזה יהפך, חודש הרביעי, כמו שאומר הנביא, יהפך לששון ולשמחה ולמועדים טובים.