תחיית המתים היא לא רק עתיד — זה קורה עכשיו • לאור החסידות

00:00 מנהג ישראל שאחרי החגים, אחרי חג הפסח, בשבתות שבין פסח לעצרת, אז לומדים פרקי אבות בשבת אחרי הצהריים, אחרי מנחה. אז נוהגים ללמוד פרקי אבות, פרק לשבת, וכך נוהגים עד עצרת, עד השבועות. יש כאלו שגם נוהגים לא רק שבועות, אלא גם ממשיכים אחר כך כל שבתות הקיץ עד ראש השנה. ככה מביא גם כן האדמו"ר הזקן בסידור, וככה גם כן נוהגים בחב"ד ובהרבה קהילות, שאומרים פרקי אבות לא רק בששת השבתות שבין פסח לעצרת, אלא ממשיכים אחר כך וחוזרים על זה שוב ושוב עד ראש השנה. הסיבות לזה ישנן הרבה. ביניהן הסיבות העיקריות, אז מובא בספרים אם זה בתור הכנה למתן תורה. אם אנחנו אומרים שזה עד עצרת, מכיוון שבין פסח ושבועות זה זמן ההכנה לקבלת התורה, זה זמן ספירת העומר שבו אנחנו מתכוננים כל יום ויום, סופרים את הימים, כמו שמובא במדרש. המדרש המפורסם שמובא בראשונים, שבימי ספירת העומר זה הזמן שיהודים מתכוננים לקבל את התורה, וכך היה פעם הראשונה גם כן, ואחר כך זה ככה בכל שנה ושנה. בימים האלה יהודי מתכונן לקבלת התורה, אז לימוד פרקי אבות זה סוג של הכנה לקבלת התורה. מלמדים אותנו על סדר קבלת התורה, השתלשלות הדורות. משה קיבל תורה מסיני, מסרה ליהושע, ושהתורה עברה מדור לדור, ועד שהגיעה לתנאים של המשנה שלימדו אותנו מידות בני אדם, איך להזדכך ואיך לתקן את ההתנהגויות, את המידות, את ההנהגות שלנו ולהיות מוכנים לקבלת התורה. בספרים, במקומות אחרים מובא גם כן הסבר נוסף, שזה גם כן מקשר את זה לכל ימות הקיץ, שמכיוון שאחרי חג הפסח מתחילה תקופת הקיץ ומתחילה תקופה שהטבע פורח, הגשמיות פורחת, הטבע פורח. זה זמן שאנשים גם כן לוקחים לעצמם לפעמים זמנים

02:22 של חופשה וכיוצא בזה. אז הגשמיות והעולם יכולים למשוך את האדם ולגרום לו להתגשם, להיות יותר, אה, להיות מונח ולרדוף אחרי החומרניות. אז על ידי זה שאנחנו לומדים את פרקי אבות בימים האלה, זה נותן כוח לאדם להתגבר על היצרים שיכולים להתגבר בגלל התקופה הזאת, להתגבר על היצר, לשלוט על היצר ולהתנהג במידות הטובות שחכמינו לימדו אותנו, שזה בעצם כל התוכן של פרקי אבות. עכשיו המנהג הידוע הוא, אנחנו בעזרת השם נשתדל בשבועות הבאים ללמוד כל שבוע משנה בפרקי אבות. הרבי דיבר על זה מאוד חזק גם כן, במיוחד בתקופה האחרונה. הרבי התבטא שכשנמצאים בימים חשובים כל כך, ימי הכנה לגאולה, כיוון שאנחנו עכשיו נמצאים בתקופה בכלל שרואים איך שהעולם הולך ומתקדם בקצב מסחרר לקראת זמן הגאולה, אנחנו מרגישים כבר באוויר את פעמי הגאולה, פעמי המשיח. אז זה עוד יותר חשוב שכל פעולה שאנחנו נעשה, למצוא בזה את הכוח של גאולה. אז אנחנו גם כן, הרבי אז דיבר שללמוד פרקי אבות בשבתות האלה ולהשתדל לפחות משנה אחת לעיין בזה יותר וללמוד מזה לקחים, ולקחת מזה דרך בעבודת השם בימים שלנו עכשיו, במיוחד בימי הכנה לקראת הגאולה. אז היום אנחנו נעמוד על המשנה הראשונה. המנהג ישראל זה שלפני שמתחילים פרקי אבות, כל פרק, אז אנחנו תמיד מקדימים את המשנה: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. המשנה הזאת היא לא בפרקי אבות. המשנה הזאת היא בעצם במסכת סנהדרין. יש פרק במסכת סנהדרין, פרק עשירי, שזה הפרק כל ישראל. פרק נפלא ששמה מדובר הרבה גם כן על נושאים שקשורים עם הגאולה. הגמרא במסכת סנהדרין, זה ידוע, פרק חלק, פרק שיש בו דפים שלמים שמדברים על כל מיני דברים חשובים שאנחנו צריכים

04:41 לדעת בשביל עקבתא דמשיחא, סוף הגלות, וגם כן דברים נפלאים על סוד הגאולה ועל מצב העולם בימי הגאולה. מדרשים נפלאים ביותר. ואיך יהודי צריך להתכונן לגאולה? כל זה נמצא במסכת, בפרק במסכת סנהדרין, ומשום מה נוהגים, כל ישראל, שלפני שלומדים פרקי אבות אנחנו מקדימים ללמוד את המשנה הזאת. על זה אנחנו נדבר היום. מה בעצם המסר במשנה הזאת? כשאתם קוראים במשנה: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. מסר נפלא, מסר מעודד, מסר מחזק שאומר לנו שכל עם ישראל יש להם חלק לעולם הבא. שנאמר: ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. הקדוש ברוך הוא אומר, מעיד על כל אחד ואחד מישראל: ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. הם הולכים לרשת את העולם הבא. למה יירשו הארץ? כי הם נצר מטעי, מעשה ידי להתפאר. הקדוש ברוך הוא מתפאר בעם ישראל. נפלא! אבל כמובן יש פה כמה שאלות פשוטות. השאלה הכי גדולה היא מה בעצם הקשר של המשנה הזאת לפרקי אבות? למה מקדימים את לימוד המשנה הזאת לפני שמתחילים פרקי אבות? שאלה השנייה: מה המסר פה? הרי פרקי אבות בא ללמד את האדם התנהגות, מידות טובות, במיוחד כמו שהגמרא אומרת, שפרקי אבות נקרא מילתא דחסידותא, בא ללמד את האדם לא סתם התנהגות, אלא התנהגויות מיוחדות, התנהגויות שהן בגדר מילתא דחסידותא. בן אדם שרוצה להיות חסיד, להתנהג לפנים משורת הדין, אז הוא כבר הגיע לרמה מאוד גבוהה בעבודת השם שלו, שהוא כבר מוכן לעשות עניינים במידות החסידות. מגיע לפרקי אבות. ואנחנו מקדימים לפני זה את המשנה הזאת. מה הקשר? כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. מה זה קשור עם הקדמה לפרקי אבות, מילתא דחסידותא? מהו המסר של

06:53 מילתא דחסידותא במשנה הזאת גם כן? ועוד כמה וכמה שאלות שיש פה בעניין. אז בעצם נקודת הדבר. כמובן יש הרבה הסברים והסברים נפלאים. אנחנו נדבר היום בעצם בהסבר מיוסד לפי ביאורי תורת החסידות. גם כן חלק ממה שאני אדבר היום זה הסבר נפלא שזכיתי לשמוע מהרבי, שהרבי הסביר בצורה נפלאה מהו המסר בעבודת השם שאנחנו יכולים ללמוד מהמשנה. אבל קודם כל ננסה להבין מה הקשר של המשנה הזאת לפרקי אבות. כמו שאמרנו, פרקי אבות הם מילתא דחסידותא. אז לפעמים בן אדם מגיע לפרקי אבות, אומרים לו שיש עניין ללמוד פרקי אבות לפני מתן תורה, להתכונן למתן תורה, ללמוד פרקי אבות שמדבר על להיות חסיד. שואל הבן אדם: לכאורה, מי אני ומה אני? מה אתה מבקש ממני? אני בקושי משתדל לקיים כמה מצוות. אני בקושי יהודי שמתחיל לעשות, נלחם עם היצר בחיי היומיום ולקיים את המוכרח. אתה בא להגיד לי דברים של מילתא דחסידותא? אתה בא לדרוש ממני התנהגויות מיוחדות? זה לא שייך אליי. זה שייך לרבנים צדיקים חשובים, קדושים טהורים, אנשים מיוחדים שכבר הגיעו לרמות גבוהות. בשבילם נאמר פרקי אבות. האי מאן דבעי למהוי חסידא, כמו שהגמרא אומרת, בן אדם שרוצה להיות חסיד, הוא צריך ללמוד פרקי אבות. אבל אני בן אדם שרוצה בקושי להיות יהודי, לא יותר מזה. מה הקשר שלי עם פרקי אבות? ולכן מקדימים את המשנה הזאת. יש פה במשנה הזאת מסר נפלא ביותר ועמוק ביותר: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. דבר ראשון, מה פירוש עולם הבא? כשמדברים על עולם הבא, הרי בכלל ידוע שיש על זה מחלוקת מאוד גדולה בין הרמב"ם והרמב"ן: כשאומרים עולם הבא, למה מתכוונים? הרמב"ם בהלכות תשובה, הרמב"ם אומר שעולם הבא

09:09 הולך על גן עדן. הרמב"ן אומר שעולם הבא זה עולם התחייה, תחיית המתים. הוא אומר, יש ספר שלם שהרמב"ן כתב על זה להסביר את השיטה שלו. לא ניכנס עכשיו לכל ההסברים. פה במשנה הזאת, לכאורה לכל הדעות, גם הרמב"ם, גם הרמב"ן מודים שמדברים על תחיית המתים. הראיה היא כי בהמשך המשנה כתוב שמי שלא מאמין בתחיית המתים, אז הוא מאלו שאין להם חלק לעולם הבא, כי הוא לא מאמין בזה. כלומר, שהמשנה עצמה אומרת לך שכאן מדברים על תחיית המתים. אז כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. הכוונה לאיזה עולם? עולם התחייה. ואדרבה, בעצם זה אחד ההבדלים שיש בין גן עדן לעולם התחייה. בקשר לגן עדן אי אפשר להגיד כל ישראל יש להם חלק בגן עדן. דווקא בקשר לגן עדן, אז רואים בספרים ופסוקים בכמה וכמה מקומות שכדי לזכות לגן עדן צריכים להיות ברמה מיוחדת, שלא כל אחד זוכה לזה. מי יעלה בהר ה'? נקי כפיים ובר לבב. זאת אומרת, כדי להיות שייך לגן עדן, אז יש כל מיני תנאים כדי להיות ראויים לזה. אבל כשנגיע לתחיית המתים, שזה מה שהמשנה מדברת פה, מגיעה המשנה ואומרת: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. כל יהודי בעצם היותו יהודי יש לו קשר לעולם הבא. אבל מה כתוב בהמשך? מה ההסברה בזה? אז המשנה מביאה פסוק, וזה מאוד מעניין להיכנס להסבר, להבין למה, מה יש בעולם התחייה של תחיית המתים. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. למה כל יהודי, כל עם ישראל יש להם חלק לעולם התחייה? אז מוסבר על זה בתורת החסידות שבעצם כל הנושא של תחיית המתים זה קשור עם הגוף של יהודי. הרי אחד ההבדלים העיקריים שיש

11:12 בין גן עדן לעולם התחייה זה שהגן עדן זה בעיקר לנשמות. גן עדן זה נשמות בלי גופים. כדי שיהודי ייכנס לגן עדן הוא צריך להפשיט את הגוף. זה עולם של נשמות. זה בעצם הסיבה למה הרמב"ם סובר שעולם הבא זה הגן עדן, כי הוא סובר שתכלית השכר זה נשמות בלי גופים. איך אפשר להגיד שהגוף יקבל את תכלית השכר? הרמב"ם לא מוכן לקבל שהשכר הכי גדול יהיה בתוך הגוף, גוף גשמי חומרי. מה הוא שייך לדברים כאלה? גן עדן עולם רוחני. תחיית המתים אבל זה בעולם הזה, עולם הגשמי. עכשיו לפי מה שאנחנו יודעים ולפי מה שהרמב"ן אומר, וככה זה כתוב בספרי הקבלה, וכך מקובל בספרי החסידות, שבעצם השכר האמיתי זה בתחיית המתים, לא בגן עדן. השכר הסופי זה עולם התחייה. הרמב"ן חולק על הרמב"ם ואומר: אדרבה, דווקא פה למטה בעולם הגשמי, כאן נקבל את השכר הגדול, השכר השלם. מה שכתוב: עין לא ראתה אלוקים זולתך. ההתגלות האלוקית שיהיה באלף השביעי ואחרי כל התקופות של ימות המשיח ויגיע לתכלית השכר, זה יהיה דווקא בתוך הגוף. למה? אז בעצם הפסוק הזה עצמו לבד מתרץ את זה. הוא אומר: ועמך כולם צדיקים. יש בו שני פרטים. הוא אומר ועמך כולם צדיקים, ואז הוא אומר נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. יש פה שני פרטים. נקודה אחת: ועמך כולם צדיקים. כל עם ישראל יש להם איזו נקודה של צדקות, שזה קשור עם מעשי המצוות. גן עדן קשור יותר עם רמה רוחנית שלא כל אחד מגיע לזה. צריכים לזה תנאים מיוחדים. תחיית המתים קשור עם קיום המצוות בגשמיות, וכולנו הרי יודעים שאחד מהדברים שהתחדש במתן תורה, שאנחנו עכשיו מתכוננים למתן תורה, אומרים מפסח עד שבועות

13:25 זה זמן ההכנה למתן תורה. מה היה החידוש הגדול של מתן תורה? שהמצוות הן גשמיות. מוסבר, לפני מתן תורה כבר היה גם כן תורה. האבות למדו תורה וכולי, אבל התורה והמצוות של לפני מתן תורה בעיקרם היו רוחניים. הגשמיות לא היה העניין. לעשות מהגשמיות, מהחומרניות, מהעולם הגשמי, שיוכלו לקיים מצווה, זה לא היה עיקר, זה היה דבר טפל. מה התחדש במתן תורה? שהקדוש ברוך הוא ירד על הר סיני ונתן לנו תורה שהתורה היא מעשית. המעשה הוא העיקר. להביא את הקיום, רצון השם, בתוך הגשמיות של העולם. מצוות מעשיות, צדקה גשמית, תפילין גשמיות, ציצית גשמית. כל המצוות הן בעולם הגשמי. ואדרבה, בן אדם יכול לכוון את כל הכוונות כל היום. אם הוא לא הניח תפילין או לא קיים שום מצווה, הוא לא קיים את המצווה של תפילין למרות שהוא כיוון את הכוונות. הוא למד את הקבלה, את המיסטיקה של תפילין. אם לא הנחת תפילין, לא קיימת, וכל דבר וכל מצווה. המעשה הגשמי הפך, זה ה... זה ה... זה ה... זה המטרה. זה העיקר. עם זה אתה עושה את הדירה לקדוש ברוך הוא, עם הגשמיות. זה מה שהתחדש במתן תורה. ועמך כולם צדיקים. כל יהודי, באיזה רמה שהוא יהיה, יש לו מצוות. שזה בעצם המשנה האחרונה שאנחנו נגיד בסוף פרקי אבות גם כן כל שבוע: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. הקדוש ברוך הוא נתן לנו ריבוי מצוות כדי שכל יהודי לא יהיה הזדמנות שלא יכול לקיים מצוות. כל יהודי בעצם מלא מצוות. כמו שכתוב גם במדרש, אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון. יהודי, אפילו שהוא בגדר פושעי ישראל, אבל לא יכול להיות

15:28 מצב שלא היה לו הזדמנויות והוא לא קיים מצוות. הוא עזר פה, הוא עזר ליהודי, עשה צדקה, הוא עשה. תמיד יהיה לך הזדמנויות שאתה אפילו לא שם לב, אבל אתה קיימת פה מצווה. ובגלל שיהודי מלא מצוות, ועמך כולם צדיקים, יש צדק, יש יושר, יש מצוות, יש עשייה, פעולה, מעשים. אז לכן הגוף יקום לתחיית המתים ושם הוא יקבל את השכר של המעשה. וזה בעצם ההבדל. למה תחיית המתים זה דווקא עם הגוף? עולם הבא, גן עדן, זה שם עוד בלי גופים, כי זה בעיקר קשור עם הכוונות הרוחניות, עם לימוד התורה, עם רמות רוחניות של אדם, וזה קשור עם חלק הנשמה. אבל תחיית המתים, שקשור עם חלק המעשה, לכן זה יהיה דווקא בעולם המעשה. עולם העשייה פה למטה, שאפילו הנשמות שהיו למעלה בגן עדן אלפי שנים, משה רבנו, האבות הקדושים וכל גדולי האומה שהיו לפני מאות ואלפי שנים, ירדו פה למטה בעולם כדי לקבל את השכר הגדול, כי השכר האמיתי קשור דווקא לעולם הגשמי, לגוף הגשמי. ואז המשנה מוסיפה עוד נקודה, לא מספיק, והיא אומרת: תדע לך, יש פה עוד נקודה מאוד יותר, יותר, יותר חשובה. נצר מטעי, מעשה ידי להתפאר. יהודי, בעצם מהותו, הנשמה של יהודי והגוף של יהודי, הם קשורים לקדוש ברוך הוא. הם נצר מטעי, מעשה ידי. הקדוש ברוך הוא בחר בנשמות ישראל. הנשמה היא חלק אלוקא ממעל ממש. הקדוש ברוך הוא בחר גם בגוף של היהודי. אדמו"ר הזקן אומר בתניא: ״ובנו בחרת מכל עם ולשון״. בחירה זה בדברים שהם שווים. דברים שהם לא שווים, לא מתאים המילה בחירה. אתה אומר בחירה: שני דברים שהם שווים ובחרת באחד מהם. אפשר להגיד את זה רק על הגוף. הגוף

17:36 הגשמי של יהודי, שהוא דומה בחומריות לגופי אומות העולם, והקדוש ברוך הוא בחר בהם, ״ובנו בחרת מכל עם ולשון״, ברגע של מתן תורה. הקדוש ברוך הוא בחר לא רק בנשמות ישראל, הוא בחר גם בגוף של היהודי. הגוף הזה הוא גוף קדוש, זה הנצר מטעי, מעשה ידי להתפאר. הקדוש ברוך הוא מתפאר לא רק עם נשמה של יהודי, גם גוף של יהודי. לכן הגוף של יהודי, בהלכה יש לזה חשיבות עליונה. קדושת הגוף. גוף של יהודי זה גוף שבו הקדוש ברוך הוא בחר. וכמו שהרבי הרש"ב אמר פעם לבנו בקשר להסתכל על הגוף שלו, ולקח את היד ואמר: בשביל היד הזה ובשביל הגוף הזה, כמה יקר זה בשביל הקדוש ברוך הוא. תראה כמה מצוות נשפכו בשביל הגוף הזה, כמה צריכים לייקר ולשמור על הגוף, שזה קשור גם כן לשמירת בריאות הגוף. לכן הבעל שם טוב אמר שעבודת השם צריכה להיות בלי סיגופים ותעניות. לא לשבור את הגוף, להיפך צריכים לכבד את הגוף, כי הגוף הוא בעצם, הקדוש ברוך הוא בחר בו. מתי יתגלה הדבר הזה? בתחיית המתים. נצר מטעי, מעשה ידי להתפאר. ולכן תחיית המתים זה גם עם הגוף. אז מה כל זה אומר לנו בתור הקדמה לפרקי אבות? אז לכן כשבאים ליהודי ואומרים לו: תדע לך, הרי אתה יהודי שיש לך כל זה. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. אתה חלק מהעולם הבא. אתה חלק מכל הבחירה הנפלאה שהקדוש ברוך הוא נתן, שהנשמה שלך והגוף שלך יזכו להיות חלק בתחיית המתים, כי יש לך את המעשה ידי להתפאר, ואם כן אתה יכול להיות חסיד. לכן פרקי אבות שייך גם אליך. כמו שאמרנו, יהודי בא ואומר: מי אני? ומה

19:32 אני שאני אוכל ללמוד פרקי אבות ולקיים ולהיות מה שפרקי אבות מבקש ממני. הרי אני איש פשוט. אתה יהודי שעליך נאמר: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. אז אם אתה נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, אז בוודאי שיש לך את היכולת לזכך, לעדן, לרומם, לעבוד עם הגוף שלך ולעשות שהגוף שלך יהיה גוף קדוש, ופרקי אבות עשוי בשבילך. כל משנה של פרקי אבות אתה יכול ללמוד מזה לקח להיות בן אדם יותר מזוכך, יותר עדין, יותר מרומם. מילתא דחסידותא שייך אליך כמו שזה שייך לכל יהודי, כי כל יהודי ויהודי, וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. וכאן אני רוצה להגיד עוד נקודה שזכיתי לשמוע מהרבי. הוא הביא מה שכתוב בשם-- הרבי דיבר בקשר למה שכתוב בשם האדמו"ר הזקן, שאמרו על תלמידי האדמו"ר הזקן שהגמרא אומרת על רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו שהקטנים שבהם יכולים לעשות תחיית המתים. זה מוסבר שהפירוש תחיית המתים הוא לא רק במובן הגשמי, אלא יש גם כן תחיית המתים במובן הרוחני. יהודי שהגיע למצב של מוות רוחני רחמנא ליצלן, הוא נפל מהרמה שלו בעבודת השם. הוא התרחק כל כך מהאור האלוקי והנשמה שלו כאילו כבויה כבר בלי שום אור, בחינת מת בעבודת השם. אז באים ואומרים לו: תדע לך, גם אתה יכול לקום לתחייה. שתחיית המתים, יש כוח מיוחד לפעול, לגשת ליהודי ולהחיות אותו, להכניס בו חיים, להכניס בו נקודת חיות, להחזיר בו אור אלוקי. הרבי אז אמר בהתוועדות: זה נאמר בתלמוד על רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו. אחר כך נאמר הדברים האלה, אמרו את זה על הבעל שם טוב ותלמידיו, על

21:50 האדמו"ר הזקן ותלמידיו, וזה נאמר גם כן על כל אחד ואחד בדור שלנו. שיהודי שמחובר עם הצדיק, יהודי שיש לו קשר עם המשה רבנו שבדור, עם הצדיק שבדור, אז יש לו כוח להחיות מתים. יש לו כוח ללכת ברחוב ולמצוא יהודי שהגיע רחמנא ליצלן לבחינת מוות רוחני ולפעול אצלו תחיית המתים, להחיות אותו מחדש. וזו נקודה חשובה שכל אחד מאיתנו, זה המסר בעצם של המשנה הראשונה שאנחנו מתחילים אחרי פסח ללמוד פרקי אבות ואומרים: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. כולנו בעצם בני תחיית המתים, ולכן גם עכשיו שעדיין המשיח לא הגיע, אבל יש את התחייה, תחיית המתים מבחינה רוחנית, שכן אנחנו ממשיכים הלאה ואומרים: משה קיבל תורה מסיני. משה רבנו הוא זה שהקדוש ברוך הוא נתן לו את התורה, והוא מסר את זה ליהושע, ויהושע לזקנים, ונביאים, אנשי הכנסת הגדולה, עד שזה הגיע אלינו. אז בעצם כולנו ממשיכים את שרשרת הזהב של התורה שמשה רבנו קיבל מסיני, וכמו בנוגע למשה רבנו אנחנו אומרים שמשה רבנו לא מת. הגמרא במסכת סוטה אומרת: משה רבנו לא מת. משה רבנו בבחינת חי, כי התורה זה משהו שאי אפשר, שאין לזה הפסק. התורה היא חי. "אתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". אז יהודי יש לו את היכולת לקום לתחייה גם אם היה תקופה בחיים שלו שהוא היה מרוחק, שהיה מרגיש שאין לו את החיות הזאת, הוא איבד את זה. אתה יכול לחזור ולחיות מחדש. וזה המסר של תחיית המתים גם לעצמנו וגם להעיר את יהודי אחר ולעורר אותו ולהחיות אותו. במיוחד שנמצאים ברגעים האחרונים של הגלות שאוטוטו אנחנו נזכה לראות את תחיית המתים מול העיניים שלנו, שאנחנו ניקח את המסרים של

23:53 פרקי אבות ונחיה אותם ולקחת אותם ללב ולהיות חלק מזה, וכך אנחנו נוכל גם כן להביא את תחיית המתים בקרוב. אני מאמין בביאת המשיח ואני מאמין בתחיית המתים. שלושה עשר עיקרי האמונה, כי תחיית המתים, כמו שהאדמו"ר הזקן מסביר בתניא, זה תכלית הבריאה, שבסוף כל המציאות וכל התורה והמצוות שאנחנו עושים בעולם הזה יעשו את העולם הגשמי דירה לקדוש ברוך הוא וכל נשמות ישראל יחזרו פה לעולם הזה לחיים נצחיים, חיים אמיתיים, נשמות בגופים, לקבל את האור הגדול, את השכר הגדול של עולם התחייה, שנזכה לראות את זה מול העיניים שלנו במהרה בימינו אמן.