למה יהודי טוב צריך רבי? התשובה המפתיעה מפרקי אבות • לאור החסידות

00:00 יש את השאלה המפורסמת, אנשים שואלים: למה צריך רבי? מאז הבעל שם טוב התחדש העניין, שזה לא בעצם חידושו של הבעל שם טוב. בעצם זה כתוב בתורה. כל הנושא של רבי מתחיל כבר עם משה רבנו, הרבי הראשון: אנכי עומד בין השם אלוקיכם וביניכם לדבר איתכם את דבר השם. אבל הבעל שם טוב חזר וגילה וחידש את הנושא, הנושא של חסיד ורבי. והשאלה שאנשים שואלים: מה בדיוק הצורך לרבי? הרי כדי להיות יהודי טוב, אז בשביל זה יש לנו את השולחן ערוך. אנחנו לומדים תורה, נלמד שולחן ערוך ונדע בדיוק מה אנחנו צריכים לעשות ומה אנחנו לא אמורים לעשות. ויהודי טוב שמקיים תורה ומצוות ומתנהג על פי ההלכה. אז בשביל מה צריכים בדיוק רבי שיגיד לנו מה לעשות? מה בדיוק המטרה של הקשר המיוחד הזה שיש בין חסיד לרבי? אז אחד מהנקודות האלה אנחנו נלמד היום דרך פרקי אבות פרק שני, שאנחנו בעזרת השם לומדים בשבת הקרובה. פרק שני של פרקי אבות מתחיל: רבי אומר, איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. על המשנה הזאת נעמדו כל מפרשי המשנה. מה בדיוק השאלה שרבי שואל ומה בדיוק התשובה שהוא עונה? המשנה פותחת ואומרת: רבי אומר. אנחנו יודעים שרבי פה, מי זה רבי? רבי יהודה הנשיא. כן, מדברים על שרשרת הדורות. פרקי אבות נכתבה לפי שרשרת הדורות. והפרק הקודם למדנו ממשה רבנו, משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, וכך עברנו דור אחרי דור, ואז עברנו על כל הנשיאים שהיו עד התקופה של רבי. ואז מגיעה המשנה הראשונה בפרק השני שמתחילה: רבי אומר. רבי יהודה הנשיא, שהוא היה בסוף חכמי המשנה, זה שכתב את שישה

02:12 שישה סדרי משנה, והוא אומר את המשנה הזאת. אז כאן השאלה הראשונה היא מה בעצם הוא שואל? איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? רק על השאלה איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? פקודי השם ישרים משמחי לב. התשובה היא פשוטה מאוד: דרך הישרה זה דרך התורה והמצוות, כי ישרים דרכי השם צדיקים ילכו בם. אז מה השאלה בכלל? פרקי אבות באה לגלות לנו משהו מיוחד לכאורה. השאלה לכתחילה לא מובנת, ואז התשובה, מה הוא עונה? הוא לא עונה תורה ומצוות, הוא לא עונה דרכי השם. הוא עונה משהו יותר מסובך. איזו דרך ישרה שיבור לו האדם? הוא אומר: כל שהיא תפארת לאדם ותפארת לעושיה. מה זה הדבר הזה? מתרגמים את זה באותיות פשוטות, שאני צריך לבחור בדרך כזאת שאני אוכל להתפאר בזה, שזה יהיה תפארת, שזה יהיה משהו יפה ונחמד, שאני הבן אדם מתפאר בזה, ולא רק הוא, אלא גם תפארת לו מן האדם, תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם, גם הבן אדם שעושה אותה וגם העולם. אז אני שואל שאלה פשוטה: האם זה אמור להיות הדרך למדוד את הדברים? מה שזה תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם? דברים שזה לא אמור להיות מה השם רוצה? וגמרנו. מי מדבר על תפארת? לא תפארת. זה יפה, זה לא יפה. אנשים אוהבים, לא אוהבים. איפה שמענו כזה דבר? אז לא השאלה ולא התשובה ברורה פה במשנה. וכפי שאמרנו, כאן עמדו על זה כל החכמים, חכמי המפרשים, הברטנורא ויש את הרמב"ם, שהם מסבירים הסברים שונים, הסברים נפלאים. אנחנו נדבר היום על כמה הסברים בנושא של המשנה הזאת, הסברים נפלאים שחלק מהם גם זכיתי לשמוע מהרבי בהתוועדויות שזכיתי להיות שמה גם כן

04:29 ולשמוע מהרבי בעצמו הסבר נפלא ביותר. בעצם אני אגיד, אחזור על כמה ביאורים, אבל בעיקר כמובן מה שאנחנו יכולים ללמוד מההסברים האלה, שייתן לנו גם כן את ההסבר הנפלא מה התפקיד של רבי, שהמשנה משתמשת עם הביטוי ״רבי אומר״, למרות שהיה יכול להיות כתוב גם רבי יהודה הנשיא או מילים אחרות, ודווקא המשנה בחרה לקרוא לו פה ״רבי אומר״. אז יש פה איזה מסר, שזה בעצם המסר הזה אומר לנו שהמסר של רבי פה במשנה הזאת היא מסר שקשורה לעניין של רבי, ונותן לנו את ההסבר, מה ששאלנו, מה בדיוק המטרה של רבי? מה הצורך בעניין של רבי? מה אנחנו מקבלים באופן מיוחד מרבי? אז כולנו יודעים שפרקי אבות בעצם לא מגיע להגיד לבן אדם את הדברים הפשוטים. כפי שכבר דיברנו, פרקי אבות, הגמרא אומרת שפרקי אבות נקרא מילתא דחסידותא. זאת אומרת שפרקי אבות זה מקום שבו אנחנו נלמד איך להיות חסידים. הגמרא אומרת את זה: ״האי מאן דבעי למהוי חסיד ילמד פרקי אבות״. מי שרוצה להיות חסיד, מי שרוצה לא רק לעבוד את השם בצורה בסיסית וההכרחית, אלא להיות חסיד לפנים משורת הדין. אז פרקי אבות זה מילתא דחסידותא. אז כאן נצטרכים להבין, אם ככה, שכל השאלה בעצם היא שאלה שנובעת ממקום של מילתא דחסידותא, בן אדם שרוצה לעבוד את השם בצורה מיוחדת. אז מה בעצם עומק העניין של השאלה? אז נקודת ההסבר היא כזאת. אנחנו הרי נמצאים עכשיו בימים של הכנה לקבלת התורה. כפי שדיברנו, פרקי אבות זה מה שמלמדים, אם אנחנו לומדים בשבועות האלה, במיוחד בשבתות האלה, כדי להכין את עצמנו לימים הגדולים של קבלת התורה, חג השבועות. בקבלת התורה עם ישראל, כשהקדוש ברוך הוא בא

06:44 למשה רבנו ואמר לנו האם אנחנו רוצים לקבל את התורה, אנחנו יודעים שעם ישראל ענה כמו שהתורה מספרת, "ויען כל העם ויאמר", מה עם ישראל אמר? "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע". היסוד לקבלת התורה היה נעשה ונשמע. צמד המילים האלה זה בעצם הבסיס לכל החיים שלנו בתור יהודים של תורה ומצוות. עד כדי כך, כמו שהגמרא אומרת לנו, שבזכות אמירת נעשה ונשמע, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, אז באו מלאכי השרת ונתנו לכל יהודי שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. עכשיו, נעשה פירושו כפשוטו, אנחנו נעשה. מה שהקדוש ברוך הוא רוצה אנחנו נעשה. מה בדיוק המילה נשמע? לכאורה נעשה מספיק. מה מוסיפים עם המילה נשמע? השאלה היא עוד יותר עמוקה. אם אנחנו מסתכלים בתורה, אנחנו נראה שבהתחלה עם ישראל אמרו רק נעשה. בפרשת יתרו כתוב רק את המילה נעשה. המילה נשמע לא נמצאת בפרשת יתרו, רק בפרשת משפטים, כשהתורה חוזרת על כמה פרטים שלא כתבה בפרשת יתרו, בסוף פרשת משפטים פתאום מופיעות המילים נעשה ונשמע. מה קרה? אז יש על זה סיפור מעניין שהרבי הריי"צ, הרבי הקודם, סיפר, סיפור עם אדמו"ר הזקן והבן שלו אדמו"ר האמצעי, שאדמו"ר האמצעי היה ילד קטן, היה חכם גדול, ילד קטן, חזר מהחדר והוא סיפר לאבא שלו על מה הם למדו, והוא סיפר לו שהם למדו אז על, על פרשת יתרו, פרשת משפטים. הם למדו אז את הפרשיות של קבלת התורה, והילד שאל את אבא שלו, "אבא, מה קורה פה? למה בפרשת יתרו, כשהקדוש ברוך הוא שאל את עם ישראל האם רוצים לקבל את התורה, כתוב רק 'נעשה'? 'ויען כל העם ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה', לא כתוב יותר מזה. ובפרשת

08:49 משפטים רק שמה מופיע 'נעשה ונשמע' פתאום. מה קרה? מה הם שינו את דעתם? בהתחלה אמרו רק נעשה ואחרי זה אמרו נעשה ונשמע. שאלה של ילד. אמר לו על זה אבא, אדמו"ר הזקן, בעל התניא, כשבני ישראל יצאו ממצרים הם היו מוכנים להתמסר לקדוש ברוך הוא בהתמסרות מוחלטת אינסופית. עבדים של השם עד הסוף. הם ראו את הניסים והנפלאות. הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים על ידי כל הדברים הנפלאים שקרו. ברגע שהקדוש ברוך הוא אמר לעם ישראל אני רוצה לתת לכם את התורה, הם אמרו נעשה. אותנו לא מעניין להבין, להשיג, לדעת. אנחנו מוכנים לעשות מה שתגיד בלי שום הסברים. משה רבנו אבל, וכאן מגיע התפקיד של רבי. משה רבנו, שהוא היה אוהב ישראל והוא ידע שהתורה היא לא רק עשייה. לתורה יש גם טעם, לתורה יש גם עונג. את התורה לא רק נעשה את זה מתוך עול, שעבוד וכפייה, אלא יש את היופי של התורה כשהאדם גם כן נהיה חלק ממנה, כשהוא מצליח להתחבר אל התורה גם מכוח השכל שלו, מכוח העונג שלו, מכוח המציאות שלו, שהבן אדם מקבל את התורה בצורה פנימית שהוא יכול להפנים ולהבין, להשיג ולהתאחד ולשמוח ולאהוב את מה שהוא עושה. ולכן משה לימד את עם ישראל שחוץ מהנעשה יש גם נשמע. נשמע כאן הפירוש נשמע מלשון אני מבין. כי שומע עבדך, אני מבין, אני קולט. שתהיה קליטה פנימית של התורה. ולכן בפרשת משפטים עם ישראל אמרו נעשה ונשמע. לא רק עשייה יבשה של עבד שהוא עושה בלי טעם, בלי חשק, בלי עונג, אלא עשייה מתוך שמיעה, מתוך הבנה, מתוך קליטה, מתוך עומק, כדי להבין. במילים אחרות ויותר בעומק הפרטים, יהודי יכול

10:55 להיות עבד השם ולקיים תורה ומצוות ולעבוד את הקדוש ברוך הוא קלה כבחמורה, כמו שכתוב בהמשך המשנה, אבל זה יכול לבוא משני מקומות. זה יכול לבוא מתוך מלחמה. מתוך מלחמה הכוונה אין לי חשק, אין לי רצון, אבל אני כופה את עצמי. על ידי כפייה. לפעמים הכפייה זה גם כן כפייה ביראת העונש. להסביר לבן אדם כמה קשה זה אם אתה לא תעשה את זה, אז הבן אדם עושה מאימת העונש או בגלל שאין לו ברירה, הוא חייב. החיים הם חיים של מלחמה. יש אבל עבודת השם שהבן אדם מקיים את התורה ואת המצוות בגלל שהוא אוהב את הקדוש ברוך הוא, בגלל שהוא מבין את הטעם, את העונג, את ה"טעמו וראו כי טוב ה'". וזה בעצם העניין של לא רק נעשה אלא גם נשמע. וכאן מגיעה המשנה שלנו בפרקי אבות. רבי אומר, מגיע רבי, וכאן הדיוק רבי, לא קוראים לו כמו שאמרנו, לא רבי יהודה, לא רבי יהודה הנשיא. קוראים לו סתם רבי. רבי הוא ראש בני ישראל. זה ראשי התיבות של המילה רבי, ראש בני ישראל. התפקיד של רבי, רבי אמיתי, זה שהוא רוצה שעם ישראל יתחברו לקדוש ברוך הוא לא רק בגלל עול, לא רק בגלל כפייה, לא רק בגלל שמלמעלה לקחו אותם והכריחו אותם, אלא שעבודת השם תהיה עבודת השם מתוך הרצון והחשק והטעם והעונג של העם עצמו. ולכן רבי אומר, מגיע הרבי, ראש בני ישראל, והוא רוצה שעם ישראל יתחבר לתורה ולמצוות מתוך תענוג, מתוך שמחה. אתה יכול להיות יהודי שלם גם בלי זה, אבל איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? זה המילים של המשנה, הדרך הישרה שהיא תבוא מתוך האדם, לא רק מתוך נתינה

13:10 מלמעלה, אלא שזה יבוא מתוך האדם, שהאדם מתוך עצמו הוא רוצה ונמשך ואוהב לעשות מה שהוא עושה, שיבור לו האדם. אז על זה אומר רבי: תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. כשהעבודת השם היא מתוך כפייה, מתוך יראת העונש בלבד, או מתוך הכרח של עבדות, זה עבודת השם, אבל חסר לזה תפארת. אין לזה יופי. זה מצוות יבשות ומצוות. הוא מקיים את הכל והוא עושה את השולחן ערוך והוא מניח תפילין וציצית ומתפלל ולומד ומקיים ועושה קלה כבחמורה. אבל חסר פה את התפארת. זה מצוות חשוכות. זה מצוות שאין בהם יופי, אין בהם תפארת. מתי היא באמת הדרך ישרה שיבור לו האדם, שזה יבוא מתוך האדם? זה כשבן אדם מרגיש את התפארת, תפארת לו, תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. התפארת האמיתית, היופי, הפאר, השמחה, העונג, שלא רק האדם בעצמו מרגיש את השמחה הגדולה. כשבן אדם מקיים מצוות מתוך שמחה, מתוך אהבה, מתוך עונג, אז גם העולם מסביב נדבק. אנחנו רואים את ההבדל. כשאני מקיים מצוות, אני עושה את זה בעל כורחי. אני עושה את זה בכפייה. אני עושה את זה בכוח. אני עושה את זה בלי חשק, אז זה גם כן לא יעביר את החשק הלאה. אנשים שיראו אותי מקיים, מתפלל בצורה כזאת, הם לא, לא, לא, זה לא. זה לא מדביק את זה. לא יגרום שמישהו אחר יעשה. אבל כשיש את התפארת לעושיה, אז זה גם תפארת לו מן האדם. הרי אנשים רואים: אה, איזה תענוג, איזו שמחה, איזה, מה שאומרים, גשמאק לעבוד את הקדוש ברוך הוא. אז כל עבודת השם היא באופן אחר לגמרי, תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. וזה רבי אומר: בשביל זה צריכים רבי.

15:11 בשביל לקיים את השולחן ערוך, אתה יכול להיות יהודי טוב, אבל אם אתה רוצה שהקיום יבוא מתוך האדם, תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, זה רבי. על זה צריכים רבי שנותן לנו. כמו שמשה רבינו לימד את עם ישראל על הנעשה, לא רק נעשה, אלא שגם יהיה נשמע. הרבי נותן לנו את כל החלק הזה של עבודת השם מתוך אהבה, מתוך שמחה. ועל זה הרבי הוסיף ואמר בצורה עוד יותר מעמיקה, מאשר שזה מתקשר עם מאמר המדרש, שהמדרש אומר: שני דברים קדמו לעולם, תורה וישראל. אבל מי קודם למי? ישראל קדמו לתורה. יש פה דבר פלא, מדרש פלא. גם תורה וגם ישראל הם למעלה מהעולם. אבל בתוך תורה וישראל עצמם, ישראל הם יותר נעלים אפילו מהתורה. יש קשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא דרך התורה, אבל יש את הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא שזה בבחינה יותר גבוהה מהתורה, וזה אומר, רבי אומר: איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? אם אתה מקיים תורה ומצוות רק בגלל חובה, רק בגלל שכך חייבים לעשות, אז אתה מתחבר עם הקדוש ברוך הוא על ידי תורה ומצוות, אבל חסר לך את הקשר המהותי בתור יהודי. רבי, רבי שהוא ראש בני ישראל כמו משה בדורו, אז אותו דבר כל רבי בדורו, הוא מגלה את הנשמה של יהודי ומגלה את הקשר העצמותי והמהותי של הנשמה של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, ולכן זה עצמו נותן ליהודי להתעלות בעבודת השם, שעבודת השם שלו תהיה מתוך קשר של נשמה, שזה הרבה יותר עמוק אפילו מהקשר של היהודי דרך התורה. שזה אומר בחיי היומיום הנושא של הידור לפנים משורת הדין. חסיד. אם אני רק מקיים תורה

17:14 ומצוות בגלל שכך כתוב בתורה, אז אני מקיים מה שאני חייב, מה שאני מוכרח. ברגע שמדובר על הידור, על מנהג, על דבר שכבר לא חייבים, אז לא צריך. מי אומר? אפשר להסתדר גם בלי. אבל ברגע שמאיר אצלי את הקשר של רבי, שהרבי מגלה שיהודי הוא הרבה יותר עמוק, הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא קשר נפלא שהוא מעל התורה, מעל העולם, למעלה מכל, מכל הגבולות, אז גם כן עבודת השם של האדם היא תהיה באופן של חסיד לפנים משורת הדין, ועבודה באופן של הידור מצווה עם מנהגים והידורים שהם הידורים. ויחד עם זה תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. לא בגלל שאתה מנותק מהעולם. להפך, הפאר הזה, היופי הזה, השמחה של מצווה, ההידור של המצווה היא באופן שהיא משפיעה גם כן בעולם שמסביבי. יופי ותפארת שגם אנשים אחרים, כמו שאמרנו, לומדים ממנה, שמחים עליה וגם כן רצים אחריו וירצו לקיים אותה. וכאן הרבי הוסיף נקודה נפלאה שזכינו לשמוע בשבת פרשת תזריע מצורע בשנת תשנ"א. אז הייתה תקופה נפלאה שהרבי התחיל לדבר איתנו איך להתכונן לימות המשיח. השיחות הנפלאות שהרבי דיבר, שהדור שלנו, התקופה שלנו, אנחנו נמצאים כבר בפתח הגאולה, ולכן עכשיו עבודת השם צריכה להיות הכנה לגאולה. להיכנס לאווירה, להתחיל לחיות באווירה של ימות המשיח. היו אז שיחות נפלאות שזכינו לשמוע, שהם ממש לחיי היומיום שלנו עכשיו, בימים האלה שאנחנו רואים איך שהעולם מתקדם בצעדי ענק לקראת הגאולה. השיחות האלה מהדהדות בעיניים, באוזניים שלנו ודורשות מאיתנו עשייה בפועל. הרבי התייחס עוד פעם לאותה משנה. רבי אומר: איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם. מגיעים הרגעים האחרונים של הגלות. נכון, תורה ומצוות זה מה שיהודי צריך לעשות תמיד. אבל

19:22 יש בכל תקופה על מה שמים את הדגש. עכשיו אנחנו נמצאים בתקופת הגאולה. יהודים אלפי שנים קיימו תורה ומצוות, עשו מהעולם דירה לקדוש ברוך הוא. עכשיו מגיע הזמן. צריכים להתכונן לתקופה חדשה. לפתח של הגאולה. אנחנו נמצאים לפתח הגאולה. מה בדיוק העבודה? איזוהי דרך ישרה? מהי הדרך הישרה כדי להכין את עצמנו לתקופה הנפלאה של ימות המשיח? כל שהיא תפארת. תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. זה הלימוד בתורה עצמה, במיוחד במדרשים, מאמרי חז"ל, תורת החסידות, תורת הקבלה, תורת הסוד, שמלמדים אותנו על הנושאים של גאולה ומשיח. התורה היא בחינת תפארת. הגמרא אומרת: תפארת זו מתן תורה. התורה בכלל זה תפארת, ותורה עצמה, ללמוד תורת הגאולה, תפארת לעושיה ותפארת לבן אדם. אז בעצם הרבי אומר, זאת אומרת, מגיעה תקופה מיוחדת ומגיעה תקופה של, אה, להתכונן לזמן מסוים, ויהודי צריך לדעת מה באמת צו הזמן, מה בדיוק צו השעה. עכשיו במה אנחנו צריכים להתעסק? לא בפוליטיקה, לא להיכנס לשטויות אחרות, לנצל את הזמן הזה, היקר והנפלא, שהנה זה משיח בא והדלת של הגאולה כבר נמצאת מולנו. לפתוח את הדלת זה על ידי שאנחנו נתחזק בללמוד במיוחד את ה- את תורת הגאולה, כי בלימוד התורה בן אדם מתחיל באמת לחיות באווירה הזאת. זה מכניס אותך לתוך האווירה, מכין אותך שלא רק נאמין בגאולה, אלא שבאמת נחיה אותה בחיי היום יום. נחיה בתוך אווירה של גאולה, וככה נזכה שבמהרה בימינו, בימים האלו ממש, נזכה כבר לראות את הגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו. אמן כן יהי רצון.