למה הם לעולם לא ינצחו אותנו? סוד הכוח הנצחי של עם ישראל

00:00 בימים אלו אנחנו חוגגים את חג הפורים. השנה הזאת אנחנו חוגגים את הפורים בכפליים. חוגגים גם את הפורים במציאות של ימינו. בעצם כל שנה זה ככה, כי הרי העניין של פורים זה לא רק סיפור מהעבר. פורים זה סיפור נצחי. בימים ההם נזכרים ונעשים, כמו שכתוב במגילה, ויש את הפירוש החסידי שהימים ההם, על ידי זה שאנחנו זוכרים אותם, אז אנחנו עושים אותם, בעצם חווים אותם מחדש. יש גם כן את תורת הבעל שם טוב המפורסמת על ההלכה שאומרת שאת המגילה אסור לקרוא למפרע. זאת אומרת, אסור לקרוא את זה בסדר הפוך. אומר הבעל שם טוב: למפרע הכוונה לקרוא את זה כמו סיפור שקרה בעבר, סוג של למפרע, משהו שהיה פעם. הקורא את המגילה למפרע לא יצא. בן אדם שקורא את הסיפור של המגילה כמו סיפור שקרה בפרס של לפני אלפיים חמש מאות שנים, אז הוא לא קיים את המצווה של המגילה, כי בעצם יש היום, בימינו, בכל דור ודור, יש את המן ויש את אחשורוש, ויש את מרדכי ואת אסתר. הסיפור של פורים זה סיפור של עם ישראל בכל הדורות. השנה הזאת זה ניצב חי מול עינינו. אנחנו רואים את מפלת הצורר, את המן האגגי של הדור שלנו, בצורה כל כך חזקה. רואים את הניסים והנפלאות. שהקדוש ברוך הוא יעזור שנמשיך לראות את זה עד הסוף, ושנגיע כבר לסוף המיוחל שכולנו מחכים לו, של ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, בצורה מושלמת ומוחלטת, בגאולה השלמה עם משיח צדקנו. אז היום, היום אנחנו הולכים לדבר על נקודה חשובה ביותר שאנחנו יכולים ללמוד מהסיפורים, מהדברים שהתנ"ך מספר לנו, גם מסיפור המגילה וגם מפרשת השבוע, פרשת כי תשא, וגם כן מתחבר עם

02:10 פרשת פרה אדומה, שזה השבת הזאת אנחנו נלמד על פרשת פרה. חיבור מאוד מעניין שהרבי, בהתוועדות של פורים וגם פרשת כי תשא, פרשת פרה, לפני שישים שנה, דיבר עליה, והיום אנחנו נחזור על זה ונראה עד כמה הדברים האלה יש להם משמעות נפלאה לימים שלנו. נתחיל עם דברי המדרש. מדרש נפלא על מגילת אסתר. כתוב במגילה: ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו. הפסוק אומר לנו במגילה שהמן, כשהוא ראה את ההתנהגות של מרדכי, שלא יכרע ולא ישתחווה, וימלא המן על מרדכי חימה. הוא כעס על מרדכי. איך זה שמרדכי לא נותן לו את הכבוד שמגיע להמן? והוא כעס עליו וכולי, עד שהוא הבין שזה לא מדובר על מרדכי. מרדכי מסמל ובעצם הוא מייצג עם שלם, כי הגידו לו את עם מרדכי. בעצם ההתנהגות הזאת זה לא התנהגות ספציפית פרטנית של מרדכי אחד, אלא זה בעצם מבטא מה הלך הרוח של העם היהודי. יהודי הוא לא יכרע ולא ישתחווה. יהודי בעצם מהותו הוא יהודי שהוא מודה בקדוש ברוך הוא. מודה אני לפניך זה המהות של יהודי. הוא מאמין ומודה בהשם, הוא כופר בעבודה זרה. רק מרדכי לא היה לו את הפחד גם כן להראות את זה בפומבי, לגלות את זה ולהתנהג ככה בחיי היומיום באופן גלוי. אבל כשהמן תפס את הסוד שבעצם זה כל עם מרדכי, אז הוא רצה להשמיד את כל היהודים. אומר אז המדרש משל על המן הרשע, להבין מה בדיוק עובר בראש של המן הרשע ולהבין את הסיפור. מה סיפור הדברים שהולך פה? אז משל אומר המדרש של עוף, ציפור, שעומד על שפת היאור, והוא בונה את הקן שלו בשפת הנהר, בשפת הים, ואז הגלים מגיעים, וביום אחד

04:21 הגלים של הים שוטפים את הקן של הציפור. הוא כועס. זאת אומרת, שטפו לי את הקן. אז הוא הולך ומחליט שהוא הולך להפוך את הים ליבשה. הוא הולך לעשות, לייבש את הים הזה, את הנהר הזה. הוא נעמד ומתחיל עם המקור שלו להוציא טיפות מהים ולהעביר את זה ליבשה. הוא מחליט לעשות מהים יבשה. עבר שם ציפור אחר, אומר המדרש, נעמד על גבי הציפור הזה ואמר לו: טיפש כמותך. גם אני ניסיתי לעשות את זה. זה לא קרה וזה לא יקרה אף פעם. אתה לא תוכל לייבש. בסוף אתה תיגמר והים הזה יישאר. אומר אותו דבר המדרש: הקדוש ברוך הוא אומר להמן הרשע. המן הרשע רצה לקחת ולייבש את עם ישראל, להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים. אומר לו הקדוש ברוך הוא: אתה רוצה לייבש? אתה רוצה להחריב, רחמנא ליצלן, להשמיד את עם ישראל? טיפש כמותך. אני, כביכול הקדוש ברוך הוא, גם אני אמרתי להשמידם חס וחלילה. ואז הוא מביא את הפסוק של חטא העגל. כאן נכנס הקשר הנפלא בין פרשת השבוע לחג הפורים. אנחנו יודעים שזה לא מקרה שפרשת השבוע עם החגים, אז כבר ידוע, כתוב כבר בקדמונים שיש קשר פנימי בין פרשת השבוע גם לחגים והמועדים. אומר המדרש דבר נפלא: הקדוש ברוך הוא אמר להמן הרשע, גם אני ניסיתי להשמיד את עם ישראל. פרשת כי תשא, כשבני ישראל חטאו בעגל, חטאו בחטא נורא ואיום של עבודה זרה, והקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו שהוא הולך להשמיד את עם ישראל. הרף ממני ואשמידם. פסוק בפרשה. ואף על פי כן לא יכולתי, כי משה רבנו ניצב בפרץ והוא התפלל עליהם והצליח להפוך את מידת הדין למידת הרחמים. הוא מביא את

06:31 הפסוק בתהילים: "ויאמר להשמידם לולי משה עמד בפרץ". שמשה רבנו עמד בפרץ, הוא התפלל לעם ישראל, והוא הצליח להפוך את המצב למידת הרחמים. והקדוש ברוך הוא, "סלחתי כדבריך". אומר הקדוש ברוך הוא להמן: טיפש, אם אני לא הצלחתי לפעול את זה, אתה בטוח שלא תצליח? חייך, אני נשבע, אומר הקדוש ברוך הוא, שבסוף הראש שלך יעלה לתלייה והראש שלהם ילך לחיים, לחיים אמיתיים, לחיים נצחיים. וזה הסיפור של מגילת אסתר. אה, כמה נפלא המדרש הזה. כמובן בימינו אלו, כשאנחנו מתבוננים ורואים את הסיפור של אומות העולם, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, מדברים, מדברים ואומרים ומכריזים שהם הולכים רחמנא ליצלן להשמידם. והקדוש ברוך הוא מראה להם פעם אחרי פעם איך שבסוף, סוף גנב לתלייה, שהראש שלהם יתעלה. וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר, כן תהיה לנו. אבל אנחנו מנסים. זה המדרש. מדרש יפה, מדרש נפלא. השאלה היא מה העומק, הסיפור של המדרש? מה זה בא להגיד לנו? מה ההסברה פה? מה הוויכוח שיש בין הקדוש ברוך הוא והמן הרשע? מה פירוש חבר אומר שהחבר שלו הגיע ואומר לו: אל תעשה את זה. אל תהיה טיפש. מי כאן החבר של מי? כביכול במשל יש פה שתי ציפורים. יש עוף שרוצה לייבש את הים ויש את העוף שאומר לו: אל תייבש את זה, אל תהיה טיפש, כי אני נשארתי בלא לחם. אבל מי כאן החבר? מדברים פה במשל זה הקדוש ברוך הוא והמן הרשע. אז איך הקדוש ברוך הוא, המן הרשע, אנחנו יכולים להביא על זה דוגמה מהחבר? מה הקשר בין הסיפור של חטא העגל עם הסיפור של המן הרשע? מה זאת אומרת שהוא רצה לייבש את הנהר והוא

08:46 אמר לו: זה לא יעזור לך. אז כאן מגיע עומק הדבר. כשאנחנו מבינים על מה מדובר פה, זה יפתח לנו את העיניים גם להבין את המצב של ימינו, להבין את שבחם של ישראל, את היוקר של עם ישראל ואיך שאף אחד לא יכול חס ושלום לעשות שום דבר רע ליהודי. מהו הכוח המיוחד של עם ישראל? וזה בעצם מחזיר אותנו לסיפור של פורים והבנת העומק. מה קרה שם בסיפור של פורים, וזה מה יחזיר אותנו עוד יותר לסיפור של חטא העגל, שגם שם היה משהו דומה, ואז נבין את הקשר בין שני הסיפורים בצורה נפלאה ביותר. אז בואו נתחיל עם הסיפור הראשון. עם ישראל קיבל את התורה במתן תורה. היה רגע היסטורי. עם ישראל יצא ממצרים. הקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל. "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש", "והייתם לי סגולה מכל העמים", אומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל בהתחלת חודש סיוון. בכמה שבועות אחרי שיצאו ממצרים, העם הנבחר והקדוש ברוך הוא בא לתת להם את התורה וההתגלות האלוקית הנפלאה של מתן תורה. ובני ישראל אומרים נעשה ונשמע והופכים להיות לעם ה', העם הנבחר, נפלא ביותר. מגיע ארבעים יום אחרי זה, והעם הזה נכשל בחטא הכי חמור, מן הקצה אל הקצה. "אלה אלוקיך ישראל", מחפשים להם איזשהו עגל להפוך אותו לעבודה זרה. הדבר החמור ביותר, בגידה בנאמנות בצורה הכי איומה שיכולים לחשוב. רק עכשיו, ארבעים יום לפני זה, קיבלת את התורה. ראית את ההתגלות האלוקית ההיסטורית היחידה שהייתה בעולם, שהקדוש ברוך הוא בעצמו מתגלה, ושכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר. היה התגלות אלוקית פנים אל פנים. ורק ארבעים יום אחרי זה והעם נכשל בחטא חמור

10:54 ביותר. הקדוש ברוך הוא אומר: אני לא צריך כזה עם. אני רוצה לכלות אותם רחמנא ליצלן מעל פני האדמה. משה רבינו מצליח להפוך את המצב. מה הסוד של משה רבינו? משה רבינו נעמד ומתפלל והוא אומר "עמך הגוי הזה", ומגלה לקדוש ברוך הוא שבעצם יהודי לא רוצה להיפרד מהקדוש ברוך הוא. משה רבינו מגלה את העומק של עם ישראל, ומצליח ומצליח במילים שלו לגלות את המהות הפנימית של יהודי, להפוך את החושך לאור, להפוך את המרירות למתיקות. אומר המדרש: זה בדיוק מה שמשה רבינו עושה וכל התהליך והדו־שיח שיש בינו לבין הקדוש ברוך הוא. בפרשת כי תשא. הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו: "לך רד כי שיחת עמך", תרד מהר, כי העם שלך שיחת. אומר משה רבינו: הקדוש ברוך הוא, עמך ולא עמך? עמי ולא עמך? הם שלי, הם לא שלך? הרי הם שלך, עמך הגוי הזה. הם שלך בדיוק כמוני. זה לא רק משחק מילים, עמך או עמי, אלא יש פה משהו הרבה יותר מעבר לזה. משה רבינו ידע שיהודי לא שייך לעשות כאלו שטויות. משה רבינו הבין את העומק של עם ישראל. יהודי לא שייך לכל זה. זה היה אילוץ מהסביבה, מהחברה, ערב רב שבאו, שכנעו אותם. רש"י מביא את הדוגמה של בני השפחות שקלקלו ואז חשבו שגם המלכה היא זאת שעשתה את החטאים, אבל בעצם לא היה שייך אליה. הם בלבלו אותה, הכניסו אותה למערבולת, אבל היא בעצם טהורה ונקייה. משה רבינו בחטא העגל הצליח על ידי התפילה שלו לא סתם לבקש סליחה, אלא לעורר את העומק של יהודי. להפוך את המרירות למתיקות. אומר המדרש: "ויחל משה את פני ה' אלוקיו". הפסוק שמדבר על

13:17 תפילת משה, כתוב ויחל משה. מה התרגום של המילה ויחל? יש כמה פירושים. אחד מהם, אומר המדרש, שזה מלשון מתיקות, מביא מילה בלשון הקודש, בארמית חילוי, שזה אומר להמתיק. ויחל משה. משה רבינו המתיק את המרירות. המדרש אומר גם פה גם כן משהו נפלא. המדרש אומר שגם פה היה דו־שיח בין הקדוש ברוך הוא למשה, שלא כתוב מפורש בתורה, אבל דו־שיח נפלא ביותר. הוא אומר ככה: כשעם ישראל יצאו ממצרים ועברו את ים סוף, אז בהמשך לזה היה הסיפור של המים המרים. כולנו זוכרים. פרשת בשלח היה סיפור של מי מרה, המים המרים. משה רבינו רואה נחל, באר או נהר של מים מרים שאי אפשר לשתות מזה, ולא יכלו העם לשתות. כתוב במדרש שמשה רבינו בדעתו, במחשבתו, היה: למה יש נהר שאי אפשר ליהנות ממנו? מה התפקיד שלו? מה התועלת? מה הוא עושה פה? בשביל מה צריכים אותו? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אל תגיד ככה, אל תחשוב ככה. אתה לא חושב נכון. הרי אני הבורא, ואני הקדוש ברוך הוא. יש לך ספק האם יש דברים בעולם לבטלה? יש לך ספק שהמים האלו נמצאים פה סתם כך? לא. אתה טועה. ברור שיש לזה משמעות. אל תגיד למה. רק תתפלל ותבקש שהמים המרירים יהפכו למים מתוקים. וזה מה שהפסוק מספר שם בסיפור של מרה. ויורהו ה' עץ, אומר המדרש, ויורהו. הוא לימד אותו. הקדוש ברוך הוא לימד למשה ואמר לו: משה, תזכור, כשיש מצב של מרירות, אל תתחיל לשאול שאלות למה, אלא תבקש שהמרירות תתהפך למתוק. ויורהו ה' עץ וימתקו המים. משה רבינו, עץ מלשון עצה גם כן, נתן לו עצה להתפלל שהמרירות תהפוך למתיקות.

15:27 אומר המדרש, משה רבינו שמע, למד והפנים. זה קרה מיד אחרי קריעת ים סוף, שבוע אחרי יציאת מצרים, בערך שבוע, עשרה ימים. כמה שבועות אחר כך, כשהגיע המצב של חטא העגל, והקדוש ברוך הוא אומר למשה: שיחת עמך, ואני הולך לכלות אותם מעל פני האדמה. רחמנא ליצלן. הקדוש ברוך הוא רוצה למחוק את עם ישראל, כועס עליהם, להשמיד. משה רבינו אומר לקדוש ברוך הוא: ויחל מלשון מתיקות, ויחל מלשון דבש, חילוי. הוא אומר לקדוש ברוך הוא: אתה זוכר בשעתו, כשהיו מים המרים, אמרת לי בוא נהפוך את המרירות למתיקות. עכשיו זה הזמן. אני מבקש ממך שתהפוך את המרירות של עם ישראל למתיקות. תגלה את היופי שלהם, תגלה את הפאר, את המתיקות, את הדבש שנמצא בתוך כל זה. וכך היה המשך הסיפור, שאז התגלה שבעצם היהודים לא שייכים לכל זה. אז הייתה הכפרה והסליחה ויום הכיפורים. זה בעצם כל הסיפור של חטא העגל, שהתגלה שהחטא, הפשע, העוון, עבירה אצל יהודי לא מסמל את היהודי. זה דברים חיצוניים שהיצר הרע, הסביבה הרעה, דברים מסביב שיכולים לתקוף אותו, אבל הוא בעצמו, יהודי הוא יהודי תמיד. יהודי תמיד רוצה להיות חלק מהקדוש ברוך הוא. יהודי הוא בן אדם, וזה בעצם הסיפור של המגילה. הסיפור של המגילה זה ממש אותו סיפור, אותו דבר עם מרדכי. עם ישראל נמצא שבעים שנה בגלות בבל. לפי החשבון שלהם זה היה שבעים שנה, כמו שכתוב במדרשים איך הם ספרו את השבעים שנה, ושם נמצאים בתקופות קשות ביותר, עם הרבה סבל גשמי ורוחני, ולאט לאט הם מתחילים להתערבב, להתערב, להיות חלק מחיי הנוכרים, חיי הגויים. נהנים מסעודתו של אותו רשע, למרות שכתוב במדרש שזו הייתה סעודה כשרה, לא היו בעיות

17:43 של כשרות באוכל, כרצון איש ואיש, אבל הם נהנים. הם מתחילים ליהנות מהגוי, ליהנות מהגלות, ליהנות מזה שהגוי נותן להם מקום ומחשיב אותם. מתחילים להחשיב את העולם, את הטבע, את הגוי, את אומות העולם. אומר להם הקדוש ברוך הוא: יאללה, אם זה מה שאתם רוצים, תיהנו, תסמכו על הגוי. ואז מתחיל כל הבלגן של גזירת המן, שהוא בא להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. אבל מה קורה? דווקא שם, שם מתגלה היופי של עם ישראל. ישנו עם אחד. אפילו המן ידע את האמת. עם ישראל הוא לא שייך לכל הזבל. עם ישראל לא שייך לכל ההתנהגות השלילית. עם ישראל הוא עם אחד במהותו, גם עכשיו הוא עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים. אז יש התנהגות של העמים שמשפיעה עליו, אבל זה לא הוא, זה לא המהות שלו. והנה תראה, ברגע שהייתה הגזרה, ברגע שהיה משהו שהלחיץ את עם ישראל, הכניס אותם למתח, אז ברגע הזה לך כנוס את כל היהודים. פתאום מתגלה שיהודי הוא יהודי, וכמו שאדמו"ר הזקן חוזר ואומר תמיד בכל המאמרים שלו, שכל השנה כולה לא עלתה על דעתם אפילו מחשבת חוץ, חס וחלילה. אף יהודי לא חשב לרגע אחד מחשבה לעזוב את היהדות שלו, לעזוב את האמונה שלו, למרות שהם היו בניסיון הכי קשה בהיסטוריה. הם היו מתחת לאומות העולם ששלטו אז על עם ישראל כולו באופן שלא הייתה דרך להינצל, כי אחשוורוש היה מלך על כל האזור, מאה עשרים ושבע מדינות, כל היהודים היו שמה. לא היה איפה לברוח. הגזרה הייתה נראית שזה הגרוע מכל, ולמרות זאת אף יהודי לא הייתה לו שום מחשבה. אז התגלתה המהות הפנימית של יהודי. אז בעצם יוצא שפורים

19:50 ופרשת כי תישא יש להם קשר כל כך עמוק. דווקא פה מתגלה העומק של יהודי, וזה בעצם המשל שהמדרש אומר. המן הרשע רואה את עם ישראל, הוא רואה ים. ים מסמל על האור האלוקי, הים של ים החוכמה, הים של מי הדעת. שיהודי הוא עטוף בחוכמת התורה. יהודי עטוף בחוכמה אלוקית. יהודים עם התורה הם כמו דגים בים. כידוע הסיפור של רבי עקיבא שאמר יהודי לא יכול להתנתק מהתורה כי התורה היא חיינו, כמו שאצל הדגים המים זה החיים שלהם. הים מסמל על הקשר הפנימי של יהודי עם הקדוש ברוך הוא כמו דגים בתוך הים. אומר המן הרשע: אני הולך לייבש את הים. הוא רוצה להרחיק את עם ישראל מהקדוש ברוך הוא. הוא רוצה להוציא מהם את החיות הזאת, את הקדושה הזאת, את הדבקות באור האלוקי. הוא רוצה להפוך אותם ליבשה. אז אומר לו הקדוש ברוך הוא להמן, הוא אומר לו: הרי בחטא העגל התברר, גם אני חשבתי באותו זמן שעם ישראל הוא הגיע לשפלות בהתנהגות שלו ורציתי להשמיד אותם. ואז התברר שעם ישראל חי וקיים. אז התבררה האמת. משה רבנו הצליח להפוך את המרירות למתיקות, לגלות שיהודי בעצם אף פעם לא רוצה להיות רחוק מהקדוש ברוך הוא. זה מה שמשה רבנו פעל אז, וזה מה שמרדכי היהודי, שהוא היה ניצוץ של משה רבנו. כתוב בספרים שמרדכי, כתוב במדרש, מרדכי בדורו כמשה בדורו. כתוב בספרים שאיש יהודי בגימטריה מרדכי, איש יהודי בגימטריה משה. זאת אומרת שיש קשר בין מרדכי למשה רבנו. אז כמו שמשה רבנו מצליח לעורר את הנקודה היהודית בעם ישראל, לגלות מיהו היהודי, מהו היהודי, ועל ידי זה הוא פועל שהקדוש ברוך הוא יסלח לעם ישראל בחטא הראשון.

22:00 אותו דבר קורה גם עכשיו. מתברר שיהודי אף פעם באמת לא רוצה להיות רחוק. יהודי אף פעם לא סומך על אחשוורוש. זה היה איזה רגע של חלישות הדעת. הם לא עשו אלא לפנים, אומרת הגמרא, כל ההתנהגות של עם ישראל זה רק התנהגות חיצונית. בפנימיות של יהודי הוא תמיד רוצה להיות דבוק לקדוש ברוך הוא, וברגע שהפנימיות הזאת מתגלית, אז באותו רגע מתגלה שאי אפשר לנגוע ליהודי. וזה מה שהקדוש ברוך הוא אומר להמן. ולכן בקטע הזה המדרש קורא לזה חברו. יש פה סוד מאוד מאוד עמוק. לא ניכנס לזה עכשיו, אבל מובא בתורת החסידות שזה מה שקשור עם השורש, השורש הגבוה שיש. כתוב בחסידות שיש את עולם התוהו, עולם התוהו, שזה השורש של כל המציאות, של הסטרא אחרא והקליפה, וזה נקרא בבחינת חבר, כביכול הוא רוצה להתחבר לקדושה. והוא אומר לו כן. אז זה הסיפור של הקדוש ברוך הוא אומר להמן הרשע: חברו המן יש לו שורש מאוד גבוה, השורש שלו בעולם התוהו, ושם הוא יכול לראות דברים בצורה אחרת, והוא חושב שהוא יוכל להתגבר על עם ישראל. אומר לו הקדוש ברוך הוא, כמו שאני לא הצלחתי להתגבר על עם ישראל אז בזמן של חטא העגל, כי התגלה שיהודי הוא תמיד מתוק, מתגלה המתיקות, ולכן אותך יתלו על העץ והם ילכו לחיים. אותו דבר גם פה הולך להיות הנס הגדול של ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. וזה המסר הנצחי שאנחנו לוקחים גם מפרשת השבוע, פרשת כי תישא, וגם מהסיפור של חג הפורים על הכוח הנצחי של עם ישראל, על היופי, על המתיקות, על המהות. ואנחנו רואים את זה איך שיהודי מתעורר לתשובה, שכל עם ישראל מתעורר והקשר

23:59 הנצחי של האמונה של יהודי בקדוש ברוך הוא. וזה מה שמביא שהקדוש ברוך הוא הופך את החושך לאור, את המרירות למתיקות, ומביא שליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. כן תהיה לנו. וזה גם הסיפור של הימים האלה שאנחנו עוברים בחג הפורים ומתכוננים להגיע לחג הפסח. שנזכה גם כן שיאיר האור האלוקי על כל יהודי ויהודי, ושנזכה כבר מהגאולה של פורים לעבור לגאולה של פסח, לגאולה הנצחית, לגאולה השלמה של כל עם ישראל וכל העולם כולו, ושנזכה כבר ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.