מדוע פורים גדול אפילו מיום הכיפורים? | סודו של החג לאור החסידות

00:00 כל המועדים עתידים להתבטל חוץ מפורים. כך אומר המדרש, ילקוט שמעוני במשלי, שחג הפורים זה החג הכי חשוב מכל חגי השנה, עד כדי כך שגם כשמשיח יבוא ואז כל המועדים עתידים להתבטל, פורים לא הולך להתבטל. יש שם עוד דעה באותו מדרש, רב אלע-- רבי אלעזר, הוא טוען שגם יום כיפור לא הולך להתבטל. אז יש פה שני דברים מעניינים. דבר אחד מעניין זה שפורים ויום הכיפורים יש להם איזה קשר. שתי החגים היחידים שעליהם אומרים שלא הולכים להתבטל גם כשמשיח יבוא. מצד שני, מה שמעניין זה שבקשר לפורים אין מחלוקת. זה המדרש אומר בלי להגיד מי אומר את זה. כלומר שכולם סוברים, כולם אומרים שפורים לא הולך להתבטל. בקשר ליום הכיפורים זה דעה של רבי אלעזר. לא כולם סוברים ככה. אז רואים שמצד אחד פורים עוד יותר גבוה אפילו מיום הכיפורים, והשאלה המתבקשת זה מה יש כל כך בפורים? מהו הסוד? מה העומק? מה נסתר בפורים? החג הזה, המיוחד, שעליו אומרים דברים כאלה נפלאים. מה זה אומר? גם צריכים להבין שכל המועדים הולכים להתבטל. הרי אנחנו יודעים שהתורה היא נצחית והמצוות הן נצחיות. הרמב"ם אומר לנו את זה בספרו, ספר ההלכה שלו, שכל דבר של דברי תורה הוא קיים לעד ולעולמי עולמים. מה הפשט? מה זאת אומרת שהמדרש אומר כל המועדים עתידים להתבטל? בדרך כלל הרבה מפרשים אומרים לנו שהפירוש הוא בקשר לנושא השמחה. הרי חג, בדרך כלל החגים זה מועדים לשמחה, כמו שאומרים בתפילות. כלומר שהחג בעצם במהותו הוא זמן שקשור עם זמן של שמחה. ועל זה אומרים שמכיוון שמשיח יבוא, הרי השמחה תהיה גדולה ביותר. שמחת הגאולה, שמחת עולם על ראשם, תהיה שמחה עצומה של

02:23 שמחת הגאולה. אז מגודל השמחה, אז השמחה של החגים לא תהיה להם כזו חשיבות. כלומר, זו לא הכוונה שהחגים הולכים להתבטל. חס וחלילה, שמשיח יבוא לא יהיה יותר פסח, לא יהיה יותר שבועות, לא יהיה סוכות, אלא כל המטרה של החגים זה לשמחה. מועדים לשמחה. שמחת הגאולה תהיה שמחה כל כך גדולה שהשמחה של החג לא תהיה לזה את אותה חשיבות כמו שיש לזה עכשיו. הדוגמה שמובאת לזה בספרים זה כמו שהגמרא אומרת את הלשון ״שרגא בטיהרא״. כלומר, תאר לעצמך באמצע הצהריים אתה נמצא ברחוב והשמש מכה בכל התוקף, ואתה מדליק נר קטן, גפרור קטן. אז נר קטן שנמצא באור של צהריים כאילו שהוא לא קיים. אתה אפילו לא רואה אותו. אין לזה שום תפיסת מקום, אין לזה שום ערך. אותו דבר אומרים שהחגים והמועדים ביחס לגאולה לא יהיה להם ערך, כי השמחה של ימות המשיח היא שמחה גדולה ביותר. וזה מה שהמדרש מסביר לנו, שפורים, השמחה של פורים היא שמחה כל כך גדולה, עוד יותר, שאפילו בימות המשיח, עם כל גודל השמחה של ימות המשיח, השמחה של פורים תהיה השמחה שגם בימות המשיח ירגישו אותה. הסבר יפה, אבל קשה להבין את זה. קודם כל למה באמת? מה יש בשמחה של פורים שגם כשמשיח יבוא עם כל השמחה הגדולה של העתיד לבוא, גם השמחה של פורים תהיה לה חשיבות מיוחדת גם ביחס לימות המשיח. והדבר השני, לפי זה לא מובן למה רבי אלעזר אומר יום הכיפורים? מה הקשר? יום הכיפורים זה לא יום של שמחה. החגים של שמחה זה פסח, שבועות וסוכות. שם נאמר ״ושמחת בחגך״. על יום הכיפורים לא כתוב ״ושמחת״. ולמה? מה עם ראש השנה? זה

04:27 בדיוק בקטע הזה. ראש השנה בדיוק כמו כיפור. אז חייב להיות פה משהו יותר עמוק. וכאן מגיעה תורת החסידות ומסבירה לנו את העומק של יום הכיפורים. על זה אנחנו נדבר היום. להבין מה יש כל כך בחג הפורים. מה הקשר של פורים ויום הכיפורים? ולמה חג הפורים יותר גדול מיום הכיפורים? ולמה אנחנו אומרים שכשמשיח יבוא גם אז חג הפורים יהיה לו חשיבות מיוחדת. במילים פשוטות אנחנו מנסים להבין מה העומק, מה נסתר, מה נמצא, מה המשמעות של חג הפורים. זה חג די מבולבל. מצד אחד אנחנו רואים פורים, יש הרבה בלגן, אנשים שותים ולא... יותר מהרגיל. ״חייב איניש לבסומי בפוריא״, כמו שהגמרא אומרת שבפורים יש מצווה לשתות יין יותר מהרגיל. ואז יש את הנושא של, של השמחה בלתי מוגבלת, שלפעמים אנחנו רואים אותה כאילו באור של בלגן, של חגיגה. מצד שני, כשמתחילים להסתכל ולחפש בספרי החסידות אנחנו מוצאים את העומק של חג הפורים בצורה עמוקה ביותר. חג נפלא ביותר, עד כדי כך, כמו שכתוב בזוהר, שבעצם הזוהר מגלה לנו את הסוד של המדרש הזה, שהזוהר כותב שהפורים וכיפורים הם מילים דומות, אבל יום כיפורים זה רק כמו פורים. אז בזה הזוהר נותן לנו את הרמז למה שאנחנו רואים פה במדרש, שיש קשר בין פורים ויום הכיפורים, וביחד עם זה חג הפורים יותר גבוה אפילו מיום הכיפורים, שלכן יום הכיפורים נקרא כיפורים. זה לא פורים, זה רק דומה לפורים. פורים יותר גדול. וואו, מה כל כך נפלא בחג הפורים יותר מכל הדברים? אז אנחנו נתעמק היום בנושא הזה, וזה מוסבר בתורת החסידות, מיוסד על פסוק בשיר השירים. פסוק נפלא בשיר השירים, שאם אנחנו נבין את עומק הפסוק אנחנו יודעים ששיר השירים

06:33 זה הכל משל. שיר השירים זה קודש קודשים, כמו שכתוב בגמרא. זה, זה המדרש. זה הספר שיר השירים. שלמה המלך עשה את ה... את המשל של האהבה הנפלאה שיש בין הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, הכל במשל של איש ואישה. ולכן כתוב במדרש שרבי עקיבא, כשהוא למד שיר השירים, זלגו עיניו דמעות. היו אצלו דמעות בעיניים, כי הוא הבין את הסוד. הוא ראה בפסוקים של שיר השירים את סוד האהבה שיש בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל, ודווקא בזמנים של חושך. ואם אנחנו לומדים את הפסוקים בשיר השירים בצורה נכונה, אז אפשר לגלות בתוך כל פסוק ופסוק את עומק האהבה שיש בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל וכנסת ישראל לקדוש ברוך הוא. אחד הפסוקים היותר נפלאים שיש בשיר השירים, שיש לזה קשר עם חג הפורים, במיוחד על פי פנימיות התורה, זה פסוק שאומר: "אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן". הפסוק אומר, מדבר כמו שאמרנו, הקדוש ברוך הוא מדבר לכנסת ישראל ואומר לה: "אם לא תדעי לך". יש את המושג של "היפה בנשים". הוא מסמל את כנסת ישראל, כנסת ישראל מבחינת אישה, הקדוש ברוך הוא החתן, עם ישראל היא הכלה. הוא קורא לכנסת ישראל בשם "היפה בנשים". ואז הוא אומר: "אם לא תדעי לך", את, את לא תדעי איפה היא נמצאת, את לא יודעת איפה היא, מה קורה איתה, איפה, מה, מה הסיפור שלה. אז "צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיי, את גדיותייך על משכנות הרועים". מה בדיוק הפסוק בא להגיד לנו פה? וכאן בפסוק הזה נמצא העומק, החג של העומק, ההבנה בסוד של חג הפורים ייתן לנו הבנה נפלאה ביותר. כמו שאמרנו,

08:46 עם ישראל נקרא "היפה בנשים". אם אנחנו נסמל את זה בקשר לסיפור המגילה, ביחס לסיפור של עם ישראל בזמן של גלות, אז יש את עם ישראל כפי שהוא נקרא "היפה בנשים", שזה אסתר המלכה, ויש את עם ישראל כפי שהוא נקרא "היפה בנשים", שזה הולך על רחל אמנו. הרי רחל אמנו, כמו שכתוב בפסוק, רחל הייתה יפת תואר ויפת מראה. גם על אסתר המלכה אומרת המגילה דברים דומים. "ותישא חן וחסד בעיני כל רואיה" וכולי וכולי. אז אנחנו מוצאים דמיון בין אסתר המלכה ורחל אמנו. מצד שני, אבל רחל מסמלת את כנסת ישראל בזמן של גאולה, בזמן שבית המקדש היה קיים. המילים "היפה בנשים", אם אנחנו נעשה את המספר של הגימטריה, זה יוצא חמש מאות ושתיים. המספר חמש מאות ושתיים זה המספר של השנים של אברהם, יצחק ויעקב. אם נעשה את החשבון, השנים שאברהם אבינו חי: מאה שבעים וחמש. השנים של יצחק זה מאה שמונים. השנים של יעקב זה מאה ארבעים ושבע. נצרף את כל המספרים האלה ביחד, אז אנחנו נגיע למספר חמש מאות ושתיים. כלומר, כל המציאות של האבות, אברהם, יצחק ויעקב ביחד, זה "היפה בנשים". מסביר, מוסבר על זה במאמרי חסידות. הרבי מדבר על זה באחד המאמרים שלו של חג הפורים, מאמר נפלא, מסביר לנו. זה אומר, הרי אנחנו יודעים שכל יהודי יש לו בנשמה. קיבלנו את האבות. האבות פירושו שכל יהודי יש לו בירושה. קיבלנו את האהבה של אברהם, את היראה של יצחק, את התפארת, את הרחמים של יעקב. האבות היו מרכבה לקדושה עליונה, והחיבור של כל האבות ביחד. רחל, רחל אמנו, היא כוללת. היא מכניסה בתוכה, כוללת בתוכה את כל מה שהיא קיבלה מיעקב ודרך

11:19 יעקב, יצחק ואברהם. כל שלושת האבות נמצאים ברחל אמנו, וזה המספר "היפה בנשים" בגימטריה חמש מאות ושתיים, שזה כולל את כל המדרגות, כל השלבים, כל הבחינות, גם אהבת השם, גם יראת השם, גם הרחמים, שזה בעצם עבודת השם באופן הכי מושלם והכי נפלא, שזה, זה הביטוי של יופי. מוסבר בחסידות שיופי זה מגיע כשיש כמה צבעים ביחד. כשיש לך צבע אחד זה לא יפה. לבן לבד זה עדיין לא יפה. ירוק לבד זה לא יפה. כשיש גוונים, צבעים שמתחברים, כמה צבעים ביחד, אז הופך להיות ליופי. היופי של עם ישראל זה החיבור שיש לנו גם מאברהם, גם מיצחק וגם מיעקב. וזה הפירוש. רחל הייתה יפת תואר, יפת מראה, בעבודה של כל יהודי. זה עבודת השם באופן של התכללות ויופי, שבן אדם מסוגל לעבוד את השם בכל מיני אופנים וצורות, לא רק בצורה אחת, לא רק באופן אחד. יש בן אדם שהוא אוהב לעבוד את השם רק באופן אחד. הוא אוהב את השם רק באהבה, אין לו זה ה-- "היפה בנשים". עבודת השם בצורה מושלמת זה שבן אדם מסוגל לעבוד את השם בכל האופנים וכל הצורות, כי זה אומר שיש לו את ההתבטלות המושלמת, שהוא עובד את השם בכל הצורות וכל האופנים, כי הוא בטל לקדוש ברוך הוא, ולכן הוא לא מצמצם את עצמו רק באופן אחד. הוא לא עובד את השם רק באופן אחד, הוא מחבר את כל האופנים ביחד, וזו הדרך הנכונה לעבוד את השם. יש על זה סיפור שלם שבשעתו מספרים, ומובא גם בספרי וכתבי חסידות, שהיה מלחמה בזמן של הבעל שם טוב, או בתקופה ההיא הייתה מלחמה גדולה, והמלחמה הייתה בין אומות העולם. כמה וכמה

13:13 שניים נלחמו ביניהם, וגדולי ישראל הצדיקים אמרו שמהמלחמה הזאת אנחנו יכולים לקחת דרך בעבודת השם. ואחד מהדברים שלמדו מהמלחמה הזאת היה שהם ראו שהצורה איך הצליחו במלחמה זה כשהצבא, הצבא שנלחם באויב, עשו את האסטרטגיה בניצחון המלחמה הזה שהם הלכו שלוש קבוצות כנגד קבוצה אחת. זאת אומרת, הם לא הלכו קבוצה מול קבוצה, אלא הם עשו שלוש קבוצות מול קבוצה. על ידי זה שעשו שלוש קבוצות מול קבוצה הם הצליחו לשבור את הקבוצה הזאת, וככה הם הצליחו לשבור את כל הקבוצות ולנצח במלחמה, ולקחו מזה דרך בעבודת השם. וכמו שאמרנו שזה הנושא של לחבר את כל השלבים בעבודת השם, שבן אדם עובד את השם רק באופן אחד, אז יכול להיות התנגדות גם היצר הרע ואז הוא יכול ליפול במלחמה הזאת. אם אתה באמת רוצה לנצח במלחמה, צריך להיות באופן של לחבר את כל האופנים, את כל הצבעים ביחד. גם אברהם, גם יצחק וגם יעקב. ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה כי היה לה את היופי הזה, את ההתכללות, את החיבור של כל הצבעים וכל הגוונים וכל הצורות בעבודת השם, ודווקא ככה יכולים לנצח את המלחמה. לכן אנחנו מוצאים בסיפור של יעקב אבינו כשהוא בא לקחת את רחל. כשיעקב פגש את רחל, מה כתוב? שהייתה אבן על פי הבאר והיו שלושה עדרי צאן. בדיוק עוד פעם מוצאים את השלושה עדרי צאן והאבן גדולה על פי הבאר. ויעקב אבינו בא והוא עם האצבע שלו מגלגל את האבן מעל פי הבאר. אז מוסבר באמת שזה בעצם כל הסיפור פה, שהוא לקח את שלושה עדרי צאן. הוא לקח את שלושת הדרכים בעבודת השם. כדי לנצח את המלחמה צריך שיהיה את כל המידות ביחד. ויעקב

15:11 אבינו היה לו את זה, כי הוא קיבל גם את הכוח של אברהם וגם את הכוח של יצחק וגם את הכוח של יעקב, ואת זה הוא מסר לרחל אמנו שזה מקור נשמות ישראל, כנסת ישראל, שזה הדרך לעבוד את השם. כל זה, זה היפה בנשים, כנסת ישראל בזמן של עבודת השם, כפי שצריך להיות עבודת הצדיקים. מה קורה אבל אם לא תדעי לך היפה בנשים? אם לא תדעי לך זה אומר יש רגעים של גלות, יש רגעים של הסתרת פנים, יש זמן שעם ישראל נמצא במצב של גלות פנימית. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, כי כנסת ישראל הם בבחינת אסתר, שזה מה שאמרנו. אסתר המלכה היא אסתר מלשון הסתרת פנים, זאת אומרת, כשכנסת ישראל במקום שתהיה ביפה בנשים שיראו בה באופן גלוי את עבודת השם בצורה הנכונה והשלמה והמושלמת, אז אם לא תדעי לך לא רואים את זה. מסתכלים על היהודי ולא רואים אצלו אהבת השם, לא רואים אצלו יראת שמיים, לא רואים אצלו את הרחמים, את עבודת השם הנכונה והאמיתית. ואיך יהודי צריך לעבוד את השם עם כל הצבעים וכל הצורות. אז אם לא תדעי לך היפה בנשים, מה עושים עכשיו? אסתר. וכאן הופכת להיות גזירת המן. מגיע המן, מגיע סמל הרוע, סמל הקליפה, סמל החושך, והמן, המן מול אחשוורוש, שאחרית וראשית שלו, הקדוש ברוך הוא, מלך אחשוורוש זה המלך הקדוש ברוך הוא. הוא צועק והוא טוען והוא מקטרג ואומר: ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. במקום שיהיה עם אחד, במקום זה מפוזר ומפורד. לא רואים בהם את היהדות, לא רואים בהם את הגאון יעקב, לא רואים בהם את היפה בנשים. וכאן מגיע הסוד של חג

17:03 הפורים, שדווקא החושך הזה, הקטרוג הזה, הגזירה הזאת, הגזירה האיומה של להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים שהמן רצה, זה עורר אצל עם ישראל את הכוח של מסירות נפש. חג הפורים, עם ישראל, דווקא בגלל שהיה מצב כזה של קטרוג, אז בזכות מרדכי איש יהודי, הוא עורר את היהודי אצל כל יהודי, ולא יכרע ולא ישתחווה. הוא הצליח לעורר את נקודת האמונה, נקודת הביטחון, נקודת הנשמה. הוא עורר אצל עם ישראל את היהדות שבהם. איש יהודי להיות בתוקף עם הגאון יעקב, שעל ידי זה הוא עורר את עם ישראל לתשובה. ברגע שעם ישראל התעוררו בתשובה, הם הפסיקו לישון. המדרש אומר: ישנו עם אחד. למה המן השתמש עם הביטוי ישנו? אומר המדרש: ישנו זה מלשון ישנו. ישנו עם ישראל, ישנו עם אחד. הם הלכו לישון, אבל הם... אני ישנה ולבי ער, אומר שלמה המלך בשיר השירים. יהודי גם כשהוא ישן בעצם הוא ער. הנשמה תמיד ערה לקדוש ברוך הוא. לפעמים צריכים לתת איזשהו סוג של מתח, לעורר גזירה וקטרוג. זה מה שבא כדי לעורר אצל עם ישראל את כוח התשובה. ברגע שהתעוררו בתשובה והם גילו את כוח המסירות נפש, אז עוד פעם התגלה שגם אסתר המלכה, למרות שבחיצוניות, כמו שהגמרא אומרת, ירקרוקת הייתה, כלפי חוץ כנסת ישראל נראים הם לא כל כך יפים, אבל דווקא ותמצא חן וחסד, וכל רואיה, מתגלה הפנימיות של הנשמה של היהודי, מתגלה מי זה יהודי באמת, היפה בנשים. לכן כתוב בספרים שהיפה בנשים, חמש מאות ושתיים, זה גם כן הגימטריה של ארור המן, וזה גם הגימטריה של ברוך מרדכי. אותה, אותה גימטריה. ארור המן בגימטריה חמש מאות ושתיים. ברוך מרדכי זה גם כן

19:16 בגימטריה חמש מאות ושתיים. זה אומר שגם פה נמצאת הבחינה של היפה בנשים. אז מה אומר לנו פורים? פורים בא ואומר לנו: אם לא תדעי לך היפה בנשים. כשהאהבה לקדוש ברוך הוא לא נמצאת באופן גלוי, אז צריך להתרומם למקום של למעלה מהדעת. אם לא תדעי לך, לא תדעי לך יש את זה באופן שלילי, שלא רואים. לא, לא, זה לא מאיר, אבל יש את זה גם באופן חיובי: לא תדעי, למעלה מן הדעת. בפורים יש לנו את החיוב: חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע. לא ידע זה להתרומם מעל הדעת. כשיהודי בחג הפורים מתרומם אל הלא ידע, למעלה מן הדעת, הוא יוצא מהשכל הקר והמוגבל ומתרומם למשהו יותר עמוק. זה בעצם שורש העניין של פורים. אם לא תדעי לך היפה בנשים, לא תדעי, להתרומם, להתגלות, להיכנס, לחפור לעומק הנפש, לגלות את הנקודה הכי עמוקה של היחידה שבנפש שיש אצלנו. ואז אם לא תדעי לך היפה בנשים, מתגלה שארור המן וברוך מרדכי, שזה בעצם הדבר הנפלא שאומרים, שעל ידי שיהודי בפורים הוא אומר לחיים, הוא שותה ומתרומם ושמח, והשמחה הבלתי מוגבלת מעוררת אצל יהודי את עומק הנשמה, שאז ברור אצלו שארור המן וברוך מרדכי, לא רק בגלל הסברים שכליים, שאז יש להם הגבלות, ואז השכל יכול גם כן להוליך אותנו לדרכים לא נכונות, אלא כשמרוממים את עצמנו אל הלא תדעי, אז צאי לך בעקבי הצאן. צאי, לצאת מה-- לצאת מהגבלות שלנו. כשמגיע חג הפורים, זה חג שיהודי מתרומם מעל הגבולות של השכל, הגבלות מעל הגבולות, הטבע מעל הגבולות של עבודת השם. כוח התשובה, שזה יותר גבוה אפילו מהצדיק. ולכן דווקא חג הפורים הוא חג יותר גדול מכל שאר החגים. זה הכוח המיוחד

21:28 שיש בפורים, שמתגלה אצל יהודי היהודי שבו. איש יהודי, הכוח הכי עמוק של יהודי, כוח האמונה, כוח המסירות נפש, שאז היהודי מתרומם לבחינה הכי גבוהה, שלמעלה מכל המדרגות, מכל הבחינות, מכל הגבולות. ולכן פורים, ההתגלות האלוקית של פורים יותר גבוהה מכל החגים. זה שכל חג יש בו שמחה מיוחדת, זה לא מתחיל מזה שאוכלים יותר בשר או עושים יותר חגיגות. זה מתחיל מזה שבחגים יש התגלות אלוקית מיוחדת. כל חג יש התגלות אלוקית, מוסבר בחסידות. חג הפסח מסמל את אברהם, התגלות החסד, אהבה. חג השבועות מבטא את יצחק, החג שקשור עם מתן תורה, אילו של יצחק, קול השופר שמגיע מעקידת יצחק. חג הסוכות מדבר על יעקב אבינו. יעקב הרי כתוב אצלו: ולמקנהו עשה סוכות. יש בחסידות הסברים שלמים איך שלושת המועדים הם כנגד שלושת החגים, אברהם, יצחק ויעקב, שלושת האבות. חג הפורים אבל זה מסמל את ה-- את ההסתר. זה מסמל שמתוך ההסתר מתגלה העומק של יהודי, עומק המסירות נפש, שהוא יותר גבוה גם מהבחינה של האבות. ולכן לעתיד לבוא תהיה התגלות אלוקית כל כך גדולה. כמו שאמרנו, אז ה-- אז ההתגלות, השמחה שקשורה עם חסד, עם המידות, עם אהבה ועם יראה, זה לא יהיה לזה ערך לגבי ההתגלות האלוקית הנפלאה שתהיה כשמשיח יבוא. אז יתגלה אור אלוקי אינסופי בלתי מוגבל, שלכן השמחה תהיה בלתי מוגבלת. אבל פורים, מכיוון שפורים הרי כל הנושא שלו זה חג שקשור עם גלות, שדווקא אז מתוך החושך מתגלה העומק היותר נעלה של יהודי, שהוא למעלה מכל המדידות. לא תדעי לך, למעלה מהדעת, למעלה מהגבלות. לכן גם לעתיד לבוא חג הפורים יהיה לזה כוח מיוחד. וזה הקשר בין פורים ליום הכיפורים. גם ביום הכיפורים,

23:38 כמו בפורים, מדברים על אותה נקודה. פורים כמו יום הכיפורים. הרי יום הכיפורים זה יום התשובה. מה זה יום התשובה? כמו שאמרנו, זה יום של התגלות היחידה שבנפש. החסידות מסבירה לנו שכל העניין של חג הפורים זה שיום הכיפורים, מה הכפרה של יום הכיפורים? זה שיהודי ביום הכיפורים מעורר אצלו, מתגלה אצלו היחידה, הכוח הכי עמוק של הנשמה, ולכן זה היום של התשובה. זה מה שעושה שביום הכיפורים הקדוש ברוך הוא סולח לנו, כי ברגע שמתגלה היחידה של היהודי, הכוח הכי עמוק של היהודי, אז הכל, הכל, הכל נהפך, כל, כל, כל הזדונות נהפכים לזכויות. אז פורים וכיפורים הם מאוד מאוד דומים. שני ימים, ימים של תשובה. מה אבל ההבדל ביניהם? למה פורים יותר גבוה מיום הכיפורים? אנחנו רואים את זה מאוד פשוט גם מבחינה הלכתית. בנוגע ליום הכיפורים כתוב שזה מכפר על כל העוונות, אבל חילול השם לא מתכפר. יש עבירה חמורה ביותר, הגמרא במסכת יומא, בסוף מסכת יומא, כשהגמרא מביאה את כל הרשימה ואומרת: מה, יש מצוות עשה, יש מצוות לא תעשה, יש מצוות של כרת וכולי. יום הכיפורים מכפר על הכל. חילול השם זה, זה לא פשוט. הגמרא שם מדברת דברים מאוד קשים על חילול השם. אנחנו יודעים שבפורים החטא של עם ישראל היה חילול השם. גם נהנו מסעודתו של אותו רשע. זה היה חילול השם בפרהסיה, שהם הלכו לסעודה של אחשוורוש ונהנו, והם חיללו שם שמיים בפרהסיה. וגם השיטה השנייה בגמרא שאומרת שזה היה בגלל שהשתחוו לצלם, זה עבודה זרה בפרהסיה. זה חילול השם הכי גדול שיכול להיות. ואף על פי כן מגיע פורים, הקדוש ברוך הוא, נהפוך הוא, סלח לעם ישראל, כיפר להם, מחל להם,

25:37 הפך את הגזרה של המן, כמו שהגמרא אומרת, כי אז התגלה שליהודי יש משהו יותר עמוק. ברגע שאצל יהודי מתעורר הכוח העצום הזה, כוח התשובה, כוח המסירות נפש, אז מתגלה באמת שכל החטאים זה משהו חיצוני, זה קליפה, זה לא המהות שלו. מתגלה המהות האמיתית של יהודי, אז הכול מתהפך, ונהפוך הוא. זה בעצם החג של פורים, שלכן גם כשמשיח יבוא, וזה מה שהגמרא אומרת, ונגיע ליום הכיפורים. מצד אחד הם דומים, אבל מצד שני על יום הכיפורים יש מחלוקת. לא כל כך פשוט. נכון, מצד אחד יש התגלות מאוד עמוקה ביום הכיפורים גם כן, מתעוררת אצל יהודי היחידה של הנשמה, שזה אומר שאז מתגלה כוח אין־סוף אלוקי נפלא ביותר, שזה גם בימות המשיח יהיה לזה משמעות. אבל סוף כל סוף ביום הכיפורים צריכים לעשות תשובה מיוחדת. צריכים תעניות, צריכים עינויים. כל ההלכות של פורים צריכים להתרומם, לצאת מהעולם כדי לקבל את זה. אבל פורים, החידוש הוא משתה ושמחה ויום טוב וסעודה. ובתוך כל המציאות הזאת, שיהודי נמצא במציאות של עולם וגשמיות ואכילה ושתייה ושמחה, ומותר בעשיית מלאכה בפורים, ויחד עם זה נרגיש אצלו שהוא למעלה מן הדעת, נרגיש אצלו הכוח האינסופי של הנשמה של יהודי. ולכן אומרים על פורים שכל המועדים עתידים להתבטל ופורים לא, לא יתבטל, כי בחג הפורים מאיר אצל כל יהודי הכוח הכי עמוק, שגם לעתיד לבוא יהיה לזה את החשיבות המיוחדת, שלכן זה לא הולך להתבטל. ולכן, כשמגיע עכשיו ימי הפורים, זה הזמן שכל אחד ואחד מאיתנו צריך לעורר בעצמו, לנצל את השעות האלה, לנצל את היום הזה, לנצל את הימים האלה, ימי הפורים. ״וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם״,

27:39 שמשמה לומדים את הכוח שיש לימי הפורים, שהפורים ישפיע על כל ימות השנה, שהשנה תהיה שנה מבורכת, שנה של ונהפוך הוא, שזה מתחיל מזה שבימים ההם כל אחד ואחד מאיתנו ייתן שאור הנשמה יאיר בנו, ייתן יפתח את הלב שלו, שברגע אחד ונהפוך הוא פירושו שבן אדם יכול להיות במצב הכי תחתון והכי נמוך והכי שפל שבשפל. ברגע אחד הוא יכול להפוך את עצמו לגמרי מן הקצה לקצה, כמו שהיה בנס של פורים, ככה זה גם בנשמה של, וככה גם כן יהיה בעצם בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב, שגם כן ברגע אחד תהיה קפיצה מהחושך הגדול לאור הגדול של ״ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם״, בגאולה השלמה בביאת משיח צדקנו. שיהיה לכל אחד ואחד מאיתנו פורים שמח ושמחת פורים על כל השנה.