למה חז"ל החביאו את הסוד של פורים דווקא בהלכות תשעה באב?

00:00 מי לא מכיר את המאמר חז"ל? משנכנס אדר מרבים בשמחה. אתם יודעים איפה נמצא מאמר חז"ל הזה? אם תשאל מישהו שלא בקי בש"ס, מה המקור? איפה כתוב משנכנס אדר מרבים בשמחה? אז בוודאי הוא יגיד שזה כנראה במסכת מגילה. מסכת מגילה זה המסכת שבו נמצאים כל דיני פורים, דיני מגילה. אז גם שם נמצא המאמר חז"ל משנכנס אדר מרבים בשמחה. אבל זה לא מדויק. המאמר חז"ל הזה נמצא דווקא איפה? במסכת תענית. ולא סתם במסכת תענית, אלא דווקא בסוף מסכת תענית, איפה שמדובר על ההלכות של חודש מנחם אב, תשעה באב. שמה יש את המשנה: משנכנס אב ממעטים בשמחה. מדובר על חודש אב, על ההלכות של חודש אב. מה קרה בחודש אב? מה קרה בתשעה באב? הגמרא הקשה שמדברת על הנושאים של חורבן בית המקדש וכל מה שקרה אז. ודווקא שמה יש את המאמר חז"ל הזה. הגמרא עומדת על המשנה. המשנה אומרת משנכנס אב ממעטים בשמחה. אז על זה הגמרא בדף כ"ט, הגמרא אומרת במסכת תענית בדף כ"ט, אומרת הגמרא: כשם, אותו דבר כמו שאומרים כשנכנס אב, משנכנס אב ממעטים בשמחה, אז אותו דבר משנכנס אדר מרבים בשמחה. אז לא פחות ולא יותר, איפה הגמרא מצאה לנכון להביא את נושא השמחה של חודש אדר? דווקא בתוך ההלכות של תשעה באב. כשם שמשנכנס אב ממעטים בשמחה, כך משנכנס אדר מרבים בשמחה. ואז הגמרא ממשיכה שבגלל שחודש אדר זה חודש של שמחה, ולכן אם יש למישהו דין ומשפט עם אומות העולם, עם גוי, שישתמש עם חודש אדר, כי אז בריא מזליה, המזל של יהודי יותר חזק וכולי. אז זה דבר נפלא. מה פתאום הדבר הזה, ההלכה הזאת של השמחה של חודש אדר

02:23 נמצאה דווקא בתוך ההלכות של תשעה באב, ובתור סוג של המשך? כשם שמשנכנס אב ממעטים בשמחה, כך משנכנס אדר מרבים בשמחה. אלא כאן יש לנו רמז מיוחד ביותר, ועל זה אנחנו עומדים לדבר היום, להבין מהו עומק השמחה של חודש אדר. למה באמת אדר הוא חודש שמח כל כך? עד כדי כך שאנחנו אומרים שהשמחה של חודש אדר זה באופן של מרבים בשמחה. מה פתאום השמחה הזאת לומדים אותה דווקא מתוך חודש מנחם אב? מה הקשר בין שני הדברים לכאורה? שני דברים הפוכים לגמרי. אז למה באמת הגמרא מקשרת אותם? אנחנו לומדים את השמחה של חודש אדר מתוך המיעוט בשמחה של חודש מנחם אב. מה הקשר בין שני החודשים? מה זה מלמד אותנו? ואיך שלא רק שזה לא בא למעט, אלא להיפך, דווקא על ידי זה שהגמרא הביאה את הדין של מרבים בשמחה בתור המשך לחודש מנחם אב, זה נותן לנו הבנה יותר עמוקה להבין מהו גודל השמחה של חודש זה. החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה. יש פה דבר מאוד מעניין. גם זה צריכים לשים לב. אנחנו אומרים שכל חודש אדר זה חודש של שמחה. מה באמת הסיבה לזה? לכאורה, כל הסיפור של חודש אדר היה בסך הכל יום אחד. הנס הגדול של חודש אדר קרה רק יום אחד. נסתכל במגילה. המגילה אומרת שהמן, כשהוא בא לקטרג על עם ישראל ורחמנא ליצלן הוא בא לעשות את הגזירה האיומה על עם ישראל. מה הוא אמר? להשמיד, להרוג ולאבד את כל, אה, אה, עם ישראל? מתי? ביום אחד. בעצם כל הגזירה של המן זה שהוא היה דווקא מעוניין לעשות את זה ביום אחד. ואף על פי כן אנחנו אומרים

04:34 לא. נכון שפורים אנחנו חוגגים יום אחד, אבל כל חודש אדר מרבים בשמחה. ועד כדי כך שהירושלמי אומר שבדיעבד אפשר לקרוא מגילת אסתר כל, כל החודש, כשר קריאת המגילה. זה מובא גם כן ב-- הרמ"א מביא את זה בשולחן ערוך, אבל בפועל אנחנו לא נוהגים ככה. אבל יש כזה אפילו עניין שבמעיקר הדין יש סברה להגיד שאפשר לקרוא את מגילת אסתר כל חודש אדר. בעצם המקור הוא מהמגילה עצמה, כי הרי הפסוק, לומדים את זה בפסוק במגילה, כתוב, אה, "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". ואז כתוב בהמשך הפסוקים, שמה כתוב, אה, "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב". כתוב על החודש, לא כתוב היום. החודש אשר נהפך. אז משם חכמינו לומדים שכל החודש בעצם זה חודש של שמחה. העולם אומר שבאמת, מה באמת הסיפור פה? למה אנחנו אומרים החודש אשר נהפך? אז העולם אומר כזה בדיחותא שאנחנו נכנסנו-- נכנסים כביכול לראש. מה באמת עבר בראש של המן? מה היה השיגעון שלו שהוא רצה להרוג את עם ישראל ביום אחד? למה הוא רצה לעשות את זה ביום אחד? מה היה אכפת להמן? הוא יעשה, היה עושה את זה בכמה ימים. הרי המן היה לו, היה תחת אחשוורוש. אחשוורוש היה, כמו שהגמרא אומרת, מלך בכיפה. כלומר אחשוורוש היה מלך על כל העמים, על כל המדינות, מאה עשרים ושבע מדינות, כמו שהגמרא אומרת. דעות שונות איך אנחנו בדיוק סופרים את המאה עשרים ושבע מדינות. אבל כפי שמשמע מהגמרא, אחשוורוש, כל עם ישראל אז היו תחת ממשלת אחשוורוש, אז לא היה איפה לברוח. זה לא, אם לא יעשה את זה יום אחד, אז היהודים יברחו מפה לשם, ואז אנחנו לא נוכל

06:34 לעשות את זה. כי בעצם היה-- בעצם היהודים לא היה להם איפה לברוח. עם ישראל היה אז במצב כזה שאיפה שהם ילכו אז, אז המן יכול לרדוף אותם. אז הוא לא היה צריך למהר כלל, היה יכול לקחת את הזמן שלו. אף על פי כן, אומר יום אחד. אז העולם אומר שהמן ידע בתת הכרה, היה לו את התת מודע, הוא ידע שבעצם הולך להיות פה חג. הוא ידע שסוף כל סוף מהסיפור הזה הולך לצאת חג לעם ישראל, ובגודל השנאה שהיה לו לעם ישראל, הוא היה כזה שונא ישראל. הוא אמר: אם בסוף יצא חג מזה, אני לא רוצה שיחגגו יותר מיום אחד. לא רצה לתת לעם ישראל את הפריבילגיה הזאת, את הדבר הזה, את המתנה הזאת שיחגגו יותר מיום אחד. אז אנחנו בתור מענה, המן רצה שפורים יהיה רק יום אחד, כי הוא לא רצה לתת לעם ישראל את הדבר הזה של לחגוג יותר מיום אחד. אז אנחנו אומרים: מגיעה מגילה ואומרת, תדע לך, חודש. כל החודש זה מרבים בשמחה. כל חודש אדר זה חודש של שמחה. זה פתגם יפה, משפט יפה, אבל באמת צריכים להבין בעומק העניין למה באמת, מה באמת שורש העניין. למה אנחנו אומרים שכל חודש אדר זה חודש של שמחה? רק כי כך כתוב במגילה. אבל זה עצמו צריך להבין למה באמת המגילה אומרת לנו ״החודש אשר נהפך להם״, שכל חודש אדר הופך להיות לחודש של שמחה. והאמת היא שגם זה אנחנו לומדים מתוך מנחם אב, מתוך אב. וכאן מגיע הקשר בין שני הדברים. מה הקשר בין חודש אדר לחודש מנחם אב? גם כן, בנקודה הזאת שאנחנו רואים שהזמן הוא זמן. זאת אומרת,

08:22 בעצם זה שתשעה באב, זה שחודש אב. אומרים שנכנס אב ממעטין בשמחה. אז כפי שהגמרא עצמה אומרת בסוגיא במסכת תענית, מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב. כלומר, זה שחודש מנחם אב זה הזמן של חורבן בית המקדש, זה בגלל שהזמן, התקופה, זמן החודש, חודש מנחם אב, זה חודש שבו היו מאורעות שליליים כבר מהתחלת ההיסטוריה, ולכן הזמן הוא זמן של חס ושלום היפך הזכאי. כמו שהגמרא מספרת שכבר כשבני ישראל היו במדבר זה היה הזמן שבו סיפור המרגלים קרה. ובלילה ההוא העם בכה. כתוב הסיפור בפרשת שלח שעם ישראל בכה באותו לילה מהפחד שלהם לעלות לארץ ישראל, והקדוש ברוך הוא אמר שזה יהפוך לבכייה לדורות. אז בעצם התקופה, הזמן, זה זמן של חובה, ולכן אחר כך קרו כל מיני דברים שחזרו לאותו יום. זאת אומרת, יש איזו אנרגיה שלילית שגרמה שהתקופה הזאת זו תקופה של שלילה, וזה מה שהגמרא מנסה להגיד לנו: כשם, כמו שכשמגיע חודש מנחם אב, הזמן, האנרגיה של הזמן הפכה את הזמן הזה, החודש הזה, לחודש שממעטין בשמחה. אז אותו דבר בקשר לחודש אדר, זה לא רק עניין של אותו יום. יש איזו אנרגיה חיובית. יש משהו מאוד מאוד חיובי בחודש אדר שדווקא כל החודש הפך להיות לחודש של שמחה. מה האנרגיה החיובית שיש בחודש אדר? אז כאן אנחנו מגיעים למאמר חז"ל, הגמרא במסכת מגילה. הגמרא אומרת: כשהמן עשה את הגורל, הפיל פור, הוא הגורל. המן עשה פור, גורל, כדי לדעת איזה חודש הוא יבחר שזה יהיה החודש שהוא יוכל לעשות את הגזירה רחמנא ליצלן על עם ישראל. אומרת הגמרא, כשהוא לקח והוא עשה פור, גורל, עם החודשים, נפל הפור, נפל הגורל על מזל דגים. חודש

10:34 אדר זה חודש של מזל דגים. אז החודש של אדר זה היה הגורל. אומר המדרש שהמן שמח בליבו. הוא היה שמח. למה חודש אדר? כי הוא ידע שבחודש אדר זה החודש שבו מת מושיעם של ישראל. משה רבנו נפטר בז' אדר. אז המן אמר: החודש הזה שבו מת מושיעם של ישראל זה בעצם החודש הכי מתאים. הוא ראה בזה משהו שלילי. אם אדם, אם משה רבנו נפטר בחודש הזה, מושיעם של ישראל, זאת אומרת שהחודש הזה זה חודש של שליליות, חודש לא טוב לעם ישראל. וזה הדגים, כמו בדגים: הדג הגדול בולע את הדג הקטן, אז גם הוא יבלע את עם ישראל, את העם הקטן, וזה היה בעצם החשבון של המן. אבל כמו שהגמרא אומרת, הוא לא היה יודע שבעצם בחודש אדר לא רק נפטר, מת מושיעם של ישראל, בחודש אדר נולד מושיעם של ישראל. משה רבנו נולד בז' אדר. כל התחלת השמחה של, של, של עם ישראל, שנולד מושיעם של ישראל, הכול התחיל בחודש אדר. אז אדרבה, חודש אדר זה חודש של שמחה. כדאי היא הלידה שתכפר על המיתה. כמו שהמדרש מסביר לנו שדווקא זה שמשה רבנו נולד באדר זה הכוח האמיתי של חודש אדר. מה אנחנו רואים מהגמרא הזאת? מהגמרא הזאת אנחנו רואים שאנחנו לא מתייחסים רק ליום. משה רבנו נפטר ביום מסוים, בז' אדר. פורים זה י"ד אדר. כל גזירת פורים ונס פורים. ואף על פי כן, הגמרא אומרת, מה הייתה השמחה של המן? הטעות של המן על החודש. הוא ראה בחודש אדר חודש של משהו שהוא יכול לעשות רע לעם ישראל, ואז התברר להיפך, שדווקא חודש אדר זה החודש הכי נפלא לעם ישראל. וכאן אנחנו

12:34 יכולים עכשיו להבין ולקרוא את רש"י. רש"י על הגמרא הזאת מאוד מעניין. כולם שואלים את זה. הגמרא שמה בדף כ"ט במסכת תענית, הגמרא אומרת: משנכנס אדר מרבים בשמחה. רש"י נעמד על זה, ורש"י אומר: מה פירוש? מה הסיפור? למה משנכנס אדר מרבים בשמחה? אומר רש"י: "ימי ניסים היו לישראל, פורים ופסח". פלא! ימי ניסים היו לישראל, פורים ופסח. שואלים כל המפרשים: מה פסח עושה פה ברש"י הזה? מדברים פה על אדר. מה הוא מזכיר פסח? פסח זה בניסן, זה לא באדר. אז המפרשים בדרך כלל עונים על זה שזה בעצם שני חודשים שהם קשורים זה לזה, הם נמצאים קרובים זה לזה. זה מה שהגמרא בעצם רוצה להגיד. רש"י רוצה להסביר לנו למה משנכנס אדר מרבים בשמחה. השמחה של כל חודש אדר. לכאורה פורים זה רק יום אחד. אז בעצם רש"י עונה על זה, אומר פורים ופסח. מכיוון שיש פה ניסים תכופים, ניסים שקרו בזמן קרוב אחד לשני, אנחנו עוברים מחג הפורים לחג הפסח, בלשון הגמרא: מיסמך גאולה לגאולה. זאת אומרת, יש פה גאולות שקרו באותה תקופה, פורים ופסח, אז לכן כבר בחודש אדר מתחילים את השמחה, כי בעצם זו שמחה נמשכת שמתחילה כבר בפורים ונמשכת בפסח. זה איך שרוב המפרשים עונים. אבל האמת היא שעל פי הגמרא שאמרנו עכשיו, הסיפור של המן, ההסבר הוא הרבה יותר עמוק והרבה יותר נפלא. כפי שאמרנו, הרי כל השמחה שהייתה להמן זה בגלל שהוא ראה באדר חודש נפלא כדי לעשות משהו לא טוב לעם ישראל. מה הוא ראה באדר? שזה הזמן של משה רבנו, מושיעם של ישראל. מת מושיעם של ישראל. זה איך שהוא ראה את זה. אבל הוא לא היה יודע

14:37 שאדרבה, חודש אדר זה לידת משה. כמו שהרבי הסביר פעם הסבר נפלא מה באמת כל כך חשוב בלידת משה לעומת פטירת משה, כי אנחנו יודעים שמשה רבנו, כשהוא נולד, התמלא הבית כולו אורה. משה רבנו, כבר בלידה ראו שאצל משה רבנו אין מוות. המוות זה לא באופן, באופן חס ושלום כמו שיש אצל כל אחד. משה רבנו, כמו שהגמרא אומרת במסכת סוטה, משה רבנו לא מת. כלומר, זה שהוא נולד באופן שהתמלא הבית כולו אור, כבר ביום שהוא נולד ראו את האור. למה האור? כי משה רבנו, המציאות שלו זה תורה והוא מביא תורה לעם ישראל. משה רבנו, בעצם המהות שלו שהוא עומד ומשמש במרום גם היום, כמו שהגמרא אומרת בסוטה, אז בעצם אצלו המוות לא, לא, לא, אין לזה משמעות. ולכן חודש אדר זה חודש של גאולה, לא רק של פורים, גם פסח. הרי פסח זה הגאולה של משה רבנו. הקדוש ברוך הוא שולח את משה רבנו לגאול את עם ישראל. מתי התחיל חג הפסח? זה התחיל בחודש אדר. נולד מושיעם של ישראל בז' אדר. אז ז' אדר זה לא רק הופך את-- זה לא רק קשור עם פורים, זה קשור גם עם פסח, כי זה נולד וקשור עם משה רבנו. אז בעצם שני החגים, פורים ופסח, יש להם קשר עמוק, קשר פנימי, קשר מהותי, שלכן כל חודש אדר זה חודש של שמחה. על פי זה, אז אנחנו יכולים להתחיל להבין את העומק של מאמר חז"ל, שהוא מביא את השמחה של חודש אדר ומקשר את זה עם הנושא של חודש מנחם אב יותר בעומק. כשם שמשנכנס אב, כך משנכנס אדר מרבים בשמחה. הגמרא רוצה לרמז לנו על אופי,

16:33 על סוג, על מהות השמחה. למה באמת חודש אדר זה חודש של שמחה כל כך גדולה? מרבים בשמחה. ולא סתם מרבים בשמחה, אלא מרבים בשמחה, זו שמחה בלתי מוגבלת. אנחנו רואים שכמו שכתוב בהלכה לגבי פורים, שצריך להיות השמחה באופן של עד דלא ידע. השמחה של פורים זו שמחה בלתי מוגבלת. אין כזו שמחה בשום זמן בשנה. מה יש כל כך בפורים, בחודש אדר, שמרבים בשמחה, שהשמחה צריכה להיות שמחה באופן של עד דלא ידע, שמחה בלתי מוגבלת? התירוץ הוא, כי השמחה של פורים זה מגיע מתוך החושך. יתרון האור מתוך החושך. שלמה המלך אומר בקהלת: "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך". יש שני סוגים של אור. יש אור טבעי, יש אור שמגיע מתוך החושך. כשהחושך נהפך לאור, אז האור הזה הוא אור עצום, אור מסוג אחר. אור טבעי, אור רגיל, יפה, נחמד, טוב. אבל כשהאור מגיע מתוך החושך, האור הרבה יותר גדול. זה מה שיש בשמחת פורים באופן מיוחד, שאין בשום זמן בשנה, שזה מגיע מונהפוך הוא. זה אתהפכא, ההתהפכות של החושך לאור. הרי מה קרה בפורים? פורים היה אחרי חורבן בית המקדש. זה הגיע בהמשך לתשעה באב. עם ישראל חוו את חורבן תשעה באב, חורבן בית המקדש הראשון, והלכו לגלות והיו בבבל. ובבל, גלות בבל נמשכה שבעים שנה, ואז היה בסוף השבעים שנה, כידוע, כל הסיפור שלכן אחשוורוש הוציא את כלי המקדש וחגג איתם וכל החגיגה. הגמרא אומרת לנו שאחת מהסיבות למה אחשוורוש עשה את כל החגיגה הגדולה, שהמגילה מספרת, והוא הוציא את כלי המקדש, כי לפי החשבון שלו כבר עברו השבעים שנה. הוא עשה חשבון מסוים

18:45 שלפי החשבון שלו הוא חשב שכבר עברו שבעים שנה. עם ישראל היו כאלה שגם כן, אה, אה, חשבו גם באותה צורה ולכן גם כן השתתפו בסעודה. הם, הם, הם התייאשו מהגאולה, רחמנא ליצלן. אבל זו הייתה טעות. אז בעצם כל הסיפור של פורים זה המשך לתשעה באב, המשך לחורבן בית המקדש. ואז הוא רצה להביא, רחמנא ליצלן, לעניין של להשמיד את עם ישראל, להביא את החורבן לסיומו. וזו הייתה השמחה של המן כשהוא ראה שבעצם זה נפל בחודש אדר, החודש שמת משה רבן של ישראל. אז עכשיו אפשר להביא את החורבן עד הסוף. ולא היה יודע את הסיפור, הוא בעצם הפוך לגמרי. כמו שאומרים על משה רבינו, משה לא מת. אדרבה, משה רבינו חי וקיים, גם תורת משה חיה וקיימת, וגם לגבי עם ישראל חי וקיים, שכל החורבן לא שייך לעם ישראל. להפך. ברגע שעם ישראל התעוררו בתשובה, שזה היה כל הסיפור של פורים, סיפור המגילה, אז ונהפוך הוא. מה פירוש ונהפוך הוא? כמו שהגמרא אומרת, הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אותו המן, אותו אחשוורוש, סליחה, אותו אחשוורוש שהוא זה שחתם בטבעת המלך לגזרת המן, אותו אחשוורוש אמר: כתבו על היהודים כטוב בעיניכם. ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. השמחה הכי גדולה של פורים, שזה היתרון, האור שבא מתוך החושך, ונהפוך הוא. וזה מה שהגמרא מרמזת ואומרת. הגמרא באה ואומרת לנו: ולמה? מה גודל השמחה של חודש אדר? כשם כמו שכשמגיע חודש מנחם אב ממעטים בשמחה, כך מתוך החושך הזה אנחנו מגיעים לאור הגדול. חודש אדר הוא בעצם התיקון של חורבן בית המקדש. זה מגלה את העומק של כל החורבן. זה לצורך גאולה יותר עמוקה, ונהפוך הוא, שמתוך החושך מגיעים לאור

20:50 גדול, ולכן השמחה של כל חודש אדר. כי זה לא רק יום הפורים, זה קשור עם משה רבנו, זה קשור עם המהות של התורה, וזה בעצם מסביר לנו עוד דבר. זה מסביר לנו מה שהגמרא אומרת במסכת שבת בקשר למתן תורה. הגמרא אומרת דבר נפלא. הגמרא אומרת כשהקדוש ברוך הוא נתן את התורה לעם ישראל, משה רבנו, עוד פעם חוזרים למשה רבנו, הגיע ונתן תורה. חג השבועות, נתן את התורה. היה סיפור של כפה עליהם הר כגיגית. היה סוג של כפייה. הכפייה, כפי שמוסבר, עצם זה שהקדוש ברוך הוא עשה לעם ישראל כאלה ניסים גדולים, זה עצמו היה סוג של כפייה. הם הרגישו כל כך חייבים, כל כך קשורים, שהם אמרו נעשה ונשמע. אבל אחר כך הגמרא אומרת שהיה תירוצים. לא, לא רצינו את זה, זה לא, לא, לא, לא היינו מוכנים וכולי. מודעא רבה לאורייתא, הגמרא המפורסמת. הגמרא ממשיכה שם במסכת שבת, הגמרא אומרת: הדר קיבלו בימי אחשוורוש. מתי עם ישראל קיבלו את התורה מרצון, מאהבה, משמחה? בפורים. פורים דווקא. כשהיה כל הסיפור של פורים, הגזירה של פורים והנס של פורים, אז דווקא אז עם ישראל קיבלו את התורה מחדש באהבה וברצון. ולכן מתן תורה, מתי זה הושלם? זה הושלם בפורים. פורים זה השלמות של קבלת התורה. אז יוצא בעצם שפורים זה החג שמסמל את העומק של חג הפסח, וזה מה שרש"י אומר לנו. ימי שמחה הם לישראל, ימי ניסים לישראל. הניסים פה זה הניסים בעצם של פורים ופסח שמשלימים זה את זה. זה התחיל בפסח, אז התחילה גאולת עם ישראל, מתן תורה. אבל אז הגילוי היה מלמעלה. עם ישראל עדיין לא היה מוכן לזה בצורה מושלמת, לכן אחר

22:46 כך היו כל הבעיות, שהיו אחר כך התירוצים. חג הפורים, עם ישראל קיבל את התורה בשלמות ולכן גם הגאולה הייתה שלמה יותר. ולכן השמחה של פורים היא שמחה גדולה יותר על פי ההלכה אפילו. דווקא בפורים השמחה היא יותר גדולה גם מחג הפסח. שמחה בלתי מוגבלת, כי יתרון האור זה מתוך החושך עצמו. וזה מה שאנחנו עכשיו, חודש אדר. כל יום ויום בחודש אדר מרבים בשמחה. שמחה בלתי מוגבלת. השמחה של ונהפוך הוא. אז כמו שהיה בימים ההם, אז גם בזמן הזה, חודש אדר. על ידי זה שכל אחד ואחד מאיתנו ינצל את הימים הגדולים האלה של חודש אדר לערוך שמחה, לערוך מסיבות, לשמחות, לשמוח ולשמח ולהיות בשמחה ולעשות מסיבות של שמחה, והשמחה של חודש אדר באופן של עד דלא ידע. במיוחד חג הפורים, אז השמחה הזאת תפרוץ. כמו שידוע שהשמחה פורצת גדר. השמחה תפרוץ את כל המחיצות, וזה גם כן יביא שכמו שהיה בימים ההם, אז גם בזמן הזה, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, שיהיה כבר הניצחון על כל החושך, הניצחון של כל הדברים הקדושים מול הדברים-- שהקדושה מול הטומאה, הטוב מול, מול, מול הרע. שיהיה באמת כבר הגאולה השלמה. השמחה הגדולה ביותר, שמחה של עד דלא ידע, ושמחת עולם על ראשם, בגאולת המשיח צדקנו במהרה בימינו אמן.