משה רבינו, הרמב"ם ואדמו"ר הזקן - הקשר המפתיע וסוד הדעת

00:00 השבוע ביום כ' בטבת חל יום ההילולה של הרמב"ם, רבנו משה בן מימון, וכמה ימים אחר כך, ביום כ"ד בטבת, זה גם כן יום ההילולה, היארצייט, של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן, בעל התניא והשולחן ערוך, מייסד תורת חסידות חב"ד. מעניין שמדובר פה על שני צדיקים גדולים בקנה מידה עולמי וגדולי ישראל, וזה שיום ההילולה שלהם חל בימים סמוכים אחד לשני, כמובן שיש בזה איזשהו נושא עמוק. כלומר, שיש איזה נקודות שאם אנחנו נתבונן בהן אז אנחנו נלמד מהן דברים מאוד מעניינים בעבודת השם. צדדים דומים, דומים מאוד, שיש בין הרמב"ם והאדמו"ר הזקן, וגם צדדים שונים, שכל אחד הביא את ה-- הייחודיות, את המסר המיוחד שלו. ובקשר גם כן עם הזמן, פרשיות השבוע שאנחנו מתחילים ללמוד בדיוק בימים האלו, התחלנו ספר שמות, מתחילים ללמוד על משה רבנו. אז אם ככה יוצא שיש פה שלושה מנהיגים עולמיים בדורות שונים. בפרשת השבוע לומדים על משה רבנו, המנהיג הראשון שהוציא את עם ישראל מהגלות, הביא את עם ישראל לגאולה, גאולת מצרים ולמתן תורה. משה, ומצד שני יש לנו את המשה, ממשה עד משה לא קם כמשה. משה בן מימון, שזה הרמב"ם שההילולה שלו זה בדיוק בימים האלה, בכ' בטבת, והאדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן, שהוא גם כן כמו שאמרנו בכ"ד בטבת. אז בואו היום נדבר קצת על שלושת המנהיגים האלו, מה הם קווי הדמיון שאנחנו רואים בהם, דברים שאנחנו יכולים ללמוד מהם גם כן בשבילנו, בעבודת השם שלנו היום, הכוח שהם נותנים לנו, המסר שלהם, התורה שלהם, וגם כן הנקודות שכל אחד מתבלט בצורה מיוחדת. אז אם אנחנו נתחיל מההתחלה, אז אנחנו נראה שמשה רבנו הוא זה שקיבל תורה מסיני. משה רבנו

02:35 הוא היה מנהיג ישראל הראשון שהגיע לעם ישראל ברגעים של גלות, של חושך. פרשת השבוע בשמות אנחנו לומדים על עם ישראל בעבודת פרך במצרים, בעומק החושך, וכשמגיעים לרגעים הכי קשים והכי חשוכים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה, אז מופיע משה רבנו, הקדוש ברוך הוא שולח אותו, פקוד פקדתי, להרים את המורל ולהכין את עם ישראל לרגעים הנפלאים של הגאולה. משה רבנו הוא זה שאומר לעם ישראל: עכשיו יגיע הזמן שאתם לא רק תאמינו בהשם, כי רק כשבני ישראל פגשו במשה כתוב ויאמן העם. עם ישראל היה להם אמונה. משה רבנו אומר להם: לא רק אמונה, וידעתם כי אני השם. עכשיו על ידי הניסים והנפלאות אנחנו לא רק נאמין, גם נדע, נבין, נפנים, שזה יהיה באופן של דעת, ידיעה, את המציאות של הקדוש ברוך הוא, וזה יהיה ההכנה למתן תורה שבה אנחנו נקבל את התורה לדורות. אצל הרמב"ם אנחנו גם כן מוצאים דברים דומים. הרמב"ם הוא מנהיג של עם ישראל שנולד וחי בתקופה של חושך, תקופה קשה ביותר של גלות. אנחנו מתבוננים בזמנו של הרמב"ם, בערך לפני תשע מאות שנים. כולנו יודעים את הסיפור, את ההיסטוריה, אנחנו לא ניכנס לזה עכשיו. זו הייתה תקופה שמכל הצדדים עם ישראל סבלו אז. מצד אחד מסעי הצלב, הנוצרים שרדפו אחרי היהודים ומחקו קהילות שלמות, מהתקופות הקשות ביותר והחשוכות ביותר בתולדות עמנו. מצד שני היו גם כן המוסלמים. כידוע שהרמב"ם נולד בספרד, בקורדובה, וכשהיה ילד קטן היה צריך לברוח עם המשפחה שלו בגלל הצרות שסבלו אז משונאי ישראל, שגרמו להרבה הרבה גם כן חושך ואבדון. וזו הייתה בעצם התקופה ההיא. ואז קם הרמב"ם והוא היה מורה הנבוכים, כלומר הרמב"ם בהנהגה שלו ובספרים שהוא

05:00 כתב. וכל הסיפור שאנחנו מכירים על הרמב"ם, שהוא הצליח להיות מנהיג ישראל בקנה מידה עולמי בתקופה ההיא, לא רק במקומות שהוא היה גר שמה, אם זה היה במרוקו, אחר כך במצרים, אלא הכוח שלו התפשט גם כן במדינות אחרות, לתימן וכל מיני מדינות. ויש את איגרות הרמב"ם, איך שרואים איך שהוא בכוח המיוחד שלו מנהיג ומנחם ומחזק את עם ישראל באמונה בגאולה, בביטחון בגאולה. אז גם פה אנחנו רואים את הדברים הדומים למשה רבנו. הוא זה שעומד לעם ישראל ברגעים של חושך ונותן להם כוח להתרומם מעל הגלות. ובספרים שלו, שהוא מלמד את עם ישראל איך להתחזק באמונה, בגאולה ובביאת המשיח. מצד שני, הוא גם כן כתב את הספר המיוחד שלו, ספר משנה תורה, כמו שהוא בעצמו כותב שספר משנה תורה זה הספר הבא אחרי ספר משה רבנו. ממשה עד משה לא קם כמשה, כמו שאמרו גדולי ישראל. הרמב"ם בעצמו הרי כותב בהקדמה שלו, בהקדמה לספר משנה תורה, ספר ההלכה של היד החזקה, שבן אדם לומד חמישה חומשי תורה של משה רבנו, הוא יכול מיד לעבור לספר שלו, ששם הוא עשה קיבוץ ולקט של כל מה שבן אדם צריך לדעת מתורה שבעל פה. אז זה העניין של התורה של הרמב"ם. וכשמגיעים כמה מאות שנים אחר כך לזמנו של האדמו"ר הזקן, גם שם אנחנו נפגשים בתקופה קשה מאוד בהיסטוריה של עמנו. תקופה של האדמו"ר הזקן לפני בערך שלוש מאות שנים. זה היה בזמנים באירופה, אחרי התקופות הקשות של הרדיפות בפולין וכל הגזרות האיומות של ת"ח ות"ט. מה שידוע, היה אז את הסיפורים של שבתאי צבי, משיח השקר, שגרם לנפילה רוחנית גדולה בעם ישראל, ייאוש גדול וכו'. לא נחזור עכשיו לסיפורים המפורסמים

07:18 והידועים שהאדמו"ר הזקן שהגיע בתור תלמידו של הבעל שם טוב למגיד ממזריטש, הוא ייסד את תורת החסידות חב"ד על ידי השיטה המיוחדת שלו, ספר התניא, השולחן ערוך שהוא כתב להסביר את, להביא את כל ההלכות עם הטעמים שלהם בצורה ערוכה, בצורה מותאמת, בצורה מובנת שכל אחד יוכל להבין. אז גם כן מוצאים את הדבר הדומה. מצד אחד הוא חיזק את עם ישראל, הוא האיר את עם ישראל עם אור בחושך הגדול של הגלות, לתת ליהודים את הכוח לעבוד את השם ולהתחזק באמונה בגאולה, כמו שמובא הרבה בספרי האדמו"ר הזקן. ויחד עם זה הוא לימד את עם ישראל גם תורת הנגלה וגם תורת הנסתר. כשאנחנו מתבוננים יותר קרוב, אז זה באופן כללי אנחנו מוצאים קווי דמיון נפלאים ביותר בתקופות שונות בדברי ימי עם ישראל. איך ששלושת מנהיגי הדורות, משה רבנו, הרמב"ם והאדמו"ר הזקן, כל אחד בדורו היה האור. הוא הביא את האור, הביא את הכוח, הביא לעם ישראל ולימד אותנו איך לעבוד את השם ואיך להתרומם מעל הגלות גם ברגעים הכי קשים. כשאנחנו ניכנס קצת יותר בפרטיות, עכשיו ניכנס קצת יותר לעומק לבדוק את קווי הדמיון שיש בין הרמב"ם והאדמו"ר הזקן, אז נראה דברים מאוד מעניינים. כמו שדיברנו בצד ההנהגה, שהם היו מנהיגים בקנה מידה עולמי, גם מבחינה גשמית וגם מבחינה רוחנית. בדברי ימי הרמב"ם אנחנו יודעים שהוא דאג לעם ישראל מבחינה גשמית, כלומר שהוא, כמו שהוא עצמו כותב במכתבים, איך שהוא התעסק לעזור ליהודים איפה שהיה שמה, לעזור להם ולהחזיק אותם בכל מיני תקופות, לבטל כל מיני גזירות ולשמור על הכבוד של עם ישראל בעיני הממלכות, בעיני השלטון. אם זה היה במצרים, אם זה היה בתימן, אם זה היה

09:30 בספרד או במרוקו, הוא עזר לעם ישראל בצורה גשמית, גם לדאוג להם לפרנסה וכולי, ויחד עם זה בדאגה רוחנית. כפי שרואים במכתבים שלו, עד כמה הוא חיזק את עם ישראל ברגעים הקשים, בגזירות הקשות שעם ישראל חיו באותה תקופה. זה בחלק של ההנהגה. אותו דבר רואים אצל האדמו"ר הזקן. ראו אצלו גם את ההנהגה הגשמית וגם את ההנהגה הרוחנית. אצל האדמו"ר הזקן אנחנו יודעים שבין הדברים שהוא התעסק בהם היה גם ברוסיה. הוא קנה אדמות כדי לעזור לעם ישראל בפרנסה. ידוע שברוסיה באותה תקופה הממשלה נישלה, הוציאה מהיהודים פרנסות חשובות ביותר. למשל, אחד מהדברים שבני ישראל התפרנסו באותה תקופה זה היה המסחר במשקאות החריפים ובירה ווודקה וכולי, שזאת הייתה פרנסה מאוד מאוד חשובה שהמון יהודים התפרנסו. משקה, כידוע, בתי מרזח ובתי... וכולי, ואז הממשלה לקחה את השלטון על כל הדברים האלה. הוציאו מהיהודים את הפרנסה שלהם. הייתה אז תקופה של מחסור ורעב לא נורמלי. הרבה הרבה אלפי יהודים גם כן היו צריכים לעזוב, את הגירושים מהכפרים ומעיירות. והאדמו"ר הזקן, במקום לבכות, הוא הלך והוא פשוט השיג המון כספים והוא קנה שטחים שלמים והושיב את ההמון יהודים, משפחות, שיהיה להם ממה להתפרנס בעבודת הקרקע. זה היה ברוסיה, ואותו דבר גם כן בארץ ישראל חלק גדול. כידוע שהאדמו"ר הזקן התעסק שעות ושבועות ושנים על גבי שנים, כל החיים שלו בעצם, לשלוח כספים, לאסוף כספים מכל יהודי אירופה ולהביא כספים ליהודים בארץ ישראל שחיו אז, שיהיה להם ממה לחיות ואיך לחיות. זה מבחינה גשמית. מבחינה רוחנית, האדמו"ר הזקן, בתור מנהיג ורבה ותורת החסידות, הדריך את החסידים בעבודת השם, שזה תורת החסידות חב"ד. אם אנחנו מדברים על הספרים שלהם, אז גם כן רואים דבר

11:49 נפלא. הדמיון בין הרמב"ם לאדמו"ר הזקן בקשר לספרים. אז אם אנחנו מסתכלים ברמב"ם, אנחנו יודעים שני ספרים הכי חשובים. יש כמה וכמה ספרים, אבל הספרים הכי חשובים, הכי מפורסמים אצל הרמב"ם זה שני הספרים. אחד בהלכה, ספר משנה תורה, היד החזקה, שבו האדמו"ר הזקן, סליחה, הרמב"ם אוסף את כל ההלכות שיהודי צריך לדעת אותן. כל התרי"ג מצוות עם כל פרטיהן וסניפיהן, תורה שבכתב, תורה שבעל פה. ספר משנה תורה. והספר השני, מורה נבוכים. כשמו כן הוא, מורה נבוכים, שבזמנו של הרמב"ם היו אז הרבה, הרבה יהודים נבוכים. יהודים שהתבלבלו בגלל התקופה ההיא שהתפרצה הרבה חוכמת אומות העולם וכל מיני סוגים ומדע, והיו הרבה יהודים שהתחילו לקרוא ולהסתכל ולעיין בספרי מדע של הגויים והתבלבלו באמונה בהקדוש ברוך הוא. והרמב"ם כתב את ספר המורה נבוכים שבו הוא עונה על כל הקושיות והשאלות והספקות והתהיות, והוא מוכיח על יסודות האמונה של יהודי, יסודות התנ"ך, יסודות האמונה. הרמב"ם הוא זה שכתב את שלושת עשר עיקרי האמונה, והוא מדריך בצורה הכי נפלאה באופן שלו איך יהודי צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא ולהיות יהודי שלם בתורתו ובאמונתו. האדמו"ר הזקן גם כן התפרסם בעולם בשני הספרים העיקריים שלו. גם אצל האדמו"ר הזקן יש עשרות ספרים, אבל יש את שני הספרים העיקריים, שזה גם כן בשני מקצועות של התורה, בהלכה ובקבלה. ספר ההלכה של האדמו"ר הזקן זה השולחן ערוך הרב, שולחן ערוך האדמו"ר הזקן, שבו הוא גם כן אוסף את כל מה שיהודי צריך לדעת בחיי היומיום. שולחן ערוך מיוסד על ארבעת חלקי השולחן ערוך שנכתבו על ידי מרן רבי יוסף קארו, אבל בצורה שהאדמו"ר הזקן עשה את זה, שהוא לקח, הוא אסף מכל הספרים

14:06 שנכתבו מהתקופה של רבי יוסף קארו עד לזמנו, שעברו אז בערך איזה מאתיים שנים, והוא גם כן, חוץ מזה שהוא אסף וכתב את ההלכות, הוא גם כן הביא את חילוקי הדעות בין הספרדים והאשכנזים, והוא כתב את פסקי ההלכה והביא גם את טעמי. אחד הדבר-- אחד מהדברים הנפלאים שיש דווקא בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, שהוא כתב את הטעמים לכל הלכה, לכל מנהג. הסיבה לזה, הטעמים לזה, שזה נותן טעם מיוחד להבין למה ואיך ומה, איך אנחנו מקיימים את הרצון העליון בהלכה. והספר המפורסם השני של אדמו"ר הזקן, שזה בפנימיות התורה, ספר התניא, שבו אדמו"ר הזקן כתב במילים את שיטתו, את חידושו של הבעל שם טוב. הבעל שם טוב גילה בעולם את דרך תורת החסידות, אבל הבעל שם טוב לא כתב את תורתו וגם לא הסביר אותו לפי ערך אדמו"ר המגיד, המגיד ממזריטש. ואז הגיע האלטער רבי. הוא כתב את ספר התניא ושם הוא כתב בצורה מסודרת, מדויקת, בהסבר, להבין בדיוק מהי דרך עבודת ה' על פי תורת החסידות. זה המורה נבוכים של תורת החסידות. אפשר להגיד, כמו שאדמו"ר הזקן בעצמו כותב בהקדמת התניא מה המטרה של הספר, שיש אנשים שקוראים בכל מיני ספרי מוסר, אבל בחשיכה יתהלכון, כמו שאדמו"ר הזקן כותב, מבולבלים ולא ברורים ולא יודעים, וזה, ועדיין, למרות שהם קוראים בספרים, אבל הראש שלהם עקום, הם לא יכולים לתפוס, הם עדיין בחושך ולא יודעים בדיוק מה שייך אליהם, מה לא שייך אליהם. וזה דברים שאנחנו רואים במו חש-- כשאתה לומד בספרי מוסר בלי הכנה נכונה אתה לא יודע בדיוק מה שייך אליך, מה לא, איזה, מה אני אמור לקחת מזה, איך אני אמור לעשות מזה, אה

16:03 לקחת מזה בחיי היומיום שלי. ועל זה אדמו"ר הזקן כתב את ספר התניא. ספר נפלא ביותר, כמו שהוא עצמו מסביר בהקדמה, שספר התניא, ״ביודעי ומכירי קאמינא״. אני מדבר לאנשים שאני מכיר אותם. אני שומע את הבעיות של הדור שלנו, זאת אומרת של התקופה של סוף זמן הגלות. אדמו"ר הזקן מכיר טוב מאוד מה הם בדיוק החלישויות, מה הם ההתמודדויות, מה הם הדברים שהדור שלנו צריך לדעת ולהבין ולשמוע, והוא נותן לנו דרך ברורה, דרך יסודית להכיר, להכיר את הנפש, להכיר את מהלכי הנפש, להכיר את נבכי הנפש, להכיר את המלחמות שיש בנו ולדעת איך להתמודד איתם. אז ממילא יוצא שזה הדברים הדומים ביותר, שיש קשר נפלא בין אדמו"ר הזקן ומשה רבינו, בין אדמו"ר הזקן ומשה בן מימון, וזה יותר יוצא ממש בקשר עם זמן של פרשת השבוע. יש עוד משהו מעניין, שאנחנו מדברים על הדמיון ביניהם, איך שזה גם כן הכל מרומז בשמות. כמובן שהרמב"ם קוראים לו משה כמו משה רבינו. אבל יש עוד דבר בקשר למה שאמרנו, שהרמב"ם כמו אדמו"ר הזקן, שניהם כתבו ספרים והורו דרך בשני חלקי התורה, גם בתורת הנגלה, גם בתורת הנסתר. אז גם את זה אפשר לראות את זה בשמות שלהם. שהרבי הסביר פעם שהרמב"ם, השם שלו היה משה, אבל בגלל השם שלו קראו לו רבי משה בן מימון, רמב"ם. במילה רמב"ם יש שתי אותיות מ"ם, רמב"ם, משה בן מימון. אז יש את המ"ם הראשונה והמ"ם האחרונה. מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה. הגמרא אומרת במסכת שבת שההבדל בין שתי האותיות האלה, מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה, זה שני החלקים שיש בתורה. התורה הגלויה והתורה הסתומה. מאמר פתוח, מאמר סתום. זאת אומרת שבתורה יש דברים גלויים, דברים

18:11 סתומים. בעצם זה שני חלקי, אז יש שני הספרים שדיברנו עליהם. בספר משנה תורה, פה הרמב"ם מביא את החלק הגלוי של התורה, ובספר המורה נבוכים שמה הוא מדבר על החלק הסוד, מאמר סתום, וזה מרומז באותיות מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה בשם הרמב"ם. אדמו"ר הזקן, שניאור, השם שלו שניאור. אז הרי בשם של עצמו שקוראים לו שניאור, זה ידוע שהבעל שם טוב אמר בקשר לאדמו"ר הזקן שנשמה גדולה, נשמה חדשה ירדה לעולם, והנשמה הזאת הולכת להאיר את העולם עם אור גם נגלה דתורה וגם נסתר דתורה, שלכן קוראים לו שניאור. הוא יביא את האור של הנגלה ואור הנסתר לעולם. אז זה נמצא בשם שלו, שניאור, חלקי התורה. אבל אם אנחנו נגיע לעומק העניין, מה בעצם החידוש המיוחד שבו אנחנו מוצאים את קווי הדמיון בין אדמו"ר הזקן והרמב"ם? ובקשר לפרשת השבוע במיוחד, כפי שהזכרנו קודם, זה הנושא של הדעת, וזה נפלא ביותר. כמו שהזכרנו קודם, משה רבינו אומר לבני ישראל בפרשת השבוע שעכשיו, כשהולכים לצאת ממצרים, ״וידעתם כי אני ה'״. כלומר הוא אומר להם, זהו, עד עכשיו היה לכם אמונה. יהודים הם מאמינים, מאמינים בני מאמינים. מהרגע שמשה רבינו הגיע לדבר אליהם, למרות שהם היו בקוצר רוח ובעבודה קשה ולא שמעו אל משה וכולי וכולי, אבל ״ויאמינו״. עם ישראל האמין. משה רבינו אומר להם, אמונה זה לא מספיק. אמונה זה משהו מאוד מאוד רחוק. כלומר, מצד אחד אמונה זה כוח עצום, כוח חזק. מאמינים בני מאמינים זה הכוח שלנו בתור יהודים. אבל מה שאנחנו רואים בחיים, שיהודי יכול להאמין, אבל בחיי היומיום זה לא אומר לו שום דבר. האמונה היא משהו מנותקת מהמציאות שלו. הוא מאמין, הוא יודע ומאמין שיש אלוקים בעולם,

20:22 אבל בפועל בחיי היומיום הוא לא חי אותה. זה לא נמצא בו בפנים, זה לא חודר בו. מאמין. הוא יכול להגיד ברוך השם ולעשות הפוך. יש את הפתגם הידוע, הגמרא אומרת שהגנב היהודי לפני שהוא גונב הוא מתפלל לקדוש ברוך הוא שיעזור לו לגנוב. כלומר הוא מאמין בהשם, הוא מתפלל להשם ובאותו זמן הוא עושה משהו נגד רצון השם. אין לו בעיה עם זה, הוא מאמין והולך נגד. למה? כי האמונה זה משהו אבסטראקט, משהו מנותק, משהו מובדל. זה לא אני. משה רבינו אומר וידעתם עכשיו כשאנחנו הולכים לצאת ממצרים ולקבל את התורה, המטרה היא דעת. הזוהר מדבר על זה באריכות. משה רבינו אומר לעם ישראל לא מספיק אמונה, צריך דעת. וידעת היום, למען דעת, צריך דעת. צריך הכרה פנימית, להשתמש גם עם המוח והשכל, שהאמונה הזאת תבוא ותהיה חלק ממני, שאני אחיה את האמונה. שאדם מבין את האמונה, הוא חי אותה ואז יכול להביא את זה גם לרגשות. הנושא הזה מוצאים את זה ברמב"ם. זה נפלא שבספר של הרמב"ם, ספר ההלכה של הרמב"ם, ההלכה הראשונה בהתחלת הרמב"ם, ספר המדע. מדע מלשון דעת. הוא מתחיל הלכות יסודי התורה. מה הוא כותב בהלכה הראשונה? יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל הנמצאים, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו. כלומר הרמב"ם מתחיל לנו את ספר ההלכות שלו. מהי ההלכה הראשונה? שיסוד היסודות ועמוד החכמות שיהודי צריך לדעת, לידע. לא רק להאמין. לדעת על המצוי הראשון שהוא ממציא כל הנמצאים, ושכל הנבראים, מה שיש בעולם למעלה ולמטה ובאמצע, הכל מגיע מהאמת של הקדוש ברוך הוא. והרמב"ם מאריך עוד כמה וכמה הלכות, כמה פרקים

22:28 להסביר לנו על גדולת השם, על בריאת העולמות, על המלאכים, על הגלגלים, על כל המבנה, הבריאה, ולדעת. אנוכי ה' אלוקיך. המצווה הראשונה, אומר הרמב"ם, מעשרת הדיברות, המצווה של אנוכי ה' אלוקיך, זה לא רק מצוות האמונה, זה מצוות הידיעה. הרמב"ם קורא לנו לדעת, להבין, להפנים. הרמב"ם גומר את ספרו. זה התחלת הספר. מסתכלים בסוף הרמב"ם איך הרמב"ם מסיים את הספר, כל ספר היד, כל ארבע עשרה חלקי ההלכה שהרמב"ם מפרט בהם את כל ההלכות, תרי"ג מצוות עם כל פרטי פרטיהם. שתי הפרקים האחרונים הרמב"ם מדבר על מצוות האמונה בביאת המשיח, חובת האמונה, חובת הציפייה שיהודי חייב להאמין ולצפות ולחכות שיבוא הזמן של ביאת המשיח, שאז ייבנה בית המקדש ונוכל לקיים את כל המצוות וכולי. איך הרמב"ם מסיים את כל הספר שלו? הוא באותו הזמן מדבר על ימות המשיח. לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את השם בלבד. הוא פותח בדעת וגומר בדעת. ימות המשיח מה יקרה? כל עסק העולם, לא רק בני ישראל, גם אומות העולם. זה יהיה לדעת את השם. ידיעת השם. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים, וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. אז הרמב"ם אומר לנו לאיפה אנחנו הולכים? לקראת הדעת. משיח יבוא, העולם יתמלא דעת. יהודי צריך לצפות, לחכות ולהתגעגע. מתי כבר יבוא הזמן שהדעת תהיה בצורה המושלמת. אז הרמב"ם לוקח את הנושא של הדעת. עם זה הוא פותח. זה התחלה של חיים של יהודי. זה הבסיס לכל התורה, וזה גם התכלית. האדמו"ר הזקן. הרי השיטה של האדמו"ר הזקן, השם שהאדמו"ר הזקן ייסד זה חכמה, בינה ודעת, חב"ד. חב"ד ראשי תיבות חכמה, בינה,

24:42 דעת. האדמו"ר הזקן, כל המהות של השיטה שלו בתורת החסידות זה שצריך להיות דעת. הבעל שם טוב לא כל כך הדגיש את הנקודה הזאת. האדמו"ר הזקן עשה את זה למהות, למרכז. אם אתה רוצה באמת להתקרב לקדוש ברוך הוא, כמו שהבעל שם טוב לימד אותך, אתה רוצה לעבוד את השם מתוך אהבה, מתוך שמחה, מתוך חיות. לאהוב יהודי עם אהבה, עם חיות. לאהוב את התורה, להיות בן אדם שחי והוא מלא אהבה ושמחה בעבודת השם. צריך את הדעת הזאת. האדמו"ר הזקן כותב בפרקים הראשונים של הספר שלו. ספר התניא מתחיל בפרקים הראשונים. בפרק השלישי הוא מביא שיהודי יש לו שתי נפשות. אחרי שהוא מביא את הנושא של שתי הנפשות, נפש הבהמית ונפש אלוקית, אז הוא כותב בפרק השלישי שיש את כוח החכמה והבינה והדעת, שמשם מגיעים כל הרגשות של אהבת השם ויראת השם, והעיקר זה הדעת. האדמו"ר הזקן מסביר בצורה נפלאה מה זה אומר כוח הדעת. דעת מלשון התקשרות, והאדם ידע את חוה, התחבר. דעת זה לא רק ידיעה חיצונית, זה ידיעה פנימית, זה חום, זה קשר, זה חיבור, זה להתקשר ולהתחבר על ידי השגה, הבנה בעומק עד שזה הופך להיות חלק ממך. ואז האדמו"ר הזקן עשה גם חלק שלם בתניא, שער היחוד והאמונה, שהוא מתחיל עם המילים וידעת היום והשבות אל לבבך, להסביר לנו מהי בדיוק מצוות ידיעת השם. אז נפלא איך שגם הרמב"ם, גם האדמו"ר הזקן, בעצם מיוסד על משה רבינו, על דבריו בפרשת שמות וארא, לקחו את הנקודה של הדעת ועשו את זה מרכז מהותי בחיים של יהודי בעבודת השם. וכאן נגיע לדבר הנפלא שהאדמו"ר הזקן הוסיף לגבי הרמב"ם, כמו שהזכרנו קודם שהרמב"ם לא כתב את טעמי המצוות.

26:50 הוא כתב את ספר ההלכה שלו, אבל הלכה בלי טעם. אדמו"ר הזקן הוסיף לזה גם את הטעם, וגם בספר הנסתר. אז הרמב"ם לא גילה את סודות הקבלה. הרמב"ם כתב את מורה הנבוכים על פי ספרי מחקר, אבל לא קבלה. אצל הרמב"ם הקבלה עדיין הייתה בסוד. אדמו"ר הזקן גילה גם את תורת הקבלה, ולא רק גילה אותה, הסביר אותה, הביא את זה לעולם של דעת, שכל אחד יכול ללמוד מתורת הנסתר ולהבין אותו, להתחבר עם זה. וזה בעצם הגיע בגלל שאנחנו נמצאים עכשיו בדורות האלו, בתקופה שלנו, בזמן של סוף זמן הגלות, הכנה לגאולה, להתכונן לתקופה הזאת שאז תהיה מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. אז בזכות זה הגיעו, הגיע אדמו"ר הזקן והרביים שאחריו גילו לנו את העומק הזה של התורה, את הדעת, את הפנימיות, את ההשגה, ולכן שאנחנו נמצאים עכשיו בימים כל כך גדולים, ימים האלה שאנחנו לומדים פרשת השבוע על ימי גלות מצרים ומשה רבנו הגואל הראשון, ואנחנו נמצאים בימים של ימי ההילולא של הרמב"ם, אדמו"ר הזקן. אז זה הזמן שכל אחד ואחד מאיתנו יתחזק. זה הזמן לקרוא לכל אחד ואחד שכולנו נתחזק. דבר ראשון בלימוד תורה שבכתב, תורתו של משה רבנו, לימוד הלכות, שאנחנו יודעים שהרבי דיבר איתנו, חינך אותנו, תיקן שילמדו רמב"ם כל יום ויום, ללמוד את ספרי ההלכה. בימים הקרובים, עוד מעט מסיימים את כל הארבעה עשר חלקי היד החזקה לרמב"ם ביום י"ד שבט. כן, עוד פחות מחודש, ואז אנחנו נתחיל עוד הפעם בכל המסלולים. אז זה הזמן הכי טוב להתחזק בלימוד הרמב"ם, לכל הפחות בספר המצוות לרמב"ם, כמו שהרבי דיבר על זה הרבה, ואז בתורת החסידות. עומדים בימים הסמוכים ליום ההילולא של אדמו"ר

28:52 הזקן. זה הזמן לקרוא גם כן להתחזק בלימוד ספריו של אדמו"ר הזקן, גם ספר שולחן ערוך הרב, לדעת את ההלכות בתמימות, וגם את ספר התניא וכל שאר ספרי חב"ד. להכין את עצמנו, לקחת את הכוח הנפלא שהשם נתן לכל אחד מאיתנו, את כוח החוכמה, הבינה והדעת לדעת את השם ולהכין את עצמנו לגאולה השלמה, שאז נזכה למלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים. אמן.