ה' טבת: האוצרות הנסתרים שהרבי גילה לדור שלנו

00:00 בוא נדבר היום על המהפכה הגדולה בהדפסת ספרי החסידות שקרתה בדור שלנו, בדור האחרון, דבר שהרבי בעצמו התעסק בו ימים ולילות, שעות על גבי שעות בצורה נפלאה ביותר. אנחנו נספר היום קצת על מהלך הדברים. השבוע אנחנו חוגגים את החג הגדול של יום ה' טבת, חג הספרים שנקרא אצל חסידים היום של דידן נצח. זאת אומרת, היום הזה שבו היה הניצחון של הספרים, ספרי החסידות, שהיה מצב של משפט קטרוג, כמו שהרבי קרא על זה בשעתו כשהיה כל הנושא, וברוך השם ביום הזה, יום ה' בטבת בשנת תשמ"ז, אז היה הניצחון, וספרי החסידות, מאז אנחנו חוגגים את החג הזה, כשהרבי בעצמו אמר שהיום הזה זה היום של הספרים. לקנות ספרי חסידות, להדפיס ספרי חסידות, להרחיב את הספרייה, כל אחד ואחד. אז אני רוצה היום להקדיש את השיעור שלנו, לספר קצת על המהפכה הגדולה הזאת בספרי החסידות שקרתה בדור האחרון שלנו. אנחנו נתחיל ונקדים קודם את ה-- שורש הדבר. זאת אומרת, בכלל בקשר להפצת מעיינות החסידות, הרי כפי שאנחנו יודעים זה היה תהליך. אנחנו רואים אצל הבעל שם טוב, הרב המגיד ממזריטש, שהם אפילו לא כתבו את דברי תורתם. התורה של המגיד, תורת הבעל שם טוב, נכתבו על ידי תלמידיהם, ובשעתו כמובן גם לא נדפסו. רק אחרי משך זמן אז פה ושם התחילו להדפיס קצת מדברי תורתם. הראשון שכתב וגם הדפיס היה אדמו"ר הזקן. בעל התניא כתב את ספר התניא וגם הדפיס אותו. יש סיפור ארוך על זה, עכשיו לא ניכנס לזה, אבל בשנת תקנ"ז אדמו"ר הזקן הדפיס את ספר התניא, וזה היה בעצם הספר הראשון הרשמי, אפשר להגיד, שנכתב בצורה מסודרת ומדויקת להפליא על ידי תלמיד תלמיד הבעל שם טוב

02:27 והמגיד ממזריטש, על ידי אדמו"ר הזקן בעצמו, שזה ספר התניא. אבל אדמו"ר הזקן אמר עוד הרבה מאמרי חסידות, אלפים, והם נשארו בכתבי יד. אדמו"ר הזקן לא רצה להדפיס אותם. גם ב-- גם בחלק הנגלה בהלכה, אנחנו יודעים שאדמו"ר הזקן כתב את השולחן ערוך, גם לא נדפס בחייו, וכל שכן כל מאמרי החסידות. הראשון שהתחיל להדפיס מאמרי חסידות היה בנו אדמו"ר האמצעי, שנקרא אצל חסידים מיטעלער רבי. אדמו"ר האמצעי הוא כן התחיל להדפיס. הוא הדפיס את השולחן ערוך מיד אחרי ההסתלקות של אביו הקדוש, אדמו"ר הזקן. השנה אחרי ההסתלקות כבר הוא התעסק להדפיס את השולחן ערוך, שהיה ארבעים שנה מונח בגנזים. ארבעים שנה היה מונח באוצר ולא נגעו בזה, ורק אחרי הסתלקות אדמו"ר הזקן, מה שנשאר, כי אנחנו יודעים גם כן שחלק גדול לצערנו הרב נשרף בשריפות הגדולות שהיו בליאזנא וליאדי, ונשארו מה שיש לנו היום את השולחן ערוך של אדמו"ר הזקן. אותו דבר מכתבי החסידות. אדמו"ר האמצעי התחיל להדפיס פה ושם מספרי החסידות. אדמו"ר הצמח צדק, הדור השלישי לחסידות חב"ד, הוא זה שהביא את הפתגם שהרבי חזר על זה ואהב לחזור על זה, הפתגם הנפלא שאומר ש"דבר שבדפוס זה לדורות". כלומר החשיבות של דפוס, החשיבות של להדפיס ספרי חסידות, ספרי-- ספרים בכלל. אנחנו מדברים פה על ספרי החסידות, מעיינות הבעל שם טוב. אז הצמח צדק התבטא: דבר שבדפוס לדורות. כלומר, כשדבר יורד לדפוס אז זה הופך להיות לספר שיעבור דור אחרי דור, וזו השפעה נפלאה לדורות, ולכן עיקר הפצת המעיינות מתבטא בנושא של ההדפסה, ולכן למרות הקשיים שהיו אז וגזרות השלטון ועוד הרבה בעיות שאנחנו לא ניכנס עכשיו לפרטי הסיפור, אדמו"ר הצמח צדק גם כן התעסק שעות על גבי שעות לעבוד

04:43 על כתבי סבו הגדול אדמו"ר הזקן, ומשם הוא הוציא את הספרים, הוא הדפיס את הספרים של מאמרי אדמו"ר הזקן. לא כולם, חלקם שהוא עבד עליהם, הגיה אותם, הכין אותם, שלח אותם לדפוס, שמשם נדפס הספר תורה אור, בהם נמצאים מאמרי אדמו"ר הזקן על ספר בראשית, שמות והחגים שקשורים עם ימות החורף: חנוכה, פורים, מגילת אסתר. והחלק השני שנדפס כמה שנים אחר כך, הספר ליקוטי תורה, שבהם נמצאים המאמרים על ספר ויקרא, במדבר, דברים ושיר השירים, וגם על המועדים של הקיץ: פסח, שבועות, ראש השנה, יום כיפור וסוכות ושמיני עצרת. אז בעצם כך התחיל להתפתח הנושא של הדפסת ספרי החסידות. עד כדי כך שישנו סיפור נפלא, שנספר את זה עכשיו, שהרבי מאוד אהב לספר את זה בקשר לספר ליקוטי תורה. הרבי סיפר שהספר ליקוטי תורה, ספר נפלא, ספר יסודי, ספר שבו נמצאים המאמרים היסודיים של אדמו"ר הזקן ותורת החסידות, כמו שאמרנו על הפרשיות, ספר ויקרא, במדבר, דברים, על פסח, שבועות וחודש תשרי ושיר השירים. אז כשנדפס הספר הזה זה היה בשנת תר"ח. באותה שנה, שנת תר"ח, זו הייתה השנה שאדמו"ר הזקן שנים קודם, ארבעים שנים לפני זה, אדמו"ר הזקן באחד ממאמרי החסידות שלו התבטא ואמר שעל פי אחד החשבונות שיש בנושא של קץ הגאולה, השנה, השנה תר"ח היא שנה שאמורה להיות שנת קץ בקשר לגאולה ובקשר לביאת המשיח. כשהגיעה שנת תר"ח אז כמובן שהחסידים שזכרו ולמדו ושמעו מאדמו"ר הזקן את השנה הזאת בתור שנה שיש בה סגולה לקץ הגאולה, ציפו בכיליון עיניים שהדבר הזה יתקיים, שנזכה לגאולה השלמה עם משיח צדקנו. מי לא מחכה? במיוחד כשיש גם כן אמירה שהשנה הזאת היא שנה מיוחדת של סגולה לביאת המשיח, אז חסידים חיכו

07:02 לזה. עברה השנה ומשיח עדיין לא בא. האדמו"ר המהר"ש, הבן הצעיר של האדמו"ר הצמח צדק, ניגש לאביו הגדול, האדמו"ר הצמח צדק, והוא היה מאוד שבור. עברה לה השנה. כל השנה חיכינו שיתקיימו דברי הסבא הגדול שמשיח יבוא בשנת תר"ח, והנה עברה השנה והוא לא הגיע. אמר לו הצמח צדק: לא שמת לב? הרי השנה הדפסנו את הליקוטי תורה. ליקוטי תורה זה תורתו של משיח. הדברים, הסודות, הדברים שהאדמו"ר הזקן מגלה במאמרים שלו, שם יש לך את סוד הגאולה. התורה של משיח נמצאת בספר ליקוטי תורה ומלמד אותנו על הגאולה, מלמד אותנו על חיים, על חיי היהודי בזמן של גאולה, מעורר את הנשמה, גואל את הנשמה מהגלות הפנימית שלה. אז כשלומדים ליקוטי תורה נמצאים באווירה של גאולה. אז הנה יש לנו את הגאולה דרך הספר ליקוטי תורה. והרבי מהר"ש, הילד, הבן, אמר לאבא שלו: אבל אנחנו רוצים את המשיח גם בפועל, את המשיח הרשמי. הרבי תמיד סיפר את הסיפור, וכמובן הרבי תמיד היה אומר שלמרות שהצמח צדק אמר מה שהוא אמר, אבל כמובן נאמן וצודק המענה של הבן, שאנחנו גם כן רוצים את המשיח בפועל, את המשיח הגשמי שכולנו מחכים לו. כך שהנושא של הדפסת ספרי חסידות כבר התחיל בדורות הראשונים. אבל כפי שאמרנו, זעיר פה, זעיר שם, קצת, ספר אחד, עוד ספר, בצורה מצומצמת ביותר. חלק הארי של כתבי החסידות שנכתבו על ידי רבותינו נשיאינו, אדמו"רי חב"ד, ועל ידי החסידים שרשמו בדקדוק מילה במילה מה ששמעו מפי רבם, שהיו אלפים אלפים של כתבי חסידות, נשארו באוצרות הגנוזים של משפחת בית הרב ולא נדפסו, וככה נמשכו הדורות. פה יצא איזשהו קצת, פה נדפס קצת, אבל באופן הכללי משום מה לא היה

09:29 סוג של מטרה להדפיס ספרי חסידות בצורה כזאת שיהיה נגיש לכל אחד ואחד. זה התחיל בזמן של האדמו"ר הריי"צ, הרבי הקודם, עוד לפני מלחמת העולם. זה האדמו"ר הריי"צ התחיל לאט לאט להדפיס את המאמרים שלו וגם מאמרים של אדמו"רים קודמים. התחיל הנושא של ההדפסה לתפוס עוד פעם תאוצה. באמת היום אנחנו מגלים לאחר זמן, לא, באותו זמן לא היה כל כך מפורסם וידוע מי עומד מאחורי כל הדבר הזה שהאדמו"ר הריי"צ התחיל להדפיס את המאמרים שלו. היה יוצא כל תקופה, כל חג היה יוצא איזשהו קונטרס, קובץ של מאמר, שיחה לזמן, ורק לפני כמה שנים נודע אחרי שיצא הספר אגרות קודש, מכתבים בין האדמו"ר הריי"צ לבין חתנו, הרבי שלנו. אז יש את ההתכתבות ביניהם, וכאן אנחנו מגלים את הסוד שבעצם מי שעמד ודחף כל הזמן ועודד והורה לו שידפיסו ספרי חסידות היה לא אחר מהרבי, הרבי שלנו, נשיא דורנו. זאת אומרת החתן הצעיר הוא זה שהיה לו את האמביציה, את ה-, את ה-, את ה-, את הנקודה הזאת, את החזון הזה, על הכוח שיש בהדפסת הספרים, והוא זה שדחף את חמיו להיכנס לכל הדבר הזה. ולכן רואים שהוא פשוט. למרות שהכל היה בחשאי ובשקט באותן תקופות, ידוע שהרבי בכלל היה ב-, ב-, הכל היה בצורה מאוד מאוד שקטה והכל היה עשוי בצורה צנועה ביותר. אבל פתאום מתגלה שהוא עמד מאחורי כל מה שהיה קשור להדפסה בתקופה שעוד לפני מלחמת העולם, עוד באירופה. כשהרבי הריי"צ הגיע לאמריקה היה באמצע מלחמת העולם השנייה, בשנת ת"ש, אלף תשע מאות ארבעים. שנה אחר כך גם הרבי ניצל, ובחסדי השם הגיע יחד עם הרבנית בשנת תש"א, אלף תשע מאות ארבעים ואחד. כמה

11:51 זה כמה שבועות או חודשים אחרי שהרבי הגיע לאמריקה, הרבי הריי"צ, שהוא היה אז הרבי של חסידי חב"ד בכל העולם, יצא, ואז הם ייסדו את המוסד הנפלא הזה שנקרא בשם קה"ת, המוסד של הדפסת ספרי החסידות. הרבי הריי"צ ייסד את המוסד ושם את חתנו, את הרבי, בתור מנהל של המוסד, יושב ראש, וכך הרבי היה ונשאר כל הזמן המנהל והיושב ראש, המנהיג של הארגון קה"ת, ההוצאת ספרים שמשמה יצאו כל ספרי החסידות שנדפסו אחר כך לאלפים ולרבבות. אז זה היה ממש ב-, כמו שאמרנו, באמצע השנ-, באמצע מלחמת העולם השנייה יצא המוסד, הבית דפוס הזה, המוסד של הוצאת ספרים של חב"ד, ספרי קה"ת. הסיבה למה קראו לזה בשם קה"ת, קהת זה אחד, זה השם של אחד מהבנים של לוי, שהם אלו שלקחו על עצמם לשאת את הארון עם הלוחות. אז זה הקשר עם העניין של תורה ופנימיות התורה, כי הלוחות שמה נמצאים התורה וכל התורה נמצאת בתוך הלוחות, והלוחות מסמלים את האותיות החקוקות, שזה בעצם מסמל על כל הנושא של פנימיות התורה. ויש עוד הסברים, גם קה"ת זה גם כן השנה שבו נולד האדמו"ר הזקן, בשנת תק"ה, שאותן אותיות קה"ת. אז למעשה הבית דפוס, ההוצאה לאור של ספרי חב"ד, התחילה באותה תקופה, וכאן שם אנחנו רואים שהרבי השקיע המון זמן, כוחות, כסף, בצורה לא, לא, לא, לא, לא מובנת בכלל להתחיל לעשות. וצריכים להבין שבתקופה ההיא הייתה תקופה קשה מאוד מבחינה כספית, להשיג דברים, להשיג את המקורות. ואף על פי כן, הרבי השקיע את הכוחות שלו ולהתחיל להדפיס ספרי חסידות באמריקה ועוד מדינות בעולם. וככה התחילו לצאת לאור הרבה מספרי החסידות. אחרי שהרבי קיבל את הנשיאות אחרי י'

14:24 בשבט תש"י, אז עוד יותר הרבי התחיל, הרבי התעסק למרות העיסוקים הרבים, שהרבי נהיה מנהיג לכלל, לכלל ישראל בעולם ובאופן עולמי מנהיג את כל הדברים וכל העיסוקים הרבים שהרבי היה לו. אז אף על פי כן, הנושא הזה של הספרים והדפסת הספרים תמיד היה אצל הרבי במרכז העניינים. הרבי השקיע בזה שעות על גבי שעות, ובמשך הזמן כל פעם יותר ויותר. זה היה מפליא לראות איך אצל הרבי הנושא הזה של הדפסת ספרי חסידות נחשב למרכז המטרה של יפוצו מעיינותיך חוצה. והרבי הסביר בהרבה התבטאויות שמה שהבעל שם טוב קיבל ממלך המשיח, את המסר שיפוצו מעיינותיך חוצה, כשמעיינות החסידות יתגלו בכל העולם, אז נזכה שקאתי מר, יבוא מלך המשיח. זאת אומרת שביאת המשיח תלויה בהפצת מעיינות החסידות. חלק מהדבר, החלק החשוב ביותר, זה ההדפסה של ספרי החסידות וכתבי החסידות שהיו מונחים דור אחרי דור בגנוזות ואוצרות, ועכשיו הגיע הזמן להוציא אותם, להדפיס אותם. במיוחד בשנים האחרונות, וזה אני כבר זוכר בתור השנים הצעירות שלי בשנת, בשנות השמונים, בשנת תש"מ ואילך, אז עוד יותר בצורה משהו לא רגילה. הרבי התחיל להשקיע בהדפסת ספרי החסידות בצורה נפלאה ביותר. כל כמה שבועות היה יוצא ספר מספרי אדמו"ר הזקן, מכתבי המאמרים שלו. פתאום משניים שלושה ספרים הפך להיות לסט של עשרות ספרים. אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצמח צדק, אדמו"ר המהר"ש, אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ, וכמובן מהספרים של הרבי בעצמו לא מדבר, כמו המעיין והים הגדול של ספרי המאמרים וליקוטי שיחות. ההדפסה של ספרי החסידות נהיה משהו נפלא ביותר. כל פעם, במשך השנים, כל פעם נהיה יותר ויותר, והרבי התייחס לזה. התייחס לזה מאוד, על הנושא הזה של למה הוא כל כך משקיע מזמנו, מכספו,

16:46 מנפשו, מכוחותיו, על הדפסת ספרי החסידות בתור הכנה לביאת המשיח. מכיוון שאנחנו מתקרבים לגאולה, אז מגיע הזמן שצריך באמת ש-- להוציא את הכל כדי שיהיה לנו את הכלים להתכונן לביאת המשיח. מאוד מעניין מה שהרבי תמיד שם לב לדברים שהרבי הריי"צ, חותנו, במאמר האחרון שהרבי הריי"צ השאיר לפני שהוא הסתלק מהעולם בי' שבט תש"י. יש את המאמר המפורסם שמתחיל ד"ה באתי לגני אחותי כלה. המאמר הזה מאמר יסוד לחסידי חב"ד בדור שלנו. אדמו"ר הריי"צ אמר את המאמר הזה, כתב את זה, הדפיס את זה, ופה זה יצא לדפוס ממש בשבת של ההסתלקות שלו. כלומר, זה נדפס ביום שישי ערב י' שבט תש"י, ואותו שבת, פרשת בא, י' שבט תש"י, היה הסתלקות של אדמו"ר הריי"צ. המאמר הזה מכיל בתוכו עשרים פרקים. חלק נדפס לפני שבת י' שבט, החלק הבא נדפס כבר אחרי ההסתלקות. הרבי הדפיס את זה לכבוד פורים, לכבוד ב' ניסן, יום ההילולה של אדמו"ר הרש"ב, נדפסו-- נדפס כל המשך המאמר שהרבי הריי"צ הכין שידפיסו באותה תקופה. באותו מאמר, מאמר נפלא שהרבי אמר שהמאמר הזה בעצם זה סוג של צוואה לדור שלנו, שאדמו"ר הריי"צ השאיר לנו מסר עמוק ונפלא ונותן לנו את הדרך ואת הכיוון. מה בדיוק העבודה של הדור שלנו, הדור האחרון של הגלות, כמו שהרבי קורא לזה, והדור הראשון של הגאולה. אז שמה, באותו מאמר, בעצם הרבי הריי"צ מביא את הנושא הזה. הוא מביא משל ממלך שמנהל מלחמה לטובת המדינה שלו, והוא מסביר שכשמלך יוצא למלחמה יכול להיות הרבה סיבות. יכול להיות מלחמה כדי לכבוש, יכול להיות מטרה כדי להרוויח דברים, כל מיני דברים שהוא רוצה להרוויח. אבל יש את המלחמה הכי עמוקה והכי פנימית, שזה המלחמה לצורך הניצחון.

19:00 כאשר המטרה של המלחמה זה לא כל כך הרווח הכספי או רווח של שטח, רוצים לקבל משהו ספציפי, אלא המטרה היא לנצח. יש סוג של מלחמה שהמלחמה היא, אנחנו הולכים למלחמה כדי שהאמת שלנו תנצח. כדי שהשיטה, האמת, הדרך, זה הניצחון על המלחמה. כשהמלחמה היא למען הניצחון, המלחמה הזאת מושרשת, נוגעת בעומק הכי גדול של המלך, עד כדי כך שכשמגיע לניצחון המלחמה המלך ישקיע את כל כולו, כל מה שיש לו, גם האוצרות שהוא אצר ואצרו אבותיו ואבות אבותיו, אוצרות שאף פעם הוא לא גילה אותם, הוא לא הראה אותם, הוא לא השתמש איתם. היה מונח שמה בגנזים בצורה שזה היה הדברים הכי הכי נסתרים ונפלאים. כשמגיע לרגע ניצחון המלחמה המלך מאבד את כל החשבונות שלו והוא מבזבז, בלשון המאמר, את האוצרות בלי הגבלות. העיקר שיהיה ניצחון הטוב והאמת והיושר, הניצחון של הקדושה. וזה בעצם הנקודה של התקופה שלנו, אומר הרבי, שאנחנו נמצאים בסוף זמן הגלות. זה זמן של ניצחון, ניצחון הקדושה, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם, כמו שכתוב בפסוק. נצח ישראל, נצח מלשון ניצחון, נצח מלשון נצחיות. הנצחיות של עם ישראל שעומדת במבחן. אז כל החשבונות נופלים, כל החשבונות מתבטלים. ואז המלך, הקדוש ברוך הוא, על ידי עבדיו הנביאים, על ידי הצדיקים שבכל דור ודור, על ידי מה שהוא קורא לזה פקידי החיל, שרי הצבא, על ידי הצדיקים שיש בדור, הוא מבזבז את האוצרות הכי סתומות והכי נעלמות. ובזבוז האוצרות האלה זה הולך על גילוי הסודות וכתבי החסידות שרבותינו נשיאינו שמרו עליהם מכל משמר ופחדו לפרסם אותם. בדור שלנו הכל יצא, הכל נדפס, הכל נמצא כדי שנוכל באמת להאיר את העולם, להכין את

21:10 העולם, "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". מכיוון שבביאת המשיח תהיה התגלות אלוקית בלתי מוגבלת של תורה ופנימיות התורה, תורתו של משיח, ומלאה הארץ דעה את ה'. העולם יהיה מלא בדעה, כמו שהרמב"ם כותב בסוף ספר ההלכה שלו, שבביאת המשיח לא יהיה עסק כל העולם, גם אומות העולם, אלא לדעת את ה' בלבד. כל אומות העולם וכל העולם יתעסק רק בדבר אחד ויחיד, בידיעת ה'. אז ההכנה לזה זה על ידי הדפסת ספרי החסידות בצורה בלתי מוגבלת, שזה מה שהרבי עשה בדור שלנו בצורה נפלאה. זה היה גם כן קשור עם ספר התניא. אחד מהדברים הנפלאים שהרבי התעסק בזה: להדפיס ספר התניא בכל עיר ועיר, בכל שכונה ושכונה. אחד מהדברים הנפלאים שראינו גם כן, שהרבי התעסק בזה, אלפי אלפי הדפסות של התניא שהיו בשנים האלה. זה התחיל בהתחלה, זה היה בשנת תשל"ח, אחר כך בתשמ"ד. הרבי יצא במבצע שבכל עיר, בכל שכונה, בכל מקום, ידפיסו את ספר התניא כדי שהמעיין יהיה במקום, בכל מקום בעולם. הרבי דיבר על זה. "יפוצו מעיינותיך", המעיין עצמו, תורת החסידות, התניא, כתבי החסידות של הרבי, זה כאילו המעיין עצמו, לא רק מים שיוצאים מהמעיין, המעיין עצמו נמצא פה. ההדפסה של התניא בכל עיר וכל שכונה זה אומר שהמעיין עצמו יוצא מהמקום הזה, וכשאנשי המקום הזה ילמדו מהספר, אז זה בעצם ההתחברות הכי עמוקה של "יפוצו מעיינותיך חוצה" באופן הכי עמוק והכי נפלא. ואכן באמת התניא נדפס ב-- נראה לי שהספר שהכי הרבה נדפס מבחינת מקומות, מבחינת, גם מבחינת הדפסות, אלפים על אלפים. אז כל זה אומר לנו על הדבר הגדול הזה של הפצת מעיינות החסידות, הדפסת ספרי החסידות, שהרבי דיבר על זה

23:14 כל כך הרבה, והרבי השקיע בזה כל כך הרבה כוחות, ובדור שלנו, בתור חלק מהכנת העולם לקראת גאולה השלמה. ולכן כשהגיעה התקופה הזאת של הארבעים שנה, אני זוכר את השיחות של הרבי, שהרבי דיבר בצורה כל כך כואבת כשהיה הנושא של משפט הספרים. היו כאלה שרצו לעשות עסק עם כתבי החסידות ולהרוויח מזה כסף. חס ושלום. היה משהו מאוד מאוד קשה, שלא ניכנס עכשיו לפרטי הסיפור. אבל כשהייתה התקופה ההיא, השיחות ששמענו מהרבי, איך שהרבי התייחס לנקודה הזאת, הרגשנו בצורה מוחשית עד כמה הנושא הזה של כתבי החסידות, של ספרי החסידות, זה משהו כל כך עמוק, כל כך נפשי, כל כך חי, שבעצם בזה תלוי כל עם ישראל וכל הגאולה השלמה לביאת משיח צדקנו. ולכן החג הזה, כשמגיע עכשיו יום ה' בטבת, חג גילוי הניצחון, זה החג שכל אחד ואחד מאיתנו לחזק את עצמו בכל מה שקשור בנושא הזה של לימוד מהספרים. דבר ראשון, זה בטוח, הספרים ניתנו כדי ללמוד בהם. הרבי דיבר על זה כל כך הרבה. כן, ניצחון הספרים דבר ראשון זה אומר הלימוד מהספרים, אבל יחד עם זה גם כן כל מי שיכול בצורה שלו להדפיס ספרים, לפרסם אותם, להפיץ אותם, לדאוג שבכל בית יהודי יהיה בית מלא ספרים, שיהיו ספרים בכל בית, ספרי קודש, ובפועל ממש גם כן ישתדל לקנות כל אחד ואחד. בימים האלו בפרט, ובכלל במשך כל השנה, להעשיר את הספרייה שלנו בבית, שהבית שלנו יהיה בית של ספרים. העם היהודי נודע כמו עם הספר. שיהיה לנו יותר ספרים וללמוד מתוך הספרים ולחיות מתוך הספרים, שהספרים יהיו ספרי חיים. זאת אומרת שלא רק יהיו מונחים בארון, אלא שהספרים עשויים כדי שנלמד מהם. כמו

25:12 שהרבי היה אומר, שהספר נקרע, זה הדבר שאמור להיות, שבן אדם משתמש עם הספר והוא לומד בזה עד שהספר נקרע, ואז הוא צריך לקנות עוד ספר. זה בעצם מה שהספר בעצמו מבקש. זה לא חס ושלום זלזול. אדרבה, זה מה שהספר רוצה. הספר מחפש ומצפה ומקווה שתבוא ותלמד בו עד שהוא ייקרע, שתצטרך לקנות ספר אחר. אז בימים האלה אנחנו כל אחד ואחד מאיתנו נשתדל להעשיר את הבית שלנו עם עוד ספרי קודש. להתעסק כל אחד באופן שלו להפצת המעיינות, הפצת ספרי החסידות ולימוד מהם, ושנזכה כבר לקיום הברכה הנפלאה הזאת שהרמב"ם כותב לנו, שבביאת המשיח לא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את ה' בלבד, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. אמן.