החיזוק של הרבי לאוסטרליה בחנוכה לפני 35 שנה - שמחזק היום

00:00 כולנו המומים, מזועזעים ממה שקרה באוסטרליה בימים האחרונים. יום הראשון של חנוכה, אחד מהמקומות הראשונים בעולם שנכנס החנוכה זה באוסטרליה, ולתדהמת כל העולם קרה מה שקרה. כולם מזועזעים, שבורים. ככה מתחילים את חג החנוכה, בדיוק חנוכה, שזה זמן של אור, זמן של ניצחון, ניצחון האור מול החושך, ניצחון הקדושה מול הטומאה, ניצחון של כל הטוב מול כל הרוע. למה בדיוק התחלנו את החנוכה עם הדבר הנורא ביום הזה? כמובן שאני לא באתי פה לתרץ ולהסביר את הקושיות שכל אחד ואחד מקשה אותן, רק לקבל קצת חיזוק ועידוד מתוך דברי חכמינו על חנוכה עצמה, שמשם אנחנו נשאב את הכוח. לא רק לא ליפול ברוחנו, אלא אדרבה להיות יותר חזקים, יותר אמיצים ולהמשיך באופן איך שהתורה מלמדת אותנו שרק האור זה מה שיגרש את החושך. אם מעט אור דוחה הרבה חושך, קל וחומר הרבה אור ודאי שידחה את החושך, ואנחנו נזכה עוד בחנוכה הזאת לראות את האור הגדול שכולנו מצפים לו, את אור הגאולה, את המנורה בבית המקדש, את הכהן הגדול מדליק את האור, את הנר בבית המקדש שמשם אורה יוצאת לכל העולם כולו. נדבר היום על איזה קטע מהתפילה שאנחנו אומרים בחנוכה, שממש אקטואלי בשבילנו בימים האלה. קשור במיוחד גם כן עם היהדות בכל העולם במיוחד, ואני אספר קצת על היהדות באוסטרליה, שאני גם כן זכיתי תקופה מסוימת מהחיים שלי להיות באוסטרליה בתור שליחות של הרבי, ושיש לי בדיוק זיכרון מאוד מעניין מחג החנוכה, שיכול לתת גם כן כוח ועוז גם ליהודי אוסטרליה במיוחד, ולכל היהודים בכל העולם. אנחנו אומרים בתפילה של ״ועל הניסים״, תפילה מיוחדת שאומרים בתפילות, שמוסיפים במיוחד בתפילות החנוכה, בשחרית, במנחה וערבית, בכל התפילות, גם בשבתות וחג אומרים

02:31 את התפילה המיוחדת של ״ועל הניסים״. בין הדברים שאומרים שם בתפילה הנפלאה הזאת אומרים גם: ״ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם. רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים, טמאים ביד טהורים ורשעים ביד עוסקי תורתך, ולעמך עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה״. כלומר אנחנו אומרים פה, מספרים את הסיפור של חנוכה, שבעצם זה לא רק הסיפור של חנוכה, זה הסיפור של הגלות בכל זמניה זמניה, בכל תקופותיה. הקדוש ברוך הוא ברחמיו הרבים, ״ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם״. בזמן שיהודים נמצאים בצרה, הקדוש ברוך הוא עומד לנו והוא עוזר לנו, והוא מסייע והוא נלחם את המלחמה, מלחמות שלנו, ובאופן ניסי גם כן, כמו שאנחנו אומרים פה: ״רבים ביד מעטים״. וכל ההמשך של התפילה הזאת. כמובן שהדבר הזה הוא נפלא, כי אנחנו צריכים לזה היום ואנחנו מתפללים על זה ומבקשים שכך יהיה גם כן כעת בצרה הגדולה שעם ישראל נמצא שמה, בפרט צרת הגלות, במיוחד הגלות המיוחדת והקשה בתקופה האחרונה כששונאי ישראל מרימים את הראש, ״על עמך יערימו סוד״, כל מה שכתוב בתפילות. אבל אף על פי כן אנחנו נראה בגלוי איך שהקדוש ברוך הוא, ״ברחמיך הרבים״, עומד לנו. וכאן אנחנו צריכים להבין בנוסח של התפילה מה זאת אומרת, מה זה הפירוש של המילים האלה? ״ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם״. מה זה אומר? רוצים להגיד שהקדוש ברוך הוא עזר לנו? אז הפסוק יגיד: ״ואתה רבת את ריבם״, ״ואתה ברחמיך הרבים רבת את ריבם ונקמת נקמתם״. אבל מה זאת אומרת ״ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם״? מה זה סוד העמידה הזאת שאנחנו אומרים פה? יש פה בעצם שתי שאלות.

04:38 שאלה אחת: מה הפירוש של המילה עמידה? ״עמדת להם״. רוצים להדגיש פה משהו מיוחד עם המילה ״עמדת להם״. מה יש במילה? מה הקדוש ברוך הוא? הרי אין ישיבה ואין עמידה למעלה, כמו שהחכמים אומרים. כלומר, אצל הקדוש ברוך הוא לא קיים לא המושג של ישיבה, לא עמידה. כל הדברים האלה, דברים גשמיים לא שייכים. למה אנחנו כן מוצאים בתנ״ך שמתייחסים לקדוש ברוך הוא במושגים האלה, אבל כמובן שיש בזה איזושהי משמעות. משמעות רוחנית, שזה משל שאנחנו לומדים מהעמידה והישיבה. ישנם פסוקים, למשל ״השמים כסאי והארץ הדום רגלי״, אז רואים שיש כיסא, כביכול השם יושב בשמים. יש פסוקים שהתנ״ך משתמש עם המושג של ישיבה כלפי הקדוש ברוך הוא כביכול, וכאן משתמשים עם העמידה. השאלה היא למה? מה יש במילה הזאת בקשר לחנוכה במיוחד? שאלה שנייה, הפסוק אומר ״עמדת להם בעת צרתם״. משמע שדווקא בזמן הצרה אז הקדוש ברוך הוא עומד. האם הקדוש ברוך הוא לא נמצא איתנו תמיד? אדרבה, בזמן בית המקדש, בזמן שבני ישראל היו והמקדש האיר והיה אור הקדושה והשכינה הייתה בעולם, בוודאי שהקדוש ברוך הוא היה איתנו. אז בעצם הקדוש ברוך הוא תמיד נמצא איתנו בכל מצב. אז הפסוק היה צריך להגיד ״גם בעת צרתם״, אבל מהפסוק פה משמע, מהתפילה משמע שזה לא ככה, אלא שדווקא בעת צרתם אז עמדת להם. מה זה אומר? אז מה המשמעות של עמידה ולמה דווקא בעת צרה? ההסבר על הדברים האלה, כשאנחנו מדברים על עמידה וישיבה, אז כל דבר שאנחנו מדברים כביכול אצל הקדוש ברוך הוא, אז ״מבשרי אחזה״, לוקחים. אנחנו יכולים להבין את זה מתוך הבן אדם. מה אומר עמידה וישיבה אצל אדם? אז אנחנו רואים כשהבן אדם

06:35 יושב, אז הגוף שלו נמצא במצב של ירידה. זאת אומרת, הראש הוא לא במקום הרגיל שהוא נמצא. הבן אדם יושב על כיסא, אז הוא כאילו מצד שני משפיל את עצמו לרמה יותר נמוכה, וזה הנושא של ישיבה. כשאדם עומד, אז הראש נמצא בגובה וכל הגוף נמצא בקו ישר: ראש, גוף, רגל, נמצא בקו ישר והוא עומד על הרצפה. כלומר, מה אנחנו מסמלים פה בנקודה הזו? אז באופן כללי הראש מסמל את כוח השכל, כוח החוכמה. אם אנחנו נדבר על האדם, שמדברים על הבן אדם, הבן אדם כשהוא עומד, בן אדם שהוא יושב, אז זה אומר מה המצב של המוח, של השכל? האם השכל נמצא במצב של ישיבה או השכל נמצא במצב של עמידה? השכל במצב של ישיבה זה אומר שהשכל יורד, משפיל את עצמו לדרגה יותר נמוכה ומתיישב על כיסא. אם אנחנו נדבר ונגיע למלך שיושב על כיסא, המלך, יש לו שכל, חוכמה עמוקה ונפלאה, שלכן הוא המלך והוא צריך להנהיג את העם. אז הוא צריך לשבת על הכיסא, להשפיל את עצמו כביכול, להוריד, לצמצם את המוח, את השכל, וכדי לדעת איך להנהיג את העם, להנהיג אותם, להגיד איך לעשות, מה לעשות, לתת לכל אחד את ההשקעה ואת הדברים שהעם צריך לקבל. אז זה בעצם הנושא של ישיבה על כיסא. כשמדברים על מלך יושב על כיסא, שזה אומר שהמלך משפיל את עצמו, מוריד את עצמו, מצמצם את עצמו להתייחס אל העם ואל צרכיהם, לתת להם מה שהם צריכים. כשמדברים אבל שעומדים בעמידה, רוצים להגיד להפך, שהראש, השכל, נמצא בגובה, נמצא במקום יותר גבוה, יותר נעלה. כשאנחנו מדברים בעצם ביחס להשפעה אלוקית בעולם, אז ישנם

08:38 תקופות שונות. יש את ההשפעה האלוקית בזמנים הרגילים, כשהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם. הקדוש ברוך הוא בורא את העולם, מנהיג את העולם ומנהיג את העולם בהשגחה פרטית בכל רגע ורגע ורגע, הזן את העולם כולו בטובו, בחן, בחסד וברחמים. ההשפעה של הקדוש ברוך הוא בעולם, בימים הרגילים, בימים כתיקונם מה שנקרא, אז זה באופן של ישיבה. כביכול הקדוש ברוך הוא יושב על כיסא, הקדוש ברוך הוא מתיישב כביכול, הוא משפיל, מוריד, מצמצם את עצמו להתייחס לנבראים, לברואים, ולהשפיע לכל אחד ואחד, פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, לתת לכל נברא ונברא די מחסורו, כל מה שצריכים הדומם, הצומח, החי והמדבר. שזה השפעה אלוקית של הקדוש ברוך הוא, ברחמיו המרובים, בהשגחתו הפרטית משפיע לכל נברא ונברא, לכל יצור ויצור, כל מה שהוא צריך, כל מה שהעולם צריך כדי לחיות ולהתקיים. אבל ישנם זמנים מסוימים שבהם הדברים הם לא כתיקונם, וזה מתחיל כמו כל דבר. כל דבר שיש בעולם בהנהגה אלוקית, הכל מתחיל מהעם, מעם ישראל, מהיהודי. הקדוש ברוך הוא מתנהג לפי ערך ההנהגה של יהודי. כידוע שההנהגה של יהודי זה מה שמשפיע כביכול גם בהנהגת העולם. אז כשהיהודי נמצא בהתנהגות הרגילה בחיי היומיום בעבודת השם, אז גם כן למעלה כביכול ההשפעה האלוקית היא נשפעת כפי שצריכה להיות באופן הרגיל והבריא, וזה מה שהיה כשעם ישראל היה בבית המקדש. הקדוש ברוך הוא כביכול, האומנם ישב אלוקים על הארץ, כמו ששלמה המלך מתאר את ההשפעה האלוקית בבית המקדש. הקדוש ברוך הוא כביכול יושב ומתגלה דרך בית המקדש, ומשם האור יוצא לכל העולם, משפיע חיות לכל הבריאה. וזה מתחיל מזה שהיהודי בהתנהגות שלו גם כן, השכל, המוח שולט על הלב. המוח מאיר,

10:44 משפיע ואומר על ידי שיהודי לומד תורה ויודע מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממנו, והמוח שליט על הלב, על הרגשות, והלב על כל האיברים, הוא מנהיג את ההתנהגות שלו באיברי הגוף שיהיו מתאימים לפי ההלכה, לפי השולחן ערוך, לפי התורה והמצוות. אז כאשר היהודי, ההתנהגות שלו היא התנהגות בריאה ורגילה שיהודי צריך להתנהג, שהמוח מתלבש על המידות, על הרגשות, על הלב, וזה פועל על כל איברי הגוף שיתנהגו על פי ההלכה, אז גם כן כביכול למעלה הקדוש ברוך הוא יושב על הכיסא ומשפיע כל טוב לכל מה שהנבראים בעולם צריכים לקבל. אבל כשיש מצב של עת צרה, מפני חטאינו גלינו מארצנו. כשהיהודים נמצאים, עם ישראל נמצא במצב שבמקום שהמוח ישלוט על הלב, אז חס וחלילה, חס וחלילה הלב שולט על המוח. הבן אדם, במקום שהוא ייתן שהנפש האלוקית שנמצאת במוח, כמו שכתוב בתניא, תנהיג את הנפש הבהמית, אז נהיה הפוך, שהנפש הבהמית מנהיגה את הנפש האלוקית. הלב שולט על המוח, הופך את הדברים של הסדר הרגיל. הוא נותן שהאגו שלו, האנוכיות שלו, זה מה שינהיג את הרצונות שלו ואת השכל שלו, עד כדי כך שהשכל נהיה משוחד, עיוור לכל הרצונות והתאוות והתענוגות שבלב, וזה מה שגורם את הנושא של הגלות, גלות השכינה. וזה מה שנקרא עת צרה, זמן של צרה. כשעם ישראל נמצא במצב כזה, אז גם כביכול למעלה אצל הקדוש ברוך הוא נהיה מצב של עת צרה. החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, וזה הזמן של הגלות של בני ישראל. מפני חטאינו גלינו מארצנו. זמן של חושך, זמן של התגברות החושך של הקליפה, של הטומאה. וזה בעצם מה שקרה גם כן בתקופה של חנוכה. למרות שזה היה זמן שבית

12:47 המקדש היה קיים. אבל היוונים הרימו את הראש. לא רק היוונים, אלא גם המתיוונים. עם ישראל, לצערנו הרב, אותה תקופה היא התקופה שהיוונים הגבירו את החומר על הצורה, הגבירו את החושך על האור, הכניסו לתוך ארץ ישראל את חוכמת יוון, את תרבות יוון, וזה מה שהביא את ההתגברות, החומר, התגברות החומרניות, התגברות החושך, שזה היה להשכיחם תורתך, כמו שאומרים בתפילה, ולהעבירם מחוקי רצונך. וכידוע שהיוונים היו אנשי חוכמה. הם לא היה להם בעיה עם חוכמה מצד עצמה, גם לא חוכמת התורה. אבל הם לא רצו את קדושת התורה. הם לא רצו את האלוקות שבתורה, את נותן התורה, להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. שיהודי ילמד תורה לא בגלל שזו תורת השם, שיקיים מצוות כשהוא מבין אותם, אבל לא בגלל שהם חוקי רצונך, וזה היה טומאת יוון. ולכן גם כן הם נכנסו להיכל ולקחו את השמן ורצו לטמא את השמן. לא היה להם בעיה עם האור מצד עצמו, היה להם בעיה עם האור מהשמן הטהור, השמן הקדוש, החוכמה האלוקית, החוכמה הקדושה. זה מה שהפריע להם. אז בעצם זה המהות של סיפור החנוכה. אז הנס של חנוכה זה היה שדווקא בתקופה הזאת, דווקא בתקופה שהיה התגברות החושך, אז התגלה אצל יהודי כוח האמונה והמסירות נפש, שזה מה שהיה הסיפור של החשמונאים. סיפור המכבים. מכבי ראשי תיבות מי כמוך באלים ה'. זאת אומרת, דווקא החושך, דווקא התקופה הזאת, מה שעוררה אצל יהודי את הכוח, היחידה, כוח המסירות נפש, שזה מה שגרם להם להתגבר מול החושך, והלכו נגד השכל. כדי לנצח כזה דבר לא מספיק עבודת השם על פי השכל. כמו שאמרנו קודם, שהמוח שליט על הלב ומשם זה מתפשט על כל האיברים. זה

14:58 בימים כתיקונם, זה עבודה רגילה. אבל כאשר אנחנו נמצאים בזמן שהחושך יכסה ארץ, עם עבודת השכל הרגילה אנחנו לא נצליח. צריכים לעורר את הכוח המיוחד של היחידה שבנשמה, כוח המסירות נפש, כוח עמוק שרק מתגלה אצל יהודי דווקא בעת החושך. והכוח הזה זה נקרא עמידה. העמידה איתנה, איתן שבנשמה, הכוח התוקף איתן. אברהם אבינו הרי נקרא איתן כי הוא עמד חזק מול כל העולם. כשכל העולם היה מלא חושך, כל העולם בעבר אחד ואברהם בעבר אחד. אברהם אבינו נקרא איתן במדרש, ברמב"ם, בכמה מקומות, כי הוא היה איתן האזרחי. הוא היה זה שעם האיתנות, עם התוקף שלו, תוקף המסירות נפש, הוא עמד מול כל העולם, כל העולם בעבר אחד ואברהם בעבר אחד, והוא השמיע את כל האמת, כל האמונה, כל הטוהר של פך שמן הטהור. וככה זה בעצם קרה גם בחנוכה, שבזמן שבכל העולם היה חושך יכסה ארץ, אז החשמונאים, מתתיהו ובניו, יוחנן כהן גדול, יהודה המכבי, שהם היו אלו שעמדו בתוקף של מסירות נפש. ודווקא זה מה שהביא לנס הגדול של חנוכה, שמצאו את הפך שמן חתום בחותמו של כהן גדול. מה זה? מה מסמל הסיפור של פך שמן חתום בחותמו של כהן גדול? כוח המסירות נפש, האמונה הטהורה שיש אצל יהודי. שמן על פי קבלה מסמל את החוכמה. השמן זה משקה שנמצא צף מעל כל המשקים. השמן הוא העצמיות שמוציאים מכל דבר והוא למעלה מהכל, שזה בעצם כוח החוכמה, כוח השכל. אבל כאן זה לא סתם פך שמן, זה פך שמן חתום בחותמו של כהן גדול. מה שזה אומר בנפש, ברוחניות, בנשמה של יהודי, זה כוח האמונה והמסירות נפש שנמצא בחוכמה שבנפש. אדמו"ר הזקן מדבר על זה בתניא.

17:09 אדמו"ר הזקן מלמד אותנו בתניא שהגמרא אומרת: אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. כל דבר שיהודי עושה, יהודי צריך שיהיה אצלו מוח שליט על הלב. כמו שאמרנו, השכל זה מה שפועל עליו שהוא יתנהג בהתנהגות הבריאה והנכונה שיהודי רוצה להתנהג. שהנפש האלוקית תתגבר על הנפש הבהמית ולנצח אותו. אבל כאשר יש את השטות, רוח השטות, יש את רוח הטומאה והקליפה והסטרא אחרא שבאה להסתיר על האמת ולבלבל אותנו ולהשכיח מאיתנו את תורתך, אז מתעורר אצל יהודי החוכמה שבנפש, אומר אדמו"ר הזקן בתניא. החוכמה שבנפש זה הנקודה הפנימית. כוח מה? חוכמה? כוח מה? כוח הביטול? כוח האמונה. כוח המסירות נפש. שרואים שדווקא ברגעים שיש ניסיון על קידוש השם, ברגעים של חושך, כמו שהיה בחנוכה אז, היהודי מעורר בעצמו את המידה האיתנה, וזה מה שאנחנו אומרים בתפילה: ואתה ברחמיך הרבים עמדת, כמו שהיהודי נעמד. עמידה של תוקף, עמידה של מסירות נפש, עמידה, לא ישיבה, שהוא מצמצם את השכל שלו. להיפך, הוא מעמיד את עצמו, מרומם את עצמו ומרומם גם את השכל למקום שלמעלה מהשכל. הוא מרומם את השכל שלו למקום של אמונה טהורה, של מסירות נפש אמיתית ואיתנה. לעמוד בתוקף עמידה. דווקא כשהיהודי נעמד דווקא בזמן של צרה, בזמן של גלות, למרות שעל פי השכל יש כל מיני חשבונות, הוא אומר: אנחנו מעטים, הם הרבים, אנחנו החלשים, הם החזקים. איך אנחנו נוכל? אבל כשיהודי מתעורר אצלו כוח האמונה והאיתנות של מסירות נפש, כל החשבונות נופלים וזה מה שהיה הסיפור של החשמונאים. זה הסיפור של המכבים וזה הסיפור שלנו היום גם כן. כשיהודי עומד במצב של איתן, נעמד בתוקף של מסירות נפש, אז גם למעלה כביכול, ואתה

19:17 ברחמיך הרבים מתגלים הרחמים הרבים של הקדוש ברוך הוא, של האין סוף רחמים האלה, שגורם שעמדת. הקדוש ברוך הוא כביכול נעמד. הוא לא יושב. העמידה הכוונה גם כן, כביכול, למעלה למעלה מהשכל, למעלה מהחשבונות. מגיע לנו, לא מגיע לנו, אנחנו, ההתנהגות. הקדוש ברוך הוא מתרומם כביכול למעלה מכל החשבונות. ב"עמדת" מתגלה התוקף, האהבה העצמית, התוקף, האהבה החזקה שהקדוש ברוך הוא אוהב כל יהודי. ואז, כשעמדת להם דווקא בעת צרתם. לכן זה מה שאומרים פה. זה לא תמיד. זה דווקא בעת צרתם. אז מתעורר כוח העמידה של למעלה, כוח התוקף, כוח המסירות נפש. שזה מעורר למעלה את הכוח של העמידה העצמית, שהקדוש ברוך הוא מעורר את האהבה האינסופית של "אהבתי אתכם אמר ה'", גם כאשר "הלוא אח עשו ליעקב", "ואת עשו שנאתי ואת יעקב אהבתי", והקדוש ברוך הוא משפיע כל טוב לכל יהודי. וזה מה שאנחנו אומרים, שעמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים. וזה בעצם הנס הגדול שאנחנו עדים לו בכל דור ודור, ואנחנו נזכה לראות את זה גם בחנוכה הזה. ואני הייתי לפני יותר משלושים שנה, זכיתי שהרבי שלח אותי עם קבוצה של בחורים. נסענו אז לאוסטרליה. זה היה בשנת תש"נ, אלף תשע מאות תשעים. בתור תלמידי הישיבה היה סדר שהרבי היה שולח קבוצה של בחורים מישיבות איפה שלמדנו ב-ב-קרוב לרבי, והיינו נוסעים לשנתיים כדי לחזק את היהדות, את הישיבה באוסטרליה. למדנו אז במלבורן, אוסטרליה. באותה תקופה, השנתיים האלה, זה היה שנתיים שהיינו. התפקיד שלנו היה ללמוד, ללמד, לתת שיעורי תורה, לחזק את הקהילות היהודיות באוסטרליה וכולי. זכור לי שבאותה תקופה הייתה תקופה קשה ביותר בכמה נושאים באוסטרליה. היה אז

21:32 משבר גם בנושאים של כלכלה באותה תקופה. גם כן היה עוד כמה דברים לא נעימים שקרו בקהילה. כל מיני דברים שהיו באותה תקופה בקהילה, דברים קשים של דברים היפך הברכה. באותה תקופה הגיע חג החנוכה. באוסטרליה חנוכה זה באמצע הקיץ, ובאותה שנה זה היה בשנת תשנ"א, אם אני לא, לא, משהו כזה. תשנ"א, אלף תשע מאות תשעים תשעים ואחד. וחג החנוכה עשו אז את מה שקראו לזה סאטלייט, את הלוויין. זה היה פעם ראשונה שבו זמנית הדליקו נרות בכמה מקומות בעולם. הרבי היה ב-770. שם הדליקו את הנרות במרכז חב"ד, מרכז עולמי ב-770, ובאותו זמן היה בעוד כמה נקודות מרכזיות בעולם. במוסקבה, שזה היה משהו נפלא. זה היה התחלת נפילת המשטר הקומוניסטי. זה היה משהו מהפכני לראות את היהודים במוסקבה מדליקים נרות חנוכה. היה בצרפת ליד האייפל וגם באוסטרליה. היינו שם, הקהילה, בבית הכנסת של חב"ד באוסטרליה, במלבורן. אז אני זוכר כמו היום התרגשות גדולה. אצלנו זה היה לפנות בוקר בגלל השעות, זה היה אחרי הצהריים באמריקה, זה יצא בערך ארבע חמש לפנות בוקר באוסטרליה. כל הקהילה היו שם, מאות של אנשים. כולם באו לראות את המחזה הנפלא שבאופן חי הרבי עכשיו ב-770, מדליקים שם נרות, הרבי הולך לדבר לילדים. זה היה בעיקר לצבאות השם, לילדי ישראל. הרבי ידבר שיחות, ינגנו ניגונים, ובכל העולם באותו זמן אנחנו נראה איך עושים את הטקס של הדלקת המנורה בכל המקומות האלה. כמובן גם כן בו זמנית גם כן ראו הדלקת נרות החנוכייה בכותל המערבי. זה היה משהו מאוד נפלא, מאוד מרגש, עצום. אבל זכור לי שכשהגיע הזמן ששרים אחד משירי החנוכה ששרו אחרי הדלקת הנרות, וראו חלקים כל הזמן, הווידאו עבר

24:02 מאמריקה לצרפת, לרוסיה, לאוסטרליה ולירושלים עיר הקודש. וככה ראינו כל הזמן. כל כמה דקות ראו מקום אחד, והרבי גם כן עמד והסתכל והוא ראה את כל ה-ה-הדברים האלה. אז הוא, הרבי, עמד להסתכל, ובזמנים מסוימים ראינו איך שהרבי מעודד את השירה. אני זוכר כמו היום שברגע שבמסך פתאום ראו את הקהילה של אוסטרליה נמצאת על ה-- בתוך בית הכנסת, כאילו שרים, והרבי עמד והוא ראה במסך את הקהילה שלנו. פתאום הרבי התחיל עם הידיים מאוד חזק ותנועות נמרצות עם כל הגוף לחזק את השמחה ואת הריקוד. והיה רגע, כמה דקות כאלו, של שמחה עצומה וגדולה ביותר. השמחה הזאת, התנועות שהרבי הניף את ידיו כמה וכמה פעמים, אני זוכר שזה הרים את כל הקהילה, לא רק בגשמיות שכולם קפצו ורקדו, אלא זה פשוט, מה שאומרים, "מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון". הייתה הרגשה שהרבי פשוט עם השמחה הזאת, עם תנועות הידיים, מרומם את כל הקהילה מרגעים קשים שחוו באותה תקופה. מרים אותנו למקום יותר גבוה, מביא אותנו לרגעים של התעלות, של שמחה, שבעזרת השם הכל יהיה בסדר. יש לנו ביטחון ותקווה, ובעזרת השם עוד נראה את האור כי טוב. וזה היה רגעים נפלאים ביותר. באותה תקופה, כמה שבועות אחר כך, אני זוכר גם כן הרבי אז כתב מכתב לשליח הראשי של אוסטרליה באותה תקופה, הרב גרונר עליו השלום. הרבי כתב לו שיזכור את מאמר רבותינו נשיאינו, לחשוב טוב ואז יהיה טוב, שברגע שאנחנו נעבוד על כוח הביטחון שלנו, אז נראה גם כן את הטוב באופן גלוי בקהילה. וזה מה שאני רוצה לאחל ולברך את כל אחד ואחד מאיתנו, מתחיל מהקהילה באוסטרליה, בסידני ומלבורן, בכל מקום, ומשם גם

26:18 כן לכל המקומות בעולם וכל המדינות וכל העמים, כי כולנו צריכים את הברכה הזאת. לעמוד בתוקף, לא להתרגש ולא להתייאש ולא ליפול חס ושלום לשום מחשבות של מרירות ועצבות. אדרבה, ללמוד מהסיפור של חנוכה כמו שהיה בימים ההם, אז ככה גם כן יהיה בזמן הזה. למרות שהשכל אומר מה שהשכל אומר, אבל צריכים לאמץ את הלב. היום אנחנו צריכים לעמוד, להתרומם מעל השכל ולגלות את כוח היחידה שבנו, את כוח האמונה שבנו, את כוח המסירות נפש. "ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם", ואז נראה איך שרבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם של כל שונאי ישראל, ונראה בגלוי איך שהקדוש ברוך הוא גם כן יקיים את "מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים, טמאים ביד טהורים", ואז נזכה לראות את "והדליקו נרות בחצרות קודשך" והגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו. אמן כן יהי רצון. חנוכה שמח ושמחה כל השנה כולה.