החסידות של דורנו: איך הרבי הסביר את הבלתי מוסבר? | י"ט כסלו

00:00 היום אנחנו נדבר על המהפכה הגדולה של תורת החסידות בדור שלנו, בדור האחרון. בשבועות האחרונים דיברנו על החידוש הנפלא של אדמו"ר הזקן בתורת חסידות חב"ד. דיברנו על ספרי החסידות של אדמו"ר הזקן, גם ספר התניא והספרים שהם מסביב. עוד ספרים של אדמו"ר הזקן שבהם הוא מפתח את השיטה המיוחדת של פנימיות התורה על פי תורת חב"ד. דיברנו על אדמו"ר האמצעי, בנו של אדמו"ר הזקן, על החידוש המיוחד, על המהפכה המיוחדת שהוא הביא בהרחבת דברי אביו, רחובות הנהר. הוא הפך את המעיין לנהר, כפי שדיברנו, בצורה המיוחדת בה הוא הסביר ופרסם וגילה והפיץ את תורת חב"ד. גם כן דיברנו בשבועות האחרונים על עוד מרבותינו נשיאי חב"ד. היום אנחנו נתמקד על החידוש המיוחד בהבנה וההעמקה בתורת חב"ד של הדור שלנו, הדור של הרבי נשיא דורנו. כולם מכירים את חסידי חב"ד היום, ובעיקר חסידי חב"ד מוכרים מהרחוב. היהודים שעומדים בכל פינה ומציעים לך להניח תפילין, נרות שבת, מקרבים יהודים ליהדות ומחלקים כל מיני מוצרים שקשורים עם החג. יזמינו אותך בצורה חמה, מלטפת ואוהבת לבית חב"ד, ובכל מקום בעולם בעצם אנחנו נמצא אותם, אבל אולי פחות אנחנו שמים את הדגש לתורת חב"ד, לחידוש הנפלא והמהפכני בתורת חב"ד. תורת חב"ד העמוקה והרחבה שהתחילה אצל אדמו"ר הזקן, וכל דור ושבע דורות של נשיאי חב"ד, כל דור פיתח, בנה, הרחיב והסביר את הדברים בצורה המיוחדת שלו, ובאופן הכי מפליא והכי עמוק והכי רחב דווקא בדור שלנו. השבוע אנחנו חוגגים, מציינים את היום הגדול של ראש השנה לחסידות, י"ט בכסלו, אחד מהמועדים והחגים הכי מוכרים היום בעולם. היום שבו אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך, יצא מהמעצר. היום הזה הפך להיות לראש השנה לתורת החסידות, להתגלות החסידות.

02:49 היום שבו התחילה המהפכה הגדולה של יפוצו מעיינותיך חוצה, של הפצת מעיינות החסידות. כידוע, בימים אלו גם כן אנחנו חוגגים את יום הנישואין, יום החתונה של הרבי, שמתקרב כבר למאה שנה מיום החתונה. זה היה בי"ד בכסלו תרפ"ט. אז השנה הזאת אנחנו חוגגים תשעים ושבע שנים מיום הנישואים, מיום החתונה. מעניין לציין סיפור שאת זה אנחנו נספר עכשיו כדי לבטא את הקשר בין שני המועדים. זה לא מקרה. שום דבר לא מקרה בחיים, שום דבר לא מקרה בעולם. וכל שכן, וקל וחומר ששום דבר לא מקרה כשמדברים בקשר לצדיקים גדולי ישראל, גדולי עולם ורבותינו נשיאי חב"ד, שהחתונה של הרבי והרבנית באותה סמיכות ימים, באותו שבוע של החג הגדול של י"ט בכסלו, ראש השנה לחסידות. הראשון שהצביע על הקשר בין שני הימים היה בעצם אדמו"ר הריי"צ, מה שנקרא החותן של הרבי. הסיפור הוא, כפי ששמעתי מיהודים שהיו ממש בשמחה וסיפרו, שכשהייתה החתונה של הרבי בוורשה בפולין, אחר כך היו שבע ברכות. חלק מהשבע ברכות היו בריגה בלטביה. י"ט בכסלו היה היום האחרון של השבע ברכות. אדמו"ר הריי"צ כבר חזר לריגה ויחד איתו גם החתן והכלה והמשפחה, ושם חגגו ברוב פאר והדר את השבע ברכות האחרון, וזה היה ביחד עם חג הגאולה י"ט בכסלו שנחגג עם כל הרעש, עם כל הפרסום, עם כל מה שזה אומר. שמחה גדולה ביותר, שמחה כפולה ומכופלת. אדמו"ר הריי"צ היה בשמחה גדולה, דיבר דברי חסידות עמוקים ורחבים, מאמר חסידות נפלא שמסביר יסודות בתורת החסידות, מסביר את הנושא של המסירות נפש של עם ישראל בגלות. מאמר נפלא ביותר. בהמשך לזה הייתה התוועדות עד אור הבוקר. באותה התוועדות, בין הדברים, אדמו"ר הריי"צ קם ואמר, "מחותני", הוא התכוון לאבא

05:22 של הרבי, "לא זכה להגיע לחתונה". כפי שידוע, ההורים של הרבי נשארו, לצערנו נשארו באוקראינה, נשארו במקום שליחותם, איפה שהם היו אז ובמקום הרבנות, היה אז בתקופה הקשה של התחלת הקומוניסטים, והם לא זכו להיות נוכחים בגופם בחתונה. הם חגגו את החתונה ברוב פאר והדר עם הקהילה, אבל רחוק מהחתונה, רחוק מהחתן והכלה. אמר אדמו"ר הריי"צ, "המחותן שלי", הוא התכוון לרב לוי יצחק שניאורסון, האבא של הרבי, "הוא מקובל". כלומר הוא איש קבלה. כידוע הוא היה איש קבלה, איש סוד מהגדולים המקובלים בדורות האחרונים. אז הוא מקובל והוא מסביר כל דבר על פי קבלה. הוא בוודאי מסביר את החתונה ואת השמות ואת התאריכים ואת כל הפרטים של החתונה על פי סודות הקבלה והמיסטיקה. להסביר למה כל דבר, למה כל פרט ואיך, ומסביר אותו. אני, אומר הרבי הריי"צ, רוצה להגיד רק דבר אחד: שהחתונה היא בחודש השלישי. חודש כסלו זה החודש השלישי מחודש תשרי. אנחנו יודעים שלוח השנה שלנו מורכב משתי התחלות. יש חודש ניסן ויש חודש תשרי. התורה אומרת החודש הזה לכם ראש חודשים. חודש ניסן זה תחילת כל החודשים, חודשי השנה. מצד שני, ראש השנה תשרי זה תחילת השנה וזה הלוח. השנה היהודית מורכבת משתי התחלות, שני ראשים. אז חודש סיוון זה החודש השלישי של ניסן. זה החודש השלישי שבו ניתנה תורת הנגלה. כידוע התורה אומרת בחודש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים, ביום הזה באו מדבר סיני. זה היה חודש סיוון, ובאותו שבוע, בשישה בסיוון או בשבעה בסיוון, כמו שהגמרא מאריכה, היה יום מתן תורה. אומר אדמו"ר הריי"צ, כמו שבחודש השלישי מניסן קיבלנו את התורה, תורת הנגלה, משה רבנו הביא את התורה. משה קיבל תורה מסיני. אותו דבר

07:47 בחודש כסלו זה גם החודש השלישי. זה החודש השלישי של חודשי הקיץ, סיוון, וכסלו זה החודש השלישי מחודשי החורף, אבל זה גם החודש השלישי ולכן בחודש הזה אז הייתה ההתגלות של פנימיות התורה, שזה תורת הבעל שם טוב שהתגלה על ידי אדמו"ר הזקן ותורת חב"ד. בימים אלו נדפס התניא בפעם הראשונה, ואחרי שאדמו"ר הזקן יצא מהמאסר הוא התחיל להפיץ את תורת חב"ד בצורה רחבה וגדולה ביותר, ולכן כסלו זה גם החודש השלישי. אז הוא אמר גם החודש השלישי זה חתונה. הרי ידוע שהחתונה של עם ישראל והקדוש ברוך הוא זה היה ברגע של מתן תורה. זה היה חתונה של חודש סיוון. אותו דבר יש חתונה עכשיו בחודש כסלו, בחודש השלישי. זה פחות או יותר דברים שאמר אדמו"ר הריי"צ בשבע ברכות האחרון של הרבי והרבנית בי"ט בכסלו תרפ"ט. וכאן אנחנו צריכים קצת לפענח את הדברים. מה הוא התכוון? מה הוא אומר פה? מה כאן המסר? אז אם אנחנו נתבונן אנחנו נראה שהמסר פה הוא מפליא ביותר, עמוק ביותר, מפליא ביותר, ונותן לנו איזושהי הבנה במהפכה הגדולה שאדמו"ר הריי"צ ראה ברוח קודשו, שהרבי חתנו הולך להפוך ולעשות בעולם בהתגלות של פנימיות התורה, תורת החסידות. בואו ננתח קצת את הנושא. לא אכנס מדי הרבה לעומק, אבל בכל אופן בנקודות קטנות להסביר את העמקות של הנושא הזה של החודש השלישי. למה באמת התורה ניתנה בחודש השלישי? התורה אומרת את זה, מדגישה את זה. בחודש השלישי לצאת ישראל מארץ מצרים. ביום הזה באו למדבר סיני ואז קיבלנו את התורה. מה יש בעניין של שלוש? עד כדי כך הגמרא במסכת שבת, בסוגיה של מתן תורה, גמרא מפורסמת, אומרת שהכל זה שלוש. עם ישראל הוא משולש, תורה

09:55 היא משולשת. ביום השלישי, חודש השלישי, הכל קשור עם שלוש. הגמרא יש שמה רשימה של כמה דברים שקשורים עם המספר שלוש וקשור לעם ישראל וקבלת התורה. מה יש בנושא של שלוש? חודש השלישי? מדובר בחסידות שבעצם יש פה משהו מאוד מאוד ייחודי ועמוק ומהותי על החידוש של מתן תורה. כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, אז הוא עשה מחיצה בין השמיים והארץ. הוא, כמו שכתוב בפסוק, השמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם. הקדוש ברוך הוא עשה חיץ, עשה הפסק, עשה מחיצה מאוד מאוד ברורה שיש את השמיים והרוחני והאלוקי הנשגב שזה למעלה. ויש את הארץ, האדמה והחומריות והגשמיות, שזה התחתון שזה פה למטה. אז יש שתי עולמות שהם לגמרי מנותקים אחד לשני. עד כדי כך שידוע מה שהמדרש אומר, שכביכול אחרי בריאת העולם היה סוג של גזירה. כביכול הקדוש ברוך הוא גזר ואמר שהעליון לא יירד למטה והתחתון לא יעלה למעלה. כלומר שלא יהיה ערבוב מחיצות בין השמיים והארץ, הגשמי והרוחני, העליון והתחתון. עד למתי? עד לרגע של מתן תורה. מתן תורה זה השלישי. יבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם. יבוא השלישי והוא עושה את המשולש. הוא מחבר בין שני הקצוות. השלישי, החודש השלישי, מסמל את השלום, מסמל את האחדות, מסמל את הכוח לאחד שמיים וארץ. לאחד את הרוחני והגשמי. לאחד את העליון והתחתון. לאחד ולחבר את הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל כפי שהם נמצאים פה למטה. הגוף והנשמה. לאחד, זה כל בעצם הנקודה של מתן תורה. לגרום לאחדות. האחדות הזאת, החיבור הזה בין הגשמי והרוחני, האלוקי והעולם. החיבור הזה זה תפקידנו. כל ההיסטוריה של העולם ושל עם ישראל. זה התחיל מהרגע הראשון של בריאת האדם, וזה נמשך דור אחרי

12:02 דור, שנה אחרי שנה, תקופה אחרי תקופה. שזה בעצם המטרה שלנו להפוך את העולם לדירה לקדוש ברוך הוא. לאחד, לאחד ולאחד. התורה עושה את החיבור הזה, לכן התורה ניתנה בחודש השלישי שמסמל את החיבור, את הייחוד, את השלום. משה רבנו הוא פעל את ההתגלות של השלוש, את המספר הזה, את השלום הזה בקשר לחלק הגלוי של התורה מבחינת הלכה, מעשה מצוות, וזה בעצם מה שאלפי דורות, אלפי שנים עם ישראל גדל על שולחן ערוך, על רמב"ם, על הלכות, על מי שאומר לי מה לעשות, איך לעשות, מתי לעשות. כל פרט ופרט בחיים יהודי יש לו שולחן ערוך. ספר הלכות שאומר לך איך ומה ומתי. מה ש-- אז זה בעצם החיבור. החיבור הזה בין הגשמי והאלוקי. אבל זה החיבור החיצוני. אחרי זה יש את העומק, החיבור בעצם הקשר היותר פנימי. לא מספיק רק עשייה לבד. תורת החסידות הגיעה ואמרה שחוץ מהעשייה צריך להיות תוכן. צריך להיות עומק. צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא עם כל הכוחות שלנו, לא רק עם כוח העשייה החיצונית. איך אני מכניס את המוח, את הלב, את כל הרגש, את כל העולם העשיר שיש לנו בפנים, וגם את זה אנחנו לוקחים את זה לעבודת השם. איך אנחנו עושים את זה? התשובה היא בדיוק הנקודה הזאת. התשובה היא שאנחנו יכולים לעשות שלום, לחבר בין הרוחני והגשמי. זה בעצם התפקיד של מתן תורה, לחבר בין הגשמי והרוחני, לחבר בין העולם והקדוש ברוך הוא. בהתחלה זה היה רק בחלק הנגלה, ואז הגיע הזמן של התגלות פנימיות התורה, שלאט לאט, אחרי הרבה הרבה כאב, עם הרבה הרבה, אה, מה שנקרא, מחיר יקר של הרבה סבל, עם ישראל הגיע דווקא בסוף הגלות,

14:05 בחושך הכי גדול, התחיל להתנוצץ אור תורת הקבלה על ידי גדולי העולם, גדולי ישראל מהדורות הקודמים, וככה זה נמשך עד שהגיע הבעל שם טוב והוא התחיל להכין את העולם לגילוי המשיח. ואז התחיל גם כן אותו נושא, שזה החיבור בין העליון, הסוד הנשגב עם התחתון, עם האדם, עם המציאות, עם החלק היותר קונקרטי, יותר עולמי שיש לנו. זה בעצם החידוש הגדול, המהפכה הגדולה שהתחיל בעיקר אדמו"ר הזקן בתורת חב"ד. בתורת חב"ד אנחנו רואים שמצד אחד לוקחים את הנושאים הכי עדינים, הכי מופשטים, הכי עמוקים של תורת הקבלה, ויחד עם זה שופכים על זה אור של הסבר וביאור עם משלים מתוקים באופן שכל אחד ואחד יכול להתחבר לזה, להבין את זה ועל ידי זה להבין את הנושאים הכי עמוקים של תורת פנימיות התורה. אז בעצם כאן יש לך את הדוגמה הנפלאה הזאת של החיבור העצום, החיבור, הקישור שנעשה באמצעות תורת החסידות. איך הגענו לחיבור והקישור הזה הנפלא ביותר? וזה מה שפעל אדמו"ר הזקן בי"ט בכסלו על ידי זה שהוא יצא מהמעצר. לכן נאמר במכתב שלו: ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב. תראו דבר נפלא, כמו השנה הזאת אדמו"ר הזקן יצא מהמעצר ביום שלישי שהוכפל בו כי טוב. עוד פעם מספר שלוש, כי בעצם זה המהות של תורתו של אדמו"ר הזקן. אם משה רבנו שבר את המחיצה בין העליון והתחתון, בין הבורא והנברא בחלק ההלכתי הגשמי, המצוות של המעשה, אדמו"ר הזקן שבר את המחיצה הזאת בצורה-- ב-בקשר הפנימי והרוחני שיש בין יהודי לקדוש ברוך הוא, שיהודי יודע שבחיי היומיום יש לי את היכולת להתקרב לקדוש ברוך הוא כל כולי וכל המציאות שלי, וזה בעצם הנושא של המספר שלוש: לחבר ולאחד דברים שהם נראים הפכים.

16:19 גוף ונפש נראים הפכים. נפש אלוקית ונפש בהמית נראים הפכים, ועבודת החסידות זה לחבר, לגלות את הפנימיות של האלוקות של הקדוש ברוך הוא שמגלה לנו שבעצם הכל זה למטרה אחת ואחד משלים את השני, ודווקא דרך זה אנחנו מגיעים לשלמות האחדות. זה בתורה וזה במצוות, וזה בעצם החידוש הנפלא בתורת החסידות חב"ד שהתגלה על ידי אדמו"ר הזקן והתפתח דור אחר דור על ידי רבותינו נשיאינו. כי בעצם מה שקרה עם תורת החסידות זה ממש אותו דבר. בהתחלה ההתגלות של פנימיות התורה היה בתורת סוד קבלה, ניצוצות, רמזים. אבל שבן אדם יוכל באמת להבין, להבין את האלוקות שיוצא מהנושאים שאנחנו לומדים בהם, לראות את הכוח האלוקי בכל מילה בתורה, להבין את התורה ממקום יותר אלוקי ורוחני, ואת זה להביא לתוך העולם, לתוך המציאות שלנו. זה חידוש נפלא שהתחדש על ידי התגלות תורת החסידות, במיוחד על ידי אדמו"ר הזקן. אפשר לראות את זה בספרים, בספרים שלו הוא מביא דברים מספרי הקבלה, והוא מסביר אותם בצורה נפלאה ביותר, עד כדי כך שאתה אומר וואו, הרי זה החיים עצמם. הנקודה, זה התחיל עם אדמו"ר הזקן, אבל כאן אנחנו מגיעים לנקודה שאנחנו מדברים היום, שמי שעשה את העבודה הזאת בצורה הכי נפלאה ומושלמת והביא את זה לדור שלנו, המיוחד, הדור שלנו בתקופה שלנו, לכאורה בתקופה אחת מהתקופות הכי קשות בהיסטוריה של עמנו, ודווקא עכשיו שיהודי יוכל עם השכל שיש לו בעצמו להתבונן, לחשוב, להבין ולהשיג, יש לו את כל האופנים שהוא יכול להקל על עצמו כדי שהוא יוכל לתפוס בהתחלה יותר טוב וכולי. כל הדברים האלה יש היום מן המוכן. זה נמצא על השולחן. אנחנו צריכים רק להתכופף ולהרים את זה. לפעמים אפילו לא

18:31 להתכופף, אבל לקחת את זה ולעשות את זה חלק מהחיים. ולכן זה הזמן היום שאנחנו נמצאים בימים כל כך גדולים. ימי הניסים של הרבי אחרי י' בכסלו, היום שבו היה היציאה מן המאסר של אדמו"ר האמצעי, וי"ט בכסלו היציאה מן המאסר של אדמו"ר הזקן שהפכו את הימים האלה ימי חג ושבח והודאה לקדוש ברוך הוא, ושניקח לעצמנו את המסר הנפלא שיש לנו מהימים האלו לחבר. התפקיד שלנו בלימוד פנימיות התורה זה גם כן לפעול את החיבור בין החלק הרוחני והמופשט שלנו, כוח האמונה עם החלק הכי מעשי והכי מעשה בפועל, הכי תכלס, להפוך את המציאות שלנו, את הגוף שלנו שיהיה כלי לאור האלוקי, וככה אנחנו נכין את עצמנו ונכין את כל העולם לגילוי המשיח, וזה בעצם ראינו ורואים את זה באופן מוחשי במאמרים והשיחות של הרבי. הרבי לקח את הנושאים של תורת החסידות שהם היו ממש מונחים בקרן זווית. הם היו עמוקים, מופשטים וקשים להבנה. והרבי בכוחו הגדול, קשה לדעת איפה הוא מצא זמן לדברים האלה, הוא הביא את הנושאים האלה לצורה של דיון והסברה באופן שהדבר נהיה לגמרי למעלה מן המשוער. אז זה הנקודה שאנחנו צריכים לקחת מהיום הזה, י"ט בכסלו, ראש השנה לחסידות, לתפוס את העומק של ההתאחדות, ההתאחדות בין תורת הנגלה לתורת הנסתר, בין הנשמה והגוף. לאחד, לאחד את האמונה עם השכל ולהגיע להכרה גם על פי שכל שאין עוד מלבדו