3000 שנה אחרי: הנבואה של שמואל חזתה את מה שקורה היום באיראן

00:00 בימים אלו, ימי הרת עולם, כשכל העולם כולו עוקב בדריכות למה שקורה עם אחינו בני ישראל בארץ ישראל, אנחנו עדים לגילויי אהבה וחיבה של הקדוש ברוך הוא בצורה היסטורית. אנחנו רואים איך שבכל החושך הזה את הניסים והנפלאות הגדולים בחיי יום יום. על ניסיך ונפלאותיך שבכל יום עמנו. פשוט אנחנו מרגישים, כל העולם מרגיש. אנחנו נמצאים עכשיו ברגעים, ברגעים האחרונים של חושך הגלות, הרגעים של הגאולה. דברי הנביאים עומדים ומתקיימים מול העיניים שלנו. מישהו יכול לשאול, אנחנו שומעים אנשים חושבים: באיזו זכות? מהי באמת הזכות לעם ישראל שאנחנו רואים את כל גילויי החיבה האלו? איך זה הדברים, הניסים והנפלאות האלה שקורים מול העיניים שלנו, בתוך כל הבלגן, בתוך כל הרעש ובתוך כל החושך? ודאי שאנחנו מתפללים ומבקשים ומצפים כל רגע ורגע לראות שכבר יתקיימו במלואם דברי התורה: ״ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד וחרב לא תעבור בארצכם״, שכבר יהיה שלום ושלווה ומנוחה. את זה אנחנו מחכים, ובעיקר אנחנו מחכים שכבר תהיה הגאולה השלמה, שתגיע לרגע של הגאולה האמיתית והשלמה, ויוליך אתכם קוממיות, כל עם ישראל מכל העולם לארץ ישראל, לבניין בית המקדש השלישי, לביאת משיח צדקנו באופן הכי גלוי. בימים כאלה כולנו מחכים למילה של עידוד, מילה של חיזוק, וכמובן המילים של התורה זה החיזוק הכי גדול לכל יהודי, במיוחד מילים של פרשת השבוע. אדמו"ר הזקן לימד אותנו שהיהודי צריך לחיות עם הזמן, לחיות עם הזמן. הסביר: זה לחיות עם פרשת השבוע. זה מה שנותן לנו את הכוח. זה מה שאנחנו רואים את זה מתקיים. התורה היא נצחית. זה לא סיפור של היסטוריה של העבר. סיפורי התורה הם סיפורים של ההווה. היום אנחנו נעמוד על פסוק דווקא בהפטרה של פרשת

02:27 השבוע, פרשת קורח. בהפטרה ישנו פסוק נפלא ביותר, פסוק שמחזק ומעודד. במיוחד כשאנחנו נלמד את הפסוק עם העומק של מדרשי חז"ל, עם העומק של תורת החסידות, זה יקבל משמעות נפלאה ביותר לימינו אלה. בהפטרה של פרשת קורח אנחנו מוצאים את שמואל הנביא. שמואל הנביא, שהוא היה צאצא של קורח, הוא בא לתקן את החטא של קורח. כידוע, מה שכתוב במדרשים, במפרשים, שקשר פנימי יש בין קורח ושמואל. שמואל הנביא היה צאצא של קורח. רש"י כבר אומר את זה בפרשה, שקורח ראה ברוח קודשו. קורח היה איש גדול. אחרי זה הוא נפל לתוך המחלוקת, אבל קורח ראה שעומד, יעמוד ממנו שמואל הנביא. ואכן שמואל הנביא בהפטרה אוסף את עם ישראל אחרי שהוא ממליך את שאול למלך, מחדש את המלוכה, וההפטרה מספרת לנו על דברי תוכחה ודברי מוסר ששמואל מדבר לעם על זה שהם בחרו במלך לא מהמטרות הנכונות. נכון שהתורה מצווה ״שום תשים עליך מלך״, אבל שמואל הבחין שעם ישראל לא רוצה במלך ישראל אמיתי, זה שירים אותנו, יקרב אותנו לקדוש ברוך הוא, ילמד אותנו איך לעבוד את השם, אלא ביקשו מלך בגלל סיבות פוליטיות, ככל הגויים בית ישראל. ואז הוא נותן להם מוסר על הנושא הזה, מעורר אותם בתשובה. כמו שההפטרה מספרת שהעם התעורר בתשובה על ידי דברי שמואל, ביקשו ממנו ״התפלל בעד עבדיך״. ואז יש את פסוק הסיום של ההפטרה, פסוק המחץ, שזה הפסוק הנפלא ביותר שאנחנו יכולים לקבל ממנו כוח בשביל ימינו אלה. שמואל הנביא מסיים ואומר: ״כי לא ייטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול, כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם״. שמואל הנביא אומר לעם ישראל: אל תפחדו ואל תדאגו, למרות כל ההתנהגות שלכם, למרות כל

04:50 ה... מה שהיה אז באותו מצב, אף על פי כן הקדוש ברוך הוא אוהב אתכם. ״כי לא ייטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול״. אז בואו נתבונן קצת בפסוק הזה. מה העומק של הפסוק? אנחנו יודעים, יש פסוק מאוד דומה בתנ"ך, בתהילים פרק צ"ד. בואו ניכנס קצת לעומק לראות את ההבדל בין שני הפסוקים, ואז אנחנו נבין את המשמעות הנפלאה של הפסוק של ההפטרה של השבוע. דוד המלך בתהילים אומר: ״כי לא ייטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב״. גם שמה דוד אומר לנו את הבשורה הטובה, שלמרות כל מה שאומות העולם, שונאי ישראל, מנסים לעשות לעם ישראל. פרק צ"ד. פרק חריף. ״אל נקמות ה', אל נקמות הופיע״, מדבר על נקמת ה' בגויים שונאי ישראל. מה שאנחנו רואים בימינו אלה. ואז יש גם את הפסוק הנפלא הזה: ״כי לא ייטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב״. פה נאמר: ״כי לא ייטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול״. אומר על זה במדרש ילקוט שמעוני על הפסוק, ועוד מדרשים. אמר רבי שמואל בר נחמני: מה ההבדל בין שני הפסוקים? הוא אומר: כשבני ישראל זכאים, ״כי לא ייטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב״. הקדוש ברוך הוא לא נוטש אותנו בגלל שאנחנו עמו ונחלתו. אנחנו נחלת ה', ובגלל עם ישראל, בגלל שאנחנו נחלת ה', לכן הוא לא עוזב אותנו, הוא לא נוטש אותנו. יש אבל זמנים שבני ישראל הם לא זכאים, חס ושלום, חס וחלילה. ואז אומר הפסוק, וזה מה ששמואל הנביא אומר: גם כשאתם לא זכאים, חס וחלילה, גם אז ״לא ייטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול״. המדרש ממשיך ואומר עוד פירוש: כאן בארץ ישראל, כאן בחוץ לארץ, בני

06:57 ישראל בארץ ישראל, כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב. הוא מפרש נחלתו על ארץ ישראל, וחוץ לארץ: כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול. ואז המדרש ממשיך. רבי ראובן אומר: תמיד, בכל מצב, הקדוש ברוך הוא לא יטוש את עמו בעבור שמו הגדול. למעני למעני אני עושה אתכם בית ישראל. אומר הפסוק, תמיד זה למעני למעני, תמיד הקדוש ברוך הוא למען שמו הגדול, הוא שומר עלינו. הוא נמצא איתנו ככבשה אחת בין שבעים זאבים והיא משתמרת. כמה הפסוק הזה נפלא בשבילנו היום, כשאנחנו מתעמקים בפסוק הזה, במיוחד במדרש, מה בעצם המדרש אומר לנו? ישנם זמנים שונים. יש זמן שבו אנחנו אומרים כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב. ויש זמנים שאומרים כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול. מה עומק ההבדל בין שתי התקופות האלה? זה אומר לנו שישנה בעם ישראל, יש איך שהקדוש ברוך הוא שומר על עם ישראל כשאנחנו כלים ראויים לברכה. בזמן שעם ישראל מקיים את רצונו של מקום, אז הקדוש ברוך הוא נותן לנו שמירה, נותן לנו ברכה, נותן לנו את כל מה שאנחנו צריכים. יש אבל זמנים כאלה שאנחנו לא ראויים חס וחלילה בגלל ההתנהגות שלנו. ואף על פי כן, זה הדבר הנפלא ששמואל הנביא אומר פה בפסוק: גם כאשר חסר כביכול חס וחלילה בעבודתם של ישראל, גם כשבני ישראל בהתנהגות שלנו עדיין היא לא התנהגות מושלמת, אבל אף על פי כן, בעבור שמו הגדול שהקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל, והקדוש ברוך הוא שומר על עם ישראל בכל מצב ומצב. ישנם גם כן דומה לכך שני פסוקים בתורה, מאוד נפלא. אנחנו רואים שישנו פסוק אחד

09:11 שאומר: וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. זאת אומרת, מדברים פה על זכות אבות, שאומרים שהקדוש ברוך הוא בזכות אבותינו הוא זוכר את ברית אברהם, את ברית יצחק, את ברית יעקב ואת הארץ אזכור. ואז כתוב: ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם. הקדוש ברוך הוא בכל מצב שומר עלינו, בכל מצב הוא נמצא איתנו. ישנו פסוק אחר בתורה, שם כתוב: הנה אנוכי כורת ברית. הקדוש ברוך הוא עושה כריתת ברית עם משה רבנו, והוא אומר: נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים. וראה כל העם את מעשי ה' כי נורא הוא. בפסוק הזה דבר מאוד מעניין: יש כריתת ברית שהקדוש ברוך הוא עושה עם משה רבנו, והוא אומר לו כן. משה רבנו מבקש מהקדוש ברוך הוא בקשה מיוחדת אחרי חטא העגל. עם ישראל חטא בחטא נורא של חטא העגל, ומשה רבנו מבקש מהקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא יסלח לנו על חטא העגל. ואז הוא אומר: ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה. משה רבנו מבקש שהקדוש ברוך הוא ייתן לעם ישראל שמירה מיוחדת, ונפלינו, שנהיה נבדלים, שונים. ואז בהמשך הפסוקים: הנה אנוכי כורת ברית, כריתת ברית מיוחדת שהשם עושה עם משה רבנו, נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים. השאלה ששואלים המפרשים, בתורת החסידות מדובר על זה באריכות: הרי כבר יש כריתת ברית שהשם עשה עם האבות. אברהם אבינו בברית בין הבתרים, השם כרת איתו ברית, פרשת לך לך, על ירושת הארץ, על זה שהקדוש ברוך הוא ישמור עליהם. השם כרת

11:49 ברית עם האבות, וזה בעצם הפסוק שקראנו קודם: וזכרתי את בריתי יעקב, את ברית אברהם, את ברית יצחק ואת ברית יעקב ואת הארץ אזכור. ברית ראשונים. למה יש עוד פעם ברית עם משה רבנו? מה ההבדל בין כריתת הברית שהשם עשה עם האבות לכריתת הברית שהשם עשה עם משה רבנו? מוסבר דבר נפלא: בכריתת ברית עם האבות כתוב ואת הארץ אזכור. אברהם, יצחק, יעקב ואת הארץ אזכור. בכריתת ברית עם משה רבנו כתוב אשר לא נבראו בכל הארץ. מה הכוונה פה? יש פה סוד. מסביר אדמו"ר הרש"ב במאמר האחרון שהוא אמר לפני הסתלקותו, ד"ה הנה אנוכי כורת ברית. הוא הסביר שם דבר נפלא. הוא אמר: ארץ זה מלשון רצון. למה נקרא שמה ארץ? כי רצתה לעשות רצון קונה. כשבני ישראל עובדים את השם הם בבחינת ארץ, הם רוצים. הרצון שלהם נמצא במקום הנכון. ארץ ישראל, הרצון האמיתי של יהודי לעבוד את הקדוש ברוך הוא, שרצתה לעשות רצון קונה. אז הפסוק אומר: כריתת ברית עם האבות, הקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם, יצחק ויעקב את כל הברכות לעם ישראל. אבל ואת הארץ אזכור. כשעם ישראל הם בבחינת ארץ, ארץ ישראל, יש להם את הרצון במקום הנכון. הם רוצים לעבוד את השם. אבל משה רבנו נמצא עם עם ישראל אחרי חטא העגל, החטא הנורא ואיום של חטא העגל. עם ישראל כביכול ניתקו את הקשר עם הקדוש ברוך הוא על ידי חטא העגל, ומשה רבנו עומד בפרץ להתפלל ולבקש סליחה: וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו, שהקדוש ברוך הוא ייקח אותנו לנחלה גם כשלא מגיע לנו. ולכן משה אומר כאן עושים ברית עם עם ישראל, ומבקש כריתת ברית מסוג אחר לגמרי. נגד כל עמך אעשה נפלאות. יש

14:12 פה משהו נפלא, הנפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ. גם כשעם ישראל נמצא במצב כזה שחסר להם מבחינת הרצון, כי הרצון שלהם לא נמצא לגמרי רצון לעשות רצון קונם באופן גלוי, גם אז הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו. וזה מה ששמואל הנביא אומר לעם ישראל: כי לא יטוש השם את עמו בעבור שמו הגדול. הקדוש ברוך הוא שומר על עם ישראל בכל מצב, בעבור שמו הגדול. הקדוש ברוך הוא תמיד נותן לנו את היד, תמיד נותן לנו את הכוח. ברגע שיהודי מתעורר, ברגע שיהודי מתעורר בזה שהוא זוכר שהוא יהודי ומחבר את עצמו לקדוש ברוך הוא, אז בעבור שמו הגדול הקדוש ברוך הוא תמיד שומר עלינו בכל מצב. לפני קרוב למאה שנה, זה היה ביום ג' בתמוז בשנת תרפ"ז, תשעים ושמונה שנים, אדמו"ר הריי"צ באותו יום יצא מהמאסר. כידוע הרבי הריי"צ ישב במאסר בימים האלו לפני תשעים ושמונה שנים. מאסר קשה ביותר עם סכנת מוות רחמנא ליצלן. על זה שהוא הפיץ יהדות ברוסיה, כי היה בתקופה הקשה של הקומוניסטים עם הגזירות שלהם מול הדת. אחרי שמונה עשר ימים שהרבי ישב במאסר הקשה, קרה הנס הגדול. זה היה ממש נס באותם ימים, כי הרוסים עשו מה שהם רצו, ואף על פי כן קרה הנס הגדול שהרבי שוחרר. כמובן אז לא היה עדיין שחרור מלא. כידוע בג' תמוז הרבי נשלח לגלות לעיירה מרוחקת ברוסיה, אבל היה הנס הגדול. הוא נשלח לשלוש שנים. בסוף רק שבוע היה שמה ואז היה החג הגדול, י"ב בתמוז. באותו יום בג' בתמוז אדמו"ר הריי"צ עומד על-- ברכבת על המדרגות, עומד להיכנס, הרכבת עומדת לצאת לדרך. הנסיעה הייתה אמורה להיות ל-- כמו שאמרנו, שלוש שנים. להיות רחוק

16:40 מקהל החסידים, רחוק מהמשפחה. זה היה העונש לכתחילה. מאות חסידים הגיעו לרציף להיפרד מהרבי. הרבה בכיות, הרבה דמעות, הרבה התרגשות. מצד אחד התרגשות של שמחה על הנס הגדול שהם רואים את הרבי אחרי שחשבו על הגרוע מכל. זה היה הצלה ממוות לחיים בצורה הכי חזקה שיכולה להיות. ומצד שני, הרבי נוסע לזמן ארוך. מה יקרה? להישאר כאן אנחנו חסידים לבד. זה היה רגעים קשים ביותר. הרבי עומד על המדרגות של הרכבת. רכבת גבוהה ברוסיה, הוא רואה את כל הקהל. ביניהם היו גם כן כמובן שוטרים ומרגלים וכל הסוגים. והרבי נעמד ואומר, הוא מתחיל עם פסוק. איזה פסוק הרבי מתחיל את השיחה שלו לקהל? יהי השם אלוקינו עמנו, כאשר היה עם אבותינו, אל יעזבנו ואל יטשנו. לא פחות ולא יותר פסוק שהוא דומה ממש למילים של ההפטרה שדיברנו עכשיו. כי לא יטוש השם את עמו בעבור שמו הגדול. הרבי אומר את זה מפסוק אחר, זה פסוק ששלמה המלך אמר. כשנבנה בית המקדש, עומד שלמה המלך ברגעים הכי נפלאים של בניין בית המקדש, חנוכת בית המקדש. כל עם ישראל הגיעו לחנוכת הבית, כמו שהתנ"ך מספר במלכים. ואז שלמה המלך נעמד ואומר את הפסוק הזה. הוא מבקש ומתפלל: יהי השם אלוקינו עמנו, כאשר היה עם אבותינו, אל יעזבנו ואל יטשנו. הרבי דיבר כמה מילים, מילים חזקות ביותר שבאותם רגעים זה היה לדבר בצורה שהיה אסור לדבר בצורה כזאת. והרבי עכשיו היה במאסר של סכנת נפשות ממש בגלל שהוא עמד נגד הממשלה. אבל הרבי לא מפחד, הוא נעמד מול כל המציאות הזאת והוא מדבר מילים ברורות ואומר, "תשמעו ותזכרו מה שאמר אבי", דיבר בשם אביו, הרבי הרש"ב, אמר בשעתו כשהיו גזרות הממשל ברוסיה בדור

19:06 קודם אמר אדמו"ר הרש"ב, "לא ברצון שלנו הלכנו בגלות. לא ברצון שלנו אנחנו נצא מהגלות. אבינו מלכנו יתברך, הוא גירש אותנו לגלות ובקרוב הוא יוליכנו קוממיות לארצנו על ידי משיח צדקנו לארצנו הקדושה במהרה בימינו אמן". אבל זה אנחנו צריכים להכריז בפה מלא וכל העמים צריכים לדעת את זה שרק הגוף שלנו הלך לגלות. הנשמה שלנו אף פעם לא הלכה לגלות. כל שעבוד מלכויות יכולים לעשות-- לנסות להשתלט על הגופים שלנו, אבל הנשמות שלנו נמצאות תמיד בחירות. תמיד אנחנו עם תוקף ואנחנו יכולים לעמוד ולהכריז בפה מלא: אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. בהמשך הרבי דיבר על המסירות נפש שיהודי צריך לעמוד בכוח ובתוקף, לא להתרגש ולא להתפעל מכל הקשיים ומכל הניסיונות. והבקשה שלנו מהקדוש ברוך הוא שהוא יהיה איתנו כמו שהוא היה עם אבותינו בעלי המסירות נפש. אל יעזבנו ואל יטשנו. לא להתרגש, לא להתפעל, לא להיות נחלש חס וחלילה מכל הקשיים והייסורים שיש לנו ברגעים האחרונים של הגלות. הרבי סיים את המילים של השיחה שלו עם ברכה לכל הקהל שנהיה חזקים גם בגשמיות בריאים וגם ברוחניות, ומבקש מהקדוש ברוך הוא שיקיים: יהי השם אלוקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו, אל יעזבנו ואל יטשנו, ולכל בני ישראל יהא אור ברוחניות ובגשמיות. וזה בעצם מילים של צדיק שאמר ביום הזה. ואנחנו לוקחים מהמילים האלה כוח ועוצמה גם לימינו אלה, כשאנחנו נמצאים בימים של חושך, ימים של הסתרת פנים. מצד אחד אנחנו עדיין בגלות, אנחנו רואים, עדיין נמצאים ברגעים של חרדה. אנחנו נמצאים ברגעים שאנחנו מחכים כל רגע ורגע שהמלחמה הזאת תיגמר. מצד שני, אנחנו גם רואים את הניסים והנפלאות, ואנחנו צריכים כל הזמן לזכור את המילים הנפלאות האלה, לזכור שלא

21:38 יטוש השם את עמו בעבור שמו הגדול, כי לא יטוש השם את עמו ואת נחלתו לא יעזוב. ולהתפלל ולבקש שיהי השם אלוקינו עמנו כשהיה עם אבותינו, אל יעזבנו ואל יטשנו, שנזכה לראות כבר את כל בני ישראל יהא אור במושבותם בזמן הגלות ובקרוב בימינו ממש. בימים האלה כבר נזכה לראות גם כן באור הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו.