אחרי מתן תורה: זה הזמן להתחזק בלימוד התורה! | הרעיון הנפלא ששמעתי מהרבי

00:00 ישנה שאלה מפורסמת ששואלים: כל דבר שאנחנו חוגגים, כל חג, תמיד מסבירים לנו שהחג הזה הוא הכי חשוב. במיוחד בתורת החסידות זה מאוד מצוי שכשלומדים במאמרי חסידות על חג הפסח יסבירו לנו שאין למעלה מחג הפסח. זה החג הכי גדול, הכי גבוה, הכי נפלא. יגיע חג השבועות, אנחנו נלמד את המאמרים והשיחות שיסבירו לנו שחג השבועות זה השיא. זה הדבר הכי נפלא. זה החג הכי גדול, ואותו דבר בנוגע לסוכות, ראש השנה, יום הכיפורים. והשאלה היא מה באמת? האם באמת החג הזה הוא הכי גדול? איך יכול להיות שכל חג יהיה החג הכי גדול והשיא והכי נפלא? האמת היא, התשובה מוסברת גם כן בתורת החסידות, שבעצם כל חג יש לו את הייחודיות שלו, את הדבר המיוחד שאותו אנחנו מקבלים בחג הזה, ובקשר לייחודיות, לנקודה הזאת, זה השיא שבזה אנחנו מקבלים דווקא בחג הזה. או כמו שמוסבר תמיד שזה בבחינת שער, כמו שיש שערים להיכנס להיכל המלך, אז יש כמה וכמה שערים, וכל שער מכניס אותך למקום מיוחד, לקשר מיוחד עם המלך. אז כל חג הוא בבחינת שער. שער מיוחד שבו אנחנו מתחברים עם הקדוש ברוך הוא, עם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ולמשל חג הפסח, אז זה החג שבו יהודי מקבל את החירות, את הגאולה, יציאת מצרים, וזה השער שבו אנחנו מתאחדים עם הקב"ה בנושא הגאולה והחירות. מחג הפסח יהודי מקבל כוח לכל השנה כולה להשתחרר מכל מיני גלויות וכל מיני דברים שמפריעים לנו בעבודת השם. בנקודה הזאת חג הפסח הוא החג הכי נפלא. הוא השער שבו אנחנו נכנסים לאווירה של גאולה וחירות. חג השבועות זה החג של מתן תורה. זה אומר שביום השבועות קיבלנו את התורה ומשם אנחנו

02:26 מקבלים חיות ללימוד התורה לכל השנה כולה. בנקודה הזאת של קבלת התורה שבועות הוא השער, וזה השיא. זה הקשר הכי נפלא בנושא של לימוד התורה. אין משהו יותר נעלה מזה, ומשם אנחנו מקבלים כוח ללימוד התורה לכל השנה כולה. אז כשאנחנו באים לחג השבועות, יהודי קיבל על עצמו עול תורה, כמו שכתוב בכמה וכמה שיחות שבחג השבועות יהודי כשהוא מקבל את התורה מחדש, הוא אמור לקבל על עצמו עול תורה, להגיד: הקדוש ברוך הוא, קיבלתי את התורה ואני מקבל על עצמי ללמוד את התורה עם חיות מחודשת, עם התלהבות מחודשת, קבלת התורה מחדש. כי באמת כל שנה ושנה נמשך, כמו שכתוב בתניא, בספרי חסידות, שכל שנה ושנה נמשך אור חדש. זה לא אותו דבר. זה כביכול מתן תורה מחדש, וזה נותן לנו את הכוח גם להתחדש, לקבל רעננות, לקבל חיות מחודשת ולחדש את הקשר שלנו עם התורה. וההחלטה שיהודי מקבל על עצמו בחג השבועות לקבל עליו עול תורה, להתמסר ללימוד התורה, צריכים להביא את זה גם לפסים מעשיים. זה אומר שבחג השבועות אנחנו צריכים לקבל על עצמנו החלטות, להוסיף בלימוד התורה, להוסיף בשיעורי תורה, שיעורי תורה ביחיד, שיעורי תורה ברבים, ללמוד תורה. מה שלמדתי עד עכשיו, להוסיף זמנים בלימוד התורה. אם למדתי, בכמות יותר, באיכות יותר, בעיון יותר, בעומק, וזה בעצם יהודי כל פעם צריך להוסיף ולהוסיף עוד יותר ועוד יותר בלימוד התורה. והשאלה שאנחנו היום רוצים להבין ולדון: מה כל כך חשוב הנושא של לימוד התורה? אנחנו רואים מאמרי חז"ל ורואים במדרשים ובספרים שמדגישים מאוד מאוד את החשיבות הגדולה שיש בלימוד התורה, שקביעות עיתים לתורה. ולכאורה לפעמים נשאלת השאלה למה כל כך? מה יש מיוחד בנושא של לימוד

04:47 התורה שנותנים לזה ערך כל כך חזק? הרי העיקר זה המעשה. כתוב בפרקי אבות: לא המדרש עיקר אלא המעשה. הגמרא אומרת: תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. כל הגדלות של התלמוד זה כשהתלמוד מביא לידי מעשה. אז אם המעשה הוא העיקר, אז זה המעשה. מצוות, מעשים טובים. אבל אנחנו רואים לא, שיש איזושהי הדגשה מיוחדת דווקא בלימוד התורה. ולא רק זה, אלא שמדגישים שלימוד התורה זה לא רק כדי לדעת מה לעשות, כי אז היינו לומדים שיעורי הלכה וגמרנו. אבל לא. דווקא אומרים לנו שצריך ללמוד תורה גם לא בשביל לדעת את המעשה, את המעשה אשר יעשון, את ההלכה. יש לנו איזה עניין של ללמוד תורה בתור ערך בפני עצמו, יגדיל תורה ויאדיר. כמו שחכמינו אומרים שצריכים ללמוד תורה גם בנושאים כאלה שאין לזה משמעות הלכתית לא בימינו אלו, ואין לזה משמעות הלכתית בכלל. גם דברים שאף פעם לא יהיו. יהודי לומד, דרוש וקבל שכר. לימוד התורה בתור לימוד התורה. והשאלה היא מה בדיוק, מה באמת, מה ההסבר של העניין הזה? מה זה אומר לנו ללמוד תורה בשביל ללמוד תורה? מה, מה, מה הנושא בזה? אז אנחנו נסביר את הנושא על פי מה שאדמו"ר הזקן מסביר בתניא באופן נפלא. מסביר לנו אדמו"ר הזקן מהו באמת הערך המיוחד שיש בלימוד התורה, שזה משהו מיוחד שיש דווקא בלימוד התורה שאין בקיום המצוות, והנושא הזה יש לזה קשר מיוחד גם כן עם חג השבועות. על פי מה שהגמרא אומרת, הגמרא במסכת פסחים אומרת בקשר לרב יוסף, אחד מגדולי האמוראים, שרב יוסף היה עושה סעודה מיוחדת, היה שוחט ואוכל בשר מיוחד דווקא בחג השבועות, יותר מפסח, יותר מסוכות, דווקא בעצרת, שבועות. אז הגמרא מספרת על רב

07:01 יוסף שהיה מבקש שיכינו סעודה של בשר מיוחד יותר מכל חג אחר, ושאלו אותו למה דווקא בחג השבועות. הוא אמר, הוא ענה להם: רב יוסף אמר, אי לאו האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא. אם לא היה היום הזה, יום חג השבועות, שהיה גורם, כמה יוסף יש בשוק. רש"י מסביר לנו שרב יוסף רצה להגיד שאם לא היה יום חג השבועות, היום המיוחד הזה שבו קיבלנו את התורה, ובזכות זה שאני לומד תורה, אז רש"י אומר, התרוממתי. תורה מרוממת אותי. אז הרי אם לא היה לי את זה, הרי יש הרבה יוסף, קראו לו יוסף, יש הרבה יוסף בשוק. הייתי כמו כל היוסף שיש בשוק. בזכות לימוד התורה, שעל ידי התורה התגדלתי והתרוממתי. אז אני, אז התורה פועלת עליי משהו מיוחד ולכן אני חוגג את זה באופן מיוחד. וכאן נשאלת שאלה פשוטה: מה בדיוק רב יוסף רוצה להגיד לנו? לכאורה, כשקוראים את זה בצורה מאוד שטחית, זה נראה כאילו שרב יוסף מתגאה בלימוד התורה שלו. חס וחלילה לחשוב שזה מה שרב יוסף רוצה להגיד פה. מה, הוא רוצה להשוות את עצמו עם יוסף אחר בשוק? מה בדיוק המסר? למה דווקא מדגיש יוסף את השם שלו? כמה אנשים יש בשוק? מה ההדגשה דווקא שאומר כמה יוסף איכא בשוקא? כל המאמר חז"ל הזה מוקשה ותמוה כל כולו. זכיתי להיות אצל הרבי בחג השבועות בשנת תשמ"ט ושמעתי ביאור נפלא שהרבי הסביר אז על המאמר חז"ל הזה, וזה מתחבר מאוד חזק עם מה שאדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא מהו באמת הערך המיוחד שיש בלימוד התורה. אנחנו נתבונן בזה, זה ייתן לנו חיות מיוחדת, חשק מיוחד לכל הנושא הזה של קביעות עיתים של לימוד

09:15 התורה בהתמדה ושקידה מיוחדת, שזה אנחנו צריכים לקחת מחג השבועות באופן מיוחד. מסביר לנו אדמו"ר הזקן בתניא: יש קיום המצוות ויש לימוד התורה. נכון שהתורה היא גם כן חלק מהמצוות, אבל אף על פי כן יש את, כמו שאמרנו, יש לימוד התורה בתור ערך בפני עצמו. אומר אדמו"ר הזקן: מה ההבדל בין לימוד התורה וקיום המצוות? במצווה יהודי מתחבר עם הקדוש ברוך הוא. אנחנו יודעים שהמצוות נקראים מצוות גם מלשון ציווי וגם מלשון צוותא. כלומר, מצווה זה ציווי מהקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא מצווה עלינו להניח תפילין, לשים ציצית, לקבוע מזוזה, לאכול כשר. וכשאנחנו מקיימים מצווה אנחנו מתחברים עם הקדוש ברוך הוא. כל מצווה זה חיבור, כמו שכתוב גם כן בכמה מקומות ההסבר למה מצווה זה חיבור. אז כמו שרואים בגשמיות, כשבן אדם מאוד נשגב, מאוד מרומם, איש חכם, איש צדיק, מלך, מבקש מיהודי פשוט, איש פשוט, אומר לו: אני מבקש ממך שתעשה משהו בשבילי. מבקש ממנו טובה, אפילו שזה יהיה דבר פעוט, דבר קטן. אז הציווי, הפקודה, הבקשה הזאת יוצרת קשר. כל זמן שלא היה ציווי, לא הייתה בקשה, לא היה קשר. האיש המרומם והאיש הפשוט הם כל כך רחוקים אחד מהשני, שלפעמים הריחוק ביניהם בערך ברמה כל כך, כאילו שאין, כאילו שהוא לא קיים בעולם שלו. מה לי ולך? ברגע שיש פה ציווי, הציווי יוצר קשר, יוצר חיבור. כי הקדוש ברוך הוא, שהוא מלך מלכי המלכים, שהוא אין סוף ובלי גבול, כמובן שהוא לגמרי שלא בערך. מי אנחנו, מה אנחנו כלפי הקדוש ברוך הוא? אבל ברגע שהקדוש ברוך הוא מצווה עלינו, אומר לנו: אני מבקש ממך שתניח תפילין. אני מבקש ממך שתקבע מזוזה, שתעשה מצווה. אז

11:34 המצווה היא צוותא, היא יוצרת חיבור, יוצרת קשר בין הבורא לנברא. מה יכול להיות דבר נפלא יותר מזה? אז כשאנחנו עושים מצווה אנחנו מתקשרים עם הקדוש ברוך הוא. אבל כאן מגיע הדבר הנפלא שיש בלימוד התורה כלפי קיום המצוות. כשיהודי עושה מצווה אז הוא רק מקיים מה שהקדוש ברוך הוא מבקש ממנו. יש את המצווה ויש את היהודי שמקיים את המצווה. הוא עושה פעולה שהפעולה הזאת היא בעצם הרצון של המלך. על ידי זה שאני מקיים את הפעולה הזאת, אני מקיים את הרצון של המלך, גורם לו נחת רוח ואז יש חיבור. אז החיבור זה כביכול שני דברים שמתחברים על ידי הפעולה שאני עושה. אני מבצע מה שהוא מבקש ממני. אז זה יוצר לנו את הקשר. אנחנו נשארים אבל שני דברים. יש את האדון ואת העבד, יש את המלך ואת העם, יש את המצווה והמצווה. אני מקיים את הרצון שלו ועל ידי זה אני מתחבר אליו, אבל בעצם אני נשאר מציאות נפרדת. מה יש מיוחד בלימוד התורה? וכשאדם לומד תורה אז החוכמה של התורה, חוכמת התורה היא חוכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא, והחוכמה של הבן אדם, שזה השכל, המוח שבו, במוח הזה, בשכל הזה. כשאני עכשיו לומד הלכה בתורה, אז השכל שלי, המוח שלי, מתאחד עם החוכמה של הקדוש ברוך הוא. וכאן ההתאחדות היא התאחדות לא של שני דברים נפרדים, אלא שכל כולי, המוח שלי עכשיו מלא בחוכמת השם. השכל הזה, המוח הזה, הגשמי, המגושם, השכל הזה כעת קולט, מבין ומשיג הלכה, סברה, הסבר של חוכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא. הרי התורה היא בעצם החוכמה של הקדוש ברוך הוא. התורה היא אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. הזוהר אומר

14:05 התורה והקדוש ברוך הוא זה דבר אחד. הוא וחוכמתו אחד. הקדוש ברוך הוא, כשהוא נתן לנו את התורה, הוא הביא את החוכמה שלו, החוכמה האינסופית שלו, והלביש אותה בהלכות התורה, בדיני התורה ובשכל התורה. כשהיהודי עם המוח הגשמי שלו לומד את חוכמת התורה, נוצר פה חיבור פנימי עמוק, התאחדות של שכל האדם עם השכל האלוקי כביכול, והם הופכים להיות לדבר אחד. אומר אדמו"ר הזקן בתניא: "והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות, להיות לאחדים ומיוחדים מכל צד ופינה". אין יותר קשר וחיבור כמו הקשר והחיבור הזה שנוצר כשהיהודי לומד תורה. השכל של האדם מתרומם ומתעלה. עכשיו השכל שלי, מה נמצא? מה נמצא בתוך השכל? חוכמת התורה. דבר אחד. כשאני מקיים מצווה, אז אני רק עושה פעולה שהפעולה הזאת היא כפי הרצון של הקדוש ברוך הוא. אבל האדם נמצא במקום אחד והקדוש ברוך הוא כביכול מצווה עליו. זה כמו שני דברים, שהוא מקיים מה שהוא רוצה ממנו. הוא נשאר אבל משהו מבחוץ. בלימוד התורה, אבל, אנחנו אומרים האדם והחוכמה של הקדוש ברוך הוא מתאחדים ומתמזגים, מתאחדים, הופכים להיות למציאות אחת ויחידה. אין יחוד כמוהו, אין כזה סוג של התאחדות. רק בלימוד התורה קיימת ההתאחדות הזאת, וזה הדבר הנפלא שיש כשהיהודי לומד תורה. במיוחד כשאנחנו זוכים לעיין. יש לימוד שטחי, אז הלימוד נשאר קצת מבחוץ. האדם והלימוד. אבל כל מה שהלימוד הוא יותר עיוני, יותר לעומק. אני מנסה להבין, להתעמק, להתייגע. אז השכל שלי ושכל התורה, שכלו וחוכמתו של הקדוש ברוך הוא כביכול, הופכים להיות למהות אחת ויחידה. וזה מה שחכמינו אומרים לנו. הזוהר אומר שכשיהודי לומד תורה נוצר פה חיבור של ישראל, אורייתא וקודשא בריך הוא

16:38 כולא חד. היהודי, התורה וקודשא בריך הוא, הקדוש ברוך הוא, הופכים להיות למציאות אחת ויחידה. דבר נפלא שאין, אין לזה אח ורע בשום דבר אחר. ולכן חוזרים לסיפור של רב יוסף. זה מה שרב יוסף רוצה להגיד. נכון שכשיהודי מקיים מצוות הוא עושה קשר עם הקדוש ברוך הוא. כשיהודי מקיים מצוות, המצוות הן הרצון של הקדוש ברוך הוא בעולם הזה. אנחנו נמצאים בעולם הזה, בעולם הגשמי, ובו אנחנו אמורים לקחת דברים מן השוק. זה מה שאמרנו: כמה יוסף איכא בשוקא. בן אדם נמצא בשוק. שוק מסמל את כל העולם הזה הגדול. אתה הולך לחנות ואתה קונה עם כסף. אתה צריך לשלם כדי לקנות בשר לחג. אתה צריך לקנות תפילין. אתה צריך לקנות ציצית. אתה צריך לקנות שופר. כל דבר אנחנו צריכים לשלם על זה, לקנות את זה, להשתמש עם דברים גשמיים וחומריים מהעולם הזה. וכשאני מקיים את המצווה אני עושה מהשוק, מהעולם הגשמי, אני עושה דירה לקדוש ברוך הוא. דבר נפלא. מה יכול להיות דבר יותר נפלא מזה? אבל זה עדיין בשוקא, בעולם, בשוק, ומהעולם עושים דירה לקדוש ברוך הוא. כשיהודי אבל לומד תורה הוא מתרומם מעל העולם. יש לו את היכולת ואת הזכות הנפלאה שעכשיו בעת הלימוד אני נמצא במקום אחר לגמרי. התורה מרוממת אותי ועושה שאני עכשיו, השכל שלי נהיה כביכול כלי קולט את חוכמתו הנפלאה של הקדוש ברוך הוא. התרוממתי! וזה מה שרב יוסף אומר, ודווקא מדגיש את השם שלו, יוסף. יוסף מלשון להוסיף, אומר הרבי. אז יבוא-- הנקודה של להוסיף זה המטרה של תורה ומצוות. הקדוש ברוך הוא הביא אותנו לעולם הזה כדי להוסיף. יש את הבריאה של העולם כפי שנבראה על ידי הקדוש ברוך הוא,

18:55 ויש את הכוח של מתן תורה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את היכולת להוסיף, להוסיף קדושה בעולם, להוסיף אור בעולם, לעשות שהעולם יהיה עולם קדוש, עולם אלוקי. זה אנחנו עושים על ידי כל התורה והמצוות. אבל יש את היוסף שאיכא בשוקא, היוסף שנמצא בשוק, ושם הוא מקיים תורה ומצוות, שגם זה עניין נפלא ועניין חשוב, להיות בשוק בעולם ולעשות את העולם הגשמי דירה לקדוש ברוך הוא, שזה עושים על ידי כל מצווה גשמית שיהודי עושה. אבל בנוסף לזה, כשמגיע מתן תורה, אומר רב יוסף האמורא, המורה הגדול רב יוסף, קורא לתלמידים שלו ומבקש: בואו נכין סעודה מיוחדת לחג הזה. למה? כי אי לאו האי יומא דקא גרים, אם לא היום הזה שלמדתי הרבה תורה, אומר רש"י, והתרוממתי. יש פה איזו רוממות מיוחדת שיש רק בלימוד התורה, שבו אני יכול להתרומם מעל העולם. התורה מרוממת אותי למקום אחר לגמרי, מעל העולם, ולהתאחד עם נותן התורה בתור מציאות אחת. ישראל, אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד, שיהודי על ידי התורה מתאחד עם הקדוש ברוך הוא בייחוד נפלא כזה, זה דבר ששום מצווה לא יכולה להתחרות עם העניין הזה. ולכן, כשמגיע חג השבועות, נכון שבחג השבועות קיבלנו את כל התורה והמצוות, אבל יש את ההדגשה המיוחדת ביום מתן תורה, זמן מתן תורתנו, על הנושא של לימוד התורה דווקא. בחג השבועות יהודי מקבל על עצמו, כמו שאמרנו קודם, להוסיף בלימוד התורה. בחג השבועות הרבי דיבר אז, ובכמה שנים שזכיתי להיות אצל הרבי, תמיד הרבי היה דורש את זה, שחג השבועות צריך להביא אצלנו את ההחלטה, את החיות, את הרעננות, את הכוח להתחדש בלימוד התורה, לקבוע עיתים לתורה, והפירוש לקבוע עיתים לתורה זה לא לעשות טובה

21:16 לא כמה דקות ביום אני למדתי, אלא שבאותו זמן שאני לומד, אז המציאות שלי היא שאין שום דבר אחר. זה מה שכתוב שכשיהודי לומד תורה זה כמו שבת. כמו בשבת בן אדם יודע: אין טלפונים, אין עולם הזה, אין ביזנס, אין דאגות, אין שום דבר. שבת. ביום-- ברגע שאני יושב ולומד תורה, אז זה בבחינת תורתו אומנותו. אין שום דבר אחר בעולם. כמו שאמרנו, התורה הרי מרוממת אותנו מעל העולם. עכשיו אין כלום, אין שום דבר, אין אפילו מצוות. יש את התורה עצמה והקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא שנעשה ברגע של לימוד התורה, וכשיהודי לומד תורה באופן כזה הוא מתאחד עם נותן התורה בצורה כל כך נפלאה ומיוחדת, ועם הכוח הזה אז אנחנו יכולים להשתחרר מכל הדאגות והטרדות, כמו שחכמינו אומרים לנו בפרקי אבות: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה". יהודי שלומד תורה, הוא יודע שבלימוד התורה יש התאחדות כל כך עמוקה ונפלאה עם הקדוש ברוך הוא, אז הוא בעצם הבן חורין האמיתי. הוא באמת משוחרר מכל מיני דאגות וטרדות, כמו שהמשנה אומרת לנו בפרקי אבות: "כל המקבל עליו עול תורה פורקים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ". כל שאר הדברים של מלכות ודרך ארץ, כל הדאגות והטרדות וענייני עולם שרודפים אותנו, ברגע שאנחנו מקבלים על עצמנו עול תורה, אז אנחנו מתרוממים מעל העולם וזה נותן לנו את הכוח להיות דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא בייחוד הכי נפלא. ולכן, מכיוון שאנחנו באים לחג השבועות, זה הזמן לעורר, לעודד, לחזק שכל אחד ואחד מאיתנו שיהיה לנו שיעורי תורה, להתחזק בלימוד התורה, להתחזק בללמוד תורה יותר בעיון, יותר בעומק, יותר ברוחב, לתת לזה יותר זמן, להשקיע

23:28 זמן בלימוד התורה. כמו שאמרנו, לא רק ללמוד כדי לדעת את ההלכה, זה חשוב ביותר, אבל צריך להיות לימוד התורה בשביל לימוד התורה. לימוד התורה בשביל להתאחד עם נותן התורה. הייחוד הנפלא הזה יש רק בלימוד התורה, ואת זה אנחנו צריכים לנצל, להשקיע, להוסיף, להתרענן ולהתחזק. שהקדוש ברוך הוא ייתן שהשנה הזאת תהיה שנת תורה, ובעזרת השם אנחנו נזכה לשמוע את התורה החדשה מפיו של משיח, את סודות התורה שמלך המשיח יגלה לנו, שנזכה לשמוע את זה במהרה בימינו, אמן.