משה, דוד והבעל שם טוב - הסוד הפנימי של חג השבועות

00:00 היום אנחנו נדבר על שלושה גדולי ישראל ממנהיגי עם ישראל בכל הדורות, שיש להם קשר מיוחד עם החג הזה, עם חג השבועות, חג מתן תורה. כמובן שדבר ראשון יש לנו את משה רבנו. משה קיבל תורה מסיני ביום חג השבועות. משה רבנו הוא זה שעומד ועולה. משה עלה אל האלוקים, והקדוש ברוך הוא דרכו מוסר את התורה לעם ישראל. קרוב לחמש מאות שנים אחר כך אנחנו מוצאים את דוד המלך. הגמרא בירושלמי אומרת שדוד מת בעצרת, כלומר חג השבועות. הגמרא בבבלי במסכת שבת אומרת שדוד מת בשבת, ובירושלמי כתוב שזה היה בעצרת, בחג השבועות. כידוע, כמה וכמה מהמנהגים שאנחנו עושים בחג השבועות גם כן מתקשרים לזה שדוד המלך נפטר בחג השבועות. לדוגמה, מה שקוראים במגילת רות בעצרת, בחג השבועות. אחת מהסיבות למה קוראים מגילת רות בשבועות, בגלל שזה יום ההילולה של דוד המלך, שהוא יצא מרות המואביה. אז יש לנו יום גדול ביותר להתחבר לדמות של דוד המלך, ואלפי שנים אחר כך, יום חג השבועות זה גם כן יום ההילולה, יום ההסתלקות של מורנו הבעל שם טוב. הבעל שם טוב הסתלק ביום הראשון של שבועות בשנת תק"כ. כפי שידוע, היו בזה כמה וכמה ספקות מתי זה היה, אם זה היה יום ראשון, יום שני, וכפי שהתגלה במשך הדורות שבאמת זה היה ביום ראשון של חג השבועות, יום הפטירה של הבעל שם טוב, וזה בעצם יום גדול שאנחנו מתחברים עם שלושת הדמויות האלה: משה רבנו, דוד המלך והבעל שם טוב. החיבור עם הדמויות, הצדיקים נשיאי ישראל שאנחנו נדבר עליהם היום, אנחנו ננסה להבין מה, מה החלק המקשר אותם עם היום הזה של מתן תורה. אנחנו הרי מבינים שלא יכול להיות

02:18 שזה מקרה. שום דבר, שום דבר בעולם זה לא במקרה, כמו שהבעל שם טוב, בעל ההילולה של שבועות, מלמד אותנו שאין שום דבר שקורה במקרה. כל דבר שקורה בעולם זה בהשגחה פרטית. אז בוודאי שגם זה, הפרט הזה שהיום הזה זה יום ההילולה של שלושת הצדיקים האלה, זה בהשגחה פרטית, כל שכן וקל וחומר כשמדובר על הצדיקים הגדולים ועל היום הגדול של חג השבועות, אז בוודאי שהדברים האלה יש בהם משמעות עמוקה ביותר. אז אנחנו רוצים להבין מה בעצם הקשר המיוחד של דווקא שלושת גדולי ישראל האלו, שלושת המנהיגים, משה רבנו, דוד המלך והבעל שם טוב, לחג השבועות במיוחד, וננסה להתבונן בצד המשותף שיש בשלושתם, המכנה המשותף שיש בשלושתם וגם ההבדלים שיש ביניהם. אני זכיתי להיות אצל הרבי בהתוועדויות של חג השבועות כמה שנים, ובמשך השנים אני זוכר שהרבי הסביר בכמה צורות וכמה אופנים. הסביר את הנקודות, גם את הנקודות המשותפות שיש בין שלושת הצדיקים האלו, וגם את הנקודות שבהם הם שונים, שכל אחד נתן את החותמת שלו, את הייחודיות שלו. אז בואו נתבונן כמה דברים, וכמובן המטרה היא שאנחנו עם זה אנחנו נוכל ללמוד ולקחת לקח שמגיע יום כל כך כללי, יום כל כך חשוב, כל כך מרכזי בהיסטוריה של עם ישראל. אז בוודאי שאנחנו רוצים לקחת מזה לקחים לחיי היום יום. מה מלמדים אותנו שלושת רועי ישראל? אז קודם כל בנקודות המשותפות ביניהם. אז כמובן שלושתם היו מנהיגי ישראל בתקופות שונות. משה רבנו הנהיג את עם ישראל ביציאת מצרים, כשבני ישראל יצאו ממצרים במדבר, הכין את עם ישראל לכניסה לארץ. דוד המלך היה מלך ישראל. דוד מלך ישראל חי וקיים, מלך ראשון למלכי בית דוד, שהוא זה שעזר

04:21 לעם ישראל ב-- ל-להושיע אותה מכל השונאים והאויבים מסביב ארץ ישראל. עד כדי כך שהרמב"ם קורא לדוד המלך משיח הראשון. כביכול הוא היה התחלה של מלכות בית דוד, והוא זה שהושיע את עם ישראל מכל השונאים, והוא התחיל את ה-- ההכנות לבניין בית המקדש הראשון. והבעל שם טוב היה בתקופה קשה ביותר בהיסטוריה של עם ישראל בזמן הגלות, בתקופות הכי קשות של מה שנקרא בקשר לדוד המלך, די דומה הסיפור כפי שמסופר בתנ"ך בקיצור, במדרשים יותר באריכות, שדוד המלך היה רועה צאן. "מאחר עלות הביאו", תהילים פרק ע"ח, שהקדוש ברוך הוא לקח את דוד המלך מ-- זה מ-מה-- מהצאן. הוא היה בשדה, כמו שכתוב, והסיפור המפורסם בתנ"ך, ששמואל הנביא, הקדוש ברוך הוא שלח אותו למשפחת ישי, משפחת רות, משפחת ישי, כדי לחפש את המלך האמיתי שהוא הולך להיות המלך הנצחי לבית דוד. הוא מגיע לבית ישי והוא לא מוצא. הוא חושב שזה זה, שזה, מי זה-- ואז עד שמגלה שיש ילד שנמצא בשדה, וזה היה דוד המלך. הוא לא היה ילד, אבל הוא היה בשדה. ושם מהצאן, וגם שם המדרש אומר שהקדוש ברוך הוא בדק אותו עם זה שהוא היה נותן לזקנים סוג אחד של דשא, של עשב, ל-לצעירים סוג אחר, לקטנים סוג אחר. אז כ-- אז משם הקדוש ברוך הוא ראה אותו בתור רועה ישראל. כך הוא הגיע להיות מלך. וכשמגיעים לבעל שם טוב אז גם כן מוצאים בדומה לזה, לא עם צאן, אבל ידוע ומפורסם בדברי ימי הבעל שם טוב, שעד גיל עשרים ושש או שלושים ושש, עד גיל די מבוגר, הבעל שם טוב היה איש נחבא, איש צנוע, צדיק נסתר. הוא היה גר בכפרים ועיירות בין גויים,

08:41 ומה היה התפקיד שלו? בעיקר התפקיד שלו היה שהיהודים, קצת יהודים שגרו באזור, הבעל שם טוב היה לוקח אותם מהבית לחיידר, מהבית לבית ספר. אפילו לא היה מלמד אותם. הוא היה רק עוזר למורה של התינוקות, הילדים שהיו צריכים להוביל אותם מהבית ל-- הלוך וחזור. זה היה כל התפקיד שלו, ומשמה יצא וגדל הבעל שם טוב הגדול, מייסד תורת החסידות. מה זה אומר לנו? אחד מהדברים שאנחנו יכולים ללמוד מזה, הרבי דיבר על זה פעם. הנקודה שאנחנו צריכים לקחת משני-- משלושת הצדיקים האלה, שלפעמים בן אדם חושב שכדי להיות גדולי ישראל, כדי להיות משה, מלך, צדיק, להיות מנהיג גדול, צריך להתעסק בדברים גדולים. דווקא בדברים הפשוטים, בדברים הקטנים, שמה הקדוש ברוך הוא בחן אותם. בהתנהגות הפשוטה, בדברים הקטנים. משה רבנו עם הצאן, דוד המלך עם הצאן, הבעל שם טוב עם התינוקות, ומשמה צמחו להיות המנהיגים הגדולים של עם ישראל. ו-וכמובן שהמסר בשבילנו זה שמגיע מתן תורה, חג השבועות. מדברים על התורה הקדושה והגדולה והרחבה, רחבה מני ארץ ו-ו-וכל הגדלות והעומק שיש בתורה, עומק לפנים מעומק. וכל זה קיבלנו היום במתן תורה, חג השבועות. אז יהודי צריך לדעת שכדי להגיע לכל הגדלות של התורה זה מתחיל דווקא מהקטנות, מהדברים הפשוטים והקטנים, ב-ה-המסירות לדברים הפשוטים, ובחיים שלנו היום, הכוונה בחינוך ילדי ישראל. לפעמים אנחנו מזלזלים להתעסק עם דברים קטנים, לדבר עם ילד קטן על א'-ב', ללמד ילד קטן הנהגות של דרך ארץ, ל-ל-ל-- להתייחס ל-ל-לאנשים פשוטים. שאני בן אדם חכם וגדול, מה אני מבזבז את הזמן שלי עם הדברים הפשוטים והקטנים האלה? ניחא שקשור לדברים יותר גדולים. מספרים לנו הבעל שם טוב, דוד המלך ומשה רבנו: אדרבה, דווקא מתוך

11:07 הפשטות והתמימות וההתמסרות בדברים הקטנים, שמה הקדוש ברוך הוא בוחן אותם, בדברים האלה, ומשם הם הגיעו לרמות הכי גדולות, להיות גדולי מנהיגי ישראל בתקופות הכי מרכזיות בהיסטוריה של עמנו. דבר נוסף אנחנו רואים כמובן בנקודה המשותפת של משה, דוד והבעל שם טוב, זה המסירות שלהם לכלל ישראל. אחרי שהם נהפכו למנהיגים, אחרי שהם כבר יצאו והתגלו כמו מנהיגי ישראל, מוצאים אצל כל אחד ואחד מהם את המסירות המיוחדת, את אהבת ישראל. זאת אומרת היו מנהיגי ישראל, המסירות לעם ישראל בצורה הכי עמוקה, מסרו את עצמם, את החיים שלהם, את כל כולם בשביל יהודי. כמובן אצל משה רבנו אנחנו רואים את זה בכל התורה כולה. ברגעים מיוחדים אנחנו רואים את זה, משה רבנו ברגעים של חטא העגל, איך שמשה רבנו נעמד להציל ולשמור דווקא על היהודים שהיו בשפל המצב, יהודים שהיו בחטא העגל. ומשה רבנו הוא זה שנעמד ומתווכח עם הקדוש ברוך הוא ומבקש ממנו שהוא דווקא ייתן להם סליחה ומחילה, והוא פועל אצל הקדוש ברוך הוא. עד כדי כך הוא שובר את הלוחות, כמו שרש"י מלמד אותנו, כדי לשמור על עם ישראל. החיבור של משה רבנו לכל יהודי, איך שאכפת לו מכל יהודי. אהבת ישראל היוקדת שלו לכל יהודי, זה בולט בכל הסי-- בכל, בכל ההיסטוריה של משה רבנו. דוד המלך. אנחנו מוצאים בדוד המלך את הנקודה הזאת. דוד מלך ישראל חי וקיים, איך שהוא בכל מצב מנסה ל-ללמד זכות על עם ישראל גם ברגעים הכי קשים שלו. אנחנו מוצאים את דוד המלך כאחד מהסיפורים שאנחנו קוראים בתנ"ך כשרודפים אחריו. ולא רק שהוא לא מחזיר, אלא אדרבה, אדרבה הוא מוחל, הוא סולח. וכשהאנשים שלו רוצים להרוג את שאול המלך,

13:23 הוא שומר עליו שלא יגעו בו לרעה. כשרוצים להתנקם ב-בשמעי בן גרא, ראש הסנהדרין, שהוא מקלל אותו, ודוד המלך אמר אל תגעו בו, כי השם אמר לו קלל. הענווה וההתבטלות של דוד המלך, ואיך שהוא חושב ודואג על כל אחד ואחד מישראל. התפילות של דוד המלך נהיים זמירות ישראל. כל התהילים. איך שזה מלא עם תפילות של דוד המלך למען עם ישראל, ומבקש על עם ישראל שהקדוש ברוך הוא ישמור עלינו בכל מצב ובכל מצב ובכל אופן. ואת אותו דבר אנחנו מוצאים על הבעל שם טוב. המסירות נפש של הבעל שם טוב לעשות טובה ליהודי. כפי שאנחנו יודעים מסיפורי הבעל שם טוב איך שהבעל שם טוב שם את כל המציאות שלו בצד, את החיים שלו, את כל הנוחיות שלו, כדי היה נוסע ממקום למקום, לפעמים נסיעות שהיו כרוכות עם נסיעות מפרכות, העיקר לעזור ליהודי שהיה צריך לאיזה משהו. אם זה היה עניינים של פרנסה, עניינים של בריאות. ההתעסקות של הבעל שם טוב לטובת עם ישראל, כפי שידוע שהבעל שם טוב כבר בגיל ארבע עשרה אז הוא התעסק עם הצדיקים הנסתרים, והוא דיבר איתם על זה שקודם צריכים לעזור ליהודי בגשמיות לפני שאתה חושב על הרוחניות שלו. אחרי זה גם לחשוב על הרוחניות שלו. סמל של אהבת ישראל יוקדת. אז הנקודה של אהבת ישראל אנחנו מוצאים את זה אצל שלושת אבות העולם בקשר למתן תורה, שיהודי צריך לדעת שהבסיס של כל קבלת התורה, כמו שאנחנו רואים בתורה, אומרת לנו: בחודש השלישי, כשבני ישראל הגיעו להר סיני, מה היה הדבר שגרם לקבלת התורה? כמו שכתוב במדרש, רש"י מביא את זה, "ויחן שם ישראל נגד ההר", כאיש אחד בלב אחד. כשבני ישראל הראו

15:25 את האחדות, ויחן כאיש אחד בלב אחד, זה מה שפעל שהקדוש ברוך הוא אמר עכשיו השעה לתת את התורה. כשאנחנו מתבוננים אבל בנקודות שכל אחד שונה, שנותן לנו באופן מיוחד. אז בואו נתבונן לשנייה ונראה כמה דברים פשוטים יותר וכמה דברים יותר עמוקים בכל ההבדל שיש ביניהם. אז אם מדברים בקשר לתורה, אז משה רבנו כמובן הוא נתן את כל התורה. במתן תורה ניתנה כל התורה מהתחלה לסוף. משה קיבל תורה מסיני ובקבלת התורה ניתנה כל התורה כולה. לכן מתן תורה לא הולך להיות עוד הפעם. גם כשמשיח יבוא לא יהיה מתן תורה עוד הפעם. אין צורך, בתורה של משה רבנו נמצא כל התורה כולה. אבל כשמדברים בסדר ההתגלות של התורה, התפתחות של התורה, בעיקר ממשה רבנו קיבלנו תורה שבכתב. זה היה עיקר אצלו. משה רבנו הוא זה שכתב את התורה ומסר את זה לעם ישראל, את ספר התורה. תורה שבכתב מתחברת למשה רבנו. אצל דוד המלך אנחנו מוצאים יותר את הנושא של תורה שבעל פה. הגמרא במסכת ברכות, בהתחלה דף ג' עמוד א', הגמרא שמדברת על דוד המלך בתור ראש הסנהדרין. הגמרא מביאה את הפסוק בשמואל, "וה' עמו", שהלכה כמותו בכל מקום. דוד המלך היה מלך לא רק בהנהגת עם ישראל של ארץ ישראל, אלא הוא גם כן דאג להלכות לטהר אישה לבעלה, כמו שהגמרא אומרת. זאת אומרת, דוד המלך היה אצלו הנושא של תורה שבעל פה. ואצל הבעל שם טוב אנחנו מוצאים את העניין של התגלות של תורת החסידות, פנימיות התורה, הסוד של התורה באופן של תורת החסידות, פנימיות התורה לעם, שזה הגיע באופן שכל יהודי יוכל להבין, להשיג, לקבל מפנימיות התורה, מסוד התורה, ועד

17:29 מזה אחר כך כל תורת החסידות לדורותיה. אז זה הכל חלקים בתורה. שלושתם באותו יום, כדי להגיד לנו שכל חלקי התורה היא תורה אחת. יהודי חייב שיהיה לו גם תורה שבכתב, גם תורה שבעל פה, גם פנימיות התורה. זה שלושה חלקי התורה שמשלימים זה את זה. עוד נושא שאנחנו יכולים לראות אם אנחנו רוצים להסתכל יותר בהבדלים. המשנה אומרת בפרקי אבות: על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים. זה שלושה עמודים שזה מעמיד את כל מציאות העולם. תכלית הבריאה. יהודי כל החיים שלו בעולם הזה זה שלושת הקווים, שלושת העמודים האלה. לימוד התורה זה קו אחד, עבודה, עבודה זה קורבנות, ועבודה זה גם תפילה. כשאין לנו קורבנות בבית המקדש תפילה במקום קורבנות, וגמילות חסדים שזה בעיקר מעשי חסד. בכללות זה כולל את כל מצוות התורה שנקראים בשם צדקה. אז כאן אומרים לנו ששלושת הצדיקים האלה, אם אנחנו מתבוננים, כמובן שאצל שלושתם היה הכל, אבל אף על פי כן משה רבנו מצטיין בעיקר בקו התורה. משה קיבל תורה מסיני. דוד המלך מצטיין בעיקר בקו העבודה, הן מצד זה שדוד המלך הכין את התשתית לבית המקדש שבו מקריבים קורבנות. זה היה כל המטרה שלו בחיים, להכין את הקרקע שיהיה מוכן ששלמה המלך יוכל לבנות את בית המקדש, כמו שכתוב בתנ"ך ובמדרשים, וגם בנושא התפילה כולנו יודעים נעים זמירות ישראל. כל התפילה היא בעיקר תפילותיו של דוד המלך. ספר התהילים, שזה היסוד של כל התפילות של עם ישראל. קו העבודה. והבעל שם טוב שהוא גילה את תורת החסידות, העניין של גמילות חסדים. למה חסידים נקראים בשם חסידים? אחת הסיבות שמובא בשם אדמו"ר הזקן בעל התניא, שהוא הסביר מאיפה

19:41 נובע השם חסידים. הבעל שם טוב לא נתן את השם הזה. השם הזה נוצר כאילו מתוך העם קראו להם חסידים. לא היה לזה בעצם. אבל אף על פי כן, כמו שאדמו"ר הזקן אמר שהסיבה למה השם הזה נוצר, השם חסידים, כי חסידים הם אנשים שהם עושים חסד גם כשזה הולך על החשבון של הרווח האישי שלהם. התפקיד של חסיד, כמו שלומדים את זה ממאמרי חז"ל בגמרא, שמה ההגדרה של חסיד? חסיד הוא בן אדם שהוא יוותר על התועלת האישית שלו כדי לעזור ליהודי אחר. מעשי חסד, גם כשזה על חשבון הרווח או הנוחיות של האדם. אז זה מה שאנחנו אומרים: תורה, עבודה, גמילות חסדים. משה רבנו הוא הסמל של עמוד התורה. דוד המלך הוא סמל של עמוד העבודה והבעל שם טוב, הסמל של גמילות חסדים. ושלושתם באותו יום של חג השבועות, כדי ללמד אותנו איך יהודי צריך בימים האלה של חג השבועות לקחת את התורה מחדש עם שלושת הנקודות האלה, גם להתחזק בקו התורה וגם בקו עבודה וגם בגמילות חסדים. וכאן אנחנו מגיעים לנקודה יותר עמוקה שאנחנו יכולים להתבונן ולראות גם כן בנקודת ה-- שאמרנו, ההבדל שכל אחד בתקופה אחרת, אז גם כן כל אחד מלמד אותנו התנהגות של יהודי בעולם בתקופות שונות שמזה אנחנו יכולים ללמוד גם כן בעבודת השם. אם אנחנו מסתכלים על משה רבנו, דוד המלך והבעל שם טוב בתקופה שהם חיו, אז רואים דבר מעניין. שלושתם היו מנהיגי ישראל. שלושתם היו נשיאי ישראל שניהלו והנהיגו, הנהיגו ולימדו את עם ישראל בתקופות שונות. אבל ההבדל מצד התקופות זה שמשה רבנו היה עם עם ישראל במדבר, בזמן שבני ישראל היו מנותקים מחיי החומר, שבני ישראל חיו

21:58 במקום ששמה לא היה להם דאגות, לא היה להם טרדות. המדבר, אוכלי המן, הכל היה מהשמיים, לא היה להם שום קשר עם העולם, ושם הם קיבלו את התורה. לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן בלבד. זה עם ישראל בתקופה מאוד, מאוד מיוחדת בהיסטוריה. דוד המלך היה עם עם ישראל בדיוק בתקופה אחרת לגמרי, תקופה שהיו בארץ ישראל במצב של, של טבע עבודה בחיים, שבני ישראל בנו את ארץ ישראל, השתקעו בארץ ישראל, השבטים כל אחד במקום שלו, ושמה דוד המלך לימד אותם איך להיות יהודי עם כל הגאון יעקב. לא להתרגש מכל ההפרעות ולעבוד את השם בתוך מציאות הטבע של ארץ ישראל. הבעל שם טוב היה בתקופה של חושך, תקופה של עומק הגלות, תקופה שעם ישראל היה בשפל מבחינת המצב של העולם. אז זה שלושה מצבים מאוד, מאוד, מאוד שונים, וכל אחד נתן את המסר, את הדוגמה עם הדוגמה האישית ועם הדברים שהם לימדו אותנו איך יהודי עובד את השם בכל מצב. משה רבנו מלמד את יהודי שהוא כשהוא לומד תורה הוא נמצא במדבר, הוא נמצא למעלה, אין עולם, אין טבע הדברים. הקדוש ברוך הוא דואג לך, נותן לך את הכל, ושם אתה צריך להיות יהודי שעובד את השם, לומד ומתפלל. כשאתה נמצא בעבודת השם אתה מנותק לגמרי מהעולם, ומשה מלמד אותנו איך יהודי עובד את הקדוש ברוך הוא ומקבל את כל הברכות וההשפעות מהקדוש ברוך הוא למעלה מהעולם. העולם לא מפריע לו בכלל. דוד המלך מלמד אותנו איך להיות יהודי בתוך המציאות. יש עולם, יש טבע, צריכים לעבוד שש ימים, שש שנים תזרע שדך. בארץ ישראל צריכים את הניסים והנפלאות האלה שהיו במדבר לא היו קיימים. אבל גם כשאתה

24:05 נמצא בלבושי הטבע בעולם, אתה יהודי חזק ואתה עובד את הקדוש ברוך הוא ואתה נאמן אל הקדוש ברוך הוא. הבעל שם טוב מלמד שגם כשישנם קשיים, ניסיונות, חושך, אין-- לא רואים את האור. תקופות קשות ביותר, גם שמה יהודי לא מתרגש, הוא עומד חזק, עובד את הקדוש ברוך הוא בשמחה, באהבה ובחיות כמו שהבעל שם טוב לימד עם תורת החסידות. אז זה שלושת המצבים שכל אחד בתקופה שלו ובאופן שלו מלמד את היהודי איך יהודי הוא מה-- הוא עובד את הקדוש ברוך הוא, מחובר לקדוש ברוך הוא. הוא מלך ממלכת כוהנים. עם ישראל קיבלנו את השם ממלכת כוהנים בכל אחד מהמצבים האלה. בחיים שלנו, לכל אחד יש קצת ממצב כזה, קצת ממצב אחר. כל אחד יכול למצוא בחיים שלו שיהיה זמנים שאנחנו בבחינת מדבר. אתה נמצא בישיבה, בחור, אף אחד לא מפריע לך, אתה יכול לשבת על התורה ועל עבודה כמו בני ישראל במדבר. יש תקופות בחיים שאנחנו צריכים לעבוד על הפרנסה ולהשיג את ה-- את ה-- להביא, להביא אוכל הביתה, ואז אתה עסוק בחיי העולם הזה ושמה להיות יהודי חזק. ויש את התקופה של חושך. כל אחד יש לו תקופות של ניסיונות, קשיים, זה-- דברים לא הולכים כמו שרוצים ושמה להיות יהודי חזק. אז יש לנו את המסר גם של משה רבנו, גם של דוד המלך וגם של הבעל שם טוב, איך יהודי בכל מצב הוא מקבל את התורה. יש את הגאון יעקב, "אתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" בכל מצב, "הייתם לי סגולה מכל העמים", יהודי בכל מצב עובד את השם והוא מחובר לקדוש ברוך הוא ומביא את הקדוש ברוך הוא בתוך העולם ועושה מהעולם דירה לקדוש

26:00 ברוך הוא. ולסיום, אם אנחנו נתבונן אנחנו נראה ששלושת הצדיקים שאנחנו מדברים עליהם הם קשורים גם כן עם הגאולה. משה רבנו הוא הגואל הראשון של עם ישראל. משה הוא גואל ראשון, הוא גאל את עם ישראל ממצרים. דוד המלך הוא המלך, התחלת המלכות בית דוד שממנו יוצא הגואל האחרון. הוא התחיל את הגאולה אז כשהוא גאל את עם ישראל מכל האויבים שלו, כמו שדיברנו. אז הוא קשור גם כן עם מלך המשיח. משיח נקרא משיח בן דוד. הזוהר אומר משה הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון. זאת אומרת שמשיח יבוא, הנשמה של משה תתאחד עם הנשמה של משיח, וביחד הם זה יהיה נשמה אחת. ובעל שם טוב, כפי שאנחנו יודעים את הסיפור הנפלא שבעל שם טוב בעצמו כותב במכתב שלו, שהוא זה שהוא נפגש עם נשמתו של משיח, והוא אמר לו, "כשיפוצו מעיינותיך חוצה", אז זה יהיה זמן הגאולה. הפצת תורת החסידות, תורתו של הבעל שם טוב, זו היא ההכנה לביאת המשיח. אז יש לנו את שלושת האישים משה רבנו, דוד המלך וישראל בעל שם טוב, שהם אלו שמלמדים אותנו איך יהודי צריך להכין את עצמו להתכונן לקראת הגאולה. זה הרבי אמר פעם שכשאנחנו אומרים את המילה מיד, כמו שהרמב"ם מביא את זה, שמיד הם נגאלים. המילה מיד, זה מה שכולנו מחכים שהגאולה תבוא מיד, תכף ומיד ממש. המילה מיד, שלושת האותיות מ.י.ד, משה, ישראל, דוד, זה שלושת הצדיקים שאנחנו מדברים עליהם. אז שיעזור הקדוש ברוך הוא שנזכה עוד לפני חג השבועות ולגאולה השלמה ואז לתחיית המתים וכל הצדיקים שיבואו יחד איתנו ובראשם משה רבנו ודוד המלך ורבנו הבעל שם טוב ונזכה לגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו, שנזכה

28:08 לקבל את התורה באהבה, בשמחה ובפנימיות. אמן כן יהי רצון.