הקב"ה שולח מתנות: 17 הימים שכל יהודי חייב לנצל לפני חג השבועות

00:00 שמתם לב לדבר מעניין? אנחנו חגגנו עכשיו ל"ג בעומר, ואחרי שבע עשרה ימים מגיע חג השבועות. זאת אומרת, הימים האלה בין ל"ג בעומר לשבועות הם ימים של מתן תורה. עכשיו מה מעניין פה בכל הדבר הזה? מה שמעניין הוא שבהיסטוריה של דברי ימי בני ישראל, כמובן שחג השבועות קרה הרבה שנים קודם. מתן תורה היה בשנת אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה, ב' אלפים תמ"ח, כשבני ישראל יצאו ממצרים. רבי שמעון בר יוחאי חי בערך אלף חמש מאות שנים אחר כך. אז ל"ג בעומר, שזה יום ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי, קרה המון שנים אחר כך. אבל לפועל, כשאנחנו חוגגים אותם, אז יוצא שחוגגים קודם ל"ג בעומר ואחר כך מגיע חג השבועות. וזה לא סתם מקרה. ודאי שיש בזה משהו מאוד חשוב, כי בעצם כשמדברים על שרשרת החגים, אז יש פה איזה מין הכנה. חג אחד הוא הכנה לחג השני, כמו שחג הפסח מגיע, אחר כך ספירת העומר, מגיע אחר כך חג השבועות. אנחנו יודעים שהחגים זה כמו שרשרת. יש פה שרשרת שכל חג אחר כך מגיע השלב הבא. אחר כך יש את השלב הבא, במיוחד כשאנחנו יודעים את העומק והמשמעות של כל חג. אז יודעים שלחגים יש מן המשותף ויש קשר בין חג אחד לשני. אז מה כאן הדבר המעניין? של"ג בעומר ביחס לחג השבועות, אם מסתכלים מבחינת הזמנים, המאורעות, אז ברור שחג השבועות היה קודם ול"ג בעומר קרה המון שנים אחר כך. אבל אם מסתכלים מבחינת הזמן בשנה שאנחנו חוגגים אותם, אז אנחנו קודם חוגגים ל"ג בעומר ואחר כך חג השבועות. עכשיו מהו באמת הקשר? אנחנו היום נדבר. מצד אחד נבין מה הקשר בין שני המועדים האלה

02:23 שהם קרובים אחד לשני שבע עשרה ימים, בגימטריה טוב, כמו שכתוב בספרים שיש טוב ימים בין ל"ג בעומר וחג השבועות. מה הקשר הפנימי בין שני החגים? מהו ההבדל בין שני החגים? מה בדיוק כל אחד מוסיף? כי אם זה היה אותו דבר, כמובן זה לא היה שני ימים. מה כל חג נותן ומה בדיוק הסדר? כמו שאמרנו, שמצד אחד חג השבועות קרה קודם ל"ג בעומר, מצד שני בימות השנה חוגגים קודם ל"ג בעומר ואחר כך חג השבועות. ומהו המסר בשבילנו היום? מה זה אומר לנו בימים הגדולים האלה? ימי ההכנה למתן תורה. בכללי אנחנו יודעים הדמיון בין שני הימים האלה זה שהם קשורים עם ההתגלות של חלקים בתורה. כמובן, חג השבועות זה היום שבו קיבלנו מתן תורה, היום הגדול, היום ההיסטורי שבו וירד ה' על הר סיני ומשה קיבל תורה מסיני. הקדוש ברוך הוא התגלה על הר סיני ונתן לנו את עשרת הדיברות. יום מתן תורה קרה בחג השבועות. בל"ג בעומר, אז כתוב בספרים וספרי חסידות, במיוחד במאמרים של אדמו"ר הזקן, עוד יותר במאמרים של הרבי הרש"ב ובעוד כמה וכמה כתבי חסידות, של"ג בעומר זה יום של התגלות של פנימיות התורה. עד כדי כך שהרבי הרש"ב כותב בספר המאמרים תרס"ו, הוא כותב שכמו שחג השבועות זה יום מתן תורה של חלק הנגלה שבתורה, חלק ההלכה, אז יום ל"ג בעומר זה מתן תורה של פנימיות התורה. עכשיו, חס ושלום, צריכים להבהיר: לא שישנן שתי נתינות נפרדות. במתן תורה קיבלנו את כל התורה כולה. חג השבועות, יום מתן תורה, ניתנה התורה כולה. מתן תורה היה רק פעם אחת ויחידה. מתן תורה לא יהיה עוד הפעם, כמו שאמר אדמו"ר הזקן וחזר

04:30 על זה כמה וכמה פעמים. מתן תורה לא יהיה עוד הפעם, כי אין צורך שהוא יהיה עוד הפעם, אפילו בימות המשיח, שכתוב בפסוקים שבימות המשיח יהיה סוג של תורה חדשה. כך הלשון של הפסוק: תורה חדשה מאיתי תצא. אז גם שם מסבירים לנו, חס ושלום, זו לא תורה אחרת. זה העומק והסוד והפנימיות של התורה שמשיח הולך לגלות. אז כמובן שרשב"י, רבי שמעון בר יוחאי, שהוא גילה את סודות התורה, הוא התחיל לגלות את סודות התורה. הוא לא הביא תורה חדשה, הוא רק גילה את עומק הפנימיות של התורה אשר משה רבנו גילה. כלומר, במתן תורה בחג השבועות משה רבנו הביא את כל התורה, שגם שם נמצא הכל: תורה שבכתב, תורה שבעל פה, פשט, רמז, דרוש, סוד. כל חלקי התורה, כל התורה כולה באופן טוטאלי. הכל ניתן למשה מסיני. רק מה? יש חלקים שניתנו מיד באופן גלוי ויש חלקים שהלכו והתגלו עם הזמן, כמו שאנחנו רואים בכלל, ונגיע לתורה שבעל פה, תורה בפירושה ניתנה. אבל זה לקח ארבעים שנה עד שמשה רבנו גילה את כל חלקי התורה. אחר כך היה משה קיבל תורה מסיני, מסרה ליהושע, יהושע לזקנים, זקנים לנביאים, אנשי הכנסת הגדולה. היה תהליך של מסירת התורה, תורה שבעל פה. כל שכן וקל וחומר בקשר לפנימיות התורה, שזה לקח הרבה זמן, המון שנים, כמו שאמרנו, קרוב לאלף חמש מאות שנים עד שהגיע רבי שמעון בר יוחאי, שהוא התחיל לגלות את סודות התורה על ידי רבי שמעון וחבריא שלו, ספר הזוהר. אחרי זה שוב נעלם, עם כל הסיפור הארוך של תהליך התגלות פנימיות התורה. יחד עם זה אומרים לנו, אומר לנו הרבי הרש"ב, של"ג בעומר נחשב היום שבו כל שנה

06:21 מתחדש האור של נתינת פנימיות התורה, כמו שאנחנו יודעים במדרש. בזוהר, רבי שמעון בר יוחאי אמר: "בחד קטירא אתקטרנא". הוא גילה סודות התורה. ביום הסתלקותו הוא אמר לתלמידיו שהיום הוא הולך לגלות רזין דרזין, סודות שבסודות שהוא לא גילה אף פעם, כדי שיכתבו את זה. הוא אמר שהסודות האלה יתגלו רק בביאת המשיח, וזה החלק מהזוהר שאנחנו יודעים שיתגלה באותו יום. אז כל שנה ושנה ביום ל"ג בעומר חוזר ומאיר האור הזה. וכאן אנחנו רואים דבר נפלא בדמיון בין שני הימים האלה: ל"ג בעומר מצד אחד, חג השבועות מצד שני. אנחנו מוצאים גם כן שאנחנו קוראים שני הימים האלה בשם חתונה. חג השבועות נקרא בשם חתונה. משנה מפורשת במסכת תענית, סוף מסכת תענית: "צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו". אומרת המשנה: "ביום חתונתו" זה מתן תורה. כלומר שביום מתן תורה היה סוג של חתונה בין הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. עד כדי כך, כמו שמוסבר בכל הספרים, שהנוסח שאומרים בחופה: "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין". נוסח הברכה שאומרים בשעה שהחתן מקדש את הכלה בכל חופה, אז מסבירים לנו שמה פירוש "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין"? מה שקרה במתן תורה. ההר שהקדוש ברוך הוא שם מעל בני ישראל, כפה עליהם, הענן, זה היה החופה, לפי מה שהמדרשים מסבירים לנו, והנתינה של עשרת הדיברות היה סוג של קידושין, שהקדוש ברוך הוא בזמן מתן תורה היה חתונה של הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. כמה וכמה מדרשים שמסבירים, מסבירים לנו את זה, שהמון בשיר השירים, המון פסוקים שמסבירים שמדובר פה על רגע של חתונה, של חופה, של קידושין, של נישואין, והקדוש

08:24 ברוך הוא וכנסת ישראל. עד כדי כך שמוסבר לנו גם כן, אדמו"ר הזקן אומר בתניא שנוסח הברכה שאומרים בכל ברכה, "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", הכוונה לקידושין. כמו שחתן מקדש את הכלה, הקדוש ברוך הוא מקדש את עמו ישראל על ידי תורה ומצוות. אז יום חג השבועות זה יום מתן תורה. זה יום הנישואין של הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. ל"ג בעומר נקרא בספרי הקבלה יום הילולא של רבי שמעון בר יוחאי, בשם הילולא. המקור זה בזוהר גם כן, למרות שהזוהר לא מדובר מפורש על ל"ג בעומר, אבל כך מקובל על ידי חכמי הקבלה דור אחר דור, שהכוונה ליום הזה, יום ל"ג בעומר, והוא קורא לזה הילולא. שהשמחה ביום הזה זה שמחת הילולא. מה התרגום של המילה הילולא? חתונה. כלומר שגם היום הזה, ל"ג בעומר, קוראים לזה בשם חתונה. אז זה מראה לנו שיש פה קשר מאוד עמוק, מאוד פנימי בין שני הימים. זה שני שלבים בחתונה. מה ההבדל ביניהם? כמו שאמרנו, שבחג השבועות, למרות שניתנה כל התורה, ואדרבה בחג השבועות היה התגלות של המרכבה העליונה. אם אנחנו צריכים להגיד משהו, להבין שהתורה היא באמת תורה אחת, הרי מובן מכל המדרשים שמסבירים לנו שברגע של מתן תורה היה עם ישראל ראו את המרכבה העליונה. מה שאחרי זה זה נסתר ונמצא רק בתורת הסוד, בתורת הקבלה, מה שנקרא מעשה מרכבה. אז בזמן מתן תורה זה היה בגלוי. עד כדי כך, כמו שהרבי פעם אמר דבר נפלא, שברגע של מתן תורה אז תורת הנסתר היה בגלוי ותורת הנגלה היה בנסתר. כלומר, המעשה מרכבה בני ישראל ראו מול העיניים, "וכל העם רואים את הקולות" והלפידים ואת קול השופר, וזה כולל שראו את המלאכים העליונים,

10:29 את הדגלים. כידוע, ראו את המרכבה העליונה עם כל המלאכים. כתוב מפורש בתהילים פרק ס"ח, הפרק המפורסם שמספר את קבלת התורה: "מלכי צבאות ידודון ידודון". היה התגלות אלוקית נפלאה ביותר. בגלוי ראו את מעשה מרכבה, ודווקא החלק הנגלה של התורה היה בנסתר. לא, לא, לא, לא, לא קיבלנו שם את כל ההלכות. זה רק קיבלנו במשך הזמן, כמו שאמרנו. ודווקא אחר כך נהיה הפוך, שמשה רבינו גילה את חלק הנגלה של התורה. חלק הסוד היה סוד ונסתר, כשמו כן הוא. סתרי תורה, כמו שהגמרא אומרת במסכת חגיגה שאסור לגלות אותם. כל מיני איסורים וחומרות, עד כמה אסור לגלות את סודות התורה. עד שהגיע רבי שמעון בר יוחאי והוא התחיל להאיר את העולם עם אור הקבלה. כמובן בשעתו זה היה רק לחבריא מצומצמת, חבריא קדישא, אבל אחר כך בתהליך הדורות, כלומר מתי? עד שהגיע הזמן של האריז"ל, כמו שאדמו"ר הזקן כותב בתניא בשם רבי חיים ויטאל, תלמידו של האריז"ל, שהוא כותב שדווקא בדורות האחרונים לפני ביאת המשיח, אז לא רק שזה מותר, אלא זה גם מצווה לגלות את זאת החכמה. הגיע הזמן שהחכמה הזאת יצאה לעולם וכובשת את העולם, כמו שהזוהר גם כן מרמז על זה בכמה מקומות, שלפני ביאת המשיח יהיה התגלות של פנימיות התורה, כמו שהיה בזמנו של רשב"י ועוד יותר, שאפילו ילדים צעירים יבינו בסודות התורה, כותב רשב"י. "בשנת שש מאות לחיי נח" הוא אומר שזה בשנת שש מאות לאלף השישי, שזה קרה במאתיים שלוש מאות השנים האחרונות, שרואים שמאז התגלות הבעל שם טוב ותלמידי הבעל שם טוב ש-את כל ה-ה-הנושא של פנימיות התורה, סוד התורה התגלה בעולם. אז במילא יוצא שיש פה חיבור מאוד עמוק בין שתי

12:28 הימים האלה, עם ההבדל שבחג השבועות יש יותר הדגשה ב-- אה, חלק ההלכה, חלק הנגלה, משה רבנו. ל-לצד השני, בל"ג בעומר זה הזמן שבו יתגלה פנימיות התורה, סודות התורה. עכשיו, מה מגיע קודם כמו שאמרנו קודם? אז קודם מגיע חלק הנגלה או קודם מגיע חלק הנסתר? אז כפי שראינו בהיסטוריה של הדורות, התגלה קודם חלק הנגלה שבתורה. רק אחר כך, אלף חמש מאות שנים אחר כך, הגיע הזמן שבו ניתן ה-- הגיע הזמן, דווקא בתחילת הגלות הקשה, האיומה והחשוכה, הגלות האחרונה, רק אז היה רבי שמעון בר יוחאי והתחילה ההתגלות של פנימיות התורה ועם כל התהליך של אלפי השנים עד הדורות האחרונים. אז הנגלה מגיע קודם, אבל כפי שאמרנו, מה אנחנו חוגגים קודם בחגי השנה? ל"ג בעומר הוא הקדמה לחג השבועות, והסברת הדברים. אז ה-הסבר הוא מאוד פשוט. קודם כל אנחנו רואים, איך אנחנו רואים בחינוך שמחנכים ילד בלימוד התורה? כל בן אדם שמתחיל ללמוד, אז בוודאי כשאנחנו מלמדים ילדים אתה לא יכול להתחיל ללמוד איתם סודות התורה. דבר ראשון אתה מלמד אותם את החלק הנגלה שבתורה, חלק ההלכה, וככה גם כמובא בהלכה. הרמב"ם כותב, אסור להיכנס לסודות התורה עד שאתה לא ממלא כרסו ב-בהלכה, בגמרא, בלימוד החלק הנגלה שבתורה. ולכן אנחנו רואים שסדר הלימוד, איך שלומדים עם צעירים, נערים, אז ודאי שקודם כל מלמדים אותם הלכה, מלמדים אותם חומש, מלמדים אותם משנה-משנה, אחרי זה מלמדים אותם את התלמוד, גמרא, ורק אחרי שהם כבר חזקים בלימוד ההלכה, חלק הנגלה, אז לאט לאט מתחילים לגלות להם פנימיות התורה. או כמו שאמרנו שדווקא בדורותינו האחרונים, אז גם צעירים יותר, פעם היו אומרים שעד גיל ארבעים אסור ללמוד סודות התורה, אבל אחרי

14:40 התגלות הבעל שם טוב והתגלות תורת החסידות, בפרט תורת חסידות חב"ד, שכבר ל-ל-הורידו את הפחד מפנימיות התורה, כי הם הסבירו את הדברים בצורה כל כך ברורה, מובנת שחס ושלום אי אפשר לטעות, מה שנקרא לקצץ בנטיעות. כלומר לא ללכת לכיוונים לא טובים. לכן אדרבה, גם צעירים לומדים, אבל הסדר הוא קודם הלכה, אחרי זה מגיע הפנימיות. או בלשון הזוהר, הגוף של התורה, ואז מכניסים את הנשמה בתוך הגוף. לבנות את הגוף, לקחת את ההלכות ואז נשמת דאורייתא, פנימיות התורה נותנת את הפנימיות, את העומק. וההסבר זה בלימוד פשט, רמז, דרוש, סוד. בן אדם לומד קודם עולם הפשט, על זה הוא בונה את עולם הרמז, על זה הוא בונה את עולם הדרוש ורק אחר כך מגיע לפרדס, לסוד שבתורה. מצד שני אבל, וכאן מגיע הדבר הנפלא. זה של"ג בעומר הוא הכנה לחג השבועות בשרשרת החגים של השנה בא להגיד לנו מסר חשוב ביותר. שלמרות שהלימוד עמוק ומעמיק ופרטי מגיע אחר כך, אבל לפני שאתה לומד, מתחיל ללמוד גם את חלק ההלכה, אז צריכים לכל הפחות את היסוד של לדעת את הפנימיות של התורה, לדעת את העומק של התורה. ולא מדובר פה על ידיעה מפורטת, בקבלה, בספירות עליונות, בעולמות, בהשתלשלות, במדרגות, בעניינים, אלא הכוונה היסודות הבסיסיים שפנימיות התורה מלמדת אותנו. אם להגיד את זה בנושאים ב-ב-למשל במושגים של לימוד התורה, יהודי לפני שהוא מתחיל ללמוד, לפני שהוא מתחיל ללמוד את חלק ההלכה שבתורה, גם אם לומדים עם ילדים, אנחנו צריכים גם לפני הכל לחנך אותם על יסודות היהדות, יסודות האמונה. להחדיר בילד מציאות השם. להחדיר בילד שהקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו. להחדיר בילד שידע שהתורה, כל התורה כולה שמותיו של

16:50 הקדוש ברוך הוא. שילד קטן עוד לפני שהוא מתחיל להבין את הפירושים וההסברים שידע שיש את נותן התורה, שיש את האור האלוקי שבתורה. למרות שעכשיו הוא לא מבין בפרטיות איך מסבירים את זה, אבל הידיעה הזאת צריכים לתת לילד עוד לפני שהוא נכנס להבנת הלכות ופרטי הלכות. לפחות החלק ה-ה-הבסיס, כמו שאנחנו רואים למשל הרמב"ן בהקדמתו לפירושו על התורה. הרמב"ן עשה הרי ספר נפלא. והספר ה-- פירוש הרמב"ן על התורה, ובהקדמה הרמב"ן אומר שיהודי צריך לדעת שכל התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. יש פה בעצם התורה היא תורה אלוקית, תורה רוחנית, תורה שכל כולה זה אלוקות, שהקדוש ברוך הוא בחסדו הגדול הלביש והוריד את התורה והביא את זה לעולם שלנו, כדי שאנחנו גם נוכל להבין אותה בעולם שלנו. לפחות הידע הזה הכללי ילד צריך לקבל עוד לפני שהוא לומד. ידיעת השם במובן הכללי של ידיעת השם, יסודות האמונה. הרבי סיפר הרבה פעמים, סיפר שבקשר ל-- שבחינוך היה בזמנו היה מורה בליובאוויטש, היה מורה בזמנו של אדמו"ר הריי"צ חמיו. אז הבנות שלו גם כן למדו אצל מ-מ-מורה או מורה שלימדה אותם תורה. והיה איזה מורה שהוא היה מלמד את הילדים רק את החלקים בתורה שהם מובנים. הוא קרא, דילג על כל מיני חלקים. כשהאדמו"ר הרש"ב, הסבא, נודע מזה אז הוא אמר שצריכים לפטר את המורה. הוא התחיל להתווכח ולהסביר שהוא לא רוצה להפחיד את הילדים בדברים לא מובנים, כמו סיפורים תלושים מהמציאות, זה יכול לבלבל אותם, להפריע להם. אז הרבי הרש"ב אמר ככה לא מחנכים ילד. ילד צריכים לחנך עם אמונה פשוטה, אמיתית וטהורה בקדוש ברוך הוא. וזה אנחנו רואים גם כן רש"י. מי מורה יותר גדול מרש"י?

19:12 המלמד הכי טוב, המחנך הכי טוב, כשהוא מתחיל את פירושו על התורה, הדבר הראשון שרש"י אומר בפרשת בראשית, הרש"י הראשון, מהרש"ים הראשונים בפסוק הראשון, רש"י אומר: בראשית. זה לא הרש"י הראשון, אבל זה הפירוש לפסוק הראשון. בראשית, אומר רש"י, ב' ראשית. מה פירוש ב' ראשית? בשביל התורה ובשביל ישראל. ילד קטן, והוא עדיין לא התחיל שום דבר, מגיע רש"י ואומר לו: תדע לך, אתה מסתכל על הבריאה, אתה רואה את העולם, תדע לך שכל המציאות כולה נבראה בשביל התורה, בשביל ישראל. זה יסודות של פנימיות התורה. את זה צריכים לדעת לפני שמתחילים ללמוד, וזה הסיפור של ל"ג בעומר. היום של נתינת פנימיות התורה זה ההכנה לחג השבועות. יהודי לפני חג השבועות, הוא צריך כבר להתחיל להפנים את היסודות שיש נותן התורה, יש את האלוקות שבתורה, יש את פנימיות התורה, יש את הנשמה של התורה, ורק אז אתה יכול להגיע למתן תורה ולהבין, לקבל את החלק הנגלה, את ההלכה, ואז אתה מרגיש את הנותן התורה בתוך התורה. יש סיפור של הבעל שם טוב. הבעל שם טוב, לפי כל מה שדיברנו עד עכשיו, נתפס ממש נפלא. הבעל שם טוב, יום ההילולא שלו זה בחג השבועות. תראו מה זה, הבעל שם טוב, מייסד תורת החסידות. זה לא מקרה שההילולא, ההסתלקות של הבעל שם טוב, יום הפטירה שלו, זה בחג השבועות. אז מסופר על הבעל שם טוב שהוא הגיע לביקור. הבעל שם טוב היה נוסע הרבה, כידוע, אז פעם הוא ביקר בעיר מסוימת שהייתה עיר מלאה חכמים וסופרים. העיר ברוד, ברודי, עיר מסוימת שהבעל שם טוב היה גר בקרוב אליה, והוא היה שמה פעם ונכנס לישיבה, נכנס למקום שבו ישבו ולמדו תורה. ישבו

21:17 שמה גאונים, תלמידי חכמים, ולמדו בריתחא דאורייתא, והרבה והרבה והרבה התמדה ושקידה. הבעל שם טוב ראה אותם לומדים ואמר להם: אני רוצה להגיד דבר תורה. והוא אמר: כתוב ״כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו״. הבעל שם טוב הסביר להם: כי לקח טוב הולך על התורה. תורה זה לקח טוב, זה הדבר הכי נפלא, הכי טעים, הכי נעים, הכי נפלא שהקדוש ברוך הוא נתן לנו. כי לקח טוב נתתי לכם. הקדוש ברוך הוא לקח את התורה, הוריד את זה פה לעולם, והוא אמר: זה שלכם. תורה לא בשמיים. התורה שייכת לשכל של הבן אדם, והוא לומד אותה, מבין אותה ומשיג אותה. כי לקח טוב נתתי לכם. אבל הקדוש ברוך הוא אומר: תורתי אל תעזובו. בבקשה, אל תשכחו שזה תורתי, תורת השם. שהתורה במהותה זה חוכמה אלוקית. ותחפשו בכל הלכה ובכל פסוק את הפנימיות שלה, את הנשמה שלה. תורתי, מדובר פה על תורת אלוקים, תורת הקדוש ברוך הוא, פנימיות התורה. יש פה נשמה. יש פה עומק בפנים, עומק. אל תעזובו, אל תתנתקו מהאלוקות שבתורה. הרבה למדו תורה ושכחו על נותן התורה, כמו שמובא בכמה וכמה מקומות, הגמרא במסכת נדרים וכולי, שיש את העניין של לימוד התורה, אבל יש את האלוקות שבתורה, וזה ההסבר של ל"ג בעומר. זה ימי הכנה למתן תורה. מובא בתורת החסידות של"ג בעומר זה היום של השידוך. זה היום שבו מתחיל החיבור בין החתן והכלה. החלק הרוחני מתחיל בל"ג בעומר, כמו שאנחנו רואים בחתונות, מתחילים את החלק הרוחני ורק אחרי זה מגיעה החתונה בפועל. החלק הרוחני, השידוך, הלחיים, מתחילים את החגיגות ורק אחר כך מגיעים לחתונה בפועל. מל"ג בעומר מתחיל הזמן שבו החתן נפגש עם הכלה

23:30 ועושים את החגיגה הראשונה. כל השבע עשרה ימים מל"ג בעומר עד שבועות, כתוב שזה הזמן שהחתן שולח מתנות לכלה. כלומר, שזה הזמן שבו אנחנו מקבלים המון כוחות אלוקיים, מתנות מהקדוש ברוך הוא, כדי שנוכל באמת לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות בימי חג השבועות. לכן הזמן עכשיו, בימים האלה, זה זמן שכל אחד מאיתנו צריך להתמסר ללימוד התורה, ללמוד יותר עם חיות, עם יותר שמחה, עם יותר תענוג. אבל לזכור שצריכים לקחת את נותן התורה, ואז קבלת התורה היא באופן אחר לגמרי. נגיע לחג השבועות, ובאמת בחג השבועות אנחנו נרגיש את ״אנוכי ה' אלוקיך״, הקדוש ברוך הוא נותן התורה, שהוא זה שמתגלה ונותן לנו את התורה מחדש, ונוכל באמת לחבר את שני החלקים, לחבר את הגוף והנשמה שייעשו לדבר אחד, ובקרוב נזכה גם כן לתורה חדשה, כמו שכתוב, פנימיות התורה, תורתו של משיח, שיתגלה במהרה בימינו אמן.