מול הרוע והאכזריות: סימן הגאולה שמסתתר בפרשת זכור לזמננו

00:00 בימים האחרונים כולנו עדים להתגלות של הרוע בפרצוף הכי מכוער שלו. בכלל, במלחמה האחרונה אנחנו רואים ועדים, כל העולם רואים את זה מול הפנים, מול העיניים, את המפלצת האכזרית, מפלצת הרוע, הרוע בהתגלמותו. דברים שלא חלמנו שקיימים בינינו, שקיימים בעולם הזה. איך יכול להיות כזה רוע, כזה חושך, כזה טרור, כזה דבר שאין לזה שום אח ורע בהיסטוריה? והשאלה שאנחנו שואלים את עצמנו היא בעצם מה קורה פה? מה המסר פה? מה אנחנו אמורים לקחת, ללמוד? אנחנו יודעים מה שהבעל שם טוב לימד אותנו ששום דבר זה לא במקרה. כל דבר אנחנו אמורים ללמוד מזה מסר בעבודת השם. תורת הבעל שם טוב, אחד מיסודות תורת הבעל שם טוב, שכל דבר שיהודי רואה, שומע, הוא צריך לקחת מזה מסר בעבודת השם. אז אם אנחנו רואים בתקופה האחרונה בכלל, בימים האלו בפרט, כזה התגלמות של רוע, כזה חושך, אז בן אדם צריך לשאול את עצמו מה זה אומר לי? למה מראים לנו את זה? והשאלה היותר קשה היא איך יכול להיות כזה רוע בעולם? איך הקדוש ברוך הוא, זה שהרי בורא את העולם בטובו, בחיים, בחסד וברחמים, אז איך יש מקום בבריאה לכזה סוג של רוע? השאלה הזאת היא לא סתם שאלה פילוסופית. השאלה הזאת היא בעצם שאלה מוסרית, שאלה שהיא נוגעת לכל אחד ואחד מאיתנו בעבודת השם שלנו. הנה, בואו נסתכל על השבת הזאת, שבת פרשת זכור. אנחנו הולכים בשבת הזאת לקרוא פרשת עמלק. כל שנה, שבת לפני פורים, אז יש מצוות מחיית עמלק, פרשת זכור. מתאספים בבית כנסת, זה מדאורייתא. יש חובה לכל אחד ואחד לשמוע את קריאת התורה. יש בזה מחלוקת האם זה פעם בשנה יוצאים ידי חובה או צריכים

02:25 בעצם כל יום. יש אלו, יש את המנהג להזכיר זיכרון מלחמת עמלק, אומרים את זה כל יום אחרי התפילה ועושים עסק שלם מכל העניין של זכירת עמלק. עכשיו, כשאנחנו אוחזים לפני פורים, חג הפורים זה חג מחיית המן, המן בן המדתא האגגי, שהוא היה מבני בניו של עמלק, ולכן התורה אומרת לנו, ההלכה אומרת לנו שבשבת לפני פורים צריכים למחוק את עמלק. גם בפורים עצמו אנחנו קוראים, בנוסף למגילת אסתר, אנחנו קוראים גם כן "ויבוא עמלק", סיפור עמלק, והתורה בעמלק אומרת לנו שיש מצווה לזכור את עמלק ויש מצווה למחות את עמלק. מלחמה בעמלק דור דור, וגם שמה רואים את הדבר הזה. עמלק מסמל את הרוע בהתגלמותו. על עמלק התורה אומרת לנו בפרשת בלק, בנבואת בלעם, אז יש את הפסוק "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד". התורה אומרת לנו שעמלק הוא ראש כל הגויים, הוא ההתחלה, הוא המקור והשורש של הרוע, של הרע, "ואחריתו עדי אובד", הסוף של עמלק זה האיבוד עם א' המוחלט, שעמלק יימחק בצורה מוחלטת וטוטאלית. אין לו תיקון וזה דבר ממש נפלא. אנחנו יודעים שבכלל כל העולם הקדוש ברוך הוא ברא אותו בשביל תיקון. חכמינו אומרים על הפסוק שאומרים בקידוש, אומרים ביום השישי "ויכלו השמיים והארץ וכל צבאם", מסיימים "אשר ברא אלוקים לעשות". אז חכמינו שואלים, המדרש שואל, מה פירוש "אשר ברא אלוקים לעשות"? זה נראה כפל מילים, ברא אלוקים לעשות. אז חכמים אומרים לעשות, לתקן. כל מה שנברא בעולם הזה צריך תיקון. כלומר, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם שלנו לא בצורה מושלמת, בצורה כזאת שכל הדברים יש בהם, חסר בהם, צריך לתקן אותם. וזה בעצם ניתן לאדם כי הקדוש ברוך הוא רוצה לעשות אותנו

04:40 שותפים במעשה בראשית. כולנו יודעים שאת הקידוש שאנחנו עושים בכל ליל שבת, חכמים אומרים שכל האומר "ויכלו השמיים" בערב שבת אז נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. הקדוש ברוך הוא רוצה אותנו בתור שותפים, והשותפות שלנו זה כשאנחנו פועלים תיקון בבריאה. השם ברא את העולם בדווקא, כמו שהמדרש מאריך ומסביר שכל בעלי החיים מוצאים את כל הדברים שלהם מוכנים. צריכים לאכול, יש להם אוכל מן המוכן. הם לא צריכים לעשות לעצמם בגדים. רק האדם הוא צריך בגדים, הוא צריך לעבוד על זה קשה עד שהוא עושה מה, מהחומרים את הבגדים. רוצה לאכול, צריך גם כן כל מיני חומרים עד שהוא עובד אותם, מתקן אותם עד שהם הופכים ראויים לאכילה. אין שום דבר אצל האדם שיבוא לבד. כל הדברים חייבים תיקון וזה חלק ממטרת הבריאה, לעשות ולתקן. אז תיקון כן, אבל כאן אומרים לא. עמלק אין לו תיקון. עמלק צריך שבירה. שבירתו זו היא תקנתו. שבירת עמלק, מחיית עמלק. המצווה בעמלק זה לאבד אותו, למחוק אותו עד הסוף. עד כדי כך אנחנו מכירים את הסיפור של שאול המלך. שמואל הנביא אומר לשאול המלך, זה ההפטרה של פרשת זכור. שמואל הנביא אומר לשאול המלך, "לך למחוק את עמלק כל כולו, שלא תשאיר שום זכר ממנו", כמו שכתוב בתנ"ך בסיפור שמואל. ואז כששאול לא עשה את זה בצורה מוחלטת ושלמה, הוא השאיר את הצאן עם הסברים. הוא רצה לעשות קורבנות מהם. אז הקדוש ברוך הוא אמר לו, "מאסתי משאול להיות מלך". שאול איבד את כל המלוכה שלו רק בגלל שהוא לא מחק את עמלק עד סופו. ואז יש את מלחמת עמלק לדור דור עד ביאת משיח צדקנו, כמו שהמדרש אומר לנו. והשאלה

06:41 היא אותה שאלה כמו ששאלנו קודם: מה בדיוק הנושא של עמלק? מה מסמל עמלק? הרוע בהתגלמותו. מה זאת אומרת עמלק? למה הקדוש ברוך הוא הביא, נותן לנו את עמלק? מה מסמל עמלק אצלנו בחיים שלנו? כמו שאמרנו, כל הדברים הם בעצם דברים שלומדים מהם איך צריך להיות עבודת השם של יהודי. כל דבר שהתורה מספרת לנו זה לא סתם היסטוריה, אלא סיפורי התורה הם סיפורים אמיתיים, סיפורים נצחיים. בחסידות הנושא של עמלק תופס מקום מאוד, מאוד חשוב: להסביר מהי הקליפה הזאת, הרע הזה שנקרא בשם עמלק, ומה הוא שונה מכל שאר אומות העולם. שכל שאר אומות העולם, התורה אומרת לנו שיש להם תיקון, אפשר עדיין לעשות איתם משהו, ואדרבה. זה היה כל המטרה של הכניסה לארץ, לקחת את ארץ כנען ולהפוך אותו לארץ ישראל, לקחת את שבע האומות ולכבוש אותם, להפוך אותם. עד כדי כך שאומרים לנו גם בקשר לימות המשיח, הפסוק בזכריה הנביא, זכריה הנביא באחת מנבואות הגאולה: "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לעבדו כולם שכם אחד". שיבוא הזמן שכל אומות העולם יהפכו, יתהפכו לעבוד את הקדוש ברוך הוא, לעבדו שכם אחד. זאת אומרת שבעצם המטרה היא לא לשבור, להרוס, לבטל, למחוק. להפך, המטרה היא להפוך אותם. זה בעצם המטרה, לתקן. ולתקן עולם אומרים את זה בעלינו לשבח, ובעל כן נקווה: "לתקן עולם במלכות שין דלת יוד". המטרה שלנו לתקן את העולם, וכל בני בשר יקראו בשמך. והרמב"ם המפורסם בסוף ספר מלכים. הרמב"ם שמדבר בקשר לתקופת המשיח ותפקיד המשיח: יעמוד מלך מבית דוד, עוסק בתורה ובמצוות כדוד אביו, וילחם מלחמת השם וינצח, וגם הרמב"ם ממשיך: "ויתקן את העולם כולו לעבוד את השם". הוא מביא את הפסוק

08:56 שהזכרנו עכשיו, "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה". אז כאן נשאלת השאלה: אם ככה, מה זה עמלק? מה זה אומר שיש אחת מהאומות שעליהם אומרים "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד"? מצד אחד הוא הראשית של כל הגויים, אבל אין לו תיקון. כל הגויים יש להם תיקון, עמלק אין לו תיקון. אחריתו עדי אובד. מה זה אומר לנו? אז אנחנו נסביר היום, נלמד היום על העמלק והשורש עמלק, כדי שנבין מה זה אומר בנפש, מה זה אומר באדם, ומזה אנחנו נבין גם כן איך הדברים משתקפים בעולם, וזה ייתן לנו קצת, ישפוך לנו קצת אור על התקופה שאנחנו נמצאים בה. תקופה שיחד עם כל החושך, יחד עם כל הקושי, אז דווקא בחושך הזה יש את הניצוץ, האור שנותן לנו את התקווה והביטחון. ודווקא ממה שקורה בימים האחרונים אנחנו יכולים לדעת שאנחנו נמצאים עכשיו בסוף, בסוף של הגלות, בסוף של החושך. ודווקא מהתקופה הזאת אנחנו הולכים לצאת ולהגיע לאור הגדול, אור הגאולה של "ונהפוך הוא". מה שמגילת אסתר מספרת לנו, אז אנחנו גם נקרא את זה ונראה את זה בימים האלו. אז כשאנחנו מדברים על עמלק, אנחנו יודעים: ראשית גויים. התחלת ההיסטוריה של עמלק היה כשבני ישראל יצאו ממצרים, ואז התורה מספרת לנו, כשהיה קריעת ים סוף, אז "נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען. תיפול עליהם אימתה ופחד, בגדול זרועך ידמו כאבן". ביציאת מצרים, בניסים הגדולים שקרו ובקריעת ים סוף, שזה היה באופן שכל העולם ראה את זה. היום זה קל להגיד כל העולם ראו את זה. היום דבר קורה בצד אחד בעולם, כל העולם, תוך שנייה זה מגיע במהירות נפלאה. איך יכול

11:00 להיות לפני שלושת אלפים שלוש מאות שנה שדבר קרה באיזשהו פינה בים סוף ליד מצרים, בים, במדבר, איך זה הגיע לכל העולם? אבל הקדוש ברוך הוא לא צריך את כל האמצעים הטכנולוגיים כדי שהדברים יתפרסמו בעולם. המדרש אומר איך אחד-- סיפור יציאת מצרים, הניסים והנפלאות הגיעו לכל האומות בכל הסביבה, בכל האזור ועוד יותר, בכל העולם. וכולם אימה ופחד. פחד אלוקים, גדולת עם ישראל, כבוד עם ישראל. כולם ראו איך שהקדוש ברוך הוא, "בני בכורי ישראל", גואל את עם ישראל ממצרים. זה היה השיא. מי היה הראשון שבא לקרר את ההתפעלות? לקרר את ההתלהבות? זה היה עמלק. "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". עמלק לא היה אף אחד נגדו, אף אחד לא נלחם איתו. עם ישראל לא הלכו נגדו. עם ישראל בכלל לא חשבו לכבוש את עמלק. זה לא היה אחד מהדברים. היינו צריכים ללכת לארץ ישראל, ארץ כנען, כנעני, חיתי, אמורי, פריזי. כל האומות שאנחנו מכירים אותם מהפסוקים, עמלק לא נמצא שמה. מי הולך נגדך? מי, מי, מה, מה אתה מתערב בכלל? אתה לא חלק מכל הסיפור בכלל. מי מדבר אליך? אבל עמלק קם דווקא באותו רגע, והמטרה שלו היה לקרר. שום דבר אחר. הוא ראה התלהבות, הוא ראה התפעלות, הוא ראה שכל אומות העולם עומדים ביראת כבוד לעם ישראל, מתבטלים לאור האלוקי, לכוח האלוקי, "תיפול עליהם אימתה ופחד, בגדול זרועך ידמו כאבן", ודווקא זה מה שהפריע להם. לא היה להם שום מטרה, וזה נקרא שורש הרע, ראשית גויים. כי כשמדברים על רע, אם אנחנו נדבר על זה בנפש, כל הדב-- כמו שאמרנו, הדברים צריכים לתרגם אותם בחיים שלנו, בחיי היומיום. יש הרבה סוגים של רע.

12:56 כולנו מעורבים טוב ורע. יש לנו מידות טובות, מידות רעות. כולנו יש לנו חלקים שאנחנו צריכים לתקן אותם. אם זה כעס, אם זה קנאה, שנאה, תחרות ותאוות וכל מיני דברים שיש אצל כל אחד, יהיה מידות רעות, התנהגויות לא, לא טובות שאנחנו צריכים לתקן אותם. אבל בכל דבר אנחנו יכולים לראות, אין טוב בלא רע ואין רע בלא טוב. כל מידה, כל התנהגות, יש בזה את הנקודה הטובה שבה. צריכים להפוך אותה. בן אדם למשל שיש לו הרבה התלהבות על, על, על, על חומרניות, יש לו הרבה התלהבות על תענוגות העולם הזה. ההתלהבות עצמה היא לא דבר רע. ההתלהבות עצמה צריכים להפוך אותה לקדושה. ההתלהבות על האוכל, ההתלהבות על הדברים החומרניים, זה לא בסדר? אז הכוונה היא לא שלא יהיה לך. אתה לא צריך להפוך לבן אדם, אה, שרוב הזמן אין לך התלהבות. להפך, התלהבות זה דבר נפלא, רק תנתב אותה למקום הנכון. ואותו דבר הזה אפשר להסתכל בכל דבר ודבר. בן אדם יש לו מידת הגבורה. מידת הגבורה זה מידה מסוימת של תוקף, שלפעמים אפילו זה מגיע לנושא של כעס. הוא כועס על השני. כעס זה מידה רעה ביותר, אבל עצם השורש של הכעס, שזה לא הכעס עצמו, אלא הדבר הזה שהבן אדם מקפיד. אתה יכול להשתמש עם הקפדה לדברים טובים, להקפיד קלה כבחמורה בהלכה בשולחן ערוך, לשמור על דיני התורה בהקפדה, חס ושלום שזה לא יגיע לכעס על הזולת וכיוצא בזה. כל מידה אפשר למצוא בה איזושהי נקודה של אור, נקודה של טוב ולנתב אותה, להפוך אותה, לקחת אותה למקום הנכון. כשאנחנו אבל מדברים על הנושא של קרירות, הקרירות אין בה שום פינה של טוב.

15:00 הקרירות זה מוות. הקרירות זה המטרה האחת והיחידה להביא לבן אדם מצב של שלילה, מצב של חוסר מעש, מצב של פסיביות, ובפסיביות אין בזה חיים, וזה עמלק אשר קרך בדרך. הקרירות הזאת זה עמלק. עוד יותר, על עמלק אומרים, או אפילו יותר גם רוע. חכמינו אומרים, "מי שיודע את ריבונו ומכוון למרוד בו", ועמלק יש את הנקודה של מכוון, המרדנות דווקא. אין לו שום מטרה אחרת. אם היו שואלים את עמלק, "מה אתה מעוניין פה? מה אתה הולך להרוויח?" כמו שאמרנו, זה לא מדובר על שטח אדמה, לא מדובר על שום דבר אישי. אבל מה? יש פה דבר אחד ויחיד, מכוון למרוד בו. המכוון למרוד בו, אין לזה תקנה. דבר כזה זה רוע בהתגלמותו, וזה נקרא ראשית גויים, כי כללות המידות הרעות, כמו שאמרנו, שזה מה שנקרא בכיבוש ארץ ישראל. להפוך את ארץ כנען לארץ ישראל, להפוך את המידות הרעות למידות טובות. המידות עצמן אפשר לתקן אותן, אפשר לעבוד איתן בעבודת השם. יהודי כל, כל יום על ידי התפילה, על ידי הלימוד, הוא מתבונן בגדולת השם. הוא מתבונן בבריאה. הוא מתבונן ב"מה רבו מעשיך, מה גדלו מעשיך" והוא מגיע להכרה שיש בעל הבית לבירה זו. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. העולם לא מתנהג מעצמו וזה מביא אותו שיעדן, יעבוד על תכונות הנפש שלו, שיתנהג יותר טוב. אבל על הכוח הרע הזה, שכל מהותו הוא רק רוע בלי שום מטרה, שורש הרע, הקרירות הזאת, המרדנות הזאת, הדווקא, זה הדבר הכי גרוע. כתוב בחסידות שהמילה עמלק יש לה את הגימטריה של המילה ספק. מאתיים ארבעים. ספיקות. עמלק כל כולו ספיקות. הוא מגיע עם ספק. אם אנחנו נתבונן בחיים שלנו זה נפלא.

17:24 מה זה ספק? הוא לא אומר לך אל תעשה את זה. יש את היצר שאומר אל תעשה, אל תעשה מצווה, תתנהג בצורה לא טובה. אף אחד לא שומע אליו. בן אדם לא רוצה להיות רע, בן אדם רוצה להיות טוב. עמלק, התחכום של עמלק, הקרירות. איך עמלק מביא לקרירות? על ידי ספק. ספק בגימטריה עמלק. הוא לא אומר אל תקיים מצווה. הוא לא אומר אל תלמד תורה. הוא אומר מי אומר שבסדר? צריך. אבל אולי, מי אומר שצריך עכשיו? מי אומר שצריך לעשות את זה עם ההתלהבות הזאת? מי אומר? ה"מי אומר" הזה זה רק ספק בלבד, אבל הספק הזה מקרר. נכון שזה דבר טוב ויציב, אבל מי אומר שעכשיו? מי אומר שזה? מי אומר שככה? מי אומר שבדיוק ככה? מי אומר שמה שאתה עושה זה מה שצריכים לעשות? כולנו מכירים את הספק הזה. זה, זה, זה נכנס בכל מיני מקומות. לפעמים לבן אדם יש לו רעיון, יש לו איזשהו רצון, איזושהי שאיפה, איזו החלטה, איזו קבלה טובה והוא מוכן והכל. ואז באיזשהו שלב, רגע, אבל מי אומר שזה הדבר? אולי משהו אחר? בסדר, זה טוב, כן, אבל מי אומר? אולי רגע, צריכים עוד פעם לחשוב שוב ואז אנחנו תקועים. הספק הזה זה עמלק שמגיע, שהמטרה שלו זה לקרר וזה שורש הרוע. זה סמל הרוע. ועל זה אומרים "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד". הקטע הזה של עמלק, החלק הזה של הרוע, רוע בשביל רוע, הנקודה הזאת של המרדנות בשביל מרדנות זה הקליפת עמלק. הדבר הזה, אין לו שום תיקון, ועל זה אומרים "ואחריתו עדי אובד". זה דבר שהקדוש ברוך הוא לא סובל אותו, וכשמגיע לשלב הזה אז זה מגיע האיבוד והסוף.

19:22 של עמלק. אם אנחנו מסתכלים בסיפור של פורים אנחנו רואים, המן. המן, כל המהות של המן זה שהוא לא סבל איך שמרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. בסיפור של פורים הנקודה הזאת יוצאת כל כך חזק, כל כך נפלא. עומד לו יהודי, והיהודי הזה מחליט שהוא יהודי בכל התוקף. "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני." איש יהודי. מה פירוש איש יהודי? אומרת הגמרא: יהודי המודה בקדוש ברוך הוא וכופר בעבודה זרה. יהודי שמחליט בכל התוקף: אני מאמין בקדוש ברוך הוא, מודה בקדוש ברוך הוא וכופר בעבודה זרה. מגיע המן, רוצה שישתחוו אליו. לא מעניין אותי. הוא לא זז. ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. הגאון יעקב, העמידה בתוקף. זה היה מה ששבר והרס את המן. המן לא יכול לסבול שיש ליהודי תוקף של גאון יעקב. את זה הוא ניסה להפיל, את זה הוא ניסה להחליש. ודווקא זה כל הסיפור של פורים, שכשיש איש יהודי, כש-- איך אנחנו נלחמים בהמן? המן זה זרע עמלק. המן זה סמל הרוע. הוא רצה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. אם נתרגם את זה בשפה הרוחנית של המילים, מרדכי, סליחה, המן רצה להשמיד, להרוג ולאבד את היהדות, את היהודי, את כוח ההודאה, כוח ההתבטלות, כוח האמונה. המודה אני זה שיהודי יש לו הודאה, יש לו התבטלות, יש לו אמונה, יש לו קשר לקדוש ברוך הוא, קשר שלא קשור עם שום תנאים ושום הסברים. קשר עמוק ונפלא. המן לא יכול לסבול את היהודי הזה. הוא רצה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, ואת זה הוא קיבל מהסבא שלו, מעמלק. כל המטרה זה לקרר, להוציא את הנקודה היהודית, את הקשר ה- הפנימי

21:31 שיש בין יהודי לקדוש ברוך הוא, לקרר אותו. מרדכי הבין בדיוק מהי קליפת עמלק, מי זה המן, ולכן מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. לא רק הוא, אלא "כנוס את כל היהודים", והוא אז פעל על כל עם ישראל לגלות את הכוח הזה של עמידה בתוקף, של לא יכרע ולא ישתחווה. וזה מה ששבר והרס וגמר את המן עד הסוף, וזה גרם את הונהפוך הוא. אז כשאנחנו חוזרים לשאלה הראשונה ושואלים למה הקדוש ברוך הוא ברא את הרוע הזה? למה יש עמלק? למה קיים כזה רוע? אז כאן מגיע ההסבר הנפלא. על פי התניא, אדמו"ר הזקן אומר לנו בתניא, מסביר לנו שכמשל של מלך שהמלך יש לו בן יחיד, מאוד אוהב אותו. אהבה עצומה. זה הבן היחיד של המלך. הוא משקיע בו את כל כולו, את כל הכוחות שלו. המורים הכי טובים. הוא נותן לו את הכל, משפיע עליו את הכל, והבן היחיד שלו יורש העצר. מגיע השלב שהמלך רוצה באמת לגלות את הכוחות הנפלאים הטמונים בבן המלך. אז יש שלב מסוים שזה הניסיון. הוא רוצה לנסות את הכוחות שלו לא בגלל שהוא רוצה להפיל אותו בפח, חס וחלילה, להפך, כי הוא באמת מאמין שהבן מלך יש לו את הכוח. וכשהוא יעמוד בניסיון, כשהוא יעמוד ויעמוד בכוח, ולמרות כל הקושי הזה הוא יבין את המסר והוא לא ייפול בתוך הרשת של הניסיון הזה, דווקא אז יתגלה הכוחות הנפלאים של בן המלך, ואז הבן המלך יגיע למקום האמיתי שהמלך באמת מאמין ויודע שהוא יכול לגלות אותו. זה יביא אותו למקום הכי נפלא ואז הוא מעמיד לו ניסיון בדרך. הוא מביא לו, כמו שהתניא מסביר, הוא מביא לו אנשים חוטאים שניסו להחטיא אותו,

23:45 להפיל אותו ברשת של הרוע ושל החטא, והבן מלך עומד בתוקף. הוא מבין את המסר, הוא מבין את הניסיון, ודווקא בתוך כל החושך הזה הוא עומד בכל התוקף. ואז רואים את ה-וואו! את היוקר, את הפלא, את הכוח. מי זה הבן מלך הזה? ואז כל הרע מתבטל ונהפך ונהיה אין ואפס לגמרי. וזה בעצם אחד מההסברים בדבר, הדבר, הכוח הזה בסיפור של מחיית עמלק שהתורה מספרת לנו. על ידי זה שעם ישראל הבינו את המסר והם נעמדו חזק. זה התחיל בסיפור של משה רבנו שאומר ליהושע בן נון, כשהייתה מלחמת עמלק פעם ראשונה, משה רבנו אומר ליהושע, "בחר לנו אנשים". אנחנו צריכים אנשים שלנו, אנשי משה, אנשים של מסירות נפש, אנשים שיש להם את הכוח של משה רבנו, כוח ההתבטלות, כוח המסירות, כוח האמונה. "בחר לנו אנשים", אנשי משה, שאנחנו יש לנו את הכוח הזה, "צא הילחם בעמלק". לשבור את קליפת עמלק. ואחרי זה אותו דבר גם כן בתקופה של המן: מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. הכוח הזה שמתגלה אצל יהודים דווקא ברגעים של חושך, לעמוד במסירות נפש מול כל הרוע הזה, אז הרוע הזה נשבר ונעלם ונשבר לגמרי, לא נשאר ממנו זכר. וזה בעצם ההיסטוריה של התקופה שלנו גם כן. אנחנו רואים, הרי בתקופה האחרונה, דווקא מתוך כל החושך הזה והסיפורים שמתגלים בימים האחרונים, כולנו שומעים ועדים לסיפורים נפלאים ונוראי הוד של התגלות, של מסירות נפש, של אמונה פשוטה ותמימה. יהודים שיכול להיות שעד לפני תקופה קצרה הם עצמם לא ידעו שיש להם את האמונה הזאת. לא, לאו דווקא קיימו תורה ומצוות בחיי היומיום, אבל ברגע שנעמדו פנים אל פנים מול השטן, פנים אל פנים, מול הרוע, מול

25:57 החושך, מול המפלצת השטנית הזאת, התגלה הכוח, האמונה, הכוח היהודי, הכוח, המסירות נפש. ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה, ודווקא זה מה שמביא את הנס הגדול של פורים. זה מה שמפוצץ את כל החושך ואת כל הרוע, וזה מה שאנחנו ראינו בסיפור של פורים, ובימים ההם בזמן הזה אנחנו נראה את זה גם בימים שלנו. כשהחושך מגיע לשיא התוקף שלו, זה מה שקרה עם המן. גידל המלך אחשוורוש את המן. התנ"ך מספר לנו, המגילה מספרת לנו, במיוחד במדרשים, שהקדוש ברוך הוא נתן להמן להרים את האף שלו, להרים את הראש שלו, להתרומם, להתגאות יותר ויותר. כשהגיע לשיא הגאווה שלו, שזה היה גם שיא השפל שלו, שראו את הרוע בהתגלמותו, דווקא אז, מתוך המקום הכי גבוה הוא הגיע לנפילה הכי גדולה. רואים את זה בסיפור של המגילה. המן, הגאווה שלו עולה ועולה ועולה עד שהוא אומר, "למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני?" הוא מגיע לשיא. אסתר המלכה קוראת לו לסעודה ו-- פעם ראשונה וזה לא מספיק, פעם שנייה. מוסבר בתורת החסידות כאן הולך-- המן מגיע, היא שמה לב, הוא עדיין לא הגיע לשיא הרוע שלו, לשיא הגאווה שלו. אחרי הפעם הראשונה, כשהוא כבר הרגיש רוב גדולתו ועושרו, כמו שהוא מספר אחרי זה לזרש אשתו, ואז דווקא ברגעים האלה, אז הגיעה המפלה הגדולה של פורים. תלו אותו. זה הדבר הנפלא שעכשיו כשהרוע הזה הגיע לשיא שלו, שיא השפל חסר תקדים שזה הגיע, דווקא פה אנחנו יודעים שמגיעה המפלה שלו, ועכשיו אנחנו נראה את זה בעיניים שלנו, כמו שראינו בנס של פורים, שדווקא כשהמן הגיע לשיא הגאווה שלו אז הגיעה הנפילה הכי גדולה שלו. אותו דבר אנחנו נראה את זה בעיניים שלנו.

27:54 בימים ההם, בזמן הזה, בחג ה-- בשנה הזאת, בחודש אדר שנכנסנו בו, שיהיה בעזרת השם הנס של פורים של שנת תשפ"ה, שנזכה לראות את הגאולה השלמה, שנזכה לראות את הניצחון המושלם של היהודים: הייתה אורה ושמחה וששון ויקר, כן תהיה לנו, ונהפוך הוא, אשר היהודים המה בשונאיהם. שליטת הקדושה, שליטת הטוב, הטוב הנצחי, הטוב האמיתי, זה מה שישלוט. ועליהם נפל פחד היהודים, כמו שחסידות מסבירה שהפחד שיהודים מפחדים, שזה הפחד של הקדוש ברוך הוא, יראת שמיים, אז גם עליהם, שכל אומות העולם גם כן יפל-- ייפול עליהם אימתה ופחד, פחד אלוקים, וזה יהיה באופן שנוכל, נוכל כולנו לראות באמת את ה-- את השמחה הגדולה של הגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו. אמן כן יהי רצון.