סוד המפלה של אויבי ישראל: העומק הרוחני של פורים - במציאות שלנו היום

00:00 שמתם לב, דבר מעניין יש במגילה, בסיפור של פורים, דבר שלכאורה לא מובן בכלל. אסתר המלכה מתכוננת לגשת אל המלך. היא אומרת למרדכי: לא נקראתי לבוא אל המלך שלושים יום. ואז היא אומרת לו: טוב, אני הולכת לעשות מסירות נפש, ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת. ולהתכונן, מבקשת לעשות כל מיני הכנות, כנוס את כל היהודים. וסוף סוף, אחרי שלושה ימים, היא עומדת פנים אל פנים מול המלך. ואז המגילה מספרת: אחשוורוש רואה את אסתר והיא נושאת חן וחסד לפניו. הוא לוקח את השרביט, מושיט לה, היא מתקרבת, ואז אחשוורוש המלך אומר לה: מה את רוצה, אסתר המלכה? עד חצי המלכות ותעש, הכל מוכן בשבילך, רק תבקשי. ואז אסתר אומרת לו: בוא נעשה משתה היין, ויבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר אעשה לה-- אשר אעשה לו. יפה. מגיעים למשתה היין, יושבים, שותים, מדברים, ואז שוב אסתר נושאת חן בעיני המלך, ואומר לה: מה בקשתך, אסתר המלכה? אני מוכן לתת לך את חצי המלכות, תבקשי. ואסתר אומרת לו: אם על המלך טוב, יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם מחר, ומחר אעשה כדבר המלך. עוד פעם משתה היין לעוד יום, ואז במשתה היין השני קורה מה שקורה, שאסתר נעמדת ואומרת לו את מה שהיא רצתה להגיד כל הזמן: איש צר ואויב, המן הרע הזה, וכי נמכרנו אני ועמי וכולי וכולי. ואז המלך כועס, לוקח את המן, שולח אותו לתלייה. וכאן נשאלת שאלה פשוטה: אסתר המלכה יודעת שיש לה הזדמנות, הזדמנות שיכולה להיות חד־פעמית, כמו שהיא עצמה אמרה למרדכי, שהיא לא יודעת אם המלך יקבל אותה. סוף כל סוף, אחרי שלושים ושלוש ימים יש לה

02:03 את האפשרות, והיא עומדת פנים אל פנים מול המלך. היא נושאת חן בעיני המלך, והמלך אומר לה: תבקשי. למה מיד היא לא אומרת לו כי נמכרנו אני ועמי? למה ל-- מיד היא לא אומרת לו מה שהיא רצתה להגיד לו, איש צר ואויב? לא. היא עדיין מושכת אותו לסעודה, משתה היין. נניח שהיא הייתה רוצה שהמן יהיה שמה במשתה היין, אז כבר במשתה היין הראשון נושאת חן בעיני המלך, תבקשי. למה היא לא ניצלה את זה במשתה היין? מה המטרה של אסתר המלכה שאחרי משתה היין הראשון היא הביאה אותו למשתה היין השני? אז כדי להבין את זה אנחנו נסתכל על הסיפור של המגילה, ואנחנו נראה שבעצם הסיפור של פורים זה הסיפור שלנו. אחד מהדברים הנפלאים שיש בסיפור של מגילת אסתר, כמה מגילת אסתר הוא סיפור חי של הווה. תמיד, בכל הדורות, עם ישראל בחג הפורים, זה אחד מהחגים שאנחנו הכי מזדהים איתו. בעצם חג הפורים זה הרי חג שקרה בזמן שבני ישראל היו בגלות, בגלות מדי ופרס, וכל הסיפור מסתובב מסביב לסיפור של גלות. סיפור שמבטא יותר מכל את הסיפור של עם ישראל במשך אלפיים שנות הגלות. ובכל דור ודור אנחנו יודעים שיש את הסיפור של פורים, אולי בפרצופים שונים, שמות שונים, אבל בכל שנה ושנה יש את המן, יש את אחשוורוש, יש את מרדכי, יש את אסתר המלכה בצורות שונות ולבושים שונים, בשמות אחרים, אבל זה תמיד נמצא וחי וקיים ותוסס. כולם יודעים תורת הבעל שם טוב. הוא אומר על המשנה: כל הקורא את המשנה ל-- את המגילה למפרע לא יצא. בן אדם קורא את הסיפור של המגילה כמו סיפור מהעבר, זה לא סיפור. זה לא, זה לא

04:08 הפורים. למפרע על פי ההלכה פירושו הוא קורא את זה לא בסדר מסודר. יש איזה סדר במגילה, אבל הבעל שם טוב אומר: הקורא את המגילה למפרע, מי שמספר את המגילה כמו משהו מלמפרע, מהסיפור מהעבר. הסיפור של המגילה זה לא מהעבר, זה סיפור של היום. אני חושב שהתקופה הזאת האחרונה, שנה אחרונה במלחמה האחרונה שאנחנו נמצאים בה, הסיפור של המגילה הופך להיות לסיפור כל כך חי, כל כך אקטואלי, כל כך אמיתי. אנחנו פשוט מרגישים בתוך הסיפור הזה, ואם אנחנו ניקח את ההתבוננות ונתבונן בחלקים מהמגילה ונתבונן בהם במציאות של ההווה, אז באמת יש לנו בסיפור של המגילה דברים נפלאים. כוח, עוצמה, מסרים כל כך, כל כך, כל כך חשובים במציאות שלנו, בהווה. אחד מהם זה גם כן הדבר הזה שאנחנו רואים בסיפור הזה של אסתר המלכה בפגישה שלה עם המלך. אחד מהדברים שאנחנו רואים בימים האחרונים, בתקופה האחרונה, זה הדבר כל כך קשה, כל כך חזק. את הרוע שדיברנו על זה, את פני הרוע, עד איפה יכול להגיע החושך. דברים שבן אדם חושב לעצמו: לא יכול להיות כזה דבר. אנחנו חשבנו שהדבר הזה נמצא מאחורינו, שבמציאות שלנו יש היום בעולם המודרני לראות כזה רוע, כזה דבר. הרצון להרוס, לשבור, להרוג, תאוות הרצח. דברים שלא יכולים לעלות על דעתנו. מה שאנחנו רואים בזמן האחרון, וה-- במיוחד הגאווה הזאת, יהירות שרואים אצל ה-- אצל הטרוריסטים, וזה דווקא הדבר הזה, יש בו את הסיפור של מגילת אסתר שנותן לנו פה גם כן איזה מסר של בשורה טובה. בסיפור המגילה אנחנו רואים שהמן, המן הוא סמל הרוע. כמו שאמרנו, המן זה שם שחוזר על עצמו ב-- בפרצופים אחרים, בלבושים אחרים, בהמן של דורנו,

06:44 בהמן, ברוע שיש היום בעולם שאנחנו רואים מול עם ישראל באופן מיוחד. אז מה שאנחנו רואים במגילת אסתר: גידל המלך אחשורוש את המן. המן מרגע לרגע, מיום ליום, מתקופה לתקופה, הגאווה שלו הולכת וגדלה. גדל. המן היה בן אדם בזוי. בלשון המדרש: בזוי בן בזוי. "ויבז בעיניו", אומר המדרש, ויבז, בזוי בן בזוי. עשיו היה הראשון שאמר "ויבז", כתוב בתורה בפרשת תולדות על הבכורה, והמן "ויבז", אומר המדרש, בזוי בן בזוי. הוא היה אדם בזוי כמסופר במדרשים, אבל גדל, עלה לו היהירות והגאווה, וכל מה שהוא נהיה יותר קרוב אל המלך, הגאווה שלו הלכה וגדלה יותר ויותר, ודווקא זה היה מקור הנפילה שלו. ברגע שהמן הגיע למקום של שיא הגאווה שלו, שם הוא נפל. בפסוק יש בנביא "אם תגביה כנשר". פסוק שהקדוש ברוך הוא אומר, הנביא אומר לאדום, עובדיה, עובדיה הנביא אומר: "כה אמר ה' לאדום, אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך, משם אורידך נאום ה'". הקדוש ברוך הוא נותן לקליפה, לרוע, לחושך, לסטרא אחרא, את הדבר הזה שהקליפה מרימה את עצמה, מגביהה את עצמה, מנשאת את עצמה, תגביה כנשר, בין כוכבים שים קנך. ודווקא כשמגיע לשיא הגאווה, לשיא היהירות, שמה המפלה שלה. וזה בעצם הסיפור שקרה פה עם המן. אסתר המלכה קוראת למלך אחשורוש לסעודה, למשתה היין. המטרה שלה זה דווקא להביא את המן לשיא היהירות שלו, כמו שאנחנו רואים בסיפור עצמו. כשאסתר המלכה קוראת להמן לבוא לסעודה, "יבוא המלך והמן היום אל הסעודה אשר אעשה להם", "אשר אעשה לו". אז כאן אנחנו רואים את המן מגיע לשיא הגאווה שלו. המגילה מספרת מה קרה אחרי משתה היין. הוא חוזר לבית שלו שמח וטוב לב, ומספר לאשתו ולכל חכמיו

09:29 לזרש אשתו את כל אשר-- את כל הדברים הנפלאים שיש לו. איך שהמלך נישא אותו וגידל אותו, ורוב עושרו, הגאווה שלו הרקיעה שחקים. וכאן אנחנו נתבונן ונראה דברים נפלאים שיש פה בסיפור. אם נסתכל בעומק, אתם יודעים שבמגילה הרי לא מופיע שמו של הקדוש ברוך הוא באופן גלוי. יש לזה הסברים, וכל המגילה השם של הקדוש ברוך הוא לא מופיע באופן גלוי, אבל יש הרבה ראשי תיבות. יש במגילה כמה וכמה ראשי תיבות. אם קוראים את המגילה ושמים לב, אז אפשר למצוא בהתחלת המילים, בסוף המילים, הרבה הרבה רמזים של שמות הקדושים של הקדוש ברוך הוא. אחד מהם בפסוק הזה, כשאסתר קוראת למשתה היין, אז הפסוק אומר "יבוא המלך והמן היום". הראשי תיבות זה י-ק-ו-ק. וואו. במילים האלה "יבוא המלך והמן היום" נמצאים ראשי התיבות של השם של הקדוש ברוך הוא. אומר המדרש, מה היה-- הזוהר אומר, מה היה פה הדבר הזה? מה רצתה אסתר המלכה לעשות? היא רצתה להביא את המן לשיא הגאווה והיהירות שלו, ודווקא שמה הוא מגיע לשיא השפלות ומשם הקדוש ברוך הוא יפיל אותו. אומר הזוהר, כשהאריה והלביאה נמצאים ביחד, לביאה זה דוגמה. האריה והלביאה נמצאים ביחד, ויי למי שעובר ביניהם. אוי ואבוי מי שמנסה להיכנס ולעבור בין המלך, בין האריה והלביאה. המשל הוא על כנסת ישראל והקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא האריה. "אריה שאג מי לא יירא" זה הולך על הקדוש ברוך הוא. הלביאה כנסת ישראל, אשת חיל. עם ישראל והקדוש ברוך הוא זה אריה ולביאה. כשאסתר המלכה הזמינה את המן ואמרה "יבוא המלך והמן היום", היא הכניסה את המן בין האריה והלביאה. אסתר המלכה מסמלת את כל כנסת ישראל. לפי הקבלה, לפי החסידות,

11:53 כשאנחנו מסתכלים על אסתר המלכה, היא לא אישה בודדת שנמצאת שמה. אסתר המלכה בעצם מסמלת את כנסת ישראל. הגמרא אומרת: למה נקרא שמה אסתר? אסתר מן התורה מניין? "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". אסתר מסמלת כנסת ישראל ברגעים של הסתרת פנים, "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". יש רגעים של הסתרת פנים. אסתר זה עמל-- זה כנסת ישראל, אבל כנסת ישראל בזמן הגלות. אבל כנסת ישראל היא תמיד אשת חיל, היא תמיד אשתו של הקדוש ברוך הוא. מגיעה אסתר ואומרת בואו נביא את המן לסעודה. "יבוא המלך והמן היום". המן נמצא באמצע בין המלך להיום, בין המלך ואסתר המלכה, והיא אומרת בוא נכניס את המן באמצע. אוי ואבוי מי שנכנס באמצע בין המלך והמלכה. כשה-- הרוע, החושך, שונאי ישראל רוצים להיכנס בין המלך והמלכה ולהפריד ביניהם, שמה נגמר המציאות שלהם, וזה מה שאסתר המלכה עשתה במשתה היין הראשון. ואז אסתר אמרה, כשהיא ראתה את המציאות כמו שהיה במשתה היין, היא שמה לב שעדיין המן לא הגיע לשיא הגאווה שלו, והיא הוסיפה עוד משהו. ובואו תראו את ההבדל בין המשתה הראשון והמשתה השני. במשתה הראשון היא מזמינה את המן בין המלך והמלכה. מה קורה במשתה השני? יש משהו שונה במשתה היין השני לגבי המשתה הראשון. במשתה הראשון היא אומרת "יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר אעשה לו". לשון יחיד, לו, למלך. במשתה היין השני היא אומרת "יבוא המלך והמן למשתה אשר אעשה להם", להם, לשניהם ביחד. כאן מה היא הוסיפה? היא שמה את המן באותו מקום עם המלך. וואו. כשהמלך שומע את זה הוא לא יכול לסבול יותר. כשהמלך שומע ששמים את המן באותה רמה, באותו מקום, עד

14:21 כדי כך הגיעה היהירות של הגאווה שלו, שהמן והמלך מרגישים כבר באותו מקום, באותו מקום, באותו דבר. אז המלך לוקח אותו, מפיל אותו עם כל הכוח, ושם נהיה הסוף של המן. וזה בעצם הסיפור שקרה פה בפורים בפעם הראשונה, וזה הסיפור שאנחנו רואים ועדים בהיסטוריה של עם ישראל בכל הדורות, כשאנחנו רואים שונאי ישראל מרימים את הראש. וכאן מתחיל להיות כל העניין. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, ברא את עם ישראל, ברא את אומות העולם. כמו שרש"י אומר לנו בהתחלת התורה, כל מציאות הבריאה: "בראשית ברא אלוקים את השמיים והארץ". אומר לנו רש"י: בראשית, ב' ראשית, בשביל התורה ובשביל ישראל. כל מציאות הבריאה נבראה בשביל שעם ישראל יוכלו לקיים תורה ומצוות. כל המציאות של אומות העולם זה בשביל לעזור ליהודי שהוא יוכל להשלים לעשות את המטרה שלו. בשביל זה נבראו כל אומות העולם וכל העולם וכל בריאת העולם. הכל נברא בשביל מטרה אחת ויחידה, בשביל התורה ובשביל ישראל. כשאומות העולם יודעים את האמת הזאת, אז גם הם בעצמם מקבלים את כל ההשפעה שלהם, גם הם בעצמם מקבלים את כל השפע. הקדוש ברוך הוא משפיע, כידוע, לכל העולם בזכות עם ישראל, בכוח עם ישראל. "אלה תולדות השמיים והארץ", "ואלה שמות בני ישראל", "ואלה המשפטים". כתוב שלוש פעמים "אלה". אומרת, אומר המדרש: אלה בזכות מי הם עומדים ואלה בזכות מי הם עומדים. העולם, "אלה תולדות השמיים והארץ", עומד בזכות "ואלה שמות בני ישראל", בזכות עם ישראל, ו"ואלה שמות בני ישראל" בזכות "ואלה המשפטים", בזכות התורה. תורה, ישראל והעולם זה דבר אחד. כאשר העולם מכיר בזה, אז העולם מקבל השפעה נפלאה, משמה מגיע כל השפע לכל

16:40 אומות העולם. כאשר אבל אומות העולם מורדים בזה, לא מוכנים לקבל את זה, ואז מתחילים להפריע לעם ישראל, שמה מתחילה המפלה שלהם, ואז מגיעים השלבים האלה כמו שאמרנו. אסתר המלכה, כנסת ישראל. האהבה של הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל היא אהבה שהיא נמצאת בכל התוקף. לפעמים האהבה הזאת נמצאת במצב של שינה. "אני ישנה בגלותא", אומר הזוהר. מצב ש-- זה היה הסיפור של פורים. עם ישראל ישנו מן המצוות, נהיה מצב של שינה בעם ישראל ברוחניות, וזה גרם כביכול שינה למעלה. הקדוש ברוך הוא עושה עצמו ישן, אומר המדרש, כשעם ישראל ישן, אבל הוא רק עושה את עצמו ישן. הקדוש ברוך הוא אף פעם לא ישן. המדרש אומר: הקדוש ברוך הוא כמו צבי. "דומה דודי לצבי ולעופר האיילים", אומר שלמה המלך בשיר השירים. הקדוש ברוך הוא, הבעל של כנסת ישראל, המלך, הוא כמו צבי. אומר המדרש: מה זאת אומרת צבי? הצבי, גם כשהוא ישן, יש לו עין אחת פתוחה. כך כתוב במדרש. כלומר, הקדוש ברוך הוא, גם כאילו בזמנים של הגלות, "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא", הסתרת פנים, אבל הוא נמצא יחד איתנו. העין אחת, יש את הקשר של הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל, שזה תמיד בשלמות. זה גם ברגעים שנראה הסתרת פנים, עין אחת פתוחה ועין אחת קמוצה. יש את העין שהקדוש ברוך הוא מסתכל עלינו, שומר עלינו. כבשה אחת בין שבעים זאבים והיא משתמרת. גדול הרועה ששומר על הכבשה בכל זמן, בכל רגע ובכל מצב. ברגע אבל שעם ישראל מתעורר מהשינה, זה מה שקרה בסיפור של פורים. "לך כנוס את כל היהודים". מרדכי מצליח לעורר את הנשמה של עם ישראל, לעורר בהם את האמונה, לעורר בהם את

18:47 היהודי. כל הכופר בעבודה זרה ומודה בהקדוש ברוך הוא נקרא יהודי, איש יהודי. מרדכי מעורר אצל עם ישראל את היהודי שבהם, כוח המסירות נפש, ואז יש את ההתעוררות למעלה. ואז אסתר המלכה מצליחה להתקרב אל המלך, והמלך מתעורר באהבה לכנסת ישראל. ואז, כשהמן מנסה להיכנס בין המלך והמלכה, אוי ואבוי לו. וזה בעצם הסיפור של המגילה, שזה הסיפור שקורה היום. עכשיו, כשאנחנו עדים למצב ואנחנו רואים עד כמה הגאווה והרשעות והיהירות של הרוע שמתרומם ומתעלה ומנסה להיכנס בין הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, להפריע, לדבר בגאווה, לדבר בבוז, כשהמן נכנס בין המלך והמלכה, בין האהוב והאהובה, אוי ואבוי לו, שמה זה המפלה שלו. וכשמרימים אותו על השיא, ואומר להם כביכול המלך והמן, הקדושה והקליפה הופכים להיות להם כאילו שרוצים לשים אותם באותו מקום, שמה "אם תגביה כנשר משם אורידך נאום ה'". "משפיל גאים ה'", שמה מגיעה הנפילה שלו. ולכן אנחנו בטוחים, זה שאנחנו רואים דווקא בימים האחרונים, אנחנו רואים את המצב, מה שקורה בעולם, דווקא זה מקור לעידוד ונחמה בשביל העם, בשביל כל אחד ואחד מאיתנו. כשאנחנו רואים את הדבר הזה, אנחנו יכולים להיות בטוחים שכאן הולכת להגיע הישועה הגדולה שכולנו מצפים לה, כולנו מחכים לה. מה אנחנו יכולים ללמוד מהדבר הזה בחיי היומיום שלנו? זה הסיפור של פורים וזה הסיפור שלנו, ואת זה אנחנו יכולים לראות בעיניים שלנו. בעזרת השם אנחנו נראה את זה בשנה הזאת, בפורים הזה, נזכה לשמוח כולנו ולראות במפלה של המן שבדורנו. אבל יש גם כן נקודה מאוד חשובה שאנחנו צריכים ללמוד מזה בעבודת השם שלנו. הסיפור של פורים זה גם כן סיפור שאומר לנו איך אנחנו צריכים להתנהג. בתורת החסידות מוסבר

21:15 כשאנחנו מדברים על המן יש גם את המן הרוחני בנפש. ארור המן וברוך מרדכי. הרבי מסביר: מרדכי מסמל את הקדושה. מרדכי מסמל את חיי הקדושה שיש אצל יהודי, המצוות, התורה, התפילה, זה מרדכי. המן מסמל את הגשמיות, את החומריות, חיי העולם הזה. אז ודאי שיהודי צריך לחיות כאן בעולם הזה הגשמי, אבל צריך להיות מאוד, מאוד ברור מה זה קדושה ומה זה קליפה. מה אנחנו עושים פה בעולם? מה המטרה שלנו? לדעת בדיוק לשים את כל הדברים במקומם. ברוך המן ו-- ברוך מרדכי וארור המן. הדברים הגשמיים צריכים להיות אצלנו מאוסים. צריכים רק להשתמש בהם בשביל לעבוד את הקדוש ברוך הוא. כל המטרה שאנחנו נמצאים פה בעולם הזה, כמו שאמרנו, זה כדי לעשות מהעולם דירה לקדוש ברוך הוא. יהודי עוסק בגשמיות, הוא עושה כסף, מתפרנס, עובד, אוכל, ישן. כל מיני דברים שאנחנו עושים בעולם הזה הגשמי, הכל אמור להיות במטרה אחת ויחידה: כדי לעלות, להרים, לעשות מהעולם דירה לקדוש ברוך הוא. אבל כל דבר גשמי שהוא לא מתאים עם השולחן ערוך, שלא מתאים עם ההלכה, שלא מתאים עם הרצון העליון, אוכל לא כשר, הנהגה לא כשרה, דברים שהתורה אומרת לנו זה לא, ארור המן, זה מופרך לגמרי. כאשר אנחנו מתחילים להכניס את המן לתוך הבית שלנו, להכניס את הגשמיות הלא טובה, להכניס את הדברים האלה לתוך המציאות שלנו, וכאן מגיע הסיפור של פורים. גידל, כשמגדלים את המן, נותנים לו מקום, מביאים אותו באופן למקום, עד שהוא הולך ומתגאה ומתגדל והולך למעלה מעלה, שמה מגיע הסיפור של פורים, וברגע שיהודי מתעורר, ברגע שיהודי מעורר בעצמו את כוח המסירות נפש והוא מחליט למסור את עצמו לקדוש ברוך הוא עד לא ידע. כלומר,

23:40 הוא מתרומם ברמה כזאת של התחברות לקדוש ברוך הוא, והוא אומר בכל התוקף שגם בלא ידע, ולא רק מתי שאני מבין וטוב לי וזה הכל מוסבר והכל יפה, אז ארור המן וברוך מרדכי, אלא גם בלא ידע מתרומם מעל השכל, מתרומם למקום שמעל השכל, מתמסר לקדוש ברוך הוא בהתמסרות מוחלטת. יהודי, אני יהודי ואני קשור לקדוש ברוך הוא בכל מצב. אנחנו רואים את זה בצורה הכי חזקה. יהודים שהיו רחוקים מתורה ומצוות וחיים חיים של גשמיות וחומריות ולא על פי התורה והמצוות, מתעוררת אצלם הנשמה בזמן האחרון בצורה שלא היה כמותה. אנחנו רואים היום אצל עם ישראל התעוררות לא נורמלית לקדוש ברוך הוא, לאמונה, לתורה ולמצוות. ואז יש את השלב הזה שאנחנו צריכים לשים לב ולדעת שמרדכי זה מרדכי, המן זה המן. כשמכניסים את המן בין המלך והמלכה, שם זה המפלה שלו. לשים ברור, לדעת מי אנחנו, לדעת את הכוח שלנו, לדעת שאנחנו עם ישראל, אנחנו קשורים לקדוש ברוך הוא ואין שום מקום להכניס דבר שהוא דבר זר. דברים שהקדוש ברוך הוא לא רוצה אותם. אז כשאנחנו מקיימים את הדבר הזה, זה הסיפור של פורים, שאז נהיית המפלה של המן, ואז אנחנו מגיעים לנס הגדול שליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. כן תהיה לנו, שאנחנו ניקח לעצמנו את ההחלטה לעורר את עצמנו, לעורר עוד יהודי, לעורר אצל עם ישראל את הכוח, את התוקף, את הגאון יעקב לא יכרע ולא ישתחווה. זה יהודי אמיתי, יהודי שלא מפחד מהעולם, לא מפחד מאומות העולם, לא משתחווה לאומות העולם, לא מנסה להכניס את כולם לתוך אותה חבילה. הוא יודע מאוד ברור מה תכלית הבריאה, בשביל מה אנחנו נמצאים פה בעולם, וכשאנחנו קמים עם

25:55 הגאון יעקב שלא יכרע ולא ישתחווה להמן, אז אנחנו גם כן עדים לנס הגדול שכולנו מחכים למפלה של המן שבדורנו, למפלה הטוטאלית והסופית, ואז אנחנו נראה את ה"ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". השנה הזאת בחג הפורים, שכולנו נזכה לחגוג את הפורים הגדול של הגאולה השלמה של משיח צדקנו, שכולנו מחכים לה בכיליון עיניים. שיהיה לכל אחד ואחד מאיתנו פורים שמח ושמחה אמיתית על כל השנה כולה.