כשהנשמה צועקת: הפתרון העמוק של אדמו"ר הזקן למשברים ברוחניות

00:00 איך להתרומם מתוך שפל? כל אחד ואחד מאיתנו, יש לנו ימים יותר יפים וימים פחות. יש לנו מצבי רוח בעלייה, בירידה. יום אחד אנחנו רואים את העולם, הכל בוורוד, יפה, נפלא, מצב רוח טוב, עם מרץ, עם חשק. ויש ימים שאנחנו מרגישים תקועים ורואים את העולם באפור ובשחור. איך בן אדם יוצא מתוך רגעים כאלה? רגעים של שפל, רגעים של ירידה, רגעים שהוא מרגיש בו כאילו שהוא תקוע. באמת הנושא של עליות וירידות, מה שנקרא, זה דבר טבעי. זה דבר רגיל. האדם באשר הוא אדם הוא מורכב. הבן אדם לא עשוי מפלסטיק. בן אדם הוא לא ציור או תמונה שתלויה על הקיר. פתגם ידוע של חסידים שאומר: חסיד הוא לא תמונה. תמונה, אנחנו בוחרים את התמונה הכי יפה של סבא שלנו או של אחד מיקירינו, שהוא נמצא בחיוך מושלם, לבוש יפה. תולים את התמונה ואנחנו רואים אותה כל יום באותה צורה. יום ראשון, יום שני, יום שלישי, תמיד אותו דבר. אבל האדם, אנחנו יודעים, הוא לא תמונה. האדם הוא איש חי, ואיש חי, בתור איש חי, יש לו עליות וירידות, ועל זה אנחנו נדבר היום. איך בן אדם צריך להתמודד עם רגעים של ירידה? איך בן אדם צריך לקום, להתרומם ממקומות האלה? כשמדברים על עליות וירידות אז יש את הרגילים. ימים יותר, פחות, כמו שדיברנו. יש אבל לפעמים רגעים יותר קשים. יש לפעמים תקופות בחיים שהבן אדם מרגיש כאילו תקוע. יש, אנחנו יודעים שיש סוגים של משברים, משבר גיל ההתבגרות, משבר אמצע החיים, שזה לא סתם עוד איזושהי ירידה ועלייה קלה במצב רוח, אלא זה דברים יותר כבדים. תקופות, תקופות בחיים שבו האדם מרגיש שהוא נמצא באפס או נמצא תקוע.

02:12 איך אני יוצא? איך אני ממשיך? איך אני צומח מתוך המקום הזה? מה יש לתורת החסידות, לספר התניא להגיד לנו בקשר לנושא הזה? אז היום אנחנו נדבר על הנושא של צמיחה מתוך משבר. עלייה מתוך ירידה כפי שהיא מוסברת בספר התניא. אדמו"ר הזקן מסביר לנו בצורה נפלאה ונותן לנו כמה נקודות יסודיות בעניין, וגם כן נדבר על סיפור נפלא בתנ"ך, שלכאורה נראה בלי שום קשר לנושא שאנחנו מדברים, אבל נלמד את הסיפור הזה לפי ביאורו והסברו המאלף של אדמו"ר הזקן, ואז אנחנו נראה איך שהסיפור הזה מקבל משמעות עצומה ונפלאה לכל אחד ואחד מאיתנו בחיים, ברגעים שאנחנו צריכים את זה. קודם כל אני רוצה להקדים ולומר, בהמשך למה שדיברנו על הנושא, שהעליות והירידות זה משהו טבעי בחיים שלנו. סיפור ששמעתי: יהודי אחד שסיפר שבתור בחור הוא פעם התלונן על הנקודה הזאת לפני הרבי. כלומר, הוא היה ביחידות. אנחנו יודעים שהיה סדר של יחידות, אנשים היו יכולים להיכנס ולהתייעץ, לדבר שיחה אישית עם הרבי, ובחורים גם כן. ביום ההולדת או בסמוך ליום ההולדת גם כן היו מקבלים את האפשרות הזאת, הנפלאה, להיכנס לרבי ביחידות ולשאול שאלות. אז אותו בחור שאל את הרבי על זה שהוא מרגיש שהוא לא יציב, ומרגיש שהוא, יש לו, הוא יש לו סערה פנימית. יום אחד הוא למעלה, יום אחד הוא למטה, יום אחד הוא בשיא, יום אחד הוא בשפל. הוא לא, לא סובל את עצמו, כל כך הרבה עליות וירידות, ומה לעשות? רבי, תן לי עצה. אז הוא סיפר שהרבי מסתכל עליו, והרבי אמר לו, מקשיב, הקשיב לתלונה, ל-ל-לדיבורים, והרבי אומר לו: בסך הכל אתה בן אדם. אתה לא מדבר פה על בעיה, אתה מדבר פה

04:18 על מציאות. אתה אדם. האדם לא עשוי מפלסטיק. האדם עשוי מבשר ודם, מגוף ונפש, והנפש מורכבת מנפש אלוקית, נפש בהמית. כמו שאדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא, אז זה שיש לנו עליות וירידות זה סך הכל הדבר הכי טבעי. החוכמה היא לדעת איך לצמוח מתוך הירידה, להבין את העומק של הירידה לצורך עלייה. אחד מהביטויים היותר, אה, חזקים ומצויים בספרי החסידות, מתחיל בספר התניא, בספרי תורת החסידות לדורותיהם, הנושא של הירידה לצורך עלייה. בוא נדבר כמה דברים מה כתוב על זה בתניא קודם. אז אדמו"ר הזקן אומר לנו דבר נפלא. יש את הפסוק, "כי שבע יפול צדיק וקם". זה אומר לנו שאפילו על צדיק שמדברים, על צדיק צדיק. בתניא אנחנו יודעים שצדיק זה דרגה מאוד גבוהה בעבודת השם. אז גם אצל הצדיק יש "שבע יפול צדיק וקם". כל שכן וקל וחומר כשמדברים על יהודי הפשוט, ועמך כולם צדיקים. כל יהודי ויהודי בדרכו בחיים יש את הנפילה בעבודת השם. הנושא של הנפילה בעבודת השם, אומר לנו אדמו"ר הזקן, זה דבר מוכרח. זה לא דבר, זה לא פנצ'ר. זה לא משהו שלא אמור לקרות. להיפך, זה חלק מתהליך הצמיחה, הבריאה של היהודי. מה הסיבה למה הקדוש ברוך הוא קבע את הטבע, טבע הבריאה וטבע האדם, שהאדם עובר בחיים שלו ירידות ועליות? אומר אדמו"ר הזקן דבר נפלא. הוא אומר שבעצם אנחנו רואים את זה במציאות הגשמית. כדי שמשהו יוכל להשתנות, לצמוח, חלק מהתהליך של צמיחה של דבר זה הוא חייב לעבור סוג של ריקבון. כמו שאנחנו רואים בעצים, בפריחה—בצמיחה, באילנות. אז רואים את זה במציאות שכשאתה רוצה להפוך את הגרעין שיהפוך לאילן נושא פירות מתוקים וכל הדברים האלה, אז אנחנו חייבים לשים את

06:37 הגרעין באדמה, וחלק מהתהליך זה שאתה-- הגרעין נרקב. הריקבון של הגרעין הוא מוכרח. הסיבה היא פשוטה: כל זמן שהגרעין נמצא בצורה שלו, בציור שלו, באופן שלו, גרעין קשה, חזק, יבש, כל מה שגרעין מבטא, אז הוא יישאר גרעין. זה לא-- שום דבר לא יקרה. אנחנו רוצים להפוך את זה לאילן נושא פירות. הגרעין חייב קודם כל להפסיד, להרקיב, לבטל, להרקיב עם ק'. אה, לבטל את הצורה הקודמת שלו, ורק כשזה הופך להיות לאין, אז אפשר להתחיל צמיחה של משהו חדש, משהו מחודש, משהו אחר. בלשון הקבלה זה נקרא: בין יש ליש חייב להיות אין באמצע. זאת אומרת, בין מציאות מסוג אחד למציאות מסוג אחרת, יש תהליך של ביטול המציאות הקודמת כדי להיכנס למציאות החדשה. אחת הדוגמאות המעניינות שמובאת בתורת החסידות על זה, זה סיפור שהגמרא מספרת על רבי זירא. רבי זירא, אנחנו מכירים, אחד מגדולי האמוראים בתלמוד. אז הגמרא מספרת שרבי זירא היה מגדולי אמוראי בבל, והוא, כמו אמוראי בבל, למדו את התלמוד, תלמוד הבבלי. בשלב מסוים רבי זירא החליט שהוא רוצה לעלות לארץ ישראל. הגיע לארץ ישראל, והוא לא הצליח להתחבר או לא הצליח להבין את אופן הלימוד, איך לומדים חכמי ארץ ישראל, מה שנקרא לימוד תלמוד ירושלמי. המעבר מאופן הלימוד של תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, זה היה מעבר קיצוני, צורה אחרת של לימוד, גישה אחרת. עד כדי מה שהגמרא אומרת שהוא היה צריך לעשות כמה וכמה תעניות, לבטל, לשכוח את הלימוד הקודם, ורק אז הוא הצליח להתחבר ללימוד החדש. עכשיו, כמובן, כאן צריך להבהיר: הכוונה היא לא שכחה במובן הפשוט של המילה. חס וחלילה, את התורה אסור לשכוח. "פן יסורו מלבבך כל ימי חייך", יש איסור בהלכה. פרקי

08:59 אבות. אסור לשכוח, זה איסור מן התורה. אסור לשכוח את דברי תורה. כמובן, אסור לשכוח במזיד. אז הוא לא חס ושלום ביקש לשכוח. הכוונה שכחה על צורת הלימוד, על האופן, על הגישה. תלמוד בבלי יש לה גישה מאוד מאוד ספציפית איך לומדים: קושיות, פלפולים. כל אחד שלומד תלמוד בבלי יודע. תלמוד ירושלמי זה גישה מסוג אחר לגמרי. הכל מאיר, הכל ברור. הדברים הם מהירים וברורים, אין כל כך את הפלפול ואת הקושי. אז המעבר מאופן הלימוד הזה לאופן הלימוד הזה הצריך תענית, כלומר התבטלות, יציאה, להפוך לאין את הלימוד הקודם כדי להיכנס ליש, לאופן הלימוד החדש. וזה בעצם מה שקורה לכל אחד ואחד מאיתנו בתקופות מסוימות בחיים. יש... הבן אדם מסתגל, מתרגל לצורה מסוימת איך הוא עובד את השם, איך הוא לומד, איך הוא מתפלל, איך הוא מתנהג, איך הוא חי, איך הוא עובד, איך הוא מצליח בחיים, איך הוא מתייחס ל-למשפחה, לסביבה, לקהילה. הוא חי סוג חיים מסוימים. מגיע שלב מסוים והקדוש ברוך הוא רוצה להרים אותנו לרמה אחרת. הוא לא רוצה שהבן אדם יישאר באותו מקום. "לך לך מארצך, ממולדתך, מבית אביך". מגיע שלב שהאדם צריך להתרומם, להתעלות, להשתנות. צריך להגיע לשלב אחר, וכאן מגיע הדבר הזה. כדי שתוכל להגיע לזה, יש חלק מהתהליך, זה כמו שאמרנו הריקבון, ההתבטלות, הירידה הזאת. אל תסתכל על זה כמו מצב של פנצ'ר תקוע. מסכן, איבדתי את הכל. מה קורה איתי? חושך. לא. תבין שיש פה תהליך של צמיחה, שחלק מתהליך הצמיחה היא שצריכים לעבור את המעבר הזה של האין באמצע, בין היש אל היש. כשאנחנו מסתכלים על זה בצורה כזו, דבר ראשון אנחנו רגועים. אנחנו יודעים שאנחנו חלק מהתהליך, ובעזרת השם

11:07 אנחנו נצא מזה. השאלה היא איך אנחנו עושים שהרגעים האלה, הימים האלה, התקופה הזאת, שלפעמים יכולה להיות קצת ארוכה ואז אנחנו מתעצבנים ונכנסים לפאניקה, איך אנחנו עושים שהרגעים האלה יהיו רגעים שאנחנו נצא מזה מחוזקים, שאנחנו לא ניפול? מה צריך לעשות באותם ימים, אותם שבועות, אותה תקופה שאני מרגיש באין הזה? וכאן אדמו"ר הזקן נותן לנו עצה בספר התניא, מביא על זה את הפסוק בתהילים "כי יפול לא יוטל". אומר הרבי, הפסוק אומר, ואדמו"ר הזקן מסביר את זה בקשר לענייננו. הפסוק אומר, כמו שאמרנו, זה שיש נפילה זה חלק מהתהליך, זה חלק מהחיים. אבל מה אני עושה באותו שלב, באותו זמן שאני נמצא בנפילה? "כי יפול לא יוטל". גם כשאני נופל, אבל אני לא נופל בצורה שיוטל. נגמרתי. אני באפס לגמרי. גם ברגעים של הנפילה הבן אדם יש לו דברים חזקים שאת זה הוא שומר, וזה שומר עליו, וזה נותן לו לעבור את השלב הזה של האין באמצע, את השלב הזה בביניים, לעבור את זה בהצלחה. מה זה אומר "כי יפול לא יוטל"? אומר לנו אדמו"ר הזקן דבר נפלא. כולנו יודעים מה שכתוב במשלי, הפסוק הנפלא שאומר "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". כשמחנכים ילד צריכים לחנך אותו על פי דרכו. מה אומר הפסוק? תחנך את הילד על פי דרכו, כי גם כי יזקין, כאשר הוא יזקין, שלא יסור ממנה. מה זאת אומרת לא יסור ממנה? שואל הרבי. ממנה, ממה שהוא קיבל כשהוא היה נער. רגע, הרי אתה לבד אומר שזו לא הדרך האמיתית. אתה אומר שזו דרך של נער. אנחנו אמורים לא להישאר ילדים כל החיים. אנחנו אמורים לצאת משם. כאן הפסוק אומר לא

13:06 חנוך לנער על פי דרכו. תחנך את הילד בדרכו של ילד, שגם כשהוא יזקין הוא יישאר ילד. לא יסור ממנה, ממה שהוא קיבל בתור נער. מה הפסוק בא להגיד לנו? אומר אדמו"ר הזקן דבר נפלא: בחינוך הנער הכוונה לא רק ילד, גם הילד לא רק בפספורט. זאת אומרת, יש דברים, נער, דברים שבן אדם צריך לחנך את עצמו או לקבל את החינוך מההורים, מהמשפחה. דברים שבן אדם אומר: זה דבר שלא זז. זה דבר שאני עושה בין אם אני במצב רוח, בין אם אני לא במצב רוח, בין אם אני בשיא, בין אם אני בשפל. זה נקרא חנוך לנער. ילד מחנכים אותו יסודות בחיים. היסודות האלה נקראים בשם יסודות. יסוד זה לא משהו יפה, זה לא משהו משוכלל, זה לא משהו נפלא. יסוד בניין יכול להיות בניין של פאר, בניין הכי יפה שעשוי מזהב ותכשיטים ומכל מיני דברים הכי נפלאים. היסודות תמיד יהיו יסודות של בטון מוצק וקשה, אבל זה מחזיק את כל הבניין. חנוך לנער על פי דרכו זה אומר שצריך להיות אצל כל אחד מאיתנו דברים מסוימים בהנהגה, בהתנהגות היומיומית, שהם דברים שהם מבחינת בטון, מבחינת יסוד, מבחינת משהו שאת זה אני אף פעם לא אפסיק לעשות, בין אם אני בחשק, בין אם אני בלי חשק, בין אם היום ברגעים של עלייה, ברגעים של ירידה, מזה אני לא זז. הדברים האלה שבן אדם שומר בהם, זה מה שהפסוק אומר: גם כי יזקין, ואז יהיה לך נפילות, כי זה חלק מוכרח מהחיים שיהיה לך נפילות. גם כי יזקין לא יסור ממנה, מהיסודות האלה שבהם אתה מחזיק, וזה דבר שאנחנו צריכים להחליט לעצמנו, לקבוע לעצמנו. מאוד חשוב

15:00 שכל אחד מאיתנו יהיה אצלנו דברים מסוימים בתורה, במצוות, בהתנהגות, בהתנהגות בין אדם לחברו והתנהגות אדם לבוראו, למקום, דברים מסוימים שאת זה אני אומר: זה אני עושה בכל מצב. אין לי חשק, אין לי מצב רוח. אני לא עכשיו, לא ברגע, אבל אני חייב לקום בבוקר בשלב מסוים. אני חייב להתפלל, חייב לקבוע איזה זמן ללימוד, חייב לקיים דברים שלמרות שעכשיו אני ברגע שאני לא מרגיש למה ומה ואין לי בזה את כל התמריץ מסביב, אבל אני עושה את זה כי יפול לא יוטל. ודווקא הדברים האלה החזקים ששומרים עליך ברגעים האלה, זה גם כן מכין אותך שברגע שיגיע השלב הבא, כי בן אדם אף פעם לא יישאר תקוע. תהיה רגוע, אתה תצא מזה. להפך, אתה תצמח ותגדל ותגיע לשלב החדש של עבודת השם. יהיה לך בסיס שזה ייתן לך את הכוח להתרומם לשלב הבא. וכאן אני רוצה להגיע לסיפור הנפלא, להסבר הנפלא של אדמו"ר הזקן, שהוא הסביר לאחד מהחסידים ביחידות בקשר לנושא הזה. הסיפור. הסיפור, כפי שמובא בכתבי החסידות מדורות הראשונים, שאדמו"ר הזקן אמר לאחד מהחסידים ביחידות כשהוא התלונן. החסיד בכה לפני הרבי ביחידות: "מה קורה לי? אני מרגיש אין לי חשק, אין לי חיות, אני מרגיש מת לגמרי בעבודת השם". הוא צעק: "רבי, תעזור לי". אמר לו אדמו"ר הזקן את המילים האלה: "כמו שהנשמה... כמו שאתה צועק עכשיו ביחידות על ההתרחקות שלך מאלוקים חיים, מהקדוש ברוך הוא, תדע לך שאותו דבר הנשמה צועקת לקדוש ברוך הוא בלילה כשהיא עולה למעלה". אנחנו יודעים, כתוב בספרים, כשהבן אדם הולך לישון בלילה, הנשמה עולה למעלה לשאוב חיים מחיי החיים, וכשהנשמה עולה למעלה, כמובן הבן אדם נשאר בחיים, הוא ישן, מחר הוא יקום

17:01 בבוקר, יאמר מודה אני לפניך, אבל יש את השלב של בידך אפקיד רוחי. מוסרים את הנשמה לקדוש ברוך הוא. כשהנשמה עולה למעלה, היא נעמדת פנים אל פנים מול כיסא הכבוד, ולפעמים היא צועקת לקדוש ברוך הוא. מה היא צועקת? אז אדמו"ר הזקן אומר, יש סיפור בתנ"ך שמספר את הסיפור של הוויכוח בין הנשמה לקדוש ברוך הוא. "ואישה אחת מנשי בני הנביאים", סיפור בתנ"ך במלכים, מספר סיפור שקרה בזמן אלישע הנביא. אישה אלמנה, מסכנה, בעלה מת. אישה אחת מנשי בני הנביאים מגיעה לאלישע והיא צועקת: "עבדך אישי מת", בעלה מת, צעיר, מסכן, השאיר נושה, בא לקחת את שני ילדיה לו לעבדים. הוא השאיר חוב מאוד גדול והנושים באים לבקש את הכסף. אין לה כלום מה לתת לו. הם הולכים לקחת את הילדים שלנו לעבדים. מסכנה, בוכה, צועקת, היסטרית. אומר לה אלישע: "מה יש לך בבית?" והאישה אומרת: "אין לשפחתך כלום כי אם אסוך שמן". נשאר לי רק כד קטנצ'יק של שמן. אומר לה הנביא: "תיקחי את השמן הזה, תבקשי מהילדים שלך שיביאו המון כלים, כלים ריקים אל תמעיטי, ולשפוך את השמן בתוך הכלים הריקים ומזה יהיה לך שפע שתוכלו לחיות עם זה. את ובניך תחיי בנותר ותשלמי את נשייך" וכולי. סיפור מפורסם בתנ"ך. אומר אדמו"ר הזקן לחסיד: "התורה היא נצחית. סיפורי התורה הם נצחיים. זה לא רק סיפור של מופת, של נס שעשה אלישע הנביא, אלא זה הסיפור הפרטי שעובר על כל אחד ואחד מאיתנו". אישה אחת זה הנשמה, הנשמה האלוקית. הנשמה הולכת לקדוש ברוך הוא, אלישע. אלישע זה גם שמו של הקדוש ברוך הוא. אלי שע. אנא הושיעני, הקדוש ברוך הוא, אלי שע, תושיע אותי. עבדך אישי מת. אני

19:00 מרגיש מת. אישי, אש. היה לי אש בתור צעיר, בתור אברך, בתור בחור, היה לי אש, אני זוכר. היה לי חיות, היה לי חשק והיה לי חשק בחיים בעבודת השם, והיום אני תקוע. משבר אמצע החיים. עבדך אישי מת. אין לי שום חיות, אין לי התלהבות, אין לי חשק, אין לי שום דבר. אני מרגיש מת בחיים שלי בעבודת השם. ולא רק זה, הנושה. הנושה זה הנפש הבהמית שהוא מגיע ל-- הוא השטן, הוא היצר הרע, הוא מלאך המוות, כמו שהגמרא אומרת, הוא בא לקחת את שני ילדיי, את אהבת השם, יראת השם, לעבדים, שאנחנו נהיה עבדים של הנפש הבהמית ושל היצר הרע. מה אני עושה? ותצעק, הנשמה צועקת לקדוש ברוך הוא. אומר לה הקדוש ברוך הוא: "מה יש לך בבית?" וכאן מגיע מסר עצום. אני זוכר, שמעתי את זה מפי הרבי בשנת תשמ"ו, קרוב לארבעים שנה, אני זוכר, בכ"ח חשוון, בהתוועדות, הרבי חזר על התורה הזאת. היה מאוד מרגש לשמוע איך הרבי אומר את זה. הקדוש ברוך הוא אומר לנשמה, לאישה הזאת, הקדוש ברוך הוא אומר לנשמה: "מה יש לך בבית? מכיוון שאתה יהודי", הרבי אמר, "הרי בוודאי יש לך בבית. יש לך בית, יש לך משהו, יש לך בית ובבית חייב להיות משהו. לא יכול להיות שאין לך כלום. מה יש לך?" השאלה הזאת מעוררת אצלנו את התשובה הנכונה והאמיתית שיש לי, אסוך שמן. נשאר אצלנו תמיד את הנקודה היהודית, הניצוץ, גם כשאני מרגיש כ-- רחמנא ליצלן מבחינת מת תקוע, אפס, בלי חיות, בלי כלום. תמיד יש אסוך שמן. זה הכוח של שמן משחת קודש, ניצוץ היהודי, הכוח האלוקי, הנשמה הטהורה, כוח המסירות נפש, כוח האמונה. האדמו"ר

20:59 הזקן מסביר את זה בתניא שכל יהודי קיבל את זה ירושה מאברהם אבינו. זה תמיד נשאר אצלך. אם יש לי את האסוך שמן, אז עכשיו מגיעה העצה של הנביא ואומר אז תיקח כלים ריקים. אתה לא מרגיש התלהבות, לא מרגיש אש, אתה לא מרגיש מלא. שיהיה כלים ריקים. עשייה גם בלי חיות, עשייה, פעילות. תעשה מצוות, תעשה מעשים טובים, תעשה למענך ולמען הזולת. תעשה דברים למרות שאתה מרגיש ריק, אבל תחבר את זה עם השמן. כמו שאמרת, אני יודע שיש לי את הניצוץ, יש לי כוח אלוקי. זה נמצא לא בהיר, זה לא בהיר, זה לא מאיר, בלי התלהבות, אבל אסוך שמן נמצא. תכניס את האסוך שמן, תחבר את זה עם המעשים שתעשה. למרות שכעת אני מרגיש שהמעשים הם מעשים ריקים, כלים ריקים אל תמעיטי. ובעזרת השם זה יהפוך ללהבה. מאסוך שמן הזה תמלא את הריקים, ואת ובנייך תחיי בנותר. תקבל מזה חיות, חיות מחודשת, התלהבות מחודשת, אהבת השם ויראת השם ובעזרת השם האש יחזור ויהפוך ללהבה, רשפיה, רשפי אש, שלהבת י-ה, כמו שאומר שלמה המלך בשיר השירים. וזה בעצם המסר לכל אחד ואחד מאיתנו בחיים. כמו שאמרנו, כל אחד יש לנו ימים כאלה, ימים אפורים, ימים כאלה שאנחנו מרגישים בקרירות, מרגישים מבחינת מוות רוחני, בלי חיות, בלי חשק. אז גם בימים האלה אז מלמד אותנו האדמו"ר הזקן בתניא: תזכור, דבר ראשון, כמו שאמרנו, זה חלק מתהליך של צמיחה. כי שבע ייפול צדיק וקם, זה א'. אל תתייאש, אל תיבהל, זה חלק מתהליך של צמיחה, זה יעבור, תקום. דבר שני תזכור את כי ייפול לא יוטל, שהנפילה היא לא טוטאלית. יש תמיד את הדברים של חנוך לנער על פי דרכו,

23:08 שמור עליהם חזק. ודבר שלישי תזכור מה שהאדמו"ר הזקן מלמד אותנו והסיפור של הנביא: כלים ריקים אל תמעיטי, כי יש לך את האסוך שמן. תזכור שאם אתה יהודי יש לך בית, ואם יש לך בית חייב שיהיה שמה משהו. המשהו הזה זה אסוך שמן שדרך אסוך שמן הזה ותמלא אותם עם כלים של עשייה, אז זה יהפוך עוד פעם, ואת ובנייך תחיי בנותר, עד שיחיו המתים. וזה גם כן סמל לכל העם שלנו, לכל מה שאנחנו עוברים בתקופה האחרונה. הדבר הזה של הירידה לצורך עלייה, שאנחנו נמצאים עכשיו בתקופה של שפל והרבה פרטים והרבה דברים שכולנו יודעים עליהם, מה שקורה בכל מקום בעולם, בפרט בארץ ישראל. לזכור שמכל הנפילה הזאת, מכל הירידה הזאת אנחנו נגיע לצמיחה האמיתית. כמו שהמהר"ל מפראג מסביר לנו שכל החושך שהגמרא אומרת במסכת סוטה, במסכת סנהדרין, שלפני ביאת המשיח העולם יהיה במצב של שפל חסר תקדים, כמו שאנחנו רואים את זה עכשיו מול העיניים שלנו. אל תיבהל, זה חלק מהצמיחה, מציון שדה תחרש, מהחרישה הזאת יבוא הצמיחה. הצמיחה הגדולה של אור הגאולה שכולנו מחכים אליה. עוד ישבו זקנים וזקנות בשערי ירושלים, במיוחד שאנחנו נכנסים עכשיו לחודש אדר, מרבים בשמחה, שנזכה לראות את ה"ונהפוך הוא". שיהיה ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר, כן תהיה לנו היום הזה. אמן כן יהי רצון.