למה הכסף כל כך מושך אותנו? גילוי מפתיע מתורת החסידות

00:00 בוא נדבר היום על הנושא של הכסף. נושא שמעסיק עולם ומלואו. הדברים מתגלגלים מסביב לכסף. מה בדיוק הכוח של הכסף? מהו הנושא של הכסף בהסתכלות אחרת ושונה, לא רגילה? נתחיל עם זה שבימי חנוכה המנהג הוא לתת כסף. מעות חנוכה, דמי חנוכה, חנוכה געלט לילדים. המנהג הזה, מנהג קדום, יש לזה כבר מקור גם בהלכה, בשולחן ערוך, במגן אברהם, שהמנהג שהנערים מסובבים בפתחים, מבקשים דמי חנוכה, ו-- אה, ככה נהיה מנהג ישראל בכל מקום שבחג הזה ההורים נותנים לילדיהם ובכלל מחלקים חנוכה געלט, כסף, דמי חנוכה. מה בדיוק הקשר של חנוכה עם כסף? שאלה מפורסמת שגם אחרים שואלים אותה עוד יותר בעומק. למה לא לתת מתנות לילדים? האם בחנוכה זה זמן לתת כסף דווקא? כפי שנראה, יש איזה עניין דווקא בנושא של כסף, לתת להם מעות, דמי חנוכה. למה לא לקנות להם מתנות יפות ודברים חינוכיים או דברים שהם אוהבים? לא. יש איזה עניין מיוחד בחנוכה, דווקא בנושא של כסף. מה בדיוק המסר שלנו? מה הקשר לחנוכה? דבר מעניין, היום אנחנו נדבר על הנושא הזה משתי בחינות, משני מקורות מאוד מאוד מעניינים, גם בקשר לפרשיות השבוע שאנחנו לומדים בתקופה הזאת. פרשת מקץ ויגש זה בדרך כלל הפרשיות שקשורות עם חנוכה. וישב, מקץ, ויגש, כל הסיפור של מכירת יוסף, שגם שם אנחנו פוגשים את הנושא של הכסף. יוסף הצדיק, כל הזמן בסיפור, בפרשיות השבוע אנחנו רואים שיש דגש מאוד גדול בנושא של הכסף. השבטים יורדים למצרים בשנות הרעב כדי להשיג כסף, להשיג, סליחה, אוכל, ויעקב שולח אותם עם כסף, ואז הם מביאים את הכסף ליוסף. יוסף מחזיר להם את הכסף, ואז הוא לא רק מחזיר להם, נותן להם עוד כסף, וכל

02:33 הזמן הסיפור הולך מסביב לזה. הם חוזרים הביתה, באמצע הדרך, "ויפתח האחד את שקו", לוי פותח את השק, הוא מוצא את המטמון, את הכסף, ויוסף אחרי זה, כשהם באים להגיד לו שזה לא היה שלהם, הם לא יודעים איך זה הגיע אליהם, אז הוא אומר להם, "אלוקיכם ואלוקי אביכם נתן לכם מטמון". ואז שוב בפעם השנייה, כשהם באים עם בנימין, עוד הפעם מחזיר אותם עם הכסף, ונוסף לכסף עוד נותן להם גם כן גביע כסף. עוד פעם כסף. כאן זה גביע כסף, וכל הסיפור של בנימין הולך מסביב לגביע כסף. חוזרים למצרים ואז כל הסיפור מתפוצץ ויוסף מתגלה ואומר: אני יוסף. אז כאן אנחנו צריכים להבין גם כן בפרשה, רואים פה גם כן שהכסף נמצא במרכז הסיפור של הפרשה. היום אנחנו נדבר על זה גם כן, לראות איך שהנושא של הכסף זה הרבה מעבר למושג הפשוט של כסף, שיש לכסף קשר עם כל הנושא של פרשיות השבוע, שזה הנושא של גלות וגאולה. יוסף הצדיק הראשון שירד לגלות, וזה הפרשיות האלה, במיוחד על פי מה שמוסבר בתורת החסידות, בספרי תלמידי הבעל שם טוב ועוד בספרי קבלה, שזה בעצם כל הסיפור של מכירת יוסף קשור עם ה-- החיים של עם ישראל בגלות, לא רק בגלות מצרים, בכל הגלויות וההכנה לגאולה האמיתית והשלמה. ובעיקרון גם כן מדברים על חנוכה בנושא החינוך. אז אנחנו נראה היום גם כן מסר נפלא שבשעתו הרבי הסביר, כתב בעצם במכתב מסר חינוכי. חנוכה הרי זה חג החינוך. בחנוכה אנחנו מקבלים מסרים נפלאים בנושא החינוך. זה השם של חנוכה, מלשון חינוך. אז בחנוכה יש לנו את המסר בקשר לחינוך דווקא בקשר לכסף. מה הנושא של חינוך שאנחנו מנסים

04:43 לחנך את הילדים? ומה המסר שאנחנו מעבירים באמצעות נתינת דמי חנוכה לילדים? אז בקשר לפרשת השבוע, הרי המילה כסף נובעת מהמילה כיסופים. כסף. "נכסוף נכספת", אומר לבן ליעקב כאשר יעקב בורח מבית לבן, "נכסוף נכספת לבית אביך". הנושא של "נכספה וגם כלתה נפשי". בספרי הקבלה כסף קשור עם הנושא של כיסופים ואהבה. זאת אומרת מדובר פה על כסף רוחני. בעצם על פי קבלה, כסף וזהב, שני הדברים האלה, כסף מסמל את אהבת השם וזהב מסמל יראת השם. קשור עם זה גם כן שהצבע של כסף דומה למים מבחינת חסד. הצבע של זהב, הזהב המקורי, הוא דומה יותר לאש, שזה בחינת יראה, מים ואש, חסד וגבורה, אהבה ויראה. אז אם ככה בחינת כסף מסמל את הנושא של אהבת השם. ולכן, כשיוסף הצדיק יורד למצרים, מה בדיוק כל הסיפור מאחורי מכירת יוסף? אנחנו קוראים את הפרשיות. אז בהסתכלות החיצונית יש פה סיפור נורא. אחים, קנאה, שנאה, תחרות. רוצה רוצה להיות מלך. האחים רודפים אותו, מוכרים אותו. כל הסיפור של מכירת יוסף בהסתכלות חיצונית שטחית רדודה זה סיפור נורא ואיום. כשאנחנו מתחילים להסתכל אבל בהסברים במדרשים, במיוחד בפנימיות התורה שמסבירה כל דבר בשורש הדברים, בזוהר ואחר כך בספרי החסידות, אנחנו מגלים שיש פה עומק לפנים מעומק. בעצם כבר מתחיל מהגמרא. הגמרא במסכת סוטה כבר אומרת לנו שכל העניין של מכירת יוסף למצרים זה הכל היה הקדמה כדי שבני ישראל יוכלו להגיע למצרים בכבוד. הרי כתוב שיעקב אבינו, כשהוא שולח את יוסף, "וישלחהו מעמק חברון". שואלת הגמרא: מה זה עמק חברון? חברון זה לאו דווקא עמק. הגמרא אומרת: מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, אברהם אבינו הצדיק הקבור בחברון. אבל בברית

07:21 בברית בין הבתרים הקדוש ברוך הוא אמר לו: כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדו ועינו אותם ארבע מאות שנה. הם אמורים להיות בגלות מצרים. אז צריכים להתחיל את הגלות. ויוסף נבחר כדי שבני ישראל ירדו למצרים בכבוד, כמו שהמדרש אומר: ראוי היה יעקב אבינו לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל, והקדוש ברוך הוא עשה חסד בזכות מכירת יוסף שהם ירדו בכבוד מלכים, שזה בעצם פרשיות שלומדים עכשיו. פרשת השבוע ויגש. איך שיוסף יורד, מוריד, מביא את יעקב, את אחיו, והם זוכים לכבוד מלכים ומקבלים את ארץ גושן, את מבחר הארץ. בהסתכלות העמוקה יותר, מכירת יוסף למצרים הייתה לא רק כדי להכין את הגלות, כדי לרכך את הכניסה לגלות, כפי שדיברנו שהכניסה לגלות תהיה בכבוד. יש פה משהו הרבה יותר עמוק. יוסף הצדיק, על ידי זה שהוא ירד למצרים, הוא נתן לעם ישראל את הכוח גם כן להחזיק מעמד בגלות. הוא נתן את הכוח לעם ישראל שיוכלו להחזיק באמונה, שיוכלו להחזיק חזק בקשר עם הקדוש ברוך הוא, שהאהבה שלהם לקדוש ברוך הוא לא תיחלש בגלל כל הניסיונות והקשיים של הגלות. זאת אומרת, אנחנו מבינים, הגלות זה בחינת ניסיון. ומפני חטאינו גלינו מארצנו. הגלות זה ניסיון. עם ישראל נמצא במקום שזה לא המקום שלהם. כל הגלויות במשך כל הדורות זה זמנים של ניסיונות וקשיים, חושך כפול ומכופל, זמנים של קשיים, שנמצאים כבשה אחת בין שבעים זאבים וצריכים הרבה הרבה אמונה, ביטחון ולעמוד מאוד חזק. לא להתרגש מכל הניסיונות והקשיים של הגלות. ולא רק זה, אדרבה, שהגלות עוד תחזק אותנו. אנחנו רואים דברים נפלאים, כמו שכתוב בחסידות, באריכות מוסבר איך שרואים שדווקא בחושך הגלות, ברגעים היותר קשים, דווקא אז מתעוררת האמונה

09:46 באופן יותר חזק. אנחנו רואים שבני ישראל דווקא ברגעים של חושך, מתעורר אצלם המסירות נפש, כוח המסירות נפש, הכוח הכי עמוק, יחידה שבנשמה, החלק היותר עמוק שבנשמה. הקשר היותר עמוק של יהודי עם הקדוש ברוך הוא דווקא מתעורר ברגעים של חושך. רואים את זה בסיפור של חנוכה. הייתה תקופה של יוונים, תקופה של מתיוונים, גזרות יוון שהם רצו להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, כמו שאומרים על הנסים. וכאן ראינו שדווקא ברגעים הכי קשים של גלות יוון, מלחמת היוונים, עם כל מה שפרטי הסיפור, כפי שחכמינו מספרים לנו, דווקא אז התעוררו החשמונאים המכבים עם כוח המסירות נפש ועמדו בגבורה של מעטים מול רבים, חלשים מול חזקים, טהורים מול טמאים, וזה הביא לניצחון המלחמה, ניצחון הניסי ועד למציאת פך השמן והנס הגדול שהשמן הספיק לשמונה ימים, שזה בעצם כל המהות של החג הזה. אז כאן אנחנו רואים את הנקודה הכי עמוקה של הכוח של אהבה, כוח הכסף, הכיסופים, אהבה של יהודי לקדוש ברוך הוא שנמצא בכל התוקף גם בחושך הגלות, הכיסופים ואהבה לקדוש ברוך הוא יחד עם הכיסופים לגאולה. יהודי גם כשהוא נמצא בגלות הוא לא מתרגל לגלות. יהודי אף פעם לא נשאר במצב: טוב לי, הכל בסדר, אני נמצא פה. בוא נבנה את החיים שלי פה ונישאר ככה. יהודי תמיד עם האני מאמין. יהודי תמיד חי עם אמונה, עם ביטחון, עם ציפייה. הוא מחכה. הוא מצפה. אחכה לו בכל יום. כמו שהרבי תמיד הדגיש: אחכה לו בכל יום שיבוא, לא שיבוא באיזושהי פעם, אלא אחכה לו בכל יום שיבוא היום. יהודי כל יום הוא אומר: אני מחכה, אני מאמין, אני מחכה לביאת המשיח. אבל מתי? שיבוא היום, לא מחר,

11:59 שזה בעצם הולך עם הסיפור הנפלא שהגמרא מספרת לנו עם רבי יהושע בן לוי, שהוא פגש את אליהו הנביא, ואז הוא שלח אותו לפגוש את המשיח שנמצא בשערי רומא, ואז הוא שאל אותו: אימתי אתי מר? מתי משיח מגיע? ואז הוא אמר לו: "היום". גמרא מאוד ידועה ומפורסמת. הוא אמר לו: "היום". ורק אחרי שעבר היום והוא ראה שהמשיח לא הגיע, הוא קיבל את ההסבר: "היום אם בקולו תשמעו". אז הרבי שואל: למה הוא לא אמר לו מלכתחילה "היום אם בקולו תשמעו"? למה הוא הכניס אותו לציפיות ואכזבות? לא אמר לו במפורש "היום אם בקולו תשמעו", זה בסדר, זה תלוי בתורה ובמצוות שלנו. אם בקולו תשמעו, אם נעשה תשובה, נגאלים, כמו שהגמרא בסנהדרין אומרת. התירוץ הוא לא. יהודי צריך כל יום ויום לחכות, הכיסופים, הכסף, הכוסף, האהבה, הצימאון, התשוקה לגאולה היום, לא מחר. כל יום זה יום של גאולה. וזה הכוח הזה להיות בזמנים של חושך וניסיונות, ולמרות זאת שהכסף, האהבה של היהודי לקדוש ברוך הוא תהיה עם כל התוקף בלי שינוי ואדרבה, שהאהבה לקדוש ברוך הוא תהיה ביתר שאת וביתר עוז, זה קיבלנו מיוסף הצדיק. זה הסיפור של הכסף שפרשת-- הפרשיות מספרות לנו. זה כל הסיפור שמה. שעל ידי זה שבני השבטים ירדו למצרים, יוסף הצדיק, על פי הקבלה, על פי החסידות, יוסף הצדיק הוא הנשמה, לכן דווקא הוא נקרא יוסף הצדיק, מבחינת צדיק יסוד עולם. יוסף הצדיק הוא ספירת היסוד, שזה הספירה שבעצם מחברת ומקשרת, היסוד של כל הבניין. כמו שהיסוד מחבר את הבניין עם הקרקע, בניין בלי יסוד לא יכול לעמוד. היסוד הוא המקשר. יוסף הצדיק נקרא צדיק יסוד עולם, הוא הבחינה שמקשרת ומחברת. הוא המחבר את עם ישראל

14:14 בכל הדורות, במיוחד בזמני הגלות, לעמוד בקשר, בקשר של כיסופים, קשר של אהבה לקדוש ברוך הוא, זה מתעורר דווקא על ידי מי? על ידי יוסף הצדיק, ולכן הוא זה שנבחר לרדת למצרים. זה מסביר לנו את כל הסיפור למה התורה ארבע פרשיות נותנת ליוסף הצדיק. אף אחד לא קיבל כל כך הרבה פרשיות. אברהם אבינו יש אולי שתי פרשיות, נגיד, שתיים וחצי. יצחק, פרשה אחת וחצי. יעקב, שתי פרשיות, והתורה שמדברת, מספרת את החיים שלו. מגיע יוסף הצדיק, ארבע פרשיות: "וישב", "מקץ", "ויגש" ו"ויחי". למה יוסף — דווקא יוסף? הוא לא מהאבות, הוא מהשבטים, והוא זה שקיבל כל כך הרבה פרשיות. הסיפור שלו התורה מספרת בפרטי פרטים, והמפרשים בעצם שואלים את השאלה הזאת. מה נוגע לנו כל כך אריכות הסיפור והחלומות ועוד פעם חלומות ופרטי החלומות, חלומות של, של השרים, שר המשקים ושר האופים, החלומות של, של, של פרעה והפירושים של החלומות. התורה הייתה יכולה לספר את כל הסיפור בכמה פסוקים קצרים, כמו שהתורה עושה עם המון דברים, ופה פתאום התורה בוחרת לספר את הסיפור בפרטי פרטים. כי בעצם בסיפור של יוסף נמצא הכוח של העם היהודי בכל אורך שנות הגלות עד לעצם ימינו אלה. יוסף נקרא, הוא השליט בארץ מצרים, הוא המשביר בר לכל הארץ. מוסבר בספרים שזה הפירוש הרוחני. יוסף הוא השליט בארץ מצרים. מצרים זה סמל הגלות. למה נקרא מצרים? שמצרים לישראל. כל תקופות המְצָרִים לישראל, כל תקופות הגלויות של עם ישראל במצרים, בבבל, בפרס ומדי, ביוון, גלות אדום הארוכה והמפרכת עד לימינו אלה. אז מיהו המשביר בר בארץ מצרים? מיהו זה שנותן את... מיהו זה שנותן את הכוח? מיהו זה שנותן את הכסף? האהבה לעם ישראל גם

16:22 ברגעים האלה זה יוסף, וזה הפירוש של הכסף שהטמין יוסף בתוך השקים של, אה, של השבטים. מסביר אדמו"ר הזקן במאמרים שלו בצורה נפלאה ביותר. יוסף הצדיק, שהוא כמו שאמרנו, הוא זה שנתן לעם ישראל את הכוח להחזיק מעמד בחושך הגלות לכל אורך שנות הגלות, בכל השנים. אז הוא מכניס את המטמון, הוא מכניס את הכסף, הוא הטמין את הכסף, את הכיסופים. הוא הכניס בלב של כל יהודי את האהבה המסותרת, בלשון התניא, את האהבה המסותרת, את האהבה הטבעית, את האהבה של יהודי לקדוש ברוך הוא, שיהודי אוהב את הקדוש ברוך הוא בטבע. יהודי נמשך לקדוש ברוך הוא, נר ה' נשמת אדם. כמו שהנר בטבע תמיד קופץ ועולה, הוא רוצה לברוח כביכול מהפתילה, הנשמה יש לה תמיד את הכיסופים הטבעיים לקדוש ברוך הוא. האהבה הזאת היא מסותרת. יש שק, זה השקים שהפרשה מספרת. השק זה סוג של דבר כבד, בגד כבד עשוי מבד כבד שמכסה, זה השק של הקליפה. כמו שאדמו"ר הזקן מסביר בתניא שיש את השק, ויש להם לבוש שק כביכול, החושך של הנפש הבהמית, הגוף, היצר הרע, שזה השק ששמה עטוף. אבל בתוך השק נמצא הסוד הגדול. בתוך השק נמצא מטמון הכסף שיוסף הכניס בתוך השק. ואם זה לא הספיק, אז על ידי זה שהורידו את בנימין ויוסף שם שם את גביע הכסף, זה השפעה עמוקה של קשר של יהודי לקדוש ברוך הוא, וזה מוסבר בתורת החסידות, כל הנושא של גביע הכסף. מה הסיפור של יוסף הצדיק עם גביע הכסף? הגביע זה לא סתם כוס. גביע זה כוס גדול, שכתוב במפרשים שהגביע זה כוס שמעביר, כביכול הוא ממוצע, לוקח מהחבית, מהבקבוק הגדול והכד הגדול ומעביר את זה לכוסות

18:38 הקטנים. יש כוס, יש גביע ויש חבית. הגביע הוא כביכול באמצע, כוס גדול לוקח ממקום אחד ומעביר למקום אחר. זה יוסף הצדיק, הוא בחינת הגביע. הוא הצדיק הזה, צדיק יסוד עולם שמשפיע לעם ישראל, אה, לוקח את ה-, את האורות העליונים, את ההשפעות העליונות, מביא את זה לתוך הכוסות, מעביר את זה לתוך כל נשמה ונשמה, נותן את זה לכל אחד ואחד. גביע הכסף. לכן כתוב שגביע בגימטריה פה, שזה גם כן הנושא של הפה, שזה הממוצע, כוח ההשפעה, וגביע בגימטריה חמש פעמים טוב, כתוב בספרים. חמש פעמים טוב בגימטריה פה, שמונים וחמש, שזה קשור עם, עם האור כי טוב. כתוב חמש פעמים אור בהתחלת בריאת עולם, בבראשית, ביום הראשון של בריאת העולם מופיעה המילה אור חמישה פעמים, שזה אור כי טוב, חמש פעמים טוב, חמש פעמים אור, שזה כנגד חמישה חומשי תורה. על כל פנים, אז מה אנחנו מדברים פה? על הנושא של ה-, של האור, ההשפעה, האהבה שיוסף הצדיק הכניס על ידי זה שהוא הביא את זה לבנימין. דווקא בנימין, האח של יוסף, זה שנולד בן אוני, נולד ברגעים קשים. רחל אימנו מסרה את נפשה כדי להוליד את בנימין. אז בנימין נקרא בלשון הקבלה הצדיק התחתון. כביכול הוא מסמל את נשמות ישראל בזמן הגלות, בן אוני, ושמה זה בן ימין. יעקב אבינו הופך את העוני, את הקושי, הוא הופך את זה לבנימין. עניין של ימין וחסד. אז כאן נמצא בגביע, דווקא על ידי זה שהוא הכניס את גביע הכסף באמתחת בנימין וכל השבטים מסרו את נפשם בשביל בנימין. זה היה הסיפור שכל השבטים אמרו אנחנו לא הולכים הביתה, אנחנו חוזרים למצרים, לא אכפת לנו. כן, הם עומדים ואומרים

20:35 אנחנו כולנו עבדים. המסירות נפש של השבטים בשביל, בשביל הסיפור של בנימין עם גביע הכסף, זה נתן את הכוח של ה-האהבה הזאת, את הכוח הזה של יהודי בכל מצב, בזמני הכי-- זמנים הכי קשים של חושך שאנחנו נמצאים, יהיה אצלנו הכיסופים, האהבה, הקשר הבלתי מותנה, הקשר החזק של יהודי עם הקדוש ברוך הוא בכל מצב ובכל אופן. כוח המסירות נפש שמתגלה בכל דור ודור. וזה בעצם הסיפור של חנוכה. ולכן, כמו שהשל"ה הקדוש כותב, הסיפור של חנוכה מתחבר עם סיפורי פרשת השבוע. השל"ה הקדוש כותב בפרשיות שלנו שזה לא מקרה שתמיד קוראים פרשיות יוסף הצדיק דווקא בתקופת החנוכה, כי הסיפור של יוסף זה בעצם הסיפור שקרה אחר כך בחנוכה. יש על זה הרבה רמזים וגימטריאות ופירושים, אבל תוכן העניין זה בעצם הנקודה שאנחנו מדברים פה. יוסף הצדיק הוא זה שהוא נתן את המטמון, הוא נתן את הכוח, האהבה, כוח המסירות נפש, ו-- "ויפתח האחד" הראשון שגילה את זה היה לוי, כי הלוי זה התפקיד שלו, הכהן לוי זה הראש של משפחת הלויים והכוהנים, ממנו הגיע אהרון הכהן, והלוי הוא זה שמדליק את הנרות של המנורה, שזה הנרות שמשם, משם השתלשל נס של נרות חנוכה. אז הראשון שפתח את השק וגילה את המטמון הזה היה לוי, שממנו יוצא אהרון הכהן, שהוא אחר כך הדליק את נרות המנורה, שגם זה מסמל את ה-- עם ישראל, שמנורת זהב כולה, כמו שכתוב בהפטרה של חנוכה, שזה נשמות ישראל. מי מדליק בהם את האהבה הזאת? אהרון הכהן, והכוח הזה של "ויפתח האחד את שקו" שהתחיל אצל יוסף הצדיק, ומזה אחר כך משתלשל הנס הגדול של חנוכה, כשיהודים עמדו במסירות נפש, החשמונאים, שהם גם היו כוהנים

22:42 מבני אהרון משבט לוי, אז הם אלו שפתחו את השק. הם אלו שהורידו את ה-- את החושך, הורידו את הכיסוי וגילו את האהבה הבלתי ניתנת ל-ל-ל-ל-להישבר. האהבה המקושרת, המעמד של מסירות נפש לקדוש ברוך הוא, שזה התגלה בכוח המסירות נפש, היה לעמוד נגד היוונים והמתיוונים ולעמוד חזק ולהביא לניצחון המוחלט, שזה בעצם הנס של חנוכה. מכאן אנחנו עוברים לנושא החינוך. כמו שאמרנו, חנוכה זה חג החינוך, החינוך של כל יהודי, חינוך ילדי ישראל במיוחד. בעצם, כשמדברים על חנוכה בתור חג החינוך, אז גם כן השל"ה הקדוש אומר שחנוכה זה חינוך העולם. בעצם כל העולם, חנוכה יש התחדשות כללית בכל בריאת העולם, כי זה קשור עם המשכן והמשכן הוא המרכז של העולם, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". אז בעצם חג החנוכה זה חג החינוך של כללות הבריאה, התחדשות בבריאה, ויש הרבה בספרים דברים גדולים ונפלאים בכוח של חנוכה להתחדש, להתחנך, להיטהר, כמו שבית המקדש התחיל מחדש, היה חנוכת בית המקדש מחדש, טהרת בית המקדש ונס השמן. הכל קשור עם נושא החינוך. וכאן מגיע מכתב נפלא שהרבי כתב למישהו ששאל את השאלה הזאת: מה הסיפור של נתינת דמי חנוכה לילדים בחג הזה? אז הרבי הסביר כדי לעלם. הכסף, אם אנחנו מסתכל על הכסף הגשמי, נושא הכסף, הכסף הוא המצרך, אחד המצרכים הכי מרכזיים והכי חיוניים בחיי אדם. עם הכסף אפשר להשיג את הכל, מהדברים הכי בסיסיים של אוכל, בגדים, בית, ועד לדברים הכי לא בסיסיים והכי לא, ועד כמובן לדברים הכי חשובים ברוחניות. אם אתה רוצה להשיג אתרוג, לולב, תפילין, לקיים מצווה, לחנך את הילדים בתלמוד תורה במקום. כל, הכל קשור עם כסף. צריכים כסף כדי שבן אדם יוכל לחיות גם חיים

24:55 רוחניים וגם חיים גשמיים בצורה בריאה. הכסף הוא מצרך מאוד, מאוד מרכזי ונדיר. הכסף הוא גם מסוכן כשלא משתמשים עם הכסף במטרה הנכונה. כשבן אדם אוסף כסף לא במטרה הנכונה, משקיע בכסף את הנשמה שלו והוא עוזב את המשפחה שלו, או משקיע בכסף בצורה שהוא עוזב את הכוחות שלו וכל כולו מונח בכסף מבחינת אנוכיות וכבוד, אז הכסף הופך להיות למטרה שלילית. עד כדי כך, כשאומרים בשם אדמו"ר הזקן שאמר שהגמרא אומרת שהרגו את יצר הרע של עבודה זרה. אומרים בתנ"ך עבודה זרה זה היה דבר שבני ישראל נמשכו לזה בצורה מאוד איומה. כתוב בגמרא שבשלב מסוים הרגו את היצר הרע של עבודה זרה. אז אדמו"ר הזקן אמר שהרגו את היצר הרע, העבירו את הכוח הזה, את האנרגיה שמשכה את היהודים לעבודה זרה, העבירו את זה לכסף. יצר הכסף. אז הכסף הפך להיות לסוג של עבודה זרה. אז זה לא עבודה זרה ממש, חס וחלילה. אבל גם כן, המשיכה לכסף, כשזה הופך להיות למשהו שעובר את המידה, זה הופך להיות לסוג של עבודה זרה. אז אומרים שאדמו"ר הזקן אמר, אם בבדיחותא ברצינות, הוא אמר: העבירו אותו לכסף, אני לא יודע אם עשו את הדבר הנכון. כלומר, עבודה זרה בן אדם יודע שהוא עושה חטא, אז הוא גם יעשה תשובה. הכסף, אדם חושב שזה בסדר, אין בעיה מבחינה הלכתית, אין בעיה לרדוף אחרי הכסף, אז הוא גם לא יעשה תשובה על זה. זה, זה ביטוי שאומרים בשם אדמו"ר הזקן. אבל כאן אנחנו נגיע לנושא החיובי של הכסף. מה אנחנו רואים? הכסף, אמרנו, עומד במרכז כדי להשיג את כל הצרכים. מצד שני, אנחנו יודעים שהכסף עצמו זה כלום. מה זאת אומרת

26:40 כלום? עם הכסף אתה לא יכול, הכסף עצמו זה לא מזון. הכסף עצמו זה לא בגד. הכסף עצמו זה לא בית. אתה יכול להשתמש עם הכסף ולעשות את השימוש הנכון עם הכסף. אתה צריך לחשוב מה אני עושה, מה הם הדברים החשובים, ובזה לשים את הכסף. עם הכסף אני יכול לעשות מצוות, כמו שאמרנו. הכסף הוא בעצם אמצעי, הוא לא מטרה. והחוכמה והמסר כשאתה נותן כסף, אתה אומר לבן אדם: אני-- אתה מקבל כסף, תדע לך איך להשתמש עם הכסף. שיהיה לך את השכל הנכון להשתמש עם הכסף בדברים נכונים, דברים חשובים, דברים יקרים ולא בדברים טיפשיים. אז זה בעצם המסר בנושא של הכסף. אותו דבר, אם אנחנו מסתכלים על כסף בתור אמצעי למטרות נשגבות, בעצם הכסף מסמל את העושר עם ע' הפנימי שיש בכל ילד יהודי. הילד, הנער הצעיר, יש לו כוחות לא נורמליים, כוחות נפ-נפלאים. כל אחד ואחד מאיתנו יש לו מטמון. יש לנו כוחות עצומים, שזה השכל, הרגשות, הכיסופים, כמו שדיברנו קודם. הכסף מלשון נכסוף נכספתי, שזה הכיסופים, תשוקה. ילד מתחיל להתבגר, צעיר, יש לו תשוקה. אותו ילד קטן, התשוקות שלו הן לדברים מאוד, מאוד פשוטים. התשוקה לאוכל, אחרי זה התשוקה למשחקים וכולי, והמטרה היא להפוך את הכיסופים, את התשוקה למשהו הרבה יותר אידיאלי, יותר מרומם, יותר נשגב, שהוא באמת יבין איך להשתמש עם האנרגיות. במיוחד כשמדברים על צעירים שיש להם אנרגיות חזקות ביותר, אנרגיות של, של צעיר צעיר. יש לו רוח צעירה, יש לו כוחות, יש לו משהו שדוחף אותו לעשות דברים. סקרנות, יצר הסקרנות, דברים נפלאים. זו מתנה נפלאה, אבל צריכים לדעת להשתמש עם זה. וזה, זה הסמל של דמי חנוכה, שמגיע חג החנוכה. חג

28:55 החינוך, אנחנו נותנים לילדים דמי חנוכה, כסף דווקא, ואומרים להם: הכסף בידיים שלך ואתה מחליט מה לעשות עם הכסף. תהיה חכם, תהיה נבון, תשתמש עם הכסף והכיסופים הנכונים, להשתמש עם זה לדברים הנכונים, ואז הכסף יבוא לשימוש נכון וחס וחלילה להיפך. מה שאין כן, זה בעצם המסר. אותו דבר גם כן בקשר לכל הכוחות הנפלאים שהקדוש ברוך הוא נתן לך. אומרים לנער, ובעצם הנער זה כל אחד מאיתנו. לפעמים יכולים להיות צעירים ברוח, גם אם אתה לא צעיר בגיל. כל אחד צריך לחנך לא רק את הילדים, לחנך גם את עצמו. חג החנוכה, חג החינוך. המסר הוא שכל הכוחות והאנרגיות, הכל זה מבחינת כסף. זה כוחות שהקדוש ברוך הוא נותן לנו. זה כיסופים שצריך להיות אצל הבן אדם. זה דבר בריא, אבל לדעת איך להשתמש עם זה, זה אמצעי למטרה. מטרות יותר נשגבות, לבנות את העולם ולא חס ושלום להחריב את העולם. התפקיד של חנוכה זה לבנות את בית המקדש, לטהר, לקדש, לנקות ולהביא את, לגלות את פך השמן, לגלות את הכוחות הנפלאים שנמצאים טמונים, ואת זה להדליק עם זה שמונה ימים, שזה נס החנוכה, שמפך שמן קטן מקבלים אור כל כך נפלא במספר שמונה, שזה מספר שמבטא את מעל הטבע, שזה הכוחות מעל הטבע שיש לכל אחד ואחד מאיתנו. אז זה בעצם המסר של פרשת הכסף, גם בפרשיות השבוע, גם בחנוכה ובמנהג של דמי חנוכה. אצל כל אחד ואחד מאיתנו יש את הכסף, הכיסופים שקיבלנו מיוסף הצדיק. אומר דוד המלך בתהלים בפרק פ: רועה ישראל האזינה, נוהג כצאן יוסף. הפרק פ בתהלים. פרק נפלא, פרק חזק ביותר שמדבר על עם ישראל בזמן הגלות. גפן ממצרים תסיע, תגרש גויים

31:00 ותטעה. תקראו את פרק פ בתהלים. תראו איזה פרק חזק שמדבר על עם ישראל, איך שהוא יוצא ממצרים למצב של גאולה ואז עוד פעם חוזר למצבים של גלות, ופסוקים קשים ביותר שמבטאים את חושך הגלות. ואף על פי כן, נוהג כצאן יוסף. כאן אנחנו רואים שעם ישראל דווקא נקרא בשם יוסף. יש את יוסף הצדיק, ואותו דבר הצדיק יסוד עולם. בכל דור ודור יש את בחינת יוסף הצדיק, שזה הצדיק שבכל דור ודור, שהוא הצדיק יסוד עולם שמשפיע לכל יהודי את הכוח, את הכיסופים, את המסירות נפש, את האהבה לקדוש ברוך הוא. לדעת להשתמש עם הכוחות שלנו והאנרגיות שלנו בצורה הבריאה והנכונה. ולכן דווקא חג החנוכה זה מכין אותנו לגאולה השלמה. הכוח, המסירות נפש, הכוח, האהבה שיש אצל כל יהודי שמתגלה דווקא בימים האחרונים, רואים את זה בצורה הנפלאה ביותר. זה הכוח הזה. זה מה שישבור את חושך הגלות, כמו שיוסף הצדיק התגלה לאחים שלו. אותו דבר, כמו שכתוב בזוהר, כל הסיפור של ההתגלות של יוסף זה בעצם גם קשור עם ההתגלות של משיח צדקנו. שבט יהודה, וייגש אליו, שיהודה זה הסבא של דוד המלך, שהוא הסבא של מלך המשיח, כמו שאומרים בהפטרה של פרשת ויגש, שלעתיד לבוא יתחברו יוסף ויהודה ויהיה מלך אחד, ועבדי דוד מלך עליהם ונשיא אחד יהיה לכולם, במהרה בימינו אמן.