השמן שבתורה: משמעות האור הגדול של חנוכה - לאור החסידות

00:00 הבעל שם טוב לימד אותנו את הנושא של השגחה פרטית. כל דבר שקורה בעולם, כל דבר שיהודי רואה ושומע, יש לזה משהו. זה בא ללמד אותנו משהו. הקדוש ברוך הוא משגיח בהשגחה פרטית על כל פרט ופרט בבריאה. שום דבר לא קורה במקרה, זה בדברים הכי פשוטים, הכי בסיסיים, גם עלה שנופל מעץ והרוח מוליכה אותו. כל דבר וכל פרט יש לזה מטרה ומשלים את מטרת בריאת העולם. קל וחומר כשמדובר על דברים שהם באמת חשובים, דברים חשובים ביותר מבחינת יהדות, תורה ומצוות. אז היום אני רוצה לדבר על הנושא של החג, בעצם החגים שמצטרפים יחד. שום דבר זה לא במקרה. אז גם זה לא במקרה שיש לנו עכשיו. מצד אחד אנחנו באים כעת מחג י"ט כסלו, ראש השנה לחסידות, החג שבו פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו, היום שהרבי הרש"ב קרא לזה ראש השנה לחסידות, שבו אדמו"ר הזקן יצא מהמעצר, ומשם אנחנו מגיעים מאוד מאוד מהר לחג החנוכה. שני חגים שקרובים מאוד אחד לשני. אז כמו שאמרנו, צריך להיות גם כן איזשהו קשר פנימי מהותי בכל מה שאומר לנו, מסמל לנו חג החנוכה בקשר לחג י"ט כסלו. במיוחד שאם אנחנו מתבוננים בהיסטוריה אז יש באמת קשר גם היסטורי בין שני החגים. נתחיל מי"ט כסלו, כשאדמו"ר הזקן יצא מהמעצר באותו יום שלישי י"ט בכסלו תקנ"ט, ואחרי זה הוא הגיע לבית באזור בפטרבורג, איפה שהוא היה, ומשם לקח לו זמן עד שהוא יכול לחזור לביתו. אדמו"ר הזקן גר בליאוז'נה, והנסיעה מפטרבורג לליאוז'נה לקחה כמה וכמה ימים, וכפי שמסופר רק בחנוכה הוא בעצם חזר הביתה. אז זה אומר שהחג, היום טוב, החג של י"ט כסלו התחיל בי"ט בכסלו, אבל בעצם

02:25 זה הסתיים בחנוכה. עוד יותר ידוע בהיסטוריה של הגאולה של אדמו"ר הזקן. ידוע בדברי ימי החסידות שאחרי שנתיים לקחו את הרבי עוד הפעם למאסר, כי בעצם המאסר לא נגמר עד הסוף. בי"ט בכסלו הרבי יצא מהמאסר, אבל עדיין היה צורך להוכיח והיו עוד שאלות וקושיות, ובסוף אחרי שנתיים אדמו"ר הזקן היה מוכרח לחזור, ושם המשיכו לחקור אותו ולחקור את תורת החסידות. שאלות עמוקות עד כדי כך שהוא אמר שהמאסר השני, למרות שכבר ידעו מיהו ונתנו לו כבוד ושמרו עליו יותר, לא היה כל כך צער גשמי, אבל הצער הרוחני במאסר השני היה יותר מהמאסר הראשון בגלל כל השאלות והקושיות הקשות והכבדות, איך שדיברו וזלזלו בתורת הבעל שם טוב וכולי. ומתי הייתה הגאולה של המאסר השני? זה היה בחנוכה, הנר החמישי. לפעמים כתוב נר השלישי, זה אחד מלילות החנוכה היה הזמן שהרבי יצא מהמאסר. אז יוצא שבעצם יש קשר מאוד עמוק פנימי בין שני המאורעות. השאלה היא מהו הקשר? דבר אחד שבולט ככה בהשקפה הראשונה זה ששני המאורעות מדברים על ניסים ונפלאות שקרו בעולם. נס חנוכה, כמו שהגמרא מספרת לנו במסכת שבת והמדרשים, מגילת אנטיוכוס על נס חנוכה. קרו שם ניסים גדולים. אומרים בנוסח ״ועל הניסים״, מספרים על הניסים הגדולים, על הניסים ועל הפורקן ועל הישועות וכולי. כל הדברים הגדולים והנפלאים שהשם עשה לנו בימי החנוכה, וגם אדמו"ר הזקן במכתב שלו, כשהוא כותב לידידו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ורבי ברוך ממז'יבוז', היה גם נכדו של הבעל שם טוב, מיד אחרי המאסר הוא כותב להם במכתב. אז מה הוא כותב להם? שהגדיל והפליא השם לעשות בארץ, היו פה ניסים ונפלאות גדולים, שכל אומות העולם והשרים, הם עצמם התפלאו

04:48 ואמרו יד השם הייתה פה. שניהם היו ניסים גדולים ושניהם הניסים היו גם כן בדרכי הטבע. אנחנו יודעים שבניסים יש הרבה סוגים של ניסים. יש ניסים גדולים ששוברים את הטבע לגמרי, ויש ניסים שמתלבשים בדרכי הטבע. הנס של חנוכה זה היה נס שמלובש בטבע. היו צריכים להילחם. נכון שהנס קרה פה, שהרבים נגד המעטים והמעטים ניצחו, החלשים ניצחו את הגיבורים וכולי, אבל זה היה נס מלובש בטבע. גם נס הנרות. אז היו צריכים לחפש ועד שמצאו ואז קרה הנס שזה דלק לשמונה ימים במקום יום אחד. אבל ביסוד, בעיקרון, זה היה נס שהיה לזה גם כן לבושי הטבע, מה שנקרא. גם הטבע עבד ביחד עם הנס, ודומה לזה י"ט כסלו. למרות שכמו שאדמו"ר הזקן עצמו כותב, היו פה ניסים, כל ההצלה שלו הייתה הצלה ניסית לגמרי, כאשר הכל היה נראה שזה לטובת אלו שהיו נגד אדמו"ר הזקן, והיו צריכים להסביר דברים מאוד עדינים ומאוד עמוקים כדי לשכנע ולהסביר להם את צדקת הדרך של תורת החסידות. למרות זאת, הנס קרה. אז היה פה נס, אבל זה היה מלובש בטבע. הרבי היה צריך להיות במאסר והיה עובר את כל צער המאסר, והיה צריך להתווכח והיה כל המשפט שהוא הצליח לצאת דרכו, לצאת בדינו זכאי. יש פה אבל דבר יותר עמוק, שאם אנחנו מתבוננים, שני המאורעות קשורים גם כן עם זמן הגלות, ניסים ונפלאות שקורים בזמן הגלות. בכלל, הרי כתוב שהחגים, כל הניסים הם היו בזמן הבית. אחרי זה כבר נגמרו החגים. ואף על פי כן חנוכה נשאר לנצח. חנוכה, למרות שכבר היה אחרי נס פורים, ידוע שנס פורים כתוב במדרש, נס פורים זה סוף כל הניסים. שם נגמרו הניסים בתנ"ך

07:08 נסגר במגילת אסתר. זה הסוף. ההיסטוריה של הנביאים והכתובים, תורה שבכתב, וסוף כל הניסים זה הנס של פורים. חנוכה קרה מאתיים שנה בערך אחרי פורים. אף על פי כן, חנוכה נכנס להיסטוריה של עם ישראל והפך למועד ולחג עם כל התוקף. מה שחנוכה מסמל, שזה אומר חגים שחוגגים דווקא בתקופה שכבר התקיי-- נגמרו החגים. דווקא בתקופה שהיה זמנים של גולה, זמנים של גלות. חנוכה, למרות שהיה בית המקדש קיים, אבל כידוע בני ישראל לא היו במצב של חירות. בני ישראל כבר היו אז במצב של שליטה תחת היוונים, ולמרות זאת ה' עשה את הנס. חגים, ניסים ונפלאות שקרו בתקופה של גלות, ואותו דבר י"ט כסלו, שזה היה בדורות האחרונים, עמוק עמוק בתוך חושך הגלות. ודווקא בתקופה הזאת קרה הנס הגדול, וזה החג שחוגגים את ראש השנה לחסידות, של הפצת מעיינות הבעל שם טוב והניצחון של תורת הבעל שם טוב, שזה בעצם החג של י"ט כסלו. מה באמת אבל מקשר בין שני החגים? זה רק אומר לנו שהם חגים שקשורים עם גלות, עם ניסים שמלובשים בטבע. אבל אם אנחנו מסתכלים במהות, האם יש קשר מהותי בין החג של י"ט כסלו לבין חג החנוכה? על זה אנחנו נדבר עכשיו וגם כן נביא את זה לתוך החיים שלנו. מה זה מסמל לנו היום ומה המסר? אז מילת המפתח שעל זה אנחנו נדון היום: שמן. חג החנוכה זה חג השמן. הנס של חנוכה מסתובב מסביב לשמן. כולנו יודעים, הגמרא שואלת: מאי חנוכה? מה קרה בחנוכה? רש"י אומר: על איזה נס קבעוה. הגמרא לא שואלת סתם הסיפור של חנוכה, כי אנחנו רואים שהגמרא בעצם לא מספרת את הסיפור של חנוכה. מספרת רק שורה אחת, קטע

09:20 אחד מכל הסיפור. זה בעצם מה שהמפרשים מסבירים, שהגמרא במסכת שבת, כשהיא שואלת מאי חנוכה, היא לא שואלת מה קרה בחנוכה, כי היא גם כן לא עונה. היא לא מפרטת, היא לא מספרת. בחנוכה קרו המון דברים. השאלה היא על-- כמו שרש"י אומר, על איזה נס קבעוה. רואים שחוגגים את החנוכה בצורה מעניינת. חוגגים את החנוכה עם שמן ועם נרות. אז השאלה היא למה עשו מזה דבר עיקרי? הרי הייתה מלחמה והיו יוונים והייתה מלחמה כבדה והיה ניצחון המלחמה, ואחרי זה קרה משהו פרטי שמצאו שמן שהיה-- הכל היה טמא והיו צריכים למצוא שמן וה' עזר. הצליחו להשיג כד קטן של שמן, פך קטן של שמן, והנס היה שהוא דלק שמונה ימים, ודווקא מזה עושים את העיקר, וזה הגמרא מנסה להסביר במסכת שבת. אז גם פה אנחנו רוצים להבין מה, מה המהות, מה מסמל הנושא של שמן. וכאן אנחנו נגיע לסוד הדברים, שבעצם הנושא של שמן מסמל גם כן את אותה נקודה שהחג י"ט כסלו, ראש השנה לחסידות, מסמל. ששמן מסמל את העניין של התורה, ובתורה עצמה דווקא פנימיות התורה. כתוב בספרים שהתורה נמשלה לכל מיני דברים של אוכל ושתייה. אנחנו רואים בתנ"ך בכל מיני פסוקים, התורה נקראת לחם. לכו לחמו בלחמי. התורה נמשלה למים. הוי כל צמא לכו למים. התורה נמשלה לפעמים לחלב, לדבש. יש כל מיני פסוקים במאמרי חז"ל שאנחנו רואים שמדמים את התורה לכל מיני נושאים של מזון, אכילה ושתייה. כמו שאדמו"ר הזקן מסביר בעצם בתניא שהנושא של השמן-- של האוכל, התורה זה המזון של הנשמה. התורה בחינת מזון. כמו שהמזון, לחם, בן אדם אוכל את זה וזה הופך להיות לחלק ממנו, דם ובשר מבשרו. התורה, בן

11:37 אדם לומד תורה, מעיין ומנסה להבין עד שהוא מבין את הסוגיה, את הנושאים שהוא לומד בצורה עמוקה. התורה מתאחדת איתו בדיוק כמו שהמזון מתאחד עם הגוף, ככה הנשמה גם צריכה מזון. מזון הנשמה זה לכו לחמו בלחמי. זה הנושא של הלחם, ואותו דבר גם כן השתייה. כל סוג של מאכל וכל סוג של שתייה מסמל על רמה שונה בתורה, וזה מוסבר בספרי החסידות. מה מסמל כל חלק, כל אוכל, כל משקה. אז כתוב בתורת החסידות, ונגיע לשמן. שמן זה משקה מיוחד שמסמל את סודות התורה. בעצם ישנם שני משקים, שני נוזלים, שני משקים שהם מסמלים את פנימיות התורה, סודות התורה, קבלה: היין והשמן. היין נקרא יינה של תורה. זה הולך על סודות התורה. אותו דבר גם השמן. למה יין ושמן? שני הדברים האלה מסמלים את סודות התורה, פנימיות התורה. זה מובן כי גם היין וגם השמן הם גם כן סוד. נכנס יין, יצא סוד. איך מייצרים את היין? לוקחים ענבים. הענבים יש בהם מיץ, אבל כשהענבים הם ענבים אין שום... אין פה יין, יש פה מיץ. אבל המיץ גם כן זה לא משהו שיש לזה את כל הערך של היין. יש תהליך שלם שמוציאים את הענבים. סליחה, סוחטים את הענבים ומוציאים מהם את היין, ואז היין הזה הופך להיות לכוס של ברכה. זה הופך להיות ליין המשמח, היין שמשתמשים בזה לקידוש. אז זה תהליך שלם שהיין צריך לבוא עד שמהסוד, מהמיץ שהיה טמון, מכוסה בקליפה ובפרי, הפך להיות ליין כל כך מיוחד, יין המשמח אלוקים ואנשים. יין שהשתמשו בו גם בשביל הקורבנות, כידוע. אותו דבר גם שמן, גם השמן נמצא בתוך הזית, הוא גם כן מכוסה, הוא גם כן נעלם.

13:48 ונסתר. עוד יותר התהליך של השמן, כבישת השמן עד שהופכים אותו לכבישת הזיתים, עד שהופכים אותו לשמן, זה תהליך הרבה יותר מורכב מהיין. אנחנו רואים את זה. היין, המיץ נמצא, רק תלחץ קצת וכבר נשפך. בזיתים זה לא עובד ככה. זיתים, כשמורידים אותם מהעץ, הם לא... אין להם מיץ. בדרך כלל הם די קשים, יבשים. יש תהליך שלם של כבישה, של עבודה, חום, עד שמתחיל לטפטף טיפות טיפות ועד שנהיה שמן. אז זה מוסבר בזוהר, בפנימיות התורה, בספרי החסידות, שגם יין וגם שמן מסמלים את סודות ופנימיות התורה, ובזה עצמו השמן זה עוד יותר. דווקא בגלל שהשמן יותר נסתר, יותר קשה ל-ל-להוציא אותו, זה מסמל שהשמן זה הדבר היותר עמוק. זה נקרא סודות שבסודות. בזוהר מוסבר, זוהר פרשת בהעלותך, שיש שתי רמות: יש סוד ויש את הסוד של הסוד. רזין ורזין דרזין. הסוד של הסוד. זאת אומרת, זה הסודות היותר עמוקים, יותר נפלאים, ודווקא זה, זה הנושא של השמן. אז כשאנחנו מדברים על חנוכה ובקשר לי"ט בכסלו, ראש השנה לחסידות, אז כאן הרמז הרבה יותר ברור. מדברים פה על השמן של התורה, השמן, הסוד, הפנימיות, התורה. זה לא רק מלחמה על החלק ההלכה שבתורה. המלחמה של היוונים הייתה בעצם על הפנימיות של התורה. אנחנו יודעים שהיוונים היו אנשים של חוכמה, הם היו אנשים של מדע, ובגלל שהם היו אנשי חוכמה ומדע הם דווקא היו בעד לימוד התורה. מה שכאב להם, מה שהם שנאו, מה שהם נלחמו, זה בעצם על הפנימיות, על החלק האלוקי שבתורה. ללמוד תורה בגלל שכל היוונים הסכימו גם כן. הם עצמם היו בעלי שכל, היו בעלי חוכמה, בעלי מדע. כל תרבות יוון, כל חוכמת יוון באותה

16:08 תקופה, חוכמת יוון הייתה בשיא הפריחה. ואף על פי כן, ודווקא בגלל זה, הם חיפשו ביהדות את החוכמה, ללמוד תורה בתור משהו, חוכמה, שכל. זה נפלא. אבל למה לחפש סוד בתורה? למה לחפש את האלוקות? את נותן התורה? את זה הם לא סבלו. להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. הם רצו שהתורה לא תהיה תורת השם, שתהיה תורה שכלית כמו כל חוכמה שכלית. עוד, עוד חלק מהמדע. יש מדע, עוד מדע, מדע נפלא, מדע התורה, חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אבל לא יותר מחוכמה. האלוקות, הפנימיות, זה השמן, זה הסוד. זה מה שנמצא בפנים. ואותו דבר אדמו"ר הזקן. אדמו"ר הזקן, על מה היה בעצם כל הקטרוג? כידוע שאדמו"ר הזקן אמר שזה לא היה סתם מלחמה פוליטית, היה פה קטרוג על הפצת פנימיות התורה. אדמו"ר הזקן השקיע את כל החיים שלו להפיץ את תורת רבו הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש. אדמו"ר הזקן הצליח להשפיע על אלפים ורבבות שיתחילו להתעניין בסודות התורה. עד אותה תקופה רוב מניין ורוב בניין של חכמי ישראל, של עם ישראל, התעסקו רק בלימוד ההלכה ולימוד תורה שבעל פה, אבל לא בסודות התורה. הסוד עדיין היה סוד, וגם אלו שלמדו הסודות היו מאוד מופשטים. אדמו"ר הזקן לקח את תורת רבו הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש, והוא הצליח לכתוב את התניא. התניא נדפס כידוע גם כן בי"ט כסלו, שנתיים לפני המאסר והגאולה, וזה גרם להפצה נפלאה וגדולה ורחבה, שפתאום אנשים התחילו לראות שפנימיות התורה זה לא משהו מרתיע. זה לא משהו קדוש ונשגב שלא שייך אלינו. כל אחד יכול. וכך התחילה ההתפשטות וההפצה של תורת החסידות, תורת הסוד, השמן שבתורה. וכאן אנחנו נבין את הקשר בין חנוכה וי"ט כסלו דווקא במשל

18:22 של השמן. מה מבטא המשל של השמן בקשר לחגים האלה? זה מה שחכמינו אומרים לנו. אדמו"ר הרש"ב דיבר על זה. הוא הסביר. הגמרא אומרת במנחות: הזית, כשכותשים אותו, מוציא את שמנו. הזית, כדי שיוציא שמן צריך כתישה, צריך שבירה. כתית למאור. על ידי זה שלוקחים את הזית, הרבה יותר מהענבים, את הזית צריכים לשבור וללחוץ ולעשות עבודה שלמה עד שמצליחים להוציא ממנו טיפות של שמן. כשכותשים אותו, רק אז מוציא שמן. אותו דבר כנסת ישראל, עם ישראל, דווקא בזכות שכותשים אותו. זה מה שהיה בחנוכה. הניסיונות, המלחמות, כל מה שעם ישראל עבר בתקופת החנוכה. לא רק שזה לא שבר את עם ישראל, זה הוציא את המיץ, זה הוציא את השמן, זה גילה את היופי, את העומק, את הפנימיות, את החלק הכי הכי אלוקי שיש בכל יהודי ויהודי. זה המכבים החשמונאים, שבזכות המסירות נפש שלהם הם הצליחו לשבור את הזית, את החיצוניות, את הקליפה, ולגלות את השמן, את פנימיות הנשמה, ומזה התגלה גם פנימיות התורה, התורה שמגלה לנו את האלוקות, לא רק את החיצוניות, לא רק את השכל, את האלוקות, את הפנימיות, את הסוד שבתורה. זה מה שלכן אנחנו חוגגים בחנוכה את חג השמן, וזה מה שגם כן קרה בהמשך הדורות עם אדמו"ר הזקן. הרבי הרש"ב אמר: אנחנו רואים בדברי חייו, דברי ימי חייו של אדמו"ר הזקן, רואים דבר נפלא, שדווקא אחרי שהוא יצא מהמאסר הוא התחיל להפיץ את החסידות בצורה רחבה ולא נורמלית, לא לפי ערך מה שהיה קודם. גם לפני המאסר אדמו"ר הזקן כבר היה עשרים ושש שנים של אדמו"ר. הוא היה כבר שנים מאז פטירת המגיד ממזריטש. בהתחלה, בשנים הראשונות, הוא עדיין לא היה. לא רצה לקבל את

20:39 הנשיאות, אבל הוא כבר התחיל להפיץ חסידות בכל מקום. היה נוסע מעיר לעיר, ובכל מקום הוא היה מביא את העומק, את העושר, את הפנימיות של התורה, וככה הוא אחר כך נהיה מנהיג בכל רוסיה ובכל האזור, והתחיל להפיץ את תורת החסידות בצורה רחבה ביותר. אבל אף על פי כן, אנחנו רואים שלפני המאסר, אפשר לראות את זה בספרים, התורות, הפירושים, דברי תורה, מאמרים שהאדמו"ר הזקן דיבר, קצרים, קצרים ושורפים, קצרים ועמוקים, קצרים ונפלאים, אבל קצרים ואין הרבה. דווקא אחרי שהוא יצא מהמאסר פתאום התחילה ההפצה במרחבים לא נורמליים, המון בשפע, עם ביאורים, עם הסברים. אפשר לראות את זה ממש. כמה ספרים יש אחרי י"ט כסלו ולפני י"ט כסלו. זה לא לפי ערך בכלל. לפני י"ט כסלו, לפני חג הגאולה, יש אולי שתיים שלושה ספרים, ואחרי זה יש עשרות ספרים של דברים שהוא פשוט לימד במשך השנים האלו. אז זה אומר לנו בדיוק מה שחכמינו אומרים. הזית, כשכותשים אותו, מוציא את שמנו. מתי האדמו"ר הזקן הוציא את השמן, את הפנימיות, את כל העומק של המרחב של פנימיות התורה? דווקא אחרי הכתישה, דווקא אחרי שהוא עבר את כל התהליך של מאסר וגאולה של י"ט בכסלו. אותו דבר, כמו שאמרנו, גם בקשר לחנוכה. אז אם ככה, לסיכום מה שדיברנו עד עכשיו, עכשיו אנחנו נדבר עוד נקודה יותר חשובה. אבל קודם כל נסכם מה דיברנו עד עכשיו. מה הקשר בין שני המועדים, ראש השנה לחסידות, י"ט בכסלו, עם חג החנוכה? שני חגים שקשורים עם זמן הגלות, עם חושך הגלות. שני חגים שהם נס המלובש בטבע. שני חגים שקשורים עם השמן, עם הפנימיות, עם לגלות את הקדושה, את האלוקות שיש בתורה, ושניהם הגיעו דרך כתישה.

22:53 הייסורים הם אלו שהוציאו וגילו את העומק והפנימיות של התורה, השמן שבתורה. וכאן אנחנו מגיעים למסר מאוד, מאוד חשוב שאנחנו לומדים מהשמן. בדיוק הנושא הזה, נושא מאוד חשוב שאנחנו צריכים ללמוד מזה בחיי היומיום. כשאנחנו מתבוננים בנושא של השמן רואים דבר נפלא. מצד אחד אנחנו רואים שהשמן הוא הנוזל שצף מעל כל הנוזלים. השמן לא מתערב עם שום נוזל. תמיד תשים שמן בתוך כל נוזל, תמיד זה יהיה מעל, צף, מובדל מכל נוזל. מצד שני, אנחנו רואים שהשמן דווקא יש לו את התכונה הזאת שהוא חודר בכל דבר, מפעפע בכל דבר. כך אומרים חכמינו, וכך רואים במציאות. איפה שהשמן נוגע הוא תמיד מביא איתו, משאיר רושם, משאיר שומן. כל מקום שהוא נמצא הוא חודר, עד כדי כך שגם בהלכה אנחנו מוצאים את הנושא הזה. בהלכה אנחנו מוצאים שאם יש שומן שנמצא בתוך חתיכת בשר, לא משנה מה גודל החתיכה, יכול להיות אפילו בעל חי שלם. ההלכה אומרת: גדי שלם שעשו צלי והיה לזה טיפה קטנה של שומן אסור, חלב, אז כל הגדי אסור כי השומן מפעפע בכל דבר. אז כאן רואים דבר פלא, אותו דבר השמן הזה. מצד אחד הוא מובדל מהכל, מצד שני הוא חודר בהכל, וזה בעצם אומר לנו משהו מאוד מאוד עמוק. אם אנחנו מדברים על הנקודה של פנימיות התורה, סודות התורה, האלוקות שבתורה, מצד אחד מדברים פה על הדבר הכי גבוה, הכי עמוק. אמרנו רזין דרזין, סודות שבסודות, תורת הסוד. דברים נפלאים. תורת הבעל שם טוב שהאדמו"ר הזקן גילה. תורה עמוקה ביותר. סודות התורה עמוקים ביותר. ויחד עם זה אנחנו רואים שדווקא התורה הזאת, דווקא העומק, דווקא השמן שבתורה, החלק הכי עמוק, הכי אלוקי, הכי

25:21 נעלה והכי נפלא, יש לזה כוח מיוחד שהוא פשוט מפעפע, חודר בכל פרט ופרט בחיים. זה עושה את החיים של הבן אדם בכל נקודה שונה לגמרי. יהודי שזוכה ליהנות מהאלוקות שבתורה, מהפנימיות שבתורה, הוא זוכה ללמוד את תורת הסוד, ליהנות מתורת הסוד, להבין ולו במקצת, ולו בטיפה של השמן שבתורה. אז הדבר הזה משנה את החיים, וזה משנה בכל פרט בחיים. יכול להיות בדברים הכי פשוטים, הכי בסיסיים והכי שוליים, אבל בכל דבר מרגישים את זה משהו אחר. מחשבה, דיבור, מעשה בחיי היומיום. השמן שבתורה חודרת בחיי האדם, בכל דבר, בחיי היומיום, גם בחיי החולין. הכל הופך להיות למשהו יותר מרומם, יותר נעלה, יותר אלוקי, יותר נשגב. ישנו מכתב של הרבי, מכתב מאוד מעניין שהרבי מסביר מהו הכוח של תורת החסידות, תורת הבעל שם טוב. הוא אומר: אם אנחנו נשתמש במילה אחת על תורת החסידות, מילת המפתח זה אחד. אחדות. לחבר את הכל עם הקדוש ברוך הוא, שהאחדות של הקדוש ברוך הוא חודרת בכל פרט בבריאה, בכל פרט בהנהגה של האדם. האור האלוקי אין לו גבולות. ברגע שיהודי זוכה על ידי לימוד פנימיות התורה, על ידי השמן שבתורה, הוא זוכה להרגיש ולו במקצת את הקשר עם נותן התורה, עם האור האלוקי שבתורה. אז זה משנה את המציאות בכל דבר ודבר, גם בדברים הכי פשוטים ביומיום. הוא רואה בזה מסר אלוקי, מטרה אלוקית. הוא רואה השגחה פרטית בכל צעד ושעל, גם כשהוא נמצא באכילה, בעסק, בחיי היומיום, הכל נהיה חדור עם האור האלוקי שבתורה. השמן מפעפע בכל דבר, וזה בעצם המסר לחג החנוכה. זה בעצם המסר של הקשר בין שני החגים, י"ט בכסלו, ראש השנה לחסידות, וחג החנוכה. מה אנחנו

27:57 רואים בחג החנוכה? השמן, המנורה, מנורת המקדש. מנורת המקדש הייתה בהיכל, במקום הכי קדוש. אבל מה החכמים תיקנו? שאת נרות החנוכה צריכים להדליק על פתח ביתו מבחוץ, דווקא ברשות הרבים, הקר, החשוך, ודווקא בלילה, אחרי שקיעת החמה. אז אנחנו מדליקים את הנרות, מאירים את החושך והופכים את הרשות הרבים למקום של אור וקדושה. מאירים את החושך ועושים שבו יאיר נר מצווה ותורה אור. וזה הכוח של השמן. השמן, דווקא בגלל שהוא כל כך גבוה וכל כך נעלה, יש לו את היכולת להפוך את החושך הכי גדול לאור. בימים שלנו, בזמן שלנו, זה הזמן הכי מתאים. התקופה שאנחנו נמצאים בה, תקופה שבעולם יש הרבה חושך והתקופה שהרשות הרבים פרוץ בכל מיני צורות ואופנים. הכוח של השמן, זה הזמן שכל אחד ואחד מאיתנו צריך לקחת את המסר של השמן. פנימיות התורה, תורת החסידות שמגלה את הפנימיות שבנשמה, מגלה את השמן, את הפך שמן שנמצא בתוך הנשמה שלנו, שהוא חתום בחותמו של כהן גדול ושום טומאה בעולם לא יכולה לנגוע בו. ועם הכוח הזה אנחנו יכולים להפוך את החושך לאור, להפוך את הרשות הרבים לרשות היחיד ליחידו של עולם, להביא את האור של הקדוש ברוך הוא בעולם, עד שכל אומות העולם יכריזו ויגידו אין עוד מלבדו. זהו חג החנוכה, שהקדוש ברוך הוא יעזור שבאמת כמו שהיה בימים ההם כך יהא גם בזמן הזה, שהקדוש ברוך הוא יעשה ניסים. הניסים הגדולים שכולנו מחכים כבר, הניסים הגדולים שאנחנו אומרים: ועל הניסים, ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם. רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים, טמאים ביד טהורים, רשעים ביד צדיקים, זדים ביד עוסקי תורתך, וגאולה אמיתית והשלמה

30:16 על ידי משיח צדקנו. חנוכה מאיר ושמח לכל אחד ולכל השנה.