הגאולה כבר כאן? התגלית המפתיעה של התניא על התקופה שלנו

00:00 הרבה אנשים מדברים בקשר לגאולה, ביאת המשיח, בתור דבר של העתיד. יבוא יום, המשיח יגיע. ברור, מדברים על יהודים מאמינים בני מאמינים. אנחנו מאמינים בשלוש עשרה עיקרי האמונה שהרמב"ם גילה לנו, ואחד מהם זה אני מאמין בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא. מחכים לגאולה. מתי שהוא יבוא, הוא יבוא. אבל מסתכלים על כל הנושא של הגאולה כמו משהו של העתיד, מה שנקרא הלכתא למשיחא בלשון הגמרא. הלכות שקשורות עם העתיד, שעדיין לא קשורות אלינו היום. יבוא יום שאז אנחנו נחיה חיי מנוחה, חיי שלום, לא יהיו מלחמות. בלשון הרמב"ם, לא יהיה שם לא מלחמה, לא מלחמות ולא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ולא שנאה ותחרות, והטובה תהיה מושפעת הרבה. לא יהיה יותר שיעבוד מלכויות, יהיה בעזרת השם קיבוץ גלויות, בניין בית המקדש, אבל כל זה דברים שבעתיד. מה זה קשור אלינו היום בהווה? חוץ מהאמונה שזה יקרה בבוא היום. על הנושא הזה אנחנו נדבר היום. להבין את החיים של יהודי בקשר לגאולה ממקום ריאלי, אמיתי היום. מה בדיוק התפקיד של יהודי היום? את הדבר הזה אנחנו נלמד לפי התניא. האדמו"ר הזקן בספר התניא נותן לנו דרך בעבודת השם. כולנו מכירים את ספר התניא בתור ספר של מלחמה. ספר שמסביר לנו איך לעבוד את הקדוש ברוך הוא. אבל לא הרבה שמים לב שבספר התניא האדמו"ר הזקן נותן לנו הסתכלות מעמיקה ויסודית בתכלית הבריאה. נותן לנו להבין שהעבודה שלנו היום, של כל אחד ואחד, וכל מעשה, דיבור ומחשבה של יהודי היום, היהודי הפרטי, המעשה הפרטי וביום הפרטי וברגע הפרטי, מתחבר עם המפה הכללית, עם המטרה הכללית של הגאולה השלמה של משיח צדקנו. ההבנה הזאת להסתכל על עצמנו

02:27 בתור חלק מכל הפאזל, בתור חלק מכל התהליך של הגאולה, ולהבין עד כמה המעשים שלנו היום קשורים בצורה עמוקה ופנימית עם הגאולה, זה נותן לנו חיות מיוחדת. זה נותן לנו אנרגיה מיוחדת. לדעת איך לנצל, להבין עד כמה הכוחות שלנו הם כל כך חשובים ועד כמה המעשים שלנו יש להם חשיבות כל כך כל כך גדולה. והנקודה מתחילה מזה שהאדמו"ר הזקן מלמד אותנו בתניא את הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". זה היסוד של ספר התניא. הפסוק שהגמרא אומרת על זה שזה פסוק קטן שכולל את הכול. משה רבנו אומר לבני ישראל לפני מיתתו: כי קרוב אליך הדבר מאוד. אל תחשוב שהדברים שמדברים אליכם כאן בתורה זה דברים גבוהים ורחוקים. לא מעבר לים היא, לא בשמיים היא. ואז הוא מסיים: אדרבה, זה מאוד קרוב לכל אחד ואחד, בפיך ובלבבך לעשותו. האדמו"ר הזקן בשער התניא מביא את הפסוק הזה בתור בסיס, על זה מיוסד כל הספר. להסביר לנו איך כל כך קרוב ליהודי, כי על פניו זה לא נראה כל כך קרוב. על פניו, להגיד ליהודי שהוא צריך להיות שלם בפיך ובלבבך לעשותו. זאת אומרת, גם לקיים את כל תרי"ג המצוות, גם לימוד התורה בפיך, וגם בלבבך במיוחד, שזה לא רק יהיה מעשה, אקט חיצוני רדוד, שטחי, אלא שזה יהיה עם לב, עם רגש, עם אהבה, עם שמחה, עם רגש פנימי של אהבת השם ויראת השם, שכל זה יהיה קרוב אליך. מה? מה? איך זה עובד? מה בדיוק העניין? ועל זה נכתב כל ספר התניא, ומסביר לנו האדמו"ר הזקן שכל אחד יש לו שתי נפשות. יש את הנפש האלוקית, יש את הנפש הבהמית, יש את מלחמת הנפשות ויש

04:50 לכל אחד את הכוחות הפנימיים שהשם נתן לו, את השכל, את הרגשות, ויש את הלבושים שהאדמו"ר הזקן קורא לזה בחינת לבושים: מחשבה, דיבור ומעשה. וכך הולך התניא ומסביר מה בדיוק העבודה ששייכת לכל אחד ואחד. אחד מהדברים הנפלאים שאנחנו רואים בספר התניא, שזה נותן לכל אחד את הכיוון האישי שלו. האדמו"ר הזקן קורא לספר התניא ספר של בינוניים. זאת אומרת, הוא אחד מהדברים הנפלאים שאנחנו מגלים בספר. זה שלא מדברים פה לכל מיני סוגי אנשים ב-ב-בפעם אחת, וגם כן מאוד ברור מה בדיוק הכיוון, ומדברים לבן אדם שהוא דווקא לא נשמה גבוהה במיוחד. נשמה של בינוני, יהודי רגיל, יהודי מן המניין. והנה מגיע האדמו"ר הזקן ואומר לו מה הן האפשרויות שלו, מה היכולת שלו, מה הוא צריך לעשות, איפה הוא אולי צריך להגיע, איפה הם הגבולות, איפה הוא לא אמור להגיע. עד כמה שייך לבקש מכל אחד ואחד, מה הם הדברים שצריכים להשתדל. אבל גם אם אתה לא מגיע, לא צריכים להתייאש, ולהבין: בשביל מה אני חי? מה, מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני? מהו הנחת רוח שיש לקדוש ברוך הוא מכל מעשה, מכל דיבור, מכל מחשבה, מכל פעולה שיהודי עושה. וזה בעצם התהליך בספר התניא. אבל כאן יש נקודה יסודית וחשובה ביותר: ההבנה במטרת הבריאה. כשאנחנו מבינים את מטרת הבריאה, מבינים את תכלית בריאת העולם, תכלית בריאת האדם, תכלית ירידת הנשמה האלוקית מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, מהמקום העליון. הנשמה שחצובה תחת כיסא הכבוד, הנפש האלוקית, שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, יורדת לעולם הגשמי והמגושם הזה. מה המטרה בכל זה? אם אנחנו נשכיל להבין את עומק הדבר, אז זה ייתן לנו התייחסות, ייתן לנו התלהבות, ייתן לנו קשר מיוחד

07:16 ביותר עם עבודת השם המוטלת עלינו, עם עשיית המצוות, עם המלחמה עם נפש הבהמית, עם היצר הרע שלנו בחיי היומיום. האדמו"ר הזקן מביא שימות המשיח ותחיית המתים, אז תהיה התגלות אלוקית נפלאה ביותר. ימות המשיח ותחיית המתים זה הזמן שבו כביכול הקדוש ברוך הוא עומד להתגלות כאן, בעולם הזה הגשמי, בצורה המוחלטת והמושלמת ביותר, שיאיר האור אין סוף, יאיר האחדות של הקדוש ברוך הוא בצורה הכי מושלמת והכי מוחלטת שכאן בעולם הזה הגשמי והתחתון המגושם, שהוא מלא, כמו בלשון התניא, קליפות וסטרא אחרא. מקום מלוכלך מלא טומאה. המקום הזה הולך להתהפך. בלשון הזוהר, אתהפכא חשוכא לנהורא. החושך הזה הולך להתהפך לאור, ודווקא בעולם הזה הגשמי יתגלה האור האמיתי של האין סוף. עצמותו של הקדוש ברוך הוא יתגלה פה למטה בלי שום כיסויים, וזה תכלית הבריאה. במתן תורה, אומר האדמו"ר הזקן, היה לנו טעימה. "אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו". במתן תורה הייתה התגלות ראשונית, טעימה מאור הגאולה. היה התגלות טוטאלית, כמו שכתוב במדרשים, ההתגלות של מתן תורה היה שהאיר אחדותו של הקדוש ברוך הוא בכל הבריאה. היה שקט בעולם. השקט זה לא שקט חיצוני. זה אומר התבטלות כללית של כל הבריאה, כל הנבראים, כל הדומם, כל הצומח, כל החי, כל המדבר, העולם כולו עמד בדומיה והתבטלות מוחלטת בגלל שהאיר האחדות האלוקית המוחלטת. אפילו אומות העולם, כמו שהחכמים אומרים, הרגישו את האור הזה באותו רגע, באותו זמן. כל שכן וקל וחומר בני ישראל שעמדו מול הר סיני, והם ראו, "וכל העם רואים את הקולות". הם ראו בצורה גלויה ומוחלטת את האחדות האין סופית של הקדוש ברוך הוא, מעין מה שיהיה לעתיד לבוא בביאת משיח. זה היה רק לרגע. זה היה

09:57 רק לאותו רגע של מתן תורה. אבל מאז מתן תורה ועד ביאת המשיח אנחנו בעבודה שלנו, מעשינו ועבודתנו בזמן הגלות, במילים של התניא, כל הגילויים הנפלאים והגדולים של ימות המשיח ותחיית המתים, האור הגדול של הקדוש ברוך הוא האין סופי שיאיר בכל העולם בצורה מוחלטת, ואז העולם כולו יהפוך להיות לדירה לקדוש ברוך הוא. "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, וידע כל פעול כי אתה פעלתו, והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך". כל הפסוקים והדברים שאנחנו אומרים בתפילות בקשר לאור הגאולה, הכל תלוי במעשינו ובעבודתנו בזמן הגלות. ובלשון התניא, כי לכך נברא מתחילתו. ימות המשיח זה לא דבר מנותק מהעבודה שלנו עכשיו. זה בעצם המטרה שעל זה אנחנו עובדים כל הזמן. זה בעצם הכל, זה המ-- העומק, הפנימיות של כל המעשים שלנו. זאת אומרת, כשאנחנו מקיימים מצווה, ניקח את הדבר הכי פשוט, מצווה פשוטה שיהודי מקיים ביום יום. נניח מצוות תפילין. יהודי קם בבוקר, לוקח תפילין, מניח תפילין ואומר "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". יהודי אוכל מאכל כשר ואומר את הברכה לפניה וברכה לאחריה. גם בדברים שהם לא מצוות בהכרח. ניקח את הדבר הכי פשוט. יהודי לוקח כוס מים ואומר עליה ברכה, "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו". במעשה הפשוט הזה אמר את הברכה על המים. אז ב-ב-באקט הפשוט הזה יהודי ממליך את הקדוש ברוך הוא על העולם ומגלה את "שהכל נהיה בדברו". שהמים האלה, כפי שהם נראים, כוס מים פשוטים. מדובר על מים שהקדוש ברוך הוא בורא, מהווה, מחיה ומקיים בכל רגע ורגע, כמו שהתניא מסביר באריכות. י-- המים האלו היו יכולים להיות לכל מיני מטרות. המים

12:38 האלו יכלו ללכת לכל מיני נושאים, כל מיני דברים, כך אוכל. יכולים לאכול את הדברים לשם תענוג, לשם תאווה. אבל כשיהודי אומר את הברכה לפני ואחרי, ובמיוחד כשהוא גם מכוון באכילה שלו לשם שמיים לעבוד את הקדוש ברוך הוא עם האכילה או השתייה הזאת, אז המים האלה, החתיכת בשר הזאת, הלחם הזה הופך להיות לכלי, למקום שבו השכינה שורה. ועל ידי מעשינו ועבודתנו של עם ישראל במשך כל זמן הגלות, כל יהודי, בכל מקום בעולם, בכל רגע, הפעולות הקטנות האלה מצטרפות לחשבון גדול, ומתוך הפעולות האלה אנחנו הופכים את העולם כולו ועושים אותו דירה לקדוש ברוך הוא. אז בעצם, ביאת המשיח זה הכל בא מתוך המעשים שלנו. יהודי צריך לדעת שהאור הגאולה בעצם נבנית על ידי כל מעשה, דיבור ומחשבה שלו. וכשיהודי יודע את זה הוא מבין עד כמה כל המציאות היא בעצם תהליך לקראת הגאולה. להבין איך שכל אקט, כל מעשה הוא מאיר את העולם ומזכך את העולם, ומרומם את ניצוצות הקדושה שנמצאים בעולם והופך את העולם לדירה לקדוש ברוך הוא. אז העבודה שלנו היא ב-- חיות נפלאה ביותר. ולכן אומר האדמו"ר הזקן, הקדוש ברוך הוא לא מבקש ממך להיות צדיק. הקדוש ברוך הוא לא מבקש ממך להיות קדוש, להיות רבי שמעון בר יוחאי, להיות אברהם אבינו, להיות הבעל שם טוב. הקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו שהמעשה שלנו לעשותו, העשייה זה תכלית הבריאה. לעשות מצווה, לקיים פעולה, הלכה בשולחן ערוך עם ההסתכלות הזאת, להבין עד כמה המעשים שלנו הם אלו שיהפכו את העולם ויעשו אותו דירה לקדוש ברוך הוא. הם אלו שהופכים את החושך לאור, וזה מה שגורם לנחת רוח הגדול ביותר לקדוש ברוך הוא. אין לך נחת רוח

15:08 גדולה מזה, אומר התניא, מזה שיהודי עושה פעולה שבו הוא הופך את החושך לאור. יותר מזה, אומר אדמו"ר הזקן בפרק ל"ג. עצם הדבר שיהודי נמצא פה בעולם הזה, הגשמי והחומרני, בזמן של חושך הגלות, והוא מאמין בקדוש ברוך הוא. במחשבה שלו הוא חושב על אחדותו של הקדוש ברוך הוא. הוא מתבונן באחדותו של הקדוש ברוך הוא, איפה שהוא נמצא, במקום שהוא נמצא, במקום הכי רחוק וחשוך. אבל ברגע שיהודי נמצא פה בעולם, מתבונן באחדותו של הקדוש ברוך הוא, אז הוא בעצם משרה את השכינה ומביא את הקדוש ברוך הוא, כביכול פותח את הדלת שהקדוש ברוך הוא יוכל להיכנס פה ולהתאכסן אצלו בבית. תאר לעצמך, אומר אדמו"ר הזקן, השמחה הנפלאה והגדולה שבן אדם יכול לזכות לפתוח את הבית שלו למלך גדול. משהו— מישהו החשוב ביותר בחיים שלנו, אישיות חשובה ביותר, בא להיות אצלך בבית, לגור איתך בבית, להתאכסן אצלך. איזו שמחה גדולה הולכת להיות לבן אדם הזה. אומר התניא, הרי השמחה הזאת היא בכל רגע ורגע. ברגע שאתה מתבונן באחדותו של הקדוש ברוך הוא, אז בעצם ברגע הזה אתה פותח את הדלת, מכניס את הקדוש ברוך הוא במוח שלך, בלב שלך, במחשבה שלך, אז אתה מאכסן כביכול, אתה כביכול מארח, פותח את הדלת שהקדוש ברוך הוא יבוא להיות יחד איתך בבית. אין לך שמחה גדולה מזו. זו היא בעצם מטרת הבריאה, וזה אומר שהתהליך של הגאולה כבר נמצא בתוך החושך של הגלות, כי בעצם כל רגע וכל עשייה אנחנו גואלים. הגאולה זה לא רק מה שהולך לקרות בעתיד. הגאולה היא בעצם פעולה תמידית שיהודי גואל את עצמו, את הנשמה שלו, את הניצוץ, הקדושה החבויה בתוך כל דבר בעולם. הוא גואל את

17:26 עצמו, הוא גואל את העולם, הוא פותח את העולם לקראת האור, הגאולה, האורה של גילוי הקדוש ברוך הוא באופן מושלם. כאשר כולנו נעשה את כל העבודה שלנו, אז הגאולה תבוא. אבל להבין את הנקודה הזאת, להבין שבעצם כל מעשה, דיבור ומחשבה שלנו הוא תהליך לקראת הגאולה, אנחנו מכינים את אור הגאולה, וכל מה שיקרה לעתיד לבוא זה בעצם רק הגילוי של מה שאנחנו עושים היום. זה בעצם מה שנותן ליהודי את הכוח, את המרץ, את החיות, את ההתלהבות, להבין לקראת מה אנחנו הולכים. אנחנו לא סתם חיים פה בעולם ועושים מעשים בלי מטרות. יבוא יום, יום אחד— אלא להבין שבעצם המעשה שלך עצמו זה מה שמושך, זה מה שמביא, זה מה שעושה ובונה את הדירה הזאת לקדוש ברוך הוא, ובונים את האורה של הגאולה. ברגע שיבוא הזמן אנחנו נפתח את העיניים, אנחנו נראה את זה. פרשת השבוע, פרשת ויחי, מספרת התורה שיעקב אבינו רצה לגלות לבניו את סוד הגאולה. ביקש יעקב לגלות את הקץ, והסתלקה ממנו השכינה. רצה לגלות את הקץ, הקדוש ברוך הוא לא נתן לו את זה. הסתלקה ממנו השכינה. הגמרא במסכת פסחים מספרת מה קרה אחר כך. לפועל אנחנו יודעים מפרשת השבוע, גם רש"י מביא את זה בחומש, שהשם לא נתן לו לגלות את הסוד הזה. מה יעקב אבינו רצה בדיוק לגלות? ומה בדיוק הסיבה שהקדוש ברוך הוא לא נתן לו? תשמעו דבר נפלא, הסבר נפלא שהרבי דיבר על זה פעם. מה היה הרעיון של יעקב אבינו? מה היה הסיבה שהקדוש ברוך הוא לא קיבל את זה? מפרשים מדברים על זה. שואלים את השאלה, מפרשי המדרש, מפרשי הגמרא: מה באמת היה הרצון של יעקב? תארו לעצמכם אם

19:37 יעקב אבינו היה אומר לנו את יום הגאולה, תאריך הגאולה, מספר לבניו לפני שלושת אלפים חמש מאות שנה ויותר מתי תהיה הגאולה, הרי זה היה גורם להם לייאוש טוטאלי. מה בדיוק המטרה שלו? אז מה היה פה? היה בקשה של יעקב, מה היה התשובה של הקדוש ברוך הוא? מה היה התועלת מהסיפור הזה? הרי גם הסיפור, יש לזה תועלת שמספרים לנו את זה. אז הרבי אמר בהסבר נפלא שמתקשר עם הנקודה של ספר התניא, שמסביר לנו למה יהודי חי בעולם עם ההרגשה, עם ההבנה, לדעת שהמעשים שלו מוליכים אותו לקראת הגאולה. כפי שאמרנו, יהודי צריך להבין שבמעשים, דיבורים ומחשבות שלנו אנחנו פועלים את אור הגאולה. כל מעשה, דיבור ומחשבה בעצם מקרב את הגאולה, מאיר את העולם יותר ופועל את אור הגאולה יותר. וכאן נשאלת השאלה הפשוטה: למה אני לא רואה את זה? למה אנחנו לא רואים שהעולם מתקדם לקראת הגאולה? שאלה פשוטה שהרבה אנשים שואלים אותה. אם זה אמת, כמו שגדולי ישראל אמרו, במיוחד בדור האחרון, על זה שאנחנו נמצאים כבר בדור הגאולה, הדור שלנו הוא דור הגאולה. נמצאים כבר אוטוטו. הנה משיח כבר מגיע. למה העולם לא מגלה את זה? למה אנחנו רואים שהעולם נהיה בדברים מסוימים כל פעם יותר ויותר חשוך, כל פעם יותר מסובך, כל פעם יותר מורכב. החושך יכסה ארץ, גם מבחינות גשמיות, גם מבחינות רוחניות. יש הרבה דברים יותר קשים, יותר ניסיונות, יותר מכל הצדדים, מכל האופנים. איפה רואים את אור הגאולה מגיע? אם אנחנו מסבירים שכל הזמן אנחנו עושים את העולם יותר זך, יותר טהור, למה שלא נראה את זה? בעצם זה מה שיעקב אבינו ביקש. יעקב אבינו ביקש לגלות את הקץ. הוא ביקש

21:38 לא הפירוש. הוא רצה לגלות באיזה יום בדיוק המשיח יבוא. למרות שכמובן זה גם כן הפירוש הפשוט, אבל יש פה פירוש יותר עמוק. הוא רצה לגלות את הקץ, שיהיה גלוי, שנראה עד כמה הפעולות שלנו עושים את השינוי, שכשיהודי עובד את השם, מזכך את עצמו, מזכך את העולם, שיהיה גילוי הקץ, שירגישו: הנה אנחנו פועלים. הרי יעקב אבינו רצה שבני ישראל יהיו, למרות שהם הולכים להיות בגלות קשה וארוכה, אבל שיהיה להם מרץ, שיהיה להם, ידעו שהמעשים שלהם פועלים. אז יעקב אבינו טוען: למה לא לגלות את הקץ? כלומר, למה לא לראות איך שהפעולות והמעשים שלנו מביאים את הקץ, עושים את הגאולה, עושים את התהליך, איך שהעולם מתקדם. והרי יש את הנושא, כמו שהגמרא אומרת, זכו אחישנה, שאם בני ישראל מזככים את עצמם ועושים יותר, אז הגאולה תבוא לפני הזמן שהיא אמורה להגיע. אז ודאי זה יעשה אצל עם ישראל פעולות ומעשים לקרב את הגאולה עוד יותר ועוד יותר. אבל אז נסתלקה ממנו השכינה. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא לא רצה שהגאולה תבוא במתנה מלמעלה, שהגאולה תבוא בגלל שמלמעלה גילו לך את הקץ, מראים לך עד כמה המעשים שלך מאירים ופועלים ועושים, כי אז בעצם חסר פה את הכוח, היגיעה של האדם שהוא בכוחות עצמו עבד והתייגע. ולמרות שהוא לא ראה את התוצאות בשטח, אבל הוא עובד על עצמו, וזה דווקא שהוא יודע, למרות שהוא לא רואה, הוא מאמין ומעורר כוחות יותר חזקים. זה מה שיביא את אור הגאולה באופן המושלם, שזה לא מגיע בתור מתנה מלמעלה, אלא זה מגיע מתוך היגיעה של האדם, וזה הפירוש נסתלקה ממנו שכינה. הקדוש ברוך הוא לא רצה שיהיה גילוי הקץ. הקדוש ברוך הוא

23:54 רצה שכמו שאנחנו רואים, שלמרות שחושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ולמרות שהם מסתכלים בעולם והכל מבולבל ולא רואים את הקץ, לא רואים את הסוף, ואף על פי כן יהודי עומד חזק באמונתו. ואני מאמין, ויהודי עובד את הקדוש ברוך הוא, והוא עומד נגד הניסיונות, והוא בכל רגע ורגע יודע שהמעשים שלו הם אלו שיביאו את הגאולה. כמו שכתוב בתורת החסידות, הנושא של המסירות נפש שמתגלה דווקא מתוך החושך. אנחנו רואים את זה בהיסטוריה של עם ישראל, שברגעים הקשים ביותר מתעוררת אצל היהודי האמונה היוקדת. ודווקא עבודה הזאת שמגיעה מתוך החושך, זה מה שיביא את הגאולה השלמה. זה מה שיעשה שהגאולה תהיה אמיתית ונצחית. כי דברים שמגיעים בתור מתנה מלמעלה, אז זה בא וזה הולך. זה לא מגלה את האמת של הדבר, את הפנימיות. דווקא כשהדברים מגיעים מתוך החושך והחושך נהפך לאור, היהודי נמצא במקום כזה שהוא לא רואה את הקץ ואף על פי כן עובד את השם. זה מה שנותן לו את הכוח להאיר את אור הגאולה. לדעת שמעשינו ועבודתנו בזמן הגלות, בזה תלוי כל הגילויים הנעלים והנפלאים בזמן הגאולה. ואף על פי כן, התורה מספרת לנו שיעקב ביקש לגלות את הקץ, והרי בקשה של צדיק מתקיימת. הרי הגמרא אומרת שאם צדיק מבקש משהו, גם אם זה על תנאי, הוא פועל את זה בצורה מסוימת, כמו שמספרים על משה רבנו שלמרות שמשה רבנו לא זכה להיכנס לארץ, אבל הוא פעל בזה שהוא התחנן, ואתחנן, ובזה שהקדוש ברוך הוא אמר לו שיסתכל מרחוק, ולעלות ולראות את הארץ מרחוק. הוא פעל גם כן פעולה מסוימת על עם ישראל בזמן הגלות. אותו דבר גם על יעקב אבינו. זה שיעקב ביקש לגלות

25:59 את הקץ, למרות שנסתלקה ממנו השכינה. אבל גם במידה מסוימת יש אצל יהודי היום את הכוח להתגבר על חושך הגלות ולחיות גם ברגעים של גלות מסביב. הוא יכול להיות באופן פנימי-פנימי משוחרר מכל החושך. זה מגיע מצד הברכה של ביקש יעקב לגלות את הקץ. זאת אומרת שבעצם יעקב כן פעל שיהודי יכול היום, לפחות ברגעים מסוימים, להתרומם, להתעלות, להשתחרר, להרגיש חירות נפשית מכל הדברים שמסביב, להיות מחובר. בשעה שיהודי לומד, בשעה שיהודי מתפלל, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. יש רגעים מסוימים שיהודי יכול היום לחיות את הקץ. במיוחד כמו שהרבי דיבר בזמן האחרון וחזר ודיבר והפציר שאנחנו צריכים לקבוע כל אחד ואחד מאיתנו זמן ללמוד מאמרי חז"ל, מדרשים, מאמרי תנ"ך, חסידות, במיוחד פנימיות התורה שמדברת על הנושא של גאולה ומשיח. כי הלימוד הזה מכניס אותנו לתוך האווירה, ואז יהודי יכול, למרות שעדיין לא רואים את הגאולה בפועל, כבר לחיות באופן של לגלות את הקץ. וזה בעצם מה שיעקב אבינו פעל, שכבר עכשיו גם כן יכול להיות ברגעים מסוימים בדברים מסוימים טעימה מאור הגאולה, במיוחד בלימוד תורת החסידות. כידוע, מה שמוסבר שכל ההתגלות של תורת החסידות זה סוג של טעימה, כמו שבהלכה כתוב שלפני שבת טועמים ממאכלי השבת, אז לפני התגלות המשיח כבר טועמים על ידי שלומדים את תורת החסידות, תורת הבעל שם טוב. יש כבר טעימה מאור הגאולה, נותן לנו את הכוח להתרומם מעל חושך הגלות ולעבוד את השם באווירה של גאולה, למרות שמסביב עדיין לא רואים את זה בעיני בשר, אבל זה עצמו עוד יותר ממהר ומביא את לישועתך קיווינו כל היום, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, שנזכה. במיוחד שנמצאים בטבת, שאז התחיל

28:17 חורבן הגלות, עשרה בטבת, שיתהפך החושך לאור, שנזכה כבר לראות את אור הגאולה השלמה בביאת משיח צדקנו, שיקוימו הפסוקים עד כי יבוא שילה, שזה הולך על מלך המשיח, כמו שכתב בעל הטורים, שיבוא שילה בגימטריה משיח, שנזכה לראות אותו בעיני בשר היום הזה ממש.