ח"י אלול | התורה שאמר הבעל שם טוב בגן עדן שמבטאת את המהפכה של החסידות

00:00 מי לא רוצה לשמוע דברי תורה ישר מגן עדן? היום אנחנו נדבר על סיפור נפלא שהאדמו"ר הריי"צ גילה אותו בשעתו לפני הרבה שנים, עוד לפני מלחמת העולם, כשהוא היה בפולין. והסיפור הזה קשור עם ח"י אלול, יום ההולדת של הבעל שם טוב ויום ההולדת של אדמו"ר הזקן. הסיפור היה, כפי שהרבי הריי"צ גילה אותו בשעתו, שמע את זה מאביו, שהוא היה בעל המעשה, בעל הסיפור. הרבי הרש"ב, זה היה בשנת תרנ"ב. הרבי הרש"ב היה אז לפי ערך די צעיר, עדיין לא היה ב-- הוא היה בערך בגיל שלושים, שלושים ואחד. זה היה בשנים הראשונות לנשיאות שלו. באותם ימים הייתה חתונה של אחותו, אחותו של הרבי הרש"ב. הוא סיפר שהוא עבד מאוד קשה, התייגע בהבנה של אחד ממאמרי החסידות של אבא שלו, של הרבי מהר"ש. ואז בזכות היגיעה שלו אביו הרבי מהר"ש אמר לו שהשבת הזאת, שבת ח"י אלול, יום ההולדת של הבעל שם טוב, אז הוא יזכה להיות יחד איתו בגן עדן ולשמוע דברי תורה מהבעל שם טוב בעצמו. וכך היה. כפי שהוא סיפר, אותה שבת, למרות שהרבי הרש"ב היה פה בעולם הזה יחד עם אנשים, אבל ראו שההתנהגות הייתה באופן מאוד, מאוד מוזר. כלומר, הרבי הרש"ב התפלל כמעט כל היום, כמעט לא דיבר עם אנשים. הוא היה כאילו מנותק. הוא היה פה והוא לא היה פה. היה כמו מנותק מהמציאות. היה בעולם אחר לגמרי. חסידים, המשפחה לא הבינו מה קורה, אבל אחרי כמה שבועות אז הרבי הרש"ב סיפר לבנו יחידו, האדמו"ר הריי"צ, מה קרה. ואז הוא סיפר לו שבאותה שבת, שבת ח"י אלול, הוא זכה להיות ב-ב-בגן עדן, בהיכל של מורנו הבעל שם טוב, והוא כל השבת הוא

02:32 זכה לשמוע דברי תורה מהבעל שם טוב. שבע, שבעה מאמרים, שבע דברי תורה שהוא שמע מהבעל שם טוב בעצמו, באותה שבת, שבת יום הולדת של הבעל שם טוב. דברי התורה האלו נמסרו מאדמו"ר הרש"ב לבנו יחידו האדמו"ר הריי"צ, ואמר לו לשמור על זה בסוד עד שיגיע הזמן לגלות את זה. רק אחרי ארבעים וחמש שנים האדמו"ר הריי"צ גילה את הסוד הזה. באותה התוועדות, זה היה בשמיני עצרת שמחת תורה של שנת תרצ"ז, אז האדמו"ר הריי"צ, אחרי הקדמה ארוכה של סיפורים והסברים מסביב לסיפור, הוא גילה את דברי התורה האלו. כפי שאני שמעתי בעצמי גם כן מיהודים שהכרתי שעוד היו באותה התוועדות, זכיתי להכיר יהודים שלמדו עוד בישיבת תומכי תמימים בפולין, שהם בעצמם נכחו בהתוועדות הזאת. סיפרו לי שבאותה התוועדות היו חסידים, גם חב"ד וגם מחסידויות אחרות, הרי פולין הייתה מדינה שוורשה הייתה עיר ואם בישראל של חסידויות שונות, והרבה באו להתוועדות לשמוע דברי קודשו של האדמו"ר הריי"צ. אז סיפר, כשאני שמעתי את זה חמישים שנה אחר כך, עם התרגשות והתפעלות, איך שהוא תיאר, איך כשהאדמו"ר הריי"צ סיפר את הסיפור פשוט העביר אותם לעולם אחר, עד כדי כך, איך שהחסיד הזה תיאר לי, כשהם יצאו מ-- מההתוועדות אחרי, אחרי שהם שמעו, זה היה בסוכה, אה, אז ההתרגשות הייתה כל כך גדולה שאחד אמר לשני: "היינו עכשיו באוויר של גן עדן, כאילו מנותקים לגמרי מהמציאות של העולם". באותה התוועדות הרבי הריי"צ גילה, כמו שאמרנו, לקח כמה התוועדויות. כל פעם הוא גילה עוד תורה, עוד תורה, ובמשך ההתוועדויות של ימי השמחה של שמיני עצרת, שמחת תורה, שבת בראשית, הוא חזר על שבע התורות, שבעת המאמרים שהבעל שם טוב אמר בגן עדן באותה

05:02 שבת ח"י אלול, איך שאדמו"ר הרש"ב שמע אותם והוא חזר עליהם וככה זה הגיע לידינו. אחת מהתורות שעל זה אנחנו נדבר היום, התורה הראשונה, זה היה על פרשת השבוע, פרשת כי תבוא, וכאן אנחנו נראה איך שהתורה הזאת, המאמר חסידות הזה, שהבעל שם טוב גילה בגן עדן וזה הגיע לאדמו"ר הרש"ב וככה זה הגיע לידינו. זה אחד מהתורות שמבטא באופן מהותי, ממצה אם אפשר להגיד, את המהות של תורת החסידות שגילה הבעל שם טוב, ויחד עם זה גם כן מגלה את החידוש הנפלא בתורת חסידות חב"ד שהתגלה על ידי אדמו"ר הזקן. כפי שהרי הזכרנו, ח-ח"י אלול זה יום ההולדת, כמו שהאדמו"ר הריי"צ רגיל היה לומר בשם אביו האדמו"ר הרש"ב, ח"י אלול הוא יום ההולדת של שני המאורות הגדולים, הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן בעל התניא, שני המאורות הגדלי-- הגדולים. כך היה הביטוי על היום הזה. אז בדברי התורה שהבעל שם טוב אמר ביום הזה בגן עדן, בעצם אם אנחנו נתעמק בהם, אנחנו נוכל להבין מה היה החידוש הנפלא של תורת החסידות שהתגלה על ידי הבעל שם טוב, וגם כן אנחנו נוכל להבין את החידוש בתורת החסידות של הבעל שם טוב, מה היה החידוש הנפלא בתורת חסידות חב"ד שהתגלה על ידי אדמו"ר הזקן. אז הבעל שם טוב אמר באותו ליל שבת, הוא אפילו אמר את הפרטים. התורה הראשונה נאמרה בליל שבת בזמן קבלת שבת. הוא דיבר על הפסוק הראשון בפרשת השבוע: "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך, וירשתה וישבת בה". פרשת השבוע מתחילה עם הפסוק הזה. הבשורה הטובה שמשה רבנו מבשר את עם ישראל שהם הולכים להיכנס לארץ. "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה'

07:15 אלוקיך נותן לך". ואז הוא אומר, "וירשת וישבת בה". והתורה ממשיכה את מצוות הביכורים: "ולקחת מראשית פרי האדמה, ושמת בטנא, והלכת למקום אשר יבחר ה'". אמר מורנו הבעל שם טוב, המילה ארץ, ארץ זה ארץ ישראל. אבל המדרש אומר גם כן שהמילה ארץ, שורש המילה ארץ, זה גם מלשון רצון. למה נקרא שמה ארץ? שרצתה לעשות רצון קונה. מלשון רצון וגם מלשון רץ, מרוצה, לרוץ, ריצה. אמר הבעל שם טוב, כל יהודי הוא בבחינת ארץ. "והיה כי תבוא אל הארץ" זה אומר שכל יהודי בנשמה שלו יש לו את הארץ, הארץ הטובה, יש לו את הרצון. הרצון שיש ליהודי שהוא רוצה לרוץ, להתחבר ולהתקשר עם הקדוש ברוך הוא. והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך. זה אנחנו קיבלנו במתנה. הקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד ואחד את הארץ, את הרצון הזה, את המרוצה הזאת, את הרצון להתחבר לקדוש ברוך הוא. אבל כי תבוא אל הארץ, כשהארץ הזאת, הרצון הזה נדלק אצלנו, זה מאיר אצלנו. נכנסים אל הארץ הזאת. זאת אומרת, כשיהודי מתעורר, מתעורר אצלו, אה, מתעורר אצלו הרצון, מתעורר אצלו המרוצה, מתעורר אצלו החשק להתחבר לקדוש ברוך הוא. את ההתעוררות הזאת, את הרצון הזה קיבלנו במתנה. אבל יש לנו תפקיד שאנחנו צריכים לעשות. מה התפקיד שלנו? יש את ה"וירשת", הירושה, כי כל יהודי בעצם קיבל בירושה מאברהם אבינו, מאבות הקדושים קיבלנו את האהבה, את הרצון, את החיבור עם הקדוש ברוך הוא, אבל "וישבת בה" — צריך להביא את זה בהתיישבות. כלומר, שזה לא יישאר רק בחינת רצון, מרוצה, אלא רצון, המרוצה הזאת צריכים להביא את זה לתוך ההתיישבות. התיישבות פירושו שצריך להחדיר את זה באופן פנימי, שזה יאיר

09:45 ויורגש בכל אחד ואחד מכוחות הנפש. וישבת בה, להושיב את הרצון, ליישב את זה. כלומר, הרבה פעמים קורה שיש לנו רצון, יש לנו מרוצה, יש לנו התעוררות. התעוררות זה דבר שקורה ליהודי מפעם לפעם, אבל ההתעוררות הזאת זה מתנה שקיבלנו מלמעלה. התפקיד של יהודי זה ליישב, לקחת את ההתעוררות הזאת ולהחדיר את זה, להיות, לעשות לזה כלים. וזה ההמשך של הפסוק. "ולקחת מראשית פרי האדמה ושמת בטנא". לשים כלים להתעוררות הזאת. מה הם הכלים? הכלים הם כמו שהפסוק ממשיך: "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו". יהודי צריך לדעת, אומר הבעל שם טוב, שכשיהודי הולך למקום, איזה מקום שזה יהיה, הוא לא הולך לבד. מוליכים אותו מלמעלה אל המקום אשר יבחר ה'. הקדוש ברוך הוא מוליך כל נשמה למקום שהוא צריך ללכת. מה התפקיד שלו במקום הזה? לשכן שמו שם. זה כל המשך של הפסוק. התפקיד שלנו זה לפרסם את הקדוש ברוך הוא, לשכן, להחדיר, לגלות את הקדוש ברוך הוא במקום הזה, לשכן שמו שם. זה היה דברי התורה של הבעל שם טוב בהתחלת ליל שבת של ח"י אלול באותה שנה, ואחר כך אחרי קבלת שבת בגן עדן, הוא חזר עוד הפעם על התורה הזאת והוא הוסיף. כך סיפר אדמו"ר הריי"צ מה שהוא שמע מאביו, שהוא שמע מהבעל שם טוב עצמו, שהוא חזר על דברי התורה הזאת עוד הפעם, ואז הוא הוסיף: ואיך יהודי משכן? איך יהודי עושה לפרסם ולשכן את שמו של הקדוש ברוך הוא בכל מקום שהוא מגיע? על ידי ברכה ועל ידי פסוק של תורה ותהילים. זאת אומרת, כשאתה נמצא במקום מסוים אתה אומר שם פסוק של תורה, פסוק של תהילים, אתה אומר ברכה, אז בזה

11:58 אתה מחדיר, מפרסם ומשכן את שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם. כשאדמו"ר הרש"ב סיפר לבנו את התורה הזאת, הוא אומר: תשמע מה מדברים בגן עדן. הגן עדן, המקום הנפלא של הגן עדן, במה הדבר הכי נפלא שמשבחים בגן עדן? זה פסוק של תהילים, ברכה, מילה טובה שיהודי אומר במקום, זה הדבר הכי חשוב והכי נעלה בגן עדן. כי גם הוא סיפר לו שבזמן ה-- כשבעל שם טוב דיבר את דברי התורה האלו היו שמה בהקהל, כך הוא אמר, אה, התאספות של הרבה יהודים, אנשים, נשים וטף מתלמידי הבעל שם טוב ותלמידי תלמידיו ולדורותם. סיפור נפלא ועצום. בשנת תשמ"ז, שבת ח"י אלול, גם כן חל ח"י אלול בשבת, הרבי חזר בהתוועדות על הסיפור הזה, והרבי דיבר בהתלהבות גדולה מאוד על התוכן של הסיפור. הסיפור כשלעצמו סיפור נפלא ביותר. זה לא דבר רגיל בכל יום שאנחנו שומעים דברי תורה שמגיעים ישר מן הגן עדן. הסיפור הוא סיפור מעורר התפעלות והשתאות מצד עצמו. סיפור ניסי בהחלט, אה, שיהודי שחי פה בעולם הזה הגשמי זוכה להתגלות אלוקית, להתגלות של הבעל שם טוב שמגלה לו דברי תורה, והוא יכול לספר גם כמה הוא שמע ולחזור עליהם, וזה הגיע אלינו. זה דבר נפלא ביותר. והדבר הזה שאדמו"ר הרש"ב זכה לשמוע את דברי התורה האלו ישר מהבעל שם טוב, הרבי באותה התוועדות דיבר על זה באופן נפלא ביותר, שזה אנחנו צריכים להתבונן ולהתעמק מה בדיוק המסר של הדברים האלה. אז כשאנחנו מתחילים להתבונן פה אנחנו נראה כמה וכמה נקודות, ואנחנו ניקח את ה-- את פרטי דברי התורה, אנחנו נלמד פה כמה וכמה נקודות ונקודות חשובות ביותר שמסביר לנו את המהות של תורת הבעל שם טוב, ובזה

14:22 עצמו כפי שדיברנו, ח"י אלול זה גם הבעל שם טוב וגם אדמו"ר הזקן. שניהם נולדו באותו יום בהפרש של ארבעים ושבע שנים. ביום שהבעל שם טוב היה יום הולדתו ארבעים ושבע שנים, אז נולד אדמו"ר הזקן. הבעל שם טוב נולד בח"י אלול בשנת תנ"ח, נחת, כמו שאדמו"ר הריי"צ מדבר על זה בשיחות, שנת נחת, כי כל המהות של הבעל שם טוב היה לגלות את הנחת האמיתי, הנחת רוח שיש לקדוש ברוך הוא מכל יהודי, מכל מצווה שיהודי עושה וכולי. וארבעים ושבע שנים אחר כך, בשנת תק"ה, כמו שאדמו"ר הריי"צ היה אומר, שנת קהת, שזה גם כן קהת, זה נושא ארון התורה, הלוחות, היה שנה שבה אדמו"ר הזקן נולד. שניהם נולדו באותו יום, ביום ח"י אלול. מה בדיוק גילה הבעל שם טוב בתורת החסידות? ומה בדיוק גילה אדמו"ר הזקן? חידש אדמו"ר הזקן בתורת החסידות חב"ד. בעצם תורת החסידות חב"ד זה ענף בתורת הבעל שם טוב. אבל מה בדיוק כל אחד הוסיף? מה כל אחד גילה? וזה בעצם נמצא אם אנחנו נתעמק בדברי התורה האלו שדיברנו על הפסוק של פרשת השבוע, נוכל לקבל איזשהו מושג וטעימה במה בדיוק הבעל שם טוב גילה ומה אדמו"ר הזקן. אנחנו יודעים שהבעל שם טוב עורר את האמונה אצל עם ישראל. מה זאת אומרת?

16:15 עם ישראל לא צריך שיכפו עליהם את האמונה. האמונה היא כבר נטועה בנפש של כל יהודי. עם ישראל נקראים מאמינים בני מאמינים. זה המציאות שלנו. אנחנו עם של אמונה. כשמשה רבנו פגש את עם ישראל עוד במצרים, "ויאמן העם". העם היהודי הוא עם מאמין בטבע, בנפש. את האמונה קיבלנו בירושה, כמו שאדמו"ר הזקן מאריך בתניא ומסביר לנו, האמונה זה דבר שכל יהודי יש לו את זה מאברהם אבינו באופן טבעי. אבל במשך הזמן האמונה יכולה לפעמים להיות במצב של תרדמה, של שינה, כמו ששלמה המלך אומר בשיר השירים, "אני ישנה ולבי ער". בזמנים שונים, במיוחד בזמן הגלות, החושך יכסה ארץ וערפל לאומים. פרשת השבוע, ההפטרה שאנחנו קוראים בפרשת כי תבוא: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח, כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועלייך יזרח ה'". יש זמנים. מה זאת אומרת יש זמנים? אנחנו נמצאים בעיצומם של הזמנים האלה, של חושך יכסה ארץ, וככה היה בזמנו, בתקופה של הבעל שם טוב לפני יותר משלוש מאות שנה. באותן תקופות עם ישראל היה בשפל רוחני. הגלות הארוכה, הצרות, הייסורים, הסבל, הפוגרומים, וזה גרם בעם היהודי מצב של, כפי שקראו לזה, התעלפות. סוג של חלישות באמונה. הבעל שם טוב נקרא בשם ישראל, זה היה השם שלו. ישראל, ישראליק. שם ישראל זה לא היה שם נפוץ. אם אנחנו מסתכלים בהיסטוריה, שם ישראל זה לא היה שם נפוץ. היו יחידים, אנחנו יכולים למצוא מגדולי ישראל יחידים ממש בשם הזה. הבעל שם טוב נקרא בשם ישראל, אחד ההסברים לזה זה כשבן אדם מתעלף קוראים לו בשם שלו כדי לעורר אותו. בן אדם נמצא בהתעלפות, הכוחות שלו נמצאים בהתעלפות. על ידי קריאת

18:39 השם, יש לזה כוח שזה מעורר את האדם מהתעלפות. עם ישראל היה בסוג של התעלפות. רבי ישראל הבעל שם טוב, הבעל שם טוב הקדוש, הנשמה הגדולה שלו ירדה לעולם לעורר אצל עם ישראל את האמונה שהייתה בהתעלפות. ובאמת זה מה שהבעל שם טוב עשה. נסע מעיירה לעיירה, מכפר לכפר. המון סיפורים נפלאים שמספרים על הבעל שם טוב עוד בתקופה שהוא היה צדיק נסתר, לפני שהוא התפרסם בתור הבעל שם טוב הקדוש, וגם אחרי זה הוא היה מרבה לנסוע מהעיירות לכפרים ולפעמים הוא היה נוסע, כמו שמסופר, אפילו רק כדי לשאול יהודים: מה שלומכם? כדי לשמוע את התשובה, את המענה: ברוך השם, ברוך השם על הפרנסה, ברוך השם על האוכל. לעורר אצל יהודי את הקשר עם הקדוש ברוך הוא, וזה בעצם מה שהבעל שם טוב אומר, "והיה כי תבוא אל הארץ". הבעל שם טוב גילה את הארץ הטובה, את הרצון, את המרוצה, את החשק, את התשוקה, את הצימאון שיש ליהודי עם הקדוש ברוך הוא. "אשר ה' אלוקיך נותן לך", זה מתנה. צריכים לגלות אותה, אבל המתנה זה דבר שקיבלנו במתנה. הבעל שם טוב גילה אצל יהודי את המתנה הנפלאה הזאת של האמונה בהקדוש ברוך הוא. הוא עורר אצל יהודים את הקשר. יהודים שהיו במצבים של תכלית השפלות, יהודים שהיו במצבים של עניות, של קושי, של צער, של אכזבות וכל מיני אכזבות שהיה באותה תקופה, כפי שידוע בהיסטוריה של אותם זמנים. הבעל שם טוב עורר בהם עוד פעם את האמונה, את השמחה, את האהבה, את אהבת השם, את אהבת התורה, את אהבת ישראל. כל זה זה הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך בירושה. מה עשה אדמו"ר הזקן? אדמו"ר הזקן לא זכה

20:43 להיות תלמיד ישיר מהבעל שם טוב, וזה היה בכוונה. יש על זה הרבה סיפורים. אנחנו יודעים בהיסטוריה שאדמו"ר הזקן זכה להיות אצל הבעל שם טוב רק פעם אחת בחייו, כשהוא היה בגיל שלוש. אביו, אביו של אדמו"ר הזקן, רבי ברוך, היה צדיק תלמיד של הבעל שם טוב, אבל היה צדיק נסתר, והבעל שם טוב ציווה עליו להסתיר את הקשר שלו עם הבעל שם טוב. זאת אומרת אדמו"ר הזקן לא ידע על הבעל שם טוב באופן ישיר. אבא שלו, למרות שהיה חסיד של הבעל שם טוב, לא גילה לו את זה. זה היה במכוון. המכוון היה שאדמו"ר הזקן היה צריך לבחור בעצמו את הדרך בכוחות עצמו, להגיע להכרה ולחפש את תורת הבעל שם טוב. למרות שהוא היה בגיל חמש עשרה כשהבעל שם טוב נפטר, הוא לא זכה לראות אותו, רק בגיל שלוש פעם אחת. אביו הביא אותו לתספורת אופשערניש, מה שנקרא חלאקה, הביא אותו לבעל שם טוב, והילד אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, שאל: מי זה היהודי הזה? הוא אמר לו: סבא, ומאז אדמו"ר הזקן ידע שזה הסבא. וגם אחר כך, כשנודע לו על הבעל שם טוב, ואז נודע לו גם כן מהסיפור הזה שהוא זכה להיות איתו וקיבל ממנו ברכה. הוא היה זה שגם כן סיפר, איך אומרים, גזר את השערות הראשונות, נתן לו ברכה, וזה היה בעצם, הוא לא ידע מי, הוא ידע שהוא סבא. ואחר כך באמת אדמו"ר הזקן היה נוהג לקרוא לבעל שם טוב סבא בזכות הסיפור הזה. ואז, שנים אחר כך, אחרי שהבעל שם טוב כבר נפטר, הסתלק, היה הממלא מקום רבי דוב בער, הרב המגיד ממזריטש. רק אז אדמו"ר הזקן התחיל

22:54 לחפש איפה הוא יכול להשיג, לקבל יותר עומק בתורה, יותר ידיעת התורה, ואז הוא שמע על המגיד ממזריטש. הוא נסע אליו, הוא הפך להיות לתלמידו החביב. זה הסיפור. אז מה אבל העומק? מה החידוש? מה גילה אדמו"ר הזקן? נמצא בשם חסידות חב"ד: חכמה, בינה, דעת. אדמו"ר הזקן לקח את הנקודות, את היסודות של תורת הבעל שם טוב, את המתנה שהבעל שם טוב גילה, והוא לימד איך אנחנו יכולים לקחת את זה ולהחדיר את זה בכוחות הפנימיים שלנו, בחכמה, בינה ודעת. כמו שאמרנו, הבעל שם טוב עורר את האמונה. מה ההבדל בין אמונה לחכמה, בינה ודעת? אמונה זה כוח נפשי. אמונה זה כוח עמוק, אבל האמונה זה למעלה מהשכל. אני מאמין בקדוש ברוך הוא. האמונה זה כוח עצום, כוח נפלא שיש אצל יהודי, אבל זה כוח שהוא למעלה מהשכל. אני מאמין. אני מאמין שיש אלוקים. אני מאמין שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. אני מאמין שהתורה מן השמיים. אני מאמין בי"ג, שלוש עשרה עיקרי האמונה שהרמב"ם כתב. יהודי הוא מאמין כמו שאמרנו, אבל האמונה, כמו האמונה כמו שאנחנו כולנו יודעים, יכולה להישאר במקום גבוה, מקום מרומם, ואני לא מבין. כלומר אני לא חי, זה לא חודר בי, זה לא נהיה חלק ממני. אדמו"ר הזקן עם תורת החב"ד, מתחיל מספר התניא ואחר כך במאמרים הנפלאים שלו בספרי תורה אור, ליקוטי תורה ועוד הרבה ספרים מתורת אדמו"ר הזקן, ואחר כך ממלאי מקומו רבותינו נשיאינו, נשיאי חב"ד, גילה את העניין של החכמה, בינה ודעת, וזה מה שנקרא ״וישבת בה״. ליישב את האמונה, שהאמונה תהיה משהו שאדם יכול להתחבר אליה, להבין אותה, להשיג אותה, להתאחד איתה. זה נשאר אמונה. מצד אחד זה דברים עמוקים ונפלאים,

25:14 ומצד שני היהודי יכול להחדיר את האמונה הזאת באופן שהשכל שלו. מי שלומד טעימה מתורת חסידות חב"ד רואה שעל ידי משלים, הסברים, הוכחות וכל ההסברים הנפלאים של אדמו"ר הזקן בספרים שלו יכולים להתקבל, להתחבר, להתקרב לאמונה הזאת באופן שהאמונה הזאת היא חודרת בפנימיות של האדם, שכל כוחות הנפש, השכל, הרגשות הופכים להיות לחלק מכל האמונה הזאת. באותה תקופה שאדמו"ר הריי"צ סיפר את הסיפור הזה שדיברנו עליו עכשיו, על הגילוי הנפלא הזה של הבעל שם טוב בגן עדן, שהוא אמר את התורה הזאת, כמו שאמרנו בתורה הזאת נמצא כל העומק של תורת הבעל שם טוב עם החידוש הנפלא של אדמו"ר הזקן. אז הוא אמר גם כן הסבר מעניין שמתקשר עם כל מה שדיברנו בשם השל"ה הקדוש, שדרך אגב, כשאדמו"ר הריי"צ סיפר על ח"י אלול ש... זאת אומרת שהבעל שם טוב נולד בשנת תנ"ח, אז הוא סיפר שבאותה שנה נדפס הספר של השל"ה הקדוש באותיות גדולות וברורות באמסטרדם, שזה אחד מהספרים היסודיים בתורת החסידות גם כן. אז הוא מספר שהשל"ה הקדוש כותב על הפסוק ״זה א-לי ואנוהו, אלוקי אבי וארממנהו״. מה זה הפסוק אומר? לכאורה זה כפל הלשון: ״זה א-לי ואנוהו, אלוקי אבי וארממנהו״. אומר על זה הפשט, יש פה פירוש עמוק, וכשלומדים את זה בפשטות הפסוק אומר ״זה א-לי ואנוהו״, זה הא-ל שלי, ואנוהו, משבח אותו; ״אלוקי אבי וארממנהו״ זה כפל מילים. לא, אבל יש פה עומק, עומק בפנים, עומק. אומר ״ואנוהו״ זה מלשון ״אני והוא״. אומר השל"ה הקדוש: יש ״זה א-לי״ ויש ״אלוקי אבי״. יש יהודי שהקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא זה קשר של אמונה. ״אלוקי אבי״, אבא שלי היה יהודי, אבא שלי מאמין ואני ירשתי ממנו את

27:42 האמונה, ״אלוקי אבי״. יש אבל בחינה של ״זה א-לי״, זה שלי. זה לא רק בגלל אבא שלי. אני גם כן התחברתי לזה, כי התבוננתי, למדתי, התעמקתי, השתמשתי עם כוח החכמה והבינה והדעת כדי שזה יהיה חלק ממני, וזה אומר הפסוק ״זה א-לי״. אם זה משהו שאני התעמקתי בזה ועבדתי על זה, ״ואנוהו״, אני והוא מיוחדים כאחד. יש פה חיבור של אני והוא. היהודי מחובר לקדוש ברוך הוא ממקום פנימי. ״אלוקי אבי״, רק בגלל שאבא שלי מאמין, לכן אז זה ״וארממנהו״. זה מרומם, זה נפלא, זה נשגב, אבל זה יכול להישאר למעלה וזה לא יחדור בחיי היומיום שלנו. וזה בעצם הנקודה של הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן. הבעל שם טוב גילה את הארץ הטובה, את הרצון, את התשוקה, את הצימאון, את הקשר, ואדמו"ר הזקן הסביר איך עושים ״וישבת בה״, שזה יחדור בפנימיות. וזה גם כן ההמשך של התורה שהוא אמר, שכשיהודי הולך למקום הוא לא הולך לבד. גם זה מיסודות תורת הבעל שם טוב. הבעל שם טוב גילה את הנושא של השגחה פרטית. הבעל שם טוב גילה והסביר את הנקודה שהקדוש ברוך הוא משגיח בהשגחה פרטית על כל פרט ופרט בחיים של כל אחד ואחד, אפילו הדומם והצומח והחי, כל שכן סוג המדבר. אז כשיהודי הולך למקום הוא יודע שהוא לא הולך לבד, הוא הולך בשביל מטרה. המטרה היא המטרה האלוקית להביא את הקדוש ברוך הוא במקום הזה. וגם פה הנקודה היא, יכול להיות בשני אופנים. יש את היהודי שהולך למקום. עצם זה שיהודי נמצא במקום זה כבר מטרה. כמו שהבעל שם טוב אמר שעם ישראל התפזר בכל קצוות תבל ובכל המקומות, ויהודי הולך לפעמים למקום. עצם זה שיהודי נמצא

29:40 במקום זה עצמו מטהר את המקום, מביא אלוקות למקום. אבל הבעל שם טוב אומר: מגיע האדמו"ר הזקן, וזה הנקודה של לעשות, לפרסם. לא מספיק שאתה נמצא שמה, אלא כשאתה נמצא שמה תביא את הקדוש ברוך הוא, לפרסם שמו שם. לעשות טובה לעוד יהודי, להגיד פסוק, להגיד ברכה, לפרסם את שמו של הקדוש ברוך הוא במקום הזה. וזה בעצם הנקודה של היום הגדול הזה, יום ח"י אלול. ח"י זה לא מילה, זה לא במקרה. ח"י אלול. היום הזה זה היום שמביא את החיים, חיות, לתוך אלול. הרי מה זה אלול? אלול כידוע ראשי תיבות אני לדודי ודודי לי. הקשר של האני עם דודי, עם הקדוש ברוך הוא, הקשר של דודי עם לי. יהודי מתחבר עם הקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא מתחבר עם יהודי מתוך אהבה. אבל לחיות את האני לדודי, לחיות את זה. אז יש את הלחיות שהבעל שם טוב גילה, הרצון, המרוצה, התשוקה, הצימאון. זה הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, זה החיים. ולחיות את זה באופן שזה חודר בכל חלק מאיתנו, במוח, בלב, ברמ"ח איברים ושס"ה גידים, שזה ההתגלות של תורת החסידות חב"ד. הבעל שם טוב שמו היה ישראל, כמו שאמרנו קודם, הוא גילה את האמונה, את השם. שם ישראל זה השם של עם ישראל. זה כוח האמונה שיש לנו. האדמו"ר הזקן שמו שניאור. שניאור, כמו שהבעל שם טוב אמר, למה נקרא שמו שניאור? אור הנגלה, אור החסידות, אור התורה שהבעל-- שהאדמו"ר הזקן עם הס-- ספרים שהוא כתב, גם השולחן ערוך בענייני הלכה וגם ספר התניא וכל שאר ספרי החסידות. שניאור, אור הנגלה ואור הפנימיות, אור החסידות. הוא נתן לנו את היכולת שיהודי יוכל לדעת איך לעבוד

31:46 את השם, איך להיות יהודי באופן שהאור, האמונה, יחדור בכל חלק, בכל פרט ממנו. אנחנו רואים בלימוד התניא, אפשר לראות איך שהאדמו"ר הזקן מסביר לכל יהודי את כוח האמונה, את היכולת להביא את האמונה הזאת לתוך המוח, לתוך הלב ועד לתוך המחשבה והדיבור והמעשה, כמו שהאדמו"ר הזקן קורא לזה לבושי הנפש, שכל האדם נהיה חדור עם האמונה וזה חודר בו בחיי היום־יום, שהוא יהיה יהודי, שהמחשבה והדיבור והמעשה שלו יהיו כפי רצון העליון. אז ביום ח"י אלול, עכשיו ביום הזה מתחילים גם כן שתיים עשרה ימי הכנה לראש השנה, יום לחודש, יום לחודש. מח"י אלול מתחיל אצל כל יהודי הימים של להתכונן ליום הגדול של ראש השנה, להכתיר את הקדוש ברוך הוא למלך. מלך על, על עצמי, מלך על עם ישראל, מלך על העולם. שנזכה באמת להתחבר באופן חי לתורה, להוראות, ללימוד שהבעל שם טוב מלמד אותנו, לדרך החיים של הבעל שם טוב והאדמו"ר הזקן. להיות יהודים עם חיות, יהודים שחיים את היהדות באופן פנימי, ושהקדוש ברוך הוא יברך את כל אחד ואחד מאיתנו לכתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות, עם שנת גאולה וישועה לפרט ולכלל.