הכוח הרוחני של השופר | הכח המיוחד של ראש השנה תשפ"ה לאור החסידות

00:00 אנשים שואלים: עם מה אנחנו נכנסים לשנה החדשה? שנה שעברה עלינו הייתה קשה במיוחד לכל אחד ואחד, והרגשנו את זה על הבשר שלנו. אנחנו עדיין מרגישים את זה על הבשר שלנו. הימים ההם היו ימים מלאי מתח, חרדה. ימים קשים עוברים על עם ישראל. מלחמה ארוכה, קשה, גובה נפשות. הרבה דם של אחינו בני ישראל נשפך, ואנחנו אומרים לעצמנו: עם מה אנחנו נכנסים לשנה החדשה? עם איזה כוח? איזה מילים של תקווה, מילים של ביטחון. אנחנו כולנו מצפים, מחכים ומייחלים לתשועת השם. כל אחד ואחד מאחל לעצמו ומאחל לחברים שלו: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה, שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה באמת שנה טובה, שנה מבורכת. ואכן אנחנו כולנו בטוחים שבעזרת השם כך יהיה באמת, שעוד בסיום השנה נזכה לשמוע את בשורת הגאולה. בסיום השנה אנחנו נזכה לאור הגאולה האמיתית והשלמה. אנחנו לא רוצים ניסים ונפלאות קטנים. כמו שאמר אדמו"ר הריי"צ בשעתו, אנחנו לא רוצים ישועות ונחמות. אנחנו רוצים ישועה אחת, אבל מושלמת ואמיתית, ובעזרת השם כך יהיה. אבל מאיפה אנחנו שואבים את הכוח? מאיפה אנחנו שואבים את החיזוק להתרומם, להתעלות, להיכנס לשנה החדשה ולראש השנה מתוך רוממות הרוח, מתוך ביטחון גמור בהקדוש ברוך הוא, שבוודאי השנה הבאה עלינו לטובה תהיה באמת שנה מבורכת, שנה שמחה, ועוד בהתחלת השנה. אז אנחנו שואבים את הכוחות שלנו מדברי התורה. יהודי פותח ספר, מסתכל, ומשם הוא לוקח כוח, כמו שכתוב במדרש על הפסוק "בחוקותי תלכו". אומר המדרש שהמשל למטרוניתא, משל למלכה שבעלה הלך למדינת הים, נסע, השאיר אותה לבד, והיו לה ימים קשים במיוחד, ימים שהרגישה בדידות, קושי, ניסיונות וכו'. אבל היה לה ספר, שטר שבעלה כתב לה, השאיר לה מכתב, וכל

02:55 פעם שהייתה מרגישה קושי פתחה את הספר, פתחה את המכתב, והייתה קוראת מתוך המכתב מילים של עידוד, נחמה ותקווה, וזה היה נותן לה את הכוח. עם ישראל, אומר המדרש, קורא בתורה פסוקים של נחמה, פסוקים של תקווה, פסוקים של גאולה. הוא יודע שהנה הנה זה כבר הולך להגיע. ודווקא כמו שאנחנו אומרים בראש השנה, "מן המצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה". שאנחנו מן המצר, דווקא מתוך המצר צועקים להקדוש ברוך הוא. אז אנחנו בטוחים שכך באמת יהיה. ישנו מאמר חז"ל המפורסם, גמרא במסכת ראש השנה אומרת: שנה שהיא רשה בתחילתה מתעשרת בסופה. זה אומר, זה ראשית השנה. כתוב בפרשת עקב: "ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה, מראשית השנה ועד אחרית שנה". ראשית כתוב בלי א'. ראשית היה צריך להיות כתוב עם א'. כתוב בלי א'. אז מסבירה הגמרא: ראשית מלשון רש, לשון עניות. שנה שהיא רשה בתחילתה, רשה עם ה'. שעם ישראל מרגישים את עצמם דלים ורשים, ומתפללים ותחנונים לפני הקדוש ברוך הוא. אז מובטחים לנו שמתעשרת בסופה, שתהיה שנה של עשירות. אז דבר ראשון, מכיוון שאנחנו נמצאים בסוף השנה, אז זה הזמן המתאים לבקש מהקדוש ברוך הוא שבאמת תתקיים הבקשה הזאת. סבלנו כבר השנה הזאת הרבה מהדלות, מהרשות הזאת. עכשיו הגיע הזמן שנזכה לראות עוד כבר בימים האחרונים של השנה את המתעשרת בסופה, את העשירות, את ההרחבה, את ברכת השם, את הניצחון הגדול ואת הניסים הגדולים שכולנו מצפים אליהם. אז היום השיעור שלנו, אנחנו נדבר בקשר לראש השנה דברים שייתנו לנו חיזוק. מילים מתורת הבעל שם טוב, מתורת החסידות. חלק מהדברים שאני אדבר היום זה גם דברים שזכיתי בעצמי לשמוע בשעתו בהתוועדויות קודש שזכיתי להיות בראש השנה אצל

05:19 הרבי בהזדמנויות שונות. מילים שייתנו לנו כוח דווקא בתקופה, בימים האלה. גם כן, מה הם הדברים שעלינו לעשות לפי ה... לפי מה ששמענו? לפי מה שמוסבר בספרי החסידות? מהו הדבר? מהו הכלי? מהו הכוח שיש לנו שעם זה אנחנו באמת נזכה? שהראש השנה הזה באמת יהיה הראש השנה והתחלת השנה, ושיתקיים, ושבאמת תהיה שנה של גאולה. שנה של ישועה שכולנו מחכים לה. אחד מהפסוקים שאנחנו אומרים בראש השנה, מהפסוקים הכי חשובים, פסוקי מלכויות, זכרונות, שופרות, שזה אחד מעיקרי התפילה בראש השנה, כמו שהגמרא אומרת במסכת ראש השנה. תפילת מוסף, ישנם עשרה פסוקים של מלכויות, עשרה פסוקים של זכרונות, עשרה פסוקים של שופרות. פסוקים מלאים תקווה, ביטחון, שבני ישראל ממליכים את הקדוש ברוך הוא. וכמאמר חז"ל במסכת ראש השנה: אמר הקדוש ברוך הוא, יאמרו לפניי בראש השנה מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפניי לטובה, ובמה? בשופר. הקדוש ברוך הוא מתחנן ומבקש לכל יהודי ויהודי. כך הרבי למד את הגמרא הזאת. אמר הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא אומר ומבקש ומתחנן ואומר לכל יהודי: אמרו לפניי. תגיד, על ידי התפילות שלך והפסוקים שאתה קורא, אז אתה עושה את זה. להמליך את הקדוש ברוך הוא למלך על העולם, שיעלה זכרונכם לפניי לטובה, ובמה? בשופר. אז מתוך כל הפסוקים האלה יש את הפסוק האחרון, אחרון חביב, זה הפסוק "והיה ביום ההוא"... לא ממש האחרון. סליחה, זה מהפסוקים האחרונים כמעט. "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים". פסוק נפלא בישעיהו שמדבר על פסוקי הגאולה, השופר של הגאולה, וזה אנחנו אומרים בפסוקי שופרות שאנחנו קוראים כל שנה ושנה. דבר נפלא ביותר. לכאורה לא מדובר פה על

07:46 השופר של ראש השנה. מדובר על השופר של משיח: "ביום ההוא יתקע בשופר גדול". ודווקא את זה אנחנו קוראים בראש השנה, אומרים את זה, ולא רק זה, מסיימים את כל הברכות, את הברכה של שופרות. עם זה מסיימים את הבקשה ואת התפילה: "יתקע בשופר גדול לחירותנו". זה מה שהיהודי מבקש בראש השנה, שהפסוק הזה, שנזכה לראות את זה בעיני בשר. אז בואו קצת נתבונן בפסוק הזה. מה זה "ביום ההוא יתקע בשופר גדול"? מהו השופר הגדול שאנחנו נשמע? יש שופר סתם, ישנו שופר גדול. כתוב "יתקע". מאוד מעניין. לא כתוב מי יתקע. יש עוד פסוק שאנחנו אומרים במוסף של ראש השנה, אומרים: "וה' אלוקים בשופר יתקע והלך בסערות תימן, ה' צבאות יגן עליהם". כן יגן השם עלינו. פסוקים נפלאים שגם כן מאוד אקטואליים לתקופה שלנו. על השופר שהקדוש ברוך הוא תוקע בסערות תימן, מדינה שאנחנו שומעים עליה בשנה האחרונה, והפסוק מבשר לנו שהקדוש ברוך הוא שומר ומגן עלינו. אבל שמה כן כתוב מיהו התוקע: "ה' אלוקים בשופר יתקע". פה כתוב "יתקע", כאילו כביכול תקיעה שנובעת מעצמה. יתקע בשופר, ולא סתם שופר, שופר גדול. מה זה השופר הגדול הזה? אחרי זה כתוב: "ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים". מה זה מסמל ארץ אשור? מה זה מסמל ארץ מצרים? מיהם האובדים בארץ אשור? מיהם הנידחים בארץ מצרים? למה על ארץ אשור כתוב אובדים עם א', ובארץ מצרים כתוב נידחים? מה ההבדל? ואחרי זה אומר הפסוק הבשורה הגדולה: "והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים". אבל מה מדובר פה? זה היה בזמן מלחמת העולם השנייה, באמצע תוקף המלחמה. האדמו"ר הריי"צ אז כתב מאמר חסידות על הפסוק. מאמר נפלא, מאמר מרגש ברוח התקופה, שהסביר

10:11 את הפסוק הזה בצורה מאוד מאוד מיוחדת. שנים אחר כך, זה היה אחרי מלחמת העולם. סליחה, אחרי מלחמת ששת הימים, בשנת תשכ"ז. בעצם בשנת ראש השנה תשכ"ח. אז היה גם כן מאמר חסידות, כמה מאמרי חסידות במשך החגים של חודש תשרי שאחרי מלחמת העולם, אחרי מלחמת ששת הימים. הרבי חזר ואמר ודיבר על המאמר ההוא והסביר את זה בצורה נפלאה ועמוקה ברוח התקופה, ברוח המלחמה שהייתה אז. אותו דבר היה שנים אחר כך, בתקופת מלחמת המפרץ. גם כן המאמר הזה לכבוד ראש השנה של שנת תשנ"ב, אלף תשע מאות תשעים ואחת. כל מי שזוכר זוכר. זה היה אחרי מלחמת המפרץ. גם אז הייתה התעוררות גדולה במיוחד. אז הרבי גם כן דיבר על הנושא הזה בצורה נפלאה ועמוקה ביותר. שופר גדול, "יתקע בשופר גדול". אומר האדמו"ר הריי"צ: שופר גדול, הכוונה ההתעוררות הגדולה של יהודי. אנחנו יודעים מה זה העניין של תקיעת שופר. אם אנחנו מתבוננים לעומק הדבר, מה קורה בעת תקיעת שופר? ידוע משל הבעל שם טוב עם הבן מלך. הבעל שם טוב מסביר את העומק של תקיעת שופר עם המשל של בן המלך שהיה גדל בבית המלך, והמלך נתן לו את הכל, גם בגשמיות, גם ברוחניות. גדל בארמון המלוכה, ואז המלך שלח אותו למרחקים כדי לגלות את הכישורים, לגלות את הכוחות הצפונים בו. המלך יודע שהבן שלו, יש לו כוחות נפלאים, אבל כל זמן שהוא בבית המלך הוא לא מצליח לגלות אותם, לפתח אותם. שולח אותו למקום רחוק, לא רק מבחינה גאוגרפית, רחוק מבחינה גשמית, אלא גם מרחק רוחני, בין אנשים שפלים, ובן המלך נמצא שמה והוא אמור לעשות את התפקיד שלו, להרים את המקום, להשפיע על אנשי המקום ושם

12:29 לפתח את הכוחות שלו, שהוא לא מתרגש, הוא לא נופל, אלא להפך, הוא עומד חזק. ולא רק שהוא עצמו עומד חזק, אלא עוד יותר, הוא הופך את כל המקום. לדאבוננו לפעמים קורה שבן המלך לא עושה את התפקיד שלו. לא רק שהוא לא זוכר בשביל מה הוא נשלח, להפך, הוא שוכח, מתערב עם האנשים והולך בדרכים שלהם. ואז מגיע השלב, אחרי תקופה ארוכה בן המלך שוכח על המלך, שוכח על בית המלך, שוכח על שפת המלוכה, שוכח על הכל, מתלבש בלבושים המלוכלכים והירודים והשפלים של העם איתם הוא נמצא. ואז מגיע מכתב מבית המלך, שמעורר אצל בן המלך את הזיכרון שאני לא אחד מכל האנשים פה. מי אני? אני בן מלך. מה אני עושה פה? ואז מתעורר אצלו החשק, הצימאון, הגעגועים לרצות לחזור לבית המלך. הוא מחליט ללכת ואפילו כבר לא יודע איפה ללכת, וסוף סוף הוא מגיע. אחרי הליכה ארוכה ומפרכת מגיע לבית המלך. כבר לא רוצים להכניס אותו, לא מכירים אותו. השומרים עומדים בפתח ולא נותנים לו להיכנס. מיהו? לא מכירים את השם. הוא כבר לא יודע את השפה, הוא לא יודע מה לעשות, ואז מגיעה הצעקה, אומר הבעל שם טוב. הבן מלך צועק מקירות לבו, והצעקה הזאת בלי מילים, כי המילים כבר נאבדו לו. אין לו מילים, אבל הצעקה מתוך עומק הלב נשמעת עד לחדר המלך, והמלך כפי שהוא יושב בארמון המלוכה בחדר המלוכה, שומע את הצעקה הזאת ואז הוא אומר: רגע, זה הרי הקול של הבן שלי, הבן היחיד שלי. ואז הוא יורד אליו הוא בעצמו, בלי מלה, בלי שרים, בלי עבדים, בלי משרתים. הוא בעצמו יורד אליו, אל בנו יחידו, לוקח אותו,

14:19 מחבק אותו, מכניס אותו לחדרו, מנקה אותו וכולי וכולי. וזה מה שקורה כל שנה בראש השנה, אומר הבעל שם טוב. הצעקה של יהודי, תקיעת השופר, הקול הפשוט שיוצא על ידי השופר, זה בעצם הקול של בן המלך שחוזר לאביו המלך. הקול הזה שמגיע מעומק הנשמה של יהודי, מזה שאני יהודי, וזה הפירוש קול הפשוט. זה לא מגיע מתוך המקום שאני יהודי ועושה דברים טובים, אלא להפך. זה מגיע מהמקום הכי פנימי והכי טהור, הכי פשוט, מעומק הלב. יהודי אני, והצעקה הזאת שהיהודי צועק לקדוש ברוך הוא דרך השופר: אבינו שבשמיים, אבא, אבא רחם עלינו. אנו עמך ואתה אבינו, אתה מלכנו. זה מה שמעורר את האהבה כמים הפנים לפנים, ומשם מגיע קול השופר וכל הברכות לשנה מבורכת. אז זה בעצם הנקודה של שופר. התעוררות, בלשון החסידות, התעוררות נקודת היהדות. השופר זה ההתעוררות של הנקודה הכי פנימית של היהודי, שהנקודה הפנימית של יהודי זה מה שמעורר למעלה את האהבה של הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל, ומשם מגיעים כל הברכות, הסליחה והמחילה והכפרה והכתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה עם כל הברכות בגשמיות ורוחניות. זה כל שנה. זוהי העבודה של תקיעת שופר. זה בעצם המהות של ראש השנה כל שנה ושנה. מגיע הפסוק ואומר כשיהיה לפני ביאת המשיח, הפסוק "והיה ביום ההוא" מדובר בתקופה שלפני ביאת המשיח. בפסוקים בישעיהו פרק כ"ז לפני זה: "והיה ביום ההוא יחבוט ה' משיבולת הנהר עד נחל מצרים". יהיו ימים של מלחמה, יחבוט הקדוש ברוך הוא, יעשה מלחמה וימחוק את כל השונאים שלנו, "ואתם תלוקטו לאחד אחד". כל בית ישראל, יהיה זמן של קיבוץ גלויות והקדוש ברוך הוא ילקט את כל אחד ואחד מעם ישראל באהבה וחיבה. אז

16:49 השופר הגדול זה הקריאה של חיבה, אומר אדמו"ר הריי"צ במאמר שלו הנפלא. השופר הגדול זה הקריאה של חיבה שאבינו שבשמיים קורא לכל יהודי ויהודי לפנימיות לבבו. זה יהיה הקול הגדול שיעורר אצל כל יהודי ויהודי את פנימיות נשמתו. כמים הפנים לפנים. ולכן לא כתוב מיהו התוקע. אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא יש לו הרבה שמות. לפעמים מדברים על שבע שמות, לפעמים כתוב עשרה שמות, לפעמים כתוב אפילו שבעים שמות. יש הרבה שמות. שמות, אומר המדרש, זה דרגות של צורות שונות של התגלות של הקדוש ברוך הוא. לפי מעשיי אני נקרא. הקדוש ברוך הוא נקרא בשמות שונים לפי הפעולות, לפי המעשים שלו. אבל כשמדברים על הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, הוא למעלה משם, למעלה מתואר. עצמותו ומהותו של הקדוש ברוך הוא, אי אפשר לקרוא לו בשום שם. כמו שכתוב בזוהר שהקדוש ברוך הוא אי אפשר לקרוא לו לא בשם, לא בתואר, לא בקוץ, לא באות. אין לו שום תואר או ציור, שם שאפשר לקרוא לו. וזה הפירוש בפסוק פה. דווקא לא כתוב פה שום שמות, כי ההתגלות הזאת של השופר הגדול, ההתגלות הזאת של ההתעוררות של הנשמה של יהודי לפני ביאת המשיח, יבוא מהמקום הכי עמוק, הכי נפלא, ממהותו ועצמותו כביכול של הקדוש ברוך הוא. ביום ההוא ייתקע, ייתקע, כביכול בעצמו, אין לזה שם. אי אפשר להגיד מיהו התוקע, כי זה מגיע מתוך המקום הכי עמוק, הכי פנימי, הכי מהותי ועצמותי של הקדוש ברוך הוא. המקום שבו אין שום דבר, שום דרגות, שום ספירות. יש שם רק דבר אחד: היהודי והקדוש ברוך הוא. כמו שמוסבר באריכות בספרי החסידות שהנשמה של יהודי מושרשת במקום הכי עמוק, שלמעלה מכל תואר,

19:07 מכל שם. הנשמה של יהודי. המדרש הרי אומר שלפני בריאת העולם במי נמלך הקדוש ברוך הוא? בנשמותיהם של ישראל. כביכול הקדוש ברוך הוא, כדי להחליט לברוא את העולם, שהעולם הכוונה לא רק העולם הגשמי שלנו, כל העולמות העליונים, הספירות העליונות, מלאכים, כל מה שיש וכל השתלשלות העולמות בלשון הקבלה. לפני כל זה נמלך בנשמותיהם של צדיקים. כלומר שנשמותיהם של צדיקים נמצאים לפני הבריאה, לפני העולמות ולפני כל סדר השתלשלות וכל הספירות העליונות. יש רק ישראל ומלכא בלחודוהי, בלשון המדרש, הקדוש ברוך הוא ועם ישראל בלבד. והמקום ההוא, במדרגה הזאת, בבחינה הזאת, נמלך בנשמותיהם של ישראל. שם נמצא היהודי עם הקדוש ברוך הוא, ואיתו הוא מחליט על בריאת העולם, על השפעה ועל הכתרת המלך מחדש. אז כשמגיע ראש השנה אומרים שאז הקדוש ברוך הוא, כמו שאנחנו תוקעים שופר, גם הוא תוקע שופר. יש את ההתעוררות העליונה שמגיעה מבחינת המקום הכי גבוה לעורר אצל יהודי את ההתעוררות התשובה שלו, שהבן מלך ירצה לחזור לאביו המלך כדי שיוכל להיות ההתחברות מחדש והקרבה של האב עם המלך, המלך עם האב מחדש. זוהי העבודה של ראש השנה. כמו שאמרנו, לפני ביאת המשיח זה הולך להיות בגדול, בצורה גדולה ביותר. אז אומר אדמו"ר הריי"צ במאמר, המלחמות שאנחנו רואים בימים האלה, המלחמות שאנחנו רואים בדורות שלנו, בדורות האחרונים, במיוחד המלחמות האלה, ה... דברים האלה שקורים בעולם אצל יהודי, צריך לדעת שזה, חס וחלילה, זה לא במקרה, אלא כאן מדובר על השופר הגדול. הקדוש ברוך הוא מעורר את הלב של כל אחד ואחד מישראל. זה בעצם המטרה, לעורר את הנשמה של יהודים. אנחנו רואים את זה בצורה מוחשית, שדווקא בשנה האחרונה ההתעוררות בכל שכבות עם ישראל, התעוררות התשובה.

21:30 כמה יהודים שהתחילו להניח תפילין, כמה נשי ישראל שהתחילו להדליק נרות שבת. כמה יהודים התעוררו לתורה ולתשובה ולתפילה בצורה מעוררת השתאות. עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע. אומר הבעל שם טוב: עת צרה היא ליעקב, וממנה, מתוך הצרה עצמה, תצמח הישועה. נחזור לפסוק. אז הפסוק אומר לנו: ייתקע בשופר גדול, וזה מה שיביא: ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים. מי הם האובדים ומי הם הנידחים? מה זה אשור ומה זה מצרים? אז תקשיבו טוב, הסבר נפלא. אשור, גלות אשור. מצרים, גלות מצרים. מה ההבדל בין גלות מצרים לגלות אשור? במצרים בני ישראל עבדו עבודת פרך, גלות קשה ומפרכת בעינויי הגוף. אשור הפוך. ארץ אשור היה, כמו שכתוב בתנ"ך ובמדרשים, שמלך אשור סנחריב לקח את עם ישראל, שכנע את עשרת השבטים לקחת אותם לגלות על ידי זה שהוא אמר להם: אני נותן לכם ארץ רחבה, ארץ טובה כארצכם, ארץ נפלאה. זאת אומרת, דווקא מרחב. שתי סוגים של גלות. יש גלות של עוני, צער, ייסורים. יש גלות של עשירות ומרחב, וגם זה גלות. ולפעמים אדרבה, גלות יותר קשה, כי כשיש עניות הבן אדם קשה לו, אבל הוא זוכר את השם. קשה לו לעבוד את השם. מלא פחד, צער ודאגות, אבל הוא לא נאבד לגמרי. להפך, הוא זוכר את הקדוש ברוך הוא, אבל קשה לו. באשור לפעמים אנחנו רואים כשיש מדי הרבה מרחב גשמי, תענוגות, לא חסר כלום. דווקא זה גורם שהבן אדם שוכח את הקדוש ברוך הוא. הוא חושב שכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. אז הוא חושב אני ואפסי עוד. כל העשירות היא שלי ושייכת אליי, והוא מתנתק כביכול חס וחלילה מהקדוש ברוך הוא. אז זה בעצם

23:51 מה שהפסוק אומר: מצרים מלשון מיצר. מיצר זה גלות של עניות וצער. אשור מלשון עונג, זה נושא של מרחב. אשור הוא מאושר, טוב לו, יש לו הכל. בגלות אשור כתוב אובדים: מרוב המרחב, מרוב העונג הוא אובד, הוא נאבד, הוא מאבד את הקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא. בגלות מצרים, עוני, נהיים נידחים, הוא מרגיש נידח, רחוק, קשה לו להתקרב אל השם, הוא מלא צער, מלא ייסורים, מלא חרדה. וזו היא הבשורה הטובה שהפסוק אומר לנו: לא להתרגש ולדעת שכל מה שקורה עכשיו בעולם זה השופר הגדול של הקדוש ברוך הוא. אבינו שבשמיים תוקע בשופר ומעורר את פנימיות הלב של כל יהודי, שיהיה אצל כל אחד ואחד מעם ישראל, גם כשבן אדם נמצא אובדים בארץ אשור, גלות של ניסיון העושר והמרחב, וגם יהודי שנמצא בגלות של עניות, ארץ מצרים, או נידחים. באו האובדים. הקדוש ברוך הוא מלקט כל אחד ואחד מישראל. סוף זמן הגלות, אומר הרמב"ם מילים כדרבנות מיוסד על הגמרא במסכת סנהדרין: הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם ומיד הם נגאלים. לומדים את זה מפסוק בפרשה שקוראים תמיד לפני ראש השנה. ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך ושב וקיבצך מכל העמים, אם יהיה נידחך בקצה השמיים, משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם ייקחך. זאת אומרת, הפסוק אומר: ושבת עד ה' אלוקיך. לפני ביאת המשיח יהיה התעוררות תשובה גדולה ביותר, וזה מה שיעשה שושב ה' אלוקיך את שבותך. או כמו שרש"י מביא את הפסוקים האלה שהזכרנו קודם, מביא את זה רש"י בפרשת השבוע, פרשת ניצבים, ושהקדוש ברוך הוא בעצמו, ואתם תלוקטו לאחד אחד כל בית ישראל. כביכול הקדוש ברוך הוא תופס כל יהודי ביד ולוקח אותו לגאולה. מילים של

26:15 רש"י שלומד עם בן חמש למקרא איך הולך להיראות הקיבוץ גלויות שאנחנו כולנו עדים לימים האלה שאנחנו נמצאים ממש ממש קרוב לרגעים האלה. והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים. כל המטרה של השופר הגדול זה לעורר את היהודים בתשובה, להביא את עם ישראל להתקרב לקדוש ברוך הוא ולהשתחוות בהר ה' בירושלים, ביראה השלמה. זה הפירוש של ירושלים, ההתבטלות המוחלטת, ההתקרבות המוחלטת, ההשתחוויה בהר הקודש בירושלים, או כמו שכתוב בספרים, ירושלים גם כן בגימטריה שופר, שהשופר מעורר את היראה השלמה אצל כל יהודי להתקרב לקדוש ברוך הוא ולעבוד את הקדוש ברוך הוא ביראה אמיתית ושלמה. מהו הכלי לכל זה, אמרנו? שאלנו איך אנחנו עושים כדי שכל זה יקרה בפועל ממש. אז כאן אני רוצה להגיד ולסיים עם תורה של הבעל שם טוב. התורה הזאת נמסרה לנו רבי מפי רבי עד לאדמו"ר הזקן, שהוא סיפר שהוא שמע את זה במזריטש מהאדמו"ר, מהרבי המגיד ממזריטש, שהוא שמע את זה בעצמו מהבעל שם טוב, שהבעל שם טוב אמר: שבת לפני ראש השנה לא מברכים את החודש. הרי זה שבת שלפני ראש חודש, ראש חודש תשרי. כל ראש חודש יש שבת מברכים. מה קורה ששבת לפני ראש השנה לא מברכים את החודש? אז כמובן יש הסברים בספרי הלכה, לערבב את השטן וכולי. אבל אומר הבעל שם טוב, הסיבה האמיתית למה אנחנו לא מברכים את השבת שלפני ראש השנה, לא מברכים את החודש, כי השבת הזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו מברך אותו. חודש תשרי זה חודש שהקדוש ברוך הוא בעצמו מברך. ומהי הברכה של הקדוש ברוך הוא? אומר הבעל שם טוב: הברכה היא הפסוקים של פרשת השבוע. אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם. זוהי בעצם הברכה.

28:29 מה פירוש ניצבים? אומר המדרש, מדרש תנחומא, מדרש נפלא ביותר, ממש אקטואלי לימים האלו. אומר המדרש שגם כשיש בעולם התמוטטות, גם כשיש אפילה, גם כשכל העולם עומד מבולבל ולא יודע לאיפה הולכים, אתם ניצבים, עומדים, קיימים, והקדוש ברוך הוא דווקא הייסורים האלה רק מחזקים ומחשלים אתכם. ניצבים, קיימים וזוכים בדין. עם ישראל בטוח, כמו שכתוב גם כן בהלכה. הטור בהלכות ראש השנה מתחיל ואומר, מביא, שיהודים עוד לפני ראש השנה בטוחים והם יודעים שהקדוש ברוך הוא בוודאי יזכה אותנו בדין. אז חוזרים לתורת הבעל שם טוב. זוהי ברכתו של הקדוש ברוך הוא. אתם ניצבים. ניצב פירושו לא סתם עומד. עומד חזק, בתוקף ובגאון. ניצבים, עומדים ובטוחים שנצא זכאים בדין. מה הסיבה לזה? כולכם, כי אנחנו נמצאים ביחד. ה״כולכם״, שעם ישראל מתאחד. אומר המדרש גם כן במדרש תנחומא, שהסוד לזכות לניצבים ועומדים בדין זה בזכות זה שכולכם לאחדים כאחד, שכל עם ישראל מתאחדים, עם אחד בלב אחד כאיש אחד. ההתאחדות של עם ישראל, אהבת ישראל דווקא בימים האלה בסמיכות לראש השנה, ימי ראש השנה, שכל יהודי מרגיש את עצמו שווה ושווה עם עוד יהודי, שגם זה מתבטא בנושא של השופר. קול פשוט, בלי בלבולים, בלי זה, לא צריכים להיות שום תזמורת. הקול הפשוט שנובע מעומק הלב, שבנקודה הזאת כל עם ישראל שווים. כולנו יהודים בני אברהם, יצחק ויעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה. הצעקה של השופר זה ה״כולכם לאחדים כאחד״. זה הכלי לברכתו של הקדוש ברוך הוא, וזהו, אומר הבעל שם טוב, ברכה לחודש השביעי. שביעי, אומר המדרש, גם כן מלשון שבע. שביעי, שביעי חודש ששבע, הוא משביע בברכתו של הקדוש ברוך הוא לכל ימות השנה, ובכוח הברכה הזאת יש

30:56 ליהודי את הכוח לברך את כל אחד עשרה החודשים של שנה הבאה. ולכן לסיומו של דבר אני רוצה לברך את כל אחד ואחד. דבר ראשון, שאנחנו נזכה שבאמת השנה הזאת עד סיום השנה, כמו שאמרנו, מתעשרת בסופה, נזכה לראות את הנסים ונפלאות הגאולה, שנתכונן בלב שלם ובלב שמח ובביטחון גמור שהשנה הבאה תהיה באמת שנה של התגלות המשיח. שנה שנזכה בהתגשמות דברי הנבואה, דברי הפסוקים הנפלאים האלה ואת כל התפילות שמתפללים בראש השנה. שאנחנו אבל מצידנו נכין את עצמנו דווקא בימים האלה לעורר את אהבת ישראל אמיתית, לעורר את האהבה לכל יהודי. להסתכל על כל יהודי בעין טובה. דווקא הדבר הזה, זה הדבר הכי נפלא שבידינו, על ידי אהבת ישראל. כמו שהמדרש אומר שכשיש לך מקל יכולים לשבור אותו, אבל אם לוקחים כמה קנים, שמים אותם ביחד, אי אפשר לשבור אותם. כך אומר המדרש על עם ישראל, כולכם לאחדים כאחד. כשעם ישראל מאוחדים שום דבר לא יכול לשבור אותנו, ואז בוודאי אנחנו ננצח. בוודאי שננצח את המלחמה. שננצח את המלחמה הגדולה של הגלות האיומה, ושבעזרת השם, כמו שאמרנו, תחל שנה וברכותיה, שהשנה באה עלינו לטובה, ראש השנה, שנזכה שהשנה הזאת תהיה שנת אורה, שנת ברכה, שנת גאולה, עם כל האלף בית עד לשנת תורה, תפילה, תהילה, תשובה, שנה מלאה כל טוב, שנה של שפע, שהקדוש ברוך הוא ישביע את כל אחד ואחד מאיתנו עם שובע של ברכות בגשמיות וברוחניות, לברכה הגדולה והאמיתית, ברכה לגאולה שלמה למשיח צדקנו.