המלך בשדה: איך להרגיש את קרבת ה' בחודש אלול?

00:00 יש אנשים, מגיע חודש אלול אז נכנסים למתח. מגיע ראש השנה, יום הדין, והקדוש ברוך הוא דן את כל העולם. מה יהיה? איך תהיה השנה הבאה? צריכים לעשות תשובה. אנחנו צריכים לחשוב על תשובה. אז פתאום נזכרים בכל מיני חטאים, עוונות, ואנחנו יודעים שהיצר יודע להגדיל. וואו. עבירות שעשינו גדולות ביותר, אין דרך לתקן אותן, וכך נכנסים להרבה הרבה לחץ, הרבה מתח, הרגשה מאוד פנימית של כבדות בקשר לחודש הזה. וכאן מגיע הסיפור מאדמו"ר מהר"ש. הסיפור הזה סיפר אדמו"ר הריי"צ, הרבי הקודם. הוא שמע את זה מאביו. זה היה קשור עם החתונה של אבא שלו. אדמו"ר הרש"ב התחתן בערב שבת קודש י"א אלול או מוצאי שבת קודש י"א אלול, לפי גרסה אחרת, אבל זה היה גם כן בקביעות של שבת י"א אלול, ובאותו שבע ברכות, באותם ימים, אז הייתה שמחה מאוד גדולה בליובאוויטש בחצר. האבא של הרבי הרש"ב, אדמו"ר מהר"ש, עשה את חגיגת שבע ברכות, אחד מהם בגינה בחצר של הבית בליובאוויטש. הרבה חסידים הגיעו, חגגו עם הרבה הרבה שמחה, היו ריקודים. השמחה הייתה גדולה ביותר. מה זאת אומרת? החתונה של הבן של הרבי שלעתיד הוא עצמו הפך להיות הרבי החמישי של חב"ד. באותה חגיגה, באותה שמחה, באותה התוועדות, הרבי מהר"ש התייחס לחודש אלול בראי החסידות. הוא דיבר על זה שאנחנו כולנו יודעים: חודש אלול זה גם כן החודש שבו נולד מורנו הבעל שם טוב. הבעל שם טוב הקדוש נולד ביום ח"י אלול. גם אדמו"ר הזקן גם כן נולד באותו יום, ח"י אלול. אנחנו יודעים שהתייחדות החסידות קשורה עם היום ח"י אלול. אמר אז הרבי מהר"ש: חודש אלול זה חודש התשובה, חודש הרחמים וחודש הסליחות. חודש חשבון הנפש.

02:34 עד לזמנו של הבעל שם טוב, כשהיה מגיע חודש אלול היה יורד איזשהו ענן, ענן של עצבות, ענן של מתח, ענן של דיכאון, של הרגשה, של מרירות. אוי, חודש אלול, צריכים לעשות תשובה. מה יהיה איתנו? ואז הבן אדם היה מתחיל לחשוב על כל הדברים הלא טובים שהוא עשה וכמה דרך ארוכה כדי שהשם יכפר ויסלח לו. וההרגשה של מתח בשיאה הייתה בחודש אלול. הבעל שם טוב הוציא את הענן. הבעל שם טוב הביא את הבשורה הפנימית, את הבשורה העמוקה, שהתשובה זה לא התבוננות בחטאים. תשובה זה דרך של שמחה לשוב אל הקדוש ברוך הוא, וזה האיר את חודש אלול. חודש אלול הפך להיות לחודש של אהבה, חודש של התחדשות הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, חודש של אני לדודי ודודי לי. כולנו יודעים שזה אחד מראשי התיבות אולי הכי מפורסמים שיש על אלול. אני לדודי ודודי לי. היהודי מתקרב לקדוש ברוך הוא באהבה. דודי, דוד, דוד מלשון אהבה, ידידות. הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא קשר של אהבה, והקשר של הקדוש ברוך הוא עם היהודי גם כן קשר של אהבה. והאהבה הזאת מתעוררת דווקא בחודש אלול. מה בדיוק העומק של האהבה, של הקשר של אני לדודי ודודי לי? אז היום אנחנו נדבר על נושא שעל פניו יכול להיות שזה מאוד מוכר להרבה מאיתנו. נושא על המשמעות של חודש אלול שאדמו"ר הזקן גילה והסביר, מיוסד על תורתו של הבעל שם טוב האמורה. אדמו"ר הזקן נתן את העומק, את הפנימיות. כידוע שאדמו"ר הזקן אמר על עצמו שהוא בעצם העט של הבעל שם טוב. כביכול הוא הוריד את דברי הבעל שם טוב בכתב, הוא הסביר, הלביש את המילים של הבעל

04:51 שם טוב, שכידוע הבעל שם טוב דיבר בקיצור, בקצרה, ואמר את הדברים שלו בלי הרבה הסבר והרחבה. ואדמו"ר הזקן בתורת חב"ד, חכמה בינה דעת, הסביר את הדברים, פענח אותם ופירט אותם. אז אדמו"ר הזקן במאמרו המפורסם ד"ה אני לדודי ודודי לי מסביר מה באמת העומק של חודש אלול על פי תורת הבעל שם טוב. התוכן של דברי אדמו"ר הזקן הם די מפורסמים. היום אנחנו ננסה להתעמק בדברי אדמו"ר הזקן, להיכנס יותר לפנימיות הדברים שלו, המילים שהוא אומר, וננסה להסביר אותם בצורה יותר רחבה על פי השיחות והמאמרים ששמענו מהרבי בדורנו. שהרבי, ככל נשיא, כל רבי בדור שלו הוריד את הדברים, הסביר את הדברים וקישר את הדברים לשפה של הדור שלנו. אז יש פה נקודה מאוד מאוד יסודית על חודש אלול, שזו הנקודה שאנחנו כולנו מכירים בשם המלך בשדה. חודש אלול המלך הוא בשדה. חודש תשרי המלך הוא בהיכל. ההבנה בעומק הדוגמה והמשל הנפלא הזה שאדמו"ר הזקן גילה לנו, ייתן לנו הבנה יותר עמוקה מה בדיוק מוטל עלינו לעשות בחודש הזה. הרבה אנשים שואלים: מה זאת אומרת המלך בשדה? יפה, מה זה אומר? מה המשמעות של זה? מה המשמעות גם כן המעשית בעבודת השם? איך זה מביא אותי לעבודת השם שונה בחודש אלול? במה זה מתבטא? מה עומק הדברים? אז קודם כול בוא נראה מה אדמו"ר הזקן אומר במאמר שלו. הוא פותח עם הפסוק הנפלא הזה בשיר השירים, אני לדודי ודודי לי, ראשי תיבות אלול. והוא אומר: באלול מתחיל בחינת אני לדודי. כלומר שחודש אלול זה הזמן העיקרי שבו מקיימים את החצי הראשון של הפסוק, אני לדודי. היהודי מתקרב אל הקדוש ברוך הוא. זה הזמן, ובלשון המאמר: ההתעוררות של האדם, ההתעוררות

07:14 של האני להתקרב לדודי, להתקרב לקדוש ברוך הוא מאהבה. ואז העבודה הזאת מכינה אותנו לראש השנה, ליום כיפור, לעשרת ימי תשובה ולסוכות ושמחת תורה, חודש תשרי, שאז אנחנו נראה את ודודי לי. ההתגלות האלוקית מלמעלה שלוקחת אותנו, עוטפת אותנו ומחבקת אותנו עם אהבה. הפסוק גם כן בשיר השירים שהרבי מביא זה הפסוק הנפלא: "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". כביכול הקדוש ברוך הוא עם השמאל, שמאל זה מידת היראה. יד שמאל מבטא-- שמאל דוחה זה מידת היראה, יראת המלך. הקדוש ברוך הוא, בראש השנה ויום כיפור יש התגלות המלכות, הכתרת המלך. המלכות של הקדוש ברוך הוא מתגלה בעולם וזה תחת לראשי. זה נותן לבן אדם להרים את הראש ולגלות את הנשמה שלו ולהתקרב לקדוש ברוך הוא מתוך יראת שמיים. ואחר כך וימינו תחבקני, זה היד ימין, כביכול החסד, אהבה שהקדוש ברוך הוא עוטף אותנו בסוכה. סוכה מסמל את החיבוק, את החיבוק הגדול שהשם נותן לעם ישראל אחרי כל העבודה של ראש השנה ויום הכיפורים, ואז נהיה השמחה הגדולה של הימים הגדולים של חג הסוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה. כל זה, זה תשרי. אבל איך אנחנו מתכוננים לזה? אני לדודי ודודי לי. חודש אלול זה הזמן שיהודי מתקרב אל הקדוש ברוך הוא מאהבה. אבל כאן נשאלת שאלה מאוד פשוטה. רגע, הרי אני לדודי ודודי לי, הארבע מילים האלה זה ראשי תיבות אלול. לא רק אני לדודי, גם ודודי לי נמצא בתוך המילה אלול. אלף, למד, ויו, למד זה אני לדודי ודודי לי. אז מה אנחנו אומרים עכשיו? שבאלול זה רק אני לדודי. אנחנו מחפשים את המלך. אנחנו מחפשים את הקרבה ורק בתשרי אז ודודי לי. זה לא מתאים. המילה אלול אומרת שגם

09:29 באלול קיים את הוודודי לי. לכן מגיע אדמו"ר הזקן ואומר לנו, מביא בשם האר"י ז"ל, אז זה הגילוי הנפלא הזה שבחודש אלול יש התגלות של שלוש עשרה מידות הרחמים. אל תחשוב שבחודש אלול אנחנו מחפשים בחושך. שלא נחשוב שחודש אלול המלך נמצא באיזשהו מקום ברקיע השביעי ואנחנו צריכים לחפש אותו עם נרות. אלא כבר בחודש אלול יש התגלות מיוחדת, קרבה מיוחדת, השפעה מיוחדת שמגיעה מהמקום הכי גבוה, שלוש עשרה מידות הרחמים. שלוש עשרה מידות הרחמים מסמל את הרחמים הגדולים של הקדוש ברוך הוא, שבזה מגיעה סליחה ומחילה על הכל. שלוש עשרה מידות הרחמים על פי הקבלה מגיע מהכתר, מהכתר העליון. זה בקבלה מסמל את המדרגה, הבחינה הכי גבוהה שלמעלה מכל הספירות. שם מושרשים הי"ג מידות הרחמים ומשמה מגיעה סליחה ומחילה. בעצם הי"ג מידות הרחמים מאירים ביום הכיפורים. וכאן הגיע הסוד הגדול שהאר"י ז"ל גילה לנו, שכבר באלול יש כבר גם כן התגלות של י"ג מידות הרחמים. וכאן נשאל-- וזה באמת מתרץ, מסביר לנו למה אומרים אני לדודי ודודי לי, הכל באלול? כי בעצם באלול יש את שני הדברים. יש גם את האני לדודי וגם את הוודודי לי. בחודש אלול יש גם את ההתקרבות של יהודי לקדוש ברוך הוא ובלשון אדמו"ר הזקן אתערותא דלתתא, ההתעוררות של האדם שאנחנו מלמטה מתעוררים להתקרב להשם. אבל גם בחודש אלול יש את השלוש עשרה מידות הרחמים, שזה ההתגלות האלוקית שעוזרת לנו להתקרב אל הקדוש ברוך הוא. אז אני לדודי ודודי לי, הכל זה באלול. אבל כאן מגיע האבל הגדול להסביר מהו ההבדל בין אלול ותשרי. אם הכל כבר נמצא באלול, אז מה יש בתשרי? מה ההבדל בין מידות הרחמים שמאירים באלול

11:42 למידות הרחמים שמאירים בעשרת ימי תשובה, ביום הכיפורים במיוחד? ודאי שיש הבדל גדול. אם יש הבדל הלכתי גדול בכל מיני הנהגות ומעשים, אז ודאי שיש גם כן הבדל בתוכן. מה בדיוק ההבדל בין מידות הרחמים של חודש אלול למידות הרחמים של יום הכיפורים? וכאן מגיע אדמו"ר הזקן עם המשל הנפלא, המשל של מלך בשדה. אז המלך, יש את הכתרת המלך, המלך לפני שמכתירים אותו למלך על העם, יש את ש-שעת ההכתרה. זה הרגע המיוחל והנפלא שבו העם בוחר במלך. כולם מתאספים ביחד, צועקים יחי המלך, מתבטלים ומשתחווים אל המלך. ואז, כמו שמסופר בתנ"ך על מלכי ישראל, הכתרת המלך זה רגע מאוד מאוד חשוב, מאוד מאוד עיקרי ומאוד מאוד היסטורי. לפני אבל שמכתירים את המלך ושמים עליו את הכתר והוא יושב על כיסא מלכותו, אז יש את השלב של ההקדמה, שלב ההכנה, ואז אומר אדמו"ר הזקן את המילים האלה. משל למלך שקודם בואו לעיר, לפני שהוא נכנס לעיר המלוכה, לפני שהוא נכנס להיכל המלוכה, לפני שהוא נכנס לארמון המלוכה, אז יוצאים אנשי העיר לקראתו ומקבלים את פניו בשדה. כל העם, אנשי העיר יוצאים לקראת המלך. לאיפה? לשדה, ושמה מקבלים את פני המלך ומקבלים את פניו בשדה. ואז כשהמלך נמצא בשדה רשאים ויכולים כל מי שרוצה. זאת אומרת ישנו רשות, יש את היכולת, כל מי שרוצה לצאת ולקבל את פניו, כולם יכולים לבוא להקביל את פני המלך כשהוא נמצא בשדה והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. באותו זמן שהמלך נמצא בשדה, המלך נמצא יחד עם כולם בצורה, קרבה הכי גדולה. כל מי שרוצה להתקרב אל המלך, המלך מקבל אותו, לא סתם מקבל אותו, מקבל אותו בסבר

14:09 פנים יפות ומראה לו פנים צוחקות, פנים של צחוק, של חיוך. הוא שמח לפגוש אותו. זה השלב של ההכנה. כשהמלך הוא בשדה, ואז אחר כך הם הולכים אחריו. כל העם הולך אחרי המלך. הוא מגיע לעיר מלכותו, ואז כשהוא נכנס להיכל מלכותו, ואז יש את כתר המלכות, כיסא המלכות, ואז לא כל אחד יכול להיכנס. רק יחידי סגולה מובחרים שבעם, אנשים מיוחדים, יש להם את היכולת להתקרב אל המלך ו-ל-ל-ל-ל-להתקרב, להתקשר אליו. זה כבר דבר מאוד מיוחד. עד כאן דברי אדמו"ר הזקן, וכאן הוא מסיים ואומר אותו דבר כך באלול על דרך משל. חודש אלול זה הזמן שאנחנו בני ישראל מקבלים את פניו של הקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים, בשדה. אז השאלה היא מה המשל הזה אומר לנו? מה העומק של המשל? כלומר, מה ההסבר פה? יש את המלך בהיכלו ואת המלך בשדה. פירוש הדברים, שהמלך כשהוא נמצא בהיכל מלכותו, אז המלך נמצא עם כל הכתר, עם כל הלבושים, עם כל היופי, עם כל הרוממות. אבל לא כל אחד יכול להיכנס. צריכים הכנה מיוחדת. כשהמלך נמצא בשדה, המלך נמצא בצורה יותר פשוטה, יותר עממית. אולי הוא לא יהיה לבוש עם הכתר, אולי הוא לא יהיה עם כל בגדי המלכות וכל גינוני המלכות, אבל דווקא זה נותן את היכולת והאפשרות להיות קרוב אל העם, שהעם ירגיש שהוא קרוב אליו, וכל אחד ואחד באופן יותר קל לגשת אל המלך. חודש אלול זה החודש שבו ההתגלות האלוקית, המלך, הקדוש ברוך הוא. י"ג מידות הרחמים זה כביכול הפנים. יאר ה' פניו אליך. כביכול הקדוש ברוך הוא עושה הארת הפנים. זה בעצם הנושא של מידות הרחמים. הקדוש ברוך הוא אב הרחמים, מלך הרחמים, הוא

16:25 מראה לנו את רחמיו המרובים. הוא מראה לנו קירבה עצומה. והמלך כביכול, הקדוש ברוך הוא, מידות הרחמים נמצאים בשדה. מה זה אומר בשדה? בחיי היומיום. חודש אלול זה לא חודש קדוש, זה לא ימים קדושים, זה לא ימים טובים, חגים. זה לא ימים שבהם אנחנו חוגגים. זה ימי עבודה רגילים. זה תפילות רגילות. אין חידושים מיוחדים. נכון, יש תוקעים בשופר בחודש אלול, יש פרק תהילים שמוסיפים, יש כמה פרקי תהילים שנוהגים על פי הבעל שם טוב, אבל באופן כללי חודש אלול זה חודש רגיל, ימי עבודה, ימי מעשה, אבל בתוך החודש הזה יש התגלות אלוקית מיוחדת. יש קירבת אלוקים מיוחדת. עלינו לדעת שבחודש הזה המלך, הקדוש ברוך הוא, מתקרב אלינו דווקא בלבושי שדה. הוא לא מתקרב אלינו ממקום מרומם, וזה בעצם מתרץ את השאלה מה ההבדל בין מידות הרחמים של אלול למידות הרחמים של יום הכיפורים. באלול י"ג מידות הרחמים נמצאות בלבושי שדה, כביכול לא רואים את ההתגלות. לא-- ולכן אנחנו לא הולכים לבית כנסת כל היום, לא עושים צום, לא עושים משהו מאוד, מאוד מעבר ל-- הימים הם ימים רגילים, אבל יש לך את היכולת, הידיעה הזאת שגילו לנו הצדיקים שבחודש הזה המלך נמצא בקרבה אלינו, מתקרב לכל אחד ואחד מאיתנו. הידיעה הזאת, המושג הזה, מעורר אצל יהודי, אם אנחנו רק נתבונן ונשים לב לדבר הנפלא הזה, מה יש בחודש הזה שהקדוש ברוך הוא כביכול עם מידות הרחמים שלו מתקרב אלינו ומחכה לנו ומוכן לקבל אותנו. לא סתם, ברגע שאנחנו רק רוצים לצאת ולקבל את פניו, הוא כבר מקבל אותנו בסבר פנים יפות. זה מעורר אצל כל אחד ואחד מאיתנו את ההרגשה, את הקירבה, ל-- להקל ליהודי לעשות

18:36 את התשובה שצריכים לעשות בחודש הזה מתוך שמחה. תשובה מתוך אהבה. הידיעה הזאת שאנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא מקבל את כל אחד ואחד בלי תנאים ובסבר פנים יפות ופנים צוחקות, זה מעורר אצל היהודי בלשון הפסוק "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". כביכול, כשהיהודי מרגיש את הקירבה של הקדוש ברוך הוא והאהבה והחיוך של הקדוש ברוך הוא, זה מעורר אצלנו עוד יותר כוח שאנחנו נרצה להתקרב אליו. אז מצד אחד אנחנו מבינים למה זה לא ימי חג. מצד שני אנחנו גם כן מבינים למה אנחנו אומרים "אני לדודי". עיקר העבודה של חודש אלול זה האני שמחפש את דודי. כי כשהמלך נמצא עם כל הכתר שלו ועם כל גינוני המלכות, עם כל בגדי המלכות, אז המלך מעורר אימה ויראה. המלך מעורר שאנחנו נרצה להיות עבדים, עם, אבל כשהמלך נמצא בשדה, דווקא בגלל שהוא לבוש בבגדי שדה, הוא לא מעורר אימה ויראה, הוא לא מעורר כבוד מיוחד, הוא לא מעורר אולי חשק שנרצה ללכת אליו. אין משהו מיוחד, אבל ההתבוננות הזאת, לכן זה אני, היהודי מעורר בתוכו את האני האמיתי שלו, שאני קשור עם המלך, ובעצם כל השנה הייתי קשור עם המלך. אלא מה? חיי היומיום, הדאגות, הטרדות, הבלבולים, הקשיים של חיי היומיום הרחיקו אותי, אבל זה המקום שלי. אני רוצה להיות יחד עם המלך, ולכן זה "אני לדודי". זה עבודת האדם שהוא בכוח עצמו מתקרב אל הקדוש ברוך הוא. אבל יחד עם זה ודאי יש פה את ה"ודודי לי". מידות הרחמים של הקדוש ברוך הוא שמתקרבות אלינו ומקבלים אותנו בסבר פנים יפות ובפנים צוחקות. זה ה"ודודי לי" שיש לנו גם בחודש אלול, אלא העיקר פה זה אני, העבודה

20:36 של יהודי בכוח עצמו. אז במה בעצם מתבטאת העבודה? אז שאלנו: מה עושים בחודש אלול? לצאת ולקבל את פני המלך. אז יש פה שני פרטים עיקריים, שזה עיקר הנקודה. מה אנחנו עושים בחודש אלול? דבר ראשון זה לצאת. לצאת פירושו לצאת מהרגילות שלנו, לצאת, ״לך לך מארצך, ממולדתך, מבית אביך״. היציאה מחיי החולין שלנו, כלומר בתוך חיי היומיום. לא ימים קדושים, דווקא ימים רגילים, אבל להתרומם קצת, לצאת מחיי החומר, להתרומם קצת ולצאת מהרגילויות שלנו, מהתירוצים שלנו, מהדברים שאנחנו כל כך רגילים ביומיום. לצאת מהרגילות שלנו. לך לך מארצך. היציאה הזאת, לצאת. והנקודה השנייה: לקבל את פני המלך. מה זה אומר לקבל את פני המלך? במילים פשוטות זה נקרא קבלת עול מלכות שמיים. לקבל את המלך, להגיע להחלטה פנימית: כן, יש מלך. אני חלק מהעם. אני העבד של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כי אנו עמך ואתה מלכנו, אנו בניך ואתה אבינו. ההכרה, ההחלטה, המודעות שיש פה מלך ואני מקבל על עצמי את העול של המלך, זה לקבל את פני המלך במשל, זה הפירוש. אנחנו אומרים לצאת ולקבל את פני המלך. העבודה של חודש אלול בעיקרון עומדת על הנקודה הזאת, שיהודי צריך לקבל את עול מלכות שמיים מחדש, להחליט עוד הפעם להתקרב למלך. אדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא: תשובה פירושו לשוב, לא להתחרט, לשוב. כמובן החרטה היא חלק מהתשובה, אבל עיקר התשובה זה לשוב אל השם, לקבל עול מלכות שמיים, לרצות שוב להתקשר ולהתחבר לקדוש ברוך הוא על ידי קיום המצוות שלו. מצווה מלשון צוותא, להיות דבר אחד עם המלך. זוהי העבודה של חודש אלול. וכאן מגיע דבר נפלא. אם אנחנו שמים לב פה במילים של אדמו"ר הזקן במשל

23:04 שזה נותן לנו הרבה כוח בעבודה הזאת של חודש אלול. אם אנחנו מסתכלים במילים שאדמו"ר הזקן אמר, שציטטנו קודם, שאז בחודש אלול יוצאים אנשי העיר לקבל את פני המלך. וכאן נשאלת שאלה פשוטה: אנשי העיר? אנשי העיר נמצאים עם המלך כל השנה. המלך הרי יצא לשדה בשביל שאנשי השדה יוכלו לקבל אותו. אם אנחנו נסתכל במשל, בבחינת הנמשל של המשל, אז אנחנו מבינים שמדובר על אנשי העיר. מתכוונים אנשי קודש, אנשים של תורה, אנשים צדיקים, אנשי העיר. אנשי השדה זה האנשים הפשוטים, אנשים שביום־יום רחוקים מפני המלך, שהם לא מרגישים אותו, נמצאים בחיי החולין, חיי החומר, אנשים של שדה, אנשים של מדבר. אז המשל היה אמור להיות שכשהמלך יוצא בשדה אז אנשי השדה הולכים לראות אותו. אנשי המדבר הולכים לראות אותו, אבל אנשי העיר מה זה אומר? למה הוא אומר שאנשי העיר יוצאים לקראת המלך? וכאן מגיע דבר נפלא שהרבי הסביר באחת ההתוועדויות. אדמו"ר הזקן אומר אנשי העיר דווקא להורות, להגיד לנו שכל יהודי ויהודי הוא אנשי העיר. לא משנה איפה אתה נמצא עכשיו ביום־יום שלך, לא משנה אם אתה היום בבחינת שדה, אתה נמצא בבחינת מדבר, אדם נמצא במקום הכי רחוק מבחינה רוחנית מעבודת השם, הבן אדם התרחק לגמרי מהקדושה, מהאור האלוקי, מפני הקודש. מגיעה הבשורה הטובה בחודש אלול ואומרת: כל יהודי ויהודי הוא אנשי העיר, ובמילא כל יהודי ויהודי יש לו את האפשרות להתקרב ולראות את פני המלך ולקבל את פניו. כשאנחנו יודעים שבעצם אנחנו כולנו אנשי העיר, רק שהמציאות הביאה אותנו לשדה ולמדבר. אבל מי אנחנו באמת? אנשי העיר. ישראל, אף על פי שחטא ישראל הוא. כל יהודי הוא בבחינת ישראל, כמו שאדמו"ר הזקן מסביר

25:22 פה במאמר: ישראל זה שם, הקדוש ברוך הוא השר. ישראל בלשון שר א־ל, הקדוש ברוך הוא השר שלי ואני שר בבית המלך. התרחקתי, הנה אני חוזר. ההתקרבות הזאת זהו האני לדודי ודודי לי, ואז אנחנו באמת כולנו נהיה משרי המלך שיכולים להיכנס לתוך היכל המלך, ובראש השנה להכתיר את המלך ולהיות יחד עם המלך בהיכל מלכותו ולהתקשר איתו על כל השנה כולה, שכל אחד ואחד מאיתנו יקבל בוודאי שנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה, כל הברכות בגשמיות ורוחניות, שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה שנה של אורה, של ברכה, של גאולה. כל האותיות של הא׳־ב׳, עד לאות האחרונה, אות ת׳, שנת תורה, תפילה, תשובה, תהילה, שתהיה שנה מלאה אור, שנה מלאה קדושה ויחד עם זה שנה מבורכת בגשמיות וברוחניות, והברכה הכי גדולה שאולי אנחנו מחכים אליה, הברכה של גאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.