הסוד המפתיע של חודש אלול שהרבי מליובאוויטש רצה שכולם ידעו!

00:00 נכנסים לחודש אלול. כל אחד ואחד שואל: מה אנחנו צריכים לעשות? מה בדיוק העבודה? מה זה חודש אלול? ואיך אנחנו יכולים לעשות את הכי טוב בחודש הזה? אני רוצה לשתף אתכם היום עם מסר מיוחד מהרבי מליובאוויטש, שדיבר בשנה הראשונה לנשיאות שלו, כלומר בשנת תשי"א, וזאת השנה הראשונה בה הרבי קיבל את הנשיאות שלו. ובשבת מברכים חודש אלול, הרבי דיבר שיחה מיוחדת וביקש שאת השיחה הזאת, את המסר הזה בקשר לחודש אלול, לפרסם אותו בכל מקום. מסר מאוד מיוחד, מאוד חשוב ומאוד יסודי כדי לדעת מה בדיוק העבודה המיוחדת, התפקיד המיוחד, מה מוטל עלינו בחודש אלול, מה זה אומר לנו, איזה כוחות, איזה דברים מיוחדים אנחנו יכולים לקבל מחודש אלול באופן מיוחד. שיחה נפלאה, מסר נפלא, מאוד מאוד חשוב, שייתן לנו כוח, ייתן לנו תקווה, ייתן לנו ביטחון, ובאמת יעזור לנו להכין את עצמנו, לנצל באמת את החודש הנפלא הזה, החודש האחרון של השנה, חודש הרחמים והסליחות, חודש החשבון, חודש התשובה, לנצל אותו בצורה נכונה ולהכין את עצמנו לקראת השנה הבאה, לקבל את הברכות הנפלאות שהקדוש ברוך הוא מברך ונותן לכל אחד ואחד, והברכות הכי גדולות של שנה טובה מתוקה וכל הברכות בגשמיות ורוחניות. כמו שאמרנו, זה היה שבת פרשת עקב, מברכים החודש אלול. כדרכו בקודש, כל שבת מברכים הרבי היה מתוועד. אותה שבת, שבת מברכים אלול, הרבי ביקש למסור מסר מיוחד ואותו לפרסם בכל האופנים האפשריים. והנקודה שהרבי דיבר זה ככה: אנחנו יודעים שבקשר לחודש אלול ישנם כמה וכמה ראשי תיבות. מובא בספרים, חלקם בספרי הלכה, ספרי קבלה, מובאים ראשי תיבות. מאוד מעניין שגדולי ישראל לא הסתכלו על המילה אלול כמו מילה סתמית, אלא מילה שיש

02:36 לה תוכן. חודש אלול זה חודש עמוק, חודש עם הרבה משקל, חודש האחרון שבשנה וחודש ההכנה לשנה הבאה, אז גם השם של החודש יש לזה משמעות. והרבה ראשי תיבות נוצרו בקשר לחודש הזה, וכל ראשי תיבות מבטא נקודה אחרת, מהות מסוימת, מסר מסוים, תפקיד מיוחד שעליו אנחנו צריכים, בו אנחנו צריכים להשקיע במשך החודש הזה. הרבי כאן עמד על ראשי התיבות של ״אנה לידו ושמתי לך״. אחד מהראשי תיבות שמובא גם בפוסקים, מובא גם בקיצור שולחן ערוך ועוד כמה מגדולי ישראל, שמביאים את הנושא הזה של ראשי התיבות של אלול. זה מובא עוד בספרי קבלה, גם כן בכתבי האר"י ז"ל, והשאלה היא: מה זה אומר לנו? ״אנה לידו ושמתי לך״. הפסוק הזה זה פרשת משפטים, בו מדובר, והתורה מדברת בקשר לאדם שהרג, רחמנא ליצלן, הרג מישהו אחר, אדם אחר בשגגה, בשוגג. אז התורה אומרת שמכיוון שהדבר הזה קרה בשוגג, ״אנה לידו ושמתי לך מקום״. הקדוש ברוך הוא אומר: אני שם לך מקום, עיר מקלט, שהאדם שרצח בשוגג יכול לברוח לשמה, כי יש את הדין שגואל הדם, אחד מקרובי המשפחה של הנרצח, יכול לרדוף אחרי הרוצח, להרוג אותו. אז התורה נותנת לרוצח את האפשרות גם כן להינצל על ידי זה שהוא יברח לערי המקלט ושמה הוא שמור. יש שלוש ערים בארץ ישראל, שלוש ערים בעבר הירדן, כמו שהתורה מספרת בפרטיות בפרשת מסעי, וגם כן חלק מזה יש בדיוק בפרשת השבוע, הפרשה שקוראים תמיד בשבוע הראשון של חודש אלול, פרשת שופטים. מסופר גם כן על ערי מקלט. שם התורה מדברת גם כן על עוד שלוש ערי מקלט, ״כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך״, שבעתיד, כשמשיח יבוא, יהיה

05:03 גם כן ערי מקלט. יש עוד שלוש ערים במקומות החדשים שבני ישראל יכבשו, קיני, קניזי וקדמוני, שלוש אומות שעדיין לא כבשנו אותם, אבל לעתיד לבוא ארץ ישראל הולכת להתרחב לעוד שלוש ערים, לעוד שלושה מקומות, ואז גם כן יהיה עוד שלוש ערי מקלט. זה קוראים בפרשת השבוע. אז מגיע הפסוק ואומר ״אנה לידו ושמתי לך״, ערי מקלט. אז מה המסר? המסר הוא שכמו שיש ערי מקלט שקולטים את הרוצח, אז חודש אלול זה גם כן נכנס בסוג של ערי מקלט. זה גם כן סוג של עיר מקלט. מה זה אומר? אז כל המפרשים שמסבירים את ראשי התיבות הזה אומרים שהכוונה פה ללימוד התורה. כלומר, מכיוון שהגמרא במסכת מכות, הגמרא אומרת שדברי תורה קולטין. כך הגמרא אומרת במסכת מכות, לומדים מפסוק בפרשת ואתחנן. שם כתוב שמשה רבנו הבדיל שלוש ערי מקלט, ובהמשך הפסוקים שם כתוב ״וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל״, כתוב פסוק אחרי הפסוק של ערי מקלט. אז מה לומדים מזה? שהתורה גם כן יש לה כוח לקלוט את האדם. דברי תורה קולטין. אז זה הרמז בקשר לחודש אלול, שאם יהודי בחודש אלול משקיע את הזמן שלו בלימוד התורה, זה גם כן סוג של עיר מקלט, סוג של תיקון לכפרת עוונות וכולי וכולי. וכאן הרבי נכנס לעומק העניין. מה באמת המסר? מה הפירוש של חודש אלול זה עיר מקלט? הסבר נפלא ומאלף שנותן לנו להבין לעומק הדבר מה בדיוק חודש אלול אומר, מה זה הפירוש של זה עיר מקלט ומה זה אומר בחיים שלנו. אז בואו נסתכל קודם כל מה בדיוק היה התפקיד של עיר מקלט בזמן שהיהודים היו גרים בארץ ישראל. אם

07:19 מסתכלים על פניו, נראה בתורה שכל העניין של העיר מקלט זה היה משהו של עונש. סוג של, אם בן אדם הרג בשוגג ובורח לעיר מקלט, יש מישהו שרוצה להתנקם בו, ועל ידי הבריחה הזאת בן אדם מסכן צריך לעזוב את המשפחה שלו ולגור באיזה מקום זר שהוא לא רגיל אליו. אבל בעיר המקלט הזאת הוא לפחות, הוא שמור. זה השמירה שלא יוכלו להתנקם בו. הוא יכול להמשיך לחיות. מה בדיוק אבל העומק בעניין של עיר מקלט? אז כתוב בספרים, בספר החינוך שהוא מסביר את טעמי המצוות, ועוד בכמה וכמה ספרים, וכך משמע גם בגמרא, שהעניין של עיר מקלט זה כפרה. זה סוג של כפרה של החטא. בן אדם שהרג בשוגג, למרות שזה היה בשגגה, הוא לא עשה את זה בזדון, אבל אף על פי כן הוא צריך כפרה. זה דבר שצריך לתקן אותו. זה חטא שטעון כפרה. כל דבר שבן אדם עושה גם בשגגה, אז בעצם גם כן זה מצריך כפרה מסוימת. למה? כי אנחנו יודעים שאם בן אדם באמת לא רוצה לעשות את החטא, אז הוא גם לא בשוגג, הוא גם לא יקרה, זה לא יקרה. הבן אדם יש לו כוח שליטה. דברים שאצל האדם מופרך אצלו לגמרי, הוא לא יעשה את זה. זה כמו שאנחנו לא רואים שאנשים נופלים מהמיטה באמצע הלילה למרות שהוא באמצע השינה. אבל יש איזו שליטה עצמית בטבע האדם שהוא לא ייפול במצב של סכנה, באופן רגיל ככה זה קורה. אפילו בעלי חיים, אנחנו רואים שבעל חי לא יקפוץ לתוך מקום שמזיק, לתוך אש. זה משהו באינסטינקט, משהו טבעי שמרגיש אצלו: דבר כזה אסור, לא, לא עושים. אותו דבר אם האדם הוא בן

09:24 אדם בריא מבחינה רוחנית ונפשית, האור האלוקי של הנשמה מאיר בו, אז הוא לא, לא יקרה אצלו חטא גם בשגגה. זה שקורה חטא בשגגה זה בגלל שיש התגברות הנפש הבהמית, כמו שאדמו"ר הזקן אומר בתניא. זאת אומרת שהחומר, הגשמיות, החומרניות, הנפש הבהמית מאוד חזקה אצלו, ולכן יכול לקרות כזה דבר שאופס, לא שמתי לב, שכחתי או לא שמתי לב, בשוגג נכשלתי. אז ההורג נפש בשגגה צריך כפרה. כפרה זה הזיכוך. כפרה זה תיקון, זה לא עונש. זה לתקן, לזכך, לטהר את הלכלוך, את הפגם, את החיסרון, את הדבר שקרה על ידי החטא. וברגע שאדם מתקן את זה אז הוא יכול לחזור הביתה. זה בעצם המהות של עיר מקלט. בעיר המקלט זה לא היה מקום של סבל. להיפך, כפי שכתוב בגמרא, בעיר המקלט היו מביאים לו אוכל, היה לו מה לאכול, היה לו מקום מנוחה, היה גר שמה בשקט, אף אחד לא הפריע לו. לא רק מבחינה גשמית הייתה מנוחה, גם מבחינה רוחנית. הגמרא אומרת שהיו, אם הוא תלמיד אז אפילו רבו צריך לנסוע ללמד אותו תורה, להיות איתו שם. כלומר, גם מבחינה גשמית, גם מבחינה רוחנית, האדם נמצא שמה בצורה הכי נוחה, הכי שקטה, והוא יכול שמה להמשיך את ה-, את החיים שלו באופן הכי טוב. אלא מה? הוא נמצא במקום שהוא לא רגיל אליו. הוא הולך למקום גלות, וזה אומר ספר החינוך שצער הגלות כצער המיתה. כלומר, כשבן אדם נמצא במקום זר שהוא לא רגיל אליו, זה דבר שהבן אדם לא, זה, זה, זה, זה שובר את האדם. אדם אוהב להיות בחברה, בסביבה, באזור שהוא רגיל אליו. לנסוע למקום שאף אחד לא מכיר אותי זה מצער. זה לא קל.

11:27 אבל הבריחה הזאת, היציאה הזאת, זה מה שעושה את זיכוך הנפש. זה מה שמתקן את החומרניות שנהייתה אצל האדם והחטאים והעוונות, וככה הוא יכול גם לתקן את החטא הזה, ואז כשהוא מתקן את זה, אז הוא יכול אחר כך בעזרת השם לחזור הביתה. זה בעצם הנושא של עיר המקלט. בוא ניקח את כל העניין הזה ונתרגם את זה לעבודת השם הרוחנית. וכאן הגיע הרבי ואמר מה שכתוב בתורת הקבלה, מוסבר באריכות גם בתניא ובתורת החסידות, שבעצם הנושא של רוצח נפש יש בזה גם כן משהו הרבה יותר מעבר לרציחה כפשוטו, אלא מדובר בעצם על כל חטא ועוון. כתוב בקבלה על הפסוק ״שופך דם האדם באדם דמו ישפך״. הפסוק בפרשת נח מדבר על הנושא של שפיכת דמים. כתוב בספרים ש״שופך דם האדם באדם״, הכוונה גם כן מבחינה רוחנית. דם זה חום, דם זה חיות. דם הוא הנפש. כך גם הנפש האלוקית יש לה דם. דם של קדושה, חמימות, התלהבות, חיות, חיוניות של קדושה. כשיהודי עובר עבירה, עושה חטא, אז הוא לוקח כוח, אנרגיה, דם, חיוניות מהנפש האלוקית והוא שופך דם, כביכול רוצח, מוציא חיות מהנפש האלוקית, מהנשמה, ומכניס את זה למקום הטומאה, לנפש הבהמית, ליצר הרע. זה נקרא ״שופך דם האדם באדם״, מהאדם הקדוש, מהנפש הקדושה, להאדם הבליעל, מהאדם של הטומאה, מהסטרא אחרא, מהקליפה, מהנפש הבהמית והיצר הרע. יש פה נושא של רציחה מסוימת, רחמנא ליצלן. כאן צריך תיקון. עכשיו כל חטא זה שוגג. למה כל חטא זה שוגג? כי יהודי לא רוצה ולא יכול להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא. הגמרא במסכת סוטה אומרת: ״אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות״. אדם בריא, כמו שאמרנו קודם, אדם בריא

13:58 לא יקפוץ מהמיטה, לא יקפוץ לתוך האש, לא ייכנס לתוך מקום של נזק, מקום סכנה, ואם זה קורה זה בגלל רוח שטות. אז בעצם אנחנו יכולים להסתכל על כל חטא של יהודי מבחינת שגגה. אבל כמו שאמרנו, גם חטא בשגגה מצריך כפרה. מהי הכפ-- עכשיו יש את גואל הדם. סליחה. גואל הדם זה היצר הרע. הגמרא במסכת בבא בתרא אומרת: הוא היצר הרע, הוא השטן והוא מלאך המוות. זה לא שלוש מלאכים שונים. אחד הוא היצר הרע שבא להפריע לנו לעשות חטאים. אחרי זה יש שטן שנמצא בשמיים ומקטרג עלינו. ואחרי זה יש מלאך המוות שבא לעשות את ה-- את העונש. הוא היצר הרע, הוא השטן והוא המלאך המוות. כלומר, מה זה אומר? מה, מה המשמעות של הגמרא הזאת? זה אומר שאותו יצר הרע, שהוא זה שמשכנע אותנו להיות רוצח אדם בשגגה, לקחת את החיוניות, את הדם, את הרתיחה, את הכוח של הקדושה ולמסור את זה לתוך הטומאה והקליפה והסטרא אחרא. הוא עצמו הופך להיות לשטן המקטרג ואומר: וואו, הבן אדם הזה עשה עשה כאלו דברים, עכשיו צריכים להתנקם בו, והוא הופך להיות לגואל הדם. השטן הוא המלאך המוות. עכשיו הוא רוצה להתנקם באדם על זה שהוא זה שעשה כזה דבר חמור, שהוא הוציא את הדם של הקדושה ושם את זה לתוך הקליפה. מהי העצה? ערי מקלט. כאן מגיע הנושא של חודש אלול. כמו שיש במקום בעולם שטח עיר שנקרא עיר מקלט, יש מקום מסוים שהקדוש ברוך הוא אומר: ״אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה״. הקדוש ברוך הוא קבע בתוך המציאות של ארץ ישראל שטח מיוחד שבו אם אתה בורח לשם אתה שמור, אתה בטוח, אף אחד

16:04 לא יפגע בך, ושם אתה יכול לכפר על העבר ולעשות סדר חיים חדש. כמו שאמרנו, ללמוד לחיות, ועל ידי זה יגיע לך כל הכפרה שאתה צריך. בדיוק אותו דבר יש גם כן בזמן השנה, כמו שזה במקום ככה זה בזמן. בזמני השנה, איזו תקופה בשנה זה בבחינת עיר מקלט לאדם שרוצה לעשות תשובה ולברוח מגואל הדם? זה חודש אלול. זה מה שהאריז"ל אומר, ״אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה״, ״אנה לידו ושמתי לך״ ראשי תיבות אלול. חודש אלול זה חודש המקלט, זה החודש שבו כל יהודי יש לו את האפשרות לברוח מגואל הדם, לברוח מהיצר הרע שהוא השטן והוא המלאך המוות. ברגע שאתה עושה את הבריחה הזאת ואתה נכנס לתוך עיר מקלט, כלומר מה זאת אומרת להיכנס לעיר מקלט? הפירוש הוא, אומר הרבי, זה להיכנס לסדר חיים חדש. חודש אלול בן אדם צריך לקבוע לעצמו סדר יום שונה מכל השנה. זה הפירוש בריחה. בריחה במובן ה-ה-הפרקטי בחיי היומיום בחודש אלול פירושו לברוח מההתנהגות היומיומית שלי במשך השנה, לעשות שינוי בסדר היום. אם במשך כל השנה סדר היום שלי היה שהייתי עסוק בכל מיני דברים ועבודה וביזנס ופעולות ועשייה וכל מיני דברים חשובים ויותר, אבל לא היה לי זמן לשבת וללמוד, לא היה לי זמן להשקיע בכוונת התפילה, לא היה לי זמן לעשות פעולות של אהבת ישראל, פעולות של לקרב לבבות לתורה ולמצוות. הייתי מאוד עסוק עם עצמי ועם החיים שלי. ויגיע חודש אלול, אומרים לבן אדם: תעזוב את הרגילות, תצא מה... מה שכתוב על אברהם אבינו שהקדוש ברוך הוא אמר לו הפסוק המפורסם, ״לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך״. מה זה אומר במשמעות הרוחנית? לך לך, הקדוש ברוך

18:30 הוא אומר לכל יהודי: מגיע הזמן של חודש אלול, תתנתק, תעזוב, תברח, לך לך. תעזוב את הרוטינה, תעזוב את היומיום, תעזוב את החיים היבשים והאפורים. תיכנס לסדר חיים חדש, חודש אלול. מארצך, תצא מהרצונות שלך; ממולדתך, מהדברים שאתה, יש לך מלידה התנהגויות שונות, רגילויות שונות. מבית אביך, דברים שהבאת מהבית, מהמשפחה, מההורים, מה שקיבלת, תעשה שינוי מסוים ביומיום שלך. תתחיל סדר חיים חדש. תברח לתוך סדר חיים של חודש אלול. יותר תורה, יותר תפילה, יותר חשבון הנפש, יותר תשובה, התנהגות מסוג אחר. זה מה שמבקשים. הבריחה הזאת לעיר מקלט, זה עושה אותך בטוח. שמה לא מגיע יצר הרע, לא השטן ולא מלאך המוות. אין גואל הדם. במקום ההוא אתה לא צריך להתייסר, לא צריך להסתגף. להפך, כמו שאמרנו, בעיר המקלט הבן אדם קיבל את הכל, גם בגשמיות, גם ברוחניות. לשבת וללמוד ולהתפלל, לקיים מצוות מתוך מנוחה, מתוך הרחבה, אבל בבריחה הזאת, בעיר המקלט, בחודש אלול. הבן אדם שנכנס למקום הזה הוא שמור. בינתיים יש לו אפשרות לעשות תשובה. וכאן הרבי הוסיף נקודה חשובה ביותר, מאוד, מאוד, מאוד חשובה ל-לנו, לחיים שלנו היום. יש את הבריחה לעיר מקלט שהיה בזמן בית המקדש, ושם אז אתה אומר צריכה, צריכים לברוח לתוך העיר מקלט, אבל לאו דווקא שהבן אדם הוא שמור, כי אחרי זה יש עוד דין ומשפט. מי אומר שזה היה בשוגג? אולי היה במזיד. צריכים לקחת אותו למשפט ולבדוק מה היה פה, איך היה הסיפור, מה קרה, ואז יכול להיות ש... אה, יש מצב שעיר מקלט לא עוזר לו, כי אם זה היה במזיד זה לא יכול לעבוד. כאן אנחנו אומרים זה לא ככה. כאן יש משהו אחר לגמרי. כאן מדובר

20:44 על כוח התשובה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו. כל יהודי, מאיזה מצב שהוא היה עד עכשיו, יש לו את האפשרות לברוח לעיר מקלט. יש את כוח התשובה שהקדוש ברוך הוא מקבל. פה למטה בית דין לא יכול לקבל תשובה לפעמים כי יש הלכות. אם בן אדם מגיע לעונש צריכים לתת לו את העונש. אי אפשר לעשות שום דבר. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות וההלכה אומרת. כלומר אם עשית ככה מגיע לך ככה ואין מצב שאומר, או, אני מתחרט, אני עושה תשובה. אבל כשמדובר בחודש אלול בוודאי שהתשובה עוזרת. זה הזמן, חודש אלול, אני לדודי ודודי לי. תנצל את הימים האלה להתקרב לקדוש ברוך הוא מתוך אהבה, לחזור מהדרכים המקולקלות, לשפר את ההתנהגות שלנו, שפרו מעשיכם. אז התקופה הזאת של אלול שיהודי עושה תשובה, אז כל החטאים, כל שפיכות דמים רחמנא ליצלן ברוחניות, כ-כ-כמו שלא היה שום דבר. הקדוש ברוך הוא מכפר, מתקן, משפר ונותן לך אפשרות חדשה וחיות חדשה. וזה בעצם התפקיד של חודש אלול. וכאן הרבי אמר מילים, אני קורא מתוך הספר כי יש פה מילים חזקות מאוד ואני רוצה להגיד את זה בסגנון, במילים, כמו שהרבי אמר את זה. מסר מאוד, מאוד חשוב שכל אחד ואחד מאיתנו ששומע את המסר צריך להעביר את זה הלאה כדי שעוד ועוד יהודים ידעו מה בעצם מוטל עלינו בימים האלה של חודש אלול, וזהו העניין שצריכים לפרסם, אומר הרבי. הקדוש ברוך הוא אומר לישראל: אני נותן לכם עשרים ותשעה, שלושים יום, אשר במשך הימים האלו אם תנתקו את עצמכם מהרגילות וההנהגות הלא טובות שנהגתם עד עתה, ונס שמה, זה מה שכתוב בערי מקלט, ונס, ברח או יברח לתוך ערי מקלט. תנוסו,

22:56 תברחו לתוך הסדר וההנהגה של אלול להשתקע שם. אזי תוכלו לתקן כל מה שלא היה כדבעי בעבר ובהווה, כל מה שלא היה בצורה הנכונה, באופן הטוב עד עתה, עד עכשיו. ובמילא לא יהיה-- במילא סליחה, יהיה מקלט מגואל הדם, מכל הקטרוגים. ההתנהגות הזאת, הבריחה הזאת לתוך חודש אלול, זה המקלט הכי טוב מכל הקטרוגים רחמנא ליצלן שיכול לבוא מהשטן המקטרג. ועל ידי תשובה, בתחילה תשובה מיראה שנעשו לו כשגגות ואחר כך תשובה מאהבה שנעשו לו כזכויות. ישנם שני סוגים של תשובה. הגמרא בסוף מסכת יומא אומרת יש תשובה מיראה ויש תשובה מאהבה. כמובן שהתחלת התשובה צריכה להיות תשובה מיראה. מה זאת אומרת תשובה מיראה? יראה לאו דווקא הכוונה יראת העונש. יראה הכוונה גם כן יראת המלך. הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים. הקדוש ברוך הוא, הוא המלך שלי ואני פרקתי עול מלכות שמיים, התנתקתי מהמלך, התרחקתי ממנו בהתנהגות שלי. אני חוזר בתשובה, אני חוזר לקבל על עצמי עול מלכות שמיים, יראת שמיים. זה התשובה של יראה, וזה עושה שהזדונות יהפכו לשגגות. אחר כך צריכים להמשיך לשלב הבא, תשובה יותר עמוקה, תשובה מאהבה. תשובה מאהבה היא התשובה האידיאלית, שאדם שב לקדוש ברוך הוא מתוך אהבה ודבקות, שהוא רוצה להתקרב ולהתחבר לקדוש ברוך הוא, שאז הזדונות נעשים לזכויות. אדמו"ר הזקן אומר בתניא שכשבן אדם עושה תשובה מאהבה, הזדונות נעשים כזכויות, כי אז התשובה דווקא הביאה אותו למצב של האהבה הזאת. דווקא בגלל שהוא היה כל כך רחוק, זה עורר אצלו צימאון ודבקות וחשק הרבה יותר עמוק לברוח מכל החושך, מכל המוות, מכל הריחוק הזה ולרצות להיות קרוב לשם. ולכן תשובה מאהבה לא רק שהיא דוחה את החטאים, היא גם כן מהפכת אותם,

25:24 הופכת אותם לזכויות. אז ממילא אומר הרבי, על ידי העבודה הזאת שבחודש אלול אנחנו עושים את הבריחה הזאת לתוך ערי מקלט, לשים את עצמנו בתוך סדר חיים מסוג אחר, אז יש לנו את הברכה שתיכתבו ותיחתמו לאלתר בספרן של צדיקים גמורים לשנה טובה ומתוקה. וזה הנקודה שאנחנו צריכים לקחת בצורה הכי מעשית, כמו שהרבי הסביר את זה אחר כך בהתוועדויות בשנים הבאות, שהכוונה היא בצורה הכי פשוטה. בחודש אלול כל יהודי צריך להשתדל להימצא, להיות, להיות יותר ויותר בבית כנסת, בבית מדרש, בישיבה. אם אתה יכול לתת לעצמך כמה שעות נוספות ביום או כמה ימים במשך החודש, ללכת למקום של תורה, במקום של תפילה, במקום ששם אתה יכול להתמסר יותר לעבודת השם, זה בעצם הבריחה שאנחנו מדברים פה. להיכנס לסדר עבודת השם מסוג יותר עמוק, שונה, משהו אחר. לעשות את השינוי הזה, הבריחה הזאת, זה בעצם הכוח הנפלא ששומר אותנו מגואל הדם, זה מה ששומר אותנו נגד כל הקטרוגים רחמנא ליצלן, זה נותן לנו את הכוח שבאמת נוכל באמת לנצל את הימים הקדושים הנעלים האלה, לעשות את התשובה שצריכים לעשות, להתקרב לקדוש ברוך הוא מתוך יראה, מתוך אהבה, ובעזרת השם הקדוש ברוך הוא ייתן לכל אחד ואחד מאיתנו כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות, שבאמת נשכיל לנצל את הימים הגדולים האלה בצורה הכי רחבה, הכי עמוקה, הכי נפלאה, הכי טובה, ומתוך שמחה וטוב לבב שהשם ייתן לכולנו חודש של ברכה, חודש של טוב, חודש של גאולה, גאולה שלמה על ידי משיח צדקנו.