שבת מברכים אלול - רוח של תשובה נושבת

00:00 בקשר לשבת מברכים חודש אלול ישנה שיחה נפלאה של האדמו"ר הריי"צ, שבה הוא מתאר בצורה מרתקת ומעניינת איך הייתה האווירה בליובאוויטש בשבת מברכים חודש אלול. מעניין, השיחה היא מחג הפסח שנת תרצ"ד, לפני תשעים שנה, אבל הוא מתאר שמה את האיך, איך חיו את הימים האלה. והוא אומר שלמרות שעדיין זה היה בימי חודש מנחם אב והשמש של הקיץ עדיין זרחה בכל התוקף, אבל כבר הרגישו שהאוויר התחלף, האוויר השתנה. האווירה. ריח של תשובה כבר נרגשה באוויר, כבר התחילה לנשוב רוח של תשובה, רוח של אלול, וזה התחיל בשבת מברכים חודש אלול. מספר על מאמר החסידות שהאדמו"ר, שהרבי שהיה באותה תקופה, היה אומר בשבת מברכים אלול, שבדרך כלל זה היה מתחיל עם הפסוק המפורסם של אלול, "אני לדודי ודודי לי". לפעמים זה גם התחיל בפסוק מהפרשה, "ראה אנוכי נותן לפניכם היום", או פסוק אחר, אבל זה כבר זה מה שהתחיל להכניס את החסידים לאווירה המיוחדת שמגיע חודש אלול. וכמו שהוא מספר, בן אדם אמר לעצמו: צריכים להתעורר מהשינה, הגיע הזמן להתעורר מהשינה, וכולי וכולי. אז היום אנחנו נדבר קצת על המשמעות של שבת מברכים חודש אלול על פי תורת החסידות, שזכיתי גם כן לספר קצת מה שהייתי אצל הרבי במשך כמה שנים, שזכיתי להיות אצל הרבי בשבת מברכים חודש אלול, להשתתף בהתוועדות. ואכן זה לא רק סיפור מהעבר בעיירה בליובאוויטש, אלא הדבר הזה חי וקיים ונצחי בכל הזמנים. כמו שאני שמעתי גם כן מהרבי בעצמו, שהוא אמר את זה בשבת מברכים חודש אלול בשנת תשמ"ו, אלף תשע מאות שמונים ושש. הרבי בהתוועדות התייחס לסיפור, לפתגם הזה, לסיפור הזה, והוא אמר שלמרות שהרבי הקודם, הרבי הריי"צ, התבטא שזה היה בעיירה

02:36 בליובאוויטש, אבל בעצם זה בכל מצב, בכל מקום, בכל זמן, בכל מקום, כשמגיע שבת מברכים אלול האווירה משתנה. ואכן אצל הרבי זכינו להרגיש את זה בצורה מאוד בולטת ומאוד גלויה. כשהיה מגיע שבת מברכים חודש אלול האווירה הייתה אווירה אחרת, גם במיוחד בהתוועדות. שבת מברכים, ההתוועדות. בהתוועדות הרבי הכניס אותנו ישר לאווירה מיוחדת של חודש התשובה, חודש חשבון הנפש, כל שנה עם הסברים וביאורים ונקודות שונות במה להדגיש, אבל הנקודה הזאת שהתקופה הזאת מתחיל עכשיו זמן התשובה, נכנסים, האווירה הייתה אווירה אחרת. אני זוכר את הניגונים המיוחדים בהתוועדות הזאת. כבר היו ניגונים ששייכים לחודש אלול, ניגונים ששייכים לחודש תשרי, ניגונים מיוחדים, חסידיים, של רצינות, שמבטאים את הזמן שאנחנו מגיעים עכשיו, שנכנסים לזמן התשובה, לזמן ההתעוררות, וזה היה אחד מהדברים המאוד, מאוד מיוחדים ומרגשים בקשר לחודש אלול. אז אנחנו נעמוד היום על נקודות שונות, דברים שאני זכיתי לשמוע מהרבי ודברים שהרבי דיבר במשך השנים. נקודות לפחות יסודיות שמן הראוי לחיות אותן מחדש ולדבר עליהן בקשר לחודש אלול. אז אחד מהדברים שאני זוכר בשנת תשמ"ו, אלף תשע מאות שמונים ושש, בהתוועדות של שבת מברכים חודש אלול: הרבי דיבר אז על ראשי תיבות. ואותו דבר גם בשנים שאחר כך, הרבי התייחס לזה גם בתשמ"ז, תשמ"ח ועוד שנים שאחר כך, הייתה התייחסות מיוחדת לנושא ראשי תיבות שיש באלול. ידוע מה שכתוב בספרים, בספרי הלכה, ספרי מוסר, בספרי קבלה, שיש כמה ראשי תיבות באלול. בפרטיות מדובר על חמש ראשי תיבות. יש את ראשי התיבות הכי מפורסם, שזה "אני לדודי ודודי לי". חודש אלול זה הזמן שיהודי מתקרב לקדוש ברוך הוא, להיות קרוב אל דודו מאהבה. אני לדודי, לקדוש ברוך הוא. יהודי מתקרב לקדוש ברוך

05:11 הוא מתוך אהבה, והקדוש ברוך הוא מתקרב אלינו מתוך אהבה. "ודודי לי". יש את ראשי התיבות של "אנה לידו ושמתי לך", שזה פסוק שמדובר על ערי מקלט. זה אומר שחודש אלול זה סוג של ערי מקלט. הוסבר בפוסקים, בספרים שמביאים את הפסוק הזה. הגמרא במסכת מכות אומרת שערי מקלט זה מקום שקולט את האדם שהרג בשוגג, ועל ידי ערי מקלט נעשית לו כפרה. והגמרא אומרת שתורה זה בחינת ערי מקלט. אז בחודש אלול במיוחד יהודים מוסיפים בלימוד התורה, זה סוג של ערי מקלט שקולט את האדם מגואל הדם. סליחה, גואל הדם זה היצר הרע, והיצר הרע מגיע להפריע לבן אדם והוא מגיע לדרוש ממנו על מה שהוא עשה לו טוב במשך כל השנה. אז מגיע חודש אלול ומוסיפים בלימוד התורה, וזה בעצם סוג של ערי מקלט. הפסוק השלישי זה "איש לרעהו ומתנות לאביונים", שזה מסמל את הנושא של גמילות חסד. זה פסוק מגילת אסתר, אבל התוכן זה תוכן של גמילות חסדים, צדקה. אז שלושת הראשי תיבות האלו שאנחנו מדברים זה כנגד שלושת העמודים, שלושת הקווים שעליהם העולם עומד: תורה, תפילה וצדקה. הפסוק של ערי מקלט, כמו שאמרנו, זה תורה. דברי תורה קולטים, זה הוספה בלימוד התורה שצריך להיות באלול. הפסוק "אני לדודי ודודי לי", להיות קרוב לדודו מאהבה, להתקרב לקדוש ברוך הוא מאהבה, זה התפילה. כמו שכתוב בזוהר שהתפילה זה הזמן של אהבה. זה עבודת אהבה, לעורר את האהבה לקדוש ברוך הוא. והפסוק של "איש לרעהו ומתנות לאביונים" זה הצדקה, מצוות הצדקה. אחרי זה יש את הפסוק "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך", שזה פסוק שמסמל על עבודת התשובה. חודש אלול זה הזמן שיהודי עושה חשבון הנפש מה

07:27 שעבר במשך כל השנה והוא מתעורר בתשובה. וזה הפירוש: "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך", שצריכים לעשות ברית מילה. "ומלתם את ערלת לבבכם", שזה הנושא של ברית מילה. להוריד את ערלת הלב, להוריד את הסתימות, את האטימות, מה שסותם את הלב שלנו, ולהתקרב לקדוש ברוך הוא בתשובה שיהודי עושה. ואז מגיע ראשי תיבות החמישי, שזה מובא בכתבי האר"י ז"ל, שזה הפסוק "אשירה לה' ויאמרו לאמר". או "לאמר ויאמרו לה' אשירה", פסוק בהתחלת "אז ישיר", שגם פה יש את הארבע אותיות של חודש אלול, שזה אומר שבחודש הזה זה הזמן. כמו ששירת הים זה סמל הגאולה. שירת הים היה כשהם ראו שלא נשאר בהם עד אחד, שהיה כל המצרים טבעו בים, ועם ישראל ראו את הגאולה בצורה מושלמת ואז שרו שירת הים. אותו דבר חודש אלול זה חודש שקשור עם גאולה. "אשירה לה' ויאמרו לאמר". אז זה חמש ראשי תיבות בקשר אלינו. מה זה אומר לנו? זה אומר לנו שבחודש הזה, מכיוון שחודש אלול זה חודש כללי, זה חודש שבו יהודי צריך לתקן, להשלים את כל מה שהיה חסר במשך השנה. זה החודש האחרון בשנה, אז זה הזמן שצריכים לעבוד על כל הדברים הכלליים של יהודי, שזה בעצם החמש דברים האלה מקיפים את חיי היהודי בכל, בכל חייו, בכל חלקיו. לימוד תורה, תפילה, צדקה, תשובה וגאולה. מה זאת אומרת גאולה בעבודת האדם? תורה אני מבין. חודש אלול צריכים להוסיף בלימוד התורה, צריכים להוסיף בעבודת התפילה. צריכים להוסיף בנתינת הצדקה. כמובן שזה הזמן שיהודי צריך להתעורר בתשובה, להוריד את ערלת הלב, להתעורר מהשינה. מה זה אבל הדבר של גאולה בעבודת הנפש? "לה' ויאמרו לאמר, אשירה, אשירה לה' ויאמרו לאמר", שירת

09:52 הים. מה זה מסמל הנושא של עבודת הגאולה? אז כמובן הדבר הראשון זה הציפייה לגאולה. אחכה לו בכל יום שיבוא. אחד מעיקרי האמונה, שלושת עשר עיקרי האמונה. כמו שהרמב"ם כותב, אני מאמין, בכל יום אחכה לו. יהודי צריך להאמין בביאת המשיח, לחכות לביאת המשיח. הרמב"ם הרי כותב בספר שלו, כל מי שאינו מאמין ב... שצריך להיות לא רק להאמין בביאת המשיח, אלא גם לחכות לביאתו. אז כמובן שמגיע חודש אלול שצריכים לתקן ולשפר כל מה שהיה חסר במשך השנה. אז גם בזה צריך להתחזק יותר בציפייה, לחכות, לקוות, להתפלל ולבקש על הגאולה, שזה העניין הפשוט של הדבר. אבל יש פה משהו יותר עמוק. הרבי דיבר על זה אז, כמו שאמרתי, תשמ"ו היה אריכות יותר גדולה. גם זכיתי לשמוע בשנת תשמ"ח ובשנים שאחר כך, בשנים האחרונות במיוחד, הרי היה דיבור ארוך, עמוק ונפלא ללמד אותנו מה זאת אומרת עבודת הגאולה בקשר לחודש אלול במיוחד. אז אחד ההסברים שזכיתי לשמוע מהרבי היה שבאמת כשאנחנו מדברים על עבודת השם של יהודי, יש בעבודת השם פרטים ויש בעבודת השם הכלל. אז יש עבודה פרטית. יהודי לומד תורה, יהודי מתפלל, יהודי נותן צדקה, הוא מקיים מצווה, שזה פרט אחרי פרט. פרטים שונים ביהדות. עבודת התשובה זה לא נקודה פרטית, זה נקודה כללית. יהודי עושה תשובה. התשובה זה עבודה כללית לשוב אל השם, במיוחד כפי שהדבר מוסבר בתניא בתורת החסידות. מה המשמעות של עבודת התשובה? שזה לא כמו שהעולם חושב. כך כותב אדמו"ר הזקן כמה פעמים, שזה לא כמו שהעולם חושב שתשובה פירושה להתחרט על החטאים שעשיתי, למרות שגם זה חלק מהתשובה. אבל זה לא המהות של תשובה, אלא כמו שמסביר אדמו"ר הזקן, תשובה פירושה

12:10 "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה". יהודי שב, חוזר אל הקדוש ברוך הוא. לחזור לקדוש ברוך הוא. בעצם המהות של תשובה זה לא רק תיקון של פרטים, אלא המהות של תשובה זה שהאדם כל כולו שב, חוזר ומתאחד עם הקדוש ברוך הוא. כמו שאדמו"ר הזקן מסביר בתניא, שהנושא של תשובה זה לא רק על חטא פרטי, אלא שורש החטאים, סיבת החטאים. למה בן אדם נכשל בחטא? כי חסר אצלו עול מלכות שמיים. אם הבן אדם היה עליו עול מלכות שמיים, אז לא היה שייך שיחטא. הסיבה למה אני נכשל בחטא זה בגלל שלא נמצא עליי, חסר עליי עול מלכות שמיים. אז לכן ברגע שיהודי אומר, אני רוצה לשוב לקדוש ברוך הוא, המהות של תשובה זה לשוב, שזה התרגום הפשוט והעמוק והכי עמוק והכי פשוט של המילה תשובה. לשוב. תשובה זה לא חרטה, זה לשוב, לחזור. פרקתי מעליי עול מלכות שמיים. עכשיו אני צריך עוד פעם לשוב ולחזור, לקבל על עצמי עול מלכות שמיים. ולכן תשובה זה עבודה כללית, שברגע שיש את הלשוב הזה, ברגע שיהודי מקבל על עצמו עול מלכות שמיים והוא נהיה עבד השם, אז כל כולו עבד השם, אז בוודאי שזה יביא אותו שהלימוד יהיה באופן יותר עמוק, שהתפילה תהיה באופן יותר חיות יותר גדולה, שנתינת הצדקה תהיה יותר חיות ושמחה והרחבה וכל דבר. הדברים נעשים בצורה אחרת לגמרי, כי היהודי קיבל על עצמו עול מלכות שמיים. הוא שב אל הקדוש ברוך הוא. מה אבל הגאולה? גאולה זה שלב יותר עמוק בקשר של יהודי לקדוש ברוך הוא. גאולה פירושו שחרור. גאולה פירושו שאין שום דבר, שום הגבלה, שום צמצום, שום דבר שיכול להפריע ולתת לבן אדם להרגיש שיש

14:28 פה איזה משהו שלא נותן לו לעבוד את הקדוש ברוך הוא. המושג גאולה זה להיגאל, להשתחרר מכל דבר שיכול להיות מונע, מעכב ומפריע לעבודת השם. כל זמן שהאדם הוא עדיין מציאות מסוימת, כל זמן שהאדם מרגיש עדיין את עצם הרצונות שלו, את הצרכים שלו, את הרגשות שלו, מה אני אוהב, מה אני רוצה, אז הוא בעצם נמצא עדיין בגלות. המושג של גלות זה הגלות הפנימית שחסידות מדברת עליה. הגלות הפנימית זה ההרגשה הפנימית שיהודי מרגיש שיש את האני שעדיין לא מחובר לגמרי לקדוש ברוך הוא. אז גם כשיהודי שב לקדוש ברוך הוא ועושה תשובה וחוזר לקבל על עצמו עול מלכות שמיים, עדיין יכול להיות מצב בצורה מאוד עדינה, אבל הוא עדיין לא השתחרר מהגלות שלו. הוא עבד השם. הרי גם להיות עבד השם, אז עבד יש לו איזה סוג של מלחמה פנימית. הגמרא אומרת במסכת גיטין: "עבדא בהפקירא ניחא ליה". העבד בעצם הוא לא היה רוצה לקבל עול מלכותו של האדון. הוא קיבל על עצמו, הוא התמסר, הוא נהיה עבד בעצם, אבל בהפקר הוא היה רוצה חיים אחרים. הוא היה רוצה לעשות מה שהוא היה רוצה לעשות בחיים שלו. אבל מה? בגלל שאני עבד אז אני אעשה מה שהאדון. בטל רצונך מפני רצונו. יש את רצון המלך. ברגע שאני מסרתי את עצמי לרצון המלך, אני אעשה מה שהמלך רוצה, לא מה שאני רוצה, אבל תמיד יש איזשהו סוג של מלחמה פנימית בין מה אני רוצה, מה המלך רוצה, ואני מבטל את רצוני מפני רצונו, רצונו של המלך. זה עדיין לא שחרור. זה עדיין לא גאולה מושלמת. גאולה פירושו שהבן אדם נהיה כל כולו חדור עם הקדוש ברוך הוא בצורה הכי

16:42 מושלמת והכי מוחלטת. אין פה שני דברים, שהיהודי לגמרי התאחד עם הקדוש ברוך הוא בצורה הכי מושלמת והכי מאוחדת. אז הבן אדם הוא משוחרר. אז הבן אדם בעבודת השם שלו הוא בהרגשה של גאולה, גאולה אמיתית, גאולה שלמה. הוא גאל את עצמו מכל דבר שמונע או מעכב. לא נשאר אצלו בנפש, בלב, ברגש הלב שלו שום דבר של הרגשת האני, הרצונות האישיים שלי. הוא התמסר כל כולו לקדוש ברוך הוא עד שאין פה בכלל שני דברים. יש רק יהודי והקדוש ברוך הוא. כמו שאומר הזוהר: ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. יהודי עם הקדוש ברוך הוא זה מציאות אחת. חודש אלול באווירה של גאולה, פירושו שיהודי יש לו כוח מיוחד בחודש אלול להגיע למצב של גאולה פנימית של הנפש, לעורר את הקשר הזה, את ההתאחדות הזאת, שכל כולו נעשה דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא, באופן שאין פה שני דברים. יש רק הוא והקדוש ברוך הוא באופן שנהיה דבר אחד לגמרי. זה בעצם העומק של ראשי תיבות "ויאמרו לאמר אשירה לה'", שירת הים. זה היה רגע שבני ישראל עמדו וראו את הנס הגדול של קריעת ים סוף. "זה א-לי ואנוהו, אלקי אבי וארוממנהו". היה רגע של התבטלות והתאחדות, התמזגות מוחלטת. השירה הזאת זה השירה של ההתאחדות של כל הבריאה ונשמות ישראל שנעשו דבר אחד כביכול עם הקדוש ברוך הוא. ההתגלות הנפלאה שעם ישראל חוו בקריעת ים סוף. אז בעצם חודש אלול יש את הכוח ליהודי להגיע לעומק הזה של תשובה באופן של גאולה. זה תמיד בכל הדורות, במיוחד בתקופה שלנו, אמר הרבי. אז זה הזמן. מכיוון שאנחנו נמצאים מאוד מאוד קרובים לתקופת הגאולה, מכיוון שמשיח כבר עומד בפתח, אז

19:04 זה הזמן שניתן לכל אחד ואחד שיכולים היום לקחת לעצמנו את העבודה של חודש אלול, שעבודת התשובה של החודש הזה תהיה בצורה הכי עמוקה והכי נפלאה, באופן של גאולה, באופן של שחרור מושלם. כמובן שהדבר הזה חייב להתבטא במעשים. לכן יש חמש ראשי תיבות באלול, כי בעצם הגאולה הזאת צריכה לרדת בתשובה שלנו, שהתשובה שלנו לשוב אל השם תהיה תשובה מתוך המקום הזה של החיבור המוחלט והמושלם עם הקדוש ברוך הוא, וזה צריך לרדת בלימוד התורה שלנו, שזה ראשי תיבות של ערי מקלט. וזה צריך לרדת בתפילה שלנו, בראשי תיבות של אני לדודי ודודי לי. וזה צריך לרדת בנתינת הצדקה, שבכל חלקי העבודה, בכל פרטי העבודה, שיהיו חדורים עם רגש השחרור, עם רגש הגאולה הפנימית, גאולת הנפש. אני זוכר שהרבי דיבר עם הרבה התלהבות על הנושא הזה. דיבר בעומק שזה בעצם בדור שלנו, במיוחד בתקופה שלנו, נתנו לנו את הכוח לעבודת השם, עבודת התשובה של חודש אלול, באופן הכי עמוק והכי הכי נפלא. וזה ההכנה הכי גדולה לראש השנה. וזוהי הסיבה גם כן שפרשת השבוע שקוראים תמיד בשבת לפני חודש אלול, או לפעמים בשבת ראש חודש או בשבת מברכים, זה הפסוק שמתחיל פרשת השבוע: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה". הרבי לא סיים את הפסוק, אבל תמיד אמר את הפסוק "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה". מה אומר הפסוק? הפסוק הזה בא להגיד לכל אחד ואחד מאיתנו, אומר: ראה, ראייה, לא רק שמיעה. זה הרי מעניין. פרשת השבוע הקודם היה "עקב תשמעון". אתה מדבר על שמיעה בלבד. פה אנחנו מדברים על ראה. יהודי יש לו את היכולת לא רק לשמוע. שמיעה זה מרחוק. שמיעה זה להבין. שמיעה זה להקשיב, אבל

21:35 אתה לא רואה את הדבר. ראייה זה דבר נפלא ביותר. שבת מברכים אלול. הרבי דיבר על זה בהתוועדות, הסביר את הנושא של ראייה. ראייה זה איפה שאני והדבר הופכים לדבר אחד. כשאדם רואה משהו, אין דרך שאנחנו נפריך לו את זה. אין דרך שנבטל לו את זה. ראיתי את זה. הוא אומר: אני בעצמי ראיתי את זה. זה הביטוי ה-ה-הרגיל. כשאדם רואה משהו ומנסים להגיד לו לא יכול להיות, הוא אומר: אני בעצמי ראיתי את זה. מה פירוש בעצמי? זה התעצם, זה התאחה, זה התמזג, זה הופך להיות חלק ממני. אתה לא יכול להוציא את זה ממני כי זה אני בעצמי. זה ההתאחדות הכי מוחלטת, אומר הקדוש ברוך הוא. אומר משה רבנו לבני ישראל: ראה, זה עניין של ראייה. זה כבר הפך להיות לחלק ממך, דבר אחד איתך. אנוכי, האנוכי זה הקדוש ברוך הוא, אותו אנוכי שראינו במתן תורה, שכל יהודי שמע וראה את אנוכי ה' אלוקיך. ראה אנוכי נותן, לא בלשון עבר, נותן בלשון הווה. נתינה, כל הנותן בעין יפה הוא נותן, אומרת הגמרא. הקדוש ברוך הוא נותן לנו את האנוכי, את העצמיות שלו לכל יהודי בצורה של ראייה. לפניכם, בפנימיות. זאת אומרת שזה לא נשאר משהו מרחוק, אלא שזה חודר בפנימיות הנפש של כל אחד. היום, כל יום יהיו בעיניך כחדשים, חדשים ממש, שזה היום ממש. הקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד ואחד את הכוחות האלה. ברכה. ברגע שאנחנו יודעים את הדבר הזה, שהקדוש ברוך הוא נותן לנו את הכוחות הנפלאים, אז זה נותן לכל יהודי את האווירה. זה מה שאומרים, שחודש שבת מברכים חודש אלול. ברגע שהגענו לשבת פרשת ראה, שבת מברכים אלול, יהודי

23:36 יש לו את היכולת שישתנה אצלו כל האווירה. מתחילה התקופה של הכנה לראש השנה. ההכנה לחודש תשרי. נכנסים לאווירה מסוג חדש לגמרי. בשנת תשנ"א, בהתוועדות של שבת פרשת ראה, אמר הרבי וביקש לפרסם לכל אחד ואחד. הקדוש ברוך הוא אומר לכל יהודי. הרבי אמר: אני מבקש שיפרסמו את זה לכל אחד ואחד, שהקדוש ברוך הוא אומר לכל אחד ואחד, לכל יהודי: ראה אנוכי נותן לפניכם היום. תדע לך שהקדוש ברוך הוא נותן לך. מה הוא נותן? ברכה. הוא כותב, הוא נותן לכל אחד ואחד, והוא נותן את זה בנתינה, כמו שאמרנו, היום. נתינה של מה הוא נותן? הוא נותן ברכה. כל הנותן בעין יפה הוא נותן. הוא נותן לכל יהודי את כל הברכות, ובמיוחד את הברכה החשובה והכי עיקרית, הברכה לגאולה האמיתית והשלמה, למשיח צדקנו. צריכים לפתוח את העיניים ואנחנו נראה איך שהעולם עכשיו מתקדם לקראת הגאולה. מילים שהרבי אמר באותה התוועדות. הגיע הזמן שכל אחד ואחד יפרסם למשפחתו, לקרובים שלו, ליהודים שהוא בא במגע איתם: תדע לך, ראה אנוכי נותן לפניכם היום, הקדוש ברוך הוא נותן לכולנו ברכות, ברכות הגאולה, ודווקא עכשיו שמגיעים, נכנסים לחודש אלול, זה הזמן להתחזק ולחזק את עצמנו ולחזק את כל הסביבה שלנו. להיכנס לאווירה של הגאולה. תשובה מתוך גאולה, כמו שאמרנו, ואז אנחנו באמת נקבל ונזכה, כל אחד ואחד מאיתנו, לשנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה עם כל הברכות. שהקדוש ברוך הוא יעזור שאנחנו באמת נשכיל לנצל את הימים הגדולים האלה, החל משבת מברכים חודש אלול, להיכנס לאווירה של חודש אלול כמו שצריך עם כל ראשי התיבות, לנצל את הימים הגדולים האלה. וכמובן נזכור את המשל המפורסם שאדמו"ר הזקן גילה והסביר לנו על

26:04 המהות של חודש אלול. משל למלך שקודם בואו לעיר, יוצאים אנשי העיר לקבל את פניו, והוא מקבל את כולם בשדה בסבר פנים יפות ומראה להם פנים צוחקות. אדמו"ר הזקן מלמד לנו את המהות והמשמעות של חודש אלול, שזה הזמן שהקדוש ברוך הוא מאיר לכל אחד ונמצא עם כל אחד. המלך בשדה, הקדוש ברוך הוא נמצא עם כל יהודי, מתקרב אליו במקום שהוא נמצא ואומר לו: אני איתך, וזה בעצם הראה אנוכי נותן לפניכם, הראייה הזאת, ולכן אני לדודי ודודי לי עם הפירוש הכי פשוט והכי עמוק. האני של היהודי הופך להיות לדבר אחד עם דודי, עם הקדוש ברוך הוא מתוך אהבה, ודודי, הקדוש ברוך הוא, מתאחד, נעשה דבר אחד עם אני, יהודי, והקדוש ברוך הוא מתאחדים במהות אחת מתוך אהבה, וזה נותן לנו מבט חדש על כל המציאות, שנזכה לראות באמת את העולם מהזווית הזאת של אני לדודי ודודי לי. עולם של גאולה. עולם של אור. עולם שבו באמת האור של הגאולה מאיר בצורה מוחשית. ברגע שרואים את האור של הקדוש ברוך הוא בעולם, אז באור פני מלך חיים, אז כל הקללה נהפכת לברכה. וזה בעצם המשך הפסוק, שגם אם יש מצבים של חושך בעולם, כפי שאנחנו רואים עכשיו, אז גם זה כל המציאות. זה רק כדי שזה יהפוך לאור, כמו שכתוב בפרשיות שאנחנו נקרא בשבועות הבאים. ולא אבה הקדוש ברוך הוא לשמוע אל בלעם, ויהפוך השם אלוקיך את הקללה לברכה כי אהבך השם אלוקיך. ומה שזה אומר לנו באופן ממשי בפועל, שמהימים האלה יהודי צריך לנצל את הזמן הזה, את התקופה הזאת של חודש אלול בצורה הכי חזקה, לנצל ולהוסיף בעבודת השם, במיוחד לאחל אחד לשני רק איחולים טובים

28:12 ברכות כנהוג, כמו שכתוב בשולחן ערוך, שבחודש אלול, חודש אלול, עוד לפני זה, לברך אחד לשני כל הזדמנות: כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה, ולהשתדל במשך החודש הזה גם כן להוסיף ולהתחזק בכל הדברים של יהדות. לתקן את התפילין, את המזוזות כנהוג, ולדאוג שעוד יהודי ועוד יהודי יוכלו להתכונן לראש השנה מתוך שמחה. שנזכה באמת לשנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה, שנת גאולה וישועה לכל עם ישראל.