רבי לוי יצחק, אביו של הרבי מליובאוויטש | צוהר לדמותו המופלאה וטעימה מתורתו

00:00 שבת הבאה, שבת פרשת עקב, כ' מנחם אב. יום היוצא את יום ההילולה של הצדיק הקדוש המקובל, הגאון רבי לוי יצחק שניאורסון, האבא של הרבי. היום בשיעור שלנו אנחנו נלמד לפחות טיפה מן הים. ננסה לשרטט קווים כלליים על האישיות המיוחדת במינה, אישיות שאולי לא ידועה לכולם, ומן הראוי לדעת לספר, להבין ולנסות לפחות לנגוע בנקודות הכי כלליות ולקחת גם כלקחים בשבילנו. מה אנחנו יכולים ללמוד מהאישיות הדגולה הזאת? אנחנו בעזרת השם נדבר על נקודות כלליות מהחיים שלו. נדבר גם כן על רשימה מיוחדת במינה. רשימה קצרה אבל מלאה עומק, שרבי לוי יצחק כתב על עצמו בסוף ימיו, שברשימה הזאת אנחנו יכולים לקבל שמץ של מושג על הגדלות של האיש הזה, על האופי שלו, על האופן המיוחד, איך שהוא הסתכל על עצמו ועל החיים שלו, וכמובן גם כן עם לקחים בשבילנו. במיוחד על פי מה ששמענו מהרבי, הבן שלו, הבן הגדול, הרבי מליובאוויטש, שהוא למד מתוך הרשימה הזאת הוראות בשבילנו גם כן, לפחות נעמוד על אחת מהתורות. התורה של רבי לוי יצחק, תורה עמוקה במיוחד. הוא היה מקובל גדול ותורת הקבלה לא תורה קלה. אז אנחנו ניקח נקודה של דברי תורה שלו שקשור במיוחד ונוכל באמת ללמוד מזה, במיוחד בקשר לשמונים שנה ליום ההילולה וההסתלקות שלו. רבי לוי יצחק, כמו שאמרנו, שניאורסון, הוא היה נין ונכד לבית הרב משפחת שניאורסון, בן אחר בן לאדמו"ר הצמח צדק ונין ונכד לאדמו"ר הזקן בעל התניא, מייסד שושלת חסידות חב"ד. ר' לויק, כך קראו לו החסידים בכינוי של חיבה בגודל הגדלות שלו, הגאונות שלו והקדושה שלו, כך גודל הענווה שלו. חסידים קראו לו תמיד בשם החיבה הזאת, ר' לויק. הוא היה גאון בכל קנה מידה,

02:34 גם בתורת הנגלה, בתורת ההלכה, ובאותה מידה בתורת הנסתר, תורת החסידות ותורת הקבלה. הדבר הזה אנחנו יכולים לראות גם בספרים שלו. לדאבוננו לא נשאר הרבה מהספרים שלו, ומאוד מאוד קצת, כפי שאשתו הרבנית הצדקנית, הרבנית חנה, האמא של הרבי, היא מספרת בזיכרונות שלה עד כמה הוא השקיע שעות על גבי שעות בכתיבת דברי תורה. אלפים אלפים של כתבי יד שרובם ככולם לדאבוננו נאבדו. נשאר רק טיפה מן הים, שזה ארבע כרכים של ספרי תורת לוי יצחק, ליקוטי לוי יצחק, שבהם יש לנו טעימה מן הים הגדול של הגדלות, הגאונות שלו, גם בתורת הנגלה וגם בתורת הנסתר. בשנת תרס"ט רבי לוי יצחק נולד, סליחה, בשנת תרל"ח, שנת אלף שמונה מאות שבעים ושמונה, י"ח ניסן. בשנת תרס"ט, כשהוא היה בגיל שלושים ואחד, הוא נבחר להיות רב במחוז יקטרינוסלב, כפי שקראו לזה אז, ואחר כך כפי שקוראים לזה היום דנייפרופטרובסק, שזה עיר גדולה, מחוז גדול באוקראינה באותן שנים. במשך השנים אוקראינה ורוסיה הרי היו מעצמה, והוא היה הרב הממונה על כל האזור. הרבי הרש"ב, שהוא היה הרבי שלו. ר' לויק היה חסיד נלהב, חסיד מקושר לאדמו"ר הרש"ב, והרבי הרש"ב עבד קשה, התייגע כדי לעשות, כדי להשתדל, כדי שר' לויק ייבחר לרב של המחוז הזה, ואכן הוא היה רב כל השנים שלו עד שנת תרצ"ט. אלף תשע מאות שלושים ותשע, שאז בט' ניסן, כמה ימים לפני חג הפסח, נכנסו המשטרה החשאית, הנ.ק.וו.ד., ברוסיה הקומוניסטית ולקחו אותו למאסר. כמובן בגלל המסירות נפש שלו כל השנים ההם משנת תרס"ט עד שנת תרצ"ט, שלושים שנה שר' לויק עבד בעבודה נפלאה של מסירות נפש לא נורמלית כדי להקים, כדי לעשות את היהדות, לשמור על גחלת היהדות בשנים

05:27 הכי קשות. שנים של רוסיה קומוניסטית שהיה אסור כל דבר וזה היה בעצם החיים שלו. חיים של מסירות נפש, עמידה באיתנות ובתוקף ללא חת. ובעוון הזה בשנת תרצ"ט, כמה ימים לפני פסח, הוא נלקח למאסר. הוא היה שמה שישה חודשים, כמו שהוא כותב ברשימה שלו, כפי שהזכרנו, הרשימה הנפלאה שלו, קצרה, תמציתית ועמוקה. הוא כותב על זה שלקחו אותו כמה ימים לפני פסח. הוא היה שמה שישה חודשים עד הושענא רבה של שנת ת"ש, אלף תשע מאות שלושים ותשע, תשרי, בחמישה מאסרים ובכל מאסר. כמובן שעשו לו ייסורי תופת כדי להוציא ממנו מידע, והוא עמד בתוקף. הוא עמד בצורה הכי חזקה של איתן. לא למסור שום דבר על שום בן אדם, והוא סבל על זה ייסורים נוראים, כפי שהרבנית מספרת בזיכרונות שלה שזכינו שיש יומן נפלא של אשתו הרבנית חנה, האמא של הרבי, כתבה ובו היא מספרת ומשחזרת סיפורים נפלאים שנותנים לנו גם כן שמץ של הכרה בדמות העילאית הזאת, וסבל ייסורים נוראים על כל פרט ופרט. לשמור על היהדות, לשמור על הכשרות, לשמור על הזקן. במאסר היה חובה לגלח את הזקן והוא עמד במסירות נפש עילאית שלא יגעו בזקן שלו, והוא הצליח, דבר שאף אחד לא יכול לעמוד בו בתקופה ההיא ברוסיה וכיוצא בזה. אחרי שישה חודשים בהושענא רבה הודיעו לו שפסק דין של המשפט זה חמש שנים של גלות למדינת קזחסטן בעיירה נידחת, של לא להיות בין יהודים, לחיות בעיירה נידחת, שפלה, גסה, מלאה עם איכרים גסים בעיירה בשם צ'יאילי, צ'יאילי, במחוז קזחסטן. שמה הוא נשלח ושמה הוא נשאר עד שנת תש"ד, אלף תשע מאות ארבעים וארבע, ואז בסוף תקופה אחרונה הוא כבר היה חולה, כבר היה

07:59 תשוש. אשתו הרבנית חנה כמובן ליוותה אותו בדרך שלו, והיא הייתה איתו כל השנים האלה בגלות הקשה והמפרכת. היא גם כן מספרת סיפורים נפלאים ביומן שלה, ושם אנחנו יכולים לקבל שמץ מידע מצד אחד על הקשיים הנוראים, הסבל הנורא היומיומי שהם סבלו שמה גם בגשמיות, גם ברוחניות, ויחד עם זה על המסירות נפש הלא נורמלית הנפלאה שאנחנו יכולים לראות על האישיות הגדולה הזאת בקיום התורה והמצוות, באהבת ישראל, בעזרה ליהודים גם ברגעים של, של בלתי נתפסים, של מסירות נפש. סוף ימיו, החודשים האחרונים, אז הוא קיבל כבר את הרישיון לעזוב את העיירה, הכפר הזה, צ'יאילי, לעבור לעיר הגדולה כביכול, שהיה כן קרוב לשם, העיר אלמא אטא בקזחסטן, שזה כבר היה כביכול גן עדן לעומת הייסורים שהוא סבל כל אותם שנים בכפר הנידח ההוא. עבר לאלמא אטא, ושם הוא חי את החודשים האחרונים של חייו, כבר בצל מחלה קשה וחלש ותשוש, וגם אז הוא לא הפסיק מלהתוועד ולדבר דברי תורה ולכתוב את חידושי התורה שלו עד לרגע האחרון, שביום רביעי כ' מנחם אב זה היה יום ההסתלקות שלו, ש-- ואשתו הרבנית חנה, שהייתה יחד איתו ועוד כמה וכמה מיהודים חסידים שהיו באזור, ושם הרי הם ליוו אותו למנוחות, ושמה הוא טמון בבית הקברות שבאלמא אטא בקזחסטן. בוא נדבר קצת על הרשימה הנפלאה שדיברנו עליה. ר' לוי כותב כמה שורות. דרך אגב, אשתו הרבנית חנה ביומן שלה מספרת עד כמה היה צמא לכתוב דברי תורה. הוא כאב על זה שהוא לא יכול לכתוב. היה לו קושי לכתוב כי פשוט לא היה להם דיו, לא היה להם עטים, לא היה להם נייר, והיא מספרת איך שהיא הייתה הולכת לאסוף עשבים, להרתיח אותם ולבשל כדי שיהיה, יוכלו

10:24 לעשות מזה דיו, והיא בקושי הייתה מוצאת נייר. בשבילו זה היה חג, זה היה גן עדן. היא מספרת שהיא פעם אמרה לו, "למה אתה לא כותב קצת על עצמך? תספר את החיים שלך". אז הוא אמר לה, "אח, מה אני אבזבז את הזמן ואת הנייר בשביל שטויות כאלה? אם יש לי כבר נייר, אם יש לי עט, אם יש לי דיו, אז אני ארצה לכתוב עוד איזה חידוש, עוד איזה דבר תורה". ואכן בזכות זה נשאר לנו המעט מן המעט, מה שנשאר לנו מהגאונות הגדולה והנפלאה שלו. אבל הרשימה הקצרה הזאת היא חומר מספיק שנותנת לנו לפחות להכיר את הדמות העילאית הזאת. והרשימה הזאת הוא מתחיל, "אני לוי יצחק בן זלדה רחל", כך הוא מתחיל את הרשימה. כותב מתי הוא נולד, ואז הוא כותב ש-- מה קרה איתו, שב-- כמו שסיפרנו קודם, כשלקחו אותו למאסר הוא מספר שהוא עבר בחמש מקומות של מאסר והייסורים שעשו לו, והוא כותב שהוא יודע שכל הייסורים האלה זה הכל כפרה על עוונותיו המרובים. קשה לקרוא את זה, אבל הענווה הלא נורמלית שמבצבצת מכל שורה, שהקדוש ברוך הוא יכפר עליי וכולי וכולי. ואז הוא מספר שבהושענא רבה, בליל הושענא רבה היה המשפט האחרון שלו, ושמה פסקו את דינו חמש שנים לעיירה צ'יאילי. אחרי שהוא כותב את זה, כמה שורות קצרות על עצמו, אז הוא מתחיל להסביר בצורה הנפלאה שלו, המיוחדת שלו, כל דבר, מה שורש הדבר על פי קבלה. כמו שאמרנו קודם, ר' לוי היה אישיות מיוחדת במינה שמיזג בתוכו הפכים. עוד מעט נדבר על זה עוד פרטים, אבל אחד מהדברים שרואים מיזוג נפלא אצל הרב לוי'ק היה הגאונות שלו, מצד אחד בחלק ההלכה שבתורה

12:30 הוא היה רב גדול, גאון בכל קנה מידה בנושאי ההלכה, ניהל כמו שאמרנו מחוז שלם באוקראינה, ושם הוא היה צריך לנהל את כל הנושאים ההלכתיים שקשורים לניהול של עיר. עיר גדולה כמו העיר, האזור ההוא, וביחד עם זה הוא היה מקובל בגאונות עצומה בקבלה. משהו לא נתפס בגאונות שלו, הידע, העומק שלו בספרי הקבלה. אז כל דבר אצלו היה לזה שורש בעולם הקבלה, בעולם הסוד. אז כשהוא כותב על עצמו הוא מיד עובר לחלק הסוד והקבלה להסביר את השורש לכל הדבר, והוא מסביר למה קוראים לי לוי יצחק. למה קוראים לי לוי יצחק בן זלדה רחל? מה פשר השם שלו? השם אומר את הכל. האדמו"ר הזקן מלמד אותנו בתניא שהשם מסמל את המהות, מסמל את החיים של האדם. אז ר' לוי'ק אומר החיים שלי מלאים גבורות. גבורה, גבורה זה הפוך מחסד. יש מידת החסד, יש מידת הגבורה, מידת הדין. אז הוא אומר שהוא עובר בחיים שלו קשיים נוראיים, בפרט בשנים ההם, כשהוא כתב את הרשימה בסוף ימיו. אז הוא אומר השם שלי קשור עם מידת הגבורה. התפקיד שלו זה להמתיק את הגבורות. המתקת הגבורות. ידוע בעולם הקבלה, בזוהר, בספרי הקבלה, בספרי החסידות הנושא של המתקת הגבורות. מדובר על זה בעיקר כשנגיע לחודש תשרי, שבחודש תשרי זה ימי דין, ימי גבורה והתפקיד של יהודי על ידי התפילות ועל ידי התחנונים ועל ידי תקיעת שופר וכל מה שעושים בראש השנה, ביום כיפור, בצום והתפילות וכל המצוות שאנחנו עושים, חג הסוכות ותפוח בדבש. כל הנושא של חודש תשרי זה נושא של המתקת הגבורות. אז הוא אומר השם שלי קשור עם גבורות. לוי קשור עם גבורה. הלויים היו שוערים בבית המקדש. השוער התפקיד שלו

14:49 זה גבורה, לשים גבולות. מי נכנס, מי יוצא, מתי פותחים, מתי סוגרים. על פי קבלה, לוי זה גבורה, כהן זה חסד, לוי גבורה. יצחק, אנחנו יודעים מהאבות, ״ופחד יצחק היה לי״. מידת הגבורה. אברהם הוא חסד, יצחק הוא גבורה. לוי יצחק בחינת גבורות. לוי יצחק בן זלדה רחל. אומר ר' לויק, זה בגימטריה שושן. תרנ"ו, שש מאות חמישים ושש. שושן, אנחנו יודעים השושנה, יש שושן ויש שושנה בשיר השירים. שושן עמק איומה. שושן, שושנה זה בדרך כלל אדום, כך כתוב בזוהר גם כן, וזה המציאות. רוב השושנים הם אדומים, מסמל את הגבורה. לכן חודש תשרי קשור גם עם שושנה. ״אני לדודי ודודי לי״, ראשי תיבות אלול, ״הרועה בשושנים״. הנושא של מידת הגבורה, וכאן יש את המתקת הגבורה לחסדים. הרועה בשושנים. שושן עמק איומה זה הגבורות של הגלות. עמק איומה, עומק הגלות, ואת זה צריכים להפוך ולעשות מזה חסד. חמש שנים בגלות. אומר ר' לויק, המספר חמש מסמל את הגבורה. יש חמש גבורות, חמש גבורות זה חמש האותיות שיש באלף־בית, האותיות הסופיות. כ' סופית, מ' סופית, נ' סופית, פ' סופית, צ' סופית. זה נקרא חמש אותיות של גבורה גם כן. מה זה גבורה? גבול. לשים גבולות. האותיות הסופיות הן האותיות של גבורה ששמים גבול למילה. מבחינת גבורות לכן המספר חמש. זוהי הסיבה למה בערבות הושענא רבה משתמשים עם חמש ערבות כנגד החמש גבורות. התפקיד שלנו זה להמתיק את הגבורה, למתק את הגבורות. זה העניין שלוקחים את החמש ערבות בהושענא רבה ומכים אותם, שזה המתקת הגבורות. לכן הוא אומר, המספר של השנים שהוא היה זה חמש. מספר הימים שהוא היה במאסר, שלוש מאות ושלושה ימים. הוא אומר, שלוש מאות ושלוש זה

17:15 בגימטריה שווא. שווא זה מהנקודות, שזה גם כן גבול, גבורה. נקודת השווא זה נקודה של סיום. זה על פי קבלה, זה גם כן מסמל את הגבורה. הושענא רבה זה היה יום פסק הדין שלו, הושענא רבה זה המתקת הגבורות. כולנו יודעים שהושענא רבה זה סוף ימי הדין. אז היה גם כן אצלו שגמרו לו את המאסר, ואז היה מה שאמרו לו שהוא צריך לנסוע לחמש שנים לגלות לצ'יאילי. הוא ממשיך הלאה והוא אומר, העיירה איפה שהקדוש ברוך הוא בחר ששם תהיה הגלות שלי, ושם אני אכפר, כמו שהוא כתב קודם. זה העיירה צ'יאילי, והוא מסביר גם את זה על פי קבלה. גם זה לא במקרה, למרות שזה שם לא יהודי, עיירה בלי קשר ליהדות, אבל גם בזה ר' לויק רואה רמזים מלאים ועמוקים. הוא אומר, השורש של המילה צ'יאילי זה צל. צל זה הפוך מאור. יש אור ויש צללים. אור זה חסד, הצל זה הגבורה. אדמו"ר הזקן אומר בתניא, כשיהודי יש לו ייסורים זה בבחינת צל, הפוך מאור, וזה כל התפקיד שלנו להפוך את הצל לאור. אז הוא אומר שבשם, במילה, איך שכותבים את השם צ'יאילי בעברית, כותבים את זה צ' י' א' י' ל' י', צ'יאילי. אז אם אנחנו נעשה את השם הזה, אנחנו נראה יש פה את האותיות צל, כמו שאמרנו, צללים. נושא של חושך, גבורה. אבל האותיות שנשארות, שזה י' א' י' י', בגימטריה שם אל, שלושים ואחת. חסד. שם אל זה שם של חסד. ״אל ה' ויאר לנו״. ״חסד אל כל היום״. השם של מידת החסד זה שם אל. אז כאן יש לו את התפקיד להפוך את הגבורות לחסדים. זה נפלא איך שהוא מסביר

19:27 כל פרט. אבל מה אנחנו יכולים ללמוד מהרשימה הנפלאה הזאת? אז זכינו שהרבי הסביר את זה באחת מההתוועדויות בשנת תשכ"ה. זה בדיוק היה השנה של הסתלקות האמא הרבנית חנה, שהיא זכתה אחרי שבעלה נפטר, כמה שנים אחרי זה, אחרי שנגמרה מלחמת העולם השנייה, זכתה לצאת מרוסיה בדרך לא דרך, וסוף סוף היא הגיעה לאמריקה, ושם היא נפגשה עם בנה הגדול, והשנים האחרונות היא זכתה לגור במחיצת בעלה הגדול—בנה הגדול, הרבי, ולראות את הפריחה ואת הצמיחה ואת הגדלות, וזה היה, כמו שהיא עצמה כותבת, הנחמה שלה מכל השבר, מכל הצער שהיא סבלה בחייה. אז הרבנית חנה נפטרה בתשכ"ה. באותה שנה, ביום היארצייט, הרבי התייחס לרשימה הזאת, ואז הרבי דיבר מה אנחנו יכולים ללמוד בשבילנו כשקוראים את הרשימה. אז הוא עמד על שתי נקודות שאנחנו נעמוד עליהן עכשיו. מאוד מעניין. נקודה אחת, אנחנו יכולים ללמוד על המיזוג הנפלא שהיה באישיות שלו, המיזוג של ענווה נפלאה ביותר, יחד עם גדלות, עם תוקף. בדרך כלל זה שתי תכונות שלא הולכות ביחד. בן אדם שמסמל, בן אדם שהוא בטבע ענווה בדרך כלל, אז הוא שפל רוח. מי אני ומה אני. הוא פחות אוהב להיות בזרקורים. עניו. מצד שני, בן אדם, בן אדם שהוא מנהיג תקיף, אז הוא עומד בכל התוקף. מרגישים אותו, הוא בולט. יש פה מיזוג נפלא שמבצבץ בתוך האיגרת הזאת, בתוך הרשימה הזאת. הוא מתחיל עם המילה אני. אני מסמל תוקף. אני לוי יצחק בן זלדה רחל. לא רק זה, עצם העניין שהוא מדבר על—מספר על עצמו ומסביר כל פרט שיש לו על פי קבלה ועל פי הסוד, זה מסמל על בן אדם שמעריך את עצמו, בן

21:51 אדם שיש לו ערך עצמי בריא וחזק, אבל יחד עם זה הענווה הבלתי נתפסת שמבצבצת בין המילים על החטאים המרובים שהוא כותב עליהם, שאנחנו יכולים לדעת שאין בזה משמץ, אבל הוא כותב על עצמו בצורה כל כך, כל כך של ענווה, שכל הדברים שקורים לי זה לכפר על חטאיי ופשעי וכולי וכולי. מיזוג נפלא של ענווה ותוקף. וכפי שהרבנית סיפרה ביומן הנפלא שלה, אפשר לראות שזה בעצם ממצה את הדמות הנפלאה הזאת של ר' לוי יצחק. מצד אחד הוא היה בן אדם עניו ושפל ברך ביותר. הוא אף פעם לא הרגיש את עצמו. הוא היה, היה לו כבוד ודרך ארץ לכל יהודי באשר יהיה. הרבנית מספרת איך שהוא היה מתרגש והיה מסתכל על יהודים ומדבר עליהם. יהודים מכל הסוגים, יהודים פשוטי עם, יהודים שעובדים קשה למחייתם. על אנשי הקהילה שלו, איך שהוא היה מדבר עליהם עם כזו הערכה, עם דמעות בעיניים. לא נשכח שמדובר בתקופות הכי קשות ברוסיה הסובייטית. היא מספרת על הקשיים שהיה ביום הכיפורים להגיע לבית כנסת להתפלל. היו חייבים לעבוד שבעה ימים בשבוע. אז אפילו ביום הכיפורים יהודים היו חייבים לצאת לעבודה. והיא מספרת איך שביום כיפור בבוקר הגיעו מוקדם מוקדם להתפלל. בשמונה כבר היו צריכים להיות אחרי כל התפילות. הלכו לעבוד. בסוף היום בשש בערב היהודים חזרו מהעבודה ונכנסו לתפילת נעילה. ותפילת נעילה היה רב, ר' לוי ניהל את התפילה. הבכיות שהיו שמה. כשהוא חזר אחר כך הביתה והוא סיפר על המסירות נפש של אותם יהודים שהם חייבים לעבוד, ואיך באיזה שברון הם התפללו את תפילת הנעילה, הוא פשוט בכה בכי תמרורים. הוא אמר: מה זה יהודי? אשריך ישראל. הענווה וההתבטלות שלו לכל יהודי זה

24:17 משהו נפלא ביותר. וביחד עם זה התוקף, הגאון יעקב שהוא הפגין, הצורה איך שהוא ניהל את הקהילה בכל התוקף. סיפורים נפלאים של מסירות נפש. הסיפור המפורסם עם המצות ביקטרינוסלב, דנייפרופטרובסק היה מחוז של קמח, חיטה, שדה חיטה, טחנות קמח. משמה היו מוכרים מצות לכל הקהילות ברוסיה. וכמובן כשרוסיה הסובייטית, הממשלה לקחה את השליטה על כל ה... על כל הבתי חרושת, על כל המפעלים, אז הם גם לקחו את השליטה על שדה החיטה, על טחנות הקמח, והם רצו למכור את הכל בכשרות שלהם. ר' לויק נעמד בכל התוקף והוא בעצמו נסע לבית של שר הפנים. אני זוכר כשהרבי סיפר את הסיפור הזה עם הרבה התרגשות. הייתי שם כשהרבי סיפר את זה בשנת תש"נ. והוא לא התרגש משום דבר. הוא נסע והוא יצר פגישה עם שר הפנים, שזה היה שונא ישראל, שיהודים פחדו להיפגש איתו. ושלא נדבר על רב, שלא נדבר על שניאורסון. מה ששם המשפחה הזאת הייתה אומרת לרוסיה. הוא נפגש עם שר הפנים בעצמו והוא אמר לו שאם לא יתנו לו את ההשגחה על הקמח, הוא ישלח מכתבים לכל הקהילות ברוסיה שאסור לאכול מהמצה. לעשות דבר כזה אז היה מסירות נפש בתוך מסירות נפש, להיכנס ללוע הארי בצורה הכי נפלאה, אבל זה היה התוקף שלו וזה מבצבץ ברשימה הזאת. אני לוי יצחק בן זלדה רחל. הרבי קישר את זה עם אחד מהמנהיגים הגדולים בהיסטוריה שלנו. הגמרא מספרת על הלל, הלל ממלכות בית דוד, הלל הזקן. מצד אחד הגמרא אומרת הענווה של הלל, והלל לא הקפיד. סיפורים נוראים על הענווה של הלל, על הסבלנות שהיה לו, כל אחד שהיה מגיע להפריע לו. עד כמה היה לו סבלנות לא נורמלית.

26:39 ענוותן כהלל, כמו שהגמרא אומרת, וביחד עם זה הלל עומד בשמחת בית השואבה ורוקד ואומר: אם אני כאן הכל כאן. אם אין אני כאן מי כאן? רש"י אומר מי זה האני הזה? אני זה השכינה. תוספות אומר לא, אני זה הלל. אז הרבי הסביר על פי חסידות זה לא שני דברים שסותרים אחד לשני. האני של הלל הייתה הנשמה שלו. הלל היה יהודי שהיה כל כולו חלק אלוק ממעל ממש. הגוף לא תפס מקום אצלו, הנשמה האירה אצלו והנשמה היא החלק אלוק ממעל ממש. ההתבטלות המוחלטת של אור הנשמה שהאירה בו זה עצמו נתן לו את התוקף הכי גדול. לא תוקף של גאווה, לא תוקף של האני האנוכי, אלא התוקף של האני האלוקי. זה לא אני, זה הקדוש ברוך הוא. אם אני כאן, הנשמה שלי שקשורה עם הקדוש ברוך הוא, אז הכל כאן, יש מקום לכולם. האני הזה זה אני לוי יצחק בן זלדה רחל שכתוב ברשימה הזאת. המיזוג הזה זה הוראה בשבילנו איך יהודי צריך לחיות. הענווה המוחלטת שצריך להיות, ההתבטלות כלפי הקדוש ברוך הוא, הענווה. ביחד עם זה הענווה זה לא חלישות. הענווה זה תוקף. הענווה זה איתן, כי הענווה הזאת שכל כולה התבטלות לאור האלוקי, היא זאת שנותנת לך את התוקף והכוח לא להתרגש מכל הניסיונות, לא להתרגש מכל הקשיים, לא להתבייש מכל המלעיגים, כמו שכתוב בשולחן ערוך בסעיף הראשון. זה הכוח שיש בענווה, שהיא בעצם גאווה וענווה שהולכים ביחד. זה המיזוג הנפלא שר' לוי חי בחיים שלו. זה מה שאנחנו צריכים ללמוד בשבילנו. ודבר נוסף זה הנקודה הנפלאה הזאת להסתכל ולראות בכל דבר את השורש האלוקי. אין דבר בעולם שבמקרה. הרשימה הקצרה הזאת מסמלת לנו, מלמדת

28:55 אותנו איך יהודי צריך להתייחס למאורעות החיים שלו. לפעמים יש מאורעות בחיים שנראים שוליים לגמרי. נסעתי לשם, באתי לפה, טיילתי פה, הלכתי שם. אצל רב לוי אין דברים כאלה. מה שנפלא בתורה של רב לוי זה הדבר הזה שאין שום פרט שיהיה במקרה, וזה אומר לנו לחיים שלנו. יהודי צריך לחיות עם הכרה ברורה על ההשגחה העליונה, ההשגחה הפרטית של הקדוש ברוך הוא על כל צעד ושעל בחיים, דבר שהבעל שם טוב לימד אותנו. אבל דרך התורה של רב לוי יצחק אנחנו יכולים לראות עד כמה כל פרט ופרט יש לזה עומק, יש לזה משמעות. להבין שהחיים שלנו אין שום דבר מקרה, אין שום דבר סתם קרה, כל דבר יש לזה משמעות, יש לזה עומק וזה קורה ויש לזה טעם והסבר ויש לזה משמעות בחיים. וכאן אנחנו נעמוד שתי מילים על התורה שלו. משהו בלתי נתפס שיכולים לדבר על התורה של רב לוי, כמו שאמרנו, החיבור, המיזוג שהוא עשה בין חלק הנגלה, ההלכה והגמרא, התלמוד עם חלק הקבלה. במשך הדורות היו גדולי ישראל בתורת הנגלה, בתלמוד, בהלכה ועד ימינו, ויש גדולים בישראל בתורת הקבלה, תורת הסוד. מה יש נפלא בספרים של רב לוי במעט שנשאר לנו? איך שהוא מחבר את שתי התורות לתורה אחת. איך שהוא לוקח סוגיה בגמרא עם מחלוקת תנאים ואמוראים וכל פרטי הסוגיה, והוא מסביר איך שכל פרט בסוגיה, מה השורש שלה, מה העומק שלה על פי תורת הקבלה. ישנם מכתבים שרב לוי כותב לבן שלו, לרבי הגדול, ומאוד מאוד נפלא לראות את המכתבים בין האב לבן, שזה עוד מסכת בפני עצמה. המכתבים הנפלאים שיש בין האב והבן, בין הבן לאב. גם מזה נשאר לנו מעט מן

31:11 המעט, אבל זה כבר גם כן נותן לנו צוהר נפלא. ובין הדברים אנחנו רואים גם כן על האופן איך הוא למד תורה, כי הוא מדבר וכותב לבן שלו איך צריך ללמוד תורה, איך צריכים להסתכל על כל דבר בשורש. הוא מסביר שהתנאים הגדולים גם כשלימדו את ההלכה הם ראו כל הלכה כפי שהיא בשורש העליון, בעולמות העליונים, בספירות העליונות, ומשמה הם הביאו את זה אחר כך גם כן לעולם הגשמי בהלכה למעשה. עולם הסוד ועולם הנגלה הם לא שני עולמות שונים, זה גוף ונפש. הגוף קשור עם הנפש, הנפש קשורה עם הגוף. אי אפשר להבין דבר אחד בלי השני. רב לוי מדייק בשמות התנאים. מסכת בפני עצמה. עצום לראות איך שהוא מדייק בשם, השם של האמורא. למה האמורא הזה אמר דבר זה? למה התנא הזה אומר דבר זה? למה האמורא הזה חולק עם האמורא הזה? יש להם שורש בעולמות העליונים, בספירות העליונות, בנשמה שלהם, והשם מבטא את הנשמה של האדם ובמילא גם כן את דרך הלימוד שלו. ולכן הוא אמר על זה והוא אמר ככה, והסיפורים שקרו ביניהם, כל פרט ופרט יש לזה משמעות. זה נפלא ביותר. אז בתורה של ר' לויק רק דבר אחד נגיד, אחד מדברי התורה שלו, כדי לסיים עם משהו של דברי תורה, כי הרבי ביקש במשך השנים שאנחנו נלמד מתורתו, בפרט שהשנה זה שמונים שנה. אז אני אגיד מילה אחת על המספר שמונים בתורה של ר' לויק. ר' לויק אומר ככה בקשר למספר שמונים. הוא מביא את הפסוק בשיר השירים. הפסוק אומר: שישים המה מלכות, מלכות, לשון מלכה, שמונים פילגשים ועלמות אין מספר, אחת היא יונתי. הפסוק הזה, שישים מלכות זה מסכתות. יש שישים מסכתות תורה שבעל

33:26 פה. שמונים פילגשים, אומר המדרש, זה הולך על הברייתות. אז המספר שמונים זה מספר שקשור עם תורה שבעל פה, במיוחד עם הברייתות. שם מוצאים את המספר שמונים. מה יש במספר שמונים במיוחד ובקשר לתורה? אוקיי, כאן אנחנו רואים שבתורה שבעל פה יש את הנושא של שמונים. מה מסמל המספר שמונים? אומר ר' לוי יצחק: שמונים זה פעמיים ארבעים. האות מ"ם, האות מ"ם עם מ"ם ועוד מ"ם, מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה ביחד זה שמונים. הגמרא במסכת שבת כשמדברת על האותיות אז הגמרא אומרת: מ"ם פתוחה מאמר פתוח, מ"ם סתומה מאמר סתום. כלומר בתורה, כמו שאמרנו, יש את חלק הפתוח, חלק הנגלה, מאמר פתוח; יש את חלק הסתום, תורת הסוד. מ"ם פתוחה, מ"ם סתומה, ביחד זה שמונים. זה מה שמסמל הנושא של שמונים בשבילנו, לחבר בין תורת הנגלה ותורת הסוד, וזה בעצם מסמל את החיים של רבי לוי יצחק בעצמו. אז זה מה שאנחנו צריכים ללמוד בשבילנו. היום מגיע שנת השמונים, מ"ם, מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה. הכוח שיש לנו לחבר בין שני חלקי התורה. רבי לוי יצחק היה סמל לזה והבן שלו, הרבי. כולנו יודעים. אחד מהדברים הכי בולטים בתורה של הרבי בכל ספריו, ספרי ליקוטי שיחות, ספרי תורת מנחם, זה הנקודה הזאת. אחד מהדברים הכי בולטים בתורה של הרבי זה מה שהוא למד מאביו. איך מחברים את שני חלקי התורה? כמובן שהצורה היא שונה. אצל רבי לוי יצחק רואים יותר את הקבלה. אצל הרבי זה מתבטא יותר בהבנה, בחסידות, בעבודת השם, אבל גם כן הדבר הנפלא שזה לא שתי תורות, זה גוף ונפש. תורת הנסתר ותורת הנגלה. אז זה אנחנו צריכים ללמוד בשבילנו. אז לקחת הוראה ולקח מהיום הגדול הזה, כ' מנחם אב,

36:02 ומהאיש הגדול ללמוד מהמסירות נפש שלו, עמידה בחטא ועמידה בתוקף. מצד אחד יחד עם ענווה מופלאה והתבטלות מוחלטת, שזה לא שני דברים סותרים אלא זה את זה. ללמוד איך להסתכל על כל פרט בחיים שלנו ולראות את ההשגחה הפרטית ולהכיר את השורש, השורש העליון האלוקי בכל פרט שקורה בחיים שלנו והחיבור בין תורת הנגלה ותורת הסוד. מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה. אז נזכה בקרוב בימינו והקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם, בעל ההילולא, יחד עם הבן הגדול שלו, עם הרבי וכל הצדיקים וכל גדולי ישראל וכל גדולי עולם, שנזכה לראות כבר את הגאולה השלמה בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.