חורבן מלא אהבה - תשעה באב לאור החסידות

00:00 תראו דבר נפלא. דווקא חודש, החודש הכי קשה בשנה, החודש שבו קרו המאורעות הכי קשים לעם ישראל: חורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית המקדש השני, חורבן ביתר וכל הדברים הקשים שאנחנו יודעים שקרו במשך הימים בחודש תשעה... בחודש אב, ובימים הראשונים במיוחד של חודש אב. דווקא החודש הזה קוראים לו בשם המיוחד אב, שאבא זה סמל של אהבה. אבא זה סמל של קרבה. מה זה אומר לנו? מה אנחנו לומדים מזה? מנהג ישראל לקרוא לחודש הזה בשם מנחם אב. אז כנראה הפירוש מנחם אב, זאת אומרת שהאבא מנחם אותנו, כאיש אשר אמו תנחמנו. כאן זה אביו ינחמנו. האבא, אבא שבשמיים, הקדוש ברוך הוא, הוא מנחם אותנו. אבל מעניין, תשימו לב, אם הפירוש הוא שהאבא מנחם אותנו, היינו צריכים לקרוא לחודש הזה אב מנחם. כלומר, האבא מנחם את הבן. אז האבא הוא זה שמנחם אותנו. מנחם אב, כאילו שאנחנו מנחמים את האבא. אז בואו נדבר היום על העומק של חודש מנחם אב, חודש אב. כשניכנס לשורש הדברים אנחנו נראה את הדבר הנפלא הזה. למה דווקא החודש הזה, חודש שבו חורבן בית המקדש, חודש של אבלות, חודש של צער ויגון, דווקא החודש הזה הוא חודש אב. לא, לא רק אב, אלא מנחם אב. ומה זה אומר? מה זה? מה זה מלמד אותנו? מה זה הכוח שאנחנו מקבלים דווקא בחודש הזה? אנחנו יודעים ששמות החודשים הם לא סתם. שמות החודשים יש להם הרבה עומק. נכון שבתורה לא נמצאים שמות החודשים, אבל כבר בתנ"ך, לפחות בסוף התנ"ך, בספר עזרא, נחמיה, מגילת אסתר, כבר מוצאים את שמות החודשים. כמו שחכמינו אומרים לנו ששמות החודשים עלו מבבל. זה אומר שהחודשים האלה עם

02:26 ישראל התחיל להשתמש איתם בתקופת גלות בבל. וכמובן שהשמות האלה יש להם עומק, יש להם הסבר. זה שמות שהתקדשו על ידי התנ"ך, תורה שבכתב, גם על ידי תורה שבעל פה, ששם כבר מופיעים כל החודשים. אז בוודאי שכל חודש, השם של החודש יש לזה עומק לפנים מעומק. חודש אב זה מילה הרבה יותר קלה להבין אותה. אב, גם בעברית, בלשון הקודש, אב, אבא. מה שקשה להבין, איך זה שדווקא החודש הזה שבו ממעטים בשמחה, דווקא החודש הזה אומר לנו אב. מה זה מסמל? מה זה אומר לנו? אז מוסבר על זה בתורת החסידות, אומר הצמח צדק דבר נפלא. הוא מסביר שאדרבה, כשאתה רואה... תאר לעצמך אתה עומד בבית כנסת, בבית המדרש, במקום ציבורי, ואתה רואה בן אדם מבוגר מדבר לילד ומדבר איתו בצורה קשה, נותן לו דברי מוסר, מוכיח אותו. אתה אומר לעצמך, מי זה, סתם בן אדם? תפס אותו איזה ילד והתחיל להוכיח אותו? זה לא רגיל. בדרך כלל אדם רגיל לא ייקח ילד ויתחיל לצעוק עליו או לדבר איתו קשות. בטוח מדובר פה על אבא. אבא. אבא יכול לדבר ככה. למה? כי האבא באמת אוהב את הבן שלו. יש פה אהבה מאוד מאוד עמוקה, וזה הדבר. ודווקא בגלל שיש לו אהבה עמוקה לבן אז הוא יכול להוכיח אותו. הוא יכול להעמיד אותו על המקום, להדריך אותו. אז זה בדיוק כמו ששלמה המלך אומר במשלי, אבא שאוהב את הבן שלו, "ואוהבו שחרו מוסר". הוא נותן לו דברי מוסר. הוא נותן לו דברי תוכחה. התוכחה מגיעה מתוך עומק האהבה. אהבה חיצונית מתבטאת בפרסים, במתנות, בדברי דברים יפים. זה כל אחד יכול לתת. בשביל זה לא צריך להיות אבא, אבל כדי

04:40 לייסר צריך להיות אבא. אבא אמיתי, אבא שהאהבה היא אהבה אמיתית והבן מרגיש את האהבה האמיתית. זה לא מגיע ממקום של שלילה, חס וחלילה, מגיע ממקום של אהבה עמוקה. דווקא זה מתבטא בזה שהאבא מוכיח את הבן, מייסר אותו ומלמד אותו את הדרך הנכונה. וזה בעצם הסמל, הרמז בנושא, בשם, במילה אב. האבא, דווקא בגלל שהוא אבא ודווקא בגלל שהוא אוהב אותנו, ולכן באופן גלוי זה מתבטא בעניין של תוכחה, מוסר, שזה הנושא של תשעה באב. חורבן בית המקדש זה לא היה כעס, זה לא עונש במובן הרגיל של עונש. חורבן בית המקדש זה ביטוי של אהבה עמוקה של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, שלכן "כי רחץ ה' את צואת בנות ציון". אדמו"ר הזקן מדבר על זה באריכות בספר התניא, באגרת הקודש סימן כ"ב. הוא מסביר את הנושא של רחיצת הבן. המלך יש לו בן. הוא יכול לשלוח עבדים, משרתים, שהם ינקו את צואת הבן. אומר, לא, המלך בעצמו, דווקא בגודל האהבה שהוא אוהב את הבן שלו. אז "רחץ ה' את צואת בנות ציון". הקדוש ברוך הוא, שהוא אוהב את עם ישראל, אז הוא בעצמו מנקה אותנו, מרחיץ אותנו ומוציא מאיתנו את הלכלוך ומנקה אותנו. וזה בעצם כל הנושא של חודש מנחם אב. תשעה באב זה הניקיון, הרחיצה שהקדוש ברוך הוא רוחץ את עם ישראל, מנקה אותם ומכין אותם שיהיו מוכנים לגאולה. אז בעצם אם אנחנו מסתכלים בעיניים עמוקות יותר לחודש מנחם אב, אז זה בעצם החודש שבו מתבטאת ומתגלה האהבה של הקדוש ברוך הוא מהמקום היותר עמוק, מהמקום היותר פנימי. כשבן אדם מסתכל בעיניים חיצוניות, אז הוא רואה את הדברים בצורה חיצונית. אבל כשבן אדם מסתכל בעיניים

06:52 יותר עמוקות, יותר פנימיות, אז הוא רואה פה התבטאות של אהבה עמוקה של הקדוש ברוך הוא. עכשיו כמובן אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא, וזה התפילות שאנחנו מתפללים ומזכירים את זה בכמה מקומות בתפילה, ומבקשים מהקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא ינקה אותנו ויסלח לנו לא על ידי ייסורים חס וחלילה, לא על ידי דברים קשים, אלא דווקא בחסד וברחמים. מה ההסבר בזה? הרי אם הוא אבא צריך לחנך אותנו, לנקות אותנו. אז על זה מסביר אדמו"ר הצמח צדק שנכון שאבא מייסר את בנו, האבא מוכיח לבנו, אבל כאשר האבא רואה שהייסורים והצער לא מביאים לתוצאה הנכונה, לא מביאים שהבן יקבל את המסר, אז אדרבה, האבא משנה, אדרבה נותן לו דווקא, מרעיף עליו יותר אהבה, ודווקא זה גורם שהבן ישתנה, ישתנה לטובה. במיוחד כשמדובר על הקדוש ברוך הוא, אומר הצמח צדק, הקדוש ברוך הוא כל יכול, ובגלל שהוא כל יכול הוא יכול לנקות אותנו גם בלי ייסורים, גם בלי צער. הקדוש ברוך הוא יכול לנקות אותנו, להכין אותנו לגאולה דווקא מתוך שפע, מתוך ברכה ומתוך הצלחה. אז כשאנחנו מגיעים לחודש מנחם אב, יהודי כביכול על ידי עבודת השם שלו בחודש הזה יש את היכולת להפוך את התוכחה, להפוך את החושך, להפוך את המרירות. אדרבה, שיהיה התגלות של אהבה וחסד גלוי גם כן, גם בימים האלו. שלכן, כמו שהרבי לימד אותנו, שכשמגיע חודש מנחם אב, נכון שעל פי ההלכה הרי כתוב שכשמגיעים תשעת הימים במיוחד צריך להוסיף במנהגי האבלות. יש כל מיני דברים שאסור לעשות אותם החל מראש חודש מנחם אב וכולי. כל הדינים וכל ההלכות וכל המנהגים שיש, ומה שצריכים למעט בשמחה, כמו שחכמינו אומרים במסכת תענית, משנכנס אב

09:12 ממעטים בשמחה. אבל אף על פי כן, גם על פי ההלכה יש דברים שדווקא הם מוסיפים שמחה גם בימים האלו. ועל פי ההלכה אם עושים סיום מסכת, אז אדרבה, אז הסיום מסכת ומותר על פי ההלכה לשמוח. לכן כבר ראו את זה גם בדורות קודמים, והרבי מאוד דיבר על זה שבימים האלו להשתדל לעשות סיומים של שמחה כדי להוסיף בשמחה ולהפוך את המרירות לשמחה. אותו דבר גם כן דיברנו על נושא של לימוד הלכות בית המקדש, שעל ידי זה הופכים את המרירות של החורבן לשמחת הבנייה, וזה גם כן רמז שמובא בספרים על מה שכתוב משנכנס אב ממעטים בשמחה. אז מובא בספרי החסידות מתלמידי הבעל שם טוב: משנכנס אב ממעטים. נקודה. למעט את המרירות. למעט את האבלות של הצער שיש לנו מחורבן בית המקדש בימים האלה על ידי שמחה. פקודי השם ישרים משמחי לב. לומדים תורה, בפרט לומדים תורה בנושאים של בניין בית המקדש, בנושאים של גאולה, ביאת המשיח, נושאים של נחמה, וזה עצמו גורם שאנחנו נקבל את ההסתכלות היותר עמוקה ולהפוך את המרירות לשמחה. וכאן מגיע העומק הנפלא בשם של החודש מנחם אב ולא אב מנחם. כשאומרים מנחם אב, כלומר שאנחנו בני ישראל מנחמים את האבא, את האבא שבשמיים. וואו. לא האבא מנחם אותנו, אלא אנחנו מנחמים אותו כביכול. מה זאת אומרת? אז יש פירוש נפלא מהרב המגיד ממזריטש, שמסביר שבעצם כשאנחנו מדברים על החורבן, על הגלות, על הצער של החורבן, צער של הגלות, אז בעצם מי שבאמת סובל מחורבן וגלות זה הקדוש ברוך הוא. הרב המגיד ממזריטש מסביר את המשנה במסכת ברכות: אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש. המשנה אומרת שיהודי, לפני שהוא נעמד להתפלל את התפילה

11:42 צריך שיהיה אצלו כובד ראש. מה זה כובד ראש? כאב ראש? מה זה כובד ראש? אז מסביר רש"י, מסבירה הגמרא שכובד ראש זה נושא של הכנעה. בן אדם לפני התפילה צריך להתבונן במחשבות והתבוננות שיגרמו לו להכנעה, לשפלות, להרגיש יותר, להרגיש את השפלות שלו כשהוא עומד לפני השכינה, לפני הקדוש ברוך הוא. ואין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש. ההכנה לתפילה צריכה להיות התבוננות בשפלות האדם וגדולת השם, משהו שיפעל אצל הבן אדם עניין של שבירת הלב, וככה הוא יכול להיכנס לתוך התפילה. התפילה עצמה צריכה להיות אבל בשמחה. יש מאמר חז"ל אחר: אין עומדים להתפלל אלא מתוך שמחה. התפילה עצמה חייבת להיות בשמחה, אבל ההכנה לתפילה צריכה להיות כובד ראש. אומר המגיד ממזריטש, כובד ראש, הכוונה לשכינה. בן אדם צריך להרגיש את הצער לא של עצמו, מה שחסר לו, אלא הצער של השכינה, שהקדוש ברוך הוא כביכול נמצא במצב של כובד. הקדוש ברוך הוא סובל, שכינתא בגלותא. מי שנמצא בגלות ובאמת סובל את הגלות זה הקדוש ברוך הוא. הרי הגמרא אומרת כשעם ישראל הלכו לגלות שכינה עמהם, השכינה הולכת יחד עם כל יהודי בגלות. "בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם", אומר רבי שמעון בר יוחאי. אז השכינה נמצאת בגלות, והשכינה סובלת את הסבל של הגלות. אז יהודי צריך להתבונן בסבל של השכינה. צער השכינה היא צער הרבה יותר עמוקה. הקדוש ברוך הוא באמת מרגיש מה כואב, מה, מה זה הכאב של הגלות? מה חסר לנו בגלות? הגמרא במסכת ברכות בהתחלה בדף ג', הגמרא אומרת שהקדוש ברוך הוא בוכה כל יום. "אוי לו לאב שהגלה את בניו". אוי לו לאב שהגלה את בניו? הקדוש ברוך הוא כביכול מצטער ומתחרט

13:58 למה עשיתי את זה. הוא כואב את כאב הגלות, והרי הוא מרגיש את כאב הגלות הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים להבין אותו. זה גם כן הסיבה למה בתפילה אנחנו אומרים: "אבינו אב הרחמן, ברחמיך הרבים רחם עלינו, ברחמיך הרבים רחם עלינו". אתה כביכול, הקדוש ברוך הוא, אתה באמת יודע כמה רחמנות עלינו זה הגלות, וזה מה שאנחנו מבקשים: ברחמיך הרבים, שאתה באמת יודע את הצער שלנו. והקדוש ברוך הוא באמת מצטער מהצער שלנו. אז רחם עלינו, שכבר ירחם עלינו, יגאל אותנו מהגלות העמוקה והחשוכה הזאת. אז זה בעצם הנושא של מנחם אב. מי שבאמת סובל את הגלות, מי שבאמת מצטער, זה השכינה שסובלת את הגלות, ויהודי יש לו את היכולת, על ידי התפילה שלו, על ידי הלימוד שלו, על ידי עבודת ה' שלו, במיוחד בימים האלו, כשאנחנו הופכים את המרירות לשמחה על ידי לימוד התורה, על ידי לימוד הלכות בית המקדש, יש לו את היכולת לנחם את אבינו שבשמיים. וזה הפירוש מנחם אב, שהבן מנחם את האבא, והנחמה הזאת שאנחנו מנחמים את אבינו שבשמיים, זה מה שיביא שהקדוש ברוך הוא יהפוך לנו את הימים האלו לימי שמחה. וכותב האר"י ז"ל, האר"י ז"ל אומר שדווקא בימים האלו בביאת משיח צדקנו יהיו ימי חג וימי שמחה היותר גדולים של כל השמחות, שמחות וכל החגים של כל השנה. כתוב באמת בפסוק. הפסוק אומר: "צום הרביעי, צום החמישי, צום השביעי" — יהפכו הימים הללו לששון ולשמחה. אבל האר"י ז"ל, שבאמת האר"י ז"ל ההילולה שלו, היארצייט שלו, זה באמת בתשעת הימים, ה' מנחם אב. יש דבר מאוד מעניין, אם שמתם לב: גם רבי שמעון בר יוחאי שגילה את פנימיות התורה, את ספר הזוהר, וגם רבי יצחק

16:12 בן שלמה, האר"י ז"ל, נפטרו בימים של אבלות, ימי דין. רבי שמעון בר יוחאי שובר את האבל של ספירת העומר, ימי הדין של ספירת העומר, פטירת תלמידי רבי עקיבא. האר"י ז"ל נפטר בעצם תשעת הימים, הוא שובר את פטירת צדיקים, מביא חסד לעולם, מביא טוב לעולם. הוא שבר את החושך של הימים האלה. תשימו לב לעוד דבר: רבי שמעון בר יוחאי, זה השבוע החמישי בספירת העומר, ביום החמישי, הוד שבהוד, החמישי שבחמישי, שבוע החמישי, היום החמישי לעומר. ה' מנחם אב זה החודש החמישי. חודש מנחם אב זה החודש החמישי לחודשי השנה, וה' זה היום החמישי, גם כן חמישי שבחמישי, הוד שבהוד. שזה הימים האלו של ההילולה של האר"י ז"ל, כמו רבי שמעון בר יוחאי. אלו שגילו פנימיות התורה, אז הם גם גילו לנו את הפנימיות של החורבן ושל החושך, ושזה בכוח של יהודי. אז כותב האר"י ז"ל שלעתיד לבוא הרי יתגלה הפנימיות של החושך, יתגלה הפנימיות שהאבא דווקא בחושך הזה נמצא האהבה הכי עמוקה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו. האהבה הזאת תתגלה בימים האלה ולכן זה יהפוך להיות לשמחה הכי גדולה, וזה גם כן הרמז בא"ת ב"ש. כידוע שהחגים, כל מועדי השנה, מתאימים עם אחד הימים של ימי הפסח, ועושים את החשבון של א"ת ב"ש, אל"ף תי"ו, האות הראשונה והאות האחרונה, בי"ת שי"ן. היום הראשון של פסח זה היום של תשעה באב. תמיד יום הראשון של פסח בימות השבוע זה יהיה היום של תשעה באב, גם בימות השבוע. השנה פסח היה ביום שלישי, יום הראשון, אז גם תשעה באב יום שלישי. בי"ת זה שי"ן. היום השני זה שבועות, יום רביעי. ג' זה ראש השנה. ד' זה שמחת תורה. כל, כל יום

18:31 יש לזה את הקשר עם היום שבו יש לזה יום אחד במועדי השנה שקשור עם היום הזה. אז דבר נפלא. היום הראשון של פסח קשור עם היום הראשון של, עם היום של תשעה באב, כי זה בעצם כל הנושא, הגאולה של מצרים והגאולה של משיח. תשעה באב יתהפך ליום הכי גדול והכי שמח. זה היום שבו נולד מושיעם של ישראל, כמו שכתוב בירושלמי. והאר"י ז"ל מדבר על זה שזה הסיבה למה אנחנו אומרים נחם. למה ביום תשעה באב אחרי הצוהריים כבר יושבים על כיסאות ובעצם כבר מתחיל נחמת הגאולה? אז זה הפנימיות של מנחם אב. יהודי צריך, דווקא בימים האלה אנחנו צריכים כולנו להתחזק, ללמוד בנבואות הגאולה, ללמוד את ההלכות של בית המקדש, לבנות את בית המקדש על ידי שנלמד את ההלכות שלו, לעשות סיומי מסכת, להשתדל, להוסיף בשמחה של תורה. "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", כמו שכתוב בפסוק שקוראים בהפטרה של פרשת דברים, שבת חזון. על ידי משפט, שזו תורה, ועל ידי צדקה נוסיף בתורה, נוסיף בצדקה, אז אנחנו נזכה לראות איך שהימים האלה יהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים, שנזכה לנחם את האב, אבינו שבשמיים, ואבינו שבשמיים ינחם אותנו, וביחד כולנו נתנחם בגאולת המנחם, שנזכה לראות את הגאולה השלמה של משיח צדקנו ובניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו, עוד החודש הזה, בימים האלה, ימי מנחם אב.