אנחנו הדור שיביא את הגאולה - חודש תמוז לאור החסידות

00:00 מה הדבר המיוחד שיש בתקופה שלנו? בדור שלנו? הדור שלנו הוא הדור הכי מיוחד. אחד מהדברים שהרבי דיבר עליו מאז היום שהוא התחיל וקיבל את הנשיאות בשנת תשי"א, ב-י' בשבט, ביום ההילולה, ביום היארצייט הראשון של חמיו, הרבי הקודם, הרבי הריי"צ. הרבי תמיד דיבר על הנקודה הזאת שהדור שלנו הוא דור הגאולה. הרבי דיבר במאמר הראשון שהוא דיבר כשהוא קיבל את הנשיאות על הפסוק, "באתי לגני אחותי כלה", שהדור שלנו הוא הדור של באתי לגני. הקדוש ברוך הוא חוזר לגן שלו, שזה העולם הזה שבו אנחנו בדור שלנו נביא את הגאולה. והשאלה שנשאלת: מה יש מיוחד בדור שלנו? על פניו הרי נראה להפך. הדור שלנו הוא הדור שנמצא בשפל הכי גדול. הרי הגמרא כבר אומרת את זה. מאמר חז"ל המפורסם, "אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים ולא כחמורו של פנחס בן יאיר". כלומר הגמרא אומרת לנו: אם אנחנו חושבים על הדורות הראשונים, מסתכלים ורואים את הדורות הראשונים, אנחנו רואים מלאכים, צדיקים גדולים, האבות הקדושים, רועי ישראל שהם היו בבחינת מלאכי השרת. אנחנו כלפיהם, ביחס אליהם, כמו בני אדם ביחס למלאכים. "ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים". אם אנחנו חושבים שהדורות הראשונים היו בני האדם האמיתיים, אז אנחנו כלפיהם כמו חמורים ולא כחמורו של פנחס בן יאיר. פנחס בן יאיר, כידוע, הגמרא מספרת על חמור מיוחד שהיה מרגיש עם העשב, התבן, הדברים שהיו נותנים לו לאכול, אם זה היה כשר, מעושר וכולי וכולי. וגם, אז זאת אומרת שהיה חמור במדרגה מסוימת. אנחנו חמורים, אבל לא, לא כחמורו של פנחס בן יאיר. אז אם ככה נשאלת השאלה: מה יכול להיות? איך יכול להיות

02:07 שדווקא הדור שלנו הוא הדור שיביא את הגאולה? מה יש מיוחד בדור, בתקופה שלנו, שכל אחד ואחד מבין, לא צריכים הרבה פילוסופיות להבין, להבין שהדור שלנו נמצא בשפל. לשון הגמרא, שהרבי תמיד חזר על זה, "אכשר דרא". הגמרא שואלת: בעצם הדור שלנו נהיה יותר כשר, יותר מוכשר, יותר נעלה? להפך, אנחנו יודעים שמדור לדור זה הולך ומידרדר, הולך ויורד ולא-- וכאן באים ואומרים אדרבה, הדור הזה הוא הדור הכי נעלה. גם מבחינת הזמן זכינו לשמוע מהרבי את המילים, את הביטוי שהזמן, אנחנו נמצאים כעת בזמן השיא. אחד מהדברים שהרבי דיבר בתקופה האחרונה, השיחות האחרונות בשנת תשנ"ב, היה השיחות האחרונות שזכינו לשמוע מהרבי, התבטא כמה וכמה פעמים שאנחנו נמצאים עכשיו בזמן השיא, בזמן הכי נעלה. ביידיש הרבי אומר "העכסטע צייט". דווקא הזמן שלנו, וכאן נשאלת השאלה: איך הזמן שלנו הוא הזמן הכי נעלה? מבחינת זמן היו לנו זמנים הרבה יותר יפים, זמן-- זמנים הרבה יותר טובים. אם נלך אחורה בהיסטוריה, זמן בית המקדש, זמן הבית, זמנים של התנאים והאמוראים, זמנים נעלים ביותר. ואפילו אם לא נלך כל כך רחוק, גם נחזור דור אחד אחורה, אז כמובן שהזמנים היו הרבה יותר נעלים, אנשים היו יותר עדינים, תקופות יותר נפלאות עבור עם ישראל. דווקא עכשיו אנחנו נמצאים בזמן השפל, ואף על פי כן, אחד מהדברים הנפלאים שהרבי לימד אותנו זה להפוך את ה-, את המבט ולהבין שדווקא הדור שלנו זה הדור הכי עמוק, הכי נעלה. הזמן שלנו הוא זמן השיא. מה יש מיוחד בתקופה שלנו? על זה אנחנו נעמוד היום. אני רוצה לשתף אתכם בהתוועדות שזכיתי להיות נוכח אצל הרבי ב-ב-בשנים קודמות. אחד מהם זה התוועדות גם כן של שבת פרשת קורח

04:23 שהיה בראש חודש תמוז, בדיוק כמו השנה הזאת, ואז הייתה התוועדות מאוד מיוחדת שהרבי הסביר נקודה מאוד מעניינת בקשר לזמן שאנחנו נמצאים עכשיו. קישר אותה עם הזמן של ראש חודש תמוז. השבת הזאת יוצא שאנחנו חוגגים את היום הראשון של ראש חודש תמוז. ל' סיוון, א' לראש חודש תמוז, והרבי דיבר שיחה נפלאה על נקודת הזמן הזאת. ל' סיוון מצד אחד, א' לראש חודש תמוז. יום השבת, ראש חודש תמוז, זה יום שמחבר בין שני חודשים, שאם אנחנו מתבוננים בהם, שני חודשים הכי רחוקים שיכולים להיות אחד מהשני, ועל הנקודה הזאת אנחנו בונים את ההבנה להבין את הגודל הנפלא והחשיבות הנפלאה שיש דווקא בזמן שלנו, בדור שלנו ובאנשים של הדור שלנו, ואיך שדווקא העבודה שלנו בתקופה שלנו זה הדור שבעבודתו יביא את הגאולה, התפקיד המיוחד שיש עלינו. אז אם אנחנו נסתכל על הזמן, כמו שאמרנו, חודש סיוון, חודש תמוז. חודש סיוון חודש נפלא ביותר. חודש סיוון זה החודש השלישי. התורה מדברת על חודש סיוון: "בחודש השלישי", שזה החודש לצאת בני ישראל מארץ מצרים. "ביום הזה באו מדבר סיני". מה קרה בחודש השלישי? קבלת התורה. חודש נפלא. דברים הכי נפלאים קרו בחודש השלישי, חודש סיוון. מגיע החודש הרביעי, הפוך לגמרי. מה אנחנו יודעים על החודש הרביעי? אז גם בתורה עצמה, אם אנחנו ממשיכים את ההיסטוריה, מה קרה ארבעים יום אחרי מתן תורה, שבעה עשר בתמוז. משה רבנו יורד עם הלוחות מההר ופוגש את עם ישראל עושה את החטא, את העבירה הכי גדולה בהיסטוריה, חטא העגל. רק ארבעים יום עברו מאז מתן תורה ותראו מה קרה, חטא העגל. וכאן מגיע משה, לוקח את הלוחות, שובר אותם, שבירת הלוחות שזה התחלה של חורבן,

06:45 התחלה של גלות, התחלה של שאחר כך שבעה עשר בתמוז הפך להיות ליום שבו פרצו את החומות, חורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית המקדש השני, הכל התחיל בחודש הרביעי וזה מה שכתוב גם בזכריה הנביא. החודש הרביעי שזה צום, היום, הצום הרביעי שזה הצום של שבעה עשר בתמוז. אז אם אנחנו מסתכלים ורואים פה משהו, ההבדל, הניגוד שיש בשני החודשים. חודש סיוון, חודש של אור, חודש של תורה, חודש של התגלות אלוקית הכי היסטורית, הכי נפלאה, הכי גדולה של מתן תורה, וחודש תמוז, חודש של חושך, חודש של, של חורבן, חודש של, של שבירה. הפוך לגמרי מהחודש הקודם. במספרים דבר מעניין. החודש השלישי והחודש הרביעי. מה זה אומר החודש השלישי והחודש הרביעי? אז אם אנחנו מסתכלים במספרים באותיות זה ג' ו-ד'. מספר שלוש זה האות ג'. מספר ארבע זה האות ד'. הגמרא במסכת שבת בדף ק"ד, כשמביאה את המשמעות של האותיות, רבי עקיבא, רבי אליעזר, שהסבירו את המשמעות של האותיות, והגמרא מסבירה שהאות ג'-ד' זה גומל דלים. גמילות חסד, גומל דלים. הגימל הוא הגומל, הדלת הוא הדל. יש פה נתינה של משפיע מקבל, נתינה וקבלה. האות גימל היא אות של נתינה וזה הפירוש, המשמעות של האות גימל, וזה גם במבנה. הרי האותיות הן אותיות קדושות, האותיות של האלף בית, אותיות קדושות שבהם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. כל אות יש לזה משמעות עמוקה ביותר. אז אם מסתכלים גם על צורת האות גימל, אז צורת האות גימל בנויה בצורה של וי"ו עם למטה סוג של נטייה. יש כזה למטה רגל שיוצא החוצה, שזה הסמל של נתינה. יש פה בן אדם כביכול, אם לצייר את זה כאילו יש

09:11 פה איזה אדם שהווי"ו מצייר את הצורה של הנותן, המשפיע, הגומל והוא נותן. זה הנתינה כלפי חוץ. היציאה של הגימל זה הנתינה של המשפיע שהוא נותן למקבל. הדלת, דל, אין לו. עני ואביון, עני ודל, והוא יש לו נקודה מאחורה. הצורה של הדלת זה נקודה מאחורה. הנקודה מאחורה זה כביכול אין לו שום דבר בפנים. הבית ריק. זה ההבדל בין הדלת והה"א. כפי שמוסבר בקבלה, הדלת זה העני כשהוא דל, לפני שהוא קיבל את ההשפעה שנתנו לו. הה"א זה כשהעני הופך להיות לעשיר, הוא קיבל את ההשפעה בפנים. אז הה"א יש לה את הקו הקצר שנמצא בפנים. הקו הקצר הזה בדלת זה נמצא כביכול מאחורה. זאת אומרת, אין לו את זה עדיין, הוא עכשיו רק רוצה לקבל את זה. כביכול בחינת אחוריים זה עדיין לא התחבר איתו, עדיין לא קיבל את זה ולכן הוא דל. אז ג'-ד' זה נושא של נתינה וקבלה, גומל דלים, וזה ממש ההבדל בין החודש השלישי וחודש הרביעי. חודש השלישי זה חודש של גמילות, נתינה, גומל. חודש הרביעי דלת, חודש של דלות, חודש של עניות, חודש של חושך. אבל כשאומרים גומל דלים, יש פה חיבור בין השלישי והרביעי. החודש השלישי משפיע בחודש הרביעי. כשיש לנו את נתינת התורה בחודש השלישי, אז זה נותן את היכולת, ההשפעה מהתורה שקיבלנו בחודש השלישי, גומל דלים להפוך את החודש הרביעי ל... שהמקבל, החודש הזה שמצד עצמו אין לו אור, אין לו משהו מיוחד, דווקא החודש הזה הופך להיות לדבר הכי נפלא. להפוך את הדל, זה המטרה הכי עמוקה. להפוך את הדל על ידי זה שגומלים, נותנים לדל. אז דווקא על ידי הקבלה של העני, קבלת המקבל, אז הוא מגיע למקום

11:36 הרבה יותר נעלה, הרבה יותר עמוק. כשהחושך נהפך לאור, כשהמקבל נהפך למשפיע, אז מגיעים למשהו הרבה יותר עמוק, למשהו הרבה יותר נפלא. שזה אומר לנו שהחודש הרביעי, נכון שכעת אנחנו מסתכלים על החודש הרביעי כמו חודש של שבירה, חודש של חורבן, אבל דווקא על ידי זה מגיעים למקום הכי עמוק, כמו שזה קרה גם בהיסטוריה. אם נסתכל על חודש הרביעי ונראה מה קרה שמה, הנושא של חטא העגל, שזה היה המצב של השבירה בעם ישראל, הנפילה וחטא העגל. אבל דווקא החודש הרביעי על ידי חטא העגל, אז עם ישראל אחר כך הגיעו למשהו הרבה יותר גבוה, כמו שמוסבר לנו, כמו שהמדרש אומר שדווקא על ידי שבירת הלוחות הראשונות אז "ויגד לך תעלומות חכמה כי כפליים לתושיה", שמתוך החושך, מתוך השבירה הזאת עם ישראל אחר כך הגיע לכוח התשובה, הגיע למקום יותר נעלה והם קיבלו את הלוחות השניים, שאחר כך ביום הכיפורים, כשמשה רבנו ירד עם הלוחות השניים, אז קיבלנו את, כמו שהגמרא אומרת שדווקא על ידי... המדרש אומר שדווקא על ידי שבירת הלוחות עם ישראל קיבלו מקרא, משנה, הלכות, אגדות, ריבוי תורה וכל השפע של התורה הגיע דווקא בגלל שעברו את התהליך הזה, וזה בעצם נותן לנו הסתכלות חדשה להבין את הנושא של המקבל. הנושא של ה... החודש הרביעי, הדל, שלמרות שהוא בבחינת דל אז הוא מגיע למקום יותר נעלה. יש תורה מהרב המגיד ממעזריטש. מאמר נפלא שהרב המגיד ממעזריטש מסביר. אנחנו אומרים בשבת בתפילה, אומרים נשמת. אחת מהתפילות הכי נפלאות שיש בשבת זה תפילת נשמת כל חי. שמה מדברים על שירת הנבראים, איך שכל העולם מודה, משבח ומהלל, ושם בין הדברים אנחנו אומרים "אילו פינו מלא שירה כים"

13:59 ולשוננו רינה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח". בין הדברים שאנחנו אומרים שאילו היה לנו את כל הדברים הנפלאים האלה, אז אנחנו לא נספיק להודות, להלל ולשבח לקדוש ברוך הוא על כל הטוב והחסד שהוא עושה לנו. שואל המגיד ממזריטש, "ועינינו מאירות כשמש וכירח". שאלה פשוטה. אם העיניים שלנו מאירות כשמש, אז בשביל מה צריכים את הירח? כל אחד מבין שהשמש הוא אור הרבה יותר חזק. שמש יש לו את האור שלו, האור זה של השמש עצמו. הירח רק מקבל אור מתוך השמש. אין לו את השמש, אין לו את האור מצד עצמו, הוא רק משקף את אור השמש. ומתי הוא משקף את זה? בלילה, וזה חשוך, וזה לא אור כזה טבעי. ואף על פי כן, מה אנחנו אומרים? כשמש וכירח. אם זה כבר כשמש, כבר לא צריכים ירח. שאלה פשוטה. אומר המגיד ממזריטש: לא, השמש הוא בבחינת עשיר. הירח הוא בבחינת עני. כלומר, השמש הוא מקור השפעה. יש לו את האור, כמו שאמרנו, זה שלו, והוא זה שנותן את זה. הירח אין לו אור מצד עצמו, הוא רק מקבל את זה מן השמש, ולכן יש זמנים כאלה, זמנים כאלה בחודש, אנחנו רואים. יש ימים שהירח חשוך וריק, ואז מגיע ראש חודש, מקבל נקודה שלו, ואז מגיע ט"ו וכל התהליך של הירח. אז אומר המגיד, זה בדיוק העניין. יש הבדל מאוד גדול בין אדם עשיר ומלא בכסף וזהב וכל הדברים הטובים, אבל הוא לא-- אין לו את התענוג, אין לו את הדבר הזה, העונג של קבלת השפעה, בגלל שתמיד יש לו את זה. דווקא עני שאין לו, כשהוא מקבל, אז הוא-- זה מעורר אצלו תענוג נפלא

16:03 ביותר. בלשון הבעל שם טוב זה נקרא עונג תמידי אינו עונג. כלומר, תענוג, אם התענוג הוא תמיד, זה לא, אין בזה תענוג מיוחד. מתי יש תענוג? כשיש משהו חדש, משהו לא רגיל. אז העשיר, המלך הנותן, אצלו בגלל שהוא מקור השפע, השמש. אז מצד אחד ודאי השמש הוא יותר גדול, יותר חזק, אבל זה תמידי. דווקא הירח שאין לו את זה והוא מקבל, כמו עני שמקבל כמה מטבעות, אבל הוא התייגע עליהם, הוא קיבל אותם. אז העונג הוא עונג בלתי, בלתי, בלתי מוגבל. עונג נפלא ביותר. אותו דבר גם כן פה אנחנו אומרים "עינינו מאירות כשמש וכירח". מצד אחד יש מעלת השמש, נתינה, השפעה ואור. מצד שני אנחנו מבקשים שיהיה לנו גם את המעלה של הירח, שהתענוג לא יהיה תענוג תמידי, שנזכה לתענוג הזה של המקבל העני שמקבל, שאז יש בזה עונג עצום, עונג בלתי מוגבל. אז אם אנחנו ניקח את זה גם כן בעבודת השם, זה בעצם ההבדל בין חודש השלישי וחודש הרביעי. חודש השלישי זה חודש של אור מצד עצמו, חודש של נתינת התורה, תורה, קדושה ואור. חודש הרביעי, שזה חודש שמצד עצמו חושך. חודש שמצד עצמו חודש עני. חודש תמוז. וכאן אני גם רוצה להוסיף שהמילה תמוז, כידוע, מסמל את עבודה זרה. מבכות את התמוז. בתנ"ך מסופר שהיה סוג של עבודה זרה שקראו לו תמוז, שזה צורה של שמש, משהו חם. והיו כאלה שהאמינו שהתמוז משפיע. היו נשים המבכות את התמוז. זאת אומרת עניין של עבודה זרה, והחודש הזה נקרא על שם התמוז. איך יכול להיות הדבר? אבל פה נמצא כל הסוד. שכשאנחנו מצליחים להפוך את החושך, שאנחנו מצליחים לקחת את הדלות, את העניות, את החושך, ושמה

18:11 להפוך את זה לאור, שמה להביא את הקבלה של האור, אז העונג הוא בלתי מוגבל. דווקא זה מגיע למקום הכי עמוק. אותו דבר זה בקשר לתמוז. זה הנקודה שאמרנו שדווקא שבירת הלוחות, דווקא חטא העגל הביא את עם ישראל להתחברות הרבה יותר עמוקה לקדוש ברוך הוא, שזה כוח התשובה, שבמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד. אותו דבר גם כן בקשר לכללות הדורות. אם אנחנו מסתכלים על כללות הדורות, אז הדור שלנו, למרות שבמידה מסוימת הוא דור של עניות, כמו שאמרנו, כן, הדורות הראשונים היו דורות של קדושים, של מלאכים, של טהורים וקדושים. הדור של מתן תורה, דור המקדש, הזה היה כביכול בבחינת משפיע, גומל. הדור שלנו זה דור של דלות. אבל כפי שאמרנו, דווקא בדלות מגיעים לעונג הכי גדול, מגיעים למשהו הרבה יותר פנימי, משהו יותר נעלה, שזה הדבר הכי גדול. והזוהר אומר, יש זוהר נפלא. הזוהר אומר בקשר לתפילה, אומר הזוהר יש כמה סוגים של תפילה. יש תפילה למשה בתהילים פרק צא, תפילה למשה איש האלוקים. יש תפילה לדוד בתהילים פרק פו. יש תפילה לחבקוק בחבקוק הנביא, ויש תפילה לעני. תפילה לעני כי יעטוף ולפני השם ישפוך שיחו. תפילה לעני. אומר הזוהר, משה רבנו היה ברמה מאוד גבוהה. התפילה שלו הייתה תפילה נפלאה ביותר. דוד המלך, חבקוק. אומר אבל הזוהר של תפילה לעני שאין לו את כל הדברים הגדולים והנפלאים, דווקא התפילה שלו היא התפילה הכי עמוקה שמגיעה למקום הכי גבוה ומעוררת את העונג והנחת רוח הכי גדול, ודווקא התפילה הזאת היא מקור כל התפילות. תפילה לעני כי יעטוף, אומר הזוהר, מה פירוש כי יעטוף? הפירוש הפשוט שעני הוא עטוף ברעב, מסכן, רעב, אין לו

20:33 כלום, הוא עטוף ברעב שלו. אומר אבל הזוהר, תפילה לעני כי יעטוף פירושו שהתפילה של העני היא זאת שעוטפת את כל התפילות. היא זאת שלוקחת את כל התפילות ועוטפת אותן, וכל התפילות מחכות לתפילה של העני, כי הוא זה שמגיע למקום הכי עמוק, אה, למקום הכי נעלה. הנקודה הזאת מתבטאת גם כן במיוחד בקשר לדורות והזמנים כמו שאמרנו. תפילה לעני, הדור שלנו, שכביכול מצד אחד זה דור עני, דור פשוט ודור שנמצא כבר בסוף ההיסטוריה, ובן אדם מסתכל על המציאות בעולם ואומר: כזה שפל, כזה חושך, חושך יכסה ארץ וערפל לאומים. ברגעים האחרונים של הגלות, שהעולם מגיע לתקופה שאנחנו לא צריכים הסברים, אנחנו רואים את המציאות של החושך מול העיניים. צריכים לדעת אבל שדווקא הדור, דווקא הבחינה הזו, דווקא השפלות הזאת, זה מה שמחבר אותנו עם הדבר הכי עמוק. התפילה, העבודה, המצווה, העבודה של יהודי, לימוד התורה של יהודי דווקא עכשיו, ברגעים האלה, המצווה הפשוטה של היהודי הפשוט, זה מה שעושה את המהפכה הגדולה, וזה דווקא מה שיביא את האור הגדול של הגאולה. הבעל שם טוב, הבעל שם טוב אומר: תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. משל נפלא שהרבי דיבר על זה הרבה בשם הבעל שם טוב. הוא אומר שיש את האנשים שרוצים ללכת אל המלך. כולם רוצים לבוא להיפגש עם המלך. יש אבל אנשים שהם עשירים, הם מבינים מה זה דברים גדולים, מה זה דברים נפלאים, מבינים מה זה יוקרה, מה זה חשיבות. וכשמגיעים לארמון המלך ורואים את החצר ואת השדה ואת הכניסה ואת כל הדברים הנפלאים שיש בכניסה אל המלך, הם נעצרים שמה וכבר שמה מתרגשים וכבר לא רוצים ללכת הלאה. טוב להם שם. רק העני,

22:46 תפילה לעני כי יעטוף. העני, האיש הפשוט, הוא לא מתרגש מכל הדברים הנפלאים. הוא רוצה להגיע אל המלך עצמו. זה נקודת המסר בקשר לתקופה שלנו, לדור שלנו, שזה המציאות של התפילה לעני כי יעטוף. אנחנו לא אנשים גדולים, לא מדובר על צדיקים גדולים, לא קדושים ולא טהורים ולא גאונים ולא... אבל האיש הפשוט, רואים היום דווקא אצל האנשים הפשוטים את העני הזה, היהודי הפשוט, הוא דווקא זה שאומר: אני רוצה להתחבר לקדוש ברוך הוא. מחפשים את המלך בעצמו, לא מסתפקים בדברים קטנים, רוצים להגיע לנקודת העומק, לקשר היותר עמוק, היותר פנימי עם הקדוש ברוך הוא. תפילה לעני כי יעטוף, אומר הבעל שם טוב. מה התפילה של העני? במה הוא מתעטף? מה הוא מבקש? מה הוא מתחבר? ולפני ה' ישפוך שיחו. זה התפילה שלו. הוא לא מבקש שום דבר. אל תיתן לי כלום. אני רוצה אותך. אני רוצה את המלך בעצמו. אני רוצה לעמוד לפני המלך ולפני ה' ישפוך שיחו. ולכן התפילה הזאת של העני הפשוט מגיעה לעומק הכי גדול של הקדוש ברוך הוא, ודווקא זה עושה את החיבור הכי גדול שעל ידי זה כל התפילות האחרות מתקיימות, וזה דווקא החידוש, הכוח הנפלא שיש בדור שלנו. הדור שלנו הוא דור של מסירות נפש. הדור שלנו, התקופה שלנו, הזמן שלנו. הרבי הריי"צ דיבר על זה הרבה. הוא הביא את הדוגמה להבין את הכוח המיוחד שרואים בדור שלנו, והיום אנחנו רואים את זה בעיניים. היום לא צריכים על זה הסברים והוכחות וראיות. מסתכלים במציאות. מה שקורה היום במצב, במצב הקשה שנוצר בארץ ישראל וכל המצב שקורה. אז אנחנו רואים אנשים פשוטים, אנשים דווקא לא גאונים, לא גדולי תלמידי חכמים, לא צדיקים גדולים, חיילים,

24:58 יהודים, אנשים פשוטים שמוסרים את נפשם בצורה מעוררת השתאות. הכוח של האמונה, הכוח של המסירות נפש שמוסרים את נפשם למען ארץ ישראל בצורה הכי הכי נפלאה, הכי יקרה והכי גבוהה. אז הרבי הריי"צ היה מדבר על זה בתקופה שלו, שזה היה מסירות נפש של היהדות בתקופה של הקומוניסטים. אז הוא התייחס לנקודה הזאת. איך שרואים שדווקא בדור האחרון, בתקופות, בדורות שלנו, יש יותר מסירות נפש מדורות קודמים, ודווקא באנשים הפשוטים יותר רואים יותר מסירות נפש מהדורות הקודמים. הוא הביא את הדוגמה מהנושא של להכניס את הראש במים חמים ולהכניס את הרגל במים חמים. כשבן אדם רוצה להכניס את הראש במים חמים, יותר קשה לו. דווקא את הרגל יותר קל להכניס במים רותחים. הסיבה לזה, זה הכוח המיוחד של הרגל. דווקא הרגל, המקום הכי פשוט, המקום הפחות רגיש, מקום שאין שם את כל הכוחות הנפלאים הנעלים של המוח, של השכל, של העיניים, של האוזניים. אז דווקא מקום שכל כולו זה רק הליכה. הרגל, ברגע שהנפש רוצה, רוצה להכניס את הרגל למים חמים, הוא נשמע, הוא נשמע לרצון של הנפש, וזה משל בדורות גם כן. עם ישראל הרי זה כמו מבנה של גוף כידוע. היו דורות מבחינת ראש, היו דורות מבחינת לב, דורות מבחינת ידיים, ויש את הדור האחרון, עקבתא דמשיחא בלשון הגמרא, הדור של העקב, שלכאורה עקב, הדבר הכי פחות רגיש, הדבר הכי תחתון, רק הליכה, הליכה, פשטות. יהודי שבקושי הולך ומנסה לקיים תורה ומצוות, ללכת בדרכי ה', למרות שאין לו את כל ההשגה והעומק וההבנה ואין לו כל הרגש העמוק של אהבת ה' ויראת ה',

27:03 אבל הוא מקיים מצוות בפשטות ובתמימות. אה, דווקא עקבתא דמשיחא יש להם את כוח המסירות נפש. אנחנו רואים בצורה מוחשית שדווקא היהודי הפשוט, ודווקא בזמן הכי הפשוט שאנחנו נמצאים, מתעורר באופן העוצמה של המסירות נפש להתמסר לרצון הקדוש ברוך הוא בצורה הכי עמוקה והנפלאה. רואים את זה בדור שלנו. וכמובן, כפי שדיברנו כבר הרבה פעמים, מסירות נפש לא, לא הכוונה ללכת באש ובמים בצורה הפשוטה של המילה. יהודי מוכן לזה גם כן, אבל לא צריכים להגיע למצב הזה. מסירות נפש זה מסירות הרצון. מסירות נפש זה שיהודי מוכן למסור, להקריב את עצמו למען יהודי אחר, לוותר על הדברים החשובים בשבילי, לוותר על כל מיני דברים בשביל לעשות טובה ליהודי אחר, ולעשות את זה עם כל החום, עם כל האהבה, עם כל הלהט. הפשטות הזאת, דווקא פה נמצא העומק הכי גדול, הדבר הכי נפלא, שזה בעצם הנקודה של חודש הרביעי ביחס לחודש השלישי. זה הכוח של הדור שלנו, הדור של הדלות. הדל"ת לגבי הגימ"ל, ולכן דווקא בדל"ת נמצא העומק של הגאולה. הרבי דיבר דבר נפלא. אני אקח מספר דברים ששמעתי מהרבי באותה תקופה, באותה התוועדות, שאנחנו רואים את זה בקשר לדורות. דור שלנו, רואים שתמוז, חודש תמוז, שתמיד זה היה חודש של גלות, אז בדור האחרון מתחילים לראות ניצוצות של גאולה בקשר לתמוז. בקשר לרבי הריי"צ, כידוע שהאדמו"ר הריי"צ היה במאסר בגלל הפצת התורה ברוסיה, מתי היה הנס הגדול של הגאולה שלו? המאסר התחיל דווקא בחודש סיוון. הגאולה שלו הייתה דווקא בחודש תמוז, הפוך ממה שדיברנו. זאת אומרת, מגיע לדור האחרון, לדור הגאולה, מתחילים לראות איך שחודש תמוז יש בו כבר גם כן ניצוצות של גאולה. ביום ג' תמוז זה

29:16 היום שהרבי הריי"צ יצא מהמאסר. המאסר היה סכנת נפשות בפועל ממש. במאסר, כל רגע ורגע, הרבי היה נתון למציאות של סכנת נפשות ממש. זה היה מטרה כידוע, והוא הצליח להשתחרר מהמאסר. ואז בי"ב תמוז כידוע, שבג' תמוז יצא מהמאסר, אבל נשלח לגלות לעיר-- לעיר מרוחקת לשלושה שנים. אבל בסוף, בניסים גדולים, תוך שבוע התבטלה הגזירה, ובי"ב תמוז, שזה היה גם היום הולדת שלו, הוא הצליח להשתחרר ולהגיע ולצאת, שזה היום חג הגאולה. י"ב תמוז, שמשמה אחר כך הוא יצא מרוסיה ועד שהגיע לאמריקה, עד שהוא הגיע למצב הזה של כשאנחנו רואים היום את הפצת היהדות והמעיינות שהתחיל דווקא בזכות התקופה הזאת. מתי התחיל כל זה? בחודש תמוז. אז זה אומר לנו את הנקודה הזאת, שהחודש הרביעי, שיש בו את הצד של הדלות, הצד של החושך, הצד של הגלות, דווקא החודש הזה הופך להיות לחודש שמשמה דווקא יוצא האור הגדול, האור של הגאולה. להפוך את החושך לאור. הכוח הזה, להפוך את החודש חושך לאור, זה הכוח המיוחד שנתנו לדור שלנו. זה הכוח המיוחד שיש דווקא בזמן שלנו, בזמן שלנו, בדור שלנו, בתקופה שלנו. וזה הדבר הנפלא הכתוב במדרש, "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", שזה הולך על הדור האחרון, דור הגלות. הרבי רש"ב דיבר על זה. הרבי הריי"צ דיבר על זה. הרבי דיבר על זה הרבה בהתוועדויות, על הנקודה הזאת. "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". משה רבנו היה עניו. אבל מה פירוש פה? יש פה עומק. "עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". מה זה אומר "מכל האדם אשר על פני האדמה"? אז ההסבר הוא שמשה רבנו ראה את כל הדורות.

31:34 הרי כתוב במדרש שהקדוש ברוך הוא הראה למשה רבנו דור דור ודורשיו, הוא ראה את כל הדורות והוא ראה את כל הזמנים, במיוחד כמו שכתוב בסוף ספר דברים, "ויראהו ה' עד הים האחרון". ורש"י אומר "עד היום האחרון". הוא ראה את כל הדורות עד הדור שלנו. הוא ראה כל מה שקורה, כל המצב, מה שאנחנו חיים עכשיו בתקופה שלנו, עם כל החושך הזה, הוא ראה את כל עם ישראל בכל הדורות. כשהוא ראה את האדם אשר על פני האדמה, תכלית השפלות, תכלית הדלות, חודש הרביעי, הוא ראה את המציאות של הדור האחרון שעל פני האדמה, והוא ראה שלמרות כל החושך הזה, היהודים עומדים בתנועה כזאת של מסירות נפש נפלאה בחיי היומיום בעבודת השם. משה רבנו נפל על פניו. משה רבנו הרגיש ענווה, הרגיש מי אני ומה אני כלפי הדור הזה. אם אני הייתי בכזאת תקופה, אני לא יודע אם הייתי יכול לעמוד בניסיונות האלה. כך כתוב בחסידות, וזה בעצם אומר את הכוח המיוחד שיש בתקופה שלנו, בדור שלנו, בזמן שלנו, שבזמן הזה, בדור הזה, בתקופה הזאת, ודווקא גם במקום ובזמן, בנפש, אותו דבר גם במקום. שהרבי הריי"צ הגיע לאמריקה, והרבי גם כן, בימים האלה אנחנו חוגגים כ"ח סיוון, היום שהרבי ניצל מה-- בניסים גדולים מהציפורניים של הנאצים ימח שמם, והרבי הצליח להגיע, להגר לאמריקה בכ"ח סיוון, ואז התחילה תקופה נפלאה של הפצת המעיינות, כמו שהרבי דיבר על זה הרבה פעמים. דווקא אמריקה, המקום הכי חשוך מבחינה יהודית באותה תקופה, אם חוזרים שמונים שנה אחורה, תשעים שנה אחורה, יודעים שאמריקה הייתה מדבר שממה מבחינת יהדות. יהודי שהגיע לאמריקה יודע שלשמור יהדות באמריקה זה כמעט בלתי אפשרי. ודווקא שם הגיע הרבי הריי"צ

33:37 והגיע הרבי, והם בנו את היסודות, את היסודות של הפצת המעיינות בכל העולם, שזה אומר לנו שהמקום הכי חשוך, המצב הכי חשוך, התקופה הכי חשוכה, דווקא היא הופכת למגדל אור, למקור של אור, להפוך את החושך הכי עמוק לאור הכי גדול, וזה "ועינינו מאירות כשמש וכירח", שדווקא אנחנו בזמן שלנו נזכה לראות את אור הגאולה. הדור שלנו הוא דור הגאולה, וכל אחד ואחד מאנשי הדור שאנחנו נמצאים בתקופה הזאת, אנחנו צריכים לדעת את החשיבות, את הכוח, את העוצמה שיש לנו, לנצל את הרגעים האחרונים האלה שהחושך יכסה ארץ, ודווקא לעמוד חזק בקיום התורה, בקיום המצוות, בלימוד התורה, בלעשות שיעורי תורה בכל מקום, להפיץ את מעיינות התורה והחסידות בכל מקום ומקום. אז נזכה לראות באמת את המהפכה הזאת, שמחודש תמוז צום הרביעי יהפוך לששון ולשמחה ולמועדים טובים בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו. אמן כן יהי רצון.