המהפכה הגדולה של הרבי מליובאוויטש נמשכת | ג' תמוז

00:00 מה גורם לחסיד חב"ד לעמוד בפינות רחוב, בדוכנים, בכל מיני מקומות ולהציע ליהודי: "בוא תניח תפילין"? מהו הדבר שדוחף את החסיד בשדה התעופה, במטוס, ב... איפה שהוא הולך, לחפש יהודי, לשאול אותו אם הוא הניח תפילין, להגיד לו מילה של תורה? מהי הסיבה שזוגות צעירים עוזבים את המשפחות שלהם, עוזבים את הסביבה הטבעית, החמה, המשפחתית, הקהילתית, ולנסוע למקומות רחוקים בקצה העולם ולגור שמה בצורה כזאת שלא רק לתקופה קצרה, אלא לאורך ימים ושנים טובות עד ביאת המשיח? מהו הדבר הזה שגורם לחסיד לרצות לחפש עוד יהודי ולקבוע איתו שיעור, איתו שיעור תורה: "בוא נלמד פרק תניא, בוא נלמד שיחה של הרבי, בוא נלמד מאמר חסידות". ולא, הוא לא מעוניין להפוך אותו לחסיד חב"ד. הוא לא מעוניין שהבן אדם הזה יהפוך לחלק מהקהילה שלו, ומדגיש לו את זה: "אני מעוניין אך ורק ללמוד איתך את תורת החסידות". מה באמת הסוד שנמצא מאחורי כל הפעילות הזאת שאנחנו עדים לזה ורואים את זה בתופעה הזאת כבר עשרות שנים, שנים על גבי שנים? זו הנקודה שאנחנו היום ננסה לשפוך עליה אור, לנסות להגיע להבנה לפחות על קצה המזלג, מהו בדיוק הסוד של חסידי חב"ד, מהו הסוד שהרבי, הרבי מליובאוויטש, לימד אותנו, שנותן לחסיד את הכוח, המרץ, הדחף לעשות את כל הפעולות האלה ולעשות את זה בשמחה כל כך גדולה ובהתלהבות כל כך מיוחדת. אנחנו נעמוד היום על כמה נקודות של דיבורים, שיחות ששמענו מהרבי בכל מיני רגעים מאוד מאוד היסטוריים, שהם ייתנו לנו הבנה בבסיס, בעומק, בשורש הדבר לענות על השאלות האלו. אנחנו נדבר על ההתוועדות הראשונה, ההתוועדות שנקראת התוועדות קבלת הנשיאות, דבר שהרבי אמר באותה התוועדות, שזה בעצם היסוד לכל מה שאנחנו נדבר היום,

02:47 ונעבור גם כן לדבר על עוד שיחה נפלאה בהמשך לזה, שהרבי דיבר בעוד רגע היסטורי ביום ההולדת השבעים שלו בשנת-- בי"א ניסן תשל"ב, ביום שהוא נהיה בגיל שבעים. גם כן בנקודה הזאת, ונגיע גם כן לשיחות שאני זכיתי גם כן בתור בחור שזכיתי להיות תלמיד ב-- קרוב לארבע אמות של הרבי ב-770, ואז זכיתי להיות בהרבה התוועדויות, וגם אז שמעתי, הפנמתי וזכיתי לקבל מהרבי את המסר הזה, שזה בעצם המסר שדוחף את החסיד, הד-- המסר שמדליק את החסיד ומכניס אותו לתוך העבודה הזאת המיוחדת. נתחיל ברגע, דבר ראשון, מההתוועדות הראשונה. בי' בשבט תשי"א, זה היה שנה אחת אחרי הסתלקות של הרבי הריי"צ. י' בשבט תש"י, הרבי הריי"צ, הרבי השישי של חב"ד, הסתלק. שנה אחת הרבי לא רצה לשמוע משום דבר למרות כל הפצרות החסידים שיקבל את הנשיאות, ובי' בשבט תשי"א הרבי, בהתוועדות של היארצייט, הרבי אמר אז את מאמר החסידות, ד"ה באתי לגני אחותי כלה, שזה נהפך להיות למאמר היסטורי. מאמר בסיסי, מאמר יסוד שכל חסיד חב"ד חי עם המאמר הזה. באותו מאמר ובשיחה בהמשך למאמר הרבי אמר נקודה יסודית שהיא בעצם רוח החיים בחיי החסיד. הרבי דיבר על הנקודה של תפקיד הדור שלנו. הרבי דיבר על זה שהדור שלנו נחשב לדור השביעי מאדמו"רי חב"ד. אדמו"ר הזקן היה האדמו"ר הראשון, מייסד חסידות חב"ד. הדור שלנו הדור השביעי. והרבי הסביר שכמו שהיה שבעה דורות בהתחלת ההיסטוריה של עם ישראל: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון. סליחה, אברהם, יצחק, יעקב ולוי וקהת ועמרם ומשה. משה היה השביעי מאברהם אבינו. וכמו שכתוב במדרש שכל דור, כל צדיק, הוריד את השכינה עוד רקיע ועוד רקיע ועוד רקיע, עד שמשה רבנו השביעי. כל השביעין חביבין, כמו שכתוב

05:33 במדרש, הוריד את השכינה פה למטה בארץ בהר סיני במתן תורה, ואחר כך באופן יותר מושלם בהקמת המשכן. באתי לגני אחותי כלה, כמו שכתוב במדרש שביום הקמת המשכן נשלם ה-- המשך ירידת השכינה פה למטה בעולם הזה על ידי משה רבנו, שהוא היה הדור השביעי. אז הרבי אמר, באותה צורה גם כן תורת החסידות, חסידות חב"ד שהתגלתה על ידי אדמו"ר הזקן, שאדמו"ר הזקן גילה את תורת החסידות, שזה בעצם תורתו של הבעל שם טוב. אדמו"ר הזקן הביא את זה לתוך החב"ד, חכמה, בינה, דעת, עם הסברים נפלאים ומובנים שכל יהודי יוכל להתקרב לאור הגדול של תורת הבעל שם טוב. אז שבעה דורות של חסידות חב"ד שגילו את תורת החסידות, שזה תורת הבעל שם טוב, אנחנו הרי יודעים שתורת הבעל שם טוב זו התורה שאיתה נלך לקבל פני משיח צדקנו. כי ידוע שהבעל שם טוב קיבל את המסר: יפוצו מעיינותיך חוצה, שעל ידי הפצת מעיינות תורת הבעל שם טוב נזכה לביאת משיח צדקנו. אז אנחנו עכשיו הדור השביעי, אומר הרבי במאמר. אז התפקיד שלנו זה להוריד את השכינה במקום הכי-- איפה שאנחנו כולנו מחכים, למקום הכי תחתון, הכי נמוך, העולם הזה הגשמי, התגלות השכינה, שזה בעצם להביא את המשיח. אז שמה הוא אומר, אומר הרבי, שלמרות שכשאומרים דור השביעי, משה רבנו, אפשר לחשוב שמדברים על הצדיק, על הנשיא, על הרבי, על האיש הקדוש של הדור. אז הרבי אומר לא, בעצם זה תפקיד של כל אחד ואחד מאנשי הדור. כולנו שותפים בעשייה הזאת, וזה אחד מהדברים. מסר מאוד ברור שהרבי אמר באותו מאמר, שהכוונה היא לא ליחידי סגולה. בלשון המאמר, זה לא תפקיד שמוטל רק על אנשים מיוחדים בדור, אלא כל אחד

07:42 ואחד. כל יהודי, כל אחד ואחד יכול לומר: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי אברהם, יצחק ויעקב, כתוב במדרש. הרבי הביא את המדרש הזה להגיד אותו דבר גם פה. כל אחד ואחד מאנשי הדור נחשב לדור השביעי, ויש לו את התפקיד להביא את השכינה, לגלות את המשיח פה בעולם הזה על ידי העבודה האישית של כל אחד ואחד שאנחנו, כל אחד מאיתנו נתעסק ב-- מה יהיה התפקיד. התפקיד הוא-- הרבי הסביר שמה את כל הנושא שהתפקיד הוא לצאת לעולם, להאיר את העולם. הביא את מאמר חז"ל על שנאמר על אברהם אבינו, היהודי הראשון, שהרי השביעי הוא השביעי והראשון, אברהם אבינו היה הראשון. מה היה התפקיד של היהודי הראשון? "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם". אל תקרי ויקרא אלא ויקריא, כתוב בגמרא. אברהם אבינו הקריא, הכריז, פרסם את האלוקות, את האמונה האלוקית לכל באי עולם. זה בדיוק התפקיד שלנו. אל תקרי ויקרא אלא ויקריא. אל תסתפק בלימוד שלך, בתפילה שלך, בעבודת ה' האישית שלך, אלא ויקריא. לצאת לעולם, ללכת למקומות ששמה אין יהדות, אין יהודים. יש יהודים, אבל אין להם יהדות. לחפש את היהודי במקום שהוא נמצא, ללמד אותו אל"ף בי"ת, ללמד אותו יהדות, ללמד אותו תורה ול-ל-ללמד אותו לקיים מצווה, ובזה שכל יהודי יעשה את התפקיד הזה אנחנו נביא את האור הגדול של הגאולה השלמה. זה התפקיד של כולנו. בשיחה שהרבי אמר בהמשך לאותו מאמר, הרבי הוסיף וחידד את הנקודה הזאת בצורה נפלאה ביותר. והרבי אמר דברים כאלה. הוא אמר, "כל אחד ואחד מאיתנו שותף". הוא הביא דוגמה ממשה רבנו. משה רבנו, כשהוא בא לבנות את המשכן, כתוב שמשה רבנו ביקש מכל עם ישראל, אנשים, נשים, כולם ישתתפו בנדבות המשכן.

09:50 "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי". בניין המשכן נעשה על ידי כל עם ישראל ביחד. מה הסיבה לזה? בעצם משה רבנו היה יכול לעשות את כל בניין המשכן בלי שותפות של אף אחד. משה רבנו עשיר היה, כך אומרים חכמינו. היה לו עשירות מופלגת. הוא היה יכול להשיג גם את הכסף, גם את הזהב, גם את הנחושת וגם את האבנים הטובות. כל הדברים שהיו צריכים לבניין המשכן משה רבנו היה יכול להשיג את זה בכוחות עצמו. אבל לא. משה רבנו רצה שותפים. הוא רצה שכל עם ישראל יזכו להיות חלק. לא בגלל שהוא היה צריך את זה, אלא זה גודל האהבה של רועה ישראל, של מנהיג ישראל. הוא רוצה שותפים. הוא רוצה לזכות את כל העם היהודי, את כל העם, את כל התלמידים שלו, שגם הם יזכו וגם הם יהיו שותפים בעשייה הנפלאה הזאת. הרבי המשיך וסיפר שאותו דבר קרה גם כן עם האדמו"ר הקודם, הרבי הריי"צ. הרבי הריי"צ, בתקופה מסוימת באמצע מלחמת העולם השנייה, קרא לכמה חסידים, מהחסידים החשובים, והוא אמר להם שהוא רוצה להתחיל לכתוב ספר תורה, שעם ספר התורה הזה אנחנו נצא לקבל פני משיח צדקנו. הוא אמר, "אני יכול בעצם לכתוב את ספר התורה הזה בעצמי, כלומר שאני לבד אשלם את כל ההוצאות וזה שזה יהיה משהו פרטי, אבל אני לא רוצה שזה יהיה משהו אישי. אני רוצה שכל החסידים וכל אחד וכל יהודי ייקח חלק בכתיבה הזאת". כל אחד בעצם ישתתף באות או במשהו שבזה אנחנו נתחיל את כתיבת ספר תורה של משיח. זה לקח כמה וכמה שנים. רק אחרי ההסתלקות, עשרים שנה אחרי הסתלקות הרבי הריי"צ, בשנת תש"ל,

11:51 י' בשבט, עשרים שנה מהיארצייט, אז הרבי סיים את כתיבת ספר התורה, ואז הייתה הכנסת ספר תורה, מה שנקרא ספר תורה של משיח, ספר התורה שאיתו נצא לקבל פני משיח צדקנו. זאת הייתה התרגשות מאוד גדולה. ואז הרבי דיבר ושאל למה הרבי היה צריך שכולם יהיו שותפים לזה. הוא היה יכול לשלם את כל ההוצאות של ספר התורה מכוח עצמו, אבל בדיוק כמו משה רבנו, ככה זה מנהיג אמיתי, רועה ישראל, רעיא מהימנא. הוא לא חושב רק על עצמו, הוא רוצה שותפים. הוא רוצה לזכות את כל אחד ואחד שהוא יהיה חלק מזה. ואז הרבי סיים ואמר אותו דבר ביחס לגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו. הצדיקים הגדולים שישנם בכל דור יכולים להתאסף ובזכות הצדקות שלהם להביא את המשיח. יש כוח ביד הצדיקים הגדולים לעשות ולקרב ולזרז את ביאת המשיח. אבל אני רוצה, אמר הרבי, שכל יהודי יהיה שותף. אני רוצה שכולנו ניקח חלק. כל אחד ואחד צריך לעבוד עם עצמו, עם הנפש הבהמית שלו, ל-ל-לעבוד, לזכך את עצמו, להכין את עצמו וכמו שאמרנו, לצאת החוצה, לפרוץ ולהביא עוד יהודי ועוד יהודי ולדאוג שלא יישאר שום יהודי חס ושלום שהוא יהיה ריק מתורה ומצוות. להביא את התורה והמצוות, את שמו של הקדוש ברוך הוא בכל העולם. על ידי העבודה של כולנו אנחנו כולנו שותפים, אנחנו נביא את הגאולה. המסר הזה זה היה המסר הראשון שהרבי נתן לנו, ומאז בכל שנות הנשיאות הרבי המשיך ודירבן והחזיק את ה-- ו-ו-וחיזק את החסידים בכיוון הזה. אני רוצה שותפים בעבודה הזאת. תחשבו על זה, יש פה משהו נפלא ביותר. כשאנחנו חושבים על להביא את המשיח, הרי זה דבר כל כך נפלא, כל כך

13:55 נעלה, כל כך מרומם, כל כך נשגב, כל כך נורא. מי יכול להביא את המשיח? אנחנו יודעים שצדיקים בכל הדורות, אנחנו מכירים סיפורים בהיסטוריה של עם ישראל. היו צדיקים גדולים מגדולי האומה שהם עשו את כל מה שיכלו כדי להביא את המשיח. מדובר על אנשים משכמם ומעלה. וכאן מגיע הרבי ואומר: לא, הפעם אני רוצה שזה יהיה תפקיד של כולם. כולנו שותפים בדבר הגדול הזה. הדבר הנפלא הזה שהרבי עשה אותנו, את כל אחד ואחד מאיתנו, כל יהודי פשוט ככל שיהיה, כל יהודי, מי שהוא יהיה, מה שהוא יהיה, לא הגאון הגדול, לא הצדיק הגדול, אלא כל אחד ואחד מאנשי הדור. כולנו, מה שנקרא, שוויון בנטל, בשפה המודרנית היום. כולנו חלק מהתפקיד הזה, כולנו חלק מהתפקיד הנפלא הזה. להיות אלו שיש לנו גם את הזכות, גם את החוב להיות שותפים בהבאת הגאולה ול-ל-לעשות בטוח שנזכה לראות את ההתגלות של מלך המשיח בעולם הזה הגשמי. בשנת תשל"ב, י"א ניסן, כמו שאמרנו, בהתוועדות הגדולה, שבעים שנה, הייתה התרגשות מאוד גדולה. חסידים הגיעו מכל העולם, הייתה התלהבות מאוד גדולה, והרבי התוועד אז והוא בתוך הדברים דיבר שיחות נפלאות. אבל אחת מהנקודות הייתה הנקודה הזאת. הרחיב והעמיק להסביר לנו מה בדיוק זה הנושא של השותפות הזאת. הרבי הסביר, הסבר-- אני לפחות אקצר להסביר את הנקודה, אבל זו נקודה נפלאה ועמוקה שנותנת לנו הבנה כללית במטרת הבריאה. הרבי פתח בשאלה פשוטה מאוד. כולנו מבינים שהקדוש ברוך הוא אבינו שבשמיים אוהב את כל אחד ואחד. הוא אוהב את הבנים שלו. אם אבא רגיל אוהב את הבנים שלו, הרי הקדוש ברוך הוא אוהב את העם שלו הרבה יותר. הוא כמו שהבעל שם טוב אמר, שהאהבה של הקדוש

16:08 ברוך הוא לכל יהודי הפשוט שבפשוטים היא באין ערוך, אין סוף יותר מאהבת אב זקן שנולד לו בן לעת זקנתו, בן יחיד. תארו לעצמכם אב זקן, בן אדם ששנים על שנים לא היו לו ילדים. הורים שחיכו המון שנים. סוף סוף נולד להם תינוק. איזו אהבה הם נותנים לתינוק הזה, היחיד שנולד להם? האהבה של הקדוש ברוך הוא לכל אחד ואחד הוא אין סוף פעמים יותר מהאהבה הזאת שיש לאב הזקן לאותו בן זקונים שנולד לו. אותו דבר, אם כן, נשאלת שאלה מאוד פשוטה. אם הקדוש ברוך הוא כל כך אוהב אותנו, למה הוא עושה את החיים כל כך קשים? למה הוא דורש מאיתנו עבודה, יגיעה כל כך גדולה בעבודת השם? למה הוא לא עושה את הדברים יותר בקלות? למה אנחנו רואים שכדי ללמוד, כדי להתפלל יש מלחמת היצר, יש ניסיונות, יש קשיים וזה לא הולך בקלות. מה הסיבה לזה? היה צריך להיות הרבה יותר קל. הקדוש ברוך הוא היה צריך לתת לנו את הכל בלי לבקש מאיתנו כל כך בקשות ותנאים ועשייה ופעילות ויגיעה ומרץ ומלחמות וכולי וניסיונות. אלא מה? מה ההסבר? אחד מההסברים הידועים שמובא זה בשם הזוהר, שהקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נקבל את השכר הגדול, את השכר הנפלא, שזה לא יהיה לחם של בושה. הזוהר קורא לזה: "נהמא דכיסופא", לחם של בושה. תאר לעצמך בן אדם לא עובד, לא נותנים לו לעבוד, אומרים לו: תשב בבית, אל תעשה כלום, אבל אנחנו כל חודש נביא לך משכורת, אלפי דולרים, יהיה לך הכל. רק אל תעבוד, אל תעשה שום דבר. בן אדם יכול ליהנות מזה פעם פעמיים, אבל באמת בן אדם נורמלי, בן אדם בריא מתבייש. "נהמא דכיסופא"

18:12 זה לחם של בושה. לחם שלא עבדתי על זה, זה לא שווה. בן אדם עדיף, כמו שהגמרא אומרת במסכת בבא מציעא בפרק המפקיד: "רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבים של חברו." בן אדם מעדיף קצת רווח, קצת קב. קב זה סוג של משקל. איזה קצת של פירות שהוא בעצמו התייגע על זה מאשר לקבל עשר פעמים, תשע פעמים ככה מחברו, באופן-- דברים שהוא קיבל במתנה. ומכיוון שכך, אז אותו דבר גם בעבודה הרוחנית. הקדוש ברוך הוא, דווקא בגלל שהוא אוהב אותנו, אז הוא יודע שאנחנו לא רוצים מתנות. דווקא דברים שאנחנו עבדנו עליהם, התייגענו עליהם, קיבלנו אותם, אז אנחנו מעריכים את זה בצורה אחרת לגמרי, ואז השכר הוא שכר של עבודה עצמאית שלנו. יפה מאוד. זאת התשובה שמובאת בהרבה ספרים, אבל הרבי לא קיבל את התשובה הזאת. תשמעו את השאלה המעניינת שהרבי שאל על זה. הרבי שאל שאלה פשוטה מאוד. הרי הכלל הזה שבן אדם לא אוהב מתנות, בן אדם אוהב להתייגע ורוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבים של חברו, הכלל הזה זה כלל שנקבע בטבע הבריאה, כי כך הקדוש ברוך הוא ברא את האדם. הסיבה היא אבל למה השם עשה את הטבע שלנו באופן כזה? הרי הקדוש ברוך הוא, הוא ברא את הטבע, הוא ברא את האדם והוא ברא את השכל. אז למה הוא ברא את האדם בצורה כזאת שבן אדם לא מרגיש נוח מדברים שהוא קיבל במתנה ודווקא הוא רוצה להתייגע? שלכן הקדוש ברוך הוא עושה לנו ניסיונות כדי שנצטרך להתייגע. הוא היה יכול לברוא את האדם בטבע שונה, שבן אדם כן ייהנה מקבלת מתנות בלי יגיעה, ואז גם את השכר הגדול שהשם רוצה לתת לנו, יכול

20:08 לתת לנו את זה בלי יגיעה מיוחדת. וכאן הרבי הגיע עם המסר הנפלא: שותפות. הגמרא במסכת שבת קי"ט אומרת: נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. הקדוש ברוך הוא כביכול רוצה לתת ליהודי את הזכות הנפלאה להיות שותף במעשה בראשית, שאנחנו לא רק עובדים בשביל הקדוש ברוך הוא, עבדים שלו, אנחנו בעצם שותפים איתו. שותף במעשה בראשית. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם מאין ליש. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, והוא בעצם בורא את העולם, כמו שהבעל שם טוב מלמד אותנו, בכל רגע ורגע, ואנחנו עם ישראל שותפים בפעילות הזאת. כשהיהודי מקיים מצווה, כאשר יהודי עובד קשה כדי לקיים מצווה, הוא מרגיש שותף לקדוש ברוך הוא בעבודה הנפלאה הזאת. הקדוש ברוך הוא בורא את העולם מאין ליש והיהודי עושה מהיש אין. הקדוש ברוך הוא עושה מרוחניות גשמיות, היהודי עושה מהגשמיות רוחניות, ואת הגשמיות הוא עושה כלי לרוחניות. זה בעצם התפקיד של כל אחד ואחד מאיתנו בדור הזה. אנחנו שותפים לקדוש ברוך הוא בפעילות הגדולה הזאת, לעשות מהעולם דירה לקדוש ברוך הוא. אנחנו כולנו שותפים בעשייה הזאת. ואז הרבי יצא ואמר שכל אחד ואחד מאיתנו, יש אנשים שאומרים לו: עכשיו אתה בגיל שבעים, אולי הזמן לעצור, אולי הזמן לנוח, לנפוש. זהו, מספיק. הרבי עשה מהפכות בשנים ההם. אומר הרבי: לא, רק עכשיו אנחנו מתחילים. ההתפתחות יותר ויותר גדולה. אני רוצה שותפים יחד איתי לפתוח עוד מוסדות. הרבי אז ביקש לפתוח שבעים ואחד מוסדות חדשים, ועוד מוסדות ועוד מקומות של תורה ויהדות בכל מקום בעולם. איזה נפלא! בשנת תשכ"ו הגעתי לרבי בתור בחור צעיר וזכיתי ללמוד כמה וכמה שנים קרוב לארבע אמות של הרבי. זכיתי להיות בהרבה התוועדויות, שיחות קודש בשנים

22:29 ההם, תשכ"ו, תשכ"ז, תשכ"ח, תשכ"ט, תש"ל וכולי. בשנים ההם היו שיחות, התוועדויות, ואני מול העיניים שלי ניצבות שיחות נפלאות שזכיתי לשמוע מהרבי באותה תקופה. מהדברים שהרבי דיבר באותה תקופה היו שיחות נפלאות לעורר ולעודד ולחזק ולהגיד: חסידים, אנחנו כולנו צריכים לצאת לשליחות. כל אחד ואחד מאנשי הדור שלנו יש לו את התפקיד להיות שותף בעשייה הנפלאה הזאת, להביא את העולם למצב של גאולה. כולכם שלוחים, צעק הרבי. אני זוכר התוועדות, הרבי אומר: כל אחד מאנשי הדור היום, כולנו שלוחים של נשיא דורנו, של נשיא הדור, לצאת לרחוב ולהביא עוד יהודי ועוד יהודי, להביא את העולם למצב של גאולה. התפקיד של כל אחד ואחד מאיתנו היום זה להיות שותף בעשייה הגדולה הזאת, להכין את העולם לקבל את פני משיח צדקנו. וזה על ידי שכל אחד ואחד יעשה את המקום שלו, את השטח שלו, את הבית שלו, את הסביבה שלו, את האזור שלו, איפה שהוא יוצא, להפוך את זה למקום של תורה, למקום של אור, למקום של קדושה. בשנת תשכ"ז, אני זוכר, חורף תשכ"ז, התוועדות אחרי התוועדות. הרבי דיבר בהתלהבות עצומה על הנקודות האלה. כולנו שותפים להביא את הגאולה, צעק הרבי. זה כבר לא עניין של איש יחיד. זה לא עניין של הצדיק של הדור, של, של, של רבי. זה עניין של כל אחד מאנשי הדור. הרבי דיבר אז על הרמב"ם, הרמב"ם המפורסם, שהרמב"ם אומר לנו בהלכות תשובה שהעולם כולו שקול כמו משקל. מעשה אחד, דיבור אחד, מחשבה אחת מכריע את העולם לכף זכות ומביא ישועה והצלה. כל מעשה, דיבור ומחשבה משנה את העולם לתהליך של הגאולה. זה בעצם התפקיד של כל אחד מהדור שלנו. מעשה אחד, דיבור אחד ומחשבה אחת. הרי

24:46 הרמב"ם הזה, זה כל אחד צריך לפרסם את זה באיזושהי התאספות של יהודים, לפרסם, לספר, להגיד: תשמעו יהודים, ישנו רמב"ם, הלכה מפורשת, לדעת שהעולם מחכה למעשה אחד שלך. העולם מחכה לדיבור אחד שלך, למחשבה אחת של תורה, של מצוות, כדי להפוך את העולם לעולם של אור, לעולם של גאולה. כולנו שותפים בעשייה הזאת. זה בעצם הסוד. זה בעצם הנקודה, השותפות הזאת. תראו איזה דבר נפלא הרבי, כן, מלמד אותנו. אצל הרבי כל דבר יש לזה מקור הלכתי, הכל מתחיל מההלכה. הרמב"ם. הרמב"ם אומר: זה הלכה, ואם זה הלכה זה נוגע לכל יהודי ויהודי. הרבי דיבר על זה דבר מעניין. תשמעו, שהרמב"ם יש בהלכות, הרי הרמב"ם מחולק לפי ההלכות. ארבעה עשר ספרים בכל הסוגיות. יש את הרמב"ם, ספר קניין, ששם יש את כל ההלכות שקשורים עם קניין. יש שם הלכות שנקראים שלוחין ושותפין. הרמב"ם מחבר הלכות שליחות בהלכה עם הלכות שותפות. יש שני נושאים בהלכה. שלוחים יש הלכה. בן אדם יכול לשלוח שליח לעשות בשבילו כל מיני מעשים, מצוות ועשייה. זה נקרא הלכות שליחות, קניינים ודברים. שותפות זה נושא אחר. שותפות בכל מיני דברים שאנשים עושים שותפות, הלכות של שליחות, הלכות של שותפות. הרמב"ם שם אותם ביחד, שלוחין ושותפין. אמר הרבי: זה הרמב"ם רוצה לסמל, לרמז לנו. כל יהודי הוא שליח של הקדוש ברוך הוא, שלוחו של אדם כמותו, כמו שהגמרא אומרת. כל יהודי שליח של הקדוש ברוך הוא, הוא שליח של נשיא הדור, משה רבנו שבדור, שהוא בעצם "אנוכי עומד בין ה' וביניכם להגיד לכם את דבר ה'", ויחד עם זה אנחנו שותפים. זה שליחות עם שותפות. כולנו שותפים במעשה בראשית, שותפים כדי להאיר את העולם ולעשות את העולם

26:54 דירה לקדוש ברוך הוא, וזה בעצם מה שמניע, כוח הדוחף וכוח המניע שנותן לכל אחד ואחד. אם אנחנו תופסים את המסר הזה, כל אחד מאיתנו, כל אחד מאיתכם, אתה צריך לדעת שיש לך את התפקיד המיוחד הזה. אתה שותף במעשה בראשית. כולנו שותפים, כולנו שלוחים וכולנו שותפים בעשייה הגדולה הזאת. להכין את עצמנו, להכין את העולם לאור הגאולה. ואם אנחנו ניקח את הדברים האלה ללב שלנו ונתחיל בעשייה או נמשיך בעשייה או נמשיך בעשייה עם יותר התלהבות, לדעת שכולנו חלק מהדבר הגדול הזה, אז נזכה בקרוב בימינו לראות את הסיום של התפקיד הזה, איך שכל העולם יאיר ויהפוך. עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות, שקדושת ארץ ישראל תחדור בכל מקום ומקום, וזה הרבי דיבר בשיחות האחרונות. כולם יודעים את השיחה האחרונה ששמענו מהרבי, אחת מהשיחות האחרונות בשנה האחרונה, שהרבי אמר: אני מוסר את זה לכל אחד ואחד מכם. תעשו כל מה שביכולתכם להביא את הגאולה. התפקיד שיש בעצם לכל אחד מאיתנו להיות חלק מהשותפות הנפלאה הזאת, לעשות את העולם הזה עולם של גאולה, להכין את העולם לביאת משיח צדקנו, ויהי רצון שבאמת נזכה לראות את הגאולה השלמה עוד היום, אמן כן יהי רצון.