איך אפשר להאמין בהשגחה פרטית ולראות את ידו המלווה של הקב"ה, ברגעים קשים בחיים? בשעת לילה מאוחרת של ט"ו ניסן תרפ"ז, נשמעו נקישות עזות על דלת ביתו של הרבי הריי"צ מליובאוויטש. אנשי המשטרה החשאית של רוסיה הסובייטית נכנסו הביתה ולקחו את הרבי למאסר בבית הכלא הידוע לשמצה "שפלרקה" בעוון מאבקו לשמירת הגחלת היהודית במדינה הקומוניסטית. הרבי כתב יומן אישי בו הוא מתאר את הפחד הנורא שהיה שרוי בו, את המחשבות על משפחתו וחסידיו ואת ההחלטה התקיפה שקבע בלבו כשחשב על תורת הבעש"ט. מאוחר יותר התברר כי דווקא הרגעים בהם היה נראה שהוא שרוי בעלטה ובקושי גדול, היו אלה שחייו נצלו בזכותם. הדברים שכתב הרבי מהווים קרן אור שמבליחה ברגעים לא פשוטים בחיינו כפרט וכעם

00:00 איך אפשר לראות את האור בתוך החושך הגדול? לכל אחד מאיתנו ישנן תקופות שונות בחיים. כולנו מברכים, מאחלים לעצמנו, לסובבים אותנו את הכי טוב, שיהיה לכל אחד ואחד חיים מאושרים בכל הנקודות ובכל הפרטים. בבנים, בפרנסה, בבריאות, בשלום בית, בכל הדברים. אבל ישנם רגעים בחיים שהם לא קלים. יש רגעים בחיים שאנחנו מתמודדים עם אתגרים מסוגים שונים, הן בחיי הפרט והן בחיי הכלל. בואו נדבר על התקופה שאנחנו נמצאים כאן עכשיו. תקופה אחת מהתקופות החשוכות ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. כבר חודשים שלמים שנמצאים תחת מלחמה, תחת סכנת חיים. אנחנו מאבדים נשמות יקרות, יקרות מכל יקר. וכל נשמה שאנחנו מאבדים זה כאב בלתי נתפס. שובר אותנו, כי כולנו משפחה אחת, עם ישראל. והשאלה שנשאלת: איך אנחנו יכולים לעמוד, לחשוב, להחזיק מעמד, להיות חזקים, להיות איתנים? נכון, אנחנו עם מאמין, מאמינים בני מאמינים נאמר על עם ישראל, וגם בתקופות הקשות האמונה שלנו היא איתנה, אבל לפעמים הכוחות לא עומדים. במה אנחנו יכולים? איזה חוט, איזה מילה, מה המפתח? מהו הדבר שיכול לתת לנו את הכוח להחזיק חזק את הראש מעל המים? להחזיק חזק ולראות את האור גם בתוך החושך הגדול, גם כשמסביב חושך עלטה. להיות מחוברים למשהו אמיתי, עמוק, שנותן לנו תקווה, אמונה, ביטחון וכוח. אז היום אנחנו נדבר על סיפור חיים שסיפר אדמו"ר הריי"צ על עצמו, תקופה מסוימת בחיים שלו, שאני חושב שהסיפור הזה, אם אנחנו נתבונן בזה, זה יכול לתת לנו הרבה, הרבה כוח. נותן לנו את המפתח, את ההסתכלות הנכונה. להסתכל על הדברים בצורה נכונה ולהביא את הבן אדם לעמוד חזק גם ברגעים קשים ביותר. זה היה בליל ט"ו בסיוון בשנת תרפ"ז. תרפ"ז, אלף תשע מאות עשרים

02:44 ושבע. אדמו"ר הריי"צ היה אז ברוסיה הסובייטית. הוא היה גר אז בלנינגרד, קראו לזה, פטרבורג קוראים לזה היום. זו הייתה תקופה קשה מאוד בהיסטוריה של עם ישראל, במיוחד במדינות ההן. הקומוניסטים שלטו אז בעוז בכל רוסיה וגזירות איומות על העם היהודי. המטרה שלהם הייתה להכחיד, למחוק את האמונה היהודית, ונלחמו בזה בצורה קשה ביותר, אגרסיבית ביותר. סגרו חדרים, ישיבות, מקוואות וכולי וכולי. והרבי אדמו"ר הריי"צ עמד אז בכל התוקף, איש אחד ויחיד, יחד עם כל תלמידיו וחסידיו, ניהל מערכה כבדה מול ממשלה שהייתה באותה תקופה הממשלה החזקה ביותר בעולם. שלטה עם כל התוקף בלי רחמים. סמל הרוע. ושמה עומד אדמו"ר הריי"צ והוא מנהל מלחמה ומערכה כבדה ועומד חזק: על כל ישיבה שנסגרת נפתחות שתי ישיבות, על כל חדר שנסגר נפתחים שני חדרים, על כל מקווה שנסגר נפתחים שני מקוואות, וכך הוא הולך וממשיך ונלחם בממשלה, והוא יודע שהחיים שלו נמצאים בסכנה ממשית, סכנת חיים, שאכן זה קרה בלילה הזה. ליל ט"ו בסיוון. עכשיו, מה שקרה באותו לילה, אדמו"ר הריי"צ בעצמו כתב רשימה. ישנה רשימה נפלאה, רשימת המאסר שהרבי הקודם כתב, שבעצם היא רשימה שלא נגמרה. הרשימה הזאת היא בעצם רשימה רק של יום אחד או יומיים מכל תקופת המאסר. תארו לעצמכם שהרבי הריי"צ ישב במאסר שמונה עשרה ימים. ואחרי זה עוד היה לו את הנסיעה לגלות ששלחו אותו לעיר רחוקה, שזה היה עוד כמה וכמה ימים. כל סיפור המאסר לקח קרוב לחודש והרשימה שיש לנו מאדמו"ר הריי"צ, שהוא כתב, רשימה ארוכה נפלאה ביותר, רק מהיום הראשון של המאסר. אבל נחזור לנקודה ונראה משהו נפלא. יש מה שהרבי הריי"צ כתב ויש גם כן מה שלא כתב, שאחר כך במשך השנים

05:14 כל מיני חלקים נודעו לנו, שנותן לנו את התמונה הבהירה השלמה שפותחת לנו את העיניים. ואני חושב שאם אנחנו נתבונן בסיפור הזה, מה קרה באותו לילה של ליל ט"ו בסיוון, זה יכול להיות בשבילנו משהו שהופך לנו את החיים, משהו שייתן לנו מהפך, הסתכלות שונה מכיוון שונה ויותר עמוק על החיים בכל מיני צורות וכל מיני זמנים ומאורעות שקורים לכל אחד בחיים שלו. והסיפור שהוא מספר היה שבאותו לילה נכנסו לבית שלו, היה כבר אחרי חצות, הגיעו ובאו לחפש והודיעו לו שהוא, שהוא אסיר. כל התהליך, לא ניכנס לכל הפרטים, הביא אותו למבצר, למקום המאסר הכי הכי קשה. וכשהוא מגיע לבית המאסר, אלו שמלווים אותו שהביאו אותו עד למאסר מיהרו משום מה, מסרו אותו לשומר ואמרו לו, "תעביר אותו למקום שהוא צריך ללכת". אז הוא מספר שהיה צריך לעבור איזשהו פרוזדור והוא עומד שמה, והשומר אומר לו, "תלך כאן ישר בפרוזדור הזה", זה היה פרוזדור ארוך, "תעבור את זה ושמה יהיה לך משרד ושם יקבלו אותך. תצטרך לענות על כמה שאלות וכבר שמה נטפל בך". הרבי מספר שהוא מתחיל ללכת והוא מתאר כל הפרטים. ידוע שאדמו"ר הריי"צ היה לו כישרון מיוחד, כישרון נדיר של תיאור, איך שהוא מתאר את המקום בכל פרטי פרטים. הפחד שהפילו על האנשים שנמצאו שמה. איך שעמדו מכל הצדדים שוטרים רוצחים עם הכלים שלהם וכולי. ואיך שהחדרים ואיך שהמקום, והוא מתחיל ללכת בפרוזדור ומשום מה אומרים לו, "תלך מפה, תגיע לשם" והוא אמור ללכת לבד, לעבור את הפרוזדור הזה, שזה דבר שהוא משונה. במשטרה בן אדם נכנס, זאת אומרת הולכים לבד וככה זה הולך. אומרים

07:41 לו, תלך מפה, תגיע לשם. מתחיל ללכת. הוא עובר את הפרוזדור והוא עומד כבר להיכנס לאותו חדר שאמרו לו שכאן הוא צריך להיכנס ויפגשו אותו וישאלו את השאלון, את החקירה שהולכים לעשות לו. אבל משום מה הוא מחליט: למה שאני אלך איפה שאמרו לי? המרדנות שהייתה לרבי, שבזה הוא ניהל את כל המלחמה שלו נגד הממשלה, גם באותו רגע, באותו מקום הכי מסוכן והכי מפחיד, היה לו את אותו כוח המרדנות. הוא אומר: למה שאני אלך איפה שאמרו לי? אף אחד לא לוקח אותי בכוח. אז הוא החליט לפנות ימינה. היה שם חדר אחר ו... היה שם גם כן איזשהו פרוזדור אחר. נכנס לאותו פרוזדור ואז הוא רואה שיש שם ספסלים ומתיישב על אחד הספסלים. ואז הוא מתאר בפרטי פרטים מה קרה, מה הוא חשב כשהוא ישב באותו ספסל. הוא יושב לעצמו, פתאום הוא הלך לכיוון אחר באיזשהו פרוזדור ריק. אף אחד לא נמצא שם והוא מתחיל לחשוב ופתאום חוזרות אליו מחשבות. מה קורה אצלי בבית? מה קורה עם אשתו? אמא שלו שהייתה עדיין בחיים באותה תקופה. מה היא חושבת, מה קורה? מה עם הילדים שהוא השאיר? וככה הוא, הוא... ומה עם החסידים? התלמידים? ובשלב מסוים הוא נשבר והוא מתחיל לבכות. ואז הוא אומר, "באמצע הבזיק רעיון במחשבתי ואני אומר לעצמי", כל זה כותב הרבי לעצמו, "והאלוקים, איפה נמצא הקדוש ברוך הוא בכל החשבון הזה? הרי אתה בטוח שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם, והרי הוא זה שעשה את כל זה, והוא הביא אותך למקום הזה. אז איך אתה נותן לעצמך מחשבות שליליות, מחשבות הרסניות, מחשבות שרוצות לשבור את הרוח שלך? הרי אתה יודע שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד

09:55 איתך עכשיו, ברגע זה, ויש לו מטרה ושליחות אלוקית שיש לו ממך דווקא ברגעים האלה. ואז נזכרתי", כותב הרבי, "בדברי הבעל שם טוב. עלו במחשבתי דברי הבעל שם טוב הידועים שהבעל שם טוב לימד אותנו על נושא ההשגחה הפרטית, ששום דבר בעולם לא קורה במקרה. כל דבר בעולם, גם עלה קטן שנופל מעץ והרוח באה וסוחבת אותו למקום מסוים, אז העלה והעץ והרוח וכל פרט ופרט יש בזה השגחה מיוחדת מאת הקדוש ברוך הוא עם כוונה מיוחדת, עם תכלית מיוחדת". כידוע דברי הבעל שם טוב בזה. אז אם זה ככה בדברים של צומח וחי ודומם, קל וחומר, וקל וחומר בקשר לבני האדם. קל וחומר וקל וחומר בקשר ליהודי, כשקורה משהו, כל פרט ופרט זה הרי חייב להיות בהשגחה פרטית, וגם זה שאני נמצא פה הרגע הזה, וגם זה שאני במקום ללכת שם הלכתי לפה ונכנסתי לפרוזדור והתיישבתי. כל פרט מזה זה הרי השגחה פרטית נפלאה מהקדוש ברוך הוא. אמת, כותב הרבי לעצמו, כל זה מחשבות שעברו עליו בשעה שהוא יושב שם בפרוזדור וחושב לעצמו. אמת, אני לא יודע עכשיו להסביר מהי השגחה פרטית. אני לא יודע בדיוק למה ומה ואיך ומה, איך כל זה הולך להסתדר ואיך כל הדברים. אבל ברגע שאני יודע את זה אני רגוע. אני בטוח. אני יודע שאני נותן לעצמי ל... שההשגחה העליונה תוליך אותי ובשלב מסוים אני אגלה גם כן מה הסתתר, מה הסוד, מה הסיפור, למה ומה ואיך כל פרט הוא קשור לכל הפאזל הזה, שזה מטרת הבריאה ושלמות הבריאה. המילים האלה, כותב הרבי, הכניסו בו הרבה הרבה ביטחון, הרבה תקווה והוא נתן, לקח לעצמו החלטה שהוא לא הולך להתרגש, הוא לא

12:07 הולך להישבר, הוא יעמוד חזק ושהוא יזכור בכל רגע ורגע במקום הזה שהוא נמצא, המקום הכי חשוך, מקום של רוע בעולם, מקום של רציחה ורצחנות והשחתה. במקום הזה אני ארגיש ואני אחשוב ואני אזכור שאין עוד מלבדו, שגם שפה נמצא הקדוש ברוך הוא ומלא כל הארץ כבודו. זה היה הפתיחה. וכך הוא מסביר הלאה, ממשיך הלאה לספר שאם מישהו נכנס וכולי, איך, איך שנמשך כל העניין, המשך המאסר, איך שזה קרה. וכאן מגיע דבר שלא כתוב ברשימה הזאת, אבל אחר כך זה נודע שבאותו לילה הדבר הזה, הטעות הזאת, אם נקרא לזה בין המרכאות טעות, שהאדמו"ר הריי"צ, או המרדנות הזאת שהוא לא הלך ישר למשרד והוא הלך למקום אחר. בעצם זה שנת-- שיכול לקרות בכזה מקום, שללכת לפרוזדור הזה במקום ללכת איפה שהיה אמור ללכת, זה הציל את החיים שלו פשוטו כמשמעו. התברר שהיה הוראה מהממשל, הוראה כללית שהגיעה מהמקום הכי עליון בממשלה באותו לילה, להביא את קבוצה של ה-- גדולי המנהיגים מכל מיני דתות, אה, ובאותו לילה להרוג אותם בלי שום חשבונות. זה היה נקמה שהרוסים עשו בגלל שנהרג אחד מהאנשים החשובים שלהם. לא משנה עכשיו פרטי הסיפור. תכלס, באותו לילה היה אמור להיות, לקחת כמה מנהיגים שבאותו לילה הרגו את כולם. המסר היה שאת כל זה צריכים לעשות עד אור הבוקר. מה שלא יצליחו לעשות עד אור הבוקר אז נגמר. עכשיו, הלילה ברוסיה מאוד קצרה באותה תקופה. כולם יודעים, ברוסיה, בכל האזור ההוא במיוחד, הלילות של הקיץ הם, הם קצרים ביותר. הם היו צריכים לעשות את זה תוך כמה שעות. הביאו את הרבי לבית המאסר. הוא היה אמור לעבור את הפרוזדור, להיכנס למסדרון, להיכנס לאותו משרד וצ'יק צ'ק

14:27 היו מביאים אותו, רחמנא ליצלן, לסוף. זה שהוא הלך לכיוון אחר, נכנס לפרוזדור אחר והתיישב שמה ונשאר שמה, וכל זה האריך את התהליך. בינתיים עבר הלילה, וזה היה הצלת חיים פשוטו כמשמעו. אז פתאום המחשבות האלה שהרבי יושב שמה וחושב לעצמו על נקודת ההשגחה הפרטית שהבעל שם טוב גילה, זה לא היה פילוסופיה גרידא. זה לא היה דברי חסידות. זה היה הצלת חיים. ובעצם אדמו"ר הריי"צ בעצמו אמר יותר מאוחר, באחת מההתוועדויות שהוא עשה לכבוד י"ב תמוז, שזה אצל חסידים חג הגאולה, כשהאדמו"ר הריי"צ יצא מהמאסר וחוגגים את זה בתור חג גדול. אז הרבי הריי"צ אמר באחת מחגיגות חג הגאולה שלו שבאותה שנה, עוד בראש השנה שלפני המאסר, במאמר החסידות שהאדמו"רים היו אומרים תמיד בראש השנה, באותו שנה בתוך המאמר הוא השחיל את הנושא של השגחה פרטית על פי תורת הבעל שם טוב, שבשעת מעשה הוא בעצמו לא הבין למה, למה הוא דיבר על זה, כי זה לא היה קשור לתוכן של אותו מאמר חסידות שנאמר בראש השנה. אבל אחרי זה הוא אמר, כשהגעתי למאסר וקרה מה שקרה, אז בעצם המילים האלה שאמרתי בראש השנה במאמר החסידות על נושא השגחה פרטית בשם הבעל שם טוב, זה נתן לי את הכוח להחזיק בתקופות הכי חשוכות וקשות, ברגעים שהייתי במאסר. ואם לא, כך אמר לי, אם לא הייתי מדבר על זה, אני לא יודע אם היה לי את הכוח להחזיק מעמד. תארו לעצמכם, מדברים פה על רב גדול, צדיק גדול שיודע את התורה, את החסידות ואת תורת הקבלה ואת תורת ההלכה ותורת הנסתר והנגלה, ולמרות זאת המסר של תורת הבעל שם טוב זה מה שנתן לו את הכוח להחזיק מעמד ברגעים הקשים

16:38 ביותר. מה זה אומר לנו? כאן אנחנו מדברים על המאסר של כל אחד ואחד מאיתנו. כמו שיש מאסר, יש סוגים שונים של מאסר. בחסידות מוסבר שהנשמה האלוקית של כל אחד ואחד מאיתנו נמצאת במאסר. המאסר של הגוף, המאסר של נפש בהמית, המאסר של היצר הרע. אם נדבר גם כן על התקופה, נמצאים בתקופה של גלות. כל הגלות זה מאסר אחד גדול, ובעצם כל רשימת המאסר, הרבי אמר פעם, שזה שהאדמו"ר הריי"צ כתב את רשימת המאסר זה לא רק כי הוא רצה לכתוב סיפורים יפים, להשאיר לנו היסטוריה יפה. זה בגלל שהרבי הריי"צ רצה לתת לנו את המסר, את ההוראה, את הכוח, איך יהודי מתמודד ברגעים של מאסר רוחני בחיים שלנו. המידע הזה, המסר הזה, הנקודה הזאת, כשאתה חושב לעצמך, נכון, יש רגעים שאתה מתחיל לחשוב לעצמך, רגעים של מחשבות שיכולים להפיל אותך. כמו שדיברנו. מה קורה עם המשפחה? מה קורה עם זה ואיך אני אסתדר עם...? והמחשבות האלה יכולות להפיל אותך, לשבור אותך. אבל ברגע שאני שם לעצמי את הנקודה, תורת הבעל שם טוב, הנושא של השגחה פרטית, ולשאול את עצמי: ואלוקים, איפה הקדוש ברוך הוא נמצא פה בכל הסיפור הזה? הרי הקדוש ברוך הוא סמל הטוב, הקדוש ברוך הוא, הוא סמל הקדושה, הטוב והאור, ובוודאי שהקדוש ברוך הוא רק עושה טוב פה. ברגעים האלה אני לא יכול להבין את זה, אבל יש פה השגחה פרטית, כל פרט ופרט זה מדויק. יבוא הזמן שאני אוכל לראות את האור, מה היה פה בתוך החושך הזה. הנקודה הזאת היא נקודה עצומה וחזקה ביותר, שברגע שאנחנו מצליחים להחדיר לעצמנו את נקודת ההשגחה הפרטית על פי תורת הבעל שם טוב, זה נותן לנו הסתכלות

19:00 בריאה, הסתכלות נכונה, הסתכלות שמאירה לנו את הדרך בחיים. החושך של הגלות נקרא בשם, כתוב בספרים העניין של חרישה וזריעה. הנושא של חרישה וזריעה זה ממש הנקודה הזאת. זה מה שאנחנו רואים כשאתה חורש את השדה ואתה זורע אותה ואז נהיה חושך. מה זאת אומרת חושך? כלום. אפס. לקחת זרעים, הכנסת אותם לאדמה, חרשת את האדמה והנה חושך. כלום. אין שום דבר. ריקבון. הזרעים בתוך האדמה הם מתרקבים ואז בתקופה מסוימת מה אתה רואה? שדה שאין בה שום דבר. אפס. אבל כאן יש התחלה של צמיחה. פתאום מתחיל לבצבץ ואז אתה מגלה שבעצם כל העבודה הזאת זה היה זריעה שהביאה לצמיחה הגדולה. בעצם הגאולה שלנו נמשלת לחרישה, זריעה וצמיחה. הגמרא המפורסמת במסכת מכות מספרת לנו את הסיפור של רבי עקיבא. רבי עקיבא היה עם החברים שלו והם ראו מהר הצופים, הסתכלו על מקום המקדש והם ראו את השועל שיוצא מבית קודשי הקודשים, והם התחילו לבכות, קרעו את הבגדים, עשו קריעה כדין כהלכה. הם בכו לראות כזה דבר, ורבי עקיבא התחיל לצחוק ולרקוד. שאלו אותו, רבי עקיבא, מה אתה צוחק? אתה לא רואה מה הולך פה? שועל, המקום הכי קדוש בעולם, מקום שזר אסור לו להיכנס, רק הכהן הגדול נכנס פה פעם בשנה וכאן מסתובבים שועלים באותו מקום. איך אתה יכול להיות רגוע ועוד לצחוק? מה רבי עקיבא אמר להם? הפסוק שרבי עקיבא אמר להם, שזה הפסוק שנותן לו כוח וזה נותן לו את הכוח לצחוק גם ברגעים האלה. רבי עקיבא לא היה שאנן. רבי עקיבא לא היה קר מול המצב. הוא לא אמר ככה, לא מעניין אותי מה שהולך פה. חס וחלילה. רבי עקיבא, רבי עקיבא ידע, הבין, הרגיש בדיוק

21:29 מאוד מה הולך פה. אבל רבי עקיבא אומר להם: יש פסוק בתנ"ך. הנביא שמדבר על חורבן בית המקדש אומר לנו: "ציון שדה תיחרש". הפסוק שמדבר על החורבן אומר לנו: תדעו לכם, יבוא הזמן שציון שדה תיחרש. כלומר, אם אתה קורא את זה בצורה שטחית רדודה, שיהיה חורבן כזה גדול במקום המקדש, שיבואו הגויים ויחרשו. כך היה באמת, כמו שהגמרא מספרת לנו, שהייתה תקופה בהיסטוריה שבאו וחרשו, לא רק החריבו את בית המקדש, חרשו את המקום, הפכו את זה לשדה. רצו שלא יישאר שום זכר לבית המקדש. אבל רבי עקיבא רואה פה משהו אחר. "ציון שדה תיחרש". זה אומר שכאן יש זריעה, שהולכת להיות פה צמיחה נפלאה ביותר. הצמיחה של אור הגאולה שתבוא מתוך הזריעה הזאת, דווקא דרך החרישה הזאת, הולך לצמוח פה משהו עצום. ולכן הוא אומר: הרגע שראיתי שהתקיימה הנבואה הזאת, עכשיו אני בטוח שהולכת להתקיים הנבואה "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, איש משענתו בידו" וכולי וכולי. הפסוקים הנפלאים שמתארים לנו איך הולך להיות היופי של ירושלים, של ארץ ישראל בתקופת הגאולה, וזה צריך להיות אצל כל אחד ואחד מאיתנו. המסר, המוטו בחיים שלנו, כשאנחנו מחדירים לעצמנו את תורת הבעל שם טוב, את התורה של ההשגחה הפרטית, שכל פרט ופרט בעולם, גם הרוח שמזיזה את העצים וגם העלה הזה שהוא נפל מהעץ, וגם התולעת הזאת שהולכת, וכל החיבור בין הפרטים והפרטי פרטים, זה הכל למטרה אלוקית. הכל בא כדי להשלים את המטרה האלוקית, לעשות את העולם הזה דירה לקדוש ברוך הוא, ובמילא חייב להיות בזה משהו חיובי, משהו מבורך, משהו נפלא, שהיום לדאבוננו יש חלקים שאנחנו עדיין לא מבינים. יש חלקים, מה זאת אומרת שאנחנו נבין כל

23:50 פרט? מדברים על תוכנית אלוקית של הקדוש ברוך הוא, שהוא, החוכמה האינסופית שלו, ואנחנו אנשים קטנים ביותר שהחוכמה שלנו היא מאוד מאוד מוגבלת. אז אנחנו רוצים בחוכמה שלנו המוגבלת להבין את החוכמה האינסופית של האינסוף? אין דרך, אבל אנחנו יכולים להיות בטוחים. ברגע שאנחנו מגדירים לעצמנו את נקודת ההשגחה הפרטית, אנחנו לא רק שבסוף יהיה טוב ובסוף הכל יהיה בסדר, אלא שבסוף נגלה שכל מה שיש פה בתוך החושך הזה, יש פה משהו עצום וחיובי ונפלא ומבורך שאנחנו עדיין לא יכולים להבין אותו. ולכן כתוב שמשיח יבוא, אומר הנביא ישעיהו: "ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי". נגיד תודה לקדוש ברוך הוא גם על הצער והייסורים של הגלות, כי רק אז נבין מהי הצמיחה שהגיעה מתוך החרישה הזאת. אז הרבי דיבר על זה כ-כ-כמה פעמים. זכיתי להיות גם כן אצל הרבי בהתוועדות שקשורה עם הימים האלה, שהרבי התייחס לסיפור של ט"ו בסיוון. אני זוכר בשנת תשמ"ח ובשנת תשמ"ט, הרבי התייחס לנקודה הזאת והרבי דיבר על זה שט"ו בסיוון הרבי היה, הרבי היה בלילה ההוא של המאסר, הרבי היה שמה, הוא ראה את הכל. הוא בדיוק עבר ברחוב באותו, באותו זמן שהמשטרה נכנסה, באותו ליל ט"ו סיוון, שהמשטרה נכנסה לבית של הרבי הקודם, הרבי הריי"צ, אז הרבי, שעדיין לא היה נשוי, היה אז רק חתן. הוא היה למטה ברחוב והוא מיד הריח והבין מה שקרה, והוא עשה מה שהוא עשה ועשה, עשה המון כדי ל-ל-לנטרל את רוע הגזרה. אבל הוא היה נוכח באותו לילה והוא ידע כל מה שקרה. אז הרבי סיפר שנים אחר כך מאותו לילה, והוא סיפר שבלילה ההוא זה היה לילה חשוך, חשוך ביותר. זה היה

26:00 אחד מהלילות הכי קשים בחיים, כי הכל היה נראה גרוע מכל. על פי דרך הטבע אין פה מוצא. והיום, אמר הרבי אז, כשאני זוכר שהרבי דיבר על זה, היום, שנים אחר כך, אנחנו מסתכלים חזרה על היום הזה, על הלילה הזה, ט"ו בסיוון. בעצם הלילה הזה שהיה נראה לילה הכי חשוך והכי גרוע והכי קשה, הלילה הזה בעצם היה לילה הצלה שלו, שבזכות הלילה הזה, ט"ו בסיוון, הגיע סוף כל סוף היום של ג' תמוז שהוא הצליח לצאת מהמאסר. בי"ב תמוז שהוא יצא מהגולה, והוא סוף כל סוף יצא מרוסיה בכלל. הוא יחד עם המשפחה ועם הספרים והספרייה כידוע, ואז הוא יכל להמשיך בהפצת היהדות והפצת המעיינות של חסידות בצורה בלתי מוגבלת בכל, עד שהוא הגיע לאמריקה וכולי וכולי. וכל זה התחיל באותו הלילה של ט"ו בסיוון. אז כאן יש לך דוגמה מוחשית ביותר, אמר הרבי, של יתרון האור מתוך החושך. דוגמה מוחשית איך שרואים שבעצם החושך של הגלות הוא בעצם זריעה של צמיחה, של משהו הרבה יותר עמוק, הרבה יותר נפלא, הרבה יותר חזק. שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו את הכוח שנוכל לראות באמת את הצמיחה הזאת בחיים שלנו, שהחושך לא יסתיר עלינו, שאנחנו באמת נוכל כבר לראות בעיני הבשר שלנו בימים האלה שאנחנו מתמודדים מול מפלצת, מול רוע, מול חושך, מול חושך כפול ומכופל. אז דווקא עכשיו ההתבוננות בתורת הבעל שם טוב, ההתבוננות בנושא של השגחה פרטית, ולדעת שהקדוש ברוך הוא מעמיד אותי במקום המסוים שאני צריך להיות. יש את החייל שנמצא ב-ב-נלחם בחזית, יש את היהודי שנמצא בעיר שהוא נמצא או במדינה שהוא נמצא, ושמה הוא עומד חזק ביהדות שלו, בקיום התורה והמצוות ולהביא עוד יהודי שיקיים

28:11 מצווה. הכל במטרה הזאת של להפוך את החושך, שנוכל לראות את התמונה הכללית של הפאזל הכללי, שאז אנחנו נבין את כל האור כי טוב, שנוכל להגיד באמת תודה לקדוש ברוך הוא: "אודך ה' כי אנפת בי". או כמו שנאמר באותו פרק: "הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו", שזה יקרה, ייראה בעיני הבשר שלנו, שנזכה לראות את הגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.