הימים שמביאים לשיא את בשורת מתן תורה - ימי התשלומין לאור החסידות

00:00 מי לא שמע את הבדיחה המפורסמת? אומרים, מה הקשר בין שלושת המועדים, שלושת החגים פסח, שבועות וסוכות? שבשלושתם יש בעיה עם אוכל. חג הפסח אין מה לאכול, הכל אסור, הכל חמץ, בקושי יש מה לאכול. חג השבועות אין זמן לאכול, בקושי מתחיל החג והוא כבר נגמר. יום אחד. חג הסוכות אין איפה לאכול. אתה צריך לחפש סוכה, סוכה כשרה, ועד שאתה מוצא את הסוכה בינתיים אתה רעב. אבל בואו נדבר היום על חג השבועות. אז החג עצמו מאחורינו, אבל פתאום אנחנו נפגשים עם הדבר המיוחד הזה, שהחג אין לו חול המועד. חג הפסח זה שבעה ימים, בחוץ לארץ שמונה ימים, חג הסוכות שמונה ימים יחד עם שמיני עצרת שמחת תורה, בחוץ לארץ זה תשעה ימים, ודווקא חג השבועות הוא יום אחד בלבד. בחוץ לארץ שני ימים. אין חול המועד. מהי הסיבה שחג השבועות אין לו חול המועד? מצד שני, אבל אנחנו יודעים, המנהג הוא כמו שאדמו"ר הזקן כותב גם בסידורו. המנהג שלא אומרים תחנון עד י"ב סיוון ועד בכלל. מהי הסיבה לכך? כי הגמרא במסכת חגיגה, הגמרא אומרת, מסבירה לנו. בדף י"ז הגמרא מסבירה לנו שבזמן בית המקדש אז היהודים היו מגיעים לעשות עלייה לרגל שלוש פעמים בשנה: ״יראה כל זכורך את פני האדון״. יהודים היו עולים לרגל בחג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות, וברגל, בחגים, היו צריכים להביא המון קורבנות. היה קורבן ראייה, קורבן שמחה, קורבן חגיגה, קורבנות שהיו צריכים להביא, עולת ראייה ושלמי חגיגה. בשביל להביא את הקורבנות אז היו צריכים להביא את זה לבית המקדש, למזבח. אז תארו לעצמכם עשרות אלפי, מאות אלפי. במשך הדורות היו תקופות שמאות אלפי יהודים, ואולי אפילו מיליונים, היו עולים עלייה לרגל

02:19 לירושלים, ומשפחות, משפחות צריכים להביא את הקורבנות. וכמובן שעשרים וארבע שעות לא מספיקות, בפרט שבבית המקדש השעות של הקרבת הקורבנות היו מעט, קצת מהתחלת היום עד אמצע יום. בסך הכל היו פחות משש שעות שהיה אפשרות להקריב קורבנות, ואז אנחנו נשארים עם המון יהודים שצריכים להקריב קורבנות. אז בחג הפסח בשביל זה היה כל חול המועד, היו משלימים, וחג הסוכות גם כן חול המועד. שבועות, שזה רק יום אחד בלבד, מה היו עושים? אז לכן עשו ימי תשלומים, והגמרא מאריכה בזה. מאיפה לומדים את זה שזה התשלומים שעושים, שמוסיפים את הימים מיום אחרי שבועות עד י"ב סיוון ועד בכלל, שבימים האלה כל היהודים שלא הצליחו להביא את הקורבן ביום הראשון היו מביאים את זה בימי התשלומים. וכך נשאר גם עכשיו, למרות שאין לנו את הקורבנות. אז הימים האלו נחשבים לימי תשלומים, וכאמור מנהגנו גם לא לומר תחנון ווידוי במשך הימים האלה. זאת אומרת ששמחת החג של חג מתן תורה נמשכת גם לימים האלה. וכאן נשאלת השאלה: למה באמת חג שבועות יוצא שאת קורבנות החג מביאים בימות החול? דבר מעניין, למה חג הפסח, אז התשלומים של החג זה בתוך החג. הם ימים של חג, חול המועד. זה מן התורה, זה ימי חג, נקרא מקרא קודש. זה ימי חג מן התורה. למרות שאנחנו קוראים לזה חול המועד, ואותו דבר בסוכות. דווקא חג השבועות יום אחד בלבד, והימים שבו מביאים את הקורבנות הם ימי חול. הם לא ימי חג. מה ההסבר לזה? כמובן שההסבר הפשוט הוא, כאמור, פשוט, התורה נתנה לנו רק יום אחד ומחוסר ברירה הוסיפו את הימים האלה כדי להביא קורבנות. אבל כמובן שההסבר הזה עצמו לא מתקבל על הדעת.

04:29 בתורה אין חוסר ברירה, בתורה כל דבר מדויק, וזה שההמשך של חג השבועות, התשלומים של חג השבועות, נקבעו באופן כזה שמלכתחילה התורה לא נתנה לזה את השם של קודש. הם ימי חול, ואז הימים האלה אנחנו ממשיכים להביא בהם את קורבנות החג והם ימי תשלומים, זה מסמל על משהו ייחודי, על משהו מהותי שיש בחג השבועות באופן מיוחד. אז היום אנחנו נדבר על הדבר הנפלא הזה, שיש פה מסר נפלא ל... דווקא לימים שאחרי חג השבועות, שחג השבועות כבר מאחורינו. היום הגדול של יום מתן תורה, קיבלנו את התורה מחדש, וכל שנה ושנה מתחדשת קבלת התורה מחדש, מתן תורה מחדש, עם אנרגיה חדשה, עם אור חדש, ואז אנחנו ממשיכים עם הימים שאחרי זה. הדבר הזה שימי התשלומים של חג השבועות הם דווקא ימי חול, זה מסר מאוד מאוד מיוחד בשבילנו לחיי היומיום. איך לקחת את המסר של חג השבועות, של מתן תורה, לימים של כל ימות השנה? וכאן מגיע דבר מעניין, שאנחנו נבין את זה על פי הקדמה של עוד משהו שאנחנו רואים בקשר למתן תורה. כתוב בהלכה שכשאנחנו אומרים בתפילה כל יום לפני שמע ישראל בתפילת שחרית, בפרק של ״אהבת עולם אהבתנו ה' אלוקינו, חמלה גדולה ויתרה״, פרק שמדבר על יהודי שמבקש מהקדוש ברוך הוא שייתן לנו אהבת התורה, ״והאר עינינו בתורתך ודבק ליבנו במצוותיך, וייחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך״. אז בהמשך כאן, לפני קריאת שמע, ברכה אחרונה שאומרים לפני שאנחנו אומרים שמע ישראל של הבוקר, אז יש שמה בסוף התפילה הזאת: ״ובנו בחרת מכל עם ולשון״. כתוב בהלכה, מובא בשולחן ערוך, שכשאומרים את המילים האלה צריכים לכוון על מתן תורה. שבמתן תורה, ביום... בזמן של נתינת

06:46 התורה הקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל מכל עם ולשון. זאת אומרת שיום מתן תורה זה יום הבחירה. זה היום שבו השם בחר בעם ישראל. עכשיו, כשאנחנו חושבים על זה, נשאלת שאלה מאוד פשוטה: מה זאת אומרת שבמתן תורה השם בחר בעם ישראל? רגע, הרי ממצרים יצאנו כבר חמישים ימים קודם, וגם בתוך מצרים עם ישראל כבר היה עם נבחר גם לפני זה. הרי אם אנחנו מסתכלים על העם היהודי, זה לא התחיל במתן תורה. העם היהודי התחיל אצל אברהם אבינו, כשהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו, "לך לך מארצך וממולדתך מבית אביך", ובחר באברהם אבינו. ואז יש את האבות הקדושים ואת השבטים, וגם כשבני ישראל היו בארץ מצרים היה עם מיוחד ועם נבדל, וגם היה לנו מצוות מיוחדות, ברית מילה, וגם אחרי יציאת מצרים כל המצוות שקיבלנו, קרבן פסח, מצות, וכמו שרש"י אומר, גם בכל הדרך עד למתן תורה קיבלנו את השבת ועוד מצוות. אז מה בעצם אנחנו אומרים? ובנו בחרת מכל עם ולשון. מה התחדש במתן תורה? הבחירה של הקדוש ברוך הוא בעם ישראל. וכאן יש הסבר נפלא, מיוחד ביותר, שאדמו"ר הזקן אומר את זה בתניא בקיצור ומוסבר בתורת החסידות באריכות נפלאה. אחד מהיסודות בחסידות, בקשר המיוחד של יהודי עם הקדוש ברוך הוא והקשר המיוחד בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, שזה המושג של בחירה שהשם בחר בעם ישראל. מה זאת אומרת השם בחר בעם ישראל? כשאנחנו מדברים על העם היהודי, אז הרי יש בעם היהודי דברים מאוד נפלאים. בני ישראל, אברהם, יצחק, יעקב. הם היו עבדי השם. אברהם כפר בכל עבודה זרה, שבר את הצלמים, התמסר לקדוש ברוך הוא, היה איש קדוש ועבד את השם מאהבה

09:01 גדולה. יצחק עבד את השם מיראה גדולה. יעקב עבד את השם, לא הפסיק לרגע בעבודת השם שלו, כמו שאנחנו רואים בתורה. מי הם היו? אבותינו הקדושים, גדולי האומה. זאת אומרת שהעם היהודי הוא עם מיוחד מכוח הקדושה המיוחדת שיש לו. אבל כשאנחנו אומרים ובנו בחרת אומרים פה משהו אחר. המושג לבחור. אם אנחנו חושבים שנייה מה זאת אומרת לבחור במשהו? כשאתה בוחר אז אתה בוחר בדבר, לא בגלל הדברים המיוחדים שיש לו. כי אם אתה בוחר בדבר בגלל שהוא מיוחד, בגלל שהוא קדוש, בגלל שהוא נפלא, זה לא נקרא בחירה. אז אתה לא בוחר. אז אתה אומר שהסיבות והמעלות והחשיבות והתועלת והדבר הנפלא, לכן אז אני חייב לקחת את זה. תאר לעצמך בן אדם, יש לו פה על השולחן שני דברים. ניקח לדוגמה שני מאכלים, מאכל אחד הוא מזין, הוא טעים, הוא בריא. מאכל אחר הוא מקולקל או רקוב ולא נעים. הוא אומר אני בחרתי במאכל הטוב. מה זאת אומרת בחרת? לא בחרת. אין לך ברירה. מה אתה תבחר במשהו מקולקל? במשהו שלא עושה לך טוב? אז בוודאי. שמה לא שייך להגיד לבחור. אז אם אנחנו מדברים על הקדוש ברוך הוא ביחס לכנסת ישראל, עם ישראל, האבות הקדושים ביחס לאומות העולם שהיו בזמן האבות ובזמן השבטים, אנשי ארץ מצרים, גם כשהעם היהודי היה בארץ מצרים, שמעשי ארץ מצרים, ערוות הארץ, מעשיהם מקולקלים, כמו שרש"י מסביר לנו, הייתה אומה שפלה. והעם היהודי אז, כמו שמסופר, העם היהודי גם במצרים לא שינו את שמם, לא שינו את לבושם, לא שינו את לשונם. היו מיוחדים ביחס לכל האומות. אז מה זאת אומרת לבחור? זאת אומרת העם היהודי היה עם מיוחד בגלל המעלות המיוחדות

11:07 שיש לו. זה היה לפני מתן תורה. כשהגיע הרגע של מתן תורה קרה משהו חדש, ובנו בחרת מכל עם ולשון. הקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל ברגע של מתן תורה, לא בגלל המעלות המיוחדות, לא בגלל הנשמה המיוחדת שיש לעם היהודי, לא בגלל הכוחות המיוחדים, הכישרונות המיוחדים, ההתנהגות המיוחדת. זו לא הייתה הסיבה, למרות שכל אלו היו קיימים. אבל זה לא הסיבה שהשם בחר בעם ישראל. זה שאנחנו אומרים ובנו בחרת מכל עם ולשון, מדויק לומר שהקדוש ברוך הוא ברגע של מתן תורה בחר בעם היהודי כי כך הוא בחר בבחירתו החופשית, לא בגלל החשיבות המיוחדת שלנו, לא בגלל המעלות המיוחדות שלנו. הוא בחר בנו כי הוא רצה לבחור. כשאתה אומר בחירה, הבחירה תלויה בבוחר, לא בנבחר. כשאומרים בחירה, בחירה אמיתית, בחירה חופשית אמיתית היא כשהבחירה היא לא בגלל שהדבר הנבחר הוא דבר מיוחד, כי אם הדבר הנבחר הוא מיוחד, אז זה כבר לא בחירה. זה כבר סיבה. זה כבר הכרח. הכרח שכלי. יש משהו בדבר שמושך. אז זה כבר לא נקרא בחירה. בחירה זה כי אני בחרתי. כביכול הקדוש ברוך הוא אומר ברגע של מתן תורה אני בוחר בעם היהודי כי אני בחרתי בהם לא בגלל החשיבות שלהם, הקדושה שלהם, ההתנהגות שלהם, כי אני החלטתי ואני רציתי. בהם אני בוחר מצד כי אני בחרתי בהם ובנו בחרת. אתה בחרת בנו מכל העמים. הבחירה הזאת היא נובעת מהמקום הכי עמוק, כי השכל, כמה שהוא יהיה נשגב ונעלה ומרומם, הוא נשאר שכל. בחירה נובעת ממקום הרבה יותר עמוק שהוא למעלה מהשכל, למעלה מכל דבר שמוגבל, מכל דבר של סיבות והסברים. הבחירה של הקדוש ברוך הוא בעם ישראל זה מהמקום

13:19 הכי עמוק שהוא למעלה מכל המדרגות, ספירות, עולמות, הסברים, טעמים. זה הקדוש ברוך הוא בעצמותו, שהוא לא מוכרח בשום דבר. הוא לא משובץ לשום הסבר שכלי, שום דבר של חשיבות ומעלה. זה מה שמכריח אותו. אין שום דבר שיכול להכריח אותו ולהגיד שהוא צריך לבחור בגלל סיבה פלונית. הוא בוחר בגלל שהוא רוצה לבחור. הבחירה נובעת מעצמותו ומהותו של הקדוש ברוך הוא, וזה קרה במתן תורה. אותו דבר ביחס לעם היהודי והקדוש ברוך הוא, כמו שהשם בחר בנו במתן תורה, לא בגלל שום הסברים וסיבות ומעלות, אלא בגלל שהוא בחר בנו בחירה מתוך עצמותו. אותו דבר גם כן הבחירה של יהודי בחג השבועות, שיהודי בוחר בקדוש ברוך הוא, כמו שהשם בחר בנו, בנו בחרת מכל עם ולשון. אז גם כן אנחנו בחרנו בקדוש ברוך הוא. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוקיו, שישראל בחרו בקדוש ברוך הוא. עם ישראל בחרו בקדוש ברוך הוא מכל, מכל חס ושלום, מכל האלוקים. מה זאת אומרת? גם פה אותו דבר. מה זאת אומרת בחירה? יהודי בוחר לעבוד את השם, ובחרת בחיים. אנחנו אומרים, מה זאת אומרת? גם פה אותו דבר, אותו הסבר. למרות שיש הרבה הסברים נפלאים למה לבחור בקדוש ברוך הוא, למה לבחור בחיי תורה ומצוות? למה לבחור להיות יהודי שעובד את הקדוש ברוך הוא? ודאי יש לזה הרבה הסברים ומעלות גשמיות ורוחניות. טעמו וראו כי טוב ה', זה הדבר הכי נפלא. אבל זה שאנחנו התמסרנו לקדוש ברוך הוא במתן תורה, כמו שאמרנו כולנו ביחד את הביטוי של נעשה ונשמע, עוד לפני ההסברים, עוד לפני הנשמע אנחנו נעשה. ההתמסרות הזאת נקראת בחירה. אני בוחר בחיים. אני לא לוקח את החיים בגלל שהחיים

15:30 הם הדבר הכי יפה שיש וזה נראה לי טוב. אני הבנתי ואחרי שאני הבנתי הגעתי להכרה. זה שיהודי בוחר בקדוש ברוך הוא, זה שיהודי בוחר בעבודת השם, זה שיהודי בוחר לקבל את התורה, זה בגלל שבחרתי. הבחירה, כמו שאמרנו, לא בגלל כל הדברים היפים שאני מקבל, לא בגלל שום אינטרס, לא גשמי, לא רוחני, אלא יהודי בוחר בקדוש ברוך הוא בבחירה מהמהות והעצמיות שלו. בחירה מהמקום הכי עמוק בנפש שלא בנוי לא על שכל, לא על הסברים ולא על דברים. מה אני אקבל? מה אני ארוויח? לא רוצה שום דבר. אני רק רוצה אותך. אני רק רוצה לעבוד את הקדוש ברוך הוא. לא מחפש שום דבר לעצמי. כאן נכנס הפתגם המפורסם שהאדמו"ר הזקן היה אומר כשהוא היה נכנס לדביקות מיוחדת. אז ידוע שהאדמו"ר הזקן היה אומר ברגש ומלא דביקות: ריבונו של עולם, אני לא רוצה את הגן עדן שלך, לא רוצה את העולם הבא שלך. אני רוצה רק אותך, אותך בעצמך. יהודי רוצה את הקדוש ברוך הוא, לא בגלל גן עדן, לא בגלל עולם הבא ולא בגלל שום תועלת, לא גשמית ולא רוחנית. היהודי רוצה את השם כי הוא רוצה את השם, כי הוא בחר בו. בחירה. זה בעצם המהות של חג השבועות. על בסיס הנקודה הזאת אנחנו יכולים לקבל תובנה עמוקה ביותר על המהות של חג השבועות, זמן מתן תורתנו, ועל ההנהגות המיוחדות שיש ביום הזה. זה מסביר לנו למה חג השבועות אין בו מצווה מיוחדת. שאלנו את השאלה בהזדמנות אחרת, למה אין מצווה מיוחדת בחג השבועות? כל החגים יש להם מצוות, כי חג השבועות זה למעלה מכל פרט. זה הבחירה. יהודי בוחר בקדוש ברוך הוא. עצרת

17:24 תהיה לכם. זה יום של קשר, יום של חיבור. יהודי מתחבר עם הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא מתחבר עם היהודי. כאן אין איזשהו עניין פרטי, פעולה פרטית, עשייה פרטית, לחגוג את החירות, לחגוג את השמחה, לחגוג את ההסברים. זה היום שבו יהודי חוגג את הבחירה. הקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל. אנחנו בחרנו בקדוש ברוך הוא, וזה בעצם גם כן הסיבה למה חג השבועות, ההמשך שלו, התשלומים שלו הם ימות החול. זה מה שאנחנו מדברים פה בדיוק עכשיו. ימות החול. זאת אומרת, זה לא צריך להיות ימים מיוחדים. כל החגים, פסח, סוכות, החגים, כדי להביא קורבנות, כדי להשלים את החג, צריך שעדיין יהיה חלק מימי קדושת החג, ימים מיוחדים, ימים קדושים, ימים נעלים, ימי שמחה, מקראי קודש, ואז אנחנו יכולים להביא קורבנות. מגיע חג השבועות ואומר לנו: לא, גם בימות החול, גם בימים שאין בהם שום דבר מיוחד, לא אמור להיות שום דבר מיוחד, וגם דווקא בימים האלה, ימות החול, אתה מתחבר לקדוש ברוך הוא באותו חיבור שהתחברת ביום של מתן תורה, ביום חג השבועות, ביום הגדול הזה שקיבלת את התורה, וזה בעצם המסר הכי עמוק שאנחנו צריכים לקחת מחג השבועות לכל ימות החול. בן אדם אומר: שבועות, יום קדוש, יום, יום חג, לא ישן כל הלילה, למד תורה, קראנו עשרת הדיברות, קיבלנו את התורה עם כל הקולות, ברקים ורעמים וכל מה שחגגנו מסביב. ואז יום אחד, למחרת, יום חול, ימים רגילים, אנחנו נכנסים ישר לימים רגילים, ימות החול, וככה זה נמשך הלאה כל השנה. מתן תורה מגלה לנו שהקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא זה לא קשר שמותנה בתנאים מיוחדים, בימים מיוחדים, בימים קדושים מיוחדים. דווקא ימים פשוטים

19:35 ביותר, דווקא ימות החול, הקשר של יהודי עם התורה לא מתבטא בשום צורות ותנאים מיוחדים. הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא זה בימים רגילים, בימות החול, ביום פשוט, יום רביעי פשוט. קם בבוקר ואחרי התפילה אתה לוקח ספר, מתיישב ללמוד גמרא, משנה, הלכה. זה יכול להיות ביום רגיל, במקום רגיל. אין לזה שום גבולות ושום תנאים, לא של זמן, לא של מקום ולא שום דבר. כל יהודי, אפילו הפשוט שבפשוטים, בכל יום מימות החול, ביום הכי רגיל והכי פשוט ובכל מקום בעולם שאתה נמצא, אתה רק צריך לקחת ספר של תורה, לשבת וללמוד, ואז אתה מתחבר עם הקדוש ברוך הוא בחיבור הכי עמוק והכי נפלא, שזה החיבור של אתה בחרתנו מכל העמים. זה החיבור של ובנו בחרת מכל עם ולשון. האדמו"ר הזקן בתניא הנפלא אומר את זה בשורה אחת. אני רוצה לצטט את המילים של האדמו"ר הזקן איך שהוא אומר את זה, כי זה מבטא משהו מאוד מאוד נפלא ומשהו מאוד עמוק על מה שמתן תורה אומר לנו לכל ימות השנה. אומר האדמו"ר הזקן בפרק מ"ט של ספר התניא: "ובנו בחרת מכל עם ולשון הוא הגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם". ציטוט מלשון האדמו"ר הזקן בתניא קדישא. "ובנו בחרת מכל עם ולשון", אומר לנו האדמו"ר הזקן. על מי אנחנו מדברים? על הבחירה. הבחירה של הקדוש ברוך הוא. הנשמה של היהודי, לא שייך להגיד בחירה. לבחור בין שני דברים, אין שניים. נפש השנית בישראל חלק אלוק ממעל ממש. הנשמה של יהודי נשמה מיוחדת, אין לה אח ורע, אין בחירה, אין דמיון בכלל בין נשמה של יהודי בין כל שאר הנשמות והנפשות בכל הבריאה. הנשמה של היהודי, הנשמה הכי מיוחדת,

21:46 טהורה, היא חלק אלוק ממעל. איפה היא הבחירה שהשם בחר בעם ישראל? הגוף החומרי. הגוף. הגוף שלנו דומה לגוף של כל אומות העולם, והגוף היהודי הזה, על זה ניתנו כל תורה ומצוות. האדמו"ר הרש"ב, הרבי מספר בשם חמיו האדמו"ר הריי"צ שסיפר שאבא שלו פעם הרים את השרוול והוא אמר לבן שלו: תסתכל על השרוול, תסתכל על היד הזאת. בשביל הבשר הזה, הבשר הזה, כל תורה ומצוות נשפך בשביל הבשר הזה. הגוף הגשמי והחומרי של היהודי זה המטרה. בשבילו ניתנו כל תורה ומצוות. כלומר הקדוש ברוך הוא בחר בדבר הכי פשוט, הדבר הכי גשמי, הגוף החומרי שנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם, והגוף הזה הופך להיות לגוף קדוש ברגע שהוא מקיים מצווה. המוח הזה הופך להיות למוח קדוש ברגע שהוא ממלא אותו עם דברי תורה, ולכן דווקא בימות החול, ודווקא בדברים הפשוטים, ודווקא בפשטות של יום יום, במקום הפשוט, בזמן הפשוט, בנפש הפשוטה של יהודי הפשוט יש לו את היכולת הנפלאה להתחבר לקדוש ברוך הוא. ובנו בחרת מכל עם ולשון. שהקדוש ברוך הוא יעזור שננצל את ימי התשלומים האלו להשלים. מכל הפירושים, להשלים, מלשון שלמות, מלשון, מלשון השלמה, להוסיף ולהשלים ולנצל את הימים הקדושים והנעלים האלה שהאור של מתן תורה עדיין מאיר בעולם. לקחת לעצמנו את ההחלטות הנכונות, להתמסר ללימוד התורה, להתמסר לקיום המצוות מתוך הכרה פנימית של אשרינו מה טוב חלקנו. אשרי העם שככה לו. אשרי העם שה' אלוקיו. ובחרת בחיים. לבחור בקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא בוחר בנו, וביחד אנחנו נזכה לראות בקרוב את הגילוי של הקדוש ברוך הוא פה בעולם הזה הגשמי בביאת משיח צדקנו, "ונגלה כבוד השם וראו כל בשר יחדיו כי פי השם דיבר".