4 קושיות לחג השבועות | משמעותו העמוקה של החג לאור החסידות

00:00 מה בדיוק אנחנו חוגגים ביום חג השבועות? התשובה הכי פשוטה, מה זאת אומרת? זמן מתן תורתנו. זה החג שבו אנחנו חוגגים את קבלת התורה. אבל אם אנחנו נכנסים יותר לעומק, אז נשאלות פה כמה וכמה שאלות. שאלות מאוד פשוטות ובסיסיות. אנחנו נחלק אותן לארבע שאלות, ארבע קושיות לחג השבועות. קושיה מספר אחד, שאלה מספר אחד זה מה בדיוק התחדש ביום מתן תורה? הרי גם לפני מתן תורה היו צדיקים קדושים וטהורים. מה זאת אומרת? אבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב היו לפני מתן תורה. עוד יותר, לימוד התורה כבר היה קיים גם קודם. אברהם למד תורה, יצחק למד תורה, יעקב למד תורה, השבטים למדו תורה. יעקב אבינו ירד למצרים, פתח ישיבה. רש"י הסביר לנו את זה קודם בפרשת ויגש. אז זו השאלה הראשונה: מה בדיוק התחדש במתן תורה? התורה הייתה כבר קודם. שאלה שנייה. כשמסתכלים בפרשה, פרשת יתרו, הפרשה שאנחנו נקרא ביום חג השבועות, בלגן, מהפכה, קולות וברקים, רעש גדול, שופר. במיוחד מסתכלים בגמרא מסכת שבת, הסוגיה של מתן תורה, דף פ"ח, דף פ"ט. על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן. מה זה הרעש הגדול? מה היה אמור להיות כל המהפכה הזאת בנתינת התורה? והקושיה השלישית, כשמתחילים כבר להסתכל מה כתוב בעשרת הדיברות, דברים הכי פשוטים, דברים הכי בסיסיים שבטוח בני ישראל ידעו מהם גם קודם וגם לא בני ישראל. כל בן אדם הפשוט שבפשוטים, אפילו מאומות העולם, ברור אצלו שיש בורא לעולם. ברור אצלו שצריך להתנהג בהתנהגות נורמלית, לא לגנוב, לא לרצוח וכולי. לכבד את ההורים. מצוות פשוטות, מצוות בסיסיות. אז לכאורה, מה בדיוק קיבלנו ביום הזה? מה אנחנו חוגגים? מה יש בחג השבועות כל כך מיוחד?

02:33 והשאלה הרביעית זה כשאנחנו כבר נמצאים בחג השבועות, אנחנו לא רואים שום דבר מיוחד במה לחגוג על פי ההלכה, על פי התורה. כלומר, בפסח החג הולך מסביב לאיסור אכילת חמץ, אכילת מצות וכל המשמעויות שיש בזה. למה אוכלים מצות וכולי וכולי. גאולת עם ישראל. חג הסוכות יש מצוות הסוכה, מצוות לולב. שבועות אין שום מצווה מיוחדת מן התורה. יש מנהג לאכול מאכלי חלב, מנהג יפה, מנהג עמוק עם הרבה הסברים עליה, אבל מן התורה כלום. הדבר היחיד שהתורה אומרת זה עצרת. כתוב בספרים למה קוראים לחג הזה בשם עצרת? הגמרא קוראת לזה עצרת, זה השם הכללי בתלמוד בגלל שהדבר היחיד זה עצרת. לעצור. לא לעשות מלאכות, אבל אין מצווה מיוחדת. אז מה בעצם המשמעות של חג השבועות? כשאנחנו אבל ניכנס לעומק הדבר, אז נראה שתורת החסידות מאירה לנו את הבהירות של החג הזה, הנפלא, חג השבועות, אז אנחנו נראה שהחג הזה בעצם למרות ודווקא בגלל שאין בו מצוות מיוחדות, דווקא בחג הזה מתבטאת הנקודה המהותית בכל מה שקשור לעם היהודי, בכל מה שקשור לתורה שלנו, בכל מה שקשור לקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא, וכל מה שקשור עם התפקיד שלנו לעשות מהעולם הזה דירה לקדוש ברוך הוא. ובעצם חג השבועות הוא החג שבו כל הזהות שלנו, כל המהות שלנו בתור עם ישראל מתבטאת בצורה הכי עמוקה והכי מהותית. הרגע של מתן תורה, "וירד השם על הר סיני", הנתינה של הקדוש ברוך הוא, ירידת הקדוש ברוך הוא פה למטה וההתגלות האלוקית של עשרת הדיברות במתן תורה. מה בדיוק קרה באותו רגע? אז המילה הראשונה של עשרת הדיברות היא בעצם אומרת לנו את הכול. המילה הראשונה זה אנוכי. כך מתחילים

04:55 עשרת הדיברות, "אנוכי השם אלוקיך". המילה אנוכי היא מילה מעניינת. מה הביטוי של המילה הזאת אנוכי אומר? אנוכי זה לא שם קדוש. המילה שבאה אחר כך זה שם קדוש. י-ק-ו-ק, שם הכי קדוש, שם העצם, השם המיוחד. שם המפורש. אלוקיך זה גם אחד משמות הקודש, אבל אנוכי על פי ההלכה בספרי תורה אנוכי היא מילה כמו כל מילה. זאת אומרת, זו מילה שאין בזה לא משבעה שמות שאינם נמחקים. זו מילה שמותר למחוק אותה, לתקן אותה. מצד שני, המילה אנוכי מבטאת את הדבר הכי עמוק, כמו שכתוב בזוהר, שאנוכי פירושו האני בעצמי שאין לי שום שם, כביכול העצמיות של הקדוש ברוך הוא. כל שמות הקודש הם שמות. שמות פירושו פעולות, תארים, ביטויים שמבטאים את הגדולה של הקדוש ברוך הוא. המדרש אומר כל שם מבטא גדלות מיוחדת בקדוש ברוך הוא. כשהקדוש ברוך הוא עושה חסד, כשהקדוש ברוך הוא עושה גבורה, כשהקדוש ברוך הוא מרחם, זה השמות השונים אל, אלוקים, י-ק-ו-ק, צבאות. אנוכי זה לא שם, זה לא תואר, זה לא פעולה. זה הקדוש ברוך הוא כביכול בעצמו. הגמרא במסכת שבת אומרת אנוכי ראשי תיבות אנא נפשי כתבית יהבית. בתרגום ללשון הקודש, לעברית: אני את נפשי, את עצמי כביכול, אני כתבתי את עצמי ומסרתי עצמי, יהבית מלשון נתינה. הקדוש ברוך הוא אומר לנו במילה אנוכי, שכאן קרה משהו מיוחד ביותר. אני שמתי את עצמי כביכול, את מהותי ועצמותי כביכול. הקדוש ברוך הוא נתן את עצמו, עצם עצמותו שלמעלה מכל תואר, שם וספירה, בתוך התורה, וזה בעצם החידוש המהותי והמהפכני ברגע של מתן תורה. נכון, תורה הייתה גם קודם, אבל התורה שהייתה קודם הייתה חוכמה. בתורה שאבותינו למדו הייתה חוכמת התורה וחוכמת התורה

07:35 היה הרבה חוכמה וידע והרבה דברים של התנהגויות. אבל האני העצמותי של הקדוש ברוך הוא נשאר בעולם עליון, נשאר במקום יותר גבוה, נשאר בשם קדוש. למה אנחנו אומרים הקדוש ברוך הוא? הקדוש הוא קדוש. קדוש פירושו מובדל, מנותק, מרומם למעלה. הרגע של מתן תורה זה הרגע שבו הקדוש ברוך הוא אומר, עכשיו אני נותן את עצמי כביכול בתורה. אנא נפשי כתבית יהבית. הזוהר אומר על הפסוק "וייקחו לי תרומה". אומר הזוהר שתרומה מסמל את התורה, כי במילה תרומה יש את האותיות תורה. האות מ' זה ארבעים יום שמשה רבנו היה בהר כדי לקבל את התורה. אז תרומה זה תורה שניתנה למ' יום, לארבעים יום. אומר הזוהר, "וייקחו לי תרומה". הקדוש ברוך הוא אומר לכנסת ישראל, לבני ישראל: אתם רוצים לקחת אותי? אתם רוצים כביכול לתפוס בהקדוש ברוך הוא, להתאחד עם הקדוש ברוך הוא בעצמו? "וייקחו לי תרומה" — דרך התורה. בתורה אני בעצמי נמצא, הקדוש ברוך הוא בעצמו. זה דבר נפלא ביותר שקרה במתן תורה. זה הדבר היסודי. ברגע שיש לנו את הנקודה הזאת, אז אנחנו נוכל להבין את ההשפעה המיוחדת של מתן תורה בכל פינה ובכל צד, בכל דבר שאנחנו מדברים עליו. מה התורה פעלה בנוגע לעם ישראל, בנוגע לעולם, בנוגע לכל דבר ודבר. יש פה משהו מהותי שקרה ברגע של מתן תורה, שינוי מהותי בכל דבר. בוא נדבר בנוגע למציאות של הבריאה. העולם היה כבר קיים אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה שנים עוד לפני מתן תורה. יום נתינת התורה היה ביום ו' בסיון שנת ב' אלפים תמ"ח. העולם כבר היה קיים קודם, אבל כמו שהמדרש אומר, "השמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם". כביכול לפני מתן תורה היה איזשהו

10:08 סוג של ניתוק בין העליון והתחתון, בין הקדוש ברוך הוא הבורא לבין הנבראים. היה איזה סוג של מחיצה, נתק, הבדלה בין העליון והתחתון, בין מציאות העולמות העליונים למציאות של העולמות התחתונים. המדרש אומר על זה משל, משל מפורסם שכתוב במדרש. משל למלך שגזר ואמר: בני מדינה זאת לא יכולים לרדת לבני מדינה זאת, ובני מדינה זאת לא יכולים לעלות למדינה זאת. כלומר מדובר על שתי מדינות, שמדינה אחת הייתה בהר בעלייה, ומדינה השנייה הייתה בעמק בירידה, והמלך עשה איזושהי מחיצה בין שתי המדינות. אלו לא עולים לפה. אלו לא יורדים לפה. עד שבשלב מסוים ביטל את המחיצה, ביטל את הגזרה ואמר: עכשיו העליון, בני המדינה העליונה יכולים לרדת, בני המדינה התחתונה יכולים לעלות. אומר המדרש, זה בדיוק מה שקרה בבריאת העולם. הקדוש ברוך הוא עשה מחיצה, כמו שכתוב בתורה בפרשת בראשית, רקיע מבדיל בין מים עליונים למים תחתונים. הקדוש ברוך הוא עשה מחיצה בין העולמות העליונים לעולמות התחתונים. "השמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם". למרות שפה בעולם חיו אנשים צדיקים, קדושים וטהורים, כמו שאמרנו, האבות הקדושים, השבטים, נח וכולי. אבל היכולת לחבר את המציאות הגשמית עם המציאות האלוקית לא הייתה קיימת כל זמן שלא ניתנה התורה. אז נכון, למדו תורה. התורה הייתה תורה רוחנית, קיימו מצוות, מצוות רוחניות. אבל שיהיה חיבור בין העולם הגשמי לעולם הרוחני, זה היה בלתי מציאותי. לקחת חפץ גשמי, וברגע שקיימת עם זה מצווה, לחבר את העולם הגשמי, עולם החומר, עם העולם האלוקי. הדבר הזה לא היה קיים לפני נתינת התורה. תפילין גשמיים, לקחת מעור של בהמה ולעשות מזה תפילין, והתפילין האלה שאתה מניח אותם לחבר אותך עם הקדוש ברוך הוא, והתפילין עצמם הופכים להיות לחפץ

12:38 של קודש. ספר תורה, מזוזה וכולי. הדברים הגשמיים הופכים להיות חפצי קודש, תשמישי קדושה. לפני מתן תורה זה לא היה קיים, זה לא היה יכול להיות קיים כי זה שני עולמות שיש ניתוק עצום ביניהם. פער. מתן תורה, ברגע שהייתה ההתגלות של האנוכי, כל ההבדלים והמחיצות קיימים כל זמן שהעולם מתנהג לפי הטבע. לפי הטבע, כמובן, הרוחני והגשמי הם שני עולמות מאוד מאוד רחוקים אחד מהשני. העליון והתחתון, עולמות עליונים ותחתונים, אין שום קשר ביניהם. זה מצד הטבע של הבריאה, מצד איך שאני מסתכל על העולם, מצד גדרי העולם. ברגע שהיה הדבר הגדול ההיסטורי הזה של אנוכי, הקדוש ברוך הוא בעצמו התגלה בתוך הבריאה, כאן נהיה החיבור הנפלא הזה בין העולם עם הבורא. זה הקשר בעולם. אותו דבר, ונגיע ליהודי שלומד תורה. אחרי נתינת התורה קרה הדבר הנפלא שיהודי לומד תורה, אז הוא בעצם הבעל הבית על התורה. יהודי יש לו יכולת לפסוק הלכה. הגמרא אומרת: תורה לא בשמיים היא. מאז שניתנה תורה אז יהודי נהיה כביכול בעל הבית על התורה. סיפור שלם בגמרא במסכת בבא מציעא. הגמרא מספרת שהיה ויכוח בין התנאים על הלכה מסוימת. ויכוח עצום, ותנאים גדולים פסקו לצד אחד, והיו גדולי התנאים לצד השני. והיה שם את התנא הגדול רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי אליעזר הגדול, שהוא פסק בצורה מסוימת. רוב חכמי ישראל היו נגדו, והחכמים פסקו כמו הרוב. הלכה בתורה, כשיש מחלוקת בהלכה הולכים לפי הרוב. רבי אליעזר בן הורקנוס לא הסכים כי הוא ידע על פי חוכמתו שהוא צודק, והוא אמר שיצא בת קול מהשמיים אם אני צודק ותגיד כמוני, ובעצם הוא פעל. יצאה בת קול ואמרה שההלכה כמו רבי אליעזר בן הורקנוס, ולמרות

15:04 אז החכמים אמרו לא. תורה לא בשמיים היא. הגמרא מספרת שאחד מגדולי התנאים שהיה לו קשר עם העולמות העליונים פגש את אליהו הנביא ושאל אותו: מה קרה בשמיים אחרי הסיפור הזה? והוא סיפר לו שהקדוש ברוך הוא בעצמו היה מחייך ואומר: ניצחוני בני, ניצחוני. עד כדי כך. כביכול, שבמתן תורה הקדוש ברוך הוא מסר את כוח הפסיקה, לפסוק הלכה, לבני ישראל, חכמי ישראל שנמצאים פה למטה בעולם הזה הגשמי, נשמות בגופים. הכוח הזה, שיהודי יש לו כוח לפסוק בתורה, זה כוח עצום שניתן במתן תורה. למה זה באמת? כי גם זה קשור לאותה נקודה: נותן התורה. ברגע שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה, הוא מסר את הכוח שלו, מסר את עצמו כביכול לעם היהודי, ואומר: עכשיו התורה נמצאת בידיים שלכם. אדמו"ר הזקן אומר בתניא, התורה נמשלה למים. הגמרא אומרת את זה, אבל אדמו"ר הזקן מוסיף: מה בדיוק הסיפור של המים? למה התורה דווקא למים? בגמרא מדובר על הנושא של ענווה. בן אדם צריך להיות עניו כמו מים, כמו שהמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך. בן אדם צריך להיות שפל רוח, שפל ברך, עניו, ואז הוא כלי לאור התורה. אבל אדמו"ר הזקן מוסיף לזה עומק לגמרי שונה, והוא אומר: מים. במים אנחנו אומרים שהמים היו פעם בהר, היום הם בעמק. הם עוזבים את המקום העליון והם נמצאים דווקא במקום התחתון, שם המים נמצאים. אומר אדמו"ר הזקן: בנתינת התורה כמו מים, החכמה של הקדוש ברוך הוא, שזה נמצא במקום הכי גבוה והכי עליון, כמו שהגמרא אומרת, חמדה גנוזה, עכשיו התורה ירדה למטה לעולם הזה הגשמי, ועכשיו נמצאת התורה, דווקא העצמיות של התורה, נותן התורה. הקדוש ברוך הוא בעצמו שם את החכמה

17:27 שלו, את העצמיות שלו בתוך התורה. ואיזו תורה? לא התורה שנמצאת בשמיים, אלא התורה שנמצאת פה למטה בארץ. כשלומדים הלכה פה, יהודי גשמי עם גוף גשמי לומד הלכה, פסק דין בתורה פה בעולם הזה, פה הוא מתאחד עם נותן התורה, עם הקדוש ברוך הוא בעצמו. ולכן דווקא ליהודי יש את היכולת לחדש בתורה, יש לו את היכולת להביא פסק דין בתורה. וכשיהודי מקיים מצווה, אז המצווה שלו פועלת את ההתחברות עם הקדוש ברוך הוא בעצמו, והוא עושה מהגשמיות של העולם חפץ של מצווה, חפץ של קדושה. הכוח הזה, רק יהודי יכול לעשות את זה, ורק בעולם הזה הגשמי, על ידי לימוד התורה וקיום המצוות בעולם הגשמי, כי פה נמצא הקדוש ברוך הוא בעצמו, נותן התורה, בתוך התורה שאנחנו לומדים. הדבר הזה, שבדברים הכי פשוטים והכי גשמיים נמצא האנוכי, האני בעצמי, זה בעצם המהפכה הגדולה שקרתה במתן תורה, וזה ההבדל בין התורה שלפני מתן תורה והתורה של אחרי מתן תורה. האבות למדו תורה, אבל התורה של האבות הייתה תורה רוחנית. זה הייתה תורה בעולם העליון. זה הייתה תורה שלא היה לה את היכולת לחבר את העולם עם הקדוש ברוך הוא. למה זה? כי זה בעצם היה תורה, חכמת התורה. עדיין לא היה בזה את הנותן התורה, את האנוכי, את העצמיות של הקדוש ברוך הוא. עדיין זה לא היה, ולכן גם לא היה לזה את הכוח לשנות את הטבע, לשנות את המציאות של הבריאה. זה היה תורה רוחנית, ולכן היה לזה הגבלה מסוימת. ברגע של נתינת התורה קרה הדבר הנפלא הזה, שהאנוכי נמצא בתוך התורה. אז עכשיו, שהקדוש ברוך הוא בתורה, אז כל יהודי ויהודי, גם אם אתה לא בדרגה של אברהם

19:27 אבינו ולא של משה רבנו, וזה בעצם כל היסוד. כשמדברים על הרוחניות של התורה, השכל של התורה, החכמה שבתורה, אז יש הבדלים מיותר לפחות. יש דברים יותר נעלים, פחות נעלים. יש אנשים יותר נעלים, אנשים יותר קדושים, פחות. כשמדברים אבל על נקודת האנוכי שבתורה, על נקודת האני, הקדוש ברוך הוא בעצמו, נותן התורה, העצמיות של הקדוש ברוך הוא, ברגע שזה נמצא בתוך התורה, אז אין הבדל בין הדבר הכי פשוט לדבר הכי עמוק. אין הבדל באיזה דבר אנחנו מדברים, ולכן בדברים הכי פשוטים, בלא תגנוב, בלא תרצח, בלא תתאווה, לא תחמוד. כבד את אביך ואת אימך, במצוות הפשוטות ביותר, בדברים הכי פשוטים שיהודי מקיים פה למטה, יש פה את החיבור הכי עמוק של היהודי עם הקדוש ברוך הוא, עם העצמיות של הקדוש ברוך הוא. ולפי זה מובן מה המהפכה של מתן תורה. שאלנו: מה קרה בדיוק במתן תורה? מה היה שמה הקולות והברקים? כן, כי כאן קרה משהו עצום, משהו מהותי ביותר. לפני מתן תורה, לא לגנוב זה היה משהו שקשור עם אתיקה. להיות בן אדם נורמלי, לא לגנוב. למה אסור לגנוב? כי זה לא יפה לגנוב. עכשיו, לא לגנוב זה מגיע מהאנוכי ה' אלוקיך. עכשיו, כשהיהודי מתנהג עם התנהגות יהודית, עם התנהגות תורנית, מקיים מצווה, גם המצווה הפשוטה ביותר של לא לגנוב, גם המצווה הפשוטה ביותר של לכבד את ההורים שלו, לכבד את השבת, כל המצוות שכתוב בעשרת הדיברות, זה כבר לא נושא פשוט, עממי, עולמי, שקשור עם, עם, עם, עם דברים של חיי העולם. זה קשור עם אנוכי. זה מחבר את הנפש, את היהודי במקום הכי עמוק של הנשמה שלו, עם הדבר הכי עמוק

21:43 שזה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. לפי זה מובן מה כאן הרעש הגדול של מתן תורה. לכן פרחה נשמתם. יהודים הרגישו במתן תורה את הרגש העצום ביותר. ברגע של מתן תורה היהודים הגיעו להרגשה והכרה שבהמצווה הכי פשוטה שאני מקיים, אני מחבר את עצמי עם הדבר הכי עמוק, הכי נפלא והכי אינסופי שיש, שזה החיבור עם הקדוש ברוך הוא בעצמו. זה התחדש במתן תורה, וזה לא רק קרה אז ברגע אחד. זה מה שקרה מאז, בכל רגע ורגע, בכל יום ויום. וכל פעם שיהודי לומד פסוק בתורה, כל פעם שיהודי מקיים מצווה, איזו מצווה שתהיה, קורה הדבר הנפלא הזה של החיבור. מצווה מלשון צוותא. החיבור של היהודי עם הקדוש ברוך הוא. לכן כשמסתכלים על לימוד התורה אין הבדל אם זה משה רבנו, אם זה היהודי הכי פשוט. כל יהודי יש לו מצווה ללמוד תורה כל יום. כמובן שיש הבדל ברמת הלימוד. מה הוא מבין, מה הוא משיג, כמה הוא מגיע לרמות. אבל עצם הדבר של לימוד התורה, כל יהודי יש לו חיוב על פי ההלכה, ״ודיברת בם״, ״והגית בו יומם ולילה״. כל יהודי שלומד תורה, גם היהודי הפשוט שבפשוטים, כשהוא אומר פסוק בתורה, ואפילו אם הוא לא מבין שום דבר, הוא רק אומר את המילים. הוא מתחבר עם הקדוש ברוך הוא, עם נותן התורה, באותה רמה ובאותו עומק כמו היהודי הכי גדול והכי קדוש. לכן יש ברכת התורה. מה כתוב בה? ואנחנו עושים כל פעם שקוראים בתורה בשני, חמישי ושבת. יהודי עולה לתורה. לא משנה מי הוא היהודי, הרב הגדול, האיש הפשוט, יהודי שלומד יותר או לומד פחות, מקיים יותר, מקיים פחות. ברגע שיהודי ניגש לספר התורה הוא הולך לקרוא

23:44 פסוק שיכול להיות שהוא בעצמו לא מבין מה הוא הולך לקרוא, אבל הוא יגיד את המילים או יקשיב לבעל הקורא שקורא. יש ברכת התורה, ובברכת התורה הוא יגיד: ״אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה ה' נותן התורה״. הקדוש ברוך הוא נותן לנו את התורה. הנתינה הזאת זה מה שקרה במתן תורה, המתנה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה, ובתורה הזאת הוא שם את עצמו. הוא נתן את עצמו בתוך התורה הזאת, וכשאני אומר את הפסוק הזה או שומע את הפסוק הזה אני מתאחד ומתחבר עם נותן התורה. זה הרעש הגדול של מתן תורה, ולפי זה מובן למה חג השבועות חוגגים אותו בצורה הזאת. חג השבועות אין בו מצווה מיוחדת, כי כל מצווה פרטית היא רק תקלקל את המהות שלו של היום הזה. אם נשים בזה מצווה פרטית אז יהיה לזה כבר איזושהי צורה מסוימת, עניין מסוים, פרט מסוים, ודווקא זה לא העניין של מתן תורה. העניין של מתן תורה זה ״אנוכי ה' אלוקיך״, ההתחברות עם הקדוש ברוך הוא. יהודי בחג השבועות צריך להבין, לתפוס, לקבל את התורה מחדש. פירושו לדעת שביום הזה כל שנה ושנה מתגלה מחדש ה״אנוכי ה' אלוקיך״. כל שנה ושנה ביום הזה יש התגלות אלוקית מהמקום הכי עמוק והכי נעלה שאומר ליהודי: אני שלך, וכל מילה בתורה שאתה לומד ואתה מתפלל וכל מצווה, אני נמצא. וזה בדיוק הסיבה למה אין מצווה מיוחדת, כי בעצם היום הזה זה הנקודה הכי עמוקה והכי עוצמתית בנתינת התורה. הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא. וזה בעצם ההסבר גם כן למה כתוב בשולחן ערוך. אדמו"ר הזקן מביא בשולחן ערוך, וכשאנחנו אומרים ״ובנו

25:47 בחרת מכל עם ולשון״ צריכים לכוון על מתן תורה. יום מתן תורה היה יום הבחירה שהקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל. מה הפירוש ״בנו בחרת מכל עם ולשון״? במתן תורה הקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל. רגע, אותה שאלה ששאלנו קודם, הרי עם ישראל היה עם מיוחד גם לפני זה, כבר מאברהם אבינו, במצרים, ביציאת מצרים. מה קרה ביום מתן תורה? ״בנו בחרת מכל עם ולשון״. הבחירה של הקדוש ברוך הוא במקום הזה שהוא נתן את עצמו לעם ישראל, הוא אמר ליהודי: אתם העם שלי ואני שלכם. ו״בנו בחרת״, הבחירה זה הבחירה מהמקום הכי עמוק והכי נפלא של הקדוש ברוך הוא, שהוא בעצמו בחר בעם ישראל, ואנחנו נהיינו העם של הקדוש ברוך הוא. זה הדבר הנפלא שקרה ביום חג השבועות, ולכן חג השבועות זה חג שבו אנחנו צריכים כל אחד ואחד מאיתנו להתחבר עם נותן התורה על ידי התורה. הרבה למדו תורה, אבל שכחו את נותן התורה. חג השבועות זה היום שבו אנחנו צריכים להתחבר עם נותן התורה על ידי לימוד התורה. החג הזה, חג השבועות, זה הרי בין הדברים זה יום ההילולא של הבעל שם טוב. הבעל שם טוב, שהוא גילה את תורת החסידות, פנימיות התורה, לימד אותנו את העומק של התורה, את הנקודה הזאת שלימוד התורה הוא לא רק עניין של חוכמה ושכל, אלא שעל ידי לימוד התורה היהודי מתאחד עם נותן התורה. אחת מתורות הבעל שם טוב שהוא אמר על הפסוק ״כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו״. אומר הבעל שם טוב: ״כי לקח טוב נתתי לכם״. אני נתתי לכם את התורה. תורה זה לקח טוב. מה הקדוש ברוך הוא מבקש? ״תורתי

28:04 אל תעזבו. אל תעזבו, אל תשכחו שהתורה הזאת היא תורתי, תורתו של הקדוש ברוך הוא. כשאתה לומד פסוק בתורה, אל תשכח על נותן התורה. אתה יכול ללמוד, ללמוד תורה וליהנות מהיופי והעומק והשכל והעמקות של התורה וחידושיה, אבל אם שכחת על נותן התורה, שכחת על העיקר. כשאתה לומד תורה, כי לקח טוב נתתי לכם, אבל תורתי אל תעזבו. אל תשכח שמדובר פה על נותן התורה, הקדוש ברוך הוא, שנמצא בכל מילה, בכל פסוק שאתה לומד, ובכוח זה שיהודי יש לו את נותן התורה בתורה, יש לו את היכולת גם להפוך את הבריאה, את המציאות של הגשמיות של העולם, ולעשות מהעולם דירה לקדוש ברוך הוא. הכוח הנפלא הזה קיבלנו ביום חג השבועות. חג השבועות, אמר אדמו"ר הזקן, למה קוראים לזה חג השבועות? לעשות משבועות חג. שבועות זה ימות השבוע, ימות החול. ועשית חג שבועות. לעשות חג מהשבועות, לקחת את הדברים הפשוטים, הימות, ימי, ימי, ימי... ימים רגילים, דברים רגילים בעולם, ולהחדיר בהם קדושה. זה הכוח שיהודי קיבל ביום חג השבועות על ידי זה שהוא לומד תורה ומקיים מצוות ומתחבר עם נותן התורה. אז שהקדוש ברוך הוא ייתן לכל אחד ואחד מאיתנו שיהיה קבלת התורה בשמחה ובפנימיות, ושניקח את הכוח של יום מתן תורה להתאחד מחדש עם נותן התורה, ואז התורה שאנחנו נלמד יהיה לזה את הכוח להאיר את העולם, לעשות שהעולם הגשמי הזה יהפוך להיות לדירה לקדוש ברוך הוא, ובקרוב נזכה לראות איך שכל העולם הופך להיות לעולם, עולם של תורה, עולם של קדושה, עולם שבו מאיר האור האלוקי, עולם כזה שבו יהיה שלום ושלווה. לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. השם עוז לעמו ייתן. השם יברך

30:17 את עמו בשלום. השלום של גאולה אמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.