כד טבת | דע את האויב - מפת הנפש של אדמו"ר הזקן לניצחון על היצר הרע

00:00 כולם מדברים היום על הנושא של הקונספציה, קונספציה שגויה. כלומר, התפיסה השגויה של המציאות המעוותת שהביאה למצב הקשה והמלחמה העקובה מדם שאנחנו עדיין בעיצומה. הלב כואב, וכל יום ויום אנחנו עדיין לא רואים את הסוף, למרות שמצד אחד יש הרבה ניסים שקורים כל רגע ורגע, אבל עדיין המלחמה על פי דרך הטבע ארוכה לפנינו. מצפים כל רגע ורגע לנפלאות השם, שנזכה כבר לניצחון המוחלט של המלחמה ולגאולה השלמה שכולנו מחכים אליה. אבל מה הביא לכל זה? ואנשים שואלים: מה היה פה? איך זה שלא שמנו לב? איך זה שלא הבנו ולא פתחנו עיניים מול המציאות הזאת, האכזרית, שעמדה מול העיניים שלנו? וכאן מגיע הנושא של הקונספציה השגויה. כלומר, היה לנו טעות שכולנו היום כבר מודים בזה בתפיסה של המציאות. הייתה תפיסה מעוותת של המציאות משני הצדדים. מצד אחד, התפיסה המעוותת של האויב. לא הכרנו את האויב שמולנו. חשבנו שהאויב הוא מפוחד, שהוא מורתע. חשבנו שהוא לא מעוניין בעצם במלחמה מהסוג הזה. חשבנו שאם קצת דיבורים עם שלום, עם פתרון, יש איזה פתרון יותר יצירתי לאויב. ומצד שני, גם כן ההסתכלות המוטעית על הכוח של העם היהודי. היו כאלה שאמרו: הצבא עייף, היהודים, אין להם כוח להילחם, לא מעוניינים במלחמות, לא מעוניינים בכל זה. הפילוג שהיה בתוך העם, ששסע את העם וכולי וכולי. דברים שהאמת היא שהשתיקה יפה להם, במיוחד בימינו אלה. התפיסה המעוותת של המציאות משני הצדדים היא זו שהובילה למצב החמור והקשה והבלתי נתפס של שמחת תורה תשפ"ד. כשאנחנו מדברים על הקונספציה, אז בואו נדבר היום על מלחמה מסוג אחר. המלחמה שכל אחד ואחד מאיתנו נלחם בה יום יום. מלחמת היצר. המלחמה של הטוב מול הרע. המלחמה של היצר

02:33 הטוב מול היצר הרע. המלחמה הפנימית שקורה בלב והנפש של כל יהודי. בימים האלו, שבוע זה כ"ד טבת, הוא יום ההילולה, היארצייט של אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד, בעל התניא והשולחן ערוך. אנחנו נדבר היום על ספר התניא ועל המלחמה של התניא מול הקונספציה השגויה שיכול להיות שנמצא אצל יהודי בעבודת השם שלו. ספר התניא הוא ספר נפלא שנותן לנו את הכלים, את הדרך, את ההסתכלות הנכונה, את התפיסה הנכונה, לדעת את המציאות האמיתית משני הצדדים, להכיר את האויב. אדמו"ר הזקן בספר התניא פותח לנו את העיניים ונותן לנו את ההסתכלות הנכונה. אפשר להגיד שאדמו"ר הזקן נעמד מול הקונספציה השגויה שהיו להרבה יהודים, שישנם להרבה יהודים עוד לפני שאנחנו מתחילים ללמוד את התניא, מהי ההסתכלות המעוותת שלנו, ואדמו"ר הזקן מעמיד אותנו פנים אל פנים מול. דבר ראשון, להכיר את האויב, להכיר את המציאות האמיתית במלחמה הזאת, ומצד שני להכיר את הכוחות שלנו, להכיר את הצד החיובי והטוב, להכיר את היהודי שבנו, את הכוח האלוקי הנפלא שיש בנו, ובזה נותן לנו את הדרך, את הכוח ואת הכלים. איך אנחנו מובילים ומביאים לניצחון המלחמה הזאת? ספר התניא הוא ספר של מלחמה. אדמו"ר הריי"צ, הרבי הקודם, מדבר על ספר התניא ואומר: "ספר התניא הוא ספר של מלחמות". זה ספר שמלמד אותנו שאנחנו נמצאים במלחמה ושכל רגע בחיים זה מלחמה של הטוב מול הרע, של האור מול החושך, המלחמה של הקדושה נגד הקליפה, כמו שאדמו"ר הזקן קורא לזה מספרי קבלה, הטומאה, רוח הסטרא אחרא, מה שנקרא הקליפה. אז המלחמה הזאת של הקדושה מול הקליפה, של הטוב מול הרע, של היצר הטוב מול היצר הרע, זה ספר התניא, ספר של

04:54 מלחמה, מלמד אותנו לפתוח את העיניים, להכיר באמת את המציאות של האויב שיש לנו וממולו להכיר את הכוח הנפלא, הכוחות הנפלאים שיש אצל כל אחד מאיתנו. כמובן שיש, אפשר לדבר על זה שיעורים שלמים. היום אנחנו ננסה לתמצת נקודות מאוד מאוד בסיסיות, נקודות מאוד יסודיות בהכרה של שני הצדדים. כמו שאמרנו, גם להכיר את האויב בעיניים של התניא וגם להכיר את הקדושה, את הנשמה, את הכוח האלוקי שיש בנו, את היכולת שיש לנו לנצח, ואיך באמת יהודי וכל אחד ואחד, הבשורה הטובה, איך שבכוח שלנו זה לנצח את המלחמה ולהביא לניצחון האור מול החושך. אדמו"ר הזקן מתחיל את התניא, רואים דבר מעניין. אדמו"ר הזקן מתחיל את התניא עם הקדמה של שתים עשרה פרקים שבו הוא מקדים לבאר איך בנויה האישיות של כל אחד מאיתנו. איך בנוי ה... איך המבנה הנפשי של יהודי. פשוט לוקח אותנו על טיול להכיר את המהות שלנו. אדמו"ר הזקן מדבר על שתי נפשות. דבר ראשון מלמד אותנו, תדע לך, הוא מביא מכתבי האר"י ז"ל שכל יהודי יש לו לא נפש אחת, וזה דבר ייחודי שיש בעם היהודי. אנחנו מורכבים משתי נפשות. אנחנו תמיד ידענו שיש לנו שתי יצרים. יש יצר טוב ויש יצר הרע. אבל מה זאת אומרת? נפש יש אחת. יש לי גוף אחד, יש לי נפש אחת כמו כל הבעלי חיים, כל הנבראים. הקדוש ברוך הוא ברא אותנו גוף ונפש. הנפש זה החיות, זה הכוח שנותן לנו את החיים, את הרגש, את ה... את ה... כל הכוחות הפנימיים, הכוחות הרוחניים. ממה מורכב כל דבר בעולם? יש את הנפש, יש את הגוף. מגיע אדמו"ר הזקן ואומר: תדע לך, יש לך שתי נפשות, לא נפש אחת.

07:10 נפש, חיים. יש שני סוגים של צורת חיים. יש חיים שהם באים מצד הקדושה ויש את החיים שמצד הקליפה. יש נפש, שהנפש הזאת היא חיים של, כמו שאדמו"ר הזקן קורא לזה, נפש בהמית, נפש שכל כולה זה בהמיות, נפש שהיא רוצה להיות, לשים את האני במרכז. מה זה נפש בהמית? נפש בהמית זה הנפש שבמרכז שלה נמצא האני האנוכי. אני רוצה, אני צריך, מגיע לי, והנפש הזאת משמה, מהאני הזה, מהאנוכיות הזאת, אני חי, אני קיים, ולכן יש לי רצונות ולכן יש לי כל מיני, משמה מגיע כל מיני, כמו שאדמו"ר הזקן קורא לזה, מידות רעות, כל מיני התנהגויות שהן נובעות מתוך האני הזה, האני הזה שמנותק מהאלוקי, מהאלוקות, מהכוח האלוקי, שחושב רק על עצמו ועל הצרכים שלו, ומשמה נובעת מידת הגאווה והתאוות ועוד כל מיני מידות רעות שאנחנו מכירים בנפש שלנו. מצד שני, יש את הנפש האלוקית. הנפש האלוקית היא חלק אלוקא ממעל ממש. הנפש האלוקית זה לא חיים מהסוג הרגיל של החיים. הנפש האלוקית היא בעצם כוח אלוקי. הנפש האלוקית זה חלק אלוקא ממעל ממש. כביכול הקדוש ברוך הוא נתן לנו משהו מהעצמיות שלו, מהפנימיות שלו, מהדבר הכי עמוק שלו, ואת זה הוא נתן לכל יהודי במהות הפנימית שלו, שזה הנפש האלוקית. וכאן מתחיל אדמו"ר הזקן להסביר לנו על המלחמה. וכאן מגיע הנושא של לדעת האויב, לדעת מה קורה פה במלחמה. ישנה מלחמה עקובה מדם, מלחמה חזקה ביותר שקורית בנפש שלנו. המלחמה הזאת היא המלחמה של שתי הנפשות. וכאן מגיעה נקודה מאוד, מאוד יסודית שעלינו לדעת שהמלחמה הזאת היא טוטאלית. הנפש האלוקית מעוניינת שהבן אדם וכל כולו, כל איברי הגוף, כל כוחות הנפש, כל המחשבות והדיבורים והמעשים באופן

09:32 טוטאלי יהיו מסורים לקדוש ברוך הוא ולעבודת השם. הנפש הבהמית לעומת זאת, היצר הרע, החלק האנוכי שלנו, הוא מעוניין בדיוק להפך, אבל גם כן בצורה טוטאלית. זו נקודה יסודית ביותר בהכרה בעבודת השם, כי הרבה פעמים כאן מגיעה הקונספציה השגויה מספר אחד שאנחנו חושבים שזה לא כל כך טוטאלי. זאת אומרת, לפעמים אנחנו חושבים: אז מה יקרה? אני אתן לו קצת מקום, היצר הרע, משהו קטן, לא יקרה שום דבר. עם זה אני עדיין אהיה בסדר עם הקדוש ברוך הוא, נסתדר. זה לא עבירה גדולה. מדובר על עבירה קטנה. זה לא יקרה שום דבר. בינתיים אני בן אדם טוב, אני לומד, מקיים מצוות, אז נכשלתי פה ושם. מסביר לנו אדמו"ר הזקן שאנחנו צריכים להבין שפה מדובר על מלחמה טוטאלית. היצר הרע רוצה את כל האדם. היצר הרע לא מעוניין רק בפרט אחד, בחלק אחד. תן לי את הפינה שלי, אני לא אפריע לך. היצר הרע מעוניין בהרס כללי. זאת אומרת, לקחת את האדם לרשות של הקליפה והסטרא אחרא. הוא מעוניין להשתלט על האדם באופן טוטאלי. הנפש האלוקית, לעומת זאת, חלק אלוקא ממעל ממש, מכירה באמת, וכאן מגיעה ההכרה בכוח הנפלא שיש לנו. שתי נקודות שאדמו"ר הזקן מלמד אותנו בתניא שנותנים לנו כוח. מצד אחד אומר אדמו"ר הזקן: תדע לך מה זה הנפש האלוקית. תכיר את הכוחות הנפלאים שיש בך. כל יהודי יש לו בנפשו ניצוץ של הקדוש ברוך הוא בעצמו. כוח אינסופי, כוח כזה שאין שום דבר בעולם שיכול לשבור אותו. יש כוח ביהודי שזה כוח האמונה, כוח המסירות נפש. זה כוח שאנחנו לא מייצרים אותו בכוחות עצמנו, כי אם אנחנו היינו מייצרים אותו בכוחות עצמנו, זה היה מוגבל והיו

11:52 יכולים גם כן לשבור אותו. זה כוח שקיבלנו. זה ירושה שקיבלנו. אברהם אבינו, היהודי הראשון, קיבל מתנה מהקדוש ברוך הוא לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות. כל ילד וילדה יהודיים שנולדים לאם יהודייה מקבלים באופן אוטומטי את הירושה הזאת, כמו שאדמו"ר הזקן קורא לזה. הירושה הזאת זה הכוח האלוקי, האהבה בלתי מוגבלת, קשר מהותי עצמי בלתי מוגבל שיהודי לא רוצה ולא יכול להתנתק מהקדוש ברוך הוא. יהודי אוהב את הקדוש ברוך הוא באהבה כזאת. האהבה הזאת זה לא אהבה שאני הייתי אומר שאתה מרגיש אותה, התלהבות. לא, לא מדובר על סוג של אהבה שהיא נרגשת בלב האדם. על זה צריכים לעבוד עבודה גדולה, ועל זה צריכים כבר להיות... ללמוד ולהתבונן ולהתעמק. כאן מדובר על סוג של אהבה שהיא, אפשר לקרוא לזה אהבה קרה אבל אמיתית. זה כמו שנגיד אהבה בתוך המשפחה, אהבה בין הורים לילדים. זה לא אהבה שהיא מתפרצת. היא אהבה קרה כשהילדים נמצאים בבית ביום יום, לאו דווקא שאתה רואה את זה. אבל יש איזה קשר עמוק, פנימי, שזה מתבטא אולי רק ברגעים קשים. זה מתבטא ברגעים שאז הדברים לא ברורים כל כך. ברגעים שיש איזו סכנה בקשר, אז פתאום מתגלה, אני לא רוצה ואני לא יכול להתנתק, כי זה אבא שלי, זה, זה אמא שלי. זה מדובר על משהו שלי, עצמי, מהותי. אני לא יכול ולא רוצה להיות נפרד. הקשר הזה יש אצל כל יהודי במהות שלו, ובגלל שיש לנו את הקשר הזה, לכן בעצם זה נותן לנו את הכוח, את הכוח העצום להתגבר מול האויב שלנו, כי אנחנו יודעים שהאויב אין לו את הכוח הזה. האויב שלנו, היצר הרע, הנפש הבהמית, כמו שאמרנו, זה נפש,

13:59 זה חיים שלמים של אנוכיות ששוכן בתוכנו. ביום יום יכול להיות שהוא שולט בנו. אנחנו מאוד מרוכזים בעצמנו וחושבים על עצמנו וחושבים על התאוות שלנו, הרצונות שלנו, ומשמה מגיע קנאה, שנאה, תחרות, מריבות, לפעמים גם כן סוג של, אה, נכ-- דיכאון, מרירות, שהכול בעצם, אם אתה מסתכל בשורש הדברים, הכול מרוכז מסביב לאנוכיות שלנו, לאני שלי, לאני הזה שלא מרגיש את האלוקי, שלא מרגיש את המטרה בחיים, ולכן משמה מתחילים כל הדברים ההם השליליים שרוצים לכבוש אותנו. אבל בחלק הבהמי שלנו לא קיים כזה נקודה עצמית ומהותית, ״אני לא יכול להיות מנותק״. אין כזה דבר אצל-- בחלק הבהמי. זה נוח לי, התרגלתי, טוב לי, בא לי. אבל להגיד ״אי אפשר״, כשאדם יבוא ויגיד ״אי אפשר, אני לא יכול להתנתק מהתאוות שלי״ – שקר. זה לא נכון. אתה כן יכול, כי זה לא אתה. זה קליפה. זה הפירוש של המילה קליפה שאדמו"ר הזקן מרבה להשתמש בתניא. החלק של הרוע, החלק של הישות, של הקליפה, של הסטרא אחרא, זה בעצם קליפה. קליפה בעלמא. זה משהו חיצוני שכשאתה מסתכל בעיניים מאוד, מאוד רדודות, שטחיות, אתה רואה קליפה. אין לזה טעם, אין לזה ריח. זה משהו קשה. זה משהו בלי, אבל זה רק קליפה בלבד. ברגע שאתה תשבור את הקליפה, בפנים תמצא את הפרי. החלק האלוקי שבנו זה משהו אמיתי, נצחי, וזה האמת שלנו. אז זה בעצם הנקודה הראשונה, לדעת להכיר בכוח הנפלא שיש בי, שמהכוח הזה, ברגע שיהודי מגיע רק להכרה, ידיעה, להיות מודע, זה מה שאדמו"ר הזקן מבקש מאיתנו. מודעות. לדעת שיש לי את הנשמה הזאת, לדעת שנמצא בי הקשר הזה. מאיפה אני יודע את זה? אתה יודע את זה מההיסטוריה

16:09 של עם ישראל, מהרגעים ששמה ראינו בעם ישראל כשהיו רגעים של קידוש השם, רגעים של ניסיונות, כשיהודי, היהודי הפשוט ביותר, היהודי שביום יום לא היה לו קשר עם היהדות. אנחנו ה-- ע-- ע-- עם ישראל רצוף בהיסטוריה של, של סיפורים כאלה. כשיגיע-- הגיע רגע שהעמידו את האמונה בניסיון, העמידו אותנו מול האמת. כל יהודי, הפשוט ביותר, הוא יצעק: ״אני יהודי, נולדתי יהודי ואני רוצה למות כמו יהודי ואני לא מוכן ולא רוצה ולא יכול להיות נפרד, להיות מנותק מהקדוש ברוך הוא״. אז הדבר הזה נמצא אצלנו ביום יום. רק ביום יום אנחנו נרדמים, לא שמים לב, לפעמים מרמים את עצמנו, חושבים שזה לא בס-- שזה לא-- הכול טוב, הכול בסדר. אבל ברגע שיש לנו את המודעות הזאת ואני אקח את המודעות הזאת ואני ארחיב את זה בכל פרט ופרט בעבודת השם. כלומר, כלומר זאת אומרת שברגע שאני עומד מול ניסיון באיזה דבר שיהיה, באיזה מצווה, באיזה עבירה, במשהו שאני יודע שבשולחן ערוך כתוב שכך וכך צריך לעשות, אבל אין לי חשק לעשות, או הפוך. השולחן ערוך אומר לנו שאת זה אסור לעשות ואני דווקא כן, יש לי תאווה או בא לי לעשות אותה, ואני אומר לעצמי: ״אני יהודי ואני לא רוצה להיות מנותק מהקדוש ברוך הוא, ובמעשה הפעוט הזה, ברגע הזה, אני מ-- כ-- כשאני חס ושלום לא אעשה את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה, אני נפרד ממנו ואני לא רוצה להיות נפרד. אני רוצה להיות קשור עם הקדוש ברוך הוא כי יש לי את זה בדם שלי״. אני רק צריך להיות מודע לזה ועם הכוח הזה אני יכול להתגבר על כל יצר. אם אני מוכן למסור את נפשי כדי

18:00 לא להיות מנותק מהקדוש ברוך הוא, כדי חס ושלום להיות נפרד מייחודו ואחדותו של הקדוש ברוך הוא, אז אם אני מבין שכל עבירה או כל מצווה בעצם זה קשר עם הקדוש ברוך הוא או ניתוק מהקדוש ברוך הוא חס ושלום, אני רוצה להיות קשור. אני לא רוצה לשקר לעצמי. אני רוצה להיות עם האמת. ברגע שיש לנו את הקונספציה הנכונה ונלחמים נגד הקונספציה השגויה, הקונספציה השגויה אומרת: ״לא קרה כלום, הכול בסדר, זו עבירה קטנה, השם יסלח לך, הכול טוב, אתה נשאר יהודי״. זה הקונספציה השגויה. הקונספציה האמיתית אומרת: ״אני יהודי ואני רוצה להיות מחובר לקדוש ברוך הוא ואני יודע שכל מצווה היא זאת שמחברת אותי. כל חטא מנתקת אותי ואני רוצה להיות לגמרי אמיתי עם הקדוש ברוך הוא בכל מחשבה, דיבור ומעשה״. ברגע שאני מעורר את הכוח היהודי שבי, אז יש לי כוח להתגבר מול האויב שעומד מולי. זה הבשורה, כמו שאמרנו, מספר אחד. מה הבשורה השנייה מהצד השני שאדמו"ר הזקן גם מגלה לנו? לדעת שבעצם האויב, היצר הרע, הרוע, הטומאה, כמו שאמרנו, זה רק קליפה. זה לא משהו אמיתי. וכאן מגיע אדמו"ר הזקן ואומר לנו בשורה עוד יותר עמוקה, מיוסד על ספר הזוהר, שבעצם אם אנחנו נקלף את כל הקליפה הזאת של הטומאה, סטרא אחרא, של השונא, ונלך לשורש הדברים, אז אנחנו נדע שכל המציאות של הטומאה והקליפה וסטרא אחרא, למה היא קיימת בעולם? הרי הקדוש ברוך הוא, הוא זה שברא את זה. הוא הבורא. יוצר אור ובורא חושך. יוצר אור ובורא רע, אומר ישעיהו. הקדוש ברוך הוא, הוא זה שברא את הכוח של היצר, כוח הטומאה, כוח הקליפה וסטרא אחרא. ולמה הוא עשה את זה? לטובת האדם.

20:06 אדמו"ר הזקן בסוף פרק התשיעי של התניא אומר כמה מילים אחרי שהוא מסביר על המלחמה הטוטאלית, שכל אחד רוצה לגמרי לכבוש את האדם. זה, זה מלחמה טוטאלית. מוסיף אדמו"ר הזקן ואומר: היצר הרע, הנפש הבהמית, רוצה להפך לגמרי מהנפש האלוקית, כמו שאמרנו, טוטאלי, אבל לטובת האדם שיתגבר עליה וינצחנה. אתה יודע את האמת? הסוד שנמצא מאחורי כל המלחמה הזאת, בעצם גם הנפש הבהמית הוא בריאה שהקדוש ברוך הוא ברא למטרה חיובית. כל הסיבה שיש רוע בעולם, כל הסיבה שיש את הסטרא אחרא, את הנפש הבהמית, היצר הרע שרודף אותנו בחיי היומיום, זה רק כדי לגלות את הכוחות הנפלאים שיש לנו, שאנחנו בעצם יכולים להתגבר. זה לטובת האדם. הקדוש ברוך הוא יודע את הכוח הנפלא שטמון בנשמה של כל יהודי. האוצר הנפלא האלוקי שיש לנו, שבכוחו להתגבר על כל הדברים שמעכירים לנו בעבודת השם. להתגבר, לנצח ולכבוש את כל המציאות של העולם ולהפוך את החושך לאור, כי בעצם החושך עצמו הוא גם כן רוצה את הטוב, כי בעצם הוא גם בריאה של הקדוש ברוך הוא. אדמו"ר הזקן מביא על זה משל מאוד מעניין. המשל שהוא מביא, הוא אומר: מלך שיש לו בן, והמלך משקיע בבן שלו את הכוחות הכי נפלאים, מביא לו את המורים הכי טובים, נותן לו את החינוך הכי טוב, מקיף אותו עם הדברים הכי נפלאים, גשמיות ורוחניות, עד שמגיע השלב של המבחן. המלך יודע שהבן, הנסיך, יש לו כוחות עצומים ביותר. אז המלך שם את הבן שלו, את הנסיך, במבחן, והוא שוכר אנשים שהם דווקא אנשים שליליים, אנשים עם כוח הרסני, ואומר להם: אתם, תפקיד שלכם זה לשכנע את בני, את בן המלך, לעשות משהו לא אנושי,

22:24 משהו לא טוב, משהו שלא מתאים לבן אדם טוב לעשות. אתם צריכים לשכנע אותו. אבל המטרה הפנימית היא לגלות את הכוחות הנפלאים של בן המלך, שהוא יודע להתגבר על הדברים האלה, ודווקא מזה יבוא, יתעורר ויתגלה הכוח המהותי, הכוח הנפלא, הכוחות הבאמת נפלאים, כי כשהוא חי בבית המלך הכל היה נחמד, לא היה לו את הכוח לעורר את הסוד האמיתי שלו, את הכוחות הבאמת נפלאים שטמונים בו. דווקא כשיש את הניסיון זה מה שקורה, כאן זה מתגלה, וזה בעצם מה שקורה אצל כל יהודי במלחמה הזאת של הנפש האלוקית מול הנפש הבהמית. גם הנפש הבהמית רוצה לטובת האדם שיתגבר עליה וינצחנה. כשאנחנו יודעים את זה, אז אנחנו יודעים שהמלחמה היא אחרת לגמרי. זה נותן לנו כוח, נותן לנו מרץ, נותן לנו הסתכלות חדשה, קונספציה מסוג אחר לגמרי, תפיסה של המציאות. ברגע שאתה מסתכל בעיניים הנכונות על הצד האלוקי שיש בך, להכיר באמת את הכוחות הנפלאים, ומצד שני ההסתכלות הנכונה על החלק ההרסני שיש לנו ולהבין את הסוד שמאחורי זה, את כל העומק, אז זה נותן לבן אדם את הכוחות לדעת שאני יכול. וכאן מגיע הפסוק, שזה בעצם הפסוק שעל זה בנוי כל ספר התניא. אומר אדמו"ר הזקן: כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. התורה אומרת, משה רבנו בסוף ימיו, פסוק בסוף פרשת ניצבים, משה רבנו עומד ביום האחרון של החיים שלו, מוסר לעם ישראל, אומר להם: אתם מתחילים עכשיו את החיים בתקופה חדשה. משה רבנו הולך להסתלק מהעולם ומתחיל תקופה חדשה של אלפי שנים במציאות חדשה. תזכרו את המילים האלה: כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. לעבוד את השם. הדבר הזה גם בפיך. לימוד התורה,

24:31 דיבור תורה גם בלבבך, עם הלב, עם רגש, עם אהבה, עם יראה, עם שמחה, שהלב שלי יהיה בעבודת השם, לא רק המעשה החיצוני בלבד. עשייה אמיתית מתוך הלב, לעשותו, שזה יבוא במעשה בפועל, זה קרוב מאוד. מגיע בן אדם, אומר: מה אתה אומר לי קרוב מאוד? זה קרוב? זה רחוק. זה קשה להיות יהודי ולחיות כמו יהודי בפיך, בלבבך, לעשותו. זה באמת קרוב מאוד. אבל ברגע שאנחנו מסתכלים ומבינים ויש לנו את התפיסה הנכונה של המציאות, אז אנחנו יודעים את הכוחות הנפלאים שיש לנו בעבודת השם, וזה נותן לנו את הכוח, וזה בעצם יסוד. דיברנו רק על קצה המזלג, הסתכלות כללית להבין גם את הצד האלוקי שיש לנו ולהכיר גם את האויב. אם אנחנו נמשך ונמשיך הלאה בספר התניא, ואנחנו נגלה איך שאדמו"ר הזקן נותן לנו את היד ומסביר לנו איך בן אדם צריך לשמוח, להבין את מלחמת היצר, שהשמחה, למה השמחה היא כל כך מהותית בעבודת השם? כי כשאדם הוא שמח, אין לו דאגות, הוא יודע שהוא נמצא במקום הנכון, אז זה גם כן מגלה לו את הכוחות בצורה הכי נפלאה. בן אדם יכול להיות לו כוחות נפלאים, כמו שאמרנו, הנפש האלוקית. אבל אם אני לא שמח, אני עצוב, אני מדוכא, אני חושב שאין לי כוחות, אז אני אפול. וזה אדמו"ר הזקן ממשיך הלאה בפרקים הבאים ומלמד אותנו איך שאנחנו צריכים לדעת השמחה הנפלאה, שיהודי צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתנו והוא אוהב אותנו והוא קרוב אלינו. ואיך שבעצם הבריאה כולה, כל כולה, מאוחדת עם הקדוש ברוך הוא באופן מושלם, והקדוש ברוך הוא נמצא יחד עם כל יהודי. והשמחה הנפלאה שיש לקדוש ברוך הוא מזה שיהודי

26:35 מצליח לנצח את היצר אפילו במעשה אחד. פעם אחת שאני כופה את, את, את הרצונות שלי לעשות את רצון העליון או לא לעשות משהו שהשם לא רוצה. איזה תענוג! איזו שמחה, איזו נחת רוח. אין לך שמחה גדולה ביותר מהשמחה הזאת של יתרון האור מתוך החושך. אז כשאנחנו מתחילים להבין את המטרה שלנו בחיים, להכיר את הכוחות הנפלאים שלנו, ולהבין מה הולך פה, זה נותן לך את הכוחות לנהל את המלחמה בצורה, בצורה של כוח, בצורה של רוממות, ולדעת שאנחנו סוף כל סוף ננצח, ולדעת שהתכלית והמטרה בכל העבודת השם שלנו ביום יום זה שעל ידי כל פעולה שאני עושה אני בעצם שובר את הכוח של הקליפה והסטרא אחרא, ובזה אני גם כן מביא את הקדוש ברוך הוא שיתגלה בעולם עוד ועוד. ועל ידי עשייה של כל אחד ואחד מאיתנו, עוד מעשה, עוד דיבור ועוד מחשבה, אז עם זה אנחנו בעצם עושים את כל המציאות של העולם, שזה יהיה הדירה לקדוש ברוך הוא, שזה בעצם תכלית הבריאה. כמו שאדמו"ר הזקן ממשיך להסביר בפרקים, בפרק ל"ו והלאה, מלמד אותנו על תכלית הבריאה, על התאווה של הקדוש ברוך הוא שבעולם הזה התחתון יהיה לו דירה. על ידי זה שמהפכים את החושך הזה לאור, בזה עצמו אנחנו מביאים את העולם למטרה המושלמת שכולנו מצפים לה, שאנחנו כבר נמצאים בעיצומו, שהולך כבר עוד, עוד. שזה בעצם הגילוי המושלם של הגאולה השלמה, שאז כל העולם, כל החושך של העולם יתהפך לאור. ופה למטה, בעולם הזה הגשמי, יאיר האור של הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב: "והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד, ונגלה כבוד השם וראו כל בשר יחדיו כי

28:35 פי השם דיבר". אז זה אנחנו למדנו מספר התניא. אדמו"ר הזקן מלמד אותנו איך לא להתבלבל מהקונספציה השגויה שאנשים יכולים להתבלבל מהמציאות בחיים, ושיהיה לנו את ההסתכלות הנכונה. להבין את הכוחות הנפלאים שיש לנו מצד הנפש האלוקית. מצד שני, להכיר את האויב ולדעת גם כן את הכוחות שיש לו להתגבר עליו, ולדעת איזה עבודה — איך אנחנו צריכים להיות בשמחה בעבודת השם, שדווקא בכוח זה אנחנו יכולים להתגבר על כל הדברים שמפריעים ומונעים ומעכבים, ובזה יהודי הולך לבטח דרכו לעבוד את הקדוש ברוך הוא בצורה הנכונה והאמיתית, להכין את עצמנו ולהכין את כל העולם כולו לניצחון המושלם של המלחמה הזאת, שאנחנו נמצאים עכשיו ברגעים האחרונים של ניצחון המלחמה, להביא את הגאולה השלמה למשיח צדקנו.