מודה אני - משמעות ההודיה להשם באור החסידות | פרשת ויחי

00:00 היום אנחנו נדבר על הנושא של תודה. יש את התודה בין אדם לחברו. בן אדם מקבל עזרה, סיוע, טובה מחבר שלו. אז מילת הקסם היא תודה. מילה שמתבקשת, מילה של תודה, ולמרות זאת אנחנו מרגישים שלא תמיד קל לנו להגיד את המילה הזאת. משום מה המילה הזאת הכי פשוטה, הכי בסיסית, הכי נעימה והכי מתוקה, אבל אנחנו יודעים שבחיים לפעמים יש איזה קושי בנושא הזה של להגיד תודה רבה או תודה למישהו שעשה לי טובה. המילה תודה, אנחנו משתמשים איתה הרבה מול הקדוש ברוך הוא. יהודי קם בבוקר, המילה הראשונה שאנחנו מתחילים בה את היום זה מודה אני לפניך. פתחנו את העיניים בקושי, עדיין לא עשינו נטילת ידיים, הידיים טמאות, יש רוח הטומאה כמו שכתוב בהלכה, ולמרות זאת אתה לא מחכה לעשות נטילת ידיים ואז לומר מודה אני. לא. בן אדם פותח את העיניים, מתיישב ומייד אומר מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך. מה יש במילה הזאת, בתודה הזאת שהיא כל כך בסיסית, יסודית ומרכזית בחיים של יהודי? אם אנחנו נסתכל נראה דבר מעניין, שהמילה הזאת מודים, מודה, תודה, הודאה, מקיפה אותנו הרבה יותר מהמודה אני של הבוקר. זה מתחיל מהבוקר, ממשיך הלאה כשאנחנו מתחילים את תפילת הבוקר, תפילת שחרית. אז בהתחלת התפילה יש את ה"הודו לה', קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו", אומרים את המילה תודה. אנחנו ממשיכים הלאה בעמידה, בחלק הכי נעלה והכי גבוה, כשיהודי עומד בתפילה בהתבטלות מוחלטת כעבדא קמיה מריה, כמו שהגמרא אומרת, כמו עבד מול האדון, אז מגיעים לשיא של התפילה, סוף תפילת עמידה, מודים אנחנו לך, בן אדם כורע ועוד הפעם אומר מודים אנחנו לך, ואז אנחנו ממשיכים את

02:20 הברכה הזאת שהחכמים קוראים לזה ברכת ההודאה ומסיימים ברוך אתה ה', הטוב שמך ולך נאה להודות. גם בשחרית, גם במנחה, גם בערבית, ברגעים הכי הכי קדושים, נעלים, רגעים הכי עמוקים. אז מעניין, התחלת היום, כשאני עדיין עם העיניים דבוקות, בקושי פתחתי את העיניים, עדיין לא חשבתי, לא התבוננתי, לא התרגשתי, אני כבר אומר מודה אני לפניך, תודה, וכשאני מגיע לשיא של התפילה, אחרי כל התהליך של התפילה מהתחלה עד הסוף, עברנו פסוקי דזמרה, ברכות שמע, שמע ישראל, מגיעים לעמידה ובעמידה עצמה, בשיא של העמידה בסוף, מודים אנחנו לך עוד הפעם את התודה הזאת. מה העומק בעניין של התודה שהיא כל כך חשובה? ואם אנחנו נדבר על פרשת השבוע, פרשת ויחי, אז אנחנו נפגוש את התודה הזאת במקום מאוד מאוד מרכזי, שזה הברכה לשבט יהודה. יעקב אבינו אוסף את הבנים שלו והוא אומר להם אני הולך לגלות לכם סודות של ימות המשיח. אחרית הימים. יעקב אבינו אוסף את הבנים שלו ואומר להם, כן, ש"האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים", אחרית הימים. תתאספו, אני הולך לספר לכם מה הולך לקרות באחרית הימים. ושוב, כשמגיע ליהודה אז הוא נשפך. פסוקים על אחרית הימים מתגלים בשבט יהודה יותר מכל השבטים, וזה מובן למה. כי יהודה ממנו יצא דוד המלך. דוד המלך ממנו יצאו מלכי בית דוד ומלך המשיח, וזה הפסוקים, אחד מהמקומות הבודדים בתורה שבכתב, בחומש לכל הפחות, שמדברים על ביאת משיח צדקנו בצורה מאוד ברורה, והוא אומר איך זה מתחיל? יהודה, שם יהודה, תודה, יהודה. למה נקרא יהודה? כולנו זוכרים עדיין מפרשת ויצא. הפעם אודה את ה'. לאה אומרת תודה לה', למרות שכבר היה לה כמה ילדים, והילד הרביעי אומר

04:41 הפעם אודה את ה' ותקרא את שמו יהודה. אומר יעקב אבינו עכשיו, יהודה אתה יודוך אחיך. אתה יודע למה קוראים לך בשם יהודה, כי כל האחים שלך הם אלו שעתידים להודות לך. מה זה ההודאה הזאת ומה הקשר למלך המשיח? ואנחנו גם כן מתבוננים ורואים בפסוקים שקשורים עם הגאולה. פרשת השבוע שמדברת על הגאולה ובעוד פסוקים, "ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו". שמה ישעיהו הנביא מדבר בקשר לגאולה, "ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו". כשיבוא משיח אז אנחנו נגיד עוד הפעם תודה. זה יהיה המילה המרכזית בגאולה. עוד יותר, חכמינו אומרים לנו, המדרש בתהילים פרק ק', "מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ". אומר המדרש כל הקורבנות עתידים להתבטל חוץ מקורבן תודה. מה העומק של נושא התודה שמקיף את היהודי במקומות הכל כך בסיסיים, מרכזיים וברגעי השיא, ששמה התודה הוא כל כך ממלא אותנו. מה יש בתודה הזאת ואיך זה מתחבר עם הנושא של הגאולה? מלך המשיח ועם הזמן שלנו? מה זה אומר באופן מיוחד בימים האלה, בתקופה הזאת שכולנו יודעים וכולנו מאמינים וכולנו מצפים ומחכים לרגע של הרגעים, של הגאולה. מה יש בנושא של ההודאה הזאת שכל כך חשובה דווקא בתקופה הזאת יותר מאי פעם? אז כשאנחנו נתחיל להתבונן היום אנחנו נדבר על התודה, על המילה תודה עם המשמעות העמוקה שתורת החסידות נותנת לה. התרגום הפשוט של תודה זה הכרת הטוב. בן אדם עשה לי טובה, אני אומר לו תודה. הכרת הטוב מול הקדוש ברוך הוא שהעיר אותי בבוקר. ה' החזיר לי את הנשמה, שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה. הלכתי לישון שבור, עייף, מרוצץ, בלי כוח וקמתי רענן, חדש, כוחות רעננים, כוחות

07:10 חדשים עם חיות מחודשת. אז תודה. הכרת הטוב. אבל מעניין, שימו לב, כשלאה ילדה את התינוק הראשון שלה, היא עדיין לא אמרה תודה. התינוק השני גם לא. התינוק השלישי גם לא. רק כשהגיע התינוק הרביעי, אז היא אומרת: הפעם אודה את השם. מה קרה הפעם? הכרת הטוב, הייתה צריכה להגיד את זה מיד. מה זה הפעם אודה את השם? אז המפרשים שואלים את זה, גדולי הראשונים, הרד"ק ועוד, ומסבירים שכך מובן גם מרש"י. כלומר, שמה שלאה אומרת זה, היא הבינה שהיא אמורה להיות חלק מהאמהות הקדושות שהולכים להביא את השבטים הקדושים. כמו שרש"י אומר, שהאמהות היו נביאות, היה להם רוח הקודש. הם ידעו שהם הולכים להוליד שבטים, שתים עשרה שבטים. אחרי שהיא הולידה את השלוש, שלושת הבנים הראשונים, שזה בעצם רבע, היו ארבע נשים ליעקב, היא הייתה אמורה להוליד שלושה, כל אחד שלוש, ביחד יש שתים עשרה, וכשהיא הולידה את הבן הרביעי אמרה: זה כבר מעל ומעבר. כלומר, כבר לא מגיע לי. בעצם שלושת הראשונים מגיע לי, זה כבר לא מגיע לי, ואם השם נותן לי, מגיע תודה. כלומר, אנחנו מבינים פה שתודה זה סוג של הודאה, לא רק אמירה של הכרת הטוב, אלא יש פה איזה סוג של אמירה, אמירה יותר עמוקה. לא מגיע לי, ולמרות זאת נתת לי את זה. אני מודה. תורת החסידות מגיעה ומגלה פה את העומק. תראו דבר מעניין, את הנושא של מודה, הודאה, יש לזה עוד שימוש בלשון הקודש, בעברית. יש את התודה, תודה שעשית לי טובה, תודה שנתת לי, שעזרת לי. יש אבל הנושא של תודה, משתמשים גם כן, בן אדם מודה לשני כשהיה ביניהם איזשהו סוג של ויכוח. אני מודה לך, אתה

09:29 צודק. כן? יש ויכוח בין שני אנשים. אני חשבתי בצורה אחרת והייתי בטוח שאני צודק, ובשלב מסוים אני מוריד את הראש ואני אומר: לא, אתה יודע מה? אני מודה לך, הצדק איתך. אז מה שיש פה בנושא של התודה זה סוג של התבטלות. סוג של יכולת להכיר שיש מישהו שעשה משהו יותר ממה שהיה ראוי. זאת אומרת, לא מגיע לי והוא עשה לי. לא הייתי ראוי וקיבלתי. אז אם אנחנו מדברים בנושא של התודה, אז בין אדם לחברו, כשחושבים על זה, זה באמת מה שקורה. כשאני אומר לבן אדם תודה, אז חוץ מהכרת הטוב שיש פה, יש פה גם כן איזה מסר הרבה יותר עמוק שאני אומר: בעצם לא מגיע לי שתעזור לי, ולכן אני מודה לך. לא מגיע לי. או במילים אחרות, מה שעשית זה מעל ומעבר. אתה לא היית אמור לעשות מה שעשית, ואתה עשית. זה מעל ומעבר, ולכן תודה. בעצם באמירת תודה אנחנו אומרים במילים אחרות: אני לבד לא יכול. אני לבד לא מסתדר. אני צריך עוד אנשים. אני צריך אנשים מסביב שיעשו לי, שיעזרו לי. כי סוף כל סוף אנחנו אנשים מוגבלים ואנחנו נמצאים בין אנשים, ואז יש דברים שבן אדם אחר יעשה לי, יעזור לי. אז תשימו לב שבכל הפרטים האלה יש בו איזה סוג של, לא נגיד, התבטלות מסוימת, ענווה מסוימת, הכרה שהשני יש לו משהו שאין לי, הכרה שאני צריך אותך, הכרה שעשית משהו שלא היית אמור לעשות לי. אז בכל הדברים האלה, בכל הנקודות האלה, יש פה נושא של התבטלות והתמסרות ולקבל את מה שהבן אדם ההוא נתן לי מתוך התבטלות עצמית. ולכן בעצם אפשר להגיד שזה הסיבה למה יש את ה...

12:06 לפעמים אנחנו רואים את הנושא הזה של, אה, קושי. אנשים לפעמים קשה להם להגיד את התודה הזאת, למרות שזו מילה מתבקשת מעצמה. אנחנו יודעים שהרבה פעמים יש ויכוחים על זה. יש נושאים של שלום בית שהולכים מסביב לנושא הזה. אמרת תודה. לא אמרת תודה. אמרתי. רציתי להגיד, אני צריך להגיד תודה. זה מובן מאליו. זה לא בדיוק, כי פה בתודה הזאת יש את הנושא הזה בהכרה שיש משהו מעל ומעבר. כשאנחנו עומדים מול הקדוש ברוך הוא, יהודי אומר את המודה אני לפניך. אז בעצם זה סוג של התבטלות של היהודי כלפי הקדוש ברוך הוא. יהודי קם בבוקר, אז הדבר הראשון שהוא, כמו שאמרנו, הוא עדיין לא מבין, הוא עדיין לא מרגיש, הוא עדיין לא בדיוק בעירנות כדי להבין את עומק הדבר, אבל הוא מוריד את הראש. עד כדי כך יש את המנהג שאדמו"ר הריי"צ מספר עליה כשהוא היה ילד קטן ואבא שלו לימד אותו איך לומר את המודה אני. הוא אמר לו: "אתה מתיישב במיטה", ואדמו"ר הרש"ב לימד את הבן שלו אדמו"ר הריי"צ. הוא היה אז ילד קטן והוא לימד אותו איך עושים מודה אני. היה בגיל שלוש או שתיים־שלוש בסך הכל, ואמר לו: "מתיישבים במיטה, מורידים את הראש, שמים יד על יד ואומרים את הנוסח מודה אני". וכשהוא מספר שמה גם בהמשך, הוא שאל למה עושים את זה ככה. מעניין, הסיפור היה ילד, אבל ילד שרצה להבין דברים, אז הוא שאל את אבא שלו למה עושים את המודה אני בצורה הזאת. אז אבא שלו קרא לשמש, יהודי פשוט שעבד בחצרו בליובאוויטש אצל האדמו"ר. קרא לו. קראו לו בן ציון והוא שאל אותו: בן ציון, תגיד לי איך אתה

14:13 עושה מודה אני? אז בן ציון אמר, "כמו שלימדו אותי, מורידים את הראש, שמים יד על יד ואומרים מודה אני לפניך וכולי". שואל אותו הרבי הרש"ב למה אתה עושה ככה? אז הוא אומר מה זאת אומרת? כי אבא שלי לימד אותי מאז שהייתי תינוק שככה עושים, ואני בטוח שאבא שלי למד את זה מאבא שלו ואבא שלו מאבא שלו, וככה זה מדור לדור. אומר האדמו"ר הרש"ב לרבי הריי"צ, הילד הקטן, אומר לו, "זה מודה אני". כלומר, ודאי שיש הסברים, אבל בעצם זה המהות. זה עצמו ההסבר. מודה אני זה שיהודי יודע להוריד את הראש, להתבטל ולומר לקדוש ברוך הוא אני צריך אותך. לא מגיע לי. בעצם אתה לא חייב לתת לי כלום. תודה שנתת לי את החיים. תודה שנתת לי את הנשמה. זה בעצם הנושא הבסיסי של המודה אני. אם אנחנו ניכנס יותר לעומק אז מודה אני פירושו גם כן הכוח, האמונה שיש ליהודי. מודה אני לפניך זה בעצם יהודי קם בבוקר ומכריז אני מאמין. כמו שאמרנו קודם, המילה מודה זה אני לא מבין. אני מודה שאתה צודק. בעצם כשאני אומר לפעמים בוויכוח אני מודה לך או אני מודה שהצדק איתך, זה לאו דווקא בגלל שהבנתי עד הסוף, השתכנעתי שאני לא צודק והייתה לי טעות ואתה צודק. לא. לפעמים זה סוג של הרגשה פנימית שמה שהשני אומר זה הנכון. הרגשת האמת. למרות שאני עדיין לא קלטתי את זה בצורה פנימית, שכלית, שכלתנית, אבל אני מודה שמה שאתה אומר זה הדבר הנכון. בגמרא יש הרבה פעמים מודים חכמים לרבי מאיר. המודים הזה זה סוג של הרכנת הראש והתבטלות ואמונה יותר מההבנה שיש פה אמת, ואני מוכן לבטל

16:37 את דעתי מול האמת הזאת. אז כשאנחנו קמים בבוקר ופותחים את העיניים, אז יהודי דבר ראשון אומר הנה הקדוש ברוך הוא נמצא פה בחדר יחד איתי. אני יהודי ואני מאמין. מודה אני לפניך, אני מודה שאתה קיים. אני מודה שאתה נמצא. אני מודה שאתה זה שנתת לי את הנשמה. יהודי עם המודה אני הוא מכריז אני מאמין. הרבי מביא בהיום יום. היום יום זה ספר קטן, לוח יומי שהרבי חיבר פתגמים לכל יום ויום. ספר נפלא, פתגמים קצרים לכל יום, אומר הרבי בהיום יום י"א שבט. מודה אני, אנחנו אומרים עם ידיים טמאות לפני נטילת ידיים, לא מזכירים לא שם ולא מלכות. זאת אומרת, כל פעם שיהודי אומר ברכה אז הוא אומר ברוך אתה ה', פה לא אומרים לא שם ולא מלכות. אומרים מודה אני לפניך. ההכרזה הפשוטה, אומר הרבי בהיום יום, מה הנושא של מודה אני? זה אומר שיהודי מכריז שיהיה מה שיהיה, כל הטומאות שבעולם אף פעם לא יכולים לטמא את המודה אני שלי. בן אדם יהיה באיזה מצב, באיזה התנהגות, באיזה מצב נפשי או גופני, או קיום התורה והמצוות, באיזה מצב שהוא יהיה. אבל המודה אני של יהודי הוא תמיד שלם. מה זאת אומרת הדבר הזה? אני יהודי ואני מאמין. זה הנקודה הזאת היא נקודה שבעצם היא המהות של כל יהודי, וזו הסיבה שיהודי קם בבוקר והדבר הראשון שאנחנו אומרים זה המודה אני הזה, זה המודה אני של התחלת היום. זה ההתבטלות הבסיסית של היהודי עוד לפני שהוא מבין ולפני שהוא מרגיש, הוא יודע, הוא מאמין, הוא מוסר את עצמו, הוא מכיר את האמת וזה הבסיס של החיים של יהודי. כשאנחנו אחר כך מתחילים את

19:06 התפילה ואנחנו כבר מתחילים קצת לפתוח את העיניים, להתבונן. כשבן אדם שם לב מה הוא אומר בתפילה, הרי התפילה זה סולם. כתוב בזוהר סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. זה התפילה. בחסידות מוסבר, התפילה, יש לזה שלבים. אתה מתבונן במילים של התפילה, מתבונן בגדולת השם. כל פסוק, כל פרק לוקח אותך לראות את גדולת הקדוש ברוך הוא בבריאה. השגחה פרטית שהקדוש ברוך הוא משגיח על כל בעלי החיים, על כל הנבראים, הניסים והנפלאות וההשגחה הפרטית המיוחדת על עם ישראל, ואנחנו רואים צבא השמיים, צבא הארץ, ואתה מחיה את כולם. וכך יהודי הולך ומתקדם בתפילה, שהמלאכים רואים את גדולת השם. אומרים קדוש קדוש, ברוך כבוד ה' ממקומו. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. מגיעים לשיא של ואהבת את ה' אלוקיך, אהבה ויראה לקדוש ברוך הוא. ואז, כשאנחנו עומדים בתפילת העמידה, בשיא העומק של ההבנה והרגש והדבקות בקדוש ברוך הוא, שוב פעם אנחנו אומרים מודים אנחנו לך. חשבתי שכבר הבנתי, הרגשתי, הפנמתי, אבל אני יודע שכל זה, זה הרבה יותר מכל מה שאני מבין. מודים אנחנו לך. כאן היא ההודאה. זה שבן אדם אומר אני מודה שהצדק איתך, זה ההכרה שהקדוש ברוך הוא, הוא אין סוף, והוא למעלה מעלה מכל מה שאני מבין ומשיג ומרגיש. ההפלאה, הרוממות, הגדולה האמיתית של הקדוש ברוך הוא, שאז ההתבטלות היא הרבה יותר עמוקה. ההתבטלות של כמה שאני מבין ואני משיג, הקדוש ברוך הוא הרבה יותר מזה. כמו שדוד המלך אומר בתהילים, הוא אומר בהמות הייתי עמך ואני תמיד עמך, ואני בער ולא אדע. בהמות הייתי עמך ואני תמיד עמך. דוד המלך אומר כמה שדוד המלך, עם כל הגדולה שלו וההתבוננות שלו וגדולת הבורא, אני מרגיש כלפי

21:24 הקדוש ברוך הוא, אבל כמו טיפש, כמו בהמה, ודווקא זה מקרב אותי אליך. זה המודים אנחנו לך בתהליך של התפילה, בסיום של התפילה. אז בעצם הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא זה קשר של תודה. יש את התודה בתור הבסיס של היומיום. איך יהודי מתחיל את היום? זה התודה הפשוטה והבסיסית של האמונה הפשוטה. קבלת עול מלכות שמיים הפשוטה שיהודי אומר: אני מודה לקדוש ברוך הוא. אני מוסר את עצמי. בעצם במודה אני של הבוקר זה ההתמסרות התמימה והפשוטה, ויש את ההתמסרות שמגיעה אחרי כל הלימודים, אחרי כל הרגשות, ההתמסרות שלמעלה מטעם ודעת לגדולה האמיתית של הקדוש ברוך הוא, וזה בעצם הקשר ליהודה בתור התחלה של מלכות בית דוד ומלך המשיח. כי בעצם המלוכה, המלוכה הזאת של מלכות בית דוד היא קשורה עם הנושא של יהודה, עם ההודאה. דוד המלך, שהוא המלך שמביא את כל הבשורה של מלכות בית דוד, דוד המלך מלמד אותנו שיהודי צריך לדעת להודות, להתמסר לקדוש ברוך הוא. מלכות בית דוד משבט יהודה. דוד המלך מלמד אותנו בתהילים שלו, בתפילות שלו, בתשבחות שלו, איך יהודי מודה לקדוש ברוך הוא. איך יהודי צריך להתחיל את הבוקר עם ההודאה הפשוטה, להגיד תודה לקדוש ברוך הוא על כל הטוב והחסד. להגיד תודה לקדוש ברוך הוא על כל הבריאה היפה והנפלאה שהוא בורא. להגיד תודה לקדוש ברוך הוא על כל הדברים שהוא נותן לנו. ומגיעים לסוף מלכות בית דוד, מלך המשיח, כמו שכתוב בפסוק בפרשת השבוע: יהודה אתה יודוך אחיך, ובהמשך: לא יסור שבט מיהודה עד כי יבוא שילה, שזה הולך על מלך המשיח, שהוא זה שאז יהיה ההודאה, ההתבטלות הכי עמוקה לקדוש ברוך הוא שאין יותר מזה. שלכן

23:39 ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו. כל העמים וכל האומות יבואו להודות ולהכרת התודה לקדוש ברוך הוא, כי אז תתגלה הגדולה האמיתית של הקדוש ברוך הוא מול כל הבריאה, וזה מה שהחכמים אומרים: כל הקורבנות עתידים להתבטל חוץ מקורבן תודה. כל השירות עתידות להתבטל חוץ ממזמור לתודה, כך כתוב במדרש. כלומר, המזמור לתודה דווקא בביאת המשיח, שאז העולם יגיע לשלמות שלו, ואז תהיה ההתגלות האלוקית הכי עמוקה והכי נפלאה, אז אנחנו באמת נכיר בתודעה, בתודה האמיתית. ההודאה, ההתבטלות הזאת המוחלטת שיהודי ירגיש כלפי הקדוש ברוך הוא. אומר לנו תורת החסידות: מהי ההכנה לביאת המשיח? ההכנה לביאת המשיח זה גם כן עבודה של מודה, הודאה. דווקא בדור שלנו, בזמנים האלה אנחנו עומדים מול הקדוש ברוך הוא, ולא תמיד אנחנו מבינים את הדרכים של הקדוש ברוך הוא, אבל אנחנו יודעים שזה האמת המוחלטת, יודעים שזה הטוב המוחלט למרות שלא מבינים את זה, לא מרגישים את זה. יש רגעים מאוד מאוד קשים. יהודי דווקא בשלבים הכי קשים של הגלות, מתעורר אצלו ההודאה הזאת, ההתמסרות הזאת, המודה אני שאני מבטל את עצמי מול האמת המוחלטת של הקדוש ברוך הוא. זה הדבר שנדרש מיהודי היום. המודה אני לפניך בדור שלנו זה הדבר הכי עמוק והכי נפלא. אנחנו רואים את זה היום, שיהודים למרות כל הסבל ולמרות כל הקושי ולמרות כל הצער, רואים איך שיהודי אומר: מודה אני לפניך, תודה לך ה', מוסר את עצמו לקדוש ברוך הוא. ולמרות שאני לא תמיד מבין את דרכיו של הקדוש ברוך הוא, אני יודע שהאמת איתו והצדק איתו, ועוד מעט אנחנו נראה את הטוב שיש גם בחושך הזה. העומק של הדברים יתגלה כשמשיח יבוא.

26:01 ואמרת ביום ההוא, כתוב בפסוק בישעיהו, יגיע היום שאז אנחנו כולנו נגיד: אודך ה' כי אנפת בי, תודה לה' גם על הייסורים של הגלות. אז היום האמונה הזאת, המודה אני לפניך שיש אצל יהודי היום, זה עצמו ההכנה והכלי לגילוי הודו לה' קראו בשמו, הקורבן תודה, המזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ, שאנחנו נזכה לראות את זה בקרוב בימינו. ולכן מה שאנחנו צריכים ללמוד מפרשת השבוע שמלמד אותנו על יהודה בתור התחלה של מלכות בית דוד ומלך המשיח, שזה הדרך איך אנחנו מתכוננים לגאולה. ללמוד להגיד תודה, להגיד תודה לקדוש ברוך הוא, להגיד תודה גם לבן אדם אחר שעושה לי טובה, להודות לו, ללמוד להתבטל, ללמוד להתמסר, ללמוד להכיר בזה שלא מגיע לי ולמרות זאת נותנים לי את כל זה, ותמיד להיות שמח בחלקו. וההודאה הזאת זו היא העבודה שתכין אותנו למזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ, יהודה אתה יודוך אחיך. שנזכה באמת לראות בקיום כל הדברים הנפלאים שכתובים בפרשת השבוע, עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים וכל המשך הפסוקים. מה שהולך להיות בקיבוץ גלויות, שנזכה לראות את זה בעיניים שלנו היום.