הנפש שלנו צמאה לקב"ה - כך נרגיש אותו בכל יום | פרשת וארא

00:00 יציאת מצרים זה נושא מאוד, מאוד מרכזי בחיים שלנו, בחיים של היהודי. אנחנו רואים שכמעט בכל מצווה, כל חג, כל דבר שאנחנו עושים, אנחנו מקשרים את זה עם העניין של יציאת מצרים. יהודי עושה קידוש, הוא אומר זכר ליציאת מצרים בשבת, בחגים. כל החגים אנחנו מזכירים זכר ליציאת מצרים. בתפילות אנחנו מזכירים את הנושא של יציאת מצרים. בהנחת תפילין היומיומית אנחנו מזכירים את הנושא של יציאת מצרים. בתפילות בבוקר, קריאת שמע בבוקר, קריאת שמע בלילה, בכל פעם שאנחנו אומרים קריאת שמע אנחנו מסיימים: "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים". מה יש ביציאת מצרים שזה כל כך מרכזי, כל כך יסודי בחיים שלנו, בחיי היומיום? מה המסר של יציאת מצרים בשבילנו? היום אנחנו נלמד להבין את העומק של יציאת מצרים, מה זה אומר בחיים שלי, בחיים של כל אחד ואחד מאיתנו, ולמה זה בעצם באמת דבר כל כך מרכזי בחיים שלנו. אנחנו נבין שיציאת מצרים זה לא רק ערך היסטורי, שזה המובן הפשוט. יציאת מצרים זה ערך היסטורי מאוד, מאוד גדול. אנחנו נהיינו עם. יציאת מצרים מסמל את היציאה מעבדות לחירות, את הבן חורין, שעם ישראל היה עם עם שיעבוד לאומות העולם תחת מצרים, ואז נהפכנו לבני חורין, עם משוחרר, ובעצם אז התחילה מציאות שלנו לעם וכל מה שבא אחר כך. זה נכון, אבל יש משהו הרבה יותר עמוק. תורת החסידות מלמדת אותנו שהנושא של יציאת מצרים זה בעצם דבר שנמצא וחי באופן מאוד, מאוד ממשי בחיי היומיום שלנו, ועל זה אנחנו נדבר היום. להבין מי זה המצרים שעליו אנחנו מדברים. יש... יש מקום, יש מדינה, יש ארץ מצרים, אבל יש את המצרים הפנימי שנמצא בכל אחד

02:29 ואחד מאיתנו. מה זה המצרים הרוחניים שאנחנו מדברים עליו? מה זה היציאה ממצרים ואיך שזה דבר שאנחנו בעצם חווים, חיים בכל יום ויום, דבר שנותן לנו כוח, דבר שנותן לנו עוצמה בחיי היומיום, הנושא של יציאת מצרים. אחד מהדברים הנפלאים שאדמו"ר הזקן מלמד אותנו בתניא, כמו כל הדברים שתורת החסידות, תורת הבעל שם טוב, שלקחה את התורה ונתנה לזה את המשמעות, המשמעות של חיים, המשמעות של הווה, שאנחנו לא נלמד את התורה לא רק כמו משהו שקרה בעבר, אלא שאנחנו ניקח כל פרט, כל פסוק, כל סיפור, כל הלכה, כל דבר בתורה ונלמד מזה מה זה אומר לנו בחיי היומיום. הדברים המרכזיים בחיים של היהודי כמו יציאת מצרים, אז בוודאי, וזה אדמו"ר הזקן מקדיש פרק מאוד מעניין, פרק לא ארוך, פרק קצר בתניא, אולי הפרק הכי קצר בספר התניא, אבל בפרק הזה אדמו"ר הזקן נותן לנו את המשמעות של יציאת מצרים ביומיומי בצורה נפלאה ביותר. פרק מ"ז בתניא. אדמו"ר הזקן פותח במאמר המשנה. המשנה מאוד מפורסמת, מסכת פסחים, פרק עשירי: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". המשנה הזאת היא משנה שכתובה בקשר להלכות הפסח. מסכת פסחים, שמה המשנה מספרת לנו הלכות שקשורות עם חג הפסח וההגדה של פסח, וחלק מההגדה של פסח זה המילים האלה. כולנו מכירים את המילים האלה מההגדה של פסח. בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים. כלומר, כשמגיע חג הפסח אומרת לנו ההלכה שכשהבן אדם מגיע בלילה של חג הפסח, בליל הסדר לא מספיק שאתה תאכל מצות ועם זה קיימת את מצוות חג הפסח, אלא בן אדם צריך באמת לחיות, כמו לחוות מחדש את יציאת מצרים כאילו

04:58 הוא יצא ממצרים. ואנחנו רואים בהלכה באמת שמגיע ליל הסדר, יש הלכות שלמות איך צריכים לשבת בהסיבה ודרך חירות, ואת השולחן וכמו מלך. אנחנו יודעים מנהג ישראל ויש המון הלכות באיזה צורה אנחנו בחג הפסח חוגגים את זמן חירותנו, אבל אדמו"ר הזקן אומר פה משהו אחר ומאוד מעניין. הוא משנה קצת את הטקסט, את הנוסח, והוא כותב קצת אחרת. הוא כותב במילים האלה: "והנה בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים". אז תשימו לב, אדמו"ר הזקן משתמש עם לשון המשנה, אבל הוא מוסיף לזה כמה מילים. כמה מילים אבל שהמילים האלה נותנים לזה מבט חדש ומשמעות חדשה לגמרי. בכל דור ודור, אומר אדמו"ר הזקן, ובכל יום ויום — זה לא כתוב במשנה. כמו שהסברנו, המשנה מדברת בחג הפסח. כל דור ודור זה יכול להיות... זה המשמעות הפשוטה, זה כל שנה כשמגיע חג הפסח. אז אומרים בכל דור ודור כשמגיע זמן הפסח, יהודי צריך לחיות את זה. אבל אדמו"ר הזקן אומר לא, יש פה משהו יותר עמוק. בכל דור ודור ובעצם זה בכל יום ויום. ואז הוא מוסיף עוד דבר, כאילו שזה עדיין לא מספיק. חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים. זה לא כתוב בהגדה, לא כתוב במשנה. במשנה כתוב כאילו הוא יצא ממצרים, הוא מוסיף לו כאילו יצא היום ממצרים. כלומר, יש פה שתי חידושים נפלאים שהוא אומר לנו. דבר ראשון, הדבר הזה שבן אדם צריך לחוות, לחוות, לחיות את יציאת מצרים זה קורה בכל יום ויום. ודבר שני, באיזה צורה אנחנו צריכים לחיות יציאת מצרים כאילו זה קרה היום? בואו נסביר קצת את המשמעות של שתי החידושים הנפלאים

07:10 האלה. דבר ראשון, בכל דור ודור ובכל יום ויום. מאיפה האדמו"ר הזקן לקח את זה? הרי במשנה לא כתוב ככה. מאיפה האדמו"ר הזקן לקח את המילים האלה שנותנים משמעות חדשה לכל המשנה? אז בעצם יש פה חיבור של שתי משניות. ישנה משנה במסכת ברכות, פרק ראשון משנה ה'. המשנה אומרת שמה: מזכירים יציאת מצרים בלילות. שמה המשנה דנה על הנושא של הזכרת יציאת מצרים. ישנה מצווה של הזכרת יציאת מצרים כל יום. התורה אומרת: למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. כלומר, ישנה מצווה שיהודי צריך לזכור את הנושא של יציאת מצרים כל ימי חייך. אומרת ההלכה, המצווה הזאת מחייבת אותנו שכל יום יהודי צריך להזכיר את הנושא של יציאת מצרים. עוד הפעם, דבר שמראה בצורה כל כך בולטת את החשיבות של יציאת מצרים בחיי היומיום, ומשמה מתחילה המשנה עם דיון מתי מזכירים יציאת מצרים. אנחנו מזכירים את הנושא של יציאת מצרים כל יום, בזמן שאנחנו אומרים קריאת שמע בפרשת שמע ישראל שאנחנו אומרים כל יום בתפילה. אז יש שלוש פרשיות: פרשה ראשונה, שמע ישראל ואהבת את ה' אלוקיך. פרשה שנייה, והיה אם שמוע, שזה פרשה שנייה של שמע. ואז יש פרשה שלישית של שמע, שזה פרשת ציצית. אנחנו לוקחים את הציציות ואומרים פרשת ציצית ומחברים שלושת הפרשיות ביחד, וכל זה נקרא קריאת שמע. בסוף הפרשה השלישית, אז שמה יש את הפסוקים על יציאת מצרים, כמו שהזכרנו: אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים אני ה' אלוקיכם, ומסיימים את המילה אמת בתפילה. זה לא כתוב בפסוק, אבל זה הפסוק שמדבר על יציאת מצרים, ובזה בעצם אנחנו מקיימים את מצוות זכירת יציאת מצרים בכל

09:30 יום. אז כאן המשנה מתחילה לדון מתי עושים את זה. ציצית זה רק ביום מן התורה. בלילה אין חיוב של ציצית. אז האם בלילה לא מזכירים יציאת מצרים? זה רק ביום, ואנחנו יודעים שלמסקנה אנחנו אומרים את שלושת הפרשיות לא רק בבוקר, גם בלילה, גם בתפילת ערבית, קריאת שמע על המיטה. כי בעצם החיוב הוא, כמו שההלכה למעשה, שיש חיוב להזכיר את יציאת מצרים גם בימים וגם בלילות. אז המשנה במסכת ברכות מדברת על חיוב יומיומי להזכיר את יציאת מצרים. ועכשיו תראו את הדבר הנפלא שהאדמו"ר הזקן מלמד אותנו כשאנחנו לומדים על המצווה הזאת, לומדים על החיוב להזכיר את יציאת מצרים בכל יום. אז המילים זה רק לזכור. לזכור זה כמו שאתה אומר שאני נזכר במשהו שקרה בעבר. יש חיוב על יהודי להיזכר כל יום ויום על הניסים הגדולים שהשם עשה לנו, שהוציא אותנו ממצרים. וזה אני מקיים כשאני אומר את המילים האלה, אני ה' אלוקיכם. אמרתי את הטקסט, את הפסוק. אז בזה קיימתי את הזכרת יציאת מצרים ביום ובלילה. אומר האדמו"ר הזקן: לא. כאן הוא מחבר את שתי המשניות. המשנה שאומרת לנו שיש חובה על יהודי לזכור את יציאת מצרים כל יום, גם בבוקר וגם בערב. המשמעות של המשנה הזאת היא אותה משמעות של המשנה במסכת פסחים, ובעצם הן מתחברות אחת ומשלימות אחת את השנייה. בכל דור ודור זה חג הפסח, אבל גם כן בכל יום ויום, בזמן התפילה, בזמן אמירת שמע ישראל, פרשיות שמע, בכל יום ויום כשאני מזכיר את יציאת מצרים בבוקר ובערב, חייב אדם לראות עצמו. בן אדם צריך לחיות, להרגיש את הנושא, לא רק להגיד את הטקסט ולהיזכר על משהו שהיה בעבר. הוא צריך לראות

11:40 את עצמו כאילו הוא יצא, דבר שקורה לי היום. וכאן הוא מוסיף עוד דבר, כמו שאמרנו: כאילו הוא יצא היום ממצרים. מה כאן פשר ההוספה הזאת? במשנה לא כתוב המילה היום, כאילו הוא יצא ממצרים. האדמו"ר הזקן גם פה מוסיף מילה להסבר: כאילו הוא יצא היום ממצרים. מה כאן המשמעות? כשאנחנו לומדים את ההגדה, אומרים את ההגדה או לומדים את המשנה במסכת פסחים, אז ההסבר כמו שכתוב בהגדה של פסח עצמו, מה באמת ההסבר למה יהודי בחג הפסח צריך להרגיש את החירות כאילו הוא יצא ממצרים? מה ההסבר של המילים האלה, שבן אדם צריך לחגוג את הפסח כאילו הוא יצא ממצרים? אז ההסבר, כפי שכתוב בהגדה של פסח, זה: אילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים. כלומר, אם לא היה קורה יציאת מצרים ברגע הנכון, באותו רגע שהיה אמור לקרות, באותו שנייה, באותו זמן, אז היינו נשארים תקועים במצרים לעולם ועד. כידוע, יציאת מצרים קרה בדיוק ברגע הנכון שהיה אמור לקרות, ואילו לא היה הקדוש ברוך הוא מוציא אותנו ממצרים באותו זמן היינו נשארים עד היום. ומכיוון שכך, אז גם אני בעצם יוצא ממצרים. זה הפירוש הפשוט. אבל האדמו"ר הזקן בא ומוסיף פה את העומק של פנימיות התורה. יש פה משהו אחר. כאילו הוא יצא היום ממצרים. זה לא רק המשך של אבותינו, בגלל שאם היינו נשארים אז, אז עד היום היינו נשארים, אלא בעצם יש יציאת מצרים שקורה בפועל ממש היום. מה ההסברה בזה? וכאן מגיע אדמו"ר הזקן ונותן לנו את ההסבר הנפלא של הנושא של יציאת מצרים, איך שזה מתבטא בעבודה הרוחנית בחיי היומיום של יהודי. מצרים

13:54 זה מלשון מיצר. מצרים פירושו הגבולות. מיצר. מיצר זה דבר מאוד מצומצם, מוגבל. אומר אדמו"ר הזקן: המיצר שמדברים פה, הכוונה המיצר, ההגבלה שיש לכל בן אדם מצד עצם היותו בגוף גשמי יחד עם נפש בהמית. כלומר, הנשמה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו היא נשמה טהורה. הנשמה שלנו היא הרי, כמו שאדמו"ר הזקן מסביר לנו בכל ספר התניא בעומק, שהנשמה היהודית היא חלק אלוקא ממעל ממש. הנשמה בעצם משוחררת מכל סוגים של גבולות, מדידות, צמצומים, הגבלות, דברים שמגבילים אותנו. כי בעצם, בהיותנו חלק מהקדוש ברוך הוא, חלק מהאינסוף, הנשמה יש לה כוח אינסופי. יש לה אנרגיה בלתי מוגבלת של חיבור אינסופי עם האינסוף האמיתי שהוא הקדוש ברוך הוא. אבל הנשמה ירדה למטה. הנשמה ירדה לעולם הזה הגשמי, והקדוש ברוך הוא שם את הנשמה בתוך גוף חומרי, עפר מהאדמה, גוף גשמי עם נפש בהמית, שזה היצר הרע שנמצא בתוכנו, והנפש האלוקית אמורה לחיות בתוך ההגבלה הזאת, בתוך המאסר הזה, מאסר הגוף והנפש הבהמית, במשך מאה עשרים שנה. מה אני עושה בתוך המאסר הזה? זה מצרים. מה זה מצרים? מצרים, כמו שכתוב בתורה, ערוות הארץ. מצרים היה מקום שעם ישראל, בני אברהם, יצחק ויעקב, שהם היו אמורים להיות בארץ ישראל, במקום הכי קדוש, מוצאים את עצמם בארץ שהיא ערוות הארץ, מקום של טומאה וסטרא אחרא, מקום של חושך, מקום של-של כל מה שהפוך מהקדושה של ארץ ישראל, ושם נמצא עם ישראל במשך מאתיים ועשר שנים. זה ארץ מצרים, ערוות הארץ. בעצם זה קורה לנו עכשיו, היום, כשאני קם בבוקר ואני פותח את העיניים ואני מסתכל על עצמי: מי אני ואיפה אני נמצא? נשמה טהורה שהיא חלק אלוקא ממעל ממש. אנחנו אומרים את המודה

16:35 אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך. הנשמה הטהורה שהיא חלק אלוקא ממעל ממש, שהיא קשורה עם האינסוף, נמצאת. איפה אני מוצא את עצמי? בתוך גוף גשמי, חומרי, מלא רצונות, תאוות, תענוגות, דברים שהם לגמרי לא מסתדרים עם העבודה האלוקית, את עבודת השם. בעולם מוקף עם הרבה חושך, עם הרבה רוע, עם הרבה חומרניות. מה אני עושה פה? ואז מגיעה הבשורה הטובה: אני ה' אלוקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. עכשיו, הרגע הזה, באותו מומנט שאתה נמצא עכשיו, ברגע הזה יש לך את האפשרות להשתחרר בצורה מושלמת ומוחלטת ומלאה מהמיצרים והגבלות מהגוף של נפש הבהמית. איך אתה עושה את זה? ברגע שאתה לוקח את סידור התפילה, ברגע שאתה קם ואומר, שם את היד על העיניים ואומר שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, יהודי מכריז עם הפסוק הזה שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. אני אומר שהקדוש ברוך הוא הוא אלוקינו. הוא לא נמצא שם ברקיע השביעי, רחוק באיזשהו מקום גבוה ומופשט. להפך, הוא אלוקינו. הקדוש ברוך הוא, הוא האלוקים שלי. בשולחן ערוך אלוקינו זה מלשון כוחנו וחיותנו. הוא הכוח שלי, הוא האנרגיה שלי, הוא החיים שלי. הוא נמצא יחד איתי. ה' אלוקינו ה' אחד. מה פירוש ה' אחד? כמו שמוסבר בשולחן ערוך, אחד זה א', ח', ד'. א' זה אלופו של עולם. ח' זה שמונה, שבע רקיעים והארץ. ד' זה ארבע רוחות העולם. אני ממליך את הקדוש ברוך הוא על כל העולם ועל כל היקום ועל כל המציאות. ברגע שאני אומר את שמע ישראל עם הכוונה הבסיסית והפשוטה של המילים, ואני מתרכז בתוכן של שמע ישראל, ברגע הזה יש פה שחרור בצורה נפלאה ומושלמת ומוחלטת של

19:10 הנפש האלוקית, שהיא כביכול עכשיו יוצאת, משתחררת ממאסר הגוף והנפש הבהמית, וברגע הזה נוצר קשר וחיבור אמיתי עם האינסוף. זה מתחיל בשמע ישראל. לכן זה הדבר הראשון שיהודי קם בבוקר ויוצא ומתפלל, ואחר כך זה מתבטא בכל מצווה שאנחנו נקיים במשך היום. כי בעצם מה זה מצווה? איזה מצווה שזה יהיה? מה הפירוש של המילה מצווה? מצווה פירושו צוותא, חיבור, להתחבר, להתקשר, להתאחד. ברגע שאני מקיים מצווה, אני מניח תפילין, אני מתעטף בציצית, אני נותן צדקה, אני נוטל ידיים, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו. אני, יש לי את ההזדמנות הנפלאה ברגע הזה, עם האקט הפשוט הזה, להתקדש, קידשנו. להתרומם לקדושה של הקדוש ברוך הוא. קדוש יש רק אחד. הקדוש זה הקדוש ברוך הוא. אבל הוא קידש אותנו, הוא הרים אותנו, הוא רומם אותנו. הוא נתן לך את האפשרות ביום יום, על ידי עשיית המצווה הזאת, להתרומם ולצאת מהמאסר של חומר הגוף ונפש בהמית ולהתקשר בצורה מושלמת ומוחלטת איתו, עם הקדוש ברוך הוא בעצמו, עם האינסוף. אדמו"ר הזקן עוד מוסיף יותר עומק והוא אומר: בוא נחשוב על עומק העניין. מה קורה בתפילה, בלימוד, במצווה שאנחנו עושים ביום יום? אומר אדמו"ר הזקן ככה: כשהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים, ערוות הארץ, עם ישראל היה עם שהיה בתוך הטומאה הכי גדולה. זה לא רק היה שיעבוד גשמי, היה פה שיעבוד רוחני. עם ישראל היה בתוך הטומאה הכי גדולה, ארבעים ותשע שערי טומאה, כידוע, ובתוך כל הטומאה הזאת היה העם היהודי עם הנשמה הטהורה שאת זה עוד קיבלנו מאברהם אבינו. מגיע הקדוש ברוך הוא ואומר: וארד להצילו. אני בעצמי, לא מישהו אחר. אומרים את זה בהגדה של פסח: לא על ידי מלאך, לא על ידי

21:41 שרף, לא על ידי שליח, אני ולא אחר. הקדוש ברוך הוא לא שלח אף אחד. הוא בעצמו, וארד אני בעצמי להצילו, לקחת את העם היהודי ולהוציא אותו מתוך הבור של המצרים. היציאת מצרים הזאת הביאה למתן תורה, ואז הקדוש ברוך הוא אמר: אנוכי ה' אלוקיך. לא בלשון רבים, בלשון יחיד. זאת אומרת, לך באופן אישי הקדוש ברוך הוא פונה ואומר: תדע לך, אנוכי ה' אלוקיך. מה זה אנוכי? אנוכי זה אני בעצמי. אנוכי זה הקדוש ברוך הוא, כביכול בעצמותו ובמהותו. הקדוש ברוך הוא במקום הכי עמוק והפנימי שלו. וכמו שהגמרא אומרת במסכת שבת, שהמילה אנוכי זה ראשי תיבות: אנא נפשי כתבית יהבית. בלשון ארמית, אנא נפשי כתבית יהבית. כלומר, אני, הקדוש ברוך הוא, כביכול נפשי, כביכול אני בעצמי כתבתי. אני כביכול הכתבתי את עצמי בתוך התורה, ויהבית, בלשון ארמית יהבית זה נתתי. אני כביכול מסרתי את עצמי בתוך התורה. אתה רוצה להתאחד איתי? אתה רוצה כביכול לתפוס אותי, להתקשר אליי? אני נמצא בכל מילה של תורה, בכל מצווה שאתה מקיים, שם אני נמצא. אנא נפשי כתבית יהבית. אז ברגע שיהודי אומר מילה של תורה, אומר מילה של תפילה, במיוחד כשאתה אומר שמע ישראל, כי אז אתה בעצם מכריז את ההכרזה הזאת: ה' אלוקינו ה' אחד. באותו רגע ממש, בלי שום דבר אחר, לא תנאים אחרים, באותו רגע רק ביקשת את זה, קיבלת את זה. רק ביקשת להתאחד, אתה מתאחד, כי הקדוש ברוך הוא כבר נתן את עצמו, הוא מסר את עצמו. כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו תורת חיים ואהבת חסד. כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו, מסביר אדמו"ר הזקן הסבר מאלף. הסבר נפלא. בגלל האהבה הגדולה

24:00 שהקדוש ברוך הוא אוהב את עמו, את עם ישראל, נתת לנו ה' אלוקינו. הקדוש ברוך הוא כביכול נתן לנו. מה הוא נתן לנו? הוא נתן לנו את ה' אלוקינו. הוא נתן לנו את עצמו, תורת חיים ואהבת חסד. בתוך התורת חיים, ובתוך אהבת חסד, בתוך המצוות ובתוך התורה, שמה מי נמצא? ה' אלוקינו. יש לך פה את החיבור הנפלא, וזה בעצם יציאת מצרים שקורה כל יום ויום, בכל רגע נתון שיהודי מתפלל ועובד את השם בקיום המצוות. ואם כך זה הפירוש. בכל דור ודור, חג הפסח זה הזמן המיוחד בשנה, שאז זה זמן החירות. זמן הפסח זה תקופה מסוימת, אבל בכל יום ויום זה לא רק בחג הפסח. לא חייבים לחכות עד שיגיע פסח, אלא בעצם בכל יום ויום. כמו שאמרנו, כשאתה קם בבוקר, יום רגיל, פשוט אפור מה שנקרא, אתה אומר מודה אני לפניך בכל יום ויום, ואתה מגיע לקרוא את שמע ישראל, שאז אנחנו מקיימים את מצוות זכירת יציאת מצרים. תראו איזה נפלא זה. מה אמרנו קודם? מתי הזמן שאנחנו מקיימים? לכאורה זה שתי מצוות. יש מצווה של קריאת שמע. יש חובה, מצווה. יהודי צריך להגיד שמע בבוקר ובערב, ויש מצווה אחרת, שזה מצוות זכירת יציאת מצרים. זה שתי מצוות שונות. מתי אנחנו מקיימים את המצווה הזאת? באותו זמן. ככה היא ההלכה. מתי יהודי מקיים מצוות זכירת יציאת מצרים? כשהוא אומר את פרשת שמע וגומר את הפסוק האחרון. מה הקשר בין שתי המצוות? שתי מצוות שאין להם שום קשר. למה הכניסו אותם ביחד? עכשיו אנחנו מבינים, כי בעצם במהות היא מצווה אחת. זה בעצם אותה נקודה. שמע ישראל זה המלכת הקדוש ברוך הוא למלך. קבלת עול מלכות

26:07 שמיים, כמו שהגמרא אומרת במסכת ברכות, כשיהודי אומר שמע ישראל, הוא בעצם מוסר את עצמו לקדוש ברוך הוא. הוא אומר: הקדוש ברוך הוא אלוקינו, הוא שלי ואני שלו. בנקודה הזאת קורה השחרור. פה קורה החירות. פה קורה היציאת מצרים של המְצָרים וההגבלות של יהודי, שהוא יוצא ממאסר הגוף של הנפש הבהמית, ויש לו את ההזדמנות הכי נפלאה להתאחד עם האין סוף והבלי גבול של הקדוש ברוך הוא בקיום המצוות. עכשיו אנחנו יכולים להבין מה הפירוש כאילו הוא יצא היום ממצרים. אנחנו בעצם היום, היום הזה זה קורה. רגע לפני אמירת שמע ישראל הייתי בעבדות האישית הפרטית שלי. הייתי במאסר הכי גדול, מוקף עם כל החושך. ברגע שאני אומר את השמע ישראל אני משוחרר. אני לגמרי כל כולי בגאולה מוחלטת. אני יחד עם הקדוש ברוך הוא. יצאתי ממצרים. היום אני יוצא ממצרים. זה המסר הנפלא של אדמו"ר הזקן בתניא, וזה בעצם מלמד אותנו את הכוח הנפלא של כל מצווה. הכוח הנפלא של לימוד התורה, הכוח הנפלא של אמירת שמע ישראל, איך שיש לנו את האפשרות וההזדמנות הנפלאה להשתחרר מהמצרים שלנו בחיי היומיום. הרבה פעמים, וזה קורה לכל אחד ואחד מאיתנו, אנחנו מרגישים שאנחנו נפלנו לימים אפורים. בן אדם מרגיש את עצמו שהוא נמצא בתוך איזשהו מאסר. מאסר רוחני. בעצם זה קורה לנו כל הזמן, רגעים שונים, כל יום אותו דבר. אני קם בבוקר, הולך לישון. נכנסנו לאיזשהו סוג של חיים של יום יום, באותה צורה, באותו אופן. חסר לנו את ההרגשה של משהו חדש, משהו מרענן. לפעמים ככה זה ימים רגילים, ימים אפורים, ובעצם בחיים של יהודי זה יכול לקרות הרבה פעמים הדבר הזה גם כשיהודי כן מקיים מצוות, גם כשיהודי

28:17 כן לומד תורה והוא עושה מה שהוא צריך לעשות. אז גם כן, יש לפעמים שאנחנו כל כך התרגלנו לעשות אותו דבר כל יום ואנחנו אפילו לא חושבים מה אנחנו עושים, וזה גם כן סוג של מצרים. האדמו"ר הזקן אומר, לא בתניא, במאמרים שלו, במקום אחר הוא אומר: תדע לך, מצרים זה לא רק המצרים של התאוות, המחשבות הלא טובות, הדברים השליליים, הטומאה שרודפת אחרינו, היצר הרע שרוצה להכניס לנו קנאה, שנאה, תחרות וכל מיני דברים של רוע. זה מצרים מסוג אחד. יש גם כן את המצרים בחיים היומיומיים כמו יהודי, אבל כשאנחנו שכחנו מה בעצם קורה פה, כשאנחנו התרגלנו לחיים של כל יום אותו דבר, נכנסנו לאיזשהו גלגל, לאיזשהו ריבוע, לאיזשהו סוג של כל יום. אני קם בבוקר, אני עושה את אותם דברים, אני אפילו כבר לא חושב למה ומה ומו. וכאן מגיע גם כן הנושא של יציאת מצרים. להשתחרר מהמיצרים והגבולות שלנו, לא רק המיצרים והגבולות של יצר הרע, אלא גם מהמיצרים והגבולות של היצר הטוב. לא להישאר באותו מקום ובאותו מצב שכל יום אותו דבר. יהודי צריך לדעת שיש לו כוח בלתי מוגבל, אינסופי מהנשמה שלו, ויש לך את האפשרות הנפלאה כל יום להשתחרר מהגבולות שלך ולהתקשר עם האינסוף. אם אתה תחשוב לפני שאתה מתחיל שמע ישראל מה המשמעות של המילים שאני הולך להגיד עכשיו, אז אתה תרגיש יציאה מכל הגבולות. היציאה, שמע ישראל ירומם אותך, ולכן באותו פסוק בהמשך שמע ישראל מה אנחנו אומרים: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". לא רק אהבה, אלא אהבה שהיא תתפוס את כל הלב שלי, את כל הנפש, שזה כל כוחות הנפש, כל הגוף וגם מאודך מאוד,

30:35 מאוד זה טוב מאוד. מאוד. יותר מכל ההגבלות שאני רגיל בהם. היציאה מהגבולות שלי, התמסרות מוחלטת, יציאה מהגבולות שלי. זה בעצם היציאת מצרים היומיומית שכל יהודי יש לו את האפשרות לקיים את זה ביום יום. אז עכשיו אנחנו יכולים להבין למה אנחנו באמת מזכירים יציאת מצרים כל כך הרבה. למה יציאת מצרים מלווה אותנו כל יום גם באמירת שמע ישראל, גם בתפילות, גם בחגים, גם בשבתות, גם בקידוש. כי בעצם אנחנו בתהליך יום יומי של יציאה מהמיצרים שלנו. זה המתנה הכי נפלאה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו ובעצם נותן לנו בכל רגע נתון, היכולת להשתחרר מהמצרים שלנו, היכולת להתקשר עם הבלי גבול, עם האינסוף. זה דבר שקורה בכל רגע נתון, בכל מעשה ובכל דיבור ובכל מחשבה. ולכן כתוב "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". הפסוק אומר "כימי צאתך מארץ מצרים", ככה כשמשיח יבוא אנחנו נראה את הנפלאות. והאדמו"ר הזקן שואל את השאלה: מה זה כימי? לשון רבים. יציאת מצרים הרי היה יום אחד, באותו יום הם יצאו ממצרים, אחרי זה כבר היו במדבר. אבל יציאת מצרים קרה פעם אחת. אבל עכשיו אנחנו מבינים, בעצם יציאת מצרים עדיין לא נגמר. אנחנו כל הזמן בשלבים של יציאת מצרים. זה קורה כל יום. זה קורה גם ביום, גם בלילה. יום במשמעות ימים יפים, ימים של אור, ימים של דברים מוארים. לילה זה רגעים של חושך, רגעים קשים שיש בתקופות בהיסטוריה שלנו, בחיי היומיום של יהודי. גם ביום יש לך את היכולת להשתחרר מהמיצרים שלך, גם בלילה של חושך הגלות יש לך את האפשרות להשתחרר מהמיצרים והגבולים שלך. אראנו נפלאות, כשאנחנו באמת נתחיל לחיות את היציאת מצרים בצורה הזאת, אז

32:49 זה מה שישחרר אותנו מהגלות החשוכה הזאת. אראנו נפלאות, שבקרוב אנחנו נזכה לראות את נפלאות הגאולה השלמה. ולכן מה שזה אומר לנו בפועל בחיי היומיום, מהיום והלאה, כשאנחנו קמים בבוקר, נתחיל להסתכל על החיים שלנו, על הדבר הנפלא, על המתנה הנפלאה, על האהבה הגדולה שהשם נותן לנו את האפשרות, נותן לנו את היד, הוא בעצמו לתת לנו את אנוכי ה' אלוקיך. יש לי את ההזדמנות להשתחרר ממצרים. תחשוב על זה לפני שאתה אומר שמע ישראל. תחשוב על זה לפני שאתה מקיים מצווה. תחשוב על זה לפני שאתה מתחיל ללמוד שיעור בגמרא, בהלכה, שיעור תורה. תזכור את הנושא של יציאת מצרים. תתרומם, תצא מהגבולות שלך, תצא מהמיצרים שלך, תראה איך הקדוש ברוך הוא באהבתו הגדולה נותן לך את האפשרות לצאת מכל החושך ולהתאחד עם האינסוף, עם הקדוש ברוך הוא בעצמו, וזה ההכנה הכי גדולה לגאולה הפנימית שלנו והגאולה הכללית של עם ישראל, שנזכה כבר לראות בקיום הייעוד של כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות בגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו היום.