יום כיפור - משמעותו העמוקה של היום לאור החסידות | הרב אשר פרקש

00:00 מה המהות של יום הכיפורים? כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו. היום של יום הכיפורים זה יום הכפרה. הקדוש ברוך הוא מכפר עלינו, סולח לנו על כל החטאים, מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה, מלך מוחל וסולח. זה יום סליחה ומחילה. אבל כאן נשאלת שאלה פשוטה: מה בדיוק קורה? אם אני עושה תשובה והשם סולח לנו, אז בשביל זה לא צריכים את יום הכיפורים. זה בעצם קורה כל יום, כמו שהגמרא אומרת, כל ימיו בתשובה. יהודי כל יום ויום עושה תשובה לקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא סולח לו. אין, אין זמן מיוחד, כמו שהרמב"ם כותב גם בהלכות תשובה. התשובה כל השנה זמנה היא, וכל שעה, כל יום ויום. יהודי ברגע שהוא מתחרט, מבקש סליחה. אתה נותן יד לפושעים, והקדוש ברוך הוא סולח לנו. אז אם עשיתי תשובה, התחרטתי, החלטתי לשנות את דרכיי, השם יסלח לי כל יום. אז מה קורה ביום הכיפורים? מלך מוחל וסולח. והגמרא אומרת עוד יותר, שאפילו אם יהודי עושה תשובה במשך השנה, זה לא מספיק. עבירות של לא תעשה, בעיקרון בעבירות של בין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר. תשובה תולה וכיפורים מכפר. זאת אומרת, אפילו שעשית תשובה במשך השנה, אתה צריך לחכות, לצפות ליום הכיפורים. אז זה מכפר. מה יש ביום הכיפורים שמכפר? מה ההבדל בין תשובה לכפרה? עשיתי תשובה. זה לא מספיק. צריך גם כפרה, וזה קורה בכיפורים. איך זה מכפר? מה קורה שם בדיוק? אז להבין את העומק של יום הכיפורים, אז היום אנחנו נפתח את העיניים. מה שתורת החסידות מגלה לנו את העומק הנפלא של יום הכיפורים. אנחנו נדבר היום על הסבר נפלא של הרבי מליובאוויטש שמיוסד

02:00 על המשנה האחרונה במסכת יומא, שנותן לנו הסתכלות חדשה ונפלאה על יום הכיפורים, שנבין שיום כיפורים זה לא רק יום רגיל של תשובה. זה יום מיוחד שבו מתגלה הנקודה היותר עמוקה, המהות היותר פנימית של כל יהודי, ובכוח זה מגיעה הכפרה והסליחה, וכל הדברים הנפלאים שקורה ביום הכיפורים נובע ממקום עמוק ונפלא שייתן לנו הבנה חדשה לגמרי בכל הנושא. המשנה אומרת בסוף מסכת יומא: אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמיים. כולם מכירים את המשנה הזאת, שנאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ואומר: מקווה ישראל ה'. מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל. משנה נפלאה, כולם מכירים אותה. מה רבי עקיבא בדיוק אומר לנו? אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים? מי מטהר אתכם? הקדוש ברוך הוא מטהר אתכם, אביכם שבשמיים. לכאורה כשאתה חושב קצת על המילים, מילים יפות, נפלאות, אבל לכאורה אין בזה חידוש מיוחד. הרי הפסוק שעליו בנויה כל מסכת יומא, זה הפסוק בפרשת יום הכיפורים, כתוב מפורש: כי ביום הזה יכפר עליכם. מה הוא שואל? לפני מי אתם מטהרים? מי מטהר אתכם? הנה, כי ביום הזה יכפר עליכם, הקדוש ברוך הוא מכפר. ודאי. מי יכפר אם לא הקדוש ברוך הוא? מי יכול לכפר? מה הוא מחדש פה? לפני ה' תטהרו, לפני מי אתם? מי מטהר אתכם? אביכם שבשמיים. כן, כי ביום הזה יכפר עליכם. ואם אתה מסתכל במשנה במסכת יומא, זה כתוב מפורש באותה משנה, כמה שורות לפני זה כבר כתוב כל מה שרבי עקיבא אומר. אמר רבי אלעזר בן עזריה, כתוב במשנה האחרונה של מסכת יומא, עבירות של בין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות

04:13 של בין אדם לחברו אינו מכפר עד שירצה את חברו. אוקיי, אז המשנה אומרת לנו שעבירות של אדם למקום, מגיע יום הכיפורים, מכפר, והוא כותב מהפסוק שנאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו. הנה, אז רבי אלעזר בן עזריה כבר גילה לנו את הסוד ואמר לנו שיום הכיפורים זה מכפר. הביא כבר את הפסוק שכתוב שהקדוש ברוך הוא זה שמכפר: כי ביום הזה יכפר עליכם, לפני ה' תטהרו. הכל כבר נמצא שמה. אז לכאורה רבי עקיבא לא מחדש שום דבר, ולא, רבי עקיבא לא חולק על רבי אלעזר. כתוב אמר רבי עקיבא, לא כתוב רבי עקיבא אומר. כלומר, הוא רק מוסיף משהו. מה הוא בדיוק מוסיף? וכאן במשנה הזאת, בדברים של רבי עקיבא, הדברים הנפלאים שלו, נמצא טמון הסוד הנפלא של יום הכיפורים. הגמרא אומרת במסכת שבועות בדף י"ג בקשר ליום הכיפורים: איך עובדת הכפרה של יום הכיפורים? אומרת המש... אומרת הגמרא, אומר רבי: עיצומו של יום מכפר. היום עצמו מכפר. כלומר, ברגע שנכנס יום הכיפורים, במשך יום הכיפורים, איך שנגיד את זה, היום עצמו, בלי שיהודי לא יעשה שום דבר. ברגע שנפגש יהודי עם יום הכיפורים, יש משהו ביום שמכפר. מגיע רבנן, חכמים, ואומרים: לא, צריך להיות תשובה. אין יום הכיפורים מכפר אלא עם התשובה. אם לא עשית תשובה, יום כיפור לא יעזור לך. אבל החכמים לא חולקים על רבי. למרות שהלכה כחכמים, הם גם כן סוברים שיש משהו בעיצומו של יום שמכפר. כמו שהרמב"ם מפרש את זה מפורש בהלכות תשובה ואומר: עיצומו של יום הכיפורים מכפר עם התשובה. כלומר, שהחכמים באו להוסיף על רבי, והם אומרים: לא מספיק עצם היום, צריך להיות גם תשובה.

06:10 כדי שהיום יכפר. וכך היא ההלכה. אז אנחנו מבינים שצריך להיות תשובה ביום הכיפורים. אבל מה זה בדיוק הגדר של עיצומו של יום מכפר? מה יש בעצמו של יום שעצם היום מכפר? איך היום עצמו מכפר? עשית תשובה, כיפרו עליך. וכמו ששאלנו קודם, זה יכול להיות כל השנה. אומרים לא צריך להיות תשובה, אבל יש משהו ביום של יום הכיפורים. עצם היום פועל כפרה. איזה סוג כפרה זה פועל? מה יש ביום הזה שאין ביום אחר בשנה? מה ההגדרה של עיצומו של יום? אז רבי עקיבא, רבי עקיבא התנא שיש לו קשר עם יום הכיפורים. כולנו יודעים, רבי עקיבא הרי מעשרה הרוגי מלכות, שלפי המדרשים הוא נהרג ביום הכיפורים או בערב יום הכיפורים. אז רבי עקיבא הוא זה שבא ומגלה את העומק הנפלא של יום הכיפורים, וזה טמון במילים שלו. יום הכיפורים זה יום שאז מתגלה אצל כל יהודי הנקודה הכי עמוקה של היהודי. ביום הכיפורים מתעורר הניצוץ היהודי שנמצא אצל כל אחד ואחד. אנחנו רואים במציאות, כל העולם רואים יהודים שכל השנה יכול להיות שהם לא מקיימים תורה ומצוות. הם לא באים לבית הכנסת. רואים בכל העולם התעוררות לא נורמלית, שיש דבר כזה שיהודי יודע שביום הכיפורים הוא צריך להיות בבית כנסת. יום הכיפורים זה משהו שמזיז אותו. אנחנו יודעים אלפי ועשרות סיפורים, מאות סיפורים שיש על יהודים בכל הדורות, איך שהנשמה שלהם התעוררה כשהגיע היום הקדוש של יום הכיפורים. מה קורה בדיוק ביום הכיפורים? זה היום שבו מתעורר הניצוץ העמוק היהודי שיש אצל כל אחד. התורה קוראת ליום הכיפורים ״אחת בשנה״. כך כתוב בחומש, ״אחת בשנה״. פשט זה יום אחד בשנה. אבל יש פה משהו יותר עמוק. הפירוש ״אחת

08:20 בשנה״ בא להגיד לנו שביום הכיפורים מתגלה האחת, החלק היותר עמוק, היותר פנימי, היחידה שבנשמה. המדרש אומר חמישה שמות נקראו לה. הנשמה יש לה חמישה שמות: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. חמש שמות זה לא רק סתם שמות. זה אומר, זה חמש דרגות שיש בנשמה. יחידה זה החלק היותר עמוק, פנימי. זה נקרא יחידה מלשון יחיד. הקדוש ברוך הוא היחיד, אחד יחיד ומיוחד, והנשמה במקום היותר עמוק של הנשמה קשורה היא עם יחידו של עולם. הקשר היותר עמוק ופנימי של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, שאין שמה שני דברים, אי אפשר לחלק ביניהם. זה היחידה שבנפש. זה מתעורר אצל כל יהודי. הגמרא במסכת מנחות מספרת שרבי יהודה הנשיא מספר שהוא הלך לרבי אלעזר בן שמוע, ושם הוא פגש את רבי יוסף הבבלי, שהיה חביב אצל רבי אלעזר בן שמוע עד לאחת. כך כתוב הלשון בגמרא, ״עד לאחת״, וכולם שואלים מה זה ״עד לאחת״. יש כמה פירושים בתוספות. אחד מהפירושים שתוספות מביא זה ״עד לאחת״. הוא אומר, עד ליחידה שבנפש שנקרא יחידה. כלומר שהמילה ״אחת״, ״אחת בשנה״, מסמל את הנקודה הזאת, את היחידה שבנפש, את החלק היותר עמוק שיש אצל יהודי. בתורת החסידות הנושא מוסבר בהרחבה: חמישה שמות שיש לנשמה זה חמש דרגות. בקיצור, הנפש זה החלק שקשור עם המעשים, מחשבה, דיבור ומעשה. מה שיהודי מקיים בפועל, מה שהקדוש ברוך הוא מבקש ממנו. זה נקרא הנפש של הנפש האלוקית. בחינת הרוח קשור כבר עם רגשות. אהבת השם, יראת השם, עבודה גם כן עם רגש. לא רק עשייה בפועל בגלל שהשם ציווה, אלא גם ממקום של רגש, עם אהבה ויראה. נשמה זה העניין של ההבנה, ״ונשמת שדי תבינם״. יהודי מבין,

10:38 לומד, מתעמק ומשכיל בגדולת השם. אז זה נקרא בחינת נשמה. חיה, על פי חסידות, חיה מסמל את העבודה של יהודי למעלה מטעם ודעת. כשיהודי עובד את השם לא רק על פי שכל, על פי רגש, איך אני מבין ואני מרגיש, אלא יש איזה התמסרות יותר גבוהה, שהוא מוסר את הרצון שלו לקדוש ברוך הוא ואוהב את השם למעלה מטעם ודעת, למעלה מהשכל. זה נקרא בחינת חיה. כל החיים שלו זה הקדוש ברוך הוא, אבל זה נקרא בחינת רצון. יהודי רוצה לעבוד את השם, הוא לא רוצה להיות נפרד מהשם. הרצון הזה הוא רצון חזק ביותר. זה רצון שעובר את השכל, למעלה מטעם ודעת. אין לזה הסבר, אבל זה עניין של רצון. ככה הוא רוצה. יש שם משהו יותר עמוק. יחידה, יחידה. אין פה שני דברים. זה לא אני רוצה, אני מרגיש, אני אוהב. לכתחילה לא מדובר פה על שני דברים. זה החלק אלוקה ממעל ממש. עצם המהות של יהודי שהוא דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא, יחידה ליחדך. כמו שאומרים בהושענות בחג הסוכות, ״יחידה ליחדך״, היחידה שמיוחדת, מאוחדת, דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא. שעל זה אדמו"ר הזקן אמר את הפתגם, יהודי לא רוצה ולא יכול להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא. לא רק הוא לא רוצה, הוא לא יכול. בלתי אפשרי כי זה אני. זה אני בעצמי. אין פה שני דברים בכלל. הקשר הזה, הקשר העצמותי הזה שיש ליהודי. זה מה שהתורה קוראת ״אחת בשנה״. האחת הזאת, האחת, ״אחת היא יונתי״, כמו שכתוב גם כן בשיר השירים ״אחת היא יונתי תמתי״, מדברים על כנסת ישראל שנמשלה ליונה שהיא רק מתחברת עם בן זוגה, עם הקדוש ברוך הוא. אז אחת,

12:33 האחת הזאת זה הקשר המהותי שמתגלה אצל יהודי. אני שמעתי פעם מהחסיד המפורסם ר' מנדל פוטרפס, מגדולי החסידים בדור האחרון, יהודי בעל מסירות נפש שישב במאסר ובסיביר שנים ארוכות בגלל ההתעסקות שלו בהפצת תורה ויהדות ברוסיה. זכיתי להכיר אותו, והוא היה מספר סיפור נפלא שהיה איתו בעצמו. סיפר שביום הכיפורים, הוא היה הרבה שנים בסיביר בעבודת פרך, עבודה קשה, והיה מוקף שם עם כל מיני אנשים, גויים ורוצחים וכולי. אנשים שהיו בסיביר בגלל סיבות שונות, והוא, בתור יהודי שמסר את נפשו למען היהדות, היה שם שנים שלמות. סיפר: לא היה מה לאכול, היה קור, היה רעב. כל הצרות שבעולם. משפחתו הצליחו לצאת מרוסיה בשנת תש"ו, מיד אחרי מלחמת העולם השנייה, והוא לא הצליח לעבור את הגבול, והוא נשאר שם הרבה שנים. סיפר: הגיע ראש השנה. הוא חיפש תירוצים, הסתדר באופן מסוים איך שלא ללכת לעבודה, נשאר בצריף שלו והתפלל כל היום. בתפילה לא היה לו מחזור, לא היה לו כלום. היה לו טלית, הקיף את עצמו עם הטלית, ובתפילה הוא חשב לעצמו מה שהוא זכר, התפלל. בתפילות של יום ראש השנה אנחנו אומרים את התפילה המפורסמת "וכל מאמינים". הפיוט הידוע שהולך עם א' ב', "וכל מאמינים, וכל מאמינים". והוא אומר לעצמו "וכל מאמינים", והוא חושב: וכל מאמינים? באמת כל יהודי מאמין? היה לו קשה להבין את הפיוט הזה, "וכל מאמינים שהוא א-ל אמונה, וכל מאמינים שהוא כל יכול, וכל מאמינים שהוא לבדו". האם באמת אכן כל יהודי מאמין? הייתה לו השאלה הזאת, והוא המשיך את התפילה. התפלל כמו שחסיד מתפלל, עם דבקות, עם אריכות נפלאה. לא היה לו הרבה מה לחכות, פשוט ישב והתפלל. אבל השאלה אצלו, השאלה

14:39 הייתה לו בראש. סיפר שבאותו מקום בסיביר היה בן אדם שהוא היה מהאנשים הכי קשים. בן אדם גס, בן אדם ירוד, בן אדם שהפיל את האימה שלו. אחד מהאנשים, מהאסירים, אבל הוא היה כאילו הראש של הבריונים. כולם פחדו ממנו. ר' מנדל היה מסדר איתו כל מיני דברים, היה שולח לו לפעמים סיגריות שהוא קיבל מהבית, כל מיני דברים כדי להיות חבר, שלא להיות בצד, בצד השלילי שלו, בצד השחור שלו, כי להיות בצד, ולהיות לא חבר טוב שלו, זה יכול להיות סכנה. אז הוא סיפר שהבן אדם הזה הגיע יום הכיפורים. ר' מנדל גם כן נשאר בצריף והוא מתחיל את התפילה, ופתאום הוא רואה שאותו בן אדם מסתובב שמה. נהיה לו שחור בעיניים. זאת אומרת שהוא בודק אחריו שהוא לא הולך לעבוד. מה קורה פה? הוא יכול להתנקם בו. הוא באמת לא יודע מה לעשות, אבל הוא החליט שהוא לא הולך להתרגש. עטף את עצמו בטלית, המשיך את התפילה וציפה שהבן אדם הזה יעזוב אותו, ילך. עובר כמה שעות, הוא מוריד את הטלית והוא רואה שהבן אדם עדיין יושב שמה, מסתובב. הוא לא יודע מה לעשות והוא מחליט: יהיה מה שיהיה. זה יום כיפור, היום אני מתפלל, אני עוזב את הכל, אני שוכח את הכל. וכך עובר היום, הבן אדם הזה נמצא שמה, וכך מגיע סוף היום. ר' מנדל גמר את התפילה. כשהוא גומר את התפילה נהיה לילה כבר, נהיה לאט מאוחר. והוא מתכונן ללכת לאכול. ואז הבן אדם הזה קורא לו. קורא לו לפינה ואומר לו, רוצה לדבר איתו. ר' מנדל היה מוכן להכל. הוא פשוט היה שמה, יכול לעשות מה שהוא רוצה, יכול להרוג אותו, יכול

16:37 לעשות כל מה שהוא רוצה, אבל מה הוא יגיד לו? להגיד לו לא, לא שייך. הוא הולך איתו ביחד לאיזה פינה רחוק במחנה, ואז הבן אדם הזה מתחיל לבכות, ובוכה כמו ילד קטן, ור' מנדל מחכה, לא יודע מה הולך להיות פה. ואז הוא אומר לו: תדע לך שאני יהודי. הדבר האחרון שר' מנדל חשב זה שהוא יהודי. ואז, וואו, התגלה שהבן אדם הזה, שנראה בן אדם גס, נחות, הוא יהודי. והוא מספר לו שהוא שם לב שר' מנדל נשאר היום בתפילה, נשאר. אז הוא הבין שכנראה היום זה יום הכיפורים, ואז הוא נזכר שהוא יהודי. והוא סיפר לו שהוא ילד יתום. עוד אז שאבא שלו נפטר כשהוא היה תינוק, הוא גדל עם אמא שלו, הוא עזב את הכל, הסתובב ברחובות, היה עם הפושעים הכי גדולים, וכך הוא, הוא ירד והוא הפך להיות לנער רחובות בצורה הכי חמורה, הכי גרועה, וכך הוא הגיע למצב עד ששמו אותו במאסר. ועכשיו הוא נמצא פה בסיביר. הוא אומר: שכחתי לגמרי מכל היהדות, אבל אני רואה את ההתנהגות שלך, וזה לאט לאט התחיל לעורר אצלי איזה ניצוץ. היום, כשראיתי אותך נשאר בבית, הבנתי שזה היום של יום הכיפורים, וזה הזכיר לי שהייתי ילד. יום הכיפורים. אמא שלי הייתה אומרת לי על יום הכיפורים שזה יום מיוחד, וזכרתי את זה. ואז בא לי חשק להתפלל גם כן כמוך, אבל אני לא ידעתי שום דבר. ואז נזכרתי שאמא שלי הייתה אומרת איתי כל בוקר את התפילה "מודה אני". הדבר היחיד בחיים שלי שזכרתי זה התפילה של "מודה אני", והתחלתי להגיד את המילים. תדע לך שכל היום חזרתי על המילים "מודה אני לפניך מלך חי"

18:29 וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך. המילים האלה חזרתי שוב ושוב וזה היה בשבילי יום הכיפורים. מקווה שה' יקבל את התפילה. ר' מנדל שמע את המילים האלה, התרגש עד דמעות, חיבק את היהודי ואז נוצר ביניהם קשר נפלא. לאט לאט היהודי התחיל להתקרב יותר, אבל ר' מנדל קיבל שם את התשובה, את המענה, את המסר למה שהיה, שהוא שחשב לעצמו בראש השנה. שאלת: וכל מאמינים? כן, וכל מאמינים. יהודי מאמין בקדוש ברוך הוא יכול להיות יהודי שהיה כבר בשיא החושך, שיא הלכלוך, שיא הזבל, אבל יש לו ניצוץ ומגיע הרגע, מגיע יום הכיפורים. הניצוץ הזה נדלק ומתעורר ואז מתגלה שאף פעם בעצם הוא לא היה מלוכלך. במהותו הוא טהור, זך ונקי. מודה אני לפניך, זה היחידה שבנפש שמתגלה אצל יהודי ביום הכיפורים. זה מה שרבי עקיבא בא ואומר לנו. אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל. מה מוסיף רבי עקיבא על ר' אלעזר בן עזריה? הוא אומר, מגיע יום הכיפורים, אומרים לנו: כי ביום הזה יכפר עליכם. מה קורה ביום הכיפורים? למה מכפר עליכם? מה יש ביום הזה? הקדושה של היום מכפרת. יש משהו מיוחד ביום, קיבלנו את הלוחות ולכן השם מכפר לנו. אומר: לא, אשריכם ישראל. אתה יודע מה קורה ביום הכיפורים ומה סוד הכפרה של יום הכיפורים? בגלל שמתגלה אשריכם ישראל, המהות האמיתית של יהודי, זה מה שמתגלה ביום הכיפורים, ומשמה מגיע סוד הטהרה של היהודי. סוד הטהרה של יהודי, וזה אנחנו רואים ב-- בפסוק וזרקתי עליכם מים טהורים, פרה אדומה. טיפה אחת של מים מטהרת מטומאת מת. יכול להיות יהודי שהיה במצב של טומאת מת כל השנה, המצב שלו היה במצב שהוא התרחק מהקדוש ברוך הוא בגלל

20:41 החטאים, הגיע למצב של מוות רוחני רחמנא ליצלן. עם טיפה אחת, עם ניצוץ אחת של תשובה שמתעורר אצל יהודי ביום הכיפורים, מתעורר נקודת היהדות, העצם, הניצוץ היהודי פונדראיט שמתעורר אצל יהודי ביום הכיפורים, ואז מתגלה שהיהודי בעצם אף פעם הוא לא היה רחוק. כל ההתנהגות שלו במשך השנה זה לא הוא, זה לכלוך חיצוני שהיה מבחוץ. זה בכלל לא המהות שלו, וזה בעצם סוד הכפרה של יום הכיפורים. זה לא הפירוש כמו שאנשים חושבים שביום הכיפורים הקדוש ברוך הוא אומר: אתה יודע מה, אני סולח לך. גמרנו, נסגור עיניים, הכל בסדר, כאילו לא תקבל עונש. לא מדברים פה על עונש. לכפר על עונש זה אפשר כל השנה. יהודי עושה תשובה, הקדוש ברוך הוא מכפר עליך ומוחל לך ולא מעניש. כאן מדובר על משהו יותר עמוק. כאן זה לא רק שאין עונש. כאן זה כפרה, כמו שאדמו"ר הזקן אומר בתניא, כפרה מלשון וכיפר את הבית. לנקות, זה יום שמנקה, יום שהקדוש ברוך הוא מנקה אותנו לגמרי, רוחץ אותנו, לא נשאר שום זכר, לא נשאר שום ניצוץ מהחטא. ולא רק שהוא מנקה, אלא עוד יותר, שהזדונות נהפכים לזכויות. לא רק שמנקים את הזדונות, אלא הזדונות נהפכים לזכויות. מה הסוד? איך זה שביום הכיפורים פועלים שגם הזדונות נהפכים לזכויות? אומרת הגמרא בהמשך במסכת יומא בדף פ"ו: העושה תשובה מיראה, זדונות נעשים לו כשגגות. הוא מפחד מהעונש, מפחד מהשנה ורוצה שנה טובה או לא רוצה לקבל עונש. אז זה נקרא יראת העונש. העושה תשובה מאהבה, זדונות נעשים לו כזכויות. ביום הכיפורים התשובה של יהודי זה תשובה מאהבה, כי ביום הכיפורים מתעוררת האהבה המהותית, האהבה העצמית, האהבה הזאת שיהודי אוהב את הקדוש ברוך הוא מצד

22:46 יחידה שבנפש. הוא תמיד אהב את הקדוש ברוך הוא, גם בשעת החטא הייתה באמנה איתו, כמו שאדמו"ר הזקן אומר בתניא. היהודי תמיד אוהב את הקדוש ברוך הוא, אלא מה, התלכלך בגלל דברים שמבחוץ. זה לא הוא, זה לא המהות שלו. ברגע שמתגלה המהות הפנימית של יהודי הוא נקי, הוא טהור, הוא קשור לקדוש ברוך הוא. בעצם אף פעם הוא לא עשה בעצם שום דבר. במהות הוא נשאר תמיד קשור לקדוש ברוך הוא. ברגע שזה מתגלה, אהבה עצמית בין יהודי לקדוש ברוך הוא ולקדוש ברוך הוא ליהודי, האחת, האחת הזאת, היחידה הזאת, ממילא עיצומו של יום מכפר, אז הכל מתנקה ולא רק מתנקה, הזדונות נעשים לו כזכויות. למה הזדונות נעשים לו כזכויות? אומר לנו אדמו"ר הזקן בתניא פרק ז' בביאור נפלא. בגלל שברגע שיהודי מגיע ליום הכיפורים ואז הוא עושה חשבון הנפש, הוא שם לב שבמשך השנה הוא היה רחוק מהקדוש ברוך הוא והמרחק הזה מהקדוש ברוך הוא, שהיה בארץ ציה וצלמוות, וזה מעורר אצלו צימאון. צמאה לך נפשי. אני לא רוצה להיות רחוק, אני רוצה להיות איתך. רוצה להיות קרוב אליך. אז הצימאון הזה, האהבה הזאת התעוררה בגלל שהייתי עד עכשיו במקום החושך. אז החושך עצמו, החטאים כביכול שהוא עשה במשך השנה, זה פעל אצל יהודי את הצימאון הגדול, עורר אצלו את היחידה, את האהבה העצומה לקדוש ברוך הוא, ולכן החטאים עצמם לא רק שמתבטלים, אלא החטאים עצמם נהפכים לזכויות. הואיל ועל ידי זה בא לאהבה רבה זו. הוא הגיע לאהבה רבה שלו על ידי זה, על ידי ה-ה-ה, על ידי כל החושך זה עצמו עורר אצלו אהבה יותר עמוקה, קשר יותר עמוק לקדוש ברוך הוא וזה הקשר הזה מתעורר

24:38 אצל כל יהודי ביום הקדוש של יום הכיפורים. וזה הנקודה בעבודת השם. מה אנחנו עושים ביום הכיפורים? ישנו מאמר נפלא מאדמו"ר הריי"צ מיום הכיפורים, מוצאי יום הכיפורים תרצ"א. מסביר אדמו"ר הריי"צ יום הכיפורים, סדר היום. מה הסדר של יום הכיפורים? מביא את הדוגמה מבן מלך. הבן מלך הוא חלק מהמלך. המלך אוהב אותו אהבה עצמית כי הוא הבן שלו. הוא גם מלך. קשר מהותי בין הבן מלך אל המלך, והבן מלך בגלל שהוא במשך הזמן עשה דברים, הוא פרק מעצמו את העול של אביו המלך ולא שם לב למה שהמלך מבקש ממנו לטובתו, וכך הלך והתרחק. הגיע למצב שהוא נפל בשביה אצל מנגדי המלך. ואז מגיע היום שהבן מלך מתעורר. מתעורר אצלו הנקודה והוא נזכר שהוא בן מלך ויש לו משהו מהותי ועצמי עם המלך. ואז בכוח שיש לו בתור בן מלך הוא יוצא מהשביה וחוזר לאביו המלך, ואז הוא מבקש סליחה על העבר שלו ומקבל על עצמו למסור את עצמו אל המלך. וזה הפגישה הזאת של הבן מלך עם המלך קורה ביום הכיפורים. אומר אדמו"ר הריי"צ, ערב יום הכיפורים בתפילת המנחה זה הזמן של חרטה על העבר. זה הזמן שיהודי אומר על חטא ומבקש מהקדוש ברוך הוא סליחה ומתחרט על כל העבר שהוא עשה במשך השנה. יום הכיפורים זה זמן של קבלה על העתיד. עיקר העבודה של יום הכיפורים, למרות שאומרים על חטא, אבל עיקר הנקודה של יום הכיפורים זה בעצם לקבל על עצמנו קבלה טובה, שאנחנו רוצים להיות יחד עם הקדוש ברוך הוא ולקיים את הרצון שלו. ומאהבתך השם שאהבת אותנו, כמו שאומרים בתפילה, אז הקדוש ברוך הוא קבע לנו את היום הזה, יום קדוש, יום סליחה ומחילה.

26:37 ואז הבן מלך חוזר לאביו המלך ונפגש איתו. במשך התפילות של יום הכיפורים מתחבר וחוזר ומתחדש הקשר הזה של יהודי לקדוש ברוך הוא עד שמגיע תפילת נעילה. תפילת הנעילה זה התפילה הכי נפלאה שבו יש את החיבור. נעילה זה הזמן שבו נועלים את השערים ורק עם ישראל נשארים בפנים יחד עם הקדוש ברוך הוא. יש כאלה שחושבים שתפילת הנעילה זה זמן שנועלים את הדלת, אז צועקים והולכים לסגור. נגמר. כן, אנחנו נשארים בחוץ. לא, לא, לא, חס ושלום. תפילת הנעילה פירושו שברגע הזה, בזמן של נעילה, מתעורר אצל יהודי החלק היותר מהותי, הקשר המהותי שלו עם הקדוש ברוך הוא. ואז היהודי נעמד פנים אל פנים מול הקדוש ברוך הוא והקשר הזה מתחדש ומתחדד ואז נהיה השמחה הכי גדולה. ולכן בסוף תפילת הנעילה, כשיש את הנקודה הזאת, יהודי עומד פנים אל פנים מול הקדוש ברוך הוא ואומר את פסוקי הייחוד, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", ואומר את הפסוק "ברוך שם" שלושה פעמים ואומר את הפסוק "ה' הוא האלוקים" שבע פעמים. "שמע ישראל" זה האמונה הטהורה שזה אומרים רק פעם אחת כי זה הולך על הנשמה עצמה. חלק אלוקה ממעל זה פעם אחת. "ברוך שם כבוד" זה קשור עם להמשיך להוריד את זה לשלושת העולמות או לשלושת הלבושים מחשבה, דיבור ומעשה. לכן אומרים שלושה פעמים ואז אומרים שבע פעמים כנגד שבע המידות ושבעת ימי השבוע. ה' הוא האלוקים. ה' הוא האלוקים, שהאלוקים בגימטריה הטבע, שבטבע וחיי הטבע ביום יום אני ארגיש את הוי' אלוקים שלמעלה מהטבע חודר בטבע שלי. אז יהודי כשאומר את המילים האלה ואז אומר: הקדוש ברוך הוא, אני שלך לגמרי. לשנה הבאה בירושלים, אומר אדמו"ר

28:31 הריי"צ, ירושלים פירושו יראה שלמה. שנה הבאה לא מתכוונים שנה הבאה, שנה הבאה. שנה הבאה הכוונה עכשיו ברגע הזה, שנה הבאה מהרגע הזה, ירושלים יהיה אצלי יראת שמיים שלמה. יהיה אצלי קשר חדש שבנה-- שאני בונה עם הקדוש ברוך הוא, אב ובן. אז מתעוררת שמחה גדולה ועצומה. וכמו שנוהגים אצל חסידים שאחרי הנעילה, בסוף אחרי אמירת הפסוקים, אז שרים ורוקדים בשמחה גדולה ועצומה. זכיתי להיות אצל הרבי כמה שנים ולראות את הרבי עומד. יש שנים שהיה עומד על כיסא, היה שנים שהיה עומד על המדרגות ו-ו-ו-רוקד בשמחה גדולה ביותר שיר של מארש ניצחון. השיר של הניצחון של דידן נצח. ניצחנו את המלחמה ואנחנו עומדים פנים מול פנים מול הקדוש ברוך הוא, אומר אדמו"ר הריי"צ, השמחה הכי גדולה מתעוררת באותו רגע. אז מתחיל זמן שמחתנו, כי אז אנחנו הולכים במעבר הזה של השמחה הגדולה שהמלך שמח שהבן שלו חזר אליו הביתה. הבן מלך שמח שהוא חזר להתקבל ולהתאחד עם אביו, והשמחה הגדולה שהקדוש ברוך הוא לא רק סלח לנו ומחל לנו, אלא גם כן הזדונות נהפכו לזכויות. וזה השמחה הגדולה שקורה ביום הכיפורים, שהקדוש ברוך הוא ייתן לכל אחד ואחד חתימה וגמר חתימה טובה, שנה טובה ומתוקה בגשמיות ורוחניות, שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה באמת לשנה הבאה בירושלים הבנויה גם בגשמיות כפשוטו, שנזכה לגאולה השלמה, ייתקע שופר גדול לחירותנו במהרה בימינו אמן.