ראש השנה - משמעותו העמוקה של היום לאור החסידות | הרב אשר פרקש

00:00 מה המשמעות של ראש השנה? מה המהות של ראש השנה? כשאנחנו מתחילים להסתכל, ללמוד על ראש השנה, מוצאים כמה וכמה נושאים, ולפעמים בגלל שאנחנו רואים כמה דברים אנחנו לפעמים מבלבלים מה הנקודה המהותית, מה השורש ומה הם הענפים, מה הם הפרטים. כשמגיע ראש השנה יש מצד אחד, זה יום תרועה. הקדוש ברוך הוא מצווה עלינו בתורה: "יום תרועה יהיה לכם". זה יום של תקיעת שופר. יום הזיכרון כתוב בתורה גם כן. מצד שני, בתהילים, בפרק פ"א: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב". זה יום הדין והמשפט, כמו שהגמרא אומרת במסכת ראש השנה בדף ט"ז: כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. יום הדין, יום המשפט. אחרי זה יש את הנושא של יום הכתרת המלך. מה בדיוק הדבר המרכזי בראש השנה? מה זה, מה הנקודה של הכתרת המלך בראש השנה ואיך זה מתקשר עם יום הדין? מה הקשר בין כל הדברים המסוימים שקורים בראש השנה? אותו דבר אנחנו רואים כשמגיע לתקיעת שופר. המצווה, מצוות היום, כמו שהגמרא אומרת, בשופר, וגם בשופר אנחנו לפעמים מבולבלים. מה בדיוק הנקודה המרכזית בתקיעת שופר? בתורה כתוב רק המילים האלה, "יום תרועה יהיה לכם". התורה לא אומרת למה תרועה, בשביל מה תרועה, מה רוצים לעשות עם התרועה הזאת. יום תרועה, מצוות היום בשופר. רחמנא אמר תקעו. זאת אומרת, התורה אומרת שצריכים לתקוע, תוקעים, ואז יש... והרמב"ם הרי גם אומר את זה מפורש, שתקיעת שופר גזירת הכתוב. מצד שני, יש הרי טעמים שונים לתקיעת שופר. מאוד מפורסם מה שרב סעדיה גאון מביא, עשרה טעמים, עשרה הסברים לתקיעת שופר, שביניהם יש טעמים יסודיים נפלאים ביותר. קשור עם הנושא של הכתרת המלך. זה

02:19 הטעם הראשון שהוא מביא. "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'". כשמכתירים את המלך תוקעים שופר. יש את הנושא של תשובה, שהרמב"ם אומר: זה תקיעת שופר בראש השנה, אף על פי שגזירת הכתוב, רמז יש בו: "עורו ישנים משנתכם, הקיצו מתרדמתכם", חזרו בתשובה וכולי. רמב"ם נפלא שמסביר לנו שהנושא של תקיעת שופר קשור עם הנושא של תשובה. אז מה בעצם הנקודה המרכזית בראש השנה? מה בעצם הנקודה המרכזית בתקיעת שופר? על זה אנחנו הולכים היום לדבר קצת, לסדר את הראש, לדעת מה שתורת החסידות, תורת הבעל שם טוב, שמסביר לנו, מלמד אותנו מה המרכז, מה הנקודה הפנימית והעמוקה של ראש השנה, שכל הפרטים מסתעפים ממנה. מה המרכז של ראש השנה? מה זאת אומרת הכתרת המלך? מה המשמעות של הכתרת המלך? מה זאת אומרת שיהודי, הכוח הנפלא שיש ליהודי, שיהודי נעמד מול הקדוש ברוך הוא והוא זה שמכתיר את הקדוש ברוך הוא למלך. מה זאת אומרת? איך אני, בן אדם פשוט ושפל, יש לי את היכולת להכתיר את הקדוש ברוך הוא למלך? למה הוא צריך שכל שנה נכתיר אותו למלך? שאלות פשוטות שנשאלות כשאנחנו מנסים להבין אותן, והיום אנחנו נדבר עליהן. ואיך זה מתקשר עם יום הדין? כל הנושא של הכתרת המלך, איך זה מתקשר עם יום הדין והמשפט? איך זה הולך ביחד? על מה לשים את הדגש ואיך כל זה קשור עם תקיעת שופר, בנקודה המהותית של תקיעת שופר על פי תורת הבעל שם טוב, על פי כוונות הבעל שם טוב. עוד נקודה מסוימת שהיום אנחנו נדבר עליה, שזה במיוחד לשנה הזאת, שזה הנושא של תקיעת שופר בשנה שראש השנה חל בשבת, שבו אנחנו לא תוקעים שופר. מתחילים את השנה,

04:27 כל השנה מצפים להגיע ראש השנה ונמצאים ביום הראשון של ראש השנה, ובדיוק השנה הזאת מתחילים עם שבת ואז לא תוקעים שופר. יש איזו הרגשה מסוימת שלפעמים של החמצה. נמצאים ביום הראשון ראש השנה וכל אחד נמצא בשיא של כוננות. שיא של, של, של, של, של רגש, של רצון להתחיל את השנה בצורה הכי חזקה. ואז אומרים לנו: לא, השנה הזאת מגיע ראש השנה, עושים את הכל, אבל שופר לא נתקע. מה הסיבה לזה? אנחנו יודעים מה שהגמרא אומרת. הגמרא בפרק הרביעי, המשנה בעצם, ואחרי זה הגמרא בפרק הרביעי של מסכת ראש השנה. הגמרא אומרת לנו: יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה. כלומר, בירושלים, בגבולין, בכל הארץ וגם מחוץ לארץ לא תוקעים שופר בראש השנה. והיום שאין לנו בית המקדש לא תוקעים שופר בכלל. וכאן נשאלת השאלה למה? והגמרא דנה על זה. והגמרא אומרת משום גזירת רבה. יש פה עניין של גזירת שבות, כמו שרבה הסביר. הגזירה כמובן רבה לא עשה את הגזירה. רבה רק הסביר. הגזירה כבר הייתה בזמן בית המקדש, בזמן המקדש, ורבה היה מהאמוראים שאחרי זה הוא הסביר מה היה טעם הגזירה. הוא הסביר שמכיוון שכולם חייבים בתקיעת שופר ולא כולם בקיאים בתקיעה בשופר, ואז אנחנו חוששים שמא הבן אדם ילך עם השופר ביד ויעביר ארבע אמות ברשות הרבים. זאת אומרת, הוא יעשה איסור טלטול בשבת ואז הוא יעבור על איסור דאורייתא. ולכן החכמים מבחינת הגזירה הזאת תיקנו שאין תקיעת שופר בשבת. וכאן נשאלת שאלה מאוד פשוטה. השאלה הזאת שאל אותה אדמו"ר הזקן במאמרים שלו, ואחר כך במאמרי החסידות של נשיאי חב"ד, יש את זה תמיד כשראש השנה חל

06:27 בשבת. הייתה השאלה הזאת נשאלת: איך זה שביטלו מצווה כל כך גדולה של תקיעת שופר, שזו מצווה, אבל לא סתם מצווה, מצווה כללית, מצווה מרכזית, מצווה שעל ידה ממליכים את הקדוש ברוך הוא למלך. מצווה שעל ידי זה אנחנו מביאים את התשובה בנושא התשובה, שזו מצווה כללית שמתקנת את כל החטאים של כל השנה. מצווה שעל ידה אנחנו מקבלים את הברכה של כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה וכל הברכות וכל ההשפעות לכל השנה. ואז פתאום בגלל גזירה. ואז אתה אומר, בגלל גזירה, כמובן שהחכמים יש בידם לעקור דין תורה. זה הכוח של החכמים. אבל זו גזירה, ולא סתם גזירה. גזירה שרק אנשים שהם עם הארץ. מי לא מתכונן לתקיעת שופר לפני זה? צריך להיות בן אדם עם הארץ שהוא לא יודע. מגיע ראש השנה ועכשיו פתאום נזכר שהוא לא יודע לתקוע שופר. וחוץ מזה צריך להיות גם בן אדם קל דעת שלא שם לב שאסור לטלטל את השופר בשבת ברחוב. שני דברים צריכים לקרות, ורק בגלל הסיבה הזאת נבטל מצווה כל כך חשובה. שאלה יסודית שנשאלת במאמרי חסידות. אז היום אנחנו נדבר גם להסביר מה המהות של ראש השנה על פי תורת החסידות, מה ה... הנקודה של תקיעת שופר לפי תורת הבעל שם טוב, ואיך זה מתב-- כל הנושא, איך איך אנחנו פועלים, איך אנחנו עושים את הנושא של ראש השנה כשיוצא בשבת, מה העניין שאנחנו לא תוקעים שופר? איך אנחנו מבינים את המשמעות של הדבר? נפתח בדברי הגמרא. הגמרא במסכת ראש השנה, גם בדף ט"ז וגם בדף ל"ד בסוף המסכת: אמר רבא, אמר הקדוש ברוך הוא, אמרו לפני מלכויות זכרונות ושופרות. הקדוש ברוך הוא מבקש מבני ישראל

08:31 ואומר להם שביום ראש השנה אני רוצה שבתפילה, תפילת המוסף, תגידו את הברכות, את הפסוקים, פסוקי מלכויות, פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות. והוא מסביר: מלכויות כדי שתמליכוני עליכם. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מבקש ומתחנן ואומר לבני ישראל: מגיע ראש השנה. אני מבקש מכם, אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, שאתם על ידי התפילות שלכם עושים אותי למלך. זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה. הקדוש ברוך הוא יזכור אותנו וישפיע עלינו שנה טובה. ובמה? בשופר. איך פועלים כל זה? על ידי השופר. זה מאמר חז"ל. וכאן מגיעה השאלה: מה זאת אומרת? מה הפירוש תמליכוני עליכם? מה זאת אומרת שיהודי ממליך את הקדוש ברוך הוא למלך? הרי הקדוש ברוך הוא מלך מצד עצמו. מלכותך מלכות כל עולמים. בריאת העולם מלכתחילה הייתה על ידי מלכותו של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא מלך, ובגלל שהוא מלך הוא ברא את העולם. אז בעצם מה זאת אומרת שאנחנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא למלך? מסביר אדמו"ר הזקן במאמר חסידות לראש השנה, אומר אדמו"ר הזקן בעל התניא: יש מלך ויש מושל. אנחנו אומרים באשרי: מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור. יש שני דברים שהם דומים, אבל הם שונים לגמרי. יש מושג של מלוכה ויש מושג של ממשלה. מה ההבדל בין מלך למושל? מושל יכול להיות גם בדרך כפייה. ממשלה יכול להיות גם בעל כורחו. אנחנו מוצאים את הנושא של ממשלה גם בהקשר לבעלי חיים: ורדו בדגת הים ובעוף השמים. עניין של ממשלה יכול להיות גם בכפייה. העם רוצה, לא רוצה. יכול להיות באופן של דיקטטורה. יכול להיות בכל מיני צורות של ממשלה בעל כורחן. מלך זה נושא אחר לגמרי. מלוכה, כמו שאומרים בנוסח

10:50 התפילה, ומלכותו ברצון קיבלו עליהם. מלוכה זה משהו שהעם רוצה, מבקש ודורש את זה. הם מקבלים את העול של המלוכה ברצון, וזה משני הצדדים, גם מצד העם וגם מצד המלך. כשהעם לא מעוניין להתמסר, הם לא רוצים, ואז המלך מושל עליהם. אז גם מצד העם זה בכפייה, וגם מצד המלך, הנושא המושל, איך שהוא מושל על העם, זה גם כן בלי חשק, בלי תענוג, בדרך כפייה. הוא לא, הוא לא נותן להם במאור פנים, הוא נותן להם בכוח. זה סוג אחר של קשר. כאשר אבל הקבלת המלכות מגיעה ברצון, בעונג, בשמחה, העם באמת מעוניין להתבטל ולהתמסר אל המלך, אז גם כן ההשפעה של המלוכה מצד המלך. המלך יש לו עונג ורצון בעניין המלוכה. ובעצם הנושא של ראש השנה זה שיהודי מעורר כביכול על ידי התפילות שלנו לקדוש ברוך הוא. אנחנו פועלים שהקדוש ברוך הוא ירצה ויתענג להיות מלך, לעורר תענוג במלוכה של הקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא יהיה מלך מתוך רצון ועונג. זה אומר שהמלכות של הקדוש ברוך הוא השנה הזאת הולכת להאיר עלינו במאור פנים, בסבר פנים יפות, בעונג. ואז כמובן גם ההשפעה עצמה יהיה התגלות אלוקית בדרך קירבת פנים, התגלות האלוקית בדרך הארת פנים. וכמובן כשיש קירבת פנים, הארת פנים, אז אנחנו רואים את השכינה בגילוי בעולם, רואים את חסדו של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל בצורה גלויה, בצורה פתוחה, בצורה שזה מה שאנחנו מבקשים, וזו התפילה שלנו בראש השנה. אז זה מה שאנחנו אומרים פה. בעצם הקדוש ברוך הוא משפיע בעולם כל הזמן. הוא בורא, מהווה, מחיה, מקיים כל רגע ורגע את כל מציאות העולם מאין ליש. אבל זה יכול להיות בצורה של ממשלה

13:02 וזה יכול להיות בצורה של מלוכה. כשמגיע יום ראש השנה, אז זה היום שהקדוש ברוך הוא מבקש מבני ישראל: אני רוצה שאתם תמליכו אותי למלך, שהמלוכה תהיה מתוך רצון ועונג. זה תלוי בכם. וזה בעצם מתחיל מאז שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בתחילת הבריאה. המדרש אומר בפרקי דרבי אליעזר: כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בכ"ה באלול, יש את השאלה הידועה והמפורסמת ששואלים תמיד: למה ראש השנה נקבע ביום שישי למעשה בראשית? לכאורה העולם נברא בכ"ה באלול. למה לא קבעו ראש השנה בכ"ה באלול? בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ. זה קרה בכ"ה באלול. אז היה אמור להיות בריאת העולם. לא. יום שישי למעשה בראשית. מה ההסברה בזה? וזה מובן על פי המדרש הזה. המדרש מסביר לנו שכשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בכ"ה באלול לא היה אדם. לא היה מי שיבקש את זה. לא היה מי שיתפלל על זה. זה היה מבחינת חפץ חסד. כלומר, ההשפעה האלוקית ובריאת העולם בכ"ה באלול, זה היה חסדו של הקדוש ברוך הוא. מתנה. הוא לא חיכה שהאדם יבקש וירצה ש-- הוא מצד עצמו חפץ חסד, והוא החליט ועלה ברצונו הטוב ל-- להיטיב לבריאה, והוא ברא עולם. עד יום השישי, כשהגיע יום השישי ואז נברא אדם הראשון. אומר המדרש שכשנברא האדם, כל בעלי החיים וכל הנבראים שהיו בעולם חשבו שהאדם הוא האלוקים, חס ושלום, והם באו להשתחוות אליו. ואז אדם הראשון אמר להם: בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו. אדם הראשון גילה לבריאה את המלך האמיתי, את מלכותו של הקדוש ברוך הוא, ואז הוא הכתיר כביכול על ידי זה שהוא אמר: בואו נשתחווה ונכרעה, בואו נתמסר, בואו נמסור את

15:08 עצמנו למלך. הוא פעל את המשכת הכתרת המלך, הקדוש ברוך הוא, על כל הבריאה כולה. זה קרה ביום א' תשרי, יום שישי, ביום שנברא אדם הראשון. ואז אמר הקדוש ברוך הוא: אני רוצה שמהיום והלאה הבריא-- המלכ-- המלוכה שלי, שזה יהיה ברצון, כמו שהיה בבריאת אדם הראשון, שהוא היה הראשון שפעל שהבריאה תרצה, תתמסר מרצונה לקבל את הקדוש ברוך הוא, שזה יעבור מכוח העבודה של האדם, לא בדרך מתנה מלמעלה, וזה קורה בכל שנה. הקדוש ברוך הוא אומר: אני מלך לשנה אחת. מגיע סוף השנה, ערב ראש השנה בפרט, כמו שהאריז"ל מסביר את זה ומתאר את זה בפרטיות, וגם מובא בשם הבעל שם טוב עוד יותר בפרטיות. ידוע מה שכתב נכדו של הבעל שם טוב, הדגל מחנה אפרים, נכדו של הבעל שם טוב, הוא מתאר בפרטיות מה שהוא שמע בשם הבעל שם טוב. איך שבערב ראש השנה בזמן שקיעת השמש, אז יש את ההסתלקות כביכול, יש כזה מושג של סילוק של רוממות, שהקדוש ברוך הוא כביכול אומר: זהו, אני לא רוצה ולא מתענג להיות מלך. זה אומר, עוד פעם, העולם ממשיך לחיות, העולם ממשיך להתקיים. אנחנו לא רואים שהעולם מתבלבל. ערב ראש השנה. ליל ראש השנה. העולם נשאר אותו דבר בחיצוניות, אבל זה בחיצוניות. זה ממשלה. וממשיך, הדוגמה שמובאת, זה לפעמים גם כן בשם הבעל שם טוב, כמו בן אדם שהוא באמצע עשייה, שהוא עושה משהו, בונה משהו והוא עייף, אין לו חשק, אין לו רצון, אין לו תענוג, אין לו גישמאק, הוא לא בעניין, אבל הוא ממשיך לעשות ברפיון ידיים סוג של עשייה חיצונית. הידיים עושות, אבל הוא בעצם רדום. דוגמה כזאת בערך, זה הנקודה שאומר לנו האריז"ל,

17:12 הבעל שם טוב. זה מה שקורה בליל ראש השנה. הסתלקות הרצון והעונג במלוכה. יש ממשלה, יש עולם. העולם ממשיך להתקיים. אבל כאן מגיע הכוח של יהודי. הקדוש ברוך הוא נתן את המתנה הנפלאה, את ההפלאה הזאת נתן לכל יהודי את הכוח, והוא אומר, הקדוש ברוך הוא כביכול מתחנן ואומר לכל יהודי: אני מבקש ממך, אמרו לפניי, אתה עם התפילה שלך, עם האמירה שלך, עם הבקשות שלך, עם תקיעת שופר, ובמה? בשופר. על ידי זה תמליכוני עליכם. אתה הוא זה שמכתיר אותי, מעורר את הרצון ואת העונג במלוכה. למה באמת יש ליהודי את הכוח לעורר את הרצון והעונג למלוכה אצל הקדוש ברוך הוא? אז כאן נכנס כל הנושא הנפלא שהבעל שם טוב, תורת החסידות גילתה לנו: הכוח והשורש, העומק של יהודי, שבעצם הנשמה של כל יהודי חקוקה ומושרשת כביכול, חלק אלוקא ממעל ממש. בנים אתם לה' אלוקיכם. ועוד יותר, היהודי הוא בעצם מושרש במקום היותר עמוק, היותר נעלה, למעלה מבריאה, למעלה מהעולם, למעלה מהמלוכה. יהודי הוא כביכול חלק אלוקא ממעל ממש, ולכן יש ליהודי את הכוח. כשמגיע יום ראש השנה מתגלה הכוח הנפלא שיש ליהודי, שהוא זה שיש לו את היכולת להכתיר, לגלות, להאיר כביכול אצל הקדוש ברוך הוא את הרצון והעונג ב-ב-ב-במלכות שלו על הבריאה. הכוח המיוחד שיש ליהודי, הכוח הזה שיש ליהודי בראש השנה. אנחנו רואים את זה גם כן בפסוקים. אחד מהפסוקים המיוחדים שאנחנו אומרים לפני תקיעת שופר. נהוג בקהילות ישראל לפני תקיעת שופר להגיד פרק מ"ז בתהילים. יש כאלה שאומרים את זה שבע פעמים, את הפרק הזה, ושם יש את הפסוק, אחד מהפסוקים הנפלאים והמיוחדים שכתוב שמה בפרק מ"ז: יבחר לנו את נחלתנו, את גאון יעקב

19:30 אשר אהב סלה. אומרים לפני תקיעת שופר: יבחר לנו את נחלתנו. הקדוש ברוך הוא בוחר בחירה. הוא בחר בבחירתו העצמית. הוא בחר בעם ישראל, את נחלתנו, את גאון יעקב אשר אהב סלה. הקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל ובוחר בכל אחד ואחד מישראל. וכשמדברים על בחירה, יש בזה בדיוק משהו מאוד מאוד מאוד עמוק ומאוד נפלא. בחירה, דווקא המילה בחירה, זה המילה שאנחנו משתמשים לפני תקיעת שופר. מה יש מיוחד במילה בחירה? כשאני אומר שבוחרים, זה אומר שהדבר לא חשוב, לא צריך להיות הדבר הכי חשוב. זה לא קשור עם החשיבות והמעלות המיוחדות של הדבר. אם אני קונה משהו בגלל שזה דבר חשוב ויקר, לא נקרא לזה בחירה. זה דבר יקר, זה דבר חשוב, זה דבר מלא מעלות, והדברים החשובים והמעלות שיש לדבר, לכן אני לקחתי אותם. זה לא נקרא בחירה. בחירה פירושו: כך אני בחרתי. לא בגלל שהדבר הוא נפלא, אלא בגלל שכך אני בעצמי בחרתי בבחירתי החופשית. הקדוש ברוך הוא בוחר בעם ישראל לא בגלל שאנחנו משהו מיוחד, לא בגלל שאנחנו עשינו דברים טובים. זה לא בנוי על כל המעשים והדברים שעשית ולא עשית. יש את עצם נקודת הבחירה שמתגלה בתקיעת שופר. יבחר לנו את נחלתנו. הקדוש ברוך הוא בוחר ביהודי בגלל שהוא בחר בעם ישראל במתן תורה. ובהם בחרת מכל עם ולשון, ובבחירתו החופשית. והבחירה הזאת מתעוררת בתקיעת שופר. כשהיהודי עומד עם השופר ותוקע. מה יש עכשיו? בואו נסביר איך בתקיעת שופר מתבטאת כל הנקודה הזאת. מה יש בתקיעת שופר שמעורר את הנקודה הזאת? את הכוח המיוחד שיש ליהודי, שהוא זה שיכול לעורר אצל הקדוש ברוך הוא את הרצון והעונג לרצות להיות מלך. אז מוסבר בשם הבעל

21:37 שם טוב הכוח הנפלא שמתגלה בתקיעת שופר. הבעל שם טוב אומר: מה אנחנו בדיוק עושים בתקיעת שופר? נכון, שופר תוקעים למלך, להכתיר את המלך. אבל כמו שאמרנו, יש מי... לא כל אחד יש לו את היכולת לעורר את הרצון הזה, את התענוג הזה אצל המלך, בפרט שהמלך נמצא בתנועה של סילוק. הוא לא מעוניין, הוא לא רוצה, ואנחנו צריכים לפעול לעשות את כל הדברים מחדש. באיזה כוח, באיזה יכולת יהודי עושה את זה? אז יש את המשל המפורסם של הבעל שם טוב, שנספר את זה לפחות בקצרה. אומר הבעל שם טוב שהיה מלך שהיה לו בן יחיד, והבן יחיד נולד לעת זקנתו, והמלך אהב אותו אהבת נפש ונתן לו את החינוך הכי טוב וכל הפרטים. ובשלב מסוים הילד גדל בבית המלך, קיבל את כל התפנוקים וקיבל את החינוך הכי נפלא והכי טוב, את המורים והמחנכים הכי טובים. בשלב מסוים, כשהילד מתבגר, אומר לו המלך לבן מלך, סליחה, נסיך. אומר המלך לבנו: הגיע הזמן שאני אשלח אותך לאיזו שליחות כדי שתוכל לפתח את הכישורים שלך, את הכוחות שלך. אתה לא יכול להישאר רק בבית המלך. צריך לנסות את הכוחות שלך כדי שבאמת תוכל לגלות מי אתה באמת. ואז הוא שלח אותו למרחקים ושלח אותו לקצה השני של המדינה. מקום רחוק לא רק בגשמיות. רחוק בגשמיות וברוחניות. אנשים שפלים, אנשים נמוכים ביער, ושם הוא אמר לו: תחיה בין אנשים ותעשה את התפקיד שלך. לא רק שאתה לא תיסחף אחרי השפלות של האנשים האלה, להפך, תהפוך אותם לאנשים נורמליים. תעשה, תעשה אותם, תעשה אותם לבני אדם. והוא נסע לשליחות. המלך נתן לו את כל הדברים וכולי וכולי. ואז לצערנו הבן מלך, במקום שהוא

23:33 יעשה את השליחות, להפך, הוא נסחף אחרי האנשים, התחיל לדבר בשפה שלהם, התחיל להתנהג בהתנהגויות שלהם, ואז הוא לגמרי התרחק והתנתק מההתנהגות של בן מלך. לגמרי שכח אפילו את השפה והבגדים והכל הכל הכל הסתבך. הוא לגמרי שכח מיהו ומהו. ועד שבשלב מסוים מגיע איזשהו רגע שהוא נזכר שהוא בעצם לא שייך לפה. הוא בן מלך, ואז נהיה לו התעוררות מאוד חזקה של חרטה. מה אני עושה פה? אני רוצה לחזור עוד פעם לבית אבי המלך, אבל הוא כבר לא יודע את הדרך. הוא מתחיל לחפש פה ושם, הולך וכאן ושם, ועד שבסוף סוף הוא מגיע עד לעיר המלוכה, ואז הוא מגיע להיכל המלוכה והוא עומד בשער המלך. ואז עומדים השומרים שמה, מסתכלים עליו, לא יודעים מיהו, והוא מנסה לדבר אליהם, אבל הוא כבר שכח את שפת המדינה. הוא לא יודע איך לדבר ל-ל-לאנשים, הם לא מכירים אותו והם רוצים לגרש אותו. מה אני עושה ברגע הזה? ואז הדבר היחיד שנשאר לו זה היה צעקה וקול פשוט. צעקה מקרב לב. והבן מלך נעמד והוא נתן צעקה. והאבא מלך, שיושב בארמון המלוכה ויושב על כיסא המלכות, והוא יושב ומתגעגע לבן האהוב שנאבד לו והוא לא יודע מה קורה איתו, פתאום הוא שומע את הקול ואומר: רגע, זה הקול של הבן שלי. אין לו כבר מילים, אין לו הסברים, הפרצוף והקול השתנה, ההתנהגות, הבגדים. אבל הוא הבן שלי. ואז המלך ניגש, יורד בעצמו והוא ניגש, לוקח את הבן ומחבק אותו, לוקח אותו, מנקה אותו, מביא אותו בפנים, חדר לפנים מחדר. אומר הבעל שם טוב: זה הכל קורה בתקיעת שופר. זאת אומרת, בעצם הקול שופר, שיהודי לוקח את השופר ביד ותוקע בו.

25:26 הוא מבטא בקול השופר את הנקודה הכי עמוקה, פנימית וטהורה שנמצאת ביהודי. עצם זה שאני יהודי. יבחר לנו את נחלתנו. הבחירה שהקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל, הבחירה שיהודי בוחר בקדוש ברוך הוא. הבחירה הזאת שיהודי בוחר בהשם והשם בוחר ביהודי. עצם המהות שאני יהודי. הצעקה הזאת של קול השופר במקום הזה שבו אדם ובהמה שווים. זה בעצם העניין שאתה לוקח את קרן האיל, קרן השופר, ואתה תוקע מתוך קרן האיל ואומר מי אני ומה אני. לא מדובר פה על מעלות, על דברים, על חשיבות, מדובר פה על עצם המהות שלי. הקדוש ברוך הוא ברא אותי והקדוש ברוך הוא נתן לי נשמה ואני חלק אלוקה ממעל ממש. ולכן בצעקה פשוטה הזאת נמצאת עצם המהות הכי עמוקה של יהודי שמתקשר עם העצם של הקדוש ברוך הוא. כי ידוע מה שהבעל שם טוב היה אומר תמיד שבפשטות, בפשטות הכי פשוטה של היהודי הפשוט נמצאת הפשטות הכי עמוקה של הפשיטות של הקדוש ברוך הוא, וזה מתבטא בקול הפשוט הזה של תקיעת שופר, שבזה אנחנו מעוררים רצון ועונג חדש אצל הקדוש ברוך הוא לרצות להיות מלך על עם ישראל, ועל ידי זה גם כן להיות מלך על העולם, ומשם נמשכת, מקבלים התחדשות של מלכות שמיים, התחדשות של המלוכה של הקדוש ברוך הוא על כל השנה. ולכן מה זה אומר בעבודת השם הפשוטה שלנו? בוא נתרגם את זה עכשיו במילים פשוטות: מה אנחנו אמורים לעשות בראש השנה? הנקודה המהותית של ראש השנה זה הכתרת המלך, הכוח של יהודי להכתיר את המלך. מה זה אומר בעבודת השם? קבלת עול מלכות שמיים על כל השנה. יהודי בראש השנה נעמד עם התמימות והפשטות של היהודי הפשוט.

27:27 אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם. כשקוראים את זה תמיד לפני ראש השנה, אומר לנו אדמו"ר הזקן שזה בעצם הפסוק שמרמז על ראש השנה. ראש השנה, היום, סתם היום זה ראש השנה. זה היום תחילת מעשיך. אתם ניצבים היום, ביום ראש השנה יהודי עומד מול הקדוש ברוך הוא, היום כולכם, כל עם ישראל שווה. כאן זה לא אני גדול אתה קטן, יש ראשיכם שבטיכם, יש מחוטב עציך עד שואב מימיך, כל עם ישראל, כולכם כאחד, לאחדים יחד, אנחנו דבר אחד, יהודי. עצם זה שאני יהודי זה הכל. והצעקה הפשוטה מקרב הלב, מהלב, זה אני יהודי, אני שייך אליך ולכן אני מקבל על עצמי עול מלכות שמיים מחדש. וזה בעצם מתחבר עם כל הנקודה של יום הדין. מה הקשר של יום הדין עם כל זה? מוסבר בחסידות שבראש השנה הדין והמשפט הוא על הקבלת עול. בעצם יהודי אומר אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו מלוך על כל העולם בכבודך. אנחנו מבקשים שהקדוש ברוך הוא ימלוך עלינו. זה בעצם כל המהות של ראש השנה. אז יש את הדין והמשפט. האם אנחנו באמת התנהגנו במשך כל השנה עם העול מלכות שמיים? איך היה קיום המצוות במשך השנה? האם באמת אנחנו יהודים עבדי המלך שעבדנו את הקדוש ברוך הוא בסור מרע ועשה טוב במשך השנה? אז כשמגיע ראש השנה, ואז הדין והמשפט, האם הבן אדם ראוי לזה? ברגע אבל שיהודי נעמד עם הפשטות והתמימות ואומר לקדוש ברוך הוא אני רוצה שאתה תהיה מלך ואני מקבל על עצמי עול מלכות שמיים מחדש. זה עצמו מעורר רצון חדש, עונג חדש, שעל ידי זה מבטלים את כל הקטרוגים ואת כל הדינים על

29:27 עם ישראל. ברגע שיהודי תוקע שופר מהפשטות והתמימות שיוצאת מעומק הלב, ההתמסרות הזאת לקדוש ברוך הוא וקבלת עול מלכות שמיים מחדש בעת תקיעת שופר זה מה שפועל את הכתרת המלך. ההתבטלות הזאת של יהודי בראש השנה, שיהודי מוסר את עצמו לקדוש ברוך הוא ותקיעת שופר הזאת, זה מה שעושה שהקדוש ברוך הוא יגרש את המקטרגים ויגרש את כל הדינים ואומר זהו, אני רוצה להיות מלך על עם ישראל ואני מוחל וסולח להם על כל הדברים. וזה הסיבה למה כתוב שבראש השנה אסור להזכיר חטאים ועוונות, כי בעצם בראש השנה זה לא זמן של לדבר על פרטים. ראש השנה זה הזמן שיהודי מוסר את עצמו למלך. כשאתה עומד לפני המלך אתה לא מדבר על חטאים ועוונות ופשעים. אחרי זה צריכים לנקות. מגיע עשרת ימי תשובה ויום כיפור שזה לנקות את הפרטים שצריכים לנקות מהשנה הקודמת ושנוכל באמת להתחיל שנה חדשה. זה שלב ב', אבל השלב הראשון זה לעמוד לפני המלך, למסור את עצמי למלך ולהמליך אותו. זה בעצם המהות של התשובה של ראש השנה. לשוב לקדוש ברוך הוא, להכתיר אותו למלך, לקבל עליי עול מלכות שמיים על כל השנה. ואז, כמו ששאלנו קודם, מה קורה כשראש השנה חל בשבת? חסר כל הנושא של עבודת האדם. אין תקיעת שופר? וכפי שהסברנו קודם, כל העניין שהקדוש ברוך הוא בחר את יום השישי ולא יום הראשון, כי הוא רוצה שזה יבוא על ידי האדם, על ידי עבודה שלנו. מגיע שבת. מה קורה? אז אדמו"ר הזקן הרי מסביר לנו שבשבת התקיעת שופר לא צריך את זה, כי בעצם שבת העונג. מה אמרנו קודם? מה אנחנו צריכים לפעול בראש השנה? רצון ותענוג במלכות של

31:29 הקדוש ברוך הוא. שבת, כי במהותה שבת זה יום של עונג, "וקראת לשבת עונג". שבת זה היום שבעצם היום של השבת. זה היום שבו מתגלה העונג והרצון של הקדוש ברוך הוא מצד השבת עצמו. ולכן כשמגיע שבת אין צורך בתקיעת שופר. זה לא הפירוש שרק בגלל גזירה של רבה אסרו תקיעת שופר. בעצם זה אומר לנו משהו הרבה יותר עמוק. בראש השנה שחל בשבת אז השבת עצמו פועל את העניין. מה אנחנו רוצים לפעול בראש השנה? לעורר עונג ורצון, והקדוש ברוך הוא שירצה להיות מלך עלינו. שבת כל כולו עונג. שבת זה יום של עונג. שבת זה יום שבו מתגלה התענוג האלוקי בבריאת העולם. איך כתוב בתורה? בנוגע ליום השבת כתוב: "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם". אנחנו אומרים בנוסח הקידוש, אומרים "יום השישי". מה כתוב קודם? הקדוש ברוך הוא גמר לברוא את העולם ואז הוא ברא את האדם, "וירא כי טוב מאוד". העונג הכי גדול שהתגלה בליל השבת, ביום השבת, יום השישי, "ויכולו השמיים". "ויכולו", מסביר אדמו"ר הזקן, זה מלשון עונג. "ויכולו" זה גם מלשון עונג, כיליון, כלות הנפש. תענוג מתבטא בעניין. "לכל תכלה ראיתי קץ". תכלה זה עניין של עונג וחמדה. כן, "ויכולו השמיים". בשבת מתגלה העונג העליון, העונג של הקדוש ברוך הוא בבריאה. בתקיעת שופר אנחנו ממשיכים עונג. שופר זה גם מלשון עונג, ש-ש-שופר מזה לשון שפרה שמשפרת את הוולד. שפרו מעשיכם. זה גם כן ביטוי של עונג ומתיקות. אז בשנה רגילה אנחנו עושים את זה על ידי תקיעת שופר, מעוררים את העונג, שפרו מעשיכם. בשבת, השבת עצמה פועלת את זה. העונג

33:45 של יהודי שמתעורר בשבת והעונג של הקדוש ברוך הוא שמתעורר בשבת, זה עצמו פועל מה שתקיעת שופר, ולכן בגלל גזירה דרבנן, כן? כדי שזה יהיה גם מתאים עם ההלכה, הגזירה דרבנן פעלה את הנו-- את ה-- את העניין שלא צריכים לתקוע שופר בראש השנה שחל בשבת. אבל עדיין נשאלת השאלה: איפה פה העבודה של יהודי? הרי לכאורה בשבת יוצא שהמלכות של הקדוש ברוך הוא נמש-- נעשית על ידי השבת עצמו. מה כאן העבודה מצד הבן אדם? אז הת-התשובה על זה, הרבי הסביר בהתוועדות של ראש השנה, סמוך לראש השנה, בראש השנה בשנת תש"נ. אז היה ראש השנה שחל בשבת. זכיתי להיות אצל הרבי באותו חודש תשרי, ובימים הסמוכים לראש השנה וביום ראש השנה עצמו הרבי הסביר את הנושא בהרחבה ואומר שגם כשלא תוקעים בשופר זה כמובן גם כן סוג של עבודה של יהודי, כי כשיהודי עומד לפני המלך, ההתבטלות זה עבודה. יש שני אופנים איך לעבוד את המלך. יש אופן שאתה עובד את המלך כשאתה נמצא במדינת המלך, רחוק מהמלך, ואתה עושה מה שהמלך מבקש ממך, על ידי זה אתה עבד מלך. יש אבל כשאתה עומד מול המלך. איך אנחנו עובדים את המלך כשעומדים מול המלך? זה התבטלות. מול המלך העבודה היא לא לעשות דברים, אלא מול המלך הבן אדם עומד בהתבטלות גמורה. הוא לא מזיז אצבע. אני עומד מול המלך, אני בטל במציאות, וזה בעצם מה שמעורר את התענוג הכי גדול אצל הקדוש ברוך הוא. ויש-- כשראש השנה חל בימות השבוע הרגילים אז הפעולה היא על ידי עשייה, תקיעת שופר. ההתבטלות היא על ידי עשייה. בראש השנה שחל בשבת ההתבטלות של יהודי לקדוש ברוך הוא זה על ידי עצם

35:46 ההתבטלות. הוא לא עושה. הלא עושה זה לא משהו פסיבי, להפך, הלא עושה זה אופן של התבטלות כל כך גדולה. אני עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא יום השבת, ולכן אני לא, לא אמור-- לא עושה. אני עומד בהתבטלות גמורה ואת זה אז אני מעורר את העונג המיוחד של הקדוש ברוך הוא שירצה להיות מלך, ומזה מגיע השנה הטובה והמתוקה וכל הברכות לכל השנה. ולכן מכיוון שראש השנה, עכשיו שאנחנו מבינים שראש השנה זה יום של הכתרת המלך, זה בעצם המרכז, זה המהות. שמה נמצאת הנקודה ששמתי את הדגש. ראש השנה זה היום שיהודי מקבל עליו עול מלכות שמיים מתוך שמחה ועונג, מתוך הרחבה, כמו שאדמו"ר הריי"צ אומר במאמרי החסידות שלו. היום של ראש השנה זה קבלת עול מלכות שמיים מתוך שמחה ועונג. יש סיפור מאדמו"ר הצמח צדק שהוא פעם הלך לבקר באיזשהו מקום שהיו חיילים יהודים. באותה תקופה היו הקנטוניסטים, יהודים שלקחו אותם לצבא המון שנים ורצו להרחיק אותם מהיהדות, ואנחנו יודעים שהם עמדו חזק באמונה שלהם, והצמח צדק בא לבקר קבוצה של קנטוניסטים והם שאלו-- היה לפני ראש השנה ודיברו על ראש השנה והצמח צדק הסביר להם על עבודת התשובה ועל ראש השנה. ואז אחד החיילים נעמד ואמר: "רגע, אנחנו יודעים, בצבא לימדו אותנו שכשבאים להכתיר את המלך צריך ללכת עם מארש של שמחה וניצחון. דווקא זה הדבר הנכון לעמוד מול המלך." והצמח צדק מאוד התרגש מדברי היהודי הפשוט הזה והוא לקח את זה והוא אמר: "זה הדבר הנכון שאמרת. אכן כך צריך להיות עבודה של ראש השנה." להכתיר את המלך צריך להיות התבטלות יחד עם שמחה גדולה ועצומה שזכינו להיות עבדי המלך ושאנחנו זוכים להכתיר

37:47 את הקדוש ברוך הוא למלך, ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא ייתן לכל אחד ואחד מאיתנו כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה, שנה של שמחה ועונג. וכמו שהרבי אמר הרבה פעמים שראש השנה מתחיל עם שבת, התחלת השנה זה עם יום השבת, ששבת זה יום של מנוחה ושל עונג ושמחה. אז זה גם כן עושה שכל השנה, כי ראש השנה זה ראש והראש משפיע על כל האיברים, כל ימי השנה, שהשנה הזאת תהיה באמת שנה שכולה שבת. שנה של שבת, של עונג, של תענוג, של מנוחה, ושנזכה במהרה בימינו ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים.